.1התובעים הם אישה רווקה (להלן: "האם") ושני תאומים שנולדו לה ביום .13.3.92התביעה היא להכריז על הנתבע כעל אבי התובעים ולחייבו במזונותיהם. במהלך המשפט ניתן פסק-דין חלקי, ובו הוכרז הנתבע כאבי התאומים. פסק הדין החלקי ניתן בהסכמת הצדדים, בעקבות בדיקת רקמות. נותר לדיון עניין המזונות של הילדים. .2להלן עובדות מספר הנחוצות להכרה במשפטנו. הנתבע כבן 52היום, נשוי. אין לו ילדים זולת התאומים (עלתה אמנם השאלה אם יש לנתבע ילד נוסף מחוץ לנישואין, אך הצדדים הסכימו שלא להעלות עניין זה, ואף אני אסתיר פניי ממנו). לאשת הנתבע יש ילדים משלה, כנראה בוגרים. האם כבת 35כיום. האם היתה ועודנה רווקה, ואין לה ילדים זולת התאומים. הנתבע רופא שיניים ותיק, ועיקר עיסוקו באורטודנטיה. הנתבע מבכירי האורטודנטים באזור חיפה. הכנסותיו נטו של הנתבע מעבודתו כאורטודנט היו כ-000, 15ש"ח לחודש בשנת , 1991וכ-900, 10ש"ח לחודש בשנת 1992(ת/3, ת/ 4והאישורים הנספחים לכתב ההגנה). לאשת הנתבע הכנסה שוטפת חודשית בת 500, 1דולר, וכן נכסים (היינו, מחצית הבית שבו גרים הנתבע וזוגתו, דירה בקיסריה בשווי כ-000, 100דולר, קרנות בשווי כ-000, 721דולר בארה"ב (ראה ת/21) ומכונית). לנתבע ולזוגתו בית-מגורים בודד, בנוי על מגרש בן כחצי דונם. הבית יוקרתי מאוד ובאזור יוקרתי, ובין היתר, יש בו בריכת שחייה. איני יודע את שווי הבית, אך בוודאי ערכו רב (ראה את מראה הבית מלבר ומלגו בתמונות ת/19). חלק מהבית משמש כקליניקה של הנתבע, ואם כי הקליניקה רשומה כיום על שם אשת הנתבע, אין ספק שהיא שייכת לבני הזוג בחלקים שווים. לנתבע מכונית (נוסף על זו של זוגתו), וכן מגרש ושמינית במגרש נוסף. איני יודע מה שוויים של המגרשים, אך, כנראה, ערכם אינו רב. היו לנתבע חסכונות בקופות גמל בשווי כ-000, 100ש"ח במחצית 1992(ת/24). הנתבע עשה מעשה לפני כשנה, לווה כסף מהבנק, הוסיף כסף מכספו, והשקיע בבורסה בתחילה, השקעתו בבורסה עלתה כפורחת והניבה רווחים הרבה, ואולם אין לדעת אם הנתבע משך רווחים אלה או חלקם, ואין לדעת אם "הפריחה" לא קמלה במהלך הזמן, במשבר בבורסה שחל מאז ראשית 1994, משבר שהוא מן המפורסמות. לפיכך, אתעלם מעניין הבורסה. האם עבדה בעבר, אך בעקבות הלידה חדלה לעבוד לתקופת מה. האם קיבלה דמי לידה ואחר כך דמי אבטלה. אחר כך קיבלה מעין דמי אבטלה, בהיותה בקורס להשתלמות מקצועית. כיום, כנראה, עובדת האם, אך איני יודע פרטים על עבודתה והשתכרותה. כשקיבלה האם דמי אבטלה, היה גובהם כ-700, 1ש"ח לחודש. בא-כוח הנתבע העריך בסיכומיו (סעיף 37) את השתכרות האם בכ-000, 2ש"ח לחודש, וזה מקובל עליי. לאם יש מכונית ישנה, שהנתבע רכש עבורה לפני הלידה. האם רכשה דירה, ששווייה כ-000, 100דולר, וכמחציתה מומנה על ידי הלוואה במשכנתא. הדירה שנרכשה מושכרת כיום ב- 420דולר לחודש, והאם שוכרת דירה ב- 400דולר לחודש. האם משלמת על חשבון המשכנתא כ-500, 1ש"ח לחודש. האם העסיקה מטפלת לתאומים, ששהתה בבית האם, ושילמה 500, 1ש"ח לחודש בתוספת דמי הביטוח הלאומי (ת/9). כפי הנראה, היתה עלות החזקת התאומים במעון פחותה במידת-מה מדמי המטפלת, אך האם העדיפה מטפלת בבית על פני מעון, בהתחשב בגיל הרך של התאומים. סבורני שהאם צדקה בכך. האם מקבלת עבור התאומים קיצבת ילדים בסך כ- 220ש"ח לחודש כיום (בעבר קיבלה 174ש"ח). האם קיבלה, בלידתה את התאומים, סך 850, 2ש"ח מענק לידה. מענק זה מיועד, כידוע, לצרכים ראשוניים לרך הנולד. סכום זה לא היה בו די, כדי לרכוש את כל הצרכים הראשוניים, ולעשות את ההתאמה הנחוצה בחדר הילדים למגורי התאומים, והאם הוסיפה משלה. כמו כן, קנתה האם, בסמוך לאחר הולדת התאומים, מקרר ומיקרוגל חדשים, בסך 200, 5ש"ח והשקיעה 100, 1ש"ח בשיפוץ מכונת כביסה. אלה הדברים שרכשה האם עובר להגשת התביעה (שהוגשה ב-25.5.92), ועוד ידה נטויה היתה לרכוש חפצים כהנה וכהנה (כמפורט בסעיף 11לכתב התביעה). האם שילמה למוהל 500ש"ח. .3עד לכאן עיקרי העובדות שקבעתי על פי חומר הראיות, וכפי הצורך אוסיף להלן פרטים נוספים, אך אקדים ואתאר את המצב המשפטי בענייננו. ילדים שנולדו מפנויה, זכאים למזונות ככל ילד אחר. איש יהודי חייב לבדו במזונות ילדיו שהם למטה מגיל .6במה דברים אמורים? במזונות ההכרחיים. לעומת זאת, במזונות במעבר למינימום, חייבים שני ההורים מדין צדקה, וזאת, לפי כוחו הכלכלי של כל אחד מהם, לאחר סיפוק צורכי עצמו (ע"א 591/81 [1] ורבים אחרים). בקביעת היכולת של כל הורה לזון את ילדיו, יש להביא בחשבון לא רק את הכנסותיו השוטפות, אלא גם את נכסיו (ע"א 130/83 [2] בעמ' 727וע"א 239/85 [3] 153-154). כמו כן ראוי להביא בחשבון, אם מוטלת על ההורה חובת מזונות לנפשות נוספות על אלה התובעות. בענייננו, אין הנתבע חייב במזונות אישתו, בהיותה מתפרנסת מקיצבה חודשית בת 500, 1דולר, כאמור, ואין נפשות נוספות התלויות בנתבע. לפיכך, כוחו הכלכלי של הנתבע "פנוי" לכלכלת עצמו ולמזונות התאומים. רמת מזונותיהם של ילדים אינה "עולה" על פי התעצמותו הכלכלית של האב (שלא כמו אישה ש"עולה עמו", עם בעלה), אך ילדים של עניים צריכים להסתפק במזונות ההכרחיים, ואילו מי שהוריו אמידים, זכאים למזונות ביד רחבה יותר, בנחת ולא בצער, ברווח ולא בצמצום (ראה שו"ע, אה"ע, סימן ע"ג, סעיף ו' [א] וע"א 206/60 [4] ועוד). מזונות ילדים כוללים דמי טיפול נאותים, כאשר האם אינה ניזונה מהאב (ראה 415/82, [5] 811). דמי הטיפול יכולים להתבטא בתשלום לאם על טיפולה הישיר, או בתשלום לאם על הוצאותיה למטפלת או למעון וכד' (ע"א 378/80, [6] 334). עם ההתקדמות בגיל הילדים, פוחת והולך הצורך בטיפול (ראה ע"א 415/82 [5] הנ"ל, בעמ' 811). בענייננו, מדובר עדיין בילדים בגיל רך מאוד שבוודאי מגיעים דמי טיפול בגינם. האב חייב להשתתף בדמי מדור לילדים. באי-כוח הצדדים מסכימים שבמקרה כשלנו שיעור ההשתתפות הראוי הוא % 40מדמי השכירות (ראה כתב התשובה של בא-כוח הנתבע, בסעיף 28(ה) (2)). בענייננו מדובר בכ- 160דולר לחודש. גם אם האב-המוליד טוען שהילדים נולדו לו מפנויה בדרך שאינה הוגנת מצד היולדת, אין הדבר פוגע בזכות הילדים למזונות מאביהם, אלא שאפשר שיש לאב תביעה כלפי האם. לעניין זה מסכים בא-כוח הנתבע, כפי שעולה מהציטוט שהביא בכתב התשובה לסיכומי התובעים, בסעיף 38שבו. כאשר דמי המזונות נפסקים על פי הצרכים המלאים של הילדים בגלל יכולתו הכלכלית היפה של האב, ראוי לגרוע מדמי המזונות את קיצבת הילדים (ע"א 142/81. [7] 179וע"א 180/80 [8] בעמ' 501). גם את מענק הלידה ראוי לזקוף על-חשבון המזונות הנפסקים לזכות הילדים. חפצים הנרכשים לבית, ואשר שימושם אינו רק עבור הילדים, שכן הם נחוצים למשק הבית השגרתי, כגון: מקרר, מכונת כביסה ודומיהם, אין ראוי להטיל על האב לבדו את כל מחירם, כי אם חלק בלבד. .4האם ראוי לחייב גם את האם, להשתתף במזונות התאומים לגבי המזונות העודפים על המינימום ההכרחי? כאמור, לגבי היותרת על המינימום, חייב כל אחד מההורים, אם הוא אמיד, להשתתף, וזאת מדין צדקה. החיוב חל אם הכנסתו ונכסיו של ההורה דיים לכלכלת עצמו והותר. בענייננו, השתכרות האם (כ-000, 2ש"ח לחודש כאמור), והנכס היחיד שיש לה, היינו הדירה, ששוויה נטו כ-000, 50דולר, אינם מצדיקים את חיוב האם בהשתתפות בנסיבות הכוללות שלפנינו. .5בבואי ליישם את העקרונות הנ"ל בענייננו, סבורני, שההחלטה למזונות זמניים מיום 31.12.92ראויה לאימוץ גם כמזונות סופיים, פרט לתוספת אחת, בת 000, 2ש"ח, על-חשבון "ההוצאות הראשוניות". .6בטרם אסיים, עליי להתייחס לעוד שני עניינים: (א) בא-כוח הנתבע טען שההוצאות הראשוניות אינן עניין לתביעת מזונות, בהיותן הוצאה שהוציאה האם, ועליה לתובען בתביעה רגילה ובבית המשפט המוסמך, לפי גובה הסכום. אכן, ראוי להבחין בין מזונות (ובכללם הוצאות ראשוניות) לתקופה שקדמה להגשת התביעה, ואילך, ולא למפרע, שכן לגבי התקופה שקדמה להגשת התביעה, נחשבת אשה כמוחלת על מזונותיה, ולילדים ממילא אין תביעה, שכן כבר ניזונו. ואולם, לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, ואחד מהם הוא כאשר מדובר בילדים שמחוץ לנישואין (ראה ע"א 366/77, [9] 234-237). בילדים מחוץ לנישואין אין הנחה של מחילה מצד האם שפרנסה אותם, וניתן לתבוע את דמי המזונות גם לתקופה שקדמה ליום התביעה. ואולם, תביעה זו היא תביעה של האם שפרנסה את הילדים, ולא תביעה של הילדים, שכאמור כבר ניזונו ומאי נפקה מינה לגבם מי זן ופירנס אותם (ראה ע"א 366/77 [9] הנ"ל, בעמ' 236-237). לפיכך, צודק לכאורה הנתבע בטענתו, שמה שקנתה האם עבור הילד לפני הגשת התביעה, צריכה האם לתבוע בתביעה משלה וכהחזר הוצאות, ולא כתביעה למזונות ילדים. הדברים אמורים לא רק לגבי ההוצאות הראשוניות, אלא לגבי המזונות בכלל. ואולם, סבורני שרק לכאורה צודקת הטענה, וראוי להבחין בין מקרה שבו הוגשה התביעה סמוך לאחר הלידה, לבין מקרה שבו נשתהתה האם בתביעת המזונות לילדים. ומדוע? משום שמשהות קצרה אין מנוס, שכן האם צריכה להמתין לראות את הנולד בא לעולם, בטרם תגיש תביעה למזונותיו, ולא די ש"תראה את הנולד" והוא עדיין עובר. בענייננו הוגשה התביעה כשבעים יום בלבד לאחר הלידה, וזו תקופה קצרה למדי, בהתחשב בצורך של האם להתאושש מהלידה ומטכס ברית המילה, ובהתארגנות הראשונית ובבחירת עורך-דין ובהכנת כתב התביעה. ב. משנתברר לנתבע שהוא אבי התאומים, נתרצה האב והריהו חפץ ביקרם של התאומים ובקשר הדוק איתם. לפיכך, מבקש הנתבע קביעת סדרי ראייה. בא-כוח התובעים אינו מתנגד לסדרי ראייה, אך הוא מבקש שהם יהיו בהתאם לתסקיר של פקידת הסעד מיום .24.11.93 נראה לי, שראוי לאמץ את ההמלצות שבתסקיר. באשר ללינה אצל הנתבע לאחר שהתאומים יגיעו לגיל שלוש שנים, ינהגו הצדדים על פי הסכמה ביניהם או על פי המלצות של פקידת הסעד, וכמובן, רשאי כל צד לפנות גם לבית המשפט. .7סוף דבר, אני פוסק כדלקמן: א. פסק דין החלקי מיום 28.12.92בעניין האבהות - בעינו עומד. ב. ההחלטה למזונות זמניים מיום 31.12.92הופכת סופית, בשינוי אחד, היינו, שעל הנתבע לשלם עוד סך חד-פעמי של 000, 2ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום. ג. סדרי הראייה של הנתבע את הילדים יהיו בהתאם לאמור בקטע 6(ב) של פסק-דין זה. ד. העיקולים הזמניים הופכים סופיים. ה. הנתבע ישלם לתובעים סך 000, 5ש"ח שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום. ניתן היום, י"ז בתמוז תשנ"ד (26.6.94).אבהות / בדיקת רקמות