להלן פסק דין בנושא דמי אחסנה במוסך: פסק דין בנדבך הדיוני הראשון, נחלקו התובעת (להלן: קרינסקי) שמכוניתה ניזוקה, והנתבעת 1 (להלן: המבטחת), באשר לשיעור הנזק. באיחור רב ורק לאחר הגשת התביעה, הוכרעה השאלה בועדת ערר של משרד התחבורה. הנדבך השני בתביעה נבע מהעיכוב בבירור המחלוקת השמאית, שסיבך את הדברים מאוד. כשפנו הצדדים לוועדת הערר התברר שהמכונית שוהה מזה זמן רב במוסך הנתבע 3 (הוא גם התובע שכנגד וצדדי ג' 3 ו 5, שלהלן יכונו כולם "סבח") והוא דורש את דמי אחסנתה. הדבר גרר שינוי בכתבי הטענות: התובעת תבעה גם את שני המוסכים שהיו מעורבים בפרשה (את סבח ואת הנתבע 2 וצדדי ג' 2 ו- 4 - והוא יכונה להלן "וולמן"). הוגשה תביעה שכנגד בעיקר בגין דמי האחסנה ונשלחו בה הודעות צד ג'. ראשית ההסתבכות נעוצה בשמאי של המבטחת, שהשאיר במוסך אומדן נזק ראשוני, אך לא נתן חוו"ד רשמית אלא במאוחר מאוד (למעשה הפיק כמה וכמה חוו"ד שתאריכיהן סותרים). ברור שזהו פגם בהתנהגות המבטחת. ללא חוו"ד רשמית אין למבוטח על מה לחלוק ולא ידוע לו מה בדיוק מציעה לו המבטחת. כשהמגע עם המבוטחת הסתבך היה על המבטחת לדאוג שהשמאי יוציא חוו"ד רשמית והמבוטחת תוכל לשקול צעדיה. את זה לא עשתה המבטחת ובכך מנעה סיום מהיר של ההתדיינות עם המבוטחת שבלעדיה לא ניתן לשלם תגמולי ביטוח במועדם. המשך ההסתבכות נבע מכך שגב' קרינסקי ובניה שטיפלו בעניינה עשו מעט מדי כדי לפזר את הערפל. סטנוגרמות שיחות הטלפון שנערכו בינם לבין המבטחת הן חומר קריאה לא שגרתי. עולה מהן (וגם מעדויותיהם) שהם החליטו במוקדם למדי לרכוש מכונית אחרת ולא רצו בתיקון המכונית הפגועה, אלא בהשבתתה. כשהוצע להם ליצור קשר ישיר עם השמאי כדי לברר מה אומדנו, הם הגיבו בשלילה מוחלטת וניכר שבדבר היו מעורבים גם שיקולי יוקרה. העיד סבח שאת המכונית ראו מספר שמאים (ואין עדות הסותרת זאת במפורש) אך רק אחד מהם, מר מוהר, נתן חוו"ד שהוצגה ובה המליץ על השבתת המכונית (מסקנה שנדחתה ע"י ועדת הערר). מתעורר הרושם שזו היתה מטרה שסומנה מראש. בסטנוגרמות מתועדת טענת בני קרינסקי שמצב המכונית מצדיק את השבתתה עוד לפני שהוכנה חוו"ד מוהר. כיוון שכך הפסיקו בני המשפחה לגלות ענין בתיקון המכונית וציפו לתשלום עבור אובדנה המוחלט. המשך ההסתבכות היה כאשר בני משפחת קרינסקי הניחו שחוו"ד מוהר מנחה את המבטחת בהתנהגותה - הנחה מופרכת על פניה. כשהמבטחת דרשה את ספר הרכב ואת מפתחותיו וקיבלה אותם ראו בכך בני משפחת קרינסקי עדות להעברת שליטה המשחררת אותם מגילוי כל עניין בגורל המכונית. מעיון בסטנוגרמות שיחות הטלפון של בני קרינסקי עם המבטחת קשה להבין על מה התבססו מסקנותיהם. קשה גם להאמין שכעורכי-דין הם באמת ראו במסירת המפתחות והמסמכים העברת חזקה המשחררת אותם מכל זיקת אחריות לרכב - כאשר התמורה המבוקשת עדיין שנויה במחלוקת ולא שולמה וכאשר בעלת הרכב לא חתמה על טופס העברת בעלות למשרד הרישוי! נדבך שלישי בתביעה נוגע למוסכים. גב' קרינסקי הפנתה את הגרר שלקח את מכוניתה אחרי התאונה למוסך וולמן, שאותו הכירה. היא לא ליוותה את המכונית. מר וולמן העיד שהרכב לא נכנס למוסך שלו ולא טופל בו, אלא הופנה למוסך שכן של סבח, שעושה תיקוני פחחות. הוא הודיע על כך לגב' קרינסקי בטלפון. בני קרינסקי לא באו פיסי לאף אחד מהמוסכים. הם שוחחו בטלפון עם מר וולמן ולטענתם הבינו שהוא האחראי לטיפול במכונית. לדבריהם הם סברו שסבח הוא עובד של וולמן, או קשור אליו עסקית, לאור הדימיון בשמות העסקים והקרבה הפיסית ביניהם. תצהירי עדי התביעה בענין זה נסתרו בעדויותיהם כשהתברר שאנשים שכלל לא ביקרו במוסך התיימרו להתרשם מ"התנהגות" מר וולמן התרשמויות שונות - ומפאת כבוד העדים לא ארחיב. בינתיים היתה המכונית במוסכו של סבח והמתינה לטיפול. בני משפחת קרינסקי טוענים ש"הבינו" שהטיפול הוא באחריות מר וולמן ושאחר-כך "הבינו" שהשליטה במכונית עברה למבטחת. בכל מקרה הסיקו שאין להם ענין במה שקורה עם המכונית בינתיים. בראיות ששמעתי לא נמצא בסיס לכל אותן מסקנות. יתכן שכך סברו סובייקטיבית, אך קשה להבין על סמך מה. אדם סביר מגלה ענין ברכושו השווה עשרות אלפי שקלים לפחות במידה מספיקה כדי לבדוק היכן הוא נמצא, מי מטפל בו ומתי יקבלו לידיו. השארת שאלות שכאלה ללא מענה במשך חודשים רבים אינה מנהג בעלים שגרתי ונראית כהזנחה. מר סבח, מבחינתו, לא טרח להתקשר לגב' קרינסקי ולהתלונן שהמכונית מונחת במוסכו במשך חודשים רבים ויש לכך עלות כלכלית. הוא "הניח" שהדבר ידוע ללקוח אף שמדובר בלקוח שהוא לא ראה במוסך (בהקשר זה - בעבר הוא תיקן מכוניות של גב' קרינסקי), ואשר לא חתם לו על מסמך כלשהו ואף לא קיים עמו קשר ישיר אחר. אכן, לא הגיוני שרכב ישהה במוסך במשך שנתיים כאבן שאין לה הופכין, אך גם אין זה הגיוני שבעל המוסך יניח למטרד להמשך שנתיים בלי ליזום כל פניה לבעלת הרכב. גם כשהחלה התסבוכת להתבהר וסבח הסכים שהמכונית תלקח לבדיקה בירושלים, הוא דרש שהיא תוחזר למוסכו ושם היא נשארה (כנראה, עד היום). הדבר מוזר: בסופו של דבר מדובר בתביעה כספית לא גדולה, מדוע עיכב סבח את המכונית במוסכו תוך הגדלת הפסדיו? מכל אלה עולה תמונה לא מחמיאה של כל המעורבים באירוע. המבטחת לא דאגה למסור למבוטחת חוו"ד כתובה של השמאי מטעמה. אח"כ היא דרשה וקיבלה (ולא ברור למה) את מפתחות המכונית ומסמכים שונים, אף שלא התיימרה ליטול את הבעלות ברכב. אין ספק שכך היא תרמה ל"בלבול" של בני קרינסקי. ראוי, שחברת ביטוח החלוקה עם מבוטח על סכום הפיצוי המגיע לו, תיזום פעולות להסדרת המחלוקת ולא תותיר אותה תקופה ממושכת ללא טיפול ממשי. המבטחת לא עשתה די. בני משפחת קרינסקי הניחו הנחות "לא מבוססות" רבות מפני שלא עשו את מה שעושים אנשים בדרך כלל בטפלם ברכושם. הם לא טרחו במשך תקופה ארוכה לגשת למוסך ולהסדיר שם את הדברים במגע בלתי אמצעי עם בעלי המוסכים הרלוונטיים ועם השמאי כפי שנהוג לעשות בדרך כלל. במקום זאת הם שקעו לעיסוק במגעים "משפטיים" באמצעות הטלפון. אף שהיה להם "ענין" במכונית (ואין לי ספק שזמן וכעס רב הושקעו בויכוחים סביבה) ביטויו המעשי של הענין, היה בלתי תכליתי במידה מתמיהה. חלקים נרחבים בעדויותיהם היו בלתי זהירים מאוד, ובהתנהגותם היה יסוד ברור של עצימת עיניים, או אף מגמתיות. כשנתקלו המוסכים בהתנהגות לא שגרתית של לקוח הם לא הגיבו כראוי וגם הם נהגו סוג של עצימת עיניים. מר וולמן הוטרד שוב ושוב בגין מכונית שכלל לא טופלה על-ידו ומר סבח ידע שמכונית נטושה בחצרו במשך כשנתיים. איש מהם לא עשה דבר כדי להעמיד את בעלי המכונית או את המבטחת על המצב, על עמדתם הברורה ועל התוצאות האפשריות. דומה שכל המעורבים היו יוצאים נשכרים אילו שיפרו את הקשר ביניהם ואילו היה זה נעשה ברוח יותר מעשית. בנסיבות שנוצרו סבלו המעורבים עלויות ניכרות. לאחר שהערכתי אותן, מצאתי שהתוצאה הצודקת ביותר תהיה להותיר לכל צד לשאת בעלויותיו - בתקווה שהדבר ישמש לו לקח לעתיד. חורג מכך הענין הראשוני שבגינו הוגשה התביעה: אומדן הנזק שקבעה ועדת הערר היה 17,353₪. 11,080₪ שאינם במחלוקת שולמו משכבר. לפיכך אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומחייב אותה לשלם לתובעת את ההפרש בסך 6,273 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.9.02 ועד התשלום המלא בפועל. התביעות נגד הנתבעים האחרים, התביעה שכנגד והודעות צד ג' נדחות - והכל ללא צו להוצאות. אחסנהדמי אחסנה