בקשה לתיקון צו ירושה דוגמא

א. הרקע ביום 25.6.87נתן עמיתי, כבוד השופט א' גורן, צו-ירושה לגבי עיזבונה של המנוחה רחל צבי. לפניי בקשה לתקן צו זה, וכנגדה, בקשה למחיקת הבקשה לתיקון. למנוחה צבי רחל היו שמונה ילדים. שבעה מהם הם המשיבים בבקשה שלפניי, ואילו השמיני, צבי אלברט, נפטר והותיר אחריו שלוש בנות, שהן המבקשות שלפניי. המנוחה נפטרה ביום 15.1.85, ובמותה היה עדיין בחיים בעלה מנשה צבי, וכאמור שבעה מילדיה. שבעת ילדיה שבחיים הסתלקו מחלקם בירושה , ובית המשפט נתן צו-ירושה , שעל פיו ירש הכל מנשה צבי, בעלה של המנוחה. על המבקשות להתגבר על שתי משוכות בבואן לבקש את תיקון צו הירושה . ראשית, עליהן לשכנע את בית המשפט, כי יש לעשות כן במסגרת סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 72לחוק הירושה , תשכ"ה-1965, ושנית, על המבקשות להראות, שלוא הביאו טענותיהן לפני בית המשפט בטרם תיתו את צו הירושה , היה הצו ניתן בנוסח המבוקש על ידיהן. ב. שינוי צו הירושה בית משפט, שנתן צו-ירושה , רשאי לשנותו, בהתאם לאמור בסעיף 72לחוק הירושה : "(א) בית המשפט שנתן צו-ירושה או צו-קיום רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. אולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה. (ב) תיקן או ביטל בית המשפט את הצו, יודיע על כך ברבים." על פי פסיקו של בית המשפט העליון, השתהות בהגשת בקשה לתיקון על פי סעיף 72עשויה להביא בית-משפט שלא להיזקק לסמכותו על פי סעיף זה. כך נאמר בע"א 516/80 [1], בעמ' .346 השתכנעתי שבמקרה שלפניי לא לקתה התנהגותן של המבקשות בשיהוי. הנני מאמין לעדותה של המבקשת .1אביהן של המבקשות נפטר זמן מה לפני פטירת המנוחה. הן היו עולות לקברו, ובאחת הפעמים נוכחו לדעת, כי המנוחה, שהיא סבתן, נפטרה. המבקשת 1ואחיותיה סברו, שלא יוצא צו-ירושה לעיזבונה של המנוחה, כל עוד בעלה (סבא של המבקשות) בחיים. כך העידה גם המבקשת .2איש לא טרח ליידע את המבקשות על הגשת הבקשה לצו-ירושה , והדבר נודע להן באקראי, כאשר דוד שלהן, מצד אימן, ראה בעיתון מודעה בקשר לבקשה לצו-ירושה לעיזבון בעלה של המנוחה. רק מעיון בתיק זה בבית המשפט, למדו המבקשות על הבקשה לצו-ירושה לגבי עיזבון המנוחה. גירסתן של המבקשות נאמנה עליי מגירסתו של המשיב 3, שהעיד מטעם המשיבים. התחזקתי בדעתי זו, לאור התנהגותם של המשיבים, הלוקה בחוסר תום-לב בולט. כל דרכם היה מכוונת לנישול המבקשות מחלקן בעיזבון המנוחה. עיון בתיק בית המשפט מלמד, כי בא-כוחם של המשיבים טרח וכתב לרשם, שלפניו היה עניין הוצאת צו-הירושה מתחילה. בפניותיו חזר בא-כוח המשיבים וטען, שאין למבקשות זכות בירושה . זכותם של המשיבים לטעון כן. אולם לוא נהגו בתום-לב, מן הראוי היה להעמיד את המבקשות על ההכרעה העומדת ליפול בעניינן ולאפשר להן לטעון את טענותיהן. התנהגות בא-כוחם של המשיבים בעניין זה מלמדת על רצונם וכוונתם של המשיבים למנוע מהמבקשות את האפשרות להביא טענותיהן לפני בית המשפט. סוף דרכם של המשיבים מעיד על תחילתה. לכן נראה לי, שבנסיבות העניין יש לדון בבקשה לתיקון צו הירושה , ואין למחקה על הסף כבקשת המשיבים בתיק המ' 1427/.90 דג. פירוש סעיף 14(א) לחוק הירושה כאמור, המבקשות הן בנותיו של אחי המשיבים, אשר נפטר קודם לפטירת המנוחה. זכותן ליטול חלק בירושה תלויה בפירושו של סעיף 14לחוק הירושה , שזו לשונו: "(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה. (ב)ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו." המחלוקת הנטושה בין בעלי הדין סבה על הנושא להתייחסות הסיפא בסעיף-קטן (א). האמור בסיפא המתחיל במילים "הוראות אלה..." הוסף בחוק הירושה (תיקון מס' 7), תשמ"ה-1985, דהיינו, למה מכוונות המלים "או אחד מאלה"? האם הן סבות רק על ההורים והורי ההורים של המוריש, או שמא על אחד מהשלושה: בן הזוג, ההורים והורי ההורים? תיקון הסעיפים 11ו- 14בשנת 1985נועד להבהיר את דרך חלוקת העיזבון, כאשר הוא מתחלק בין בן הזוג והיורשים האחרים. בעקבות פסק הדין בע"א 83/68 [2], נוצרה אי-בהירות, והתיקון בשנת 1985בא להסיר אותו חוסר בהירות. עיקרו של התיקון בא בסעיף 11(א) לחוק, העוסק בחלוקת הירושה בין בן זוגו של הנפטר לבין יורשים אחרים. בדברי ההסבר לסעיף 3להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 7), תשמ"ד - 1983 (הסעיף בו תוקן סעיף 14לחוק הירושה ), נאמר: "על מנת למנוע סתירה בין הוראות פסקאות (1) ו-(3) של סעיף 11(א) המוצע - לענין צאצאיהם של ההורים והורי ההורים הנזכרים בהן - לבין הוראות סעיף 14לענין חליפים, מוצע לקבוע במפורש שהוראותיו של סעיף 14לא יחולו לגבי הצאצאים האמורים באותן הפסקאות." אמנם, במהלך הדיון בכנסת נעשו שינויים משמעותיים בהצעת החוק, אולם ביסוד סעיף 14נשאר הרצון להבהיר אופן חלוקת עיזבון, כאשר האלמנה יורשת. דהיינו, כל המקרים, שאליהם מתייחס הסיפא, הם מקרים שבהם האלמנה יורשת עם אחרים, ומתעוררת השאלה של חלוקת הירושה בין היורשים האחרים, למעט בן הזוג. הדבר עולה מדבריו של ח"כ ד' בן מאיר (דברי הכנסת, כנסת עשירית, מושב רביעי, עמ' 2183). כן מצביע על כוונה זו ביסוד התיקון מס' 7, מאמרם של פרופ' א' רוזן-צבי וד"ר א' מעוז, "הירושה על פי דין, לאור התיקון לחוק הירושה " עיוני משפט יא (תשמ"ו) .457המחברים מצביעים (בעמ' 469), על המניעים לתיקונם של סעיפים 11ו- .14מדברים אלה עולה, כי המחוקק לא התכוון להסדיר בסיפא לסעיף 14(א) מקרים שבהם לא הותיר המנוח בן זוג. מכאן, שהסיפא עוסק בשני מקרים בלבד: האחד הוא, כאשר המנוח השאיר בן זוג והורים, והשני, כאשר המנוח השאיר אחריו בן זוג והורי-הורים. לכן אין מקום לפרש את הסיפא כעוסק בשלושה מקרים: כאשר נותר רק בן זוג, כאשר נותרו הורים וכאשר נותרו הורי-הורים. פירוש כזה מייחס למחוקק כוונה לעסוק במצבים שלא הטרידוהו ושלא התכוון להחיל עליהם את הסיפא, דהיינו, כאשר לא הניח המנוח בן זוג אלא רק הורים או הורי-הורים. פרופ' רוזן-צבי וד"ר א' מעוז במאמרם הנזכר אומרים (בעמ' 470): "אם אין הורים יורשים, אין גם צורך בהסדר חלוקת הירושה בינם לבין בן הזוג הנותר בחיים וממילא אין הסיפא של סעיף 14נכנסת כלל לתחולה." משמע, שלדעת המחברים, אין לפרש את הסיפא כעוסק בשלושה מקרים, אלא בשניים, כאשר בשניהם תנאי הוא, שבן הזוג יורש יחד עם הורי המנוח או יחד עם הורי ההורים של המנוח. פירוש זה עולה גם מלשונו של סעיף .14המילים "או אחד מאלה" שבסופו של הסעיף מוסבות על ההורים ועליהם בלבד. שמא תאמר, כי תחולת הסיפא מותנית בכך, שעם היורשים נמנה בן הזוג של המנוח, וכן ההורים, או אחד מאלה, או הורי ההורים, או אחד מהם. המילים "או אחד מאלה" באו להבהיר כי די בכך שאחד ההורים או הורי ההורים יורש עם האלמנה כדי שתהיה תחולה לסיפא לסעיף 14(א). מכאן, שכאשר נותרה האלמנה בלבד ללא הורי המנוח וללא הורי הוריו - אין תחולה לסיפא לסעיף 14(א). עיון בסעיף 14(א) מחזק פרשנות זו, הנתלית גם במילה "וכן" שמצויה בו. על מנת להחיל את הסיפא בענייננו, על הנתבעים לשכנע את בית המשפט, כי המילה "וכן" מיותרת. על פי פרשנות המשיבים הופכת המילה "וכן" להיות המילה "או", שכן, טוענים המשיבים, כי בשלושה עוסק הסיפא, כאשר כל אחד מהשלושה הוא היורש: בן הזוג, ההורים או הורי ההורים. לאותה תוצאה מבחינת הפירוש הגיע גם השופט פינקלמן בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 150/91, 151(נועה כהנא נ' דן כהנא) [3], אם כי דרכו של השופט פינקלמן שונה במעט מדרכי. לפיכך, משאין תחולה לסיפא של סעיף 14(א), חל הרישא שלו, ועל פיו המבקשות יורשות תחת אביהן אשר נפטר. ד. סוף דבר לפיכך, הנני נעתר לבקשתן של המבקשות ומתקן את צו הירושה , שניתן ביום 25.6.87, ומורה, כי המנוח צבי מנשה יירש 21/24, וכי כל אחת מהמבקשות תירש .1/24 הנני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהמבקשות את הוצאות הליכים אלה וכן שכ"ט עו"ד, בסך 500, 1ש"ח, בתוספת מע"מ. ניתן והודע היום, 24.9.92, במעמד איהאב עראקי מתמחה ממשרד עו"ד אופיר ובהיעדר המבקשות או בא-כוחן.ירושהצו ירושהצווים