פסק דין 1. לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי שתי פריצות, אשר התרחשו בין ה-3 ל-4 בחודש פברואר לשנת 2001 וכן בליל ה-11 לחודש פברואר 2001. 2. התובעת היא חברה שעוסקת בשילוח דברי דואר בארץ, הייתה מבוטחת על ידי הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. 3. על פי הנטען בכתב התביעה במהלך כל אחת מן הפריצות נגרם נזק רב לרכוש החברה וכן נגנב מלאי חבילות- סחורות אשר היו שייכות ללקוחות התובעת. התובעת העריכה את סך נזקיה בסכום כולל של 500,000 ₪ וציינה בסעיף 12 לכתב התביעה כי שילמה בפועל ללקוחותיה בעבור הטובין שנגנבו סך כולל של 253,570 ₪. 4. הנתבעת מכחישה את חבותה לשלם תגמולי ביטוח ועיקר טענתה כי, התובעת מסרה עובדות כוזבות לעניין גובה הנזק, ובכך היות התביעה מופרזת, על כן הנתבעת פטורה מחבותה לשלם לתובע דמי ביטוח, וזאת בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח. 5. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בקדם המשפט, לפיה בדיקת הפוליגרף תהווה ראיה מכרעת לשאלת הגניבה וגובה הנזק. מכאן עולה כי, הסוגיה היחידה שעומדת על הפרק הנה האם הפריזה התובעת בנזקיה עד כדי כוונת מרמה? ד י ו ן : 6. על המבוטח חובה להוכיח כי מקרה הביטוח אכן התרחש מבחינה עובדתית. אולם גם אם הוכחה המסכת העובדתית לעצם קרות המקרה, עדיין חבות זו לא תתקיים בהתמלא התנאים המעניקים פטור, כדוגמת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 [להלן: "החוק"]. 7. סעיף 25(א) לחוק קובע: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו". 8. ההלכה קבעה כי כוונת המרמה מתייחסת לשלושה יסודות: לעניין עובדות לא נכונות ו/או כוזבות, לעניין מודעות המבוטח לכך, ולכוונת המבוטח לקבל כספים שלא כדין בהתבסס על מסכת עובדתית לא נכונה. עם זאת הפרשנות תהיה מצומצמת לאור הסנקציה החמורה בצידה- פטור מלא למבטחת מתשלומי הביטוח. נטל הראייה להוכיח את קיומה של כוונת המרמה מוטל על המבטחת. 9. בענייננו, כפי החלטת בית המשפט מיום 31.3.04, הסכימו הצדדים לביצוע בדיקת פוליגרף, אשר בדקה את שני מנהלי התובעת לעניין עצם אירוע הגניבה וגובה הנזק. מנהלי התובעת נמצאו דוברי אמת ביחס לעצם אירוע הגניבה. בנוסף, על ממצאי הבדיקה, סכום הנזק נמצא בטווח של 250,000 ₪ לבין 275,000 ₪. ממצאי הבדיקה הם כאמור ראיה מכרעת לעניין המסכת העובדתית ולעניין גובה הנזק. הנתבעת לא ערערה על ממצאי הבדיקה ועל כן הם מחייבים. 10. הסוגיה המרכזית העומדת בפתח הכרעה זו הנה האם חל סעיף 25 לחוק לעניין כוונת המרמה ברצון מנהלי התובעת ולא כאמור לעניין העובדתי או הנזק. בסוגיה זו ניהלו הצדדים הוכחות שכן לא הגיעו לכל פשרה או הסכמה דיונית. 11. הנתבעת, העידה מטעמה 12 עדים, כאשר עשרה מהם ייצגו לקוחות שונים שעבדו בזמנים הרלבנטיים עם התובעת, ושניים מהעדים הנם סיירים בחברות האבטחה שהוזעקו למקום הפריצות. מטעם התובעת לא העידו עדים. יש לציין כי הנתבעת נמנעה מלהעיד את מנהלי התובעת. לאחר בחינת עדויות אלה, אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה כי הסחורות אשר היו אמונים בידה של התובעת הגיעו ליעדם, ולא ניתן לדעת האם סחורות שאכן הגיעו ליעדם היו הסחורות המקוריות שהיו במחסני התובעת או סחורות חלופיות ששלחו הלקוחות עקב מעשי הפריצות. 12. האם הנתבעת הוכיחה כוונת מרמה ברצון מנהלי התובעת להשיג כספים שלא כדין? ככלל, הפרזה בשיעור הנזק שנגרם למבוטח עקב קרות מקרה ביטוחי, וללא יכולת המבטחת להעריך נזקים אלו, מקימה את חזקת המרמה הקבועה בסעיף 25 כאמור, זאת מן הטעם כי ידה של המבטחת על התחתונה בכל הנוגע לנסיבות המקרה ולהיקף הנזק. 13. יחד עם זאת, במקרה דנן, אין מקום לקבוע כי התובעת הפריזה בנזקיה עד כדי כוונת מרמה. ראשית, ציינה התובעת בכתב התביעה את הנזקים הברורים, כספים ששילמה ללקוחותיה עקב אירוע הפריצות. שנית, ציינה התובעת בכתב התביעה כי נגרם נזק גם למבנים מהם נגנבה הסחורה וכי היא מעריכה את היקף הנזק הכולל. שלישית, משהסכימו הצדדים לקבל ממצאי בדיקת הפוליגרף גם לעניין הנזק, למעשה הסכימה התובעת לקבל את טווח הנזק, הגם שהסכומים שנקבעו נמוכים יותר ממה שהוערך על ידה בתחילת ההליך הדיוני. 14. אני קובע כי התובעת לא דייקה בהערכתה את היקף הנזק, בשונה ממצב בו הייתה מבקשת להציג בפני המבטחת מצגי שווא לצורך קבלת כספים שלא כדין. הנתבעת לא הוכיחה רשימת פריטים שלא נגנבו אשר התובעת דרשה לגביהם כספים שלא כדין. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי החשבוניות אותם צרפה התובעת לכתב תביעתה מקורן בכזב או בזיוף. 15. מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להתקבל. 16. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 275,000 ₪ נכון ליום בדיקת הפוליגרף 20.4.04 ובשערוך להיום 314,612 ₪. 17. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, כמו כן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. ביטוח פריצה / גניבה