להלן הכרעת דין בנושא פסולת מפעלים בחיפה: הכרעת דין 1. תחילה בפתח הדברים, לאור הודעת המאשימה בסיכומיה, הנני מזכה את הנאשמת 1 מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. כאמור, בסמוך לסיום ההליך, שנמשך מעל לשש שנים, הודיעה לפתע המאשימה כי היא מסכימה לזיכוי הנאשמת 1. כפי שדבר זה הוסבר בסיכומיה: "לאחר בחינה חוזרת של חומר הראיות, לרבות גרסת הנאשם שהושמעה לראשונה במהלך דיוני ההוכחות והראיות שלא היו בידי המאשימה בעת קבלת ההחלטה על ההעמדה לדין, ומכוח מחויבותה של המאשימה לחשיפת האמת בהיותה רשות ציבורית המייצגת את האינטרס הציבורי, מסכימה המאשימה לזיכויה של הנאשמת בלבד, זאת מן הטעם שהעבירות המתוארות בכתב האישום נעשו על ידי תאגידים אחרים המצויים בשליטת הנאשם ולא על ידי הנאשמת". (הדגש הוסף). אחזור להודעה זו בהמשך. 2. בכתב האישום הואשמו הנאשמים, נאשמת 1, גל-יה חברה לעבודות ימיות (2000) בע"מ ונאשם 2, ארי גלמונד, בביצוע עבירות של הטלת פסולת בניגוד לתנאי היתר לפי סעיפים 2(א) ו-2(ג) וסעיפים 6(א)(ג) לחוק למניעת זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ג-1983, והפרת האיסור על לכלוך ברשות הרבים לפי סעיפים 2, 3, ו- 15 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984. 3. על פי האמור בכתב האישום, בתקופה הרלוונטית, הנאשמת 1 (להלן - חב' גל-יה) שינעה והטילה לים פסולת שמקורה, בין היתר, במפעל פרוטרום חיפה ( להלן - פרוטרום או המפעל) על פי הסכמים אשר נערכו בינה לבין המפעל ועל סמך היתרים שניתנו להטלת הפסולת לים (להלן - ההיתרים). 4. נטען שבמסגרת ההיתרים אושר לנאשמים: להטיל את הפסולת באתרי ההטלה אשר הוקצו לשם כך באופן ספציפי וכמפורט בסעיף 6 להיתר; לבצע הטלת הפסולת באתרי ההטלה באמצעות כלי שיט בשם אריבל, MS-227 (להלן- הספינה או כלי השיט בהתאמה), כמפורט בסעיף 4 להיתר; לדאוג לאטימת כלי השיט כמפורט בסעיף 10 להיתר ובכפוף לרישיון שיט תקף לכלי השיט המהווה תנאי יסודי לתוקפו של ההיתר. בנוסף, חוייבו הנאשמים לדאוג להימצאותו של נציג חברת גל-יה בכלי השיט בכל זמן טעינתו, כמפורט בסעיף 10 להיתר. 5. נטען שביום 2.5.03 או במועד סמוך לכך, הטילו הנאשמים פסולת בניגוד לתנאי ההיתר בצידו המזרחי של נמל הקישון. נטען שבין התאריכים 2.3.03 - 3.5.03 ובמיוחד ביום 2.5.03 עשו הנאשמים שימוש בכלי השיט לצורך הטלת פסולת באתרי ההטלה ללא רישיון שיט תקף בניגוד לתנאי ההיתר. ביום 5.2.04, בעת טעינת כלי השיט לא דאגו הנאשמים להימצאותו של נציג מטעם חברת גל-יה בכלי השיט, בניגוד לתנאי ההיתר. 6. ההליך הועבר לדיון בפניי במרץ 2006 לאחר פרישתו של השופט שדן קודם לגמלאות. הראיות עדי התביעה 7. עדותו הראשית של עד התביעה נמרוד אוטיץ - סגן מנהל אגף ים וחופים, הוגשה בהודעה (ת/1), על פיה ביום 2.5.05 קיבל הודעה על אירוע זיהום בנמל הקישון באיזור המספנות שנמסרה לידיו בשעה 7:15 בבוקר. הוא נסע לנמל הקישון וביצע סריקה על מנת לזהות את האירוע. הוא מצא ש"[ב]ים בסמוך לבית הספר הימי קיימים בו שרידים של שפכים שנראים ומריחים כמו שפכי פרוטרום. בדקתי את קווי הניקוז ובסמוך לרציף החדש שבונים ולא מצאתי סימנים לכך ששפכי פרוטרום מגיעים מכיוון היבשה. המשכתי לכיוון מסוף הכימיקליים הצפוני ומצאתי כמות שפכים שנראית ומריחה כמו שפכי מפעל פרוטרום, שחור בוהק ועם ריח חריף של מנטה. בדקתי במישוש והרחה ומצאתי ללא ספק שמדובר בשפכי פרוטרום ותמציות מאכל וריח כמדומני, ביקשתי את הסיוע של שני מפקחים נוספים, גידי בטלהיים ורן איילון ושרון עדי. ... אני וגידי המשכנו לסרוק את המקום, מצאנו ריכוז גדול במיוחד של שפכי פרוטרום סביב הספינה אריבל שהיתה בעלת היתר הטלה לים, מצאנו כי הספינה פינתה את שפכי המפעל במשך כל הלילה (מחוק). הזמנו את (מחוק) אנשי חברת גל-יה לספינה אריבל והתחלתי לחקור אותם לגבי האירוע הנ"ל, התכחשו מכל וכל ולא הודו באחריות לאירוע, אני חייב לציין שקודם לכן אני יצאתי לחפש את המכלית שבאמצעותה מפנים את השפכים של המפעל ומצאתי שהמגוף של המיכלית פתוח ומטפטף ממנו חומר בסמוך לשער מספנות ישראל". העד ציין בנוסף שהוא בדק את רישיון השיט של אריבל ומצא שאינו בתוקף. יצויין כי המסמך האמור נרשם כעדות בחקירה ולא כמזכר (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 13.7.05). 8. העד נמרוד אוטיץ נחקר אודות הימצאותם של כלי שיט נוספים במספנה וברציף הכימיקלים. הוא נשאל מדוע לא חקר את צוותיהם על מנת לבדוק אם הם מהווים את מקור הזיהום והשיב כי אם היה מדובר בזיהום של שמן מינרלי היה מקום לחקור כלי שיט אחרים אולם "היות והזיהום היה פסולת תעשייתית, אז כלי השיט האחרים לא היו רלוונטיים. אלה כלי שיט שאינם מובלים חומר זה ומעולם לא הובילו, זאת אני אומר מידיעה" (עמ' 7 לפרוטוקול). הוא העיד שהוא בעצמו עשה את אבחנה בין שמנים לפסולת תעשייתית והחליט על דעת עצמו כי הפסולת אינה שמנים אלא פסולת של פרוטרום (עמ' 7 לפרוטוקול). הוא הוסיף שהוא בדק גם אם משאית ששייכת לחברת גל-יה היא זו שהשליכה את הפסולת לתעלות ניקוז (שם). הוא העיד כי פשוט מאוד לאבחן בין שמנים למיניהם ופסולת אחרת לבין הפסולת של פרוטרום (שם) עת נשאל: ש. איך אתה מבדיל על פניו לחומר כזה לזה? ת. הריח. הריח של מפעל פרוטרום אפשר לאתר את המפעל רק לפי הריח וכך גם השפכים שלו. ש. זאת אומרת שבדיקת ריח מספיקה לקבוע שזה חומר של פרוטרום ולא אחר? ת. לא אמרתי שזה מספיק (עמ' 7 ו -8 לפרוטוקול ). 9. העד דחה את האפשרות שהחומר שמצא הגיע לים כתוצאה מבניית רציף חדש במקום ושחרור כמויות בוצה שחורה וזיהום שחור כתוצאה מכך (עמ' 8 לפרוטוקול). באשר לתנאי מזג האויר, זרמים ורוחות במקום, הוא ציין שכאשר הגיע לזירת האירוע לא היתה רוח בכלל, היה זרם משתנה וממילא אינו מכיר בדיוק את משטר הזרמים בנמל הקישון ולכן הוא בחר בשיטת האלימינציה ובדק היתכנות מקורות יבשתיים, אבחון החומר המזהם ובידוד הגורמים שיכלו להיות המקור לו (עמ' 8). 10. עד התביעה גידי בטלהיים - ראש ענף פיקוח זיהום ים, צילם תמונות ת/1 א - ת/12. הוא טען כי בתמונות ת/1 ות/2, שצולמו ביום 4.5.03, ניתן לראות את ה"אריבל" כשהיא קשורה לרציף ופס שחור בדפנות האוניה, חומר שמקורו במפעל פרוטרום (יצויין כי בת/1 אכן נצפה בין דופן האוניה לבין המזח פס שחור אולם בקשר לצד החיצוני אין זה ברור אם מדובר בצל על פני המים או חומר כנטען). לטענתו, צילומים אחרים סיפקו תיעוד לכך שהחומר המזהם לא הגיע מכיוון היבשה. בתמונות שהוא צילם מתועדים המתקנים השונים של האוניה. הוגשו באמצעותו גם היתרי ההזרמה ת/16 ו- ת/17 (ההיתר ת/16 ניתן לחב' גליה, חברה השונה מהנאשמת 1, וההיתר ת/17 ניתן לחב' פרוטרום). 10. כמו כן, הוגשו באמצעות העד בטלהיים זכ"דים שונים, ובין היתר ת/20 מיום 19.5.03 המתאר פגישה עם איש צוות ותפעולן של האריבל, עובד זר בשם קורנל, שאמר לו שכאשר חזרו מהים אל הנמל ביום 02.05.03 הוא ראה כתם בנמל וליד הרציף אליו היו קשורים ערב קודם לכן ביום 01.05.03. איש הצוות אמר שנלקחו על ידו דגימות והן נשמרו במקרר עד ליום 09.05.03 ואז מכיוון שעבר שבוע הוא שפך את הדגימות ושטף את המיכלים בהנחיית רב החובל של הספינה. בזכ"ד ת/18 נרשם תוכן שיחת טלפון עם הנאשם 2 מיום 08.05.03 בה אמר לו הנאשם 2 שהוא חשב שגילה את הסיבה לאירוע הזיהום שאירע ביום 02.05.03, כי הדבר נעוץ בסתימה בצינור הפריקה הוונטורי של המיכל האמצעי של הספינה ושהסיבה לכך היא שבתקופה האחרונה השפכים של פרוטרום מאוד סמיכים וקורוזיבים ולדעתו נכלא חומר בין השסתום וצינור הוונטורי וכשהספינה חזרה לנמל, החומר השתחרר לים בזמן שהספינה חזרה לרציף ביום 06.02.03. צוין שהנאשם 2 סיפר שהדבר נבדק על ידי צולל שפירק את התותח הוונטורי, הכניס יד לתוך הצינור וכך גילה את הסתימה. הוגשו מסמכים ת/26 עד ת/29, שהם תמונות המראות את המתקנים השונים - המיכלית, צינור המעביר שפכים מהמיכלית לאוניה, והמתקנים על ה"אריבל". כמו כן הוגש היומן הרשמי של האוניה ת/30. 12. בחקירתו הנגדית התבקש בטלהיים לתאר את צבע הזיהום והשיב: "שחור, חום, כתמתם, כל הגוונים" (עמ' 14 לפרוטוקול) ולשאלה כיצד ידע להבדיל מה מקור החומר שראה השיב: "מבדיקת מישוש, הרחה, ראיה היה לי ברור שזה חומר של פרוטרום שאין לו אח ורע בארץ. מבחינת הצבע והריח שהוא חד וחלק הוא מאוד אופייני שמאפיין את השפכים של חב' פרוטרום" (שם). ביחס לצבע, הוא תיאר שמדובר בשפכים בעלי צבע חום כהה עד כמעט שחור בעת טעינתם באוניה וכאשר הם נשפכים במים הם עוברים תהליך אמולספקציה - תהליך בו החומר מתפזר על פני המים ומתערבב בו - היכול לגרום לשינוי צבע (עמ' לפרוטוקול 14). כאשר נשאל אם היה עד שאמר שראה מאיפה הגיע הזיהום השיב שמלבד מנהל החברה לא היה עד נוסף לעניין זה (עמ' לפרוטוקול 15). כאשר נשאל כיצד הוא בטוח שמדובר בשפכים שמקורם בספינה ולא כתם שהוסע על הזרם הוא השיב: "בכתם הזה שהיה במים יש מאפיינים מאוד ברורים שמשייכים אותו לפסולת של מפעל פרוטרום. מה שנראה כמו ברווז ושט כמו ברווז הוא כנראה ברווז" (עמ' 15 לפרוטוקול). 13. העד טען עוד שסברתו קיבלה חיזוק כאשר בבדיקה תקופתית במספנות התגלה ששסתומי הפריקה של מיכלי המטען באונייה לא אטומים. לא הוגש בעניין זה מסמך (עמ' 16- 17 לפרוטוקול). העד עומת עם העובדה שזכ"ד ת/18 לא הוזכר בחקירות של הנאשם 2 מיום 11.05.03 והוא טען שהחקירה התנהלה בנושאים אחרים - הדגימות ולא לגבי הצלילה (עמ' 18 ועמ' 21 לפרוטוקול). במהלך החקירה התברר כי נאספו שני סוגים של דגימות: דגימות שנלקחו על ידי נציגי המאשימה ודגימות שנלקחו על ידי צוות הספינה. אלה שנלקחו על ידי צוות הספינה נשפכו לים בסופו של דבר ולא נשלחו למעבדה (עמ' 22 לפרוטוקול). התברר לאחר מכן שבאי כוח המאשימה גם לא ביקשו מהנאשמים לבדוק את השסתומים שנתגלו לכאורה כבלתי תקינים לאחר מכן כאשר האוניה עלתה למבדוק (עמ' 25 לפרוטוקול). בחקירת העד התפתחה מחלוקת באשר למהות ומשמעות ת/31 שהינו סיכום חקירה נכון ליום 1.9.03 (עמ' 26 ו- 27 לפרוטוקול). בהסכמת הצדדים הוגשה עדותו של אותו ימאי רומני בשם קורנל שעבד בספינה, נ/5 (עמ' 29 לפרוטוקול). בטלהיים גם טען שנבדקה טענת הנאשמים שבוצה שנחפרה והוצאה מתוך המים היא מקור הזיהום וטען שאפשרות זו נבדקה ונשללה היות ואותו חומר הוזרם קודם כל לבריכת שיקוע לאחר הוצאתו מהים (עמ' 29 לפרוטוקול וצילומים ת/3 - ת/6). עלה עוד בחקירתו שהשאלה לגבי הבוצה נשאלה מכיוון שמשך שנים הזרימה פרוטרום את שפכיה לנחל גדורה שנשפך לנחל הקישון (כי אז הגיעו שפכי המפעל לבוצה) ולאחר מכן כחלק מטיפול נאות יותר בשפכים הופסקה ההזרמה לנחל והשפכים הוטענו על ה"אריבל" לצורך הטלתם בלב ים על פי היתר. 14. העד רן איילון, עובד המשרד להגנת הסביבה, העיד לגבי טפסי נטילת דגימות ת/32 ות/33 שנלקחו על ידו, כמו גם דוחו"ת סיור שנערכו על ידו, ת/35 - ת/37. בדו"ח ת/36 הוא תיאר שראה כתמים בצבע חום כהה, שומניים ודביקים צפים על פני המים, ובנוסף היו גם כתמים חומים שומניים על החוף החולי הסמוך וגם על קירות הבטון של המזח המזרחי החדש של נמל חיפה. הוא אסף דגימות מהכתמים וציין שהיה להם ריח אופייני של מפעל פרוטרום. הוא ציין עוד ששפכי המפעל כוללים חומר דומיננטי הנקרא פירזין (Pyrazyn) שהינו למעשה משפחה שלמה של חומרים בעלי ריח חזק ומסריח האופייני וייחודי לשפכי פרוטרום, היות ולא קיים מפעל דומה בארץ המייצר מוצרים דומים. הוא לקח דגימות קרקע ודגימה נוספת ממי הים במסוף הכימיקלים הצפוני והעבירן למעבדת בקטוכם ומילא טפסים. הוא נסע למפעל פרוטרום ובדק את תעלת הניקוז הישנה שבעבר הרחוק (מספר שנים קודם לכן) הזרימה את שפכי המפעל לנחל גדורה ומצא שתעלת הניקוז יבשה ונקייה מכל חומר שומני ומסריח. הוא בדק גם את גדות נחל גדורה ונחל הקישון, בואכה מעגן הדייג ולא מצא סימנים להימצאות החומר השמנוני של מפעל פרוטרום. כך הוא פסל את האפשרות של הגעת החומר דרך הנחלים וקבע שהאפשרות היחידה להגעת השפכים של מפעל פרוטרום לאזור מספנות ישראל והמזח המזרחי, הייתה באמצעות מיכלית של חברת "גל-יה". הוא בדק בנוסף באזור המזח המזרחי של נמל חיפה את פעילות הדרג'ר (מחפר ימי) של חברת "אוקיאנה" שעבד בהעמקת קרקעית הנמל תוך כדי שימוש בחול למילוי דפנות המזח החדש. הוא ציין שמי הים שיצאו מתוך המחפר היו נקיים וצלולים ללא סימנים של חומר שמנוני וכהה. דו"ח זה נערך ביום 04/05/03 ביחס לסיור שנערך ביום 02/05/03. 15. בדו"ח נוסף מאותו יום, ת/37, הוא תיאר סיור נוסף באזור המזח המזרחי, במהלכו נכח שעדיין קיימים גושים שומניים בכמות רבה שצפו על המים והחוף החולי הסמוך השייך לבית הספר הימי של עירית חיפה. הוא ציין שבאזור היה עדיין ריח חזק מאד של שפכי פרוטרום שהגיעו מהגושים השומניים בצבע חום, וכן מן האוניה "אריבל" שעגנה ברציף הדרומי של מספנות ישראל, הנמצא מול בית הספר הימי. סיור נוסף שערך לאורך הנחלים גדורה והקישון, לא העלה סימנים של הימצאות החומר השמנוני בהם. 16. תואר סיור נוסף מיום 4.5.03, שהוא ביצע עם מנהל התפעול של מפעל פרוטרום. הסיור נפתח באוניית "אריבל" יחד עם הנאשם 2. נצפו עדיין שאריות שומניות שחורות, חומות, הדבוקות לתחתית האוניה בחלק החיצוני. לאחר מכן, נסעו השנים לבדוק את הדגימות שהיו במקרר של אגף ים וחופים במספנות ישראל ונשמרו במקרר בטמפרטורה של 4 מעלות צלסיוס, עד להגעת אנשי מעבדת בקטוכם בשעות הבוקר המאוחרות. נטען שמנהל התפעול של פרוטרום הריח את הדגימות והגיע למסקנה ברורה שהשפכים הם של פרוטרום ושהדרך היחידה להגעתם לאזור מספנות ישראל, והמזח המזרחי החדש של נמל חיפה היתה באמצעות המיכלית של חברת גל-יה. 17. בחקירתו הנגדית תיאר איילון את הבדיקות שביקש מהמעבדה לבצע (עמ' 40-41 לפרוטוקול). העד ציין שיש לו השכלה פורמלית של תואר ראשון בגיאופיזיקה וגיאוגרפיה, ותואר שני בביולוגיה ימית לחקר ימים ואגמים (עמ' 41 לפרוטוקול). הוא התבקש להשיב האם ישנם מפעלים אחרים באזור מפרץ חיפה העושים שימוש בחומר פירזין והשיב באופן מפורט, תוך כדי ציון שמות מפעלים, בשלילה (עמ' 42 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע לא נטל בדיקה מתוך מפעלי פרוטרום כדי לבדוק אם החומר תואם לחומר שהוצא מהים, ענה כי "הספיק לי הריח." (עמ' 43 לפרוטוקול). 18. בחקירה חוזרת הוא אישר שהריח שהריח בפרוטרום והים היו בדיוק אותו הדבר (עמוד 45). הוא גם אישר שאת הדגימות ביצע על שפת המים, בעוד שהמחפר מוציא חומר מעומק המים או מהתחתית ושואב אותו כלפי מעלה (עמוד 45). 19. הוגשו תמונות שצולמו על ידי העד, יחיאל געש, שעבד כמפקח באגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. בחלק מהתמונות רואים כי פני האמולסיה צמודים לרציף שנמצא ממול לרציף בו עגנה האוניה "אריבל" (תמונות 42-43) וכתמים נוספים שנמצאים ברציף בסמוך למקום עגינת הספינה (תמונות ת/44 ו-ת/45). 20. הפקח, עדי שרון, מפקח ים וחופים במשרד להגנת הסביבה נטל דגימה של מי הים בבוקר של האירוע, ביום 02.05.03, מפתח הצינור של ביובית (מיכלית) שחנתה מחוץ לשטח מספנות ישראל, דגימות מהשפכים שנמצאו באחד התאים באוניית "אריבל" ודגימה משפכים באזור הרציף אליו חוברה האוניה במספנות ישראל. את הדגימות העביר למקרר במספנות (ת/48). כמו כן, הוא מילא טפסים ת/49 - ת/51 שהם טפסי נטילת דגימה. 21. העד, אברהם דוד, מנהל המבדוק והמעגן במספנות ישראל, תיאר שבשעה 06:30 ביום 02.05.03 הוא קיבל טלפון ממנופאי שהיה על המזח ברציף ה' שדיווח לו על כתם באזור רציף B של המספנה. הכתם נע עם כיוון הרוח מאזור B לכיוון פתח הנמל. בעדותו התברר שהוא ראה את הכתם בפועל כשניגש לבדוק את העניין, וכן התברר שבאותו זמן עגנו שתי ספינות באזור, ספינת חיל הים והאוניה "אריבל" (עמ' 50 לפרוטוקול). הוא גם טען שחפירות (דרג'ינג) לא גורמות כתמים מהסוג שראה, אלא קצף על פני המים ולא כתם מרוכז (עמ' 50 לפרוטוקול). כמו כן, התברר שהוא שאל את הקצין התורן של ספינת חיל הים אודות פעילות בספינה והלה דיווח לו שלא בוצעה שום פעולת שאיבה בספינה (עמ' 52 לפרוטוקול). 22. העד פלקוביץ' צביקה שהיה סיפונאי בכיר בספינה אריבל מסר הודעה ת/54. הוא היה אחראי על מילוי החומר (השפכים להטלה) ויציבות הספינה. הוא טען שאין זה נכון שבזמן ששהה בהפסקת צהריים ולא פיקח על הנעשה פרקה מיכלית חומר לתוך האוניה (עמ' 52 לפרוטוקול). יחד עם זאת, העד הודה שבאותו יום הוא הלך לאכול מחוץ לאוניה (עמ' 53 לפרוטוקול). 23. עדת תביעה, שושנה אסא, בעלת תואר שני בביוכימיה, מנהלת התפעול במעבדת בקטוכם, הגישה תוצאות דגימות ת/55 - ת/59 שנלקחו מאוניית האריבל ומימי הרציף. היא ציינה שישנו שוני בין התוצאות בדגימות השונות בקשר לריכוזים כמותיים. היא תיארה את אופיים של החומרים שנמצאו בדגימות וטענה שבין הקבוצה של החומרים האורגניים הנדיפים למחצה יש התאמה בין לפחות שלושה חומרים שנמצאו בדגימות. בחקירתה הנגדית היא הודתה שלגבי ת/56 כל מה שסומן "1" בטבלה הינם חומרים שלגבי בדיקתם לא היתה המעבדה מוסמכת באותו זמן על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ומוכרת על ידי משרד הבריאות (עמ' 55 לפרוטוקול). כך גם לגבי כל תוצאות הדגימה עד ת/59 שסומנו בהערות "1". היא טענה יחד עם זאת כי לצורך העבודה מול המשרד להגנת הסביבה אין דרישה להסמכה (עמ' 55 ו-56 לפרוטוקול). היא הסכימה שכמנהלת התפעול היא לא ביצעה בעצמה את הבדיקות (עמ' 57 לפרוטוקול). היא הודתה שהמעבדה הונחתה לבדוק הימצאותם של חומרים מסויימים ועל פי המידע שנמסר לה היא איפיינה את הבדיקה (עמ' לפרוטוקול 57). 24. עדותו של העד שלום אבו דרהם, נהג המיכלית, נקלטה בחומר הראיות בדמות ת/60 והצדדים ויתרו על העדתו. 25. העד אלי שטרנברג, סגן מנהל רשות הספנות והנמלים - מנהל המחלקה הטכנית פיקוח ובקרה, העיד כי האוניה אריבל קיבלה בתאריך 2.12.02 רישיון שיט זמני שתוקפו פג ב- 1.3.03 וכי בתאריך 4.5.03 הונפק רישיון שיט זמני נוסף ויוצא מכך שלספינה לא היה רישיון בתוקף מתאריך 2.3.03 ועד לתאריך 3.5.03 (ת/62). העד הודה שייתכן וסיבות טכניות מנעו הוצאת רישיון שיט באותה תקופה וכי בפועל הוא ידע שהאוניה מפליגה מדי יום (עמ' 67 לפרוטוקול) אך הוא המשיך וטען שלא היה מתפקידו למנוע מהאוניה לשוט ללא רישיון והמצב דומה לזה של רכב וכי החובה על הבעלים (שם). 26. עדות המנופאי, פארס עלו, הוגשה כהודעת ת/63 (מיום 8.5.03) על פיה ביום 1.5.03 לא הבחין בדבר חריג באיזור המספנה אולם ביום שישי, 2.5.03 בשעה 6:15 בבוקר כאשר עלה למנוף (בגובה 24 מ') הוא ראה משהו זורם מאיזור הרציף החדש עם כיוון הרוח לכיוון המעגן והוא דיווח על כך. הוא גם טען שראה שמדובר בזיהום, משהו שצף על פני המים בצבע כהה. בחקירתו הנגדית הוא הזכיר שהאוניה עגנה ממש מתחת למנוף (עמ' 68 לפרוטוקול) והזכיר שהיה כתם גדול כמו קצף שנראה מלמעלה באופן ברור (שם). לטענתו, הקצף היה מסביב לאוניה אריבל וגם מסביב לספינת חיל הים. 27. העד גבריאל אדר, מילא תפקיד של רב חובל ב"אריבל" במהלך כשנתיים וחצי עד ליום 12.5.03. בהודעה באזהרה הוא תיאר את אופן ההפלגה של האוניה וכיצד היא הטילה את השפכים בלב ים. כאשר התבקש לתאר את סוגי השפכים שהאוניה נשאה, הוא ציין, בין היתר, את שפכי פרוטרום (ת/65- גליון 1 עמ' 2 ש' 21). הוא תיאר את ההפלגה מיום 1.5.03 וציין שיצא עם חומר של פרוטרום אליה (ת/65- גליון 2 עמ' 2 ש' 15-16). הוא גם ציין בתשובה לשאלה שלא היה נוכח באוניה במהלך כל אותו יום, 1.5.03, עד היציאה לים בשעה 22:00 (שם, ש' 17 - 20). בקשר לתדירות ההטלות של מפעל פרוטרום הוא ציין שמדובר בפעם עד פעמיים בחודש (ת/65- גליון 3 עמ' 1 ש' 1 - 3). הוא גם אישר שכאשר הוא נושא את החומרים של פרוטרום בדרך כלל אין חומרים אחרים (שם, ש' 3 - 5). הוא טען שלא הבחין בשום דבר חריג כאשר חזר לאוניה לקראת ההפלגה בשעות ערב של יום 1.5.03 וכי האוניה היתה מסודרת ומוכנה ליציאה (ת/65- גליון 3, עמ' 2 ש' 16 - 19).הוא תיאר את ההטלה שבוצעה באותו ערב ותיאר שחזר אל הנמל עם כניסה בשעה 06:00 "ראיתי כתמים של שמן עולים מהמים.... ונעלם. זה לא תופעה חריגה. ראיתי את הכתמים בכל הנמל" (ת/65- גליון 4, עמ' 2 ש' 13 - 16). לטענתו, אנשי הצוות אמרו שזה לא מהאוניה (שם, ש' 19). הוא אישר שעל פי תמונות שהוצגו לו ביום 4.5.03 היה פס שחור ברוחב של 20 - 30 ס"מ בגובה של עד 1.90 מ' - 2.10 מ' בשוקע של הספינה בנמל (ת/65- גליון 6, עמ' 2, ש' 9 - 10). 28. בחקירתו הנגדית הוא טען שריח של שפכי פרוטרום נותר באיזור זמן רב לאחר הפלגה, גם אם לא נשפך שום דבר בטעינה (עמ' 69). הוא גם טען שלא ניתן לפרוק את החומר של פרוטרום אלא בפעולה יזומה (שם). הוא התייחס בחקירתו הנגדית לכתמים שראה בעת חזרתו לנמל ביום 2.5.03 וטען שמדובר בלכלוך שהיה במימי הנמל ונדבק לשידרית הספינה במהלך הפלגתה ושמקורו לא בספינה (עמ' 70 לפרוטוקול). הוא גם טען שבגלל גובה הכתם ברור שהוא נדבק לאוניה שהיתה ריקה ולא טעונה (שם). 29. עודד עמית, מנהל התפעול של פרוטרום, מסר הודעה ת/67. הוא עובד בפרוטרום מאז שנת 1997 ונמצא בתפקידו הנוכחי מאז שנת 2000. הוא אחראי, בין היתר, על איכות הסביבה ובטיחות במפעל (ת/67- עמ' 1 גליון 1 ש' 6 ו-7). הוא תיאר את סוגי השפכים של פרוטרום, הכוללים: חומרים אורגניים ומתכות כבדות המפונים לרמת חובב (זרם 1); שפכים קלים עם רמת מוליכות נמוכה ורמת זיהום נמוכה של חומרים אורגניים, המוזרמים למכון הטיהור (זרם 2); ושפכים תהליכיים המפונים לאחר נטרול והפרדת פאזות, להטלה לים (זרם 3) (שם, עמ' 1 ו- 2). הוא אישר שהזרם השלישי מפונה באמצעות מיכלית ומוטען לאוניה "אריבל" כאשר גל-יה בע"מ מהווה קבלן פינוי השפכים עבור פרוטרום ביחס לזרם השלישי. הוא אישר גם שהפינוי וההטלה נעשים מתוקף היתר הטלה לים. הוא אישר גם שבמועדים הרלוונטיים לא היה פינוי לנחל גדורה המוביל לנחל הקישון (עמ' 3, ש' 4 - 5) ושהנחל נמצא ריק ויבש, לרבות ביום האירוע ביום 2.5.03. הוא אישר גם שביום 1.5.03 נעשה פינוי באמצעות המיכלית לאריבל (שם, ש' 15). הוא אישר שהנאשמת 1 העבירה לידיו שפכים של המיכליות השונות ושל האוניה "אריבל" לבדיקה ובעדותו הוא טען שמדובר בחומרים שהוא בטוח לגביהם שהם חומרים מתוצרת המפעל. הוא ציין בנוסף שנבדקו שתי דוגמאות מאיזור הכתם סמוך לאוניה אריבל בהם נמצאו חומרי נפט בלבד ודוגמא נוספת שנלקחה משיפולי האוניה בה נמצאו חומרים ממשפחת הנפט וגם חומרים ייחודיים למפעל פרוטרום (עמ' 4 - 5, ת/67, ש' 19 - 21 בעמ' 5). הוא אישר גם שבבדיקת תעודת בדיקה 61/3381 נמצאו חומרים ייחודיים למפעל פרוטרום (גליון 6, ש' 16 - 21) (נסרקו במכשיר גז כרומטוגרף). הוא אישר שבבדיקה מספר 61/3383 נמצאו חומרים ייחודיים למפעל פרוטרום (ת/67- גל' 7 ש' 6 - 7) וכך גם בבדיקה 61/3392 (שם, ש' 9 - 10) ובבדיקה 61/3384 (ת/67- גליון 8, ש' 4 - 7). הוא ציין שלגבי חלק מהחומרים שזיהה באחת הבדיקות טעה והוא מחק את זיהויו. הוא חזר ואישר שאין ספק שפרוטרום לא ייצאה שפכים בשום מוצא אחר, פרט למוצא המאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה. 30. בחקירתו הנגדית הוא טען שלא היה כל סיכום שבמידה והוא יסייע בזיהוי החומר, המשרד לאיכות הסביבה לא 'ישרבב' את פרוטרום בכתב האישום (עמ' 74). כאשר הוא התבקש לאשר שהחומרים שסימן מבדיקות בקטוכם נמצאים גם במקומות אחרים הוא השיב כי: "... פרוטרום הוא מפעל לייצור תמציות טעם וריח, חלק מהחומרים פה הם אופיינים לתמציות הטעם והריח. בישראל קיימים שלושה מפעלים כאלה, שניים בצפון, אחד מהם פרוטרום. הם יכולים להיות גם בארומור שנמצא בקיבוץ גבעת עוז" (עמ' 74). בסופו של עניין, הוא לא היה מוכן לאשר שחומרים האופיינים לפרוטרום נמצאים במקומות אחרים (עמ' 74 ו- 75). הוא צייין כי בטרם פינוי שפכים באמצעות האוניה פרוטרום מעבירה אותם לבדיקה במעבדה לגבי הרכבם (עמ' 76 לפרוטוקול). בהמשך הוא נשאל: "ש. אם אקח את החומר שהיה במים ואת תוצאות הבדיקות של השפכים שפיניתם לאוניה באותו זמן, אם זה מתאים זה אותו חומר אם לא - זה לא אותו חומר? ת. יכול להיות. צריכה להיות איזושהי התאמה. זה סביר." (עמ' 76). 31. הוא גם אישר שבעקרון המשרד לאיכות הסביבה היה צריך לדעת אודות הבדיקות המבוצעות בפרוטרום היות ודרישה זו מופיעה בהיתר, אך הוא לא התבקש להמציא אותן בשום שלב (עמ' 76 לפרוטוקול). התברר עוד שהבדיקות האמורות נשלחו באופן שוטף גם סביבות התאריכים הרלוונטים לגורמים במשרד לאיכות הסביבה (עמ' לפרוטוקול 76). הוא התבקש להשוות את תוצאות הבדיקות (נ/ 18 ו-נ/17) מחודשים אפריל ומאי ומצא בהן רק חומר אחד שהיה נוכח בבדיקות ובאירוע, טרימתיל פריאזין, והוא ציין זאת בפני החוקר איילון. הוא טען שזה לא חומר מהאירוע הרלוונטי (עמ' 77 לפרוטוקול). הוא גם נשאל: ש. אם אני מסתכל על תוצאות הבדיקה מאפריל ומאי, אין התאמה לתוצאות הבדיקה שנמצאה במים? ת. זה נכון. " (עמ' 77). הוא גם אישר לגבי מספר חומרים שנבדקו שהם אינם ייחודיים לפרוטרום (עמ' 77- לפרוטוקול 78). עדי ההגנה 32. עד ההגנה, יצחק שכטרמן, מהנדס אוניות, מוכר כבודק מומחה בתחום עובי מתכות. הוא הכיר את האוניה "אריבל" משך שנים רבות והוא ביצע את התכנון המקורי של הסבתה לאוניה נושאת שפכים. הוא גם בדק אותה בעלייתה להספנה בספטמבר 2003 וכתב את הדו"ח שליווה את ההספנה. הוא ציין שהאוניה טבעה באוגוסט 2005 (הדו"ח הוגש כנ/21, עמ' 3 ש' 3 - 17). הוא תיאר שהתבקש להקפיד במהלך הבדיקה בנושא אטימות השסתומים. הוא תיאר כי באוניה יש "מיכל בוצה ממנו יוצא צינור עם שסתום אחד ושסתום שני, יורד למטה אל צינור ונטורי היוצר ואקום על ידי תנועת האוניה וזה שואב את הבוצה החוצה מפני שבבוצה יש אבנים ואם היינו מעבירים עם משאבה היו בעיות תחזוקה קשות" (עמ' 3 ש' 19 - 24 לפרוטוקול). הוא תיאר שישנם שני שסתומים באוניה - שסתום סכין ושסתום פרפר עם קטע צינור של 1 מ' ביניהם (עמ' 3 ו- לפרוטוקול 4). 33. הוא תיאר שלאחר ההספנה הוא רצה לוודא שהבדיקה השגרתית שנעשתה לברזים תקינה ואז כאשר הספינה היתה במים הוצא קטע הצינור בין שני השסתומים. לטענתו, אם השסתום השני (הפרפר) לא היה אטום היתה כניסה של מים לתוך האוניה כתוצאה מלחץ הידרוסטטי של מי הים בגלל שקו המים גבוה מתחתית המיכל. בבדיקה שניה אחר כך מילאו 1 מ' מים בתוך המיכל והוא תיאר שאם שסתום הסכין לא היה אטום, המים היו נשפכים לתוך הרווח שנוצר בין שני השסתומים. לטענתו, לא היו דליפות לא מבפנים או בחוץ (נ/22, סכימה המציגה את השדרית, מערכת השסתומים, צינור הפליטה והמיכל). הוא טען לגבי האפשרות שהיתה דליפה מהאוניה לפני ההספנה שאין זה בגלל אי תקינות השסתומים, לאור התיאור שתיאר לעיל. בחקירתו הנגדית הוא הכחיש שהיה צורך בשיפוץ השסתומים בזמן ההספנה (עמ' 4 ש' 22 - לפרוטוקול 25). 34. הוא עומת עם הטענה שהשסתומים לא היו נקיים ולא נאטמו אחרי פירוקם מהאוניה. העד הודה שבדק רק בסוף תהליך ההספנה (שם, ש' 27-31 לפרוטוקול). הוא הודה שפסולת קשה יכלה לגרום לסתימה הדומה לסתימה שגורמת אבן (דהיינו, מניעת האפשרות של סגירת השסתומים באופן מוחלט) (עמ' 5 ש' 6 - 11 לפרוטוקול). 35. הנאשם 2 העיד לגבי הנוהלים שננקטו בנאשמת 1 (נ/24 עמ' 6 ש' 7) שאמורים היו להבטיח עבודה תקינה במהלך טעינת השפכים והטלתם לים. בעדותו הוא סיפר אודות האירועים ביום 2.5.03 וטען שביום 1.5.03 הועמסו על האוניה בשעות הצהריים כשש מיכליות של פרוטרום (25 קוב כל אחת) וציין שהמיכלית השישית לא היתה מלאה. הוא ציין שביום 2.5.03 בבוקר האוניה חזרה ריקה מההטלה. הוא אישר שלא היתה שום סיבה להטיל חומר של פרוטרום לנמל ואישר שהפליגו לאתר במרחק של 22 מייל ופרקו אותו שם (עמ' 8 ש' 1 - לפרוטוקול 14). הנאשם מסר שקיבל דיווח טלפוני מאריה קרטר לגבי זה שהוא רואה כתם, או נכון יותר, שני זרמים של כתמים הצפים במים והנאשם וידא איתו שידווח על כך לאיש מספנות ישראל. הוא תיאר את המיקום של האוניה והכתם בנמל הקישון שעל פיו ניתן להבין שהכתם בא מתוך נמל הקישון (לפי כיוון הרוח שתואר על ידו) לכיוון האוניה (עמ' 9 ש' 3 - 12 לפרוטוקול). הוא גם סיפר שמחפר ימי עבד באותו איזור (שם,ש' 14 - 22 לפרוטוקול). הוא טען שמקור הכתם הינו, "צירוף שני הגורמים ביחד, מצד אחד עבד שם דרג'ר, שחופר את מקום השפיכה, ומעלה ובוחש את כל הבוצה הנמצאת בקרקעית הקישון, ויש לנו את הרוח המזרחית המגיעה אלינו ויש לנו את אנשי איכות הסביבה הנושפים בעורפנו" (עמ' 10, ש' 8 - 11 לפרוטוקול). הוא גם טען ששבוע עד 10 ימים לאחר ההתעסקות עם החומר של פרוטרום תמיד רבצה סביבות האוניה עננה של ריח חריף (עמ' 10, ש' 21 לפרוטוקול). לגבי הדגימות שנלקחו מהמיכלית שפינתה את השפכים של פרוטרום הוא אישר שלקח דגימה מהשאריות וגם נלקחו דגימות מסביב לאוניה ובתיאום עם מהנדס המפעל של פרוטרום, עודד עמית הועברו הדגימות אליהם (עמ' 10 ש' 26 - 29 לפרוטוקול). 36. הוגש מסמך נ/28 לגבי החומרים שנמצאו בים והמסמך פורש לאחר מכן על ידי המומחה מטעם הנאשמים (עמ' 11, ש' 13 - 14 לפרוטוקול). הנאשם 2 טען שהצוללן בדק את גוף הספינה לא מצא סדק או פרץ (עמ' 11, ש' 28 לפרוטוקול). לאחר מכן הצוללן פירק את התותח הונטורי האמצעי ומצא ש"היה שם גוש קטן של משהו שהתגבש שהיה בקטע שבין המיכל לזוית שיורדת כלפי מטה שיורדת לונטורי." (ש' 1 - 5, עמ' לפרוטוקול 12). בקשר לשיחת הטלפון שנרשמה בת/18 אישר הנאשם 2 שהוא אמר את הדברים הבאים: "עדכנתי אותו שמצאנו שם גוש קטן אבל אין סיבה לזיהום כי מצאנו את הגוש שם. התרשומת שינתה את פני הדברים". העד חזר והבהיר שהוא אינו מכחיש את הדברים שאמר שנרשמו מפיו אבל טען יחד עם זאת שהוא לא אמר שזאת הסיבה לזיהום. הוא גם טען שהמקום שבו נמצא הגוש לא יכול לגרום לאירוע הזיהום (עמ' 12 ש' 6-7 לפרוטוקול). 37. ביחס לכושר השיט של האוניה הוא טען שכל הבדיקות הראו שהאוניה במצב תקין והחברה היתה אמורה לקבל תעודת כושר שיט קבועה. הוא טען שבמהלך חודש או חודשיים לא היתה תעודת כושר שיט פורמלית, אך שמדובר בהתנהלות סבירה כיוון שהיו כל האישורים הדרושים (עמ' 12, ש' 25 - 29 לפרוטוקול). הוא גם הודה שבאופן פורמלי ההיתר ניתן לחברה אחרת מזו שביצעה את ההטלות (עמ' 13, ש' לפרוטוקול 1-7), אך טען שהמשרד לאיכות הסביבה היה ער למצב זה. עוד התברר כי הנאשמת 1 היתה הבעלים הרשמיים של האוניה משך כמה דקות בלבד, בשנת 2002, וכפי הנראה נעשתה עסקת "גב אל גב" לרכישתה ומכירתה עם חברה אחרת (עמ' 14, ש' 7 - 12 לפרוטוקול). הוא גם טען שהנאשמת 1 לא היתה חברה פעילה אבל עשתה שימוש בפועל באריבל (עמ' 14 ש' 29 - 32 לפרוטוקול). 38. במהלך החקירה הנגדית הוא התכחש לנכונות הדברים שמסר בהודעות השונות וטען שהוא התכוון לכך שהועלתה אפשרות שנפסלה לאחר מכן (עמ' 15, ש' 30 - 31 לפרוטוקול). הנאשם 2 הודה בסופו של עניין שהדגימות הרלוונטיות שנלקחו נזרקו (עמ' 19, ש' 6 - 8 לפרוטוקול). הנאשם טען שהוא סירב למסור את זהות הגורם אליו נשלחה הדגימה כיוון שלא סמך על אנשי איכות הסביבה וחשב שיש להם אינטרס שלא להאשים את פרוטרום, מהלך שהיה מאלץ אותם לנהל חקירה יותר מסובכת, אבל בד בבד הודה שהעביר את הדגימות לפרוטרום (עמ' 19, ש' 25 - 32, עמ' 40 ש' 1 - 4 לפרוטוקול). 39. העד עודד עמית הוחזר לעדות נוספת והעיד אודות דוחו"ת האנליזה נ/28 שנמסרו לידיו. הוא תיאר שהבדיקות נעשו במפעל פרוטרום באמצעות מכשיר שעל פי הטענה הינו מכשיר מדוייק יותר מזה שהופעל על ידי מעבדת בקטוכם (עמ' 2 - 3 לפרוטוקול מיום 22.6.09). בחקירתו הנגדית הוא פירט שהדגימה הגיעה אליו לשולחן, הוא דאג שעובדת המעבדה תבצע את הבדיקה והוא העביר את התוצאה חזרה לנאשם 2. הוא הבהיר שלא הוא דגם ולא היה שותף לביצוע הדיגום (שם, עמ' 3 לפרוטוקול). 40. הוגשה חוות דעת מומחה מטעם הנאשמים על ידי ד"ר אפרים נתיב, מומחה בתחום הכימיה, עתיר ניסיון בתעשיה הכימית ובפרט לגבי סוגי התהליכים המתקיימים אצל חברות שבמפרץ חיפה (ראו: עמ' 2 - 3 לחוות הדעת). בחוות דעתו צויין שמקור הזיהום העיקרי של נחל הקישון הינו שפכי העיר ג'נין ואחריו מכון טיהור השפכים של איגוד העיר חיפה ואחריהם המפעלים הבאים, לפי סדר חומרה בזיהום הנגרם על ידם: חיפה כימיקלים, גדות ביוכימיה, בתי הזיקוק, גדיב פטרוכימיה, תעשיות אלקטרוכימיות, פרוטרום, דשנים (צויין שהמפעל נסגר), דור כימיקלים, תעשיות פטרוכימיות, כימוביל, גדות חרושת, גדות מאגרים מסוף צפוני ומסוף דרומי, המזבלה העירונית, בתי מלאכה, מוסכים, ומפעלים קטנים של ציפוי אלקטרוליטי. הוא טען שבמשך השנים הוזרמו לנחל הקישון וממנו לים שפכים מזהמים בכמויות גדולות וחלקם שקעו במרוצת הזמן בקרקעית הנחל וקרקעית מעגן הדיג בצורת בוצה רעילה ומסוכנת. 41. ביחס לאפשרות זיהוי חומר בודד בתערובת באמצעות מיכשור האנליזה הוא טען כי ישנן שיטות שונות והוא התייחס לשתי שיטות באופן ספציפי: שיטת ה- GC (גאז כרומוטוגרפיה) ושיטת MS (ספקטרוגרף מסות). הוא טען שבאמצעות מכשיר GC ולאור מספרם הרב מאוד של חומרים אורגאניים, כאשר נצפה פיק המצביע על הימצאות חומר אחד, יכולים עוד כ- 5 - 6 חומרים אורגאניים לחפוף לאותו "פיק" ולכן הוא טען שאין להסתמך באופן ודאי ומוחלט על תוצאות הבדיקה האמורה לזיהויו של חומר ספציפי. 42. ביחס לשיטת ה-MS נטען שהמכשיר יודע לזהות רק מה שנמצא בספריית החומרים שהזינו בתוך המחשב הפועל יחד עמו. היות והמכשיר הספציפי כולל רק מה שנמצא בספריית Weilly הוא מסוגל לזהות רק כ- 360,000 חומרים. כלומר, המכשיר בשימוש בקטוכם מסוגל לזהות רק חומרים המצויים בספריה, בעוד שחומרים אחרים לא יזוהו כלל על אף שהם יכולים להיות נוכחים. בנוסף, הוא ציין שאין לקבל מעל לכל ספק את ממצאי המכשיר מבלי להתעמק במידת קבילותם של התוצאות שהמכשיר פלט. הוא טען כי אילו הספריה של בקטוכם היתה רחבה יותר, חומרים נוספים היו מזוהים בבדיקה שבוצעה, או לחילופין, מידת הסבירות המוצגת באנליזות היתה משתנה ויורדת בהתאם לחומרים המזוהים מתחת לאותו "פיק". 43. ביחס לבדיקת חומרי ה- VOC (volatile organic compounds) הוא טען שמדובר בבדיקה שאינה בדיקה פרטנית המזהה חומר מסויים אלא את החומרים מהקבוצה בלבד. 44. המומחה טען שלאור העובדה שמימי הקישון מזוהמים מאוד, ובהם רמות גבוהות של חומרים אורגאניים מכל הסוגים, היה צורך לבצע בדיקת רקע במוצא הקישון עם כיוון הזרימה ודגימה במרכז המעגן. זאת, על מנת להיווכח שהזיהום בו עסקינן נוצר משפך מקרי של אוניה המצוייה בצד הצפון-מערבי של המעגן ולא מזיהום כרוני שנוצר במוצא הקישון. כמו כן, הוא טען שלא בוצעו כלל בדיקות אימות לחומרים שנבדקו כאשר הוא פירט שאימות ניתן לבצע על ידי בידוד חומר מתוך התערובת והשוואתו לחומר ידוע או בידוד החומר וגיבושו, אם הוא ניתן לגיבוש, וערבוב החומר המגובש עם חומר ידוע הזהה לחומר הנדרש על מנת לבדוק נקודת היתוך. במידה והחומרים זהים לא תהיה ירידה בטמפרטורת ההיתוך. כל חומר שאינו זהה לנבדק, יוריד באופן ניכר את נקודת ההיתוך. בכל מקרה, הוא טען שהמעבדה לא נקטה שום בדיקה לאימות. 45. המומחה ריכז טבלה על בסיס ההודעה שניתנה על ידי עודד עמית ביום 28.05.03 וריכז טבלה בקשר לחומרים שעמית טען שהינם ייחודיים לפרוטרום ואשר זוהו לאחר מכן במעבדה של בקטוכם. מדובר בטבלה של כ- 14 חומרים בסך הכל, והמומחה טען שרק 5 חומרים בלבד (סומנו בצהוב בטבלה) הם קשורים לכאורה למפעל פרוטרום ונמצאו לכאורה גם באוניה וגם מחוצה לה. לטענת המומחה, אין כל בטחון שמה שזוהה על ידי המעבדה בבדיקות הוא אותו חומר שהוטען באוניה וכי חומרים אלו ייחודיים למפעל פרוטרום. לטענתו, נעשה בהם שימוש שוטף במקומות אחרים היכולים להעיד על הזרמתם למימי הקישון. הוא טען עוד שהחומר פיראזין אינו ייחודי לפרוטרום והוא נמצא בשימוש של מפעל ארומור הנמצא בקבוץ גבעת עוז הממוקם צפונית לג'נין. באשר לחומר די-לימונין, הוא תיקן והבהיר ששמו הנכון של החומר הינו D - לימונין ומדובר בחומר שהינו תערובת של שני חומרים (פלוס ומינוס) בעל ריח לימון. ביחס לזהות ה"פיק" השייך לחומר זה, הוא טען שיש להביא בחשבון שני חומרים נוספים אחרים בעלי איפיונים דומים אשר יתנו אותן תוצאות במכשיר GC ובבדיקת מכשיר MS. הוא טען בנוסף שלימונין אינו מוצר ייחודי של פרוטרום ואף אינו חומר ייחודי לפרוטרום וכי מוסכים, מסגריות ובתי מלאכה המבצעים הורדת שמן ממתכות עושים שימוש בלימונין. הוא טען שהלימונין יכול להגיע לאיזור הקישון ממקורות רבים דוגמת אלו. כמו כן, הוא ביקש לבדוק את שכיחות הנוסחה הכימית של C10H16 (נוסחה של D לימונין וחומרים נוספים בעלי אותו משקל מוליקולרי) ומצא שישנם 136 חומרים על פי בדיקת מאגר מידע NIST (המכון הפדרלי האמריקאי לטכנולוגיה וסטנדרטים). הוא מצא שמתוך הרשימה האמורה לפחות לארבעה חומרים יש MS זהה או דומה ומכאן הוא הסיק שהזיהוי אינו ודאי. הוא ביצע בדיקה דומה לחומרים נוספים שצויינו בחוות הדעת (עמ' 11 ו- לפרוטוקול 12) והגיע למסקנות דומות. ביחס לחומרים האחרים הוא ציין כי הם אינם ייחודיים למפעל פרוטרום ונמצאים בשימוש במפעלים רבים נוספים מתעשיות המזון וחומרי הניקוי. 46. בפרק נוסף של חוות הדעת הדגים המומחה טעויות נפוצות בשיטות האנליזה וטען שהיה על המעבדה להציב שאלות נוספות, כגון: האם מדובר בדגימה אקראית מייצגת או דגימה סלקטיבית; האם בוצעה בדיקת רקע כמקובל; האם הטכניקה לבדיקה מותאמת לסוג הדוגמא; האם תוצאות הבדיקה הן חד משמעיות ואינן ניתנות לפרשנות אחרת; האם יש לבצע בדיקות משלימות אחרות כדי לבסס את הממצא? בכל אחת מן השאלות הגיע המומחה למסקנה שהצעדים המתחייבים לא ננקטו, תוך כדי הדגמה כיצד במקרה הספציפי נפגמו המסקנות של המעבדה כתוצאה מאי הצבת השאלה. 47. בסיכומו של עניין, חזר המומחה והדגיש כי רמת הזיהום במעגן הקישון גבוהה מאוד ומהווה סיכון לציבור (יצויין ששאלה זו לא עמדה במחלוקת במקרה דנן) וכי שהאנליזות מבקטוכם אינן מעידות בודאות על זהות החומרים לאור העדר בדיקות זיהוי נוספות. בנוסף, הוא ציין שהעדר "פיק" מהחומר D-לימונין בדגימה מסביבת האוניה מעלה ספק רציני באשר לזיהוי החומר ולדעתו ניתן לקבוע חד משמעית כי במים נמצאו חומרים אשר עקבותיהם לא נמצאו באוניה או במיכלית ולכן מקורם אינו מהאוניה. על סמך כל האמור הוא הגיע למסקנה כי אלה חומרים ששוכנים דרך קבע בנמל הקישון. יתר על כן, הוא הוסיף שלדעתו שבמעבדת בקטוכם זיהו את החומרים שזיהו משום שהתבקשו לכך אלא שלמצער, הנתונים מתאימים גם לחומרים אחרים. כהערה לסיום ציין המומחה שהבדיקות שנעשו על ידי הרשויות לקו בחוסר מיומנות המתחייבת מן המקרה, "אם בכלל קרה". 48. בחקירתו הנגדית עומת המומחה עם הטענה ששפכי ג'נין נשאבים מהנחל טרם הגעתם למוצא הקישון אך לא היה מוכן לחזור בו מעמדתו (עמ' 6 ש' 16 - 20). הוא גם לא הסכים כי במועדים הרלוונטיים לא הוזרמו שפכי איגוד ערים חיפה לנחל (שם, עמ' 6 - 7 לפרוטוקול). 49. ביחס להרכב החומרים הוא הודה שגם אם מדובר בחומרים בעלי נוסחה מוליקולרית זהה, יהיה להם מבנה וסידור אטומים שונה (עמ' 8, ש' 9 - 12 לפרוטוקול). כמו כן הוא עומת עם העובדה שהחומר D-לימונין ושני חומרים נוספים נמצאו ברציף האוניה. הוא גם הסכים שנכון היה לומר ש- 8 מתוך 13 חומרים שזוהו על ידי המעבדה קשורים לכאורה לפרוטרום ולא כפי שהוא כתב 5 מתוך 14 (עמ' 8, ש' 21- 24 לפרוטוקול). הוא גם הודה שמפעל אראמור אינו מזרים חומרים לנחל הקישון בכלל (עמ' 9 ש' 5 - 8 לפרוטוקול). כמו כן, נטען בפניו שהחומרים הנוספים שטען לגביהם שהם דומים ל-D לימונין הינם, הלכה למעשה, אותו חומר וכי מדובר בשמות נרדפים (עמ' 9 ש' 16 - 23 לפרוטוקול). כמו כן, לגבי החומרים האחרים שטען שהם זהים ב"פיקים" הוצגו לו דוגמאות של "פיקים" מאותם חומרים על מנת להדגיש בפניו את השוני בינם לבין החומרים שנבדקו ובעניין זה סירב המומחה להסכים עם מה שהוצג לו (עמ' 10 ש' 20 - עמ' 11 ש' 8 לפרוטוקול). כאשר נשאל מה ההסתברות שהחומר שנמצא היה לימונין או חומר אחר דומה, קרין (Careene, (מס' 94 ברשימה, חומר בעל הרכב מוליקולרי זהה) הוא השיב כי "... דעתי היא שמה שחשוב זה לא מה שלא היה שם. אני מצפה למצוא את החומרים שנשפכו מתוך האוניה בתוך הים. מצאתי חומרים שונים בשני מקומות. היו 71 חומרים שונים באוניה ובים. ניסיתי לעשות התאמה. מסתבר ש- 21 חומרים תואמים ו- 50 חומרים לא תואמים. או שלא באוניה או שלא בים. לכן המסקנה שלי היתה שהם לא באו מאוניה, שזה בלתי אפשרי" (עמ' 11, ש' 21- 26 לפרוטוקול). המומחה הודה שלא הוצג בפניו מקור אחר, למעט פרוטרום ממנו יכול להגיע חומר שיכול להיחשב בטעות כ -D לימונין לאוניה (עמ' 12, ש' 13 - לפרוטוקול 14). בחקירה חוזרת טען המומחה כי למרות שהיה מוכן לעשות תיקון אחד או שניים בחוות הדעת כתוצאה מחקירתו, הוא נותר איתן בדעתו ומסקנותיו. סיכומי המאשימה 50. בראשית סיכומיה הודיעה המאשימה את ההודעה שאוזכרה בסעיף 1 להכרעת הדין לפיה היא מסכימה לזיכוי הנאשמת 1. 51. נטען לעומת זאת, שבבעלות הנאשם 2, או בשליטתו, ארבע חברות רלוונטיות: הנאשמת, חברת בלוז ספנות בע"מ שהיתה הבעלים של האריבל במועדים הרלוונטיים לכתב האישום ואשר הנאשם 2 חתם כמנהלה על החלטה לרכוש את האריבל ועל טפסי ההעברה (פרוטוקול מיום 21.6.07 עמ' 14, ש' 16 - 23), חב' גל-יה עבודות ימיות 1987 בע"מ אשר הנאשם 2 אישר שהיה הבעלים ומנהלה והיא היתה בעלת ההיתר ת/16, חב' גל-יה חברה בע"מ אשר הנאשם 2 אישר שהיה הבעלים ומנהלה והיתה החברה שהפעילה את האריבל (חברת התפעול) והעסיקה את צוות העובדים. רק לגבי הנאשמת 1 התברר שלמרות שהנאשם 2 הוא הבעלים ומנהלה, כי היא רכשה את האריבל מידי חב' חיפה כימיקלים ומכרה אותה הלאה עוד באותו יום ועל כן לא ניתן להאשימה בעבירות שבוצעו בתאריכים שצויינו בכתב האישום אשר חלו לאחר מכירת האוניה על ידה. 52. המאשימה טענה שהוכח במהלך המשפט שהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו על ידי חברת התפעול ועל ידי בעלת ההיתר ולגבי שתיהן הודה המנהל שהיה הבעלים והמנהל בעת הרלוונטית. נטען שהעדר האפשרות להרשיע את הנאשמת 1 אינה משליכה על אחריותו בפלילים של הנאשם 2. נטען שמדובר במעשים אישיים ועל כן אחריותו בעינה עומדת. נטען עוד שאי העמדת התאגיד הנכון לדין אינה גורעת מהאחריות הפלילית של נושא המשרה (ע"פ 3027/90; ע"פ 2103/07; ע"פ 26/97). 53. באשר לאירוע הזיהום נטען שאין חולק שבבוקר יום 2.5.03 התגלה זיהום משמעותי בנמל הקישון. נטען בנוסף שהאוניה אריבל שימשה משנת 2000 לסילוק שפכי פרוטרום בים על פי היתר הטלה. הסכם עם פרוטרום נחתם עם הנאשם 2 אישית והן בשם חב' גל-יה בע"מ (שהנאשם אישר כי אינה קיימת). יום קודם לגילוי נשלחה מפרוטרום לאריבל כמות גדולה של שפכים שתועדה. עדי התביעה, עובדי המשרד להגנת הסביבה, זיהו את הכתם לפי מרקם, צבע, ולפי ריחם הייחודי של שפכי מפעל פרוטרום. ניטלו דגימות מהאריבל וסביבתה שנשלחו למעבדה ועובד פרוטרום, עמית, אישר שהחומרים אופיינים לפרוטרום. 54. נטען שהוכחה האפשרות הטכנית של דליפה או שפיכה מהאוניה לים ואף שהנאשם אישר זאת בעדויותיו. מאידך, נטען שנשללה האפשרות שעבודת הדרג'ר (המחפר הימי) היוותה את המקור לזיהום. בנוסף, נטען שנשללו כל המקורות החלופיים כגון זרימה מנחל הקישון. 55. נטען לגבי המומחה מטעם הנאשמים שגם עין בלתי מקצועית יכולה להבחין בכך שקיים ספקטרום שונה לגבי כל חומר שהגרף שלו צורף לחוות הדעת. על כן נטען שאין זה מפליא שהסנגור נמנע מחקירת המומחית מטעם בקטוכם, שושנה אסא, על אפשרות של בלבול בין חומרים שציין מומחה ההגנה ונמנע מלעמת אותה עם גרפים שכה קל להפריכם. נטען בנוסף כי מומחה הנאשמים נאלץ להודות לאחר שעומת עם ת/70 (התיאור ברשימת NIST של החומר לימונין) כי החומרים האחרים שהציג כביכול הינם אך שמות נרדפים לאותו חומר. נטען שטענת המומחה מטעם הנאשמים שהיו מפעלים אחרים שיכלו להוות מקור לחומרים שנמצאו במים נמצאה כחסרת כל בסיס, שהרי הוא לא נקב באף גורם, זולת פרוטרום, המזרים את הרוב או אף חלק ניכר מן החומרים שנמצאו. כמו כן, התברר מעל לכל ספק שלא היתה כל אפשרות שהשפכים יגיעו דרך נחל גדורה למעגנת הקישון. מכל האמור, נטען שהוכח מעל לכל ספק סביר שהחומרים שנמצאו במים הם שפכי פרוטרום שמקורם באוניה אריבל. 56. ביחס להפרת תנאי ההיתר, נטען שעל פי סעיף 10ו' להיתר ההטלה, נקבע שנציג חברת גל-יה חייב היה להיות נוכח באריבל בכל זמן טעינת כלי השיט וכן כי עותק ההיתר יהיה בגשר הפיקוד ושמקבל ההיתר מוודא שהקבלנים מכירים את כל התנאים. נטען שתנאים אלו הופרו וכי בזמן הטעינה ביום 2.5.03 לא נכח אף אדם. נטען עוד שהנאשם מעולם לא דאג להכנת נוהל מסודר להעמסת הפסולת על האריבל כאשר נטען שהנוהלים הקיימים הוכנו בתקופה שאינה רלוונטית, שנים רבות לפני מתן ההיתר ובתקופה שהחברה לא הפעילה את אותה אוניה. נטען בנוסף כי בין התאריכים 2.3.03 עד ל-3.5.03 האריבל לא נשאה רישיון שיט תקף. 57. נטען שיסודות העבירה של חוק שמירת הניקיון הוכחו כולם: יסוד ההשלכה, היות החומר פסולת, יסוד רשות הרבים והיסוד הנפשי. נטען שתנאי סעיף 15(ב) לחוק לצורך קיום אחריות מנהל קוימו גם הם. ביחס לחוק מניעת זיהום הים נטען שהוכחו כל היסודות: הטלה, היות החומר פסולת, ביצוע העבירה מכלי שיט, הטלה בניגוד להיתר והיסוד הנפשי הדרוש. נטען שהסעיף המטיל אחריות מנהלים, סעיף 6(ג), התקיים. טענות הנאשמים בסיכומים 58. הנאשמים חזרו על טענתם העיקרית שהתקבלה החלטה מבעוד מועד לשים את האשם לפתחם ללא שהתנהלה חקירה של ממש. נטען כי לצורך זיהוי החומרים סמכה המאשימה בעיקר על הודעתו של עודד עמית (ת/67) בה הוא סוקר את תוצאות מעבדת בקטוכם (ת/55 - 59) ומציין שמדובר בחומרים שהם ייחודיים לפרוטרום. נטען שמדובר בקשר לכאורי בלבד שלא ניתן על בסיסו להרשיע בפלילים את הנאשם. נטען שמר עמית לא התבקש על ידי החוקרים להשוות בין החומר שנמצא במים לבין הפסולת של פרוטרום ואילו היה מתבקש לעשות כן, היו נחסכים כל ההליכים הארוכים והמייגעים של המשפט. נטען כי מדובר בפעולה בסיסית ומתבקשת שבהעדרה אין מקום להרשעת הנאשם 2. נטען שהחומרים שנמצאו אינם ייחודיים לפרוטרום והתברר שחלקם מצויים בתעשיית התמציות לטעם וריח הכוללת שני מפעלים נוספים מלבד פרוטרום ובנוסף כי מפעל "תמי" רוכש חומרי גלם מפרוטרום. בנוסף, התברר שנמצאו חומרים נוספים בשפכים שנבדקו שכלל אינם ייחודיים לפרוטרום. הנאשמים טענו בנוסף כי הוכח פוזיטיבית כי אין זהות בין החומרים שנמצאו במימי הקישון ביום האירוע לבין החומרים של פרוטרום. נטען שדברים אלה עלו הן בחקירתו של העד עמית והן באמצעות חוות דעת המומחה של הנאשמים. נטען שלא יכולה להיות מחלוקת כי לכל הפחות הנאשמים הצליחו לעורר ספק סביר בדבר זהות החומרים בין אלה אשר נמצאו באוניה לבין אלה אשר נמצאו בדגימות. נטען שמשלא הוכחה זהות החומרים ומקורם, אין על הנאשם 2 נטל להראות כי ישנו מקור אפשרי אחר לחומרים. 59. נטען שנמל הקישון מזוהם מאין כמוהו ומלא בחומרים שונים שהוזרמו משך השנים. נטען שהמאשימה כלל לא התייחסה לעובדה חיונית זו ולעובדה שבאותו זמן נעשו פעולות העמקה וחפירה של הנמל באמצעות מחפר שעמד בקרבת החוף במקום בו נתגלה הזיהום וכי באותה תקופה צבע המים השתנה בעקבות עבודת המחפר שהעלה בוץ מקרקעית הנמל. נטען שעלה מן העדויות שחלק ניכר מן החומרים שנמצאו בדגימות היו כאלה שיכלו להיות שקועים בבוצת הקישון. 60. באשר לאנליזות מעבדת בקטוכם נטען שאין לתת להן משקל של ממש. בין היתר, מכיוון שהמעבדה לא היתה מוסמכת על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות לבצע בדיקות ואנליזות כפי שבוצעו. נטען בנוסף, שחוות הדעת מטעם המומחה של הנאשמים הראתה שאמינות תוצאות ת/55 - ת/59 מוטלת בספק מן הסיבות שפורטו בחוות הדעת: האפשרות של הסתתרות של 5 - 6 חומרים בעלי משקל מולקולרי זהה לחומר שזוהה; ההכרח לבצע בדיקות נוספות על אלה שבוצעו על מנת לשלול הימצאותם של חומרים בעלי משקל מולקולרי ופרגמטציה זהים; כי הבדיקות היו מוטות מראשיתן וכי ספריית החומרים לבדיקה היתה מוגבלת מדי ולא מעודכנת. כמו כן, נטען שהבדיקות הוגשו בכפוף לכך שנערכו על ידי העדה שבאמצעותה הוגשו אולם התברר בעת חקירתה שהיא לא ערכה אותן. נטען שבהעדר האנליזות או אם ינתן משקל ראייתי מועט להן, אין כל ראיה משמעותית ביחס לחומרים נשוא כתב האישום. 61. נטען כי אף אחד מעדי התביעה לא ראה את מקור הזיהום או את הכתם במים ליד האונייה. נטען שעד הראיה היחיד שראה ראשון את הכתם לא נחקר וכי שיוך הזיהום לאוניה נעשה על ידי מר אוטיץ כהנחה מופרכת. נטען שכל יתר עדי התביעה, איילון, אברהם, עלו ואדר ראו רק שיש כתם באיזור הנמל ולא זיהו קשר ודאי בין הכתם לאוניה. נטען בנוסף שחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת קבעה שנמצאו חומרים שונים באוניה ובמימי הקישון. נטען עוד שלא ניתן לזהות את החומר על ידי ריחו וכי מדובר בזיהוי בלתי מספיק. בנוסף, נטען שממילא הריח נמצא מספר ימים אחרי הטלה גם כאשר לא נשפכים חומרים מהאוניה לים כי מדובר בריחות חזקים הנשארים באיזור. נטען שהעדר רישיון השיט הינו נושא טכני פורמלי בלבד שאין לו כל משמעות לגבי האישום. 62. נטען שעל אף שכתב האישום מייחס לנאשם 2 עבירה על תנאי ההיתר, לא צויין הדבר בסעיפי האישום הרלוונטיים. כמו כן נטען במישור העובדתי כי בזמן הטעינה והפריקה היו עובדי האוניה נוכחים כאשר הפעולות בוצעו בפועל. נטען שלא היה כל צורך בהכנת נוהל כתוב ביחס להעמסת האוניה ומניעת זיהום. 63. נטען בנוסף כי לנאשם לא היה כל אינטרס או מניע לבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ביחס לאישום האישי נטען כי משהחליטה המאשימה לחזור בה מהאישום כנגד החברה נשמט הבסיס לאישום כנגד כל נושא משרה בה היות ולא הוכח דבר נגד החברה ממילא. נטען שהנאשם הועמד לדין מפאת היותו נושא משרה בנאשמת וזה הבסיס העובדתי הקובע. אין כתב האישום מייחס לנאשם כל אחריות שילוחית לגבי עבירות שבוצעו על ידי תאגיד אחר. נטען שרק במידה והיה נקבע כי התאגידים האחרים בהם שימש הנאשם כנושא משרה ביצעו את העבירה, ניתן היה להרשיע גם את הנאשם 2. נטען שרכיבי העבירות לא הוכחו ביחס לנאשם. נטען בנוסף שבנסיבות המקרה אופן ניהול החקירה והרדיפה הנמשכת מצד אנשי אגף ים וחופים כלפיו מצדיקים זיהויו מחמת הגנה מן הצדק. דיון מחדלי התביעה 64. בטרם אפתח בדיון אודות אשמתו של הנאשם 2, עלי להעיר כי בתיק זה בוזבזו משאבים שיפוטיים ניכרים שלא לצורך כתוצאה מסדרת מחדלים שמקורה במשרד להגנת הסביבה. אירוע של חשד לשפיכת חומר לים בהפרה מהיתר הזרמה, שאינו אירוע מורכב כלל ועיקר, הפך להתמודדות משפטית ארוכה למדי- התקיימו לא פחות מ-12 ישיבות, חלקן הניכר ישיבות הוכחות (תחילה בפני כב' השופט ח'יר ולאחר מכן בפניי). במקרה דנן, איני יכול לבוא בטרוניה לבאי כוח הנאשמים שהחזיקו בדעה כי אופן חקירת האירוע והתמונה הראייתית שהוצגה על ידי המשרד להגנת הסביבה לקו בצורה כה בסיסית ומשמעותית יצליחו לחלץ עצמם מהאישום. זכותו של נאשם לנהל משפט וזכותו להסתמך גם על מחדלי חקירה וניהול קלוקל של תהליך החקירה והגשת האישום. האחריות להכנת האישום ולביסוסו נמצאת כולה בידי המאשימה, במקרה זה המשרד להגנת הסביבה. התמונה שמצטיירת לגבי אופן ביצוע תפקידה וכפועל יוצא במקרה דנן אכיפת חוקי הסביבה במדינה והבאת עברייני סביבה לדין, מעלה דאגה אמיתית ויש לקוות כי ההליך דנן אינו משקף את טיב פועלו של המשרד בדרך כלל. 65. לגופו של עניין, כל שהיה חסר למשרד להגנת הסביבה להוכחה ברורה, רציונלית ובהירה של השתייכות השפכים שנמצאו בנמל לאוניית "אריבל", היה הגשת חוות דעת מומחה מתאימה. עוד מתחילת החקירה היה ידוע כי מדובר בשאלת זיהוי החומרים שנשפכו ומסיבה זו החליטה התביעה לשלוח את החומרים לבדיקת מעבדה. יתר על כן, כאשר נשלחים חומרים כימיים לבדיקת מעבדה ברור לכל, או היה צריך להיות ברור לכל, כי קיימת חובה של ממש לצרף חוות דעת שתנתח את התוצאות. לשאלה מדוע לא הוגשה חוות מומחה שתנתח את תוצאות הדגימות ותשווה אותם לשפכי פרוטרום לא ניתן מענה במהלך ההליך או בסיכומי המאשימה. מדובר במחדל קשה ועוד יצויין כי הוא לא נעשה על רקע הליך בו לא הוקדשו משאבי חקירה, אלא על רקע הליך בו הושקעו על ידי אנשי השטח של המשרד מאמצים מרובים וזמן ניכר. 66. לחסר זה, שהינו חסר מהותי, יש להוסיף מחדלים נוספים: גביית הודעה מהנאשם 2 באמצעות הטלפון באשר לנושאים שהם מהותיים לעבירה והמנעות מהטחת הדברים בפניו במהלך חקירה פנים אל פנים (ת/18), מסירת הדגימות למעבדה שלא היתה מוסמכת באותה תקופה לבדוק חלק מהחומרים הרלוונטיים, ואי נטילת דוגמאות משטח המפעל. לאלו מתווסף מחדל נוסף שהעמיד את ההצדקה בנקיטת כל ההליך והקדשת הזמן הרב שנדרש בספק והוא שבשלבים המאוחרים ביותר של ההליך התברר פתאום למאשימה שהנאשמת 1 כלל אינה נאשמת מתאימה, ומכאן בקשת המאשימה לזכות את הנאשמת 1 לאחר שש שנות הליכים. כך היא נותרה במצב בסיום ההליך בו היא מבקשת להרשיע את הנאשם 2 בלבד ומגייסת לצורך זה הלכות שונות אשר לטענתה מאפשרות זאת. בשולי הדברים יוער כי ההערות אינן מכוונות בעיקרן כלפי אנשי השטח של המשרד להגנת הסביבה אשר ביצעו חקירת שטח מאומצת וממצה באשר לנסיבות האירוע. זיהוי השפכים כשייכים ל"אריבל" 67. לעניין זיהוי השפכים והבאת ראיות כי מקורם באוניית ה"אריבל", הראיות שהובאו, על אף שאינן הראיות המיטביות, מספיקות בנסיבות המיוחדות של ההליך כדי לשייך את הפסולת שנמצאה בנמל כשייכת לחברת פרוטרום ואשר מקורה באוניית "אריבל". קביעה זו מתאפשרת משתי סיבות: ראשית, לעניין שפכי פרוטרום, כל עדי התביעה המרכזיים ציינו והדגישו כי לשפכי פרוטרטום ריח ייחודי המאפשר את זיהויים (ראו עדות אוטיץ- סע' 7-8 לעיל, עדות בטלהיים- סע' 12 לעיל, עדות איילון- סע' 14,15, 17 ו- 18 לעיל). עדים אלו הינם אנשי מקצוע, בעלי תפקידים במשרד להגנת הסביבה, המופקדים על הנושא ואשר הכירו מקרוב את השפכים מנסיונם הישיר ועדויותיהם היו עקביות ומהימנות. עוד יצויין כי ציינו במפורש כי גושי השפכים הדיפו את הריח הייחודי. הנאשם 2 בעצמו הודה כי יש לשפכים ריח ייחודי ויצויין כי טענתו שסביבת האוניה ספוגה באותו ריח ימים לאחר הובלת השפכים (סע' 35 לעיל) לא היוותה הסבר מניח את הדעת לעדויות הישירות אשר צויינו לעיל ואשר התייחסו לגושי השפכים שנמצאו. 68. חוש הריח הינו אחד מחמשת החושים הבסיסיים בהם ניחנים בני אדם ואין כל סיבה בדין- בתנאים מסויימים - שכפי שניתן להסתמך על זיהוי על ידי חוש הראיה, שלא ניתן להסתמך על חוש הריח, או חוש אחר כגון השמיעה (ראו: מ"ת (ראשל"צ) 9777-09 להב 433 נ' עמאד דאוד, (נבו); ע"פ 1625/94 עמוס כהן ואח' נ' מדינת ישראל (נבו, 15.11.94)- שימוש בחוש השמיעה לזיהוי קול; ע"פ 70007/01 יצחק אלבו נ' מדינת ישראל (נבו)- שימוש בחוש הריח על ידי בוחן תנועה ביחס לריח פיו של נהג שיכור; ע"פ 752/06 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו)- שימוש בחוש הריח על ידי קרבן תקיפה מינית לזיהוי התוקף; ב"ש 519/82 רוני קדמי נ' מדינת ישראל (נבו, 15.7.82)- זיהוי סם על ידי שוטר על פי ריחו; ת"פ (חי') 2273/03 מדינת ישראל נ' איאד בן אחמד אבו בכר (נבו, 17.3.04)- זיהוי ריח טרי של אבק שריפה על ידי פקח). עדויות העדים שפורטו לעיל היו מהימנות בנושא זה ולא מצאתי סיבה שלא להסתמך עליהן. על אף שזה מקובל וגם נכון לזהות חומרים כימיים בדרך כלל על ידי אנליזה והגשת חוות דעת מומחה שתתמוך בבדיקות ותסביר את משמעותן, במקרה האמור 'ניצלה' המאשימה מתוקף התכונה הייחודית של החומר אשר איפשר את זיהויו באופן ודאי (ראו: ת"פ (חי') 4128/04 מדינת ישראל נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (נבו), סע' 85 - 84 להכרעת הדין והאסמכתאות שצויינו שם בעניין זיהוי חומרים ללא חוות דעת מומחה). 69. יתר על כן, על ידי בדיקת השטח המאומצת והיסודית שנעשתה על ידי הפקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה בימים הסמוכים לאירוע, הם הצליחו לשלול כל מקור אפשרי חלופי הגיוני אחר להגעת הפסולת הייחודית לנמל, אלא באמצעות האוניה "אריבל". נפסלה באופן מוחלט האפשרות שהפסולת הגיע למקום בתוצאה מפעילות המחפר הימי שהוציא בוצה (עדות אוטיץ סע' 9; עדות בטלהיים סע' 13 לעיל), כמו גם האפשרות שהפסולת זרמה דרך נחל גדורה או נחל הקישון והגיעה לנמל (סע' 14 - 15 עדות איילון), או שהפסולת הספציפית הגיעה באמצעות אונייה אחרת (עדות אוטיץ סע' 8) או נשפך מהמיכלית או הגיעה בדרך אחרת מהיבשה (עדות אוטיץ סעי' 7 - 8 לעיל). על דרך האלימניציה נותרה ה"אריבל" כגורם יחיד אפשרי למקור השפיכה. 70. בנוסף, זיהוי הכתם, במקום בו זוהה, תורם תרומה נוספת לשיוך הפסולת ל"אריבל". ישנן העדויות של המנופאי, מנהל המבדוק, הפקח איילון והמלח שעבד בספינה, כי ביום 2.5.03 כאשר הספינה חזרה למקום עגינתה בנמל נצפו בקרבת מקום כתמים של פסולת אשר לאחר מכן זוהו כחומר שמקורו במפעל פרוטרום. 71. כתוצאה, אין צורך להזדקק לבדיקות המעבדה שכאמור זכו להתייחסות של מומחה לכימיה על ידי המומחה מטעם הנאשמים בלבד. באשר לחוות דעתו, ניסה המומחה להטיל ספק בשני עניינים, תוצאות בדיקות המעבדה ומקורות אפשריים לשפכים. בעניין הראשון אמנם הועלו ספקות שאעיר לגביהם כי נראה לי כי מדובר בנושאים שוליים אולם, הדברים לא הוסברו במסגרת חוות דעת מטעם התביעה. אילו הזיהוי היה תלוי בניתוח ההרכב הכימי של הפסולת לא היה מקום להרשעה ברם, אין בחוות הדעת או עדותו כדי לשלול את הזיהוי על פי ריח הפסולת. בנוסף, בעניין השני לא הצליח המומחה להצביע על מקור אחר אפשרי ויוסף כי עדותו היתה על פניה מגמתית בנושא זה. 72. בסיכומם של הדברים ועל בסיס העדויות הישירות אשר פורטו לעיל, הנני קובע כי הוכח שהפסולת שנמצאה במימי הים בימים הרלוונטיים לכתב האישום מקורה באוניית "אריבל". כך הוכחו עובדות כתב האישום, למעט בנושא זהות החברה המעורבת. כאן המקום להעיר פעם נוספת כי תוצאה זו נקבעה לריק ביחס לחברות המעורבות היות והמשרד להגנת הסביבה לא השכיל להאשים את החברה הנכונה, למרות שניתן היה על ידי חקירה ובדיקה להגיע לזהותה בעוד מועד. שאלת אחריותו של הנאשם 2 73. נותרה השאלה באשר לאשמתו של הנאשם 2. המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם 2 בגין סעיפים 2(א) ו-(ג) וסעיפים 6(א) ו-(ג) לחוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ג-1983, על פיהם: 2. (א) לא יטיל אדם לים פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס המפורטים להלן, אלא על פי היתר לפי חוק זה (להלן - היתר): . . . (2) כלי שיט וכלי טיס הטוענים בישראל פסולת לשם הטלתה; . . . (ג) לא ירשה בעלו או קברניטו של כלי שיט או כלי טיס כאמור בסעיף קטן (א) להטיל פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס או להטעינה עליו לצורך הטלתה, אלא אם שוכנע כי הדבר נעשה על פי היתר. 6. (א) העובר על הוראות סעיף 2, דינו - מאסר שנה אחת או קנס 185,000 שקלים חדשים. ... (ג) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, יאשם בעבירה גם כל מנהל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד אחראי של אותו חבר. 74. סעיפים 2,3 ו- 15 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 קובעים: 2. לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים. 3. כל מי שבידו השגחה על קטין שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, הנמצא עמו ברכב, לא יניח לקטין להשליך פסולת מהרכב. 15. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו." 75. נטען שלנאשם 2 היו ארבע חברות רלוונטיות אשר בבעלותו ובשליטתו: הנאשמת, חברת בלוז ספנות בע"מ, חברת גל-יה עבודות ימיות (1987) בע"מ, וחברת גל יה חברה בע"מ. 76. נטען שהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו על ידי חברת התפעול ובעלת ההיתר (חברת גל יה עבודות ימיות (1987) בע"מ וחברת גל יה חברה בע"מ). נטען שאי העמדת התאגיד הנכון לדין אינה גורעת מן האחריות הפלילית של הנאשם כנושא המשרה והובאו לשם כך אסמכתאות מן הפסיקה. 77. מאידך, טען הסניגור כי משהחליטה המאשימה לחזור בה מן האישום כנגד הנאשמת 1 ממילא נשמט הבסיס לאישום כנגד כל נושא משרה בה ושלא ניתן להאשימו רק משום היותו אורגן של חברה אחרת שלא הוכח דבר נגדה. נטען כי משלא הואשמו תאגידים אחרים ולא הובאה כל ראיה בדבר אשמת התאגידים הללו, ממילא לא ניתן לבסס אחריות אישית של הנאשם רק מכוח היותו נושא משרה בהם. 78. מן הפן העובדתי התבררו הדברים הבאים: מעורבות הנאשמת 1 בעבירות התמצתה בכך שהיא רכשה את ה"אריבל" מידי חברת חיפה כימיקלים ומכרה אותה הלאה עוד באותו יום (פרוטוקול עמ' 14 ש' 7 - 30). חברת בלוז ספנות בע"מ היתה במועדים הרלוונטיים הבעלים של ה"אריבל" והנאשם 2 חתם כמנהלה על ההחלטה לרכוש אותה ועל טפסי ההעברה (עמ' 14 ש' 16 - 23 לפרוטוקול). הנאשם 2 אישר בחקירתו הנגדית שהוא היה הבעלים והמנהל של חברת גל-יה עבודות ימיות (1987) בע"מ והיא היתה בעלת ההיתר ת/16 (עמ' 12 ש' 30 - 32 ועמ' 13 ש' 1 - 2 לפרוטוקול). הנאשם 2 היה הבעלים והמנהל גם של חברת גל יה חברה בע"מ שהפעילה את ה"אריבל" והעסיקה את צוות העובדים (עמ' 13 ש' 14 -15 וש' 16-17 וש' 18-19 לפרוטוקול). 79. כבר נקבע בפסיקה כי: המייחד הוראות אלה הוא, שתנאי לאחריותו של נושא המשרה הוא שהתאגיד עצמו יהא אחראי ("נעברה עבירה... על ידי תאגיד... יואשם בעבירה גם"). אם התאגיד אינו אחראי, גם נושא המשרה אינו אחראי. ודוק: לשם גיבוש אחריותו הפלילית של נושא המשרה אין צורך להרשיע את התאגיד בהליך פלילי, וממילא אין צורך להעמידו לדין. התנאי הנדרש הוא, כי במישור הנורמאטיבי מוטלת אחריות פלילית על התאגיד (ראה ע"פ (י-ם) 78/71 [36], בעמ' 303), בצדק ציין פרופ' פלר, בעפרו הנ"ל, בעמ' 712, כי: "לפי לשון זו של החוק, נקודת המוצא היא שהתאגיד עבר את העבירה, כתנאי מוקדם. ואילו רק עקב כך יישא באחריות פלילית עליה גם מי שכלול בהמשך, בפירוט בעלי התפקידים השונים, ולא רק התאגיד". לפנינו מעין אחריות שילוחית של נושאי המשרה לאחריות הפלילית של התאגיד. ודוק: אם התאגיד אינו אחראי, עשוי אותו נושא משרה להיות אחראי אישית בפלילים, אם הוא מקיים את יסודותיה של נורמה פלילית רלוואנטית. ההוראות המיוחדות בעניין אחריות נושאי משרה אינן מעניקות חסינות לנושא המשרה. נהפוך הוא: הן מרחיבות את אחריותו ומטילות עליו אחריות גם (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה' (1) 364, 385 (1991). 80. פסק דין זה אינו עומד לבדו ואוזכר לאחרונה בע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל (31.12.08) ראשית, אם נפנה את תשומת לבנו להוראת סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך, אשר הורוביץ טוען כי לא ניתן להרשיעו מכוחו בהיעדר הרשעה לקופל, נראה כי ניתן להרשיע את נושא המשרה באחריות ה'שילוחית' לביצוע העבירה על-ידי התאגיד, אפילו אם התאגיד לא הורשע, וייתכן שאף לא הועמד לדין, ובלבד שייקבע בהליכים נגד נושא המשרה כי התאגיד אכן ביצע את העבירה. הדברים הובהרו היטב בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 381 (1991) 81. המקרים שלעיל יחד עם מקרים נוספים שאוזכרו על ידי המאשימה, שונים במקצת מן המקרה בפניי כיוון שבכל אותם מקרים כפי הנראה כללו כתבי האישום את העובדות אשר בגינן הורשעו המנהלים (ובמקרים אחרים היה מדובר בהרשעת מנהלים בחברות שנמחקו במהלך ניהול ההליך, או פורקו: ת.פ. (חי') 4197/02 מדינת ישראל נ' מ.י.ל.ה.ב. (נבו); ת.פ. (פ"ת) 3205/05 מע"מ פתח תקוה נ' פסט שמירה וניקיון ואחזקה בע"מ (נבו); ע"פ (ת"א) 70224/99 צבי כהן נ' מדינת ישראל (נבו)). 82. אין להכחיש שהנאשם 2 הודה בפה מלא כפי שפורט לעיל בניהול שתי החברות האחראיות לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. על אף שחברות אלה לא אוזכרו ולו ברמז בכתב האישום, ניתן כידוע להרשיע נאשם "בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו ...., אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן..." (סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). 83. במקרה דנן, לא נפגעה זכותו של הנאשם להתגונן. ראשית, השימוש בחברות השונות במקרה דנן היה מקרי וההגנה שהתייחסה לנאשמת 1 חלה באותה מידה, מוטטס מוטנדס, על כל החברות. שנית, אמנם הדברים עלו במסגרת החקירה הנגדית של הנאשם, קרוב לשלב הסיום של המשפט אולם לנאשם עדיין היתה נתונה הזכות להרחיב ולהראות את חפותו במסגרת החקירה החוזרת והוא אף נשאל אודות גל-יה (1987) במסגרתה, אז התברר כי מבחינת זהות מבצעת העבירה - חברה זו או חברה אחרת- כולן בשליטת הנאשם 2 -מדובר בעניין טכני בלבד (עמ' 20 ש' 18 - 25 לפרוטוקול). 84. כאמור בפרק הראשון של הכרעת הדין, הוכח ביצוע העבירות של זיהום ים ממקור יבשתי והזרמת פסולת לים בניגוד להיתר והפרה של החובה שלא ללכלך את רשות הרבים לפי סעיפים 2 ו- 3 לחוק שמירת הניקיון. בנוסף, ומעבר לצורך, כאמור בסעיף 15(ב) לחוק שמירת הניקיון, קמה החזקה לחובת הנאשם ובמקרה זה הנאשם לא הרים במאום את הנטל שהונח לרגליו (ע"פ (ת"א) 70224/99 צבי כהן נ' מדינת ישראל (נבו)), אשר על כן הנני מרשיעו בעבירות בהן הוא הואשם בכתב האישום. פסולתמפעל