פסק דין בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת משאית - מערבל בטון תוצרת דאף 85 - 34 טון, שנת ייצור 2000, מס' רישוי 15 - 447 - 72 (להלן: "המשאית") וכן לתשלום נזקי התובעת בגין אי תשלום התגמולים במועד. עיקרי העובדות: 1. התובעת (המבוטחת) עסקה במועד הרלוונטי לתביעה בהובלת בטון והיתה הבעלים והמחזיקה של המשאית. 2. הנתבעת הינה חב' ביטוח, מבטחת המשאית בפוליסה לביטוח מקיף לתקופה שבין 1.4.04 ועד ליום 31.3.05 (להלן: "הפוליסה"). 3. בין התאריכים 9.9.04 - 10.9.04 או במועד סמוך לכך, נגנבה המשאית. התובעת טוענת כי ביום 9.9.04 בסיום יום העבודה, החנה הנהג (אשר הועסק במועד הרלוונטי אצל התובעת) את המשאית סמוך לביתו, סגר את דלתות המשאית, הפעיל את מערכת המיגון ועלה אל ביתו. בבוקר למחרת גילה הנהג כי המשאית נגנבה. 4. דבר אירוע הגניבה דווח למשטרה ולחברת הביטוח. 5. הנתבעת דחתה את תביעת התובעת לקבלת תגמולי הביטוח בטענה ש"מערכת המיגון של המשאית לא היתה תקינה עובר לאירוע" ומש"עולה כי מי מטעמכם היה מעורב באירוע". מכאן התביעה. יצויין כי טענת הנתבעת לגבי תקינות מערכת המיגון נזנחה על ידה בכתב ההגנה. טענות התובעת: 1. התובעת טוענת כי הפוליסה מעניקה הגנה ביטוחית גם כאשר גניבת המשאית נעשית בדרך תרגיל עוקץ על ידי עובד, כאשר אין מדובר בקנוניה עם המבוטח וכאשר למבוטח אין יד או מעורבות בגניבה. 2. כן טוענת התובעת, כי התנאים הכלליים של פוליסת הביטוח לא נמסרו לה, ולכן אין תוקף לחריג המופיע בתנאים הכלליים והנתבעת מנועה מלהסתמך על תנאים או סייגים המצמצמים את חבותה (סעיף 5 בפרק ב' לתנאים הכלליים). 3. טוענת התובעת כי תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת למקרה גניבה הינם כמוסכם בסכום הביטוח המפורט בפוליסה, וסכום זה מהווה סכום מוסכם בין הצדדים בסך של 250,000 ₪ נכון ליום 1.4.04. 4. כן טוענת התובעת כי נגרם לה נזק עקיף בסך כולל של 200,000 ₪, לאור סירובה של הנתבעת מלמלא אחר התחייבותה, הכולל אובדן רווחים, אובדן הכנסות ואובדן לקוחות. 5. בנוסף טוענת התובעת כי יש לפסוק במקרה דנן ריבית עונשית על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח התשנ"א - 1981. טענות הנתבעת: 1. הנתבעת טוענת כי ממצאי החקירה שנערכה מטעמה העלו כי ערב האירוע לא התקבלה אצל איתוראן כל התראה בדבר פעילות חריגה במערכת המותקנת במשאית וכי נציגי מרכז הבקרה של איתוראן למדו על האירוע הנטען, משיחת טלפון אותה ביצע הנהג למרכז הבקרה של איתוראן. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת כי עולה חשד למעורבות הנהג בגניבת המשאית. 2. הנתבעת טוענת כי התובעת הכשילה את החבות באופן מכוון, לאחר שנתבקשה להמציא פלט שיחות טלפון של הטלפון הסלולרי שלה שהיה ברשות הנהג ובשימושו סמוך למועד האירוע וסרבה לעשות כן. 3. לטענת הנתבעת, נהג המשאית הועמד לבדיקת פוליגרף ונמצא דובר שקר ביחס לגירסתו ולאי מעורבותו באירוע. משבדיקת הפוליגרף הוצאה מחומר הראיות - אינני נדרשת לטענה. 4. הנתבעת טוענת כי סכום הביטוח הנקוב ברשימת הפוליסה, הועמד על סך 250,000 ₪, הינו הסכום המירבי אותו התחייבה הנתבעת לשלם בהתקיים תנאי רשימת הפוליסה והז'קט, אך אינו סכום מוסכם לפיצוי. 5. לטענת הנתבעת, המתבססת על הערכת השמאי "אלסלח נאסר" שמאות וייעוץ טכני, ערכה הראלי של המשאית הינו 216,000 ₪ המשקף, את שווי השוק של המשאית. טוענת הנתבעת כי הפוליסה נועדה לתשלום הנזק הישיר (שווי ראלי) בלבד, בכפוף להוכחת הנזק על ידי התובעת ובכפוף לניכוי סך השווה ל - 4,278 דולר ארה"ב, השתתפות עצמית. 6. הנתבעת טענה לראשונה בסיכומיה כי מעשיו ומחדליו של הנהג מטעם התובעת מחייבים את התובעת מכח אחריות שילוחית - המדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך אינני נדרשת לטענה זו. דיון: 1. לאחר בחינת חומר הראיות, לרבות שמיעת העדים, מצאתי כי הנתבעת אינה מכחישה את עצם מקרה הביטוח, היינו כי המשאית נגנבה. 2. משכך, עובר נטל ההוכחה אל הנתבעת, להוכיח החריגים לכיסוי הביטוחי. במכתב הדחיה טענה הנתבעת כי מערכות המיגון אשר במשאית, לא היו תקינות. טענה זו נזנחה עוד בכתב ההגנה, גם הניסיון להתבסס על תצהירו של מר אבי מדעי מחב' איתוראן, לא עלה כדי מידת ההוכחה הנדרשת. גם החשד שהעלתה הנתבעת ביחס למעורבותו של נהג המשאית, בגניבת המשאית, לא הוכח, וודאי לא במידה הדרושה (ביחס לרמת ההוכחה בטענות מרמה). יצויין כי הנתבעת לא טענה למעורבות של התובעת ובעליה באירוע הגניבה של המשאית. בדוח החקירה אשר נעשה על פי הזמנת הנתבעת נרשם כי רפי ימין, בעליה של התובעת, "אינו מעורב באירוע וכן הותיר בחוקרים רושם אמין וחיובי". לפיכך, משפוליסת הביטוח מעניקה כיסוי ביטוחי מפני סיכון של גניבה, כאשר לא הוכח כי התובעת ואף לא מי מעובדיה היה מעורב באירוע הגניבה (ויצויין כי הפוליסה מעניקה כיסוי גם כאשר הגניבה נעשית באמצעות תרגיל עוקץ ע"י עובד אשר מבצע הגניבה שלא לטובת החברה, ללא שיתוף פעולה עמה וללא קנוניה) - הרי שהנתבעת מחוייבת לשאת בנזקיי התובעת בגין האירוע, על פי תנאי הפוליסה. 3. בהצעת הביטוח, קבע סוכן הביטוח, לאחר בדיקת שוויה של המשאית, את סכום הביטוח על פי מחירון לוי יצחק בסך 250,000 ₪. בהתאם לרשום בפוליסת הביטוח גם נקבעה הפרמיה ששולמה על ידי התובעת. הנתבעת טוענת כי שווי המשאית ליום האירוע עומד על 216,000 ₪ בלבד (על פי חוו"ד שצורפה לכתב ההגנה כנספח ב'). ראשית יצויין כי מסמך זה, שצורף נספח ב' לכתב ההגנה, אינו משתכלל לכדי "חוות דעת מומחה", כדרישת החוק והתקנות. יתר על כן, אין כל הסבר לממצאי הקביעה ביחס לשווי המשאית, ומדוע למרות ששווי המשאית נבדק, וצויין בפוליסה, בסך 250,000 ₪, מצא שמאי הנתבעת בנספח ב', להפחית סכום שווי המשאית. בנסיבות העניין, לאחר בדיקה ואיזון, מצאתי כי הצדדים הסכימו ביניהם כי שווי המשאית, ליום עריכת הביטוח, הינו 250,000 ₪ ולא הוכח בפניי כי חלו נסיבות הדורשות להפחית או לשנות מסכום זה. לפיכך הנזק שנגרם לתובעת בגניבת המשאית גופה, הינו שווי המשאית, העומד על 250,000 ₪. 4. התובעת תובעת נזקים נוספים, אשר נגרמו כתוצאה מהפרת חוזה הביטוח ואי תשלום התגמולים במועד, בסך כולל של 200,000 ₪. כלל הוא כי בתביעות לתשלום סכום כסף, על התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא, גם במידת ודאות סבירה, את גובה הנזק או גובה ההשבה המגיעה לו. כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע לפי אומדנא דדיינא, כך גם עניין הפיצוי או ההשבה, אינו נקבע לפי אומדנא דדיינא, ועל התובע ליצור את התשתית העובדתית להוכחת עניין זה. לשם עמידה בנטל הוכחה זה, ניתן, מקום בו שווי הפיצוי או ההשבה הנתבעים אינם ברורים מאליהם, להעזר בחוות מומחים. ואולם , התובעת הסתפקה בהגשת תצהיר מנהלה יחד עם אסופת תדפיסים מכרטסת התובעת, לתקופה מסויימת. אין ספק בליבי כי התובעת יכלה להביא עדויות ברורות יותר באשר להקשר המסמכים, נחיצותם וסבירותם לצורך הוכחת התביעה, הן בדמות חוו"ד של מומחים בתחום והן בדמות עדויות האנשים / הגופים הרלוונטיים אליהם מתייחסת הדרישה. משלא עשתה כן התובעת, הרי שלא עברה כלל את משוכת ההוכחה הראייתית, אף לא בכדי להגיע לשלב האומדן השיפוטי. (ראה ע"א 7905/98 Aerocom c.c נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה' (4) 387, 397; ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ; ע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים). לא זאת אף זאת, התובעת גם לא הוכיחה כי פעלה להקטנת הנזק, כנדרש בחוק, לדוגמא לא נטען על ידי התובעת, קל וחומר לא הוכח על ידה, כי נעשה ניסיון לרכוש משאית חלופית, אם בדרך קבלת אשראי על ידי הספק, אם בדרך קבלת אשראי בנקאי, או בכל דרך אחרת. לפיכך מסקנתי היא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הנזקים העקיפים אשר טענה כי נגרמו לה, בסך של 200,000 ₪ - או חלק מסויים מסכום זה. 5. בסיכומו של דבר, מצאתי כי התובעת הוכיחה את תביעתה ביחס לאירוע וביחס לשווי המשאית אשר נגנבה, בסך של 250,000 ₪ ליום האירוע. מסכום זה יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית ושאר החיובים החלים על המבוטח, על פי הפוליסה. סכום הנזק כאמור ישולם לתובעת על ידי הנתבעת, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וכפל הריבית על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. כן תישא הנתבעת באגרת המשפט כפי ששולמה, בשכר העדים כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון ובשכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. גניבת רכבציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מערבל בטוןמשאית