מצג כוזב מצד לעירייה בקשר לשטח

מצג כוזב מצד לעירייה בקשר לשטח .1עקב מכרז שהוצא על ידי עיריית באר-שבע (להלן: העיריה), מכרז מס' 58/86 לטיאוט מדרכות וכבישים (להלן: המכרז) ועל פי הצעה שהגישו התובעים לעירייה. על פי ובעקבות המכרז, נערך ונחתם בין הצדדים ביום 7.1.87הסכם (להלן: ההסכם) שעל פיו קיבלו התובעים על עצמם לבצע את עבודות נקיון המדרכות והכבישים, בשטחים ובמקומות כפי שפורט בהסכם, ובתמורה כפי שצויינה בדף ריכוז שצורף להסכם. שטח הכבישים והמדרכות שאותו קיבלו התובעים על עצמם לנקות, כפי שצויין בדף הרכיזו הוא 710, 67מטר מרובע, בעבודה לילית ו-507, 17מטר מרובע, בעבודת יום. התובעים הגישו תביעתם, בתיק זה, כנגד העיריה בטענה כי שטח הכבישים והמדרכות שניקו בפועל עולה בהרבה על השטח כפי שצויין בהסכם. לטענתם, השטח שניקו בעבודות הלילה היה 525, 236מטר מרובע ולא 710, 67מטר מרובע, ובעבודות היום היה השטח 542, 52מטר מרובע, ולא 507, 17מטר מרובע. לכן, עותרים התובעים לחייב את העיריה לשלם להם הפרש הסכום המגיע להם עבור ביצוע עבודות נקיון מעל ומעבר למה שצויין בהסכם, בסכום הקרוב ל- 000,000, 3ש"ח. .2עילת תביעתם של התובעים, כפי שהיא מצויינת בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידם ביום 23.6.91, בעיקר בסעיפים 6עד 9, הינה כי העירייה הציגה בפני התובעים מצג כוזב בקשר לשטח שהיה על התובעים לנקות, כפי שצויין בהסכם. בסעיף 10לכתב התביעה הוסיפו התובעים וטענו "כי עקב מעשי ו/או מחדלי הנתבעת נגרם לתובעים נזק" ובסעיף 12לכתב התביעה הוסיפו התובעים וטענו כי "בדרישתה שהתובעים יבצעו את העבודות הנוספות מבלי שהיא היתה זכאית לכך על פי החוזה, הנתבעת קיבלה מהתובעים שירות ו/או טובת הנאה אחרת, ללא זכות שבדין". העיריה מכחישה בכל את טענות התובעים וטוענת כי התובעים לא ניקו שטחים מעל לאלה שצויינו בהסכם. .3התובעים מבקשים לסמוך את טענותיהם על מדידות שנעשו ונמסרו לתובעים הן על פי מדידות שנתקבלו ממר אפריים פריימן, העובד במחלקת המדידות בעיריית באר-שבע, והן מדידות שנתקבלו ממודד מוסמך, מר עמי אלקבץ. ברם, כפי שמסתבר, המדידות של שני מודדים אלה כוללות את המדרכות ומלוא רוחב הכבישים, והמחלוקת שבין הצדדים הינה אם אומנם ניקו התובעים את מלוא רוחב הכביש, כטענת התובעים, או אם ניקו אך ורק את המדרכות ושפת הכביש בלבד, כטענת העיריה, ובענין זה העידו בפני עדים מטעם הצדדים, זה בכה וזה בכה. .4התובע, מר פנחס דלויה, נתן תצהיר במקום חקירה ראשית. בסעיף 5לתצהיר טען כי רק במהלך ביצוע העבודה נוכח כי השטח שהוא מנקה גדול יותר מן המוסכם וכשבא בטענות אל האחראים בעיריה, נאמר לו כי המדידה נעשתה לגבי המדרכות בלבד, אף שהוא ועובדיו ניקו את הכבישים לכל אורכם ורוחבם. לדבריו }סעיף 5(ג){ לתצהיר, כשטען את טענותיו בפני מר אנדרי אוזן, סגן ממלא מקום האגף לשיפור פני העיר, השיב לו מר אוזן ומאר "שאין לי מה לדאוג כיוון שאם אביא הוכחה שהשטח שאנו מנקים, אכן גדול יותר, אנו נקבל על כך תשלום". בהמשך דבריו (סעיף 5(ד) לתצהיר) ממשיך מר דלויה ואומר כי כשהציג בפני מר אוזן את מסמך המדידות שקיבל ממר פריימן השיב מר אוזן ואמר "שאין לו מה לעשות ומה שנותר לו לעשות הוא לתבוע את העירייה". בסעיף 5(ח) לתצהיר מציין מר דלויה ואומר: "על פי בדיקה מאוחרת שערכתי, כאמור, המצג שהציגה הנתבעת לגבי שטח המכרז היה מצג כוזב, לו ידעתי מה יהיה השטח בפועל שעלי לנקות, הייתי דורש מחיר באותו יחס שאותו דרשתי לגבי מה שנכתב בחוזה...". בהמשך סעיף 6(ב) לתצהיר אומר מר דלויה כי כאשר חתם על ההסכם לא בדק את הנתונים כיוון שיצא מהנחה שהעיריה לא תרמה אותו. מר דלויה היה ער, בעת החתימה על התצהיר, לעובדה כי לאחר המכרז הנדון ולאחר תום תקופת ההסכם ולגבי מכרז מאוחר שהוצא על ידי העיריה, מכרז 66/88, הגישו התובעים הצעה שעל פיה היו מוכנים לחתום על הסכם, כהסכם הנדון, בהתאם לאותם שטחים כפי שצויינו בהסכם הנדון. מר דלויה ביקש בתצהירו להשיב לטענה בענין זה שתועלה על ידי העיריה, ולכן בסעיף 7לתצהיר הוסיף וציין כי ניגש למכרז 66/88, הוא המכרז המאוחר, מתוך הנחה שמר אוזן יעמוד בהבטחתו וישלם לו את הכספים שמגיעים לו בעד עבודות נוספות שביצע, כטענתו. נימוק נוסף שנותן הוא להצעתו לזכות גם במכרז השני, הינו שאם לא היה מקבל על עצמו את ביצוע העבודות בשלב המאוחר כי אז היה נאלץ לפטר את עובדיו ולשלם להם פיצויי פיטורין. מחקירתו של מר דלויה, בחקירה נגדית, על ידי עו"ד פרנקל, ב"כ העיריה, עולה לא רק שבהצעתו לגבי המכרז המאוחר כללו התובעים את אותם שטחים כפי שצויינו בהסכם הנדון, כמצויין לעיל, אלא שגם בהסכם קודם להסכם הנדון, לגבי מכרז שהתייחס לתקופה שקדמה להסכם הנדון, ביצעו התובעים עבודות נקיון וקיבלו תשלום עבור ניקוי שטחים, כשטח שצויין בהסכם הנדון. לכן, אומר התובע בעדותו בפני (עמ' 16): "ידעתי איזה עבודה אני צריך לעשות, כשהגשתי את המכרז". כשנשאל מר דלויה אם הגיש חשבונות עבור עבודה שביצע, כטענתו, בניקוי שטח העולה על השטח שצויין בהסכם, כפי שלטענתו הציע לו מר אוזן, משיב הוא ואומר (עמ' 17): "אני לא הגשתי חשבונות על עבודות שלטענתו ביצעתי מעל ומעבר לחוזה: אני לא פניתי בכתב לפני הגשת התביעה ולא דרשתי בכתב תשלומים עבור עבודות מעל ומעבר לחוזה". בהמשך דבריו (באותו עמוד) אומר התובע, מר דלויה, כי עובדיו ניקו את הכביש, גם באמצע וכי "גם בחוזה כתוב שאני צריך לנקות את אמצע הכביש". כשנשאל התובע מדוע לא הגיש תביעה עקב המכרז הקודם, שהרי לטענתו גם במכרז הקודם ניקה מעל לשטח שצויין בהסכם שנערך לגביו, משיב מר דלויה ואומר (עמ' 19): "אני לא הגשתי תביעה עקב המכרז הקודם כי לא היה לי כסף לאגרה". ולגבי השאלה מדוע הגיש הצעה לגבי המכרז המאוחר, שבו צויין אותו שטח כמו המכרז הנדון משיב הוא ואומר (עמ' 19): "אני הלכתי למכרז נוסף למרות שבמכרז הקודם קיפחו אותי, כי הייתי שקוע בחובות". לאור טענתו של התובע כי בשל הצורך לנקות שטחים כה גדולים, נאלץ הוא להעסיק פועלים רבים, ביקש עו"ד פרנקל כי התובע ימציא אישור על העסקת הפועלים, כפי שהעסיק. התובע אכן המציא כראיה מסמך שכולל את רשימת העובדים, הוגש וסומן ת/.10 כשנשאל התובע כיצד זה ששני פועלים שונים, בעלי שמות שונים, שמצויינים במסמך ת/10, נרשם לגבי שניהם אותו מספר תעודת זהות, השיב התובע ואמר (עמ' 28): "יכול להיות שזה אותו אדם ויש לו שני שמות". ובהמשך (באותו עמוד): "יכול להיות שלפי זה יוצא שלא היו 57עובדים אלא פחות". התובע לא ידע להשיב על שאלות לגבי המסמך ת/10, מה עשה כל עובד המופיע ברשימה. .5התובעים הביאו מטעמם פועלים שעבדו עבורם בניקיון ואלה העידו כי אכן ביצעו עבודות נקיון בכבישים עצמם, לאורכם ולרוחבם, וכי כאשר פנו לאחראים לעבודות הנקיון מטעם העיריה וטענו בפניהם כי אין הם חייבים בביצוע עבודת נקיון הכבישים, השיבו אלה ואמרו כי התובעים יקבלו תשלום מיוחד נוסף עבור נקיון הכבישים. .6אחותו של התובע, גב' אורנה בוחבוט, הובאה אף היא כעדה מטעם התובעים. בתצהיר שנתנה במקום חקירה ראשית אמרה כי עבדה אצל אחיה כפקידה בין השנים 1989- 1986וכי במהלך עבודתה פנתה מספר פעמים למר משה כהן ומר אנדריי אוזן בעיריה בבקשה לשלם "הפרשים המגיעים לנו עקב נקיון גדול מהשטח המצויין בחוזה". בעדותה בפני (עמ' 29)אמרה כי בשנת 1988עבדה אצל אחיה שלושה חודשים ובשנת 1989עבדה כל השנה. .7מטעם העיריה העידו בפני מר משה כהן, הממונה על עבודות הקבלנים באגף לשיפור פני העיר בעיריה, מר אנדריי אוזן, מנהל האגף לשיפור פני העיר בעיריה ומר אברהם זבונט, מנהל חבל מערב באגף שיפור פני העיר בעירייה. כל השלושה סיפרו בעדותם כי התובעים ביצעו עבודות נקיון של המדרכות ושפת הכביש, כפי שמצויין בחוזה, וכי יתכן שבמספר מקרים בודדים התבקשו התובעים לנקות גם את הכביש עצמו. מר אוזן אומר, בתצהיר שנתן במקום חקירה ראשית, כי התובע מעולם לא התלונן בפניו בדבר ניקוי שטחים שלא בהתאם למכרז. .8אני סבור כי טענת מצג השווא שמעלים התובעים בתביעתם, דהיינו כי העיריה ציינה בחוזה שטח קטן מן השטח שהיה על התובעים לבצע בו עבודות נקיון, הופרכה, מניה וביה, בעדותם של התובע מר דלויה והעדים שהובאו על ידיו, אף מבלי להתייחס לכפירה והכחשה של עדי העיריה. הפרכה זו עולה מדברי מר דלויה עצמו כי גם בהסכם שנערך בין הצדדים לגבי מכרז קודם צויין אותו שטח שצויין בהסכם הנדון, וכי גם לגבי הסכם מאוחר חזר וציין הוא עצמו את אותו שטח, שלטענתו היה קטן בהרבה מן השטח שיש לנקות. נימוקיו והסבריו של מר דלויה, כי לא הגיש תביעה נגד העיריה לגבי המכרז הקודם, כי לא היה לו כסף לשלם אגרה וכן כי הגיש את הצעתו למכרז המאוחר, אף שצוין בו אות ושטח, כי היה במצב כלכלי קשה, הסברים אלה אינם סבירים ואינם מתקבלים על הדעת כלל. .9על פי ההסכם על התובעים לנקות את שטח המדרכות ושפת הכביש בלבד. לאחר שבהסכם צויין שטח של מקומות אלה - אין מקום לטענה בדבר מצג שווא. במהלך המשפט השמיעו התובעים עדויות על כך כי כאשר נתבקשו עובדי התובעים לנקות את הכבישים, טענו הפועלים בפני האחראים מטעם העיריה כי אין עליהם לבצע עבודת נקיון זו וכי רק לאחר שהובטח תשלום, הסכימו וניקו. עדויות אלה עומדות בסתירה לטענה בדבר מצג שווא, כפי שנטען בכתב התביעה. .10ברם, לא רק שהעדים מטעם העיריה מכחישים כי הובטח לתובעים תשלום עבור ביצוע עבודות נקיון בכבישים עצמם, אלא שעל פי סעיף 203לפקודת העיריות (נוסח חדש) חייב חוזה הכרוך בהתחייבות כספית מטעם העיריה, לעמוד בדרישות צורה מסויימות - חתימת ראש העיר והגיזבר וחותמת העיריה. חוזה שאין עליו חתימות כאמור, הוא חסר נפקות משפטית. ראה ע.א. 739/86, ארי שם-אור נ. עירית קרית-גת, פד"י כרך מ"ד, חלק שני, עמ' 562, שם בעמ' 567ליד האותיות א-ד, הוסיף בית המשפט וציין: " .6המערער לא התמודד באופן רציני עם הקושי שיוצר סעיף 203לתביעתו, אלא הסתפק באמירה כללית, כי בנסיבות מקרה זה ניתן להתעלם מהוראות סעיף 203לפקודת העיריות [נוסח חדש], שכן יצרו נציגי המשיבה, אתם עמד המערער בקשר, מצג, שעל פיו מוסמכים הם להתקשר עמו בחוזה. \A טענה זו דינה להידחות משני נימוקים: א. לנוכח השתלשלות הדברים, כפי שאירעה, אף לגירסתו של המערער, אין ביסוס עובדתי לטענה, שכן נראה, שנציגי העירייה עמם ניהל המערער משא ומתן הבהירו לו, כי אין הם מוסמכים להתקשר עמו בחוזה על דעת עצמם, וכי הדברים כרוכים בדיונים ובמסקנות של הוועדה, המאשר בדרך כלל התקשרויות עם אדריכל, עצם כניסתם של נציגי העירייה למשא ומתן עם המערער אינה יכולה להצמיח מצג שווא כנטען. ב. הרחבת הדוקטרינה של מצג שווא לסיטואציות מעין אלה תרוקן את הוראת סעיף 203לפקודת העיריות [נוסח חדש] מתוכן. ייצא כי ראש עיר, המעוניין לעקוף את סעיף 203הנ"ל, אינו צריך אלא ליצור מצג שווא, לפיו הוא מוסמך לכרות עם פלוני חוזה ללא צורך בחתימות נוספות, ואז חתימתו תחייב את העירייה. הרחבה מעין זו אינה סבירה ואינה רצויה. אילו היה מי מנציגי העירייה מטעה את המערער בצורה מעין זו, ייתכן שהיתה צומחת לאחרון עילה כנגד אותו אדם שהטעם אותו, אך לא כנגד העירייה (ראה ע"א 11/71[2] בעמ' 388)". בצדק סומך עו"ד פרנקל, ב"כ העיריה, גם על האמור בסעיף 27(ב) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה- 1985הקובע כי "חוזה של תאגיד או של רשות מקומית שהתמורה הכרוכה בו עולה על 000,000, 50שקלים (ישנים - י.ב.) ולא נתקיימו בו כל התנאים או לא ניתנו לגביו כל האישורים הדרושים לפי כל דין, או שההוצאה הכספית לביצועו לא תוקצבה - בטל". כאמור, מכחישים העדים שהובאו מטעמה של העירייה כי ניתנה הבטחה או התחייבות לתשלום עבור נקיון הכבישים. כמו כן הכחישו עדים אלה כי אכן ביצעו התובעים, באמצעות פועליהם, עבודה של נקיון הכבישים עצמם. אין לי סיבה לפקפק האמיתות דבריהם של עדים אלה ואני מבכר את דבריהם על פני דברי עדי התובעים. .11מסיבה זו, אין גם מקום לטענה בדבר עושר ולא במשפט שהעלו התובעים בפני. יתרה מזו, אני סבור שאין מקום לאור סעיף 203לפקודת העיריות ולחוק יסודות התקציב, כמצויין לעיל, להעלות כנגד העיריה טענה בדבר תשלום על פי יצירת "מעין חוזה". הדברים שצויינו על ידי בית המשפט העליון בע.א. 739/80, כמצוטט לעיל, טובים ויפים לא רק לטענת מצג שווא אלא גם לטענה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. למסקנה זו יש להגיע גם על פי האמור בחוק יסודות התקציב, כמצויין לעיל. זאת ועוד. במהלך טיעונו של עו"ד רובין, ב"כ התובעים, בפני, הוא נשאל על ידי אם יש בידו אסמכתא שעל פיה חוייבה עירייה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט והשיב והשיב כי לא מצא אסמכתא כזו, אך ביקש רשות להמציא, בשלב מאוחר אסמכתא בענין זה, אם תימצא על ידו. אכן, בשלב מאוחר יותר ביקש עו"ד רובין להפנות את בית המשפט להלכה שנקבעה בע.א. 65/85, עיריית נתניה נ. נצ"ב נתניה בע"מ ואח’, פד"י כרך מ', חלק שלישי, עמ' .29 עיינתי בפסק דין זה ולא מצאתי כי אכן חוייבה עיריית נתניה בתשלום בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. הסכום שבו חוייבה עיריית נתניה לשלם, באותו ענין, היה בעילה של השבת סכום שנתקבל, על פי חוזה שבוטל, בהתאם להוראת חוק החוזים, תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א - .1970 נכון אומנם שעיריית נתניה עצמה לא היתה, באופן פורמלי, צד לאותו חוזה, אך כפי שהסתבר, היתה החברה שחתמה על החוזה בבחינת היד הארוכה והזורע המבצעת של עיריית נתניה, כאורגן שלה. זאת ועוד. הסעד שביקשה עיריית נתניה באותו מקרה היה סעד הצהרתי כי אין היא חייבת להשיב כספים שנתקבלו על פי אותו חוזה, ובית המשפט לא ראה לנכון להושיט סעד כזה, לאחר שהסתבר כי העירייה עמדה מאחורי כריתתו של ההסכם ואף התכוונה להפיק טובת הנאה מכריתתו. בית המשפט העליון מתייחס, אומנם, לאמור בסעיף 203לפקודת העיריות ולכך שאין חוזה מחייב את העירייה אלא אם נתמלאו הוראותיו של סעיף זה, אולם מבחין בית המשפט בין חיוב עירייה בתשלום פיצוי על פי חוזה, שלא נערך כדין, לבין השבת סכום שנתקבל. וכך מצויין שם, בעמ' 55ליד האותיות ב-ג: "נוטה אני להניח איפוא, כי אם בדיעבד מסתבר, שאכיפתו של חוזה, שלוקה בפגמים אלה, עלולה לגרום נזק לציבור או לקדם מטרות לא נאותות, כי אז, בשל אי החוקיות שבתהליך ההתקשרות, תבוטל נפקותו של החוזה ולא יושת הסעד המתבקש. אולם, כאשר המדובר הוא בהחזרת המצב לקדמותו, בהשבת הסכום המשוערך של כספים, אשר נתקבלו על ידי אותו צד לחוזה שנהג בדרך פסולה, ראוי להתעלם מאותה אי חוקיות ולהיענות לתביעתו של מי שמבקש השבת כספו, במיוחד כאשר תובע זה, הוא עצמו, לא נגוע באותה התנהגות פסולה וכלכל מעשיו ונהג בתהליך ההתקשרות בתום-לב, ביושר ובהגינות". .12סוף דבר - התובעים לא עמדו בנטל הראיה הרובץ עליהם להוכחת אמיתות תביעתם, לא מן הבחינה העובדתית ולא מן הבחינה המשפטית. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התוביעם, הדדית, לשלם לעיריה שכ"ט עו"ד בסך 000, 10ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן בלשכתי היום: 06/12/93מצג שוואעירייה