.1ב"בקשה לאכיפת פסק חוץ" עותרת המבקשת, איריס אגם (להלן: "המבקשת") "להכריז כפסק-חוץ אכיף בישראל צו להעברת כספים מירושת המנוח יואל אגם ז"ל לאלמנתו איריס אגם שנתן בית המשפט בלאס וגאס שבמדינת נבדה : ארצות הברית, בתיק מס' 28857pביום 8.2.91(להלן: "פסק חוץ")" (ההדגשות לעיל ולהלן, שלי - ח' א'). .2עיון בפסק-חוץ מראה בכותרתו כי מדובר "בענין: עזבון המנוח יואל אגם ז"ל" (להלן: "המנוח"), שמהותו: estate without administration order" " setting asideשתרגומו העברי, כפי שהוגש לי, הוא: "צו להעמדת עזבון לחלוקה ללא הנהלת עזבון". נקבע בו, כי המבקשת, אשתו הנותרת בחיים של המנוח, הגישה ביום 23.1.92את בקשתה האמורה, ובית המשפט, בהתחשב בכך ובבוחנו את העובדות בעניין זה, מוצא, כי ההודעה המתאימה ניתנה כאן. המנוח נפטר ללא צוואה בלאס וגאס, נבדה, ביום 17.1.86: "והשאיר עזבון המכיל מטלטלין, נכסים נדים, בסכום של כ-500, 5דולר הנמצאים בהפקדה על שם המנוח בחשבון מס' 26676בבנק הפועלים בע"מ תל-אביב, ישראל." "לפיכך, צווה, הוחלט ונפסק כי בהתאם ל- 146.070n.r.s(חוקי נבדה) העזבון יהיה והינו מועבר בזאת ומחולק ללא הנהלת עזבון, לאיריס ד. אגם אשתו שנשארה בחיים של המנוח יואל אגם ז"ל, אשתו של המנוח שנותרה בחיים אחרי פטירתו." .3תחילה עליי לבחון את מהותו ומשמעותו של מסמך זה, בשים לב לדין בישראל. ברור, שאין הוא צו לקיום צוואה , באין צוואה , כעולה מהמסמך עצמו. ברגיל, בצו קיום צוואה מקנה המנוח בצוואתו את עזבונו לזוכים:ונוחלים המפורטים בה, בין באופן כוללני ובין פרטני, לרבות ייחוס כל הרכוש או חלקו ליורש או ליורשים מסוימים. צו-ירושה , ברגיל, הינו הצהרה:נהכרזה כוללת וגורפת, לגבי יורשיו של המנוח ועל חלקיהם של היורשים בעיזבון, על פי דין. במקרה הנדון, קיימת קביעה לגבי זהות היורש, מחד גיסא. מאידך גיסא, קיימים ייחוס וייעוד של רכוש מסוים לאותו יורש. מסמך זה הינו "אנדרוגינוס", שאין לו ייחוד בחוק הירושה , תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה "), דבר העשוי לעורר שאלות משפטיות, אם עניין כזה היה מובא תחילה לבתי המשפט בארץ, על פי חוק הירושה . לפי חוקי נבדה, כעולה, זהו פסק-דין בר:ותוקף, לפי הדין הקיים שם. בתצהירה אומרת המבקשת: " .6על מנת שאוכל לממש את נכסי העזבון של המנוח יואל אגם... על כבוד בית המשפט להכריז על צו פסק החוץ כאכיף בישראל." משמעות הדבר, שהשאלה היחידה, שעליי לדון בה, היא שאלת האכיפה בלבד, מבלי להיכנס לחוק הירושה בארץ, הואיל ולפני בית המשפט קיים פסק-דין, לפי חוקי הארץ הזרה, שאת אכיפתו בלבד מבקשים כאן. אוסיף ואומר, כי תוכנו של פסק-חוץ זה אינו סותר את תקנת הציבור בישראל; ולכן, עקרונית, הוא בר-אכיפה. .4א. בא-כוח המבקשת רואה את פסק החוץ כראוי להיות בר-אכיפה בישראל, על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958(להלן: "חוק האכיפה"). " .1בחוק זה - 'פסק חוץ' פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה, בענין אזרחי..." ב. השאלה הראשונה, שעליי לבחון אותה, היא, אם המסמך הנ"ל מהווה "פסק-דין". "פסק-דין" הינו, בדרך כלל, הכרעה שיפוטית בעניין שהובא כדין בפני בית המשפט ובית המשפט החליט בו. "החלטה" - פסק דין וכל ההחלטה אחרת של בית משפט (סעיף 1לתקנות). "ענין אזרחי" הוא ענף במשפט האזרחי, לרבות דיני ירושה , שיש להם פרק נפרד בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984(להלן: "התקנות") (פרק כ"ג, שעניינו: "ירושה "). "תוצאתו הרגילה של צו ירושה (וכיוצא בזה של צו קיום צוואה ) היא כשל כל פסק דין חפצא כלפי כולי עלמא, מעמיד פסק דין כזה הכרעה סופית ומחייבת". (ע"א 239/89 [1], מפי כבוד השופט א' מצא). אין צו הירושה בבחינת סעד הצהרתי גרידא (כמוסבר להלן). פרופ' עמוס שפירא, במאמרו "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עיוני משפט, כרך ד, עמ' 509), כותב בעמ' 512, כשהוא מגדיר ומבחין בין פסקים אישיים (in presonam) ובין פסקים קנייניים (in rem): "ב) פסקים קנייניים. פסק קנייני הוא פסק המצהיר או הקובע (יוצר, משנה או מבטל) זכויות קניין בנכס דניידי או דלא-ניידי. פסק כזה אינו מטיל כל חיוב אישי ולכן אינו ניתן להוצאה לפועל. פסק קנייני שהוא in remבמלוא מובן המילה, מחייב את הכל ולא רק את הצדדים לו. הקביעה הקניינית הטבועה בו כוחה יפה לגבי כל העולם... פסק קנייני שאין כוחו יפה כלפי כל העולם, אלא רק לגבי צדדים מסוימים, ניתן להגדירו כפסק .quasi in remאף הוא אינו מטיל כל חיוב אישי ולכן איננו בר-אכיפה. לדוגמה: צו ירושה המכריז על ראובן ושמעון בתור יורשים ועל קניינם, כיורשים, בנכס מסוים..." מבלי להתייחס לנושאים אחרים, נדמה לי, שהשימוש במילים "אינו בר-אכיפה" דורש התייחסות יתר. לפסק-דין כזה יש נפקות ויש שיניים, במסגרת המגבלות הקיימות מכוחו. צו-ירושה הוא בר-מימוש וניתן להפעלה מיידית, מעצמיותו. הוא בר-הקנייה של זכויות בפועל, כשהוא מוצג בפני גופים כולי עלמא, שיש להם קשר לעיזבון. על פיו ייעשה רישום בספרי מקרקעין של שמות היורשים, או רישום בבנקים והקניית כספים ליורשים וכד'. כוחו עומד לו כלפי מנהל העיזבון. ג. השאלה המשלימה, שעליי לבחון, היא, אם פסק-דין זה הוא בר-אכיפה על פי חוק האכיפה. " .3בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: 1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתם; 2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; 3) החיוב של הפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; 4) הפסק הוא בר ביצוע במדינה בה הוא ניתן". טענת בא-כוח המבקשת היא, שכל התנאים האמורים לעיל, במצטבר, מולאו, כמפורט בתצהירו, התומך בבקשה. עו"ד לבנטל הצהיר שהוא עורך-דין בישראל, וכמו כן עורך-דין מוסמך במדינות ניו-יורק וניו-ג'רסי שבארצות הברית, והוא מתמצא היטב בחוקי ארצות הברית, לרבות חוקי מדינת נבדה, וכי הוא בדק את כל החוקים הקשורים לעניין פסק החוץ במדינת נבדה. בהמשך הצהרתו הוא קובע כי בהתאם לחוקי מדינת נבדה: "א. לבית המשפט במדינת נבדה יש סמכות לתת פסקי דין לפי חוקי מדינת נבדה ועל פי כללי המשפט הבי"ל הפרטי החלים בישראל, ופסק החוץ ניתן בסמכות מלאה על פי חוקי נבדה וארה"ב ועל פי כללי המשפט הבינלאומי פרטי החלים בישראל. ב. פסק החוץ אינו ניתן עוד לערעור. ג. פסק החוץ הינו בר ביצוע וניתן לאכיפה במדינת נבדה שבארצות הברית, ולפי חוקי מדינת ישראל הינו בר ביצוע וניתן לאכיפה בישראל. ד. תוכנו של פסק חוץ זה אינו סותר את תקנת הציבור בישראל או בארה"ב. ה. לפי חוקי נבדה ארצות הברית, פסקי הדין של מדינת ישראל הינם אכיפים בנבדה בארצות הברית. ו. הילכות בתי המשפט בנבדה שבארה"ב הינן סבירות ודומות להילכות בתי המשפט בישראל בכל הנוגע לזכות הטיעון וכללי הצדק הטבעי. וניתנת הזדמנות מלאה לכל צד להופיע, לטעון ולהתגונן בכל דבר וענין. ז. אין עוד הליכים תלויים ועומדים בענין פסק חוץ בארצות הברית ו/או בישראל. ח. עפ"י חוקי ארה"ב והילכותיה, וכמו כן במשפט זה, בית המשפט בנבדה שבארה"ב אינו נותן פס"ד עד שניתנה אפשרות סבירה לכל צד להגן, לטעון טענות, להביא ראיות, וזכות זו ניתנה גם למשיב." עו"ד זילביגר, בא-כוח המשיב, לא טרח ולא התכבד להגיש תצהיר נגדי, בו הוא משיב תשובה עניינית כלשהי, לגבי הקביעות שבתצהירו של עו"ד מרק לבנטל. משמעותו המשפטית של מחדל זה הוא, כי אני מקבל את העובדות האמורות בתצהיר כמוכחות. יתר על כן, בישיבת בית המשפט, שהתקיימה ביום 13.7.92, כל שטען עו"ד זילביגר הוא: "הבקשה הוגשה לא בדרך הנכונה. יש להגיש את הבקשה על פי הוראות חוק הירושה והתקנות המתייחסות לבקשות לצו ירושה . צו ירושה אינו פס"ד שניתן לאכוף או להכיר אותו על ידי חוק אכיפת פסקי חוץ. מן הראוי למחוק את הבקשה ולהורות על הגשתה בצורה הנכונה." אין כל טענה עניינית לגבי האמור בתצהיר. תוצאתו של דבר היא, בין השאר, כי לא אתייחס לטענות עובדתיות המובאות בסיכום בא-כוח המשיב, שיש בהן כדי לסתור ממצאים עובדתיים אלה. בסיכומים אדון רק בשאלות משפטיות, הנוגעות לעניין. .5איני רואה כל מקום לבקשתו החלופית של עו"ד זילביגר בסיכומיו: "יג. המשיב שומר על זכות לטעון אם טענותיו תידחנה ולענות לגופא". זכותו - וחובתו - של בא-כוח המשיב היתה לטעון את טענותיו בזמן המתאים. היה לו יומו בבית המשפט. משהחמיץ עו"ד זילביגר את המועד לפעול כהלכה - בית המשפט לא ייענה לו. אם טענותיו המשפטיות של עו"ד זילביגר לא תעמודנה לו, תהיה למבקשת הזכות לקבל את הסעד של צו לאכיפת פסק חוץ. .6בהקשר לכך עליי לבדוק עוד כמה הוראות של חוק האכיפה: א. "4(א). פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל." בסעיף 7בתצהירו של עו"ד מרק לבנטל, קיימת תשובה עניינית-עובדתית. ב. " .5לא ייזקק בית המשפט לבקשת אכיפה של פסק חוץ שהוגש כעבור יותר מחמש שנים מיום הפסק." פסק הדין שאת אכיפתו מבקשים ניתן ביום .8.2.91 ג. " .7פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם אכיפתו עלולה לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה." מעיון בפסק הדין, עולה, שאין הוא עלול לפגוע בריבונותה או בביטחונה של ישראל. ד. "11(א). בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה: (1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; (2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; (3) ההתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל. (4) נתמלאו בו תנאי ההסכם. (ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן." בסיכומיו, מאשר בא-כוח המבקשת: "עובדתית, אין הסכם הדדי בין מדינת ישראל ובין ארה"ב באשר להכרה בפסקי חוץ". הוא עותר לשימוש בפיסקה (ב), המתירה הכרה כזו, "אם ראה שמן הצדק לעשות כן". "כאמור, התנאי היחיד בו מותנית ההכרה לפי סעיף 11(ב) לחוק הנ"ל הוא, שבית המשפט השתכנע, כי מן הדין והצדק לעשות כן. בע"א 221/78 הנ"ל, בעמ' 296, נאמר, שיש לפרש את המילים "מן הדין והצדק" לפי משמעותן המקובלת בלשון בני אדם, וכן אין הן באות לייצג תחום נפרד של המשפט והמוסר. כמסגרת כללית הדברים מקובלים עלי (ולראיה אף הצטרפתי אליהם שם), אך בד בבד יש למלא מסגרת זו תוכן יותר ספציפי, כאשר הנושא העומד לדיון מצריך זאת (ראה: ע"א 472/64, בעמ' 650; ע"א 603/75, בעמ' 787)." (ע"א 499/79 [2]). "בסעיף 11(ב) לחוק הנ"ל נאמר, כי אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו עניין, רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן. משמע, כדי שפסק הדין הגרמני יוכר לצורך הדיון בבית המשפט המחוזי, על אף העדרו של חיוב העולה מהסכם בינלאומי, צריך היה בית המשפט להשתכנע, שמן הדין והצדק לעשות כן. ... קרי, לצורך המענה לשאלה מה לעשות "מן הדין והצדק", ניתן להיעזר בסייגים המנויים בסעיף 6הנ"ל." (ע"א 587/85 [3] בעמ' 230-231). בענייננו, לא רק שאין קיים סייג מהסייגים האמורים בסעיף 6לחוק האכיפה, אלא קיימים עניינים נוספים, המובילים למסקנה חד-משמעית, שמן הצדק להשתמש בסעיף 11(ב) הנ"ל. .7תוצאה של דבר היא, שהחלטתי לאכוף את פסק החוץ, אלא אם אקבל איזה טעם משפטי מטעמי ההתנגדות של הנתבע. .8המשיב מבקש למחוק את הבקשה מנימוקים חלופיים ומצטברים, ואתייחס אליהם אחת לאחת. א. טענתו הראשונה של המשיב היא, כי על פי הדין, חובה לנקוט הליכים רק על פי חוק הירושה והתקנות שהותקנו לפיו, כאשר עותרים למתן צו-ירושה או למתן צו-קיום צוואה . טענתו המשלימה היא, כי חוק האכיפה אינו חל בענייני צווי ירושה ובענייני צו קיום צוואה . בסיום סיכומו בכתב, טוען בא-כוח המשיב, כי "הדרך הראויה למתן צו ירושה או לקיום צוואה לגבי מוריש שנפטר בחו"ל, שניתן לגבי עזבונו צו ירושה או צו קיום צוואה בחו"ל - יהיה על דרך ניהול הליכים על פי חוק הירושה ". ב. חוק הירושה , מטיבו ומטבעו, דן בכל הנושאים הקשורים בעיזבון של נפטר, שמקום מושבו או רכושו בישראל. חוק הירושה הקצה פרק מיוחד, פרק שביעי, שעניינו "משפט בינלאומי פרטי". פרק זה, המהווה חלק בלתי-נפרד מחוק הירושה , בא לפתור בעיקר עניינים של נפטרים, שמושבם בעת פטירתם היה שלא בישראל. לעניין "סמכות בתי המשפט הישראלים", שהוא סעיף "זיקת השיפוט", נקבע: " .136בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל". לעניין "ברירת הדין", נקבע: " .137על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו... חוץ מן האמור בסעיפים 138-.140" לעניין "כשרות לצוות", נקבע: " .139על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה ." עינינו הרואות, כי הדגש הוא על מקום המושב. מקום המושב של המנוח בעת פטירתו היה מחוץ לישראל. "בניגוד לחוק הקודם, שהיה מבוסס על נתינות המוריש בשעת מותו, מבסס החוק החדש את ברירת הדין על עקרון מקום המושב בשעת מותו של המוריש. לפי סעיף 137חל על הירושה דין מושבו של המוריש בשעת פטירתו." "היה למוריש בשעת מותו מושב מחוץ לארץ, דיני הארץ הזרה של מושבו יחולו על הירושה ." "צו ירושה שניתן בחוץ לארץ אינו מוכר כבר תוקף בישראל, מבלי שאושר על ידי הליך משפטי בארץ. בתי המשפט בישראל מוכנים להסתמך על צו כזה כהוכחה לכאורה למות האדם, אם הוא ניתן על ידי בית משפט מוסמך לפי עקרונות המשפט הבינלאומי הפרטי, דהיינו, על ידי בית המשפט במקום מושבו האחרון של האדם". (פ'ה' שטראוס, דיני הירושה בישראל (תש"ל), בעמ' 166, 169). ג. בסעיף 138נקבע: "נכסים העוברים בירושה לפי מקום הימצאם בלבד, יחולו על ירושתו אותו דין." משביסס המחוקק את "ברירת הדין" על עיקרון מקום המושב, מחד גיסא, ומאידך גיסא, הכפיף את סעיף "זיקת השיפוט" לסעיפי "ברירת הדין" - איני רואה כל היגיון משפטי או טעם ממשי אחר, לא לקבל את פסק החוץ, כשעניינו עיזבון מכוח ירושה , שהוא פסק-דין - כדין - ולאכוף אותו על פי חוק האכיפה. במילים אחרות, גם אם היתה באה בקשה ראשונית לבית-משפט בישראל, למתן צו-ירושה , כשהמנוח הוא תושב חוץ - הדין המהותי שבית המשפט היה דן בו היה הדין של המדינה הזרה, והתוצאה הסופית של בית המשפט בישראל היתה זהה לצו הירושה שאותו עותרים לאכוף. מובן ביותר - והדבר הכרחי - כי לפסק-דין זר לא יהיה, מכוח עצמו, תוקף או נפקות בישראל, אלא אם פסק החוץ עבר את מבחן כור ההיתוך של הדין בישראל, באמצעות הליך משפטי מוכר, חוק האכיפה. השאלה היא, אם יש למשיב טעם מבורר מדוע יש לילך באופן דווקני ונוקשה בדרך היחידה, כפי שהוא מציע, של פתיחת הליכים בישראל על פי חוק הירושה בלבד, או שקיימת דרך אחרת - שהיא יעילה, נכונה וצודקת בנסיבות המקרה - וכי ההליך המשפטי היחידי המתאים הוא השימוש בחוק האכיפה, על תנאיו ודרישותיו. ומשמולאו תנאים אלו של חוק האכיפה, יינתן צו האכיפה. איני מקבל את טיעוניו האמורים של בא-כוח המשיב. לא רק שבסופו של דבר לא תהיה תועלת כלשהיא מכך, אלא להיפך, השימוש בדרך כזו יגרום לסירבול, משפטי ועובדתי; לבזבוז זמן שיפוטי שלא לצורך; ולהוצאות כספיות נכבדות, שהרי, בסופו של דבר, ידון בית המשפט ויכריע לפי הדין של מדינת החוץ ויתן בישראל אותו פסק הדין שנתן בית המשפט הזר. אלה הם, בין השאר, הנימוקים ששקלתי לעניין הדין והצדק, כאמור בסעיף 11 לחוק הירושה . ד. על רקע דברים אלה קיים הצורך, מן הדין, לאשר את אכיפת פסק החוץ, על מנת לתת לו תוקף של פסק-דין במדינת ישראל. "הרעיון המונח ביסוד חוק האכיפה הוא כי פסק זר, גם אם הוא כשר ומוסמך מכל הבחינות, אינו יכול להיות בעל תוקף מיידי בארץ, ואין הוא יכול מכוח עצמו להיות מבוצע במשרד ההוצאה-לפועל. התוצאה היחידה של הכרזת פסק-חוץ כאכיף היא, שדינו לענין ההוצאה-לפועל כדין פסק שניתן כדין בישראל (סעיף 10של החוק). מסתבר איפא שהצורך באכיפה הוא אך ורק לענין ביצועו של הפסק, ודומה בקשת אכיפה למעין בקשה למתן סעד הצהרתי שיכיר בפסק דין חוץ כפסק דין שניתן להוצאה לפועל במדינת ישראל. כל כולה של בקשת אכיפה - לתת לפסק חוץ אותו מעמד כמו לפסק דין שניתן בארץ... חוק האכיפה אשר במדינת ישראל אינו מבחין בין פסקי דין רגילים ובין בעלי אופי מיוחד. כל פסק דין בענין אזרחי, לרבות פסק דין בתביעה פלילית בדבר תשלום פיצויים לצד נפגע, יהא אכיף בישראל..." (ע"א 665/72 [4], בעמ' 693). .9א. טענות נוספות בפי עו"ד זילביגר הן: "ט. הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958, נדחות מפני הוראות חוק הירושה , תשכ"ה-1965, בהיותו חוק ספציפי לענינים הנדונים בו". "יא. צו ירושה שניתן בחו"ל איננו מתיחס, דרך כלל, לנכסים שמחוץ למדינה בה הוא ניתן. יתכן וישנן צוואות מאוחרות יותר." השווה ת"א (ת"א) 397/84[6]. ב. מכיוון שטיעוניו אלה מתבססים על ההחלטה האמורה, שהיא קצרה ביותר, כמעט ללא הנמקה, אתייחס לגביה בקצרה. "במהלך דיונה ביקשה ב"כ המבקשים לתקן את הבקשה, והיא מבקשת, שבית המשפט יכיר בפסק החוץ מבלי צורך באכיפת פסק החוץ." בית המשפט לא קבע ממצא לבקשת התיקון; וכן לא הוסיף דבר לעניין המונח "הכרה", במשמעויותיו השונות ובתוצאותיו. לא כאן המקום להרחיב. ג. השופט הנכבד הוסיף וכתב: " .1חוק אכיפת פסקי חוץ הוא חוק כללי בעוד אשר חוק הירושה הוא חוק ספציפי ולכן יש לבחון לענייננו, כאשר יש בקשה להכרת פסק חוץ, אם אין מניעה לכך על פי חוק הירושה ." לאמר, כיוצא, שאם קיימת בקשה להכרה של פסק חוץ, יש לבדוק אם אין מניעה לכך על פי חוק הירושה . בית המשפט לא בחן ולא נימק את גדר הספק שלו, אם אכיפת פסק-חוץ תהיה נמנעת על פי חוק הירושה . עולה השאלה, אם המסקנה הגורפת והכוללנית, לאמר: שחוק אכיפת פסקי חוץ הוא חוק כללי, בעוד אשר חוק הירושה הוא חוק ספציפי - היא הקביעה הנכונה בנסיבות המקרה. הגעתי לידי מסקנה, שחוק הירושה וחוק האכיפה הם שני חוקים שונים, שאינם זהים במהותם ובמשמעותם; כשלכל חוק יש מטרה, מהות ותכלית, מוגדרים וקבועים. אין החוק האחד העומד מול, או סותר את החוק השני. נהפוך הדבר, יכולה להיות השלמה ביניהם. חוק הירושה דן, כאמור, בענייני ירושה כשהוא כולל את הפרק השביעי. לכן אין שאלה של עדיפות של חוק על פני משנהו. חוק האכיפה הוא חוק משלים המקנה תוקף משפטי - בר-ביצוע - לפסק-דין זר. במילים אחרות, חוק הירושה בישראל מכיר בחוקי הירושה של המדינה הזרה והוא מחרה-מחזיק אחרי הדין הזר בענייני ירושה , שבעיניו הוא צו בר-תוקף להכרזת ירושה . חוק האכיפה בא ליישם את האפשרות, שפסק החוץ תהיה לו נפקות וכוח בישראל. אני דוחה טענה זו של המשיב. ד. לא התעלמתי מהסעיפים האחרים בהחלטתו האמורה של כבוד השופט לויט, שעניינם בחוק הירושה , פרק שלישי: "ירושה על פי צוואה ", סימן ב': "תוקף הצוואה ", כשהכותרת בסעיף הנדון, סעיף 39, היא: "הצורך בצו קיום צוואה ". פשוטו של סעיף זה הוא, שאדם המחזיק בצוואה , תהיה זו בבחינת מסמך פרטי לא מחייב, אלא אם היא תאושר על ידי הליך משפטי מוכר בארץ. בענייננו: מתן צו-קיום צוואה . סעיף 39הנ"ל דן במתן גושפנקא של בית המשפט, לאמר, תוקף של פסק-דין, לאחר מילוי כל התנאים האמורים בו. הוראות הפרק השביעי של חוק הירושה מאיינות את הסעיף האמור. .10טענת התנגדות נוספת של עו"ד זילביגר היא: "י. צו ירושה לעולם אינו סופי וניתן לשינוי או לבטול, בהגבלות הקבועות בחוק (השווה: טדסקי, היורש הנחזה, עיוני משפט, כרך יג' ע' 9, 18-9) וככזה אינו ממלא אחר התנאי של סופיות פסק הדין." אין להרבות מילים על טענה זו, שאיני מקבלה, לא במשקלה ולא בהגיונה. איני רואה, מבחינת הסופיות, כל הבדל ושוני בין פסק-דין כלשהוא לבין צו-ירושה , שאף הוא פסק-דין. הוא בר-תוקף ואינו ניתן לשינוי, אלא אם יינקטו הליכים ותינתן הכרעה אחרת. "ואין בקיומה של האפשרות התיאורטית, שלפיה ניתן לבקש ביטולו של הפסק, כדי לעכב בידי מי שמבקש את אכיפתו לפי החוק". (ע"א 541/87 [5]). יש גם לזכור שפסק הדין אינו ניתן לערעור, הוא המראה על סופיותו, לצורך אכיפתו. .11טיעון נוסף בידי עו"ד זילביגר הוא: "יב. אם אין המדובר בהליך בבקשה לצו ירושה , הרי שאין לבית משפט נכבד מבחינת הסכום, נשוא ההליך, הסמכות הענינית לדון בבקשה." המדובר הוא על הליך משפטי שעניינו אכיפת פסק-חוץ, ומהותו - עיזבון. זהו הליך נמשך של צו-ירושה שניתן על ידי מדינה זרה; צו-ירושה כזה מוכר על ידי חוק הירושה וכל מה שצריך הוא אכיפתו. טענה זו נדחית. .12טענה נוספת מפי עו"ד זילביגר היא: "יד. המסמכים בבקשה אינם מאומתים כדין." זוהי טענה סתמית. אין בה פירוט. טענה זו נטענת לראשונה בעת הסיכומים. טענה זו היתה צריכה להיות מועלית בשלב מוקדם יותר, כאמור. אם הכוונה היא לתרגום פסק החוץ, שהוגש לבית המשפט רק לאחרונה, הרי זהו עניין שולי שניתן לתיקון; ואני מתקן אותו. טענה זו נדחית. .13כאמור, דחיתי את כל טענותיו של המשיב. .14אני נעתר לבקשה ואני מכריז על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בלאס וגאס, נבדה, ביום 8.2.91, בעניין עיזבון המנוח יואל אגם ז"ל, המצורף לבקשה, כפסק-דין אכיף בישראל. .15המשיב ישלם למבקש את הסך של -.000, 5ש"ח לרבות מע"מ, שיישא ריבית והצמדה, מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן והודע היום, 12.1.93, בנוכחות עו"ד זילביגר.ירושהצו ירושהמשפט בינלאומי פרטיצוויםמשפט בינלאומי