אי צירוף חוות דעת בתביעת ביטוח

להלן החלטה בנושא אי צירוף חוות דעת בתביעת ביטוח והתיישנות בתביעות ביטוח: החלטה 1. התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. 2. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, ולחלופין, למחוק אותה על הסף משום שלא צורפו אליה חוות דעת רפואית ומסמכים מהותיים. לחלופי חלופין ביקשה הנתבעת את מחיקת הכותרת. נדון בטענות הנתבעת כסדרן. טענת ההתיישנות 3. על פי כתב התביעה התובע איבד את כושר עבודתו מאז חודש מאי 2002. התביעה הוגשה ביום 16.8.2005, למעלה משלוש שנים לאחר מכן. 4. הנתבעת מפנה להוראת ס' 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), הקובעת כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח", וכן להוראת סעיף 53 לחוק, הקובעת כי "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה". על כך משיב התובע כי מקרה הביטוח ממנו מתחילה להמנות תקופת ההתיישנות הוא גמר ששת החודשים של תקופת אובדן הכושר, שכן רק ממועד זה ואילך מתגבשת עילת התביעה ולפני כן אין הוא יכול כלל להגיש את התביעה. טענה זו של התובע אינה יכולה להתקבל. החוק מגדיר באופן מפורש מהו מקרה הביטוח. מקרה הביטוח הוא התאונה שקרתה, ולא המועד בו התגבשה עילת התביעה. כך גם נפסק בשלוש ערכאות בפרשת אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ: ת.א. (ת"א) 58271/96 בבית משפט השלום, ע"א (ת"א) 3119/98 בבית המשפט המחוזי ורע"א 1395/00 בבית המשפט העליון. 5. יחד עם זאת, יש ממש בטענתו של התובע לפיה הנתבעת הודתה בקיום זכות, ובכך מחקה למעשה את תקופת ההתיישנות. הדברים אמורים במכתב ששלחה הנתבעת לתובע ביום 20.3.2005 בענין הפוליסה שבמחלוקת, בגדרו זומן התובע לבדיקה רפואית לשם המשך הטיפול בתביעתו. בשולי המכתב נאמר כי "תביעתך אושרה על ידנו עד 30.4.2005". אכן, הכוונה לתביעתו של התובע כי הנתבעת תשחרר אותו מתשלומי פרמיות, כעולה מכותרת המכתב, אך עדיין, יש בכך משום הודאה בקיום זכות כלשהי לפי הפוליסה. עסקינן בפוליסה אחת, הכוללת מרכיבים שונים, וסבורני כי הודאה בקיום זכות לרכיב אחד של הפוליסה, די בה כדי למחוק את תקופת ההתיישנות לגבי רכיב אחר של הפוליסה, שכן עסקינן בחוזה אחד, וכל הפרדה שלו היא מעשה מלאכותי. לענין זה קובע ס' 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות." יתר על כן, זימונו של התובע לבדיקה רפואית מהווה בבחינת מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות. הנתבעת לא סייגה את מכתבה ולא כללה בו כל טענה בענין התיישנות, ועל כן יש לקבוע כי מכתב הנתבעת מיום 20.3.2005 מחק את תקופת ההתיישנות. לכך יש להוסיף כי קיים טעם לפגם בכך שהנתבעת זימנה את התובע לבדיקה רפואית מבלי שתזהיר אותו כי תביעתו מצוייה על סף ההתיישנות, דבר שהיה בו כדי ל"הרדים" את התובע. ההודעה על דחיית התביעה נשלחה לתובע רק ביום 2.5.2005, לאחר תום תקופת ההתיישנות, כך שרק באותה עת יכול היה התובע להבין לראשונה כי עליו לפנות לערכאות. אכן, גם התובע אינו טלית שכולה תכלת, שכן שקט על שמריו לאורך זמן, אך סבורני כי כאשר עסקינן בחברת ביטוח, הנהנית מעדיפות ברורה על פני המבוטח מבחינת מודעות למצב המשפטי, עקרון תום הלב בקיום זכויות מחייב אותה להזהיר מבוטח הפונה אליה לראשונה לקראת תום תקופת ההתיישנות, ולהעמידו על העובדה כי בירור תביעתו אינו מאריך את תקופת ההתיישנות. סוף דבר, טענת ההתיישנות נדחית. אי צירוף חוות דעת רפואית 6. התובע לא צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית. הנתבעת טוענת כי מדובר במחדל המחייב את מחיקת התביעה על הסף. התובע טוען כי אין כל צורך בצירוף חוות דעת רפואית, שכן די בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת אשר צורפה לכתב התביעה, כדי להוכיח את טענותיו. אין בידי לקבל טענה זו של התובע. בניגוד לנטען על ידו, הוא לא צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, אלא אך ורק את פוליסת הביטוח. 7. החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעה שענינו ענין שברפואה, מעוגנת בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו." במקרה הנוכחי אין בפניי כל טעם מיוחד המצדיק סטייה מהכלל. השאלה האם אכן נשלל מהתובע לחלוטין ולצמיתות הכושר להמשיך בעיסוק שבו עסק עד לאירוע והאם נשלל ממנו לחלוטין ולצמיתות הכושר לעסוק בעיסוק סביר אחר, המתאים להשכלתו, נסיונו, הכשרתו ומעמדו החברתי, היא ענין שברפואה, המחייב הגשת חוות דעת רפואית מתאימה, שאינה בנמצא. אכן, צודק ב"כ התובע הטוען כי ענין הפגיעה במעמדו החברתי של התובע אינו ענין שברפואה, אך השאלה מהם העיסוקים בהם כשיר התובע לעסוק חרף הפגיעה, היא בהחלט ענין שברפואה. רק לאחר שתונח תשתית ראייתית לגבי העיסוקים בהם כשיר התובע לעסוק, באמצעות חוות דעת רפואית, ניתן יהיה להניח לפתחו של בית המשפט את השאלה הנוספת, והיא, האם העיסוק בעיסוקים אלה מהווה פגיעה במעמדו החברתי של התובע. תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון." בנסיבות אלה, לא יורשה התובע להוכיח בבוא היום את טענתו בענין אובדן הכושר, ועל כן, אין כל טעם לברר את התביעה במתכונתה הנוכחית. אין מנוס איפוא אלא להורות על מחיקת התביעה על הסף (ראה ת.א. (ת"א) 56773/89 הדר חברה לביטוח נ' רכט, שצורף לבקשת הנתבעת). ראה גם בר"ע (תל-אביב) 15531/96 מודיעין אזרחי נ' "הסנה" תק-מח 97(1), 547, שם אמנם נדונה החובה לצרף לכתב תביעה פוליסת ביטוח, אך הדברים יפים גם לגבי מחדל של אי צירוף חוות דעת רפואית: "אין ספק כי פוליסת ביטוח היא בבחינת מסמך מהותי בתובענות על פי חוק חוזה הביטוח. ... מכאן שהמסמך הוא מסמך מהותי על פי דרישות תקנה 75 ובלעדיו אין סיכוי כלל למשיבה לזכות בתביעה. הדרישה איננה טכנית בלבד אלא מהותית שהרי בתניות הפוליסה יתכן ויימצא פטור מאחריות למבקשת 1 בהיותה נכללת בגדר אלה המבוטחים על פי הפוליסה מכוח תפקידם כקבלני משנה או כל הוראות פטור אחרות. מכאן שטעה השופט המלומד בכך שקבע את התיק להוכחות ולא חיסל את הסכסוך באותו שלב." 8. אכן, הכלל הוא שתביעה לא תימחק אם ניתן להצילה מכיליון על דרך התיקון, אלא שבמקרה דנן התובע כלל אינו מבקש לתקן את כתב התביעה, למרות היותו מודע לטענות הנתבעת בענין זה: "אין מאומה גם בטענה שלא מן הראוי היה למחוק את התביעה מבלי לאפשר תקונה. אכן, כלל הוא, ועליו אין איש חולק, כי בית המשפט לא ינקוט בצעד הקיצוני של מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה אם נתן להצילה על ידי תקון ... דא עקא, המערער לא הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לתקון במשך כל התקופה מאז הוגשה התביעה בשנת 1981 ועד מחיקתה ביום 8.1.84. הוא אמנם הודיע לבית המשפט בישיבת קדם המשפט שנועדה לאותו יום כי ברצונו לתקן את התביעה. אך בקשה לא הגיש, למרות שבית המשפט היה מוכן לקבל בקשה כזו באותה ישיבה. אף לא היה אז באפשרותו לפרט מהו התקון המבוקש על ידו." ע"א 109/84 מנחם ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ פ"ד מא(1), 577 ,עמ' 580-581. 9. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין לי צורך לדון בטענות הנוספות של הצדדים לגבי הפוליסה שצורפה לכתב התביעה ולגבי הבקשה למחיקת הכותרת. למעלה מהצורך אציין כי לשיטתי, העדרה של חוות דעת רפואית אינו עילה למחיקת כותרת, ובלבד שצורפה ראשית ראייה אחרת לביסוס התביעה, כגון, הפוליסה שעל יסודה הוגשה התביעה. זאת משום שלענין מחיקת הכותרת יש לבחון קיומה של ראשית ראייה, ואין צורך בראייה לביסוס כל יסודות העילה. עם זאת, עסקינן בשאלה אקדמית, כי אם דין התביעה להמחק על הסף בגין העדרה של חוות דעת רפואית, ממילא היא לא תוכל להיוותר על כנה רק משום שאין מקום למחוק את כותרתה. עוד אציין כי השאלה האם הפוליסה שצירף התובע לכתב התביעה היא אכן הפוליסה המעודכנת אם לאו, היא שאלה עובדתית שהיתה מצריכה שמיעת ראיות, ועל כן לא היתה יכולה להוות עילה לסילוק על הסף. 10. סוף דבר, התביעה נמחקת על הסף. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. פוליסהצירוף חוות דעתחוות דעתתביעת ביטוח