נפילה ביציאה מרכב בגלל חגורת בטיחות

להלן פסק דין בנושא נפילה ביציאה מרכב בגלל חגורת בטיחות: מבוא: התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בטענה כי ביום 7.9.92 בשעה 09.00 או בסמוך לכך, כאשר עמדה התובעת לרדת ממכונית מסוג סובארו מ.ר. 804-263 שהיתה נהוגה בידי בעלה, הנתבע מס' 1, נתפסה רגלה בחגורת הבטיחות שבמכונית, התובעת נפלה על הכביש ונגרמו לה נזקי גוף. הנתבעת כפרה בארוע. התביעה נתקבלה בבית המשפט ביום 2.1.94 (למרות שמס' התיק האזרחי הוא 23104/93). ישיבה ראשונה בתיק זה נקבעה לינואר 1995 ומאז התקיימו קרוב ל20- ישיבות שמרביתן נדחו לבקשת ב"כ הצדדים. בין היתר הוצע לתובעת לעבור בדיקת פוליגראף על מנת להוכיח את ארוע התאונה, התובעת סירבה והצדדים המשיכו להתדיין ביניהם בנסיון לסיים את התיק בפשרה. נסיונות אלה לא עלו יפה. עוד ביום 2.1.95 הוריתי לפצל את הדיון ולדון בשאלה האחריות בשלב ראשון וחייבתי את התובעת להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמה עד 1.3.95. נקבעה ישיבת הוכחות ליום 3.7.95. ישיבה זו לא התקיימה עקב אי הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם התובעת. ביום 20.1.97 לאחר שהתובעת דחתה את הצעת הנתבעת להבדק בפוליגראף אפשרתי לתובעת להגיש ראיותיה בתצהירים וקבעתי ישיבת הוכחות בשאלת האחריות בלבד ליום 5.5.97. גם ביום זה לא התקיימה ישיבת הוכחות. בתאריך הנדון הופיעו ב"כ הצדדים וביקשו לבטל את הישיבה האמורה כדי לנסות ולסיים את התיק. לאחר 3 ישיבות נוספות נשמעו הוכחות בתיק זה ביום 8.6.98. ראיות התובעת: מטעם התובעת העידה התובעת והנתבע מס' 1, בעלה. על פי גירסת התובעת נסעה ברכב עם בעלה לבקר אצל ידידים בטמרה. לפני הביקור ביקשה התובעת לקנות מתנה בחנות המצויה שם כדי להביא לאותם ידידים, תוך כדי יציאה מהרכב (מהמושב הקדמי שליד הנהג) לאחר שהורידה את רגלה הימנית לכביש ניסתה לרדת, נתפסה רגלה השמאלית בחגורת הבטיחות והיא נפלה ונחבלה בגופה. עקב הנפילה ויתרו על הביקור אצל הידידים ואף לא קנו מתנה כפי שביקשו אלא חזרו לביתם. למחרת פנתה לקופת חולים וקיבלה טיפול רפואי כפי שעולה מהמוצג נ2/ (כרטיס רפואי של התובעת בקופת חולים). במוצג נ2/ נכתב: "נפלה, נחבלה בחלק שמאל הגוף שוק וקרסול וכף רגל שמאל. לרופא כירורג". התובעת צירפה תעודת מחלה מיום 8.9.92 חתומה בידי ד"ר אנואר פרח, כירורג במרפאת עכו ובה אושרו לה ימי מחלה עד 14.9.92. בתעודה הזו צויין כי התובעת נפגעה עקב תאונת דרכים. זהו המסמך הראשון המציין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים. במסמך נוסף (נ1/) מכתב של ד"ר כרכבי מיום 21.9.92 כירורג אורטופד משפרעם המופנה אל הרופא המטפל, נכתב כי התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים לאחר שנפלה מרכב וסובבה את קרסול שמאל ביום 9.9.92. מועד ארוע התאונה: התובעת ובעלה, הנתבע מס' 1, ציינו בתצהירי העדויות הראשיות שלהם כי התאונה ארעה ביום 7.9.92 . בעדות שבפני, בחקירה נגדית, טען בעלה של התובעת כי התאונה ארעה בשעות הערב בין השעות 18.00-21.00, ושלל את הטענה כי התאונה ארעה בשעה 09.00 בבוקר. כשהנתבע מס' 1 נשאל לפשר הסתיר בדבריו בענין שעת התאונה, הוא השיב כי אין הוא יודע מה כתוב בתצהיר שהוגש בשמו, שכן הוא אינו יודע קרוא וכתוב. כמו כן טען כי לא הקריאו לו את התצהיר לפני שחתם עליו. הוא גם לא זכר היכן נחתם התצהיר. לאחר שאלות של ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית ציין העד כי הוא מכיר את משרדו של זכי כמאל וגם את עו"ד כמאל כמאל (שאישר את חתימת הנתבע על התצהיר) וכי היה מתלווה לאשתו בעת ביקוריה במשרד עוה"ד האמור. גם התובעת וגם בעלה לא זכרו את תאריך התאונה. התובעת ציינה כי אין היא יודעת תאריכים היא רק יודעת להבדיל בין קיץ לחורף ואילו בעלה זכר שהתאונה ארעה בחודש ספטמבר אך אין הוא זוכר אם זה היה בשנת 1993 או 1994. מובן שאין לבוא אליהם בטרוניות על כי תאריך התאונה אינו זכור להם במדויק. התובעת טוענת כי בעת שירדה מהמכונית ונפלה בעלה, הנתבע מס' 1, היה בשלבי ירידה, הוא פתח את דלת הרכב אך עדיין לא הספיק לצאת מהמכונית. לעומת זאת, בעלה, הנתבע מס' 1, מעיד כי התובעת נפלה מהרכב אחרי שכבר ירד מהרכב והספיק לעבור כ2- מ'. לא הובאו עדים אחרים לתאונה. אין לדעת אם אכן היו עדים שראו את התאונה ואשר ניתן היה לזמנם לעדות. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה. דיון: ב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו את חוסר המהימנות של עדי התביעה, את הסתירות בענין שעת התאונה, תאריך התאונה, הסתירות במקום המצאו של הנתבע מס' 1 בזמן שהתובעת נפלה (תוך כדי יציאה מהרכב או במרחק של 2 מ' לאחר היציאה מהרכב). בענין זה הופנה בית המשפט לדיני הראיות ולכללים הקובעים כאמור בסעיף 54 א' לפקודת הראיות. יש לראות את התובעת ובעלה כעדות בעל דין ו/או כעדות של מי שמעונין בתוצאות התביעה. ב"כ התובעת היתה מודעת לסתירות בין העדויות אך יחד עם זאת ביקשה כי בית המשפט יאמין לתובעת ויאמין לעדותה למרות הסתירות האמורות שכן מדובר בסתירות שאינן מהותיות, הנובעות בעיקר מחלוף הזמן הרב מאז הארוע (כשש שנים) וכן מכך כי אך טבעי ששני אנשים אינם מעידים בדיוק על אותם פרטים, שכן כל אחד רואה את הדברים מנקודת מבט שונה, ואשר לשעת הארוע טענה כי מדובר בטעות של עו"ד כמאל כמאל, ככל הנראה. אכן, לא מעטים המקרים שבהם מנסים אנשים שונים ל"הלביש" נזקי גוף שארעו להם בנסיבות שונות, על תאונות דרכים כדי לקבל פיצוי כספי מחברת הביטוח. כך למשל, נזק שנגרם בבית, בדרך, בעבודה או עקב תקיפה או תגרה הופך בעזרת עדויות שקר לתאונת דרכים ולתביעה בבית משפט. חברות הביטוח מנסות להתמודד נגד התופעה הזו על ידי הפעלת חוקרים ו"ניפוי המוץ מן התבן" על ידי כפירה בארוע הנטען. בית המשפט נותן את דעתו לארועים מסוג זה ובוחן היטב את הראיות של הצדדים בכל מקרה של כפירה בחבות בגין נזק גוף שנטען כי ארע עקב תאונת דרכים. כידוע נטל הראיה בכל התביעה גם בתיק פלת"ד, חל על התובע. הנתבעת אינה חייבת להביא ראיות כי לא קרתה תאונה כזו או כי התאונה ארעה באופן אחר ולא כנטען על ידי התובע. יחד עם זאת, כיוון שמדובר במשפט אזרחי ועל התובע להביא ראיות במשקל הנחוץ כדי להטות את כף המאזניים לטובתו, יש מקרים שבהם ניתן לסתור את ראיות התובע עם על ידי ערעור מהימנות התובע ועם על ידי הצגת ראיות פוזיטיביות אחרות. החקירה הנגדית של התובעת ושל בעלה על ידי ב"כ הנתבעת התמקדה במהימנות או באי המהימנות של העדים ובסתירות שבעדויותיהם. ב"כ הנתבעת הצביע על פרטים שיש בהם כדי לעורר שאלות או תהיות, שבסופם פוגעים בתמונה הכללית של ארוע התאונה. האפשרות כי חגורת הבטיחות ברכב ישן כפי שניתן להסיק ממס' הרישוי של הרכב שבו נסעה התובעת, נשארת על ריצפת הרכב כמכשול, סבירה ומתקבלת על הדעת. ברכבים חדשים יותר נמתחת חגורת הבטיחות ונצמדת לדופן הרכב באמצעות קפיץ. לא הובאו ראיות בפני כי חגורת הבטיחות ברכב הישן הזה היתה בעלת מנגנון מתיחה אוטומטי, ועדיין רואים גם בימים אלה חגורת בטיחות המדלדלת מחוץ לרכב בעת נסיעה בכלי רכב ישנים. קיימת אפשרות כי רגלה של התובעת תתקל בחגורת בטיחות וכתוצאה מכך תגרום לנפילת התובעת שכן אפשרות זו סבירה. יחד עם זאת, אין בית המשפט דן באפשרות כי התאונה יכולה היתה לקרות, אלא בשאלה האם בפועל הוכח ארוע התאונה הנטענת. הסתירה בעדויות עדי התביעה משתרעת למעשה על כל הנקודות הרלבנטיות החל משעת ארוע התאונה, תאריך התאונה, וכלה בעצם הארוע ובמסמכים הרפואיים. יתר על כן, הבעל לא העיד כי ראה את רגלה של התובעת נתקלת בחגורת הבטיחות אלא העיד כי היא נפלה בעת שהיא נפלה מהרכב והוא ניגש לסייע לה לאחר הנפילה. צירוף כל הסתירות הנ"ל, כל השאלות וכל התהיות פוגע קשות בתשתית הראיתית של התובעת. בכרטיס קופת החולים נ2/ לא נרשם כי מדובר בנפילה מרכב. לעומת הרישום בכרטיס הרפואי נ2/ הרופא הכירורג כבר ציין עוד באותו יום כי מדובר בתאונת דרכים. התובעת נשאלה לשם מה היא זקוקה לתעודת מחלה אם היא אינה עובדת? ונסיים שוב בשעת ארוע התאונה: האם התאונה ארעה בשעה 09.00 או בשעה 21.00. גם בכתב התביעה ציין ב"כ התובעת כי התאונה ארעה בשעה 09.00. גם בתצהירי העדויות הראשיות צויינה שעה זו. התובעת לא נחקרה כלל על שעת התאונה. הדבר עלה בחקירתו של הנתבע אשר ציין כי התאונה ארעה בחושך. ב"כ התובעת ביקשה להסביר את הסתירה בענין זה בכך שככל הנראה עו"ד כמאל כמאל התכוון לכתוב שעה 21.00 כשעת התאונה שהיא שעה 09.00 בערב אך בטעות ציין את השעה 09.00 (בבוקר). ב"כ התובעת הכריזה "אלה עדי" בלי לבקש להגיש תצהיר מטעם עו"ד כמאל כמאל או לזמנו להעיד כדי להבהיר את הסתירה בעדויות התובעת והנתבע מס' 1 או את הטעות שנפלה אם נפלה טעות כזו עקב מעשה או מחדל מצד עוה"ד. אולם, לרוע המזל, גם בכתב התביעה מופיעה השעה 09.00 כשעת התאונה אף כי כתב התביעה הוגש ונחתם על ידי עו"ד זאכי כמאל. בית המשפט לא נתבקש לתקן את כתב התביעה לאחר עדותו של הנתבע. התובעת לא נקראה שוב לדוכן העדים וסתירה זו נותרה בעינה - בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה בשעה 09.00 בבוקר. בתצהיר התובעת נכתב כי התאונה ארעה בשעה 09.00 בבוקר ואולם הנתבע טוען כי התאונה ארעה בשעות הערב. אין לראות בסתירה המהותית הנ"ל "טעות טכנית" ולקבל הסבר שאינו מעוגן בראיות. לסיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי אין להאמין לתובעת ולבעלה עד התביעה. אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את תביעתה. אשר על כן, הריני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד 3,000 ש"ח + מע"מ כחוק. סכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהיציאה מרכב / ירידה מרכבחגורת בטיחותנפילה