זוהי בקשה לדחיה על הסף של התביעה, אשר הגישה הנתבעת כנגד תביעת התובעים, שעניינה ליקויי בנייה בדירת מגורים, שרכשו האחרונים מידי הראשונה. רקע עובדתי .1התובעים, בעל ואישה, רכשו אצל הנתבעת דירת מגורים. .2הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בבניית דירות מגורים. .3ביום 31/1/93חתמו התובעים עם הנתבעת על הסכם לרכישת דירת מגורים, הנמצאת ברח' אליקים מס' 11, באשדוד. .4ביום 25/5/93הזמינה הנתבעת את התובעים לקבל את החזקה בדירה. אולם, לאחר שהתובעים בדקו את מצב הדירה, סרבו הם לקבל את החזקה בה, זאת לאור ליקויים רבים שנתגלו, לדעתם, בדירה. .5ביום 21/7/93נמסרה החזקה בדירה לידי התובעים. .6ביום 24/10/93הגישו התובעים כתב תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב בת.ק. 11413/93, שעיקרה נגע לענין האיחור במסירת הדירה ולתנאי הכניסה לדירה, כגון אי חיבור הדירה למערכות המים והחשמל ואי פעולת המעלית. .7ביום 2/3/94נתנה כבוד השופטת ד. אבניאלי פסק דין בענין התביעה בתיק דלעיל, וקבעה כי הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 500, 3ש"ח. .8ביום 20/12/95הגישו התובעים תביעה נוספת - היא התביעה שבפני, במסגרתה הוגשה בקשה זו. התביעה שבפני הינה תביעה כספית לפיצויים על סך 700, 70ש"ח בשל הפרת הסכם, ואשר בעיקרה נוגעת לליקויי בנייה בדירה, כגון: רטיבות, איטום וכדומה. טענות הצדדים .9המבקשת טוענת כי הואיל והתובעים לא קיבלו אישור בית המשפט לפיצול סעדים הרי הם מנועים, עפ"י הוראות סדר הדין האזרחי, מלהגיש את תביעתם הנוכחית, לאחר שהגישו כבר תביעה אחת, וכי יש לדחות אותה על הסף. .10המבקשת מפנה לתקנות 44- 45לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, וכן להלכה, לפיה מטרת התקנות היא למנוע ריבוי התדיינויות שלא לצורך, ועל כן על כתב-תביעה להכיל מלוא הסעד בעת הגשתו. לפיכך, טוענת המבקשת, אין להגיש תביעה בשל אותה עילה או לאותו סעד בין אותם מתדיינים בשתי תביעות שונות, כאשר לא היתה כל מניעה לכלול את מלוא הסעד בתביעה אחת. .11כמו כן, טוענת המבקשת, כי פסק הדין הנזכר ניתן ביום 2/3/94, ובאותו מועד כבר ידעו התובעים אודות הליקויים, שכן לפי כתב התביעה מדובר בליקויים שניתן היה לראותם מיד לאחר הכניסה לדירה. לטענת המבקשת, בשתי התביעות מדובר בפיצוי כספי בגין הפרת חוזה מכר הדירה, והתובעים צריכים היו להגיש את כל תביעתם הכספית לפיצוי בבת אחת ולא בכל פעם על סכום אחר. .12לעומתה, טוענים המשיבים-התובעים, כי התובענה הקודמת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר עיקרה הושתת על הפרת חוזה בגין איחור במסירה, לא חוסמת הגשת תובענה חדשה שעניינה ליקויי בנייה שהתגלו חודשים רבים לאחר הגשת התביעה הראשונה. .13כמו כן, טוענים המשיבים, כי סעיף 11להסכם הרכישה מציב תנאים לתיקון ליקויים בדירה ע"י הנתבעת, ועל פיו בחודש אוקטובר 1993, משהוגשה התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, היו מנועים הם לתבוע תביעה כלשהיא הנוגעת לליקויים, זאת כיוון שהיה עליהם לפעול בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בסעיף זה, ושעניינה תם תקופת הבדק לסוגי ליקויים שונים. .14עוד טוענים המשיבים, כי הלכה היא שאין בהגשת תביעה בגין הפרה נמשכת או הפרות חוזרות ונשנות של חוזה, כדי למנוע מהתובעים להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין נזק שנגרם כתוצאה מהמשך מעשה ההפרה או מהפרות נוספות של החוזה, שארעו לאחר הגשת התביעה הראשונה. ועוד, לטענתם, ליקויי הבנייה הנובעים מבנייה רשלנית של הנתבעת התגלו במלואם או בחלקם המכריע לאחר הגשת התביעה הראשונה. לפיכך, טוענים המשיבים, כי הפרה שארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה יוצרת עילה חדשה שבגינה ניתן לתבוע בלי להיזקק לרשות לפיצול סעדים. לכן, המדובר בעילות חדשות ונפרדות שצמחו רק לאחר הגשת התביעה הראשונה ואין לדחות התובענה על הסף. דיון משפטי .15הן התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות והן התביעה דנן - מקורן בחוזה אחד. .16האם חוזה אחד מאפשר ריבוי תביעות? על שאלה זו השיב כבוד השופט א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה רביעית מעודכנת, בעמוד 95: "אכן, במקרים מסויימים, התשלומים בגין השלבים השונים של התקדמות הפעולות על-פי החוזה מצמיחים עילות תביעה נפרדות, הכל בתנאי: "אם טרם שהוגשה התובענה הראשונה בהליך הראשון או בד בבד עם הגשתה בוטל החוזה, ממילא לא קמו עוד למערערת עילות תביעה חדשות על-פיו, והיה עליה לתבוע כבר אז את כל מה שמגיע לה לטענתה עקב הפרת החוזה". כלומר, הזכות להגיש תביעות חדשות מבוססת על ההנחה, כי בזמן הגשת התביעה הראשונה לא גובשו עדיין הזכויות בגין הסעדים הנוספים. ספק אם ההלכה, שנקבעה בענין אוניקו בונה, עודנה בתוקף. מדובר בהלכה שלפיה תביעת השבה לפי חוזה שבוטל, ותביעה-שכנגד לדמי-נזק מחמת הפרת חוזה, הן תביעות המבוססות על עילות שונות ומכאן שאין צורך בהיתר לפיצול סעדים. נראה, שהלכה זו היתה תקפה רק על-פי המצב המשפטי לפני חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- .1970ראו בנדון ספרו של אורי ידין "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)" פירוש לחוקי החוזים, שם נאמר, כי לפי חוק החוזים הנ"ל, פיצויים והשבה מהווים שני סעדים הנובעים מאותה עילת תביעה (הפרת חוזה) ולא בבחינת שתי "עילות" שונות." (ההדגשות במקור - ח.י.). כלומר, על צד לחוזה למצות את כל הטענות שיש לו בגין הפרת חוזה ולתבוע את כל מה שמגיע לו עקב הפרה זו. כמו כן, קיימת זכות להגיש תביעות נוספות בגין החוזה, אם ישנן עילות תביעה חדשות על פיו. .17בענייננו, נשאלת השאלה, האם המשיבים תבעו את כל המגיע להם בגין ההפרה לה טענו בתביעה הקטנה? על פי טענת התובעים, כאשר הועברה לידיהם החזקה בנכס ביום 21/7/93- ידעו הם על הנזקים נשוא תביעה זו או על חלקם, לפחות. לענין זה, הנני מפנה לסעיף 5א' לכתב התביעה שבפני, אשר בו נאמר כדלקמן: 5א. הנתבעת הבטיחה לתובעים לתקן את הליקויים בדירה בתוך תקופה של 14ימים, ואולם לא עשתה מאומה לתיקון המצב ובלית ברירה נאלצו התובעים לקבל את החזקה בדירה בתאריך 21/7/93מבלי שהנזקים בדירה יתוקנו." משמע, הליקויים בדירה, היו קיימים כבר בעת העברת החזקה לידי המשיבים, בחודש יולי בשנת .1993 לא זו אף זו, התובעים חתמו על "אישור קבלת חזקה בדירה" ביום 21/7/93, בו נרשמו מפיהם במו ידיהם רשימת ליקויי בנייה, כגון: פגמים בדלתות, פגמים בויטרינה בסלון, פגמים בשירותים, בכיור ועוד. (ראה: נספח ד' לתביעה כאן). .18כשלושה חודשים לאחר העברת החזקה בדירה לידיהם, הגישו התובעים את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, היינו: לקראת סוף חודש אוקטובר שנת 1993 19/10/93והדיון התקיים ביום .2/3/94 בתביעה האחרת, מדובר היה בשתי הפרות של החוזה: האחת עניינה איחור במסירת הנכס והאחרת עניינה בליקויים של העדר מים, חשמל ומעלית. נראה לי, כי משידעו התובעים על ההפרה בליקויי הבנייה בעת הגשת התביעה - היה עליהם לתבוע בגין כל ההפרות הללו בבת אחת, בצורה שלמה ומלאה, כהוראת תקנה 44, שזה לשונה: " .44תובענה תכיל מלוא הסעד (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה." באם לא חפצו לכלול ליקויי הבנייה בתביעתם הראשונה - לפחות הללו שנתגבשו צריכים היו התובעים לבקש מתן צו לפיצול סעדים. לענין זה, ראה תקנה 45, שזה לשונה: " .45מי שלא תבע סעד אחד מרבים מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו." במקרה שבפנינו, התובעים לא פנו ולא ביקשו הרשאה לפיצול סעדים. .19לענין זה, הנני מפנה לע"א 351/82, אילון נ' אסטרייכר, פ"ד מא(2) 673, בעמוד 678: "העיקרון היסודי, שיהיו בתי המשפט פתוחים לרווחה ללא כל הגבלה לכל דורש, הוא המחייב, שניצול זכות זו ייעשה באופן חד-פעמי, ללא אפשרות של כפילות וחזרה וללא "הזדמנות שניה". כך גם יש לעשות זאת בצורה מלאה ושלמה ולא לחצאין או למקוטעין..." כמו כן, הנני מפנה לע"א 830/86, ס.א.ר. חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון), פ"ד מב(4) 805, בעמוד 809, שם נאמר: "לכאורה הדברים מובנים מאליהם. סעדים בגין עילה אחת, שנולדה בטרם הגשת התביעה, חייב התובע לכלול אותם כולם בתביעתו. תקנות 44ו- 45לתקנות סדר הדין אזרחי, תשמ"ד - 1984, מתייחסות לפיצול סעדים בגין עילה אחת. נכון ודאי, שעתירה לסעד של פיצויים בגין ההפרות שארעו עד למועד הגשת התביעה הראשונה, צריך היה התובע לכלול באותה תביעה, אלא אם הותר לו לגבי כך פיצול סעדים על-פי תקנה .45משלא נתבקש ולא הותר פיצול כזה בתביעה הראשונה, הרי לפי תקנה 45סיפא הדין הוא, כי התובע לא יוכל לתבוע סעד בגין עילה זו לאחר מכן. אך אין זה הדין לגבי הפרה, שנטען כי אירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה, הפרה המהווה כאמור עילה חדשה, אשר בגינה זכאית המערערת לתבוע ואין היא זקוקה לצורך זה לרשות לפיצול סעדים." (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). .20כן ידועה ההלכה אשר הובאה אף היא בע"א 830/86 דלעיל, בעמוד 808, שם נאמר: "בתביעה, שמוגשת במועד מסויים בגין הפרה נמשכת של חוזה, אין התובע יכול לתבוע נזק עתידי, באשר באותה עת אין לדעת אם מעשה ההפרה יימשך. לגבי מעשה נזיקין נמשך נקבע בע"א 47/68 [1], בעמ' 56מול אות השוליים ב, מפי השופט לנדוי (כתוארו אז) לענין זה: "הסגת-גבול במקרקעין היא מעשה נזיקין נמשך, במובן זה שהיא מתחדשת מיום ליום. משום כך יכול בעל המקרקעין לתבוע פיצויים בגלל הנזק שנגרם לו רק עד ליום הגשת התביעה, ואין הוא יכול לתבוע נזק סכוי בעתיד, כי הרי הנתבע יכול לחדול בכל רגע מהסגת הגבול ולכן אין זה ברור שאמנם יימשך הנזק גם בעתיד. מכאן שאם הנתבע ממשיך בהסגת הגבול גם אחרי הגשת התביעה נוצרת בכך עילת תביעה נוספת והתובע יכול לתבוע שוב על-פיה בתביעה שניה, וחוזר חלילה..." נראה לי, שדין דומה יש להחיל לגבי הפרה נמשכת של חוזה. ואם בהפרה אחת נמשכת כך, קל וחומר הוא הדין בהפרות שמופר החוזה מפעם לפעם." (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). .21בענייננו, הליקויים בגינם הגישו התובעים תביעה זו קיימים היו, כאמור, בעת הגשת התביעה הראשונה, כעולה מכתב התביעה עצמו. ההפרה הנוגעת לליקויי הבנייה לא ארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה, ולפיכך אינה מהווה עילה חדשה, ואין התובעים זכאים לתבוע בגינה, אלא אם היו טורחים הם לבקש את פיצול הסעדים. כמו כן, לא נהיר לי באם היו ליקויים שנולדו גם לאחר הגשת התביעה האחרת - שכן בתביעה הנוכחית אין כל הפרדה ובהירות לגבי הללו. .22התנהגות התובעים בהגשת שתי התביעות, עומדת בסתירה למטרת התקנות, המגינות הן על הנתבע והן על בית המשפט מפני כפל התדיינות. לענין זה הנני מפנה למאמר של ב' רוטנברג, "פיצול סעדים (תקנה 45לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984)", משפטים טז (תשמ"ז) 390, בעמוד 393, שם נאמר: "הכלל של מעשה בית-דין, ובכלל זה עקרון השתק העילה, נועד בעיקרו להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדינות כפולה. החריג לכלל זה ייעודו לסייע לתובע באותם מקרים שבהם כלל מעשה בית דין עלול להחמיר עם המבקש לעמוד על זכויותיו המהותיות, וקשיים דיוניים העומדים כאבני-נגף בדרכו." כן, הנני מפנה, לע"א 571/88, בניני איפל בע"מ נ' איתן סתוי, פ"ד מד(3) 636, בעמוד .642 .23מן האמור יוצא, כי הנני מקבלת את טענת המבקשת-הנתבעת, וקובעת כי על התובעים היה לבקש פיצול סעדים על מנת לאפשר הגשת תביעה זו - דבר שלא נעשה על ידם. התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת, ולפיכך דין התביעה להידחות, בהתאם לתקנה 101(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בדבר דחייה על הסף. אשר על כן, התובענה נדחית. המשיבים-התובעים ישלמו למבקשת-התובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של -.500, 2ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן והודע היום: 24/11/.97הפרת חוזהחוזהאיחור במסירת דירה