1. תביעה כספית לתשלום סך 155,000.- ש"ח שעילתה בתמצית: התובעת הינה יורשת (לא ישירה) של גב' רבקה יאיר ז"ל. אותה גב' יאיר רכשה בשנת 1936 חלקת קרקע (מירי) שתוארה כ"מגרש בגבעת שאול" בשטח כ115- מ"ר. עיסקת המכר נרשמה, לפי שיטת רישום המקרקעין "הישנה", כדף 11 בכרך 4. גוש המקרקעין הכוללים אף את החלקה הנ"ל עבר תהליך "הסדר מקרקעין" שהסתיים בפברואר 1952. לכתב התביעה צורף מסמך "תזכורת תביעה" מתאריך 51/12/12 חתום ע"י דוד בן שלמה יאיר לוי (אל נכון מורישה של התובעת אף שאין בפני כל ראיה לכך), המעיד על עצמו כי רכש את המקרקעין נשוא אותו מסמך "מרבקה יאיר" "בירושה בלתי רשומה מבעל בלתי רשום שקנה מבעל רשום". במסמך "תזכורת התביעה" מתוארת הקרקע כ"אדמה ובנין בן חדר אחד נבנה אחרי 1331" ותאור גבולותיה "לפי מפת הגוש". המקרקעין נשוא אותה "תזכורת תביעה" נרשמו בתום הליך ההסדר כחלקה 73 בגוש 30160 - ששטחה 39 מ"ר, אך זכויות הבעלות בחלקה לא נרשמו; פקיד ההסדר ציין בהערה: "בעלות החלקה לא תוסדר לפי שעה כי יתכן שהחלקה והבנין ירשמו כהקדש. תאור החלקה יהיה כדלקמן: אדמה ובנין בן חדר אחד נבנה אחרי 1331 א.ה. (המשמש כבית כנסת לעדת הקוקזים)". בשנת 1995 פנתה התובעת ל"פקיד ההסדר" בדרישה לרשום את החלקה על שמה - וכך נעשה באוגוסט 1996. לטענת התובעת (שאיננה ככל הנראה במחלוקת - אף שאין בפני כל מסמך המאשר זאת) חלקה זו היא היא שהיתה בעבר, קודם ההסדר, החלקה בת 115 מ"ר של רבקה לוי ז"ל. התובעת טוענת כי צמצום שטח החלקה מ115- מ"ר ל39- מ"ר נעשה מתוך "התרשלות ו/או בחלוקה לא נכונה במתכוון ו/או בחלוקה לא נכונה תוך עצימת עיניים". פרטי הרשלנות המיוחסת לפקיד ההסדר - עפ"י סעיף 10 של כתב תביעתה: "לא שם לב לגודלה של החלקה או לגודלן של החלקות והמקרקעין שבסמוך ... לא מדד את החלקה בצורה מדוייקת ולא קבע את גודלן של החלקות בצורה נכונה ונאותה". התובעת מכירה בעובדה שלא ניתן היום לשנות את גבולות החלקה באשר יהיה בכך משום פגיעה בגבולות מקרקעין שכנים - ועל כן תובעת היא פיצוי כספי בשיעור ערכם (במועד הגשת התביעה) של אותם 76 מ"ר - אשר נשללו ממנה, לטענתה, כתוצאה מרשלנות, או התרמית המיוחסות לפקיד ההסדר. 2. עיון בכתב ההגנה מגלה שהמחלוקת העובדתית מצומצמת; הנתבעת מעלה שורה של טענות משפטיות בעלות אופי "מקדמי" - אשר בגינן יש, לדעתה, לדחות את התביעה בלא צורך לשמוע ראיות כלשהן. משהגיע התיק אלי לקביעה, הוריתי לצדדים לטעון טענותיהם בכתב בשאלות הללו; בינתיים אף הגישה הנתבעת בקשה לדחית התביעה על הסף ובה חוזרת היא על אותן טענות. 3. סבור אני, כי יש לקבל את טענות הנתבעת ולדחות את התביעה על הסף, בלא צורך בשמיעת ראיות, מן הטעמים שלהלן; (א) יסוד התביעה כמדומני, ובכל הכבוד, בתפיסה לא נכונה של הליך הסדר המקרקעין; התובעת מבקשת, למעשה, ללמוד מעצם העובדה שגבולות "חלקתה" הצטמצמו, רשלנות או תרמית שנעשו באותם ימים רחוקים על ידי פקיד ההסדר; ביסוד טענה זו מונחת ההנחה כי זכותו הבלתי מעורערת של בעל מקרקעין - ששטח חלקתו אחרי פעולת ההסדר יהא זהה לשטח המקרקעין שהיו בבעלותו או רשומים על שמו קודם להסדר. דא עקא, הנחה זו עומדת בסתירה לעצם רעיון ההסדר, טיב ההליך והסמכויות המוענקות לפקיד ההסדר. מטרתו של הליך ההסדר במקרקעין היא "לעשות סדר" וביסוד הוראות הפקודה המסדירה הליך זה, במודעות לעובדה שעד אשר לא עברו המקרקעין את ההליך קיימים סימני שאלה רבים באשר לגבולותיהם הנכונים זכויות הבעלות או זכויות אחרות שבהן. על כן נרחבות הן סמכויות פקיד ההסדר המוסמך בין היתר לתקן גבולות, להגדיל או לצמצמם שטחים, לשנות חלוקה, להתאים שטחים לפי צרכים שונים ו/או צרכי התכנון וכל כיוצ"ב. אין איפוא כל הכרח, או ודאות, ששטח חלקה בתום ההסדר יהא זהה למה שהיה קודם לכן. רישום המקרקעין עפ"י "השיטה הישנה" היה ערוך באופן פרימיטיבי, לא כלל מדידות מדוייקות, אף לא סימן בדוק של גבולות וכפועל יוצא אף לקה באי ודאות ביחס לבעלות אמיתית עד כי "ברוב המקרים הבעלות בספרי האחוזה איננה משקפת אל נכון את הבעלות האמיתית" [מ. דוכן,דיני הקרקעות במדינת ישראל, 1952 עמ' 367; א. כהן, התיישנות והסדר במקרקעין תמר 1986 בעמ' 4] הרישום היה מבוסס על רישום הבעלים והעסקאות - ולא על רישום הקרקע כיחידת רישום נפרדת. הגדרת גבולות הקרקע נעשתה לעתים, על בסיס "תכנית" חתומה ע"י שכנים או ע"י "מוכתאר". פק' הסדר הקרקעות 1928 - כיום פק' הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט1969- (להלן: פקודת ההסדר) - נועדה לתקן מצב זה ומטרתה כפולה: להביא לרישום סופי ובדוק של הזכויות, כשהרישום מבוסס על יחידות רישום ושטחים בדוקים ומדוייקים (מ.דוכן, שם, 389-90). הרישום "נעשה לאחר חקירה ובדיקת התביעות ע" הפקיד המסדר שבסמכותו לא רק לקבל את התביעות אלא גם לסנן אותן ליישר גבולות .. כמו כן מתווה הפקיד המסדר זכויות מעבר ודרכים כל אימת שנחוץ על פי דרישתיו ואף ליצור זכויות מעבר ..." (כהן, שם, עמ' 8). [יוזכר שעד שנת 1960 היה פקיד ההסדר אף מוסמך להכריע במחלוקות בין תביעות סותרות במקרקעין שבהסדר !]. הליך ההסדר כלו נעשה בפומבי, בעלי זכויות מוזמנים להגיש תביעותיהם, מפת הגוש ולוח הזכויות מתפרסמים - קודם לאישורם הסופי וניתנת למעוניינים הזכות לעיין להתנגד ולערער (המפות מתפרסמות במספר שלבים: מפת גוש זמנית לאחריה מפה ארעית, מפה טרום סופית ולבסוף מפת הגוש). (ב) כהשלמה לסמכויות הללו ומתוך אותן מטרות מותאמת להליך ההסדר מערכת מאד מיוחדת של סעדים - דרכי השגה, ערעורים ותביעות - המוסדרות כלן בפקודת ההסדר. אף מערכת זו נובעת מהכרה בסימניו ובעיותיו המיוחדות של הליך הסדר, לרבות העובדה שבשל משך הזמן בו נמשך ההליך (לעתים עשרות בשנים !) עלול להתעורר קושי לזמן עדים ולשמר ראיות לנעשה בשלביו הראשונים. ההוראות המיוחדות הללו - שיוזכרו, בתמצית, להלן, חוסמות, לדעתי, דרכה של התובעת בתביעה זו. (ג) סעיף 112 של פקודת ההסדר מורה כי לא תהא תביעה לפיצויים ולא תשמע תובענה כנגד המדינה על "שלא נקבעה זכות למקרקעין המבוססת על רישום בפנקס קיים או על שטר-קנין קיים או "על שארעה טעות בסימונו של גבול, בחלוקת מקרקעין או בקביעת שטח"; הוראה זו סותמת לכאורה את הגולל על התביעה כולה, ואולם התובעת מבקשת לעקוף את המחסום בטענה שאין המדובר בטעות בסימונו של הגבול, בחלוקת או קביעת השטח אלא בהתרשלות ו/או בחלוקה לא נכונה במתכוון ו/או בחלוקה לא נכונה תוך עצימת עיניים לגודלה האמיתי של החלקה (סעיף 9 של כתב התביעה וכן סעיף 5 לתגובת התובעת לטענות ההגנה). אשר לטענת ההתרשלות - לא מצאתי בדברי ב"כ המלומד של התובעת הסבר לטענה על שום מה אין טענת "ההתרשלות" נופלת בתחום הגנת פקיד ההסדר בגין טעויות שנפלו במלאכתו; סבור אני כי בהוראה זו הנובעת אף היא מתוך אותה מודעות להיות הליך הסדר המקרקעין ממושך וסבוך, ויכול שתיפולנה בו טעויות, השימוש במונח "טעות" כולל בחובו גם טעות שמקורה במעשה התרשלות; אשר לטענות בדבר מעשים מכוונים ו/או עצימת עיניים של פקיד ההסדר, צודקת ב"כ המלומדת של הנתבעת בטענתה כי הדברים הללו נטענים באורח סתמי בלא להשען על עובדות של ממש, ככל הנראה מתוך השערה או טענה בעלמא; תקנות סדר הדין אוסרות כידוע טענות עובדתיות חילופיות [תקנה 72(ב)] ומחייבות אף פירוט ענייני ומדוייק כאשר מועלות טענות "כוונה רעה כוונת מרמה" או כיוצ"ב (תקנה 77) - שבעתיים נכון הדבר כאשר מוגשת תביעה בגין הסדר מקרקעין אשר נעשה לפני 45 שנים - שאז יש חשיבות כפולה ומכופלת לכך שהטוען למעשי מרמה וכוונה רעה יטרח ויפרט בדיוק מהן העובדות ופרטי הטענות הנטענות על ידיו. אין בעיני כל ספק כי טענות סתמיות וכלליות כפי שהן נטענות בכתב התביעה שבפני אינן עונות על הדרישות הללו ואינן יכולות לבסס עילת תביעה מסוג זה. (ד) בהקשר זה ראוי לחזור לרגע קט אל מסמך "תזכורת התביעה": כפי שהזכרתי מתוארים גבולות החלקה, שם: "עפ"י מפת הגוש". המסמך נחתם ע"י מורישה של התובעת בסמוך מאד לסיום שלב ההסדר (דצמבר 1951) ויש להניח כי אז כבר היתה מפת הגוש מצויה בפניו לפי מתכונתה הסופית או דומה לכך (ר' לעיל סדר עריכת "המפות") מכאן, החותם אשר הצהיר במסמך "תזכורת התביעה" כי כל פרטי התביעה נכונים כבר ידע אל נכון מהן הגבולות אשר נקבעו לחלקתו. (ה) הוראת סעיף 112 הנ"ל הינה למעשה חלק והשלמה למכלול הוראות הקובעות את סדרי ההשגה והערעור על פעולות פקיד ההסדר, בין אלו הוראת סעיף 59 של פקודת ההסדר המתירה למי שתובע זכות במקרקעין לפנות לבית המשפט בבקשת תיקון תוך 3 חדשים מיום שהוצג לוח הזכויות על ידי פקיד ההסדר. בהמשך מוקדש פרק י"ב לסדרי ערעור ותיקון הפנקסים ובאלו סעיף 88 הקובע סדרי ערעור למי שנפגע על ידי החלטת פקיד ההסדר תוך מועדים הנקובים (ואשר בענייננו חלפו לפני שנים הרבה), הוראת סעיף 92 הקובעת כי אחרי חלוף המועדים הקבועים בסעיף 88 לא תהא עוד זכות ערעור על החלטה של פקיד ההסדר שנרשמה בלוח הזכויות אלא בהתקיים תנאים מיוחדים (שאינם מתקיימים בענייננו) וסעיף 94 המשלים למעשה את סעיף 112 וקובע כי אם הושג רישום בפנקס במרמה יהיה הנפגע זכאי לתבוע פיצויים מן האחראי לאותה מרמה. ואפילו סעיף זה מסוייג וקובע כי אין באמור בסעיף זה "כדי להטיל על המדינה או עובדיה אחריות למעשה או למחדל שעשו שעה שפעלו או דימו לפעול בתום לב לפי הסמכויות הנתונות להם בפקודה זו". הנה כי כן רואים אנו מערכת סגורה שבאה להסדיר סוגיה סבוכה זו של הסדר המקרקעין על כל הבטיה, מתוך מודעות לבעיתיות, מתן סעדים הולמים ומעל לכל - הכרה כי יש להביא לסיום הליך ההסדר והקביעות שבו שאין אחריהם עוד כל תרופה, ואפילו אם נפגע מי כתוצאה מפעולות ההסדר. (ו) האמור לעיל מוביל אל טענת ההתיישנות; ציינתי כבר כי פקודת ההסדר קובעת מועדים לערעור על קביעות פקיד ההסדר בשלבים השונים של ההליך. אין מחלוקת כי המועדים הללו חלפו ועברו מן העולם לפני שנים רבות. סברתו של ב"כ התובעת כאילו מרוץ ההתיישנות מתחיל, לגבי התובעת, מרגע שנרשמה היא עצמה כבעלים של החלקה, אין לה, בכל הכבוד, כל יסוד. התובעת באה בנעליהם של מי שהיו בעלי הזכויות לפניה, בין אם היתה זאת בעלת המקרקעין המקורית ובין אם היה זה יורשה - הוא מורישה של התובעת - התובעת באה בנעליהם ויורשת רק את כל אשר היה להם, ואין צומחת לה זכות חדשה ביום "כניסתה לאותן נעליים". בנדון זה אין רבותא גם לטענה שהבעלות במקרקעין לא נרשמה בתום ההסדר, שהרי לא שאלת הבעלות היא במחלוקת אלא גבולות החלקה ומי שהיה בזמנו בעל הזכויות או תובע הזכויות במקרקעין יכול היה לחלוק ולערער במועדים שנקבעו לכך. (ז) ב"כ המלומד של התובעת חוזר ומדגיש כי כל ההוראות הכלולות בפקודת ההסדר והמגבילות את זכות התביעה על פיה אינן חלות על התובעת ועל תביעה זו הואיל ומדובר בתביעת נזיקין; דא עקא, אם זו טענתו, כי אז בודאי התיישנה זכות התביעה באשר עילת התביעה נולדה משהוצג ואושר לוח הזכויות ובו שטח החלקה "המקוצצת" (בשנת 1952 !) ומשמדובר, על פי טענה זו, בתביעה כספית - הרי שתקופת ההתיישנות הרלבנטית הינה 7 שנים בלבד, שחלפה בשנת 1959. ברור איפוא כי בהיבט זה אין יסוד לטענות התובעת כי אין תביעתה מתיישנת הואיל ובמקרקעין מוסדרים אין התיישנות או כי על מנת שתעלה טענת התיישנות צריך שתוכח "חזקה נוגדת" שהרי התובעת מנסה להציל תביעתה בטענה שאין המדובר כלל בתביעת בעלות או חזקה במקרקעין אלא בתביעה כספית גרידא, שעילתה מעשה רשלנות או מרמה שנעשה אי אז לפני שנת 1952. 4. מכל הטעמים הללו דין התביעה להדחות - וכך אני מחליט. 5. התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה בסך 7,000.- ש"ח בצירוף מע"מ כדין. העתק פסה"ד ישלח לצדדים בדואר. ניתן, בהעדר הצדדים, היום, 97/12/03. רפי שטראוס, שופט מקרקעיןרישום מקרקעין