להלן פסק דין בנושא יישור לורדוזיס צווארי בעקבות תאונת דרכים: 1. התובע יליד שנת 1969 נפגע בשתי תאונות דרכים ביום 19/1/93 ו-23/5/93. אין מחלוקת לגבי חבותן של הנתבעות עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, הנתבעת 1 חבה לגבי התאונה הראשונה והנתבעת 2 לגבי התאונה השניה. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק לגביו הסמיכוני הצדדים לפסוק עפ"י סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. התאונה הראשונה מיום 19/1/93 א. הפגיעה: 1) בחדר מיון התלונן התובע על פגיעה בראש, בכתף שמאל וסחרחורות ואובחן יישור לורדוזיס ע"ש צווארי. יתר הבדיקות היו תקינות והוא שוחרר לביתו עם המלצה למשככי כאבים, מנוחה של 3ימים ומעקב רופא המטפל. 2) לאחר 3 ימים החל במעקב וטיפול ע"י ד"ר מזור שמצא הגבלה בצוואר ובכתף שמאל. 3) ביום 15/4/93הופיעה תלונה על כאבי גב תחתון בגינה נשלח לבדיקת .c.t שתוצאותיה למדו על היצרות באיזור 5l- 4l עם אבחנה של spinal stenosisשגררה המלצה לפיזיוטרפיה. 4) התובע היה באי כושר עד 19/2/93 ושוב מ- 15/4/93 עד 31/4/93. ביום 10/3/93 הומלץ על עבודה חלקית של 4 שעות למשך 6 שבועות. 5) ד"ר קורן אשר נתמנה מטעם ביהמ"ש כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה לא מצא בבדיקתו הקלינית הגבלה בתנועות הצוואר או ממצא חולני אחר הנובע מהפגיעה הצווארית. לגבי החבלה בכתף שמאל נמצא טווח התנועות מלא ושווה ללא הפרעה ביציבות ועל כן שלל ד"ר קורן הוותרות כל נכות צמיתה בגין התאונה הראשונה. לגבי התלונה על כאבי גב תחתון אשר הופיעה 3חודשים לאחר התאונה ופרק זמן קצר לפני התאונה השניה ונמשכה לאחריה היה ד"ר קורן סבור כי אינה נובעת מהתאונה מה גם שעפ"י בדיקתו בה מצא תנועתיות מלאה של ע"ש מתני ללא קיפוח נוירולוגי ולאור ממצאי בדיקות העזר לא מצא לנכון לקבוע אחוזי נכות גם בגין התלונה. ב. הפסד השתכרות: 1) התובע היה כאמור באי כושר מיום התאונה 19/1/93 ועד 19/2/93 ובמהלך חודש אפריל 93'. מאחר ואי הכושר באפריל 93' מקורו בתלונה על כאבים בע"ש מתני שד"ר קורן שלל הקשר הסיבתי בינה לבין הפגיעה בתאונה נותרת לדיון רק תקופת אי הכושר של חודש בלבד. ב"כ הנתבעת 1 מלינה על כי האישור על תקופת אי הכושר מיום 2/2/93 עד 19/2/93 ניתן רטרואקטיבית ביום 10/3/93. ד"ר מזור מתייחס לתעודה זו כעין המשך מהתעודה מיום 22/1/93 ומאחר ואף מדו"ח החקירה, שצורף לסיכומי הנתבעת 1, עולה כי התובע עבד חלקית בחודשים 2/93- 1 מקובלת עלי התקופה של אי כושר מיום התאונה עד יום 19/2/93. 2) התובע המציא תלושי שכר לחודשים 12/92- 10 עפ"יהם השתכר - 1803 ש"ח לחודש לאחר ניכוי מס ובערכם המשוערך -.607, 2ש"ח. אי לכך הפסיד התובע -607,2. ש"ח. 3) התובע לא המציא תלושי שכר להוכחת הפסדיו החלקיים ומאחר ועפ"י דו"ח החקירה עבד ב- - 03/4/3 חודש עבודה מלא אני דוחה הדרישה להפסד השתכרות חלקי. ג. הוצאות: 1) התובע המציא קבלות אשר ככל שהן מתייחסות למועד שלאחר התאונה השניה ביום 23/5/93 אינן מקובלות עליי כהוצאות בגין תאונה זו גם אם נכתב בהן מועד התאונה. קבלות ד"ר מזור מיום 15/4/93, מרפא גבעת סביון מיום 19/4/93 ורמת מרפא מיום 18/4/93 מתייחסות לתלונות בגין הגב אשר, כאמור, אינן קשורות לתאונה. גם הדרישה להוצאות טיפול הומאופטי בלא כל המלצה או הפניית רופא אינה מוצדקת. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות בסך -. 1681 ש"ח בלבד ובערכם המשוערך -.378, 2 ש"ח. 2) אני דוחה את הדרישה לעזרת בני המשפחה בגין תקופת אי כושר של חודש ובגין תלונות על כאבי גב שאינם נובעים מהתאונה. התובע, רווק שהתגורר עם הוריו לא נזקק לסיעוד ובודאי לא מעבר לעזרה מקובלת בין בני משפחה והדרישה בגין פגיעתו הקלה ומניעתו מלהשתתף בעול הבית נראית מופרזת בנסיבות המקרה. 3) הנתבעת 1נשאה במחצית הוצאות שכ"ט המומחה אך ככל תובע שזכה בפיצוי הזכאי גם להוצאות משפט כך גם אין להטיל הוצאות אלה על התובע. ד. כאב וסבל: חסד עשתה ב"כ הנתבעת 1 עם התובע בהציעה לפצות אותו בהתחשב בפגיעתו הקלה שחייבה אי כושר של חודש בלבד ובהעדר כל ממצא חולני או נכות צמיתה בסך -. 7000 ש"ח. ה. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת 1לשלם לתובע בגין פגיעתו בתאונה מיום 19/1/93 כדלקמן: 1) הפסד השתכרות בעבר -.607, 2 ש"ח; 2) הוצאות -.378, 2 ש"ח; 3) כאב וסבל -.000, 7 ש"ח; סה"כ: -.985, 11 ש"ח בניכוי התשלום התכוף בערכו המשוערך -.719, 6 ש"ח; סה"כ: -.267, 5 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/5/96 וכן מחצית אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 3. התאונה השניה מיום 23/5/93 א. הפגיעה: 1) התובע נפגע ביד, כתף וצלעות שמאל, חבלה באיזור הבטן, ללא חבלה בע"ש צווארי ונמצאה רגישות ונפיחות בברך שמאל. התובע שוחרר לביתו בלא כל המלצה. 2) בעקבות התאונה היה התובע באי כושר עד יום 31/10/93 בגין האבחנה של Spinal stenosis בע"ש מתני. 3) לטענת ב"כ הנתבעת 2 הנזקים מהם סבל התובע לאחר התאונה השניה הינם נזקים מצטברים משתי התאונות יחד וע"כ יש לזקוף ע"ח התאונה השניה רק מחצית הפיצוי לו זכאי התובע בגין העדרותו מעבודה. התלונות על כאבי הגב אכן הופיעו כחודש לפני התאונה השניה אך ד"ר קורן שלל כל קשר בין תלונות אלה לתאונה הראשונה ועל כן מתבקשת המסקנה שתקופת אי הכושר לאחר התאונה השניה נובעת מהחמרת מצב קודם עקב הפגיעה בתאונה. ד"ר מזור ייחס אומנם תקופות אי הכושר שנקבעה מ- 26/8/93 עד 15/9/93 לתאונה הראשונה אך ד"ר מזור טיפול בתובע בגין שתי התאונות ותעודה זו הינה אחת בודדה ברצף תעודות מיום התאונה עד 10/93 המתייחסות לאותן תלונות. גם המל"ל הכיר בתקופת אי כושר מיום 24/5/93ועד 31/10/93כנובעת מהתאונה השניה. 4) ד"ר קורן אשר נתמנה, כאמור, כמומחה מטעם ביהמ"ש מצא בבדיקתו הקלינית כי כתף וברך שמאל תקינות ולא נותרה לתובע כל נכות לצמיתות בגין התאונה הנדונה. ב. הפסד השתכרות: התובע היה כאמור באי כושר מלא מיום 24/5/93ועד 31/10/93. התובע לא טרח להמציא תלושי שכר מעבר ל- 12/92 ועל כן נותרת הנחת ב"כ הנתבעת 2, כי שכרו של התובע עובר לתאונה היה כשכרו ב- 12/92בתוספת תוספת היוקר האחת ששולמה לשכירים במשק ב- 2/93 בשיעור %2.3, בלתי מעורערת, אי לכך יש לחשב הפסדי השתכרותו של התובע עפ"י שכר חודשי של -. 1844 ש"ח ובערכם המשוערך - 478, 2ש"ח. סה"כ הפסיד אפוא התובע בתקופת אי הכושר - 010, 13ש"ח. ג. הוצאות: 1) התאונה היתה תאונת עבודה כמשמעותה עפ"י דין, הוכרה ע"י המל"ל, שולמו דמי פגיעה ועל כן היה התובע זכאי לפיצוי מלוא הוצאותיו הרפואיות לרבות נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים מהמל"ל. תמוהה ביותר הדרישה של 250ש"ח שהוצאו ביום 2/11/94 בגין מגף גבס פלסטי. 2) התובע היה אומנם באי כושר במשך למעלה מ- 5חודשים אך לא במצב שנזקק לסיעוד או לעזרה מעבר למקובלת בין בני משפחה. 3) התאונה היתה, כאמור, תאונת עבודה כמשמעותה עפ"י דין ועל כן מלכתחילה לא היתה הצדקה לסטיה מהוראות התקנות ולחייב הנתבעת בהוצאות המומחה. משנקבע כי גם לא נותרה לתובע כל נכות לצמיתות אין הצדקה להשית הוצאות אלה שניתן היה למנען ע"י פניה למל"ל על הנתבעת 2. ד. כאב וסבל: התובע היה באי כושר במשך 5חודשים בגין החמרת מצב קודם, לא נזקק לאישפוז ולא נותרה לו כל נכות לצמיתות. אי לכך נראה לי לנכון להעריך הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך -. 7000 ש"ח גם בגין התאונה השניה. ה. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת 2לשלם לתובע בגין פגיעתו בתאונה מיום 23/5/93 כדלקמן: 1) הפסד השתכרות בעבר -.010, 13 ש"ח; 2) כאב וסבל -.000, 7 ש"ח; סה"כ: -.010, 20 ש"ח בניכוי דמי הפגיעה שנתקבלו מהמל"ל כשהם משוערכים -.988, 6 ש"ח סה"כ: -.022, 13 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/5/96 בתוספת מחצית אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. צווארתאונת דרכיםלורדוזיס