פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 907 ₪. שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") טענה כי הנפיקה לבקשתו של מר קראוס גדעון (להלן: "הנתבע") פוליסת ביטוח דירה מתחילת חודש פברואר לשנת 2006 עד סוף חודש ינואר 2007. הפוליסה דנן בוטלה ב - 10/07/06 והנתבע זוכה בסך היחסי של 1,499 ₪. משכך, נותר הנתבע חב לתובעת את סכום התביעה. לאחר שכל דרישותיה של התובעת לתשלום החוב האמור העלו חרס, לא נותר לה ברירה, אלא להגיש תביעה זו כשסכומה צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבע, הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. הנתבע הודה כי ביטח את דירתו באמצעות סוכנות הביטוח "הגבעונים" (להלן: "סוכנות הביטוח") עד סוף חודש ינואר לשנת 2006. הנתבע לא ביקש את חידוש פוליסת הביטוח האמורה ואף ציין בפני סוכנות הביטוח כיצד הוא ממתין להצעות מחיר טובות יותר. לשיטתו, סוכנות הביטוח חידשה את הפוליסה ללא אישורו וללא הסכמתו. הנתבע חתם על ביטול הפוליסה נשוא התביעה האמורה רק עקב העובדה כי נאמר לו כי בלעדי הודעה זו תמשיך הפוליסה להתקיים. משכך ועקב כל האמור לעיל, ביקש הנתבע לדחות את התביעה האמורה תוך חיוב התובעת בהוצאותיו. התובעת הגיבה לטענות הנתבע בכך שאין בהם כל ממש. הנתבע ביטח את דירתו בסוכנות הביטוח מדי שנה וכך גם היה בשנה נשוא התביעה. כמו כן, נציגת הסוכנות לא קיבלה כל תגובה שלילית בנוגע לביטוח. נהפוך הוא, הנתבע תמיד הסיר חשש מליבה והבטיח "להיכנס ולשלם". תביעה זו הוגשה בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון 8. טרם אפרט את פסק דיני, ברצוני להבהיר נקודה מסויימת. בין התובעת והנתבע קיים סכסוך משפטי נוסף הנוגע לביטוח רכבו של הנתבע. הסכסוך האמור הוביל להגשת תביעה על ידי הנתבע דכאן כנגד התובעת דכאן בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה. לשני הצדדים היו אינטרסים לאחד את הדיונים של התביעה הקטנה עם התביעה שבפני. אולם, בקשתם לאיחוד הדיונים בבית המשפט העליון בבש"א 5942/07 נדחתה על ידי כבוד הנשיאה בייניש. כב' הנשיאה קבעה כי אין חפיפה בסמכות העניינית בין בתי המשפט ומשכך איחוד התיקים איננו אפשרי. 9. הצדדים, מסיבה לא ברורה ניסו בכל זאת לקבוע כי מותב זה יידון בשתי התביעות יחדיו. כך לדוגמא, נשלחה הודעה לבית המשפט על "הסכמה דיונית" כי בית המשפט יכריע בשתי התביעות יחדיו, לאחר שהצדדים "ישחזרו" את תיק התביעות הקטנות בפני. גם במהלך דיון ההוכחות שהתנהל בפני בתאריך ה - 11/02/08 נראה היה כי הצדדים מנסים לחקור ולהיחקר על התביעה האחרת. גם באותו הזמן הבהרתי כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעת הנתבע דכאן ואין כל דרך "לעקוף" את החלטת כב' הנשיאה בייניש. משכך, פסק דין זה יכריע אך ורק בשאלת התביעה שבפניו ללא כל התייחסות לתביעת הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, בין אם הצדדים הגיעו "להסכמה דיונית" ובין אם לאו. 10. לדידי, לאחר ששמעתי את עדת התובעת, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. 11. התובעת הציגה בפני שתי מסמכים עיקריים - הראשון הינו נספח לפוליסה אשר בו מבקש הנתבע לוותר על כיסוי ביטוחי כנגד רעידות אדמה (ת/1) ומסמך שני בו הנתבע מבקש את ביטול הפוליסה נשוא התביעה (ת/2). כאמור, הנתבע טען כי על ביטול הפוליסה חתם רק בכדי לקטוע את קיום הפוליסה באיבה. לעניין שינוי הפוליסה על מנת שלא תכלול סיכוני רעידת אדמה לא הביא הנתבע כל תשובה מספקת. 12. ראוי לציין כי הודעת ביטול הפוליסה הינה עוברת לחתימת הנתבע על ויתור הכיסוי הביטוחי. על פניו נראה כי קיימת סתירה בין שני המסמכים אולם לשיטתה של התובעת אין סתירה כאשר הנתבע ראשית ביקש לבטל את הפוליסה ולאחר כחודש ימים בחר להחיותה ולהסתמך עליה. ראיה לכך כי הנתבע אכן ביקש את הכיסוי הביטוחי האמור ומשכך חייב בדמי הביטוח. 13. אינני מקבל הסבר זה של ב"כ התובעת. שני המסמכים מולאו בסוכנות הביטוח וחזקה על הסוכנות כי באם הוגשה הודעת ביטול על הפוליסה הרי שלא ניתן להחיותה למעט הנפקת פוליסת ביטוח חדשה. סבורני כי ת/1 מקורו בטעות גרידא של הסוכנות. יחד עם זאת, אין בקיומו של המסמך האמור בכדי לפגוע במשקלו של ת/2. אמנם, טען הנתבע כי חתם על זה למרות שלא ביקש את הפוליסה אולם הנתבע לא השכיל להוכיח טענה זו. 14. הנתבע לא הציג ביטוח מקביל לדירה בחברת ביטוח אחרת ולא טען כי לא רצה לבטח את דירתו כלל. נהפוך הוא, טענתו הייתה כי הצעת סוכנות הביטוח הייתה גבוהה בעוד שהוא ביקש הצעות במחיר תחרותי. כאשר הנתבע לא הצהיר מעולם כי כלל לא רצה פוליסת ביטוח דירה, הרי שעובדה זו עומדת לו לרועץ. 15. עדותה של עדת התביעה היתה קוהרנטית, אמינה ותאמה את המסמכים שבתיק. עדותו של הנתבע היתה בלתי רציפה, רצופה בסתירות ולא אמינה בעיני. אי לכך ועקב כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. 16. לעניין קביעת ההוצאות בתיק זה, יש לבחון את התנהלות הצדדים בתיק. תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע ועיין בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן צו להוצאות. 17. בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. 18. כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830). וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו. 19. כפי שצויין לעיל, לשיטתי, ב"כ התובעת סיבך תיק זה בניסיונותיו לקבוע כי על בית המשפט לדון גם בסכסוך המנוהל על ידי הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, למרות החלטתה של נשיאת ביהמ"ש העליון. הנתבע, בעודו לא מיוצג, מן הסתם לא יהיה מעורה במהות ההחלטה ומשמעותה. הוא גם לא הבין, כנראה, לאשורו איך ניתן להסכים על מתן פסק דין לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט למחוק את התביעה בחדרה ולטעון כאן לקיזוז. היה מצופה מב"כ התובעת להפנים את ההחלטה, ליצור קשר עם הצד שכנגד שאינו מיוצג ולהסביר את הנ"ל ולא לנסות בדרכים עקלקלות "לכפות" על בית המשפט, בהסכמת הצדדים, לדון בתביעה שכב' הנשיאה קבעה שלא תידון כאן. ניסיונות אלו הביאו לסיבוך ההליך שלא לצורך ומשכך יש לתת לכך משקל בעת קביעת ההוצאות. 20. בנסיבות האמורות לעיל מוצא אני לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 360 ₪ + מע"מ בלבד. ביטוח דירהמקרקעיןחוב