פירוק גג אסבסט

הכרעת דין בפתח הדברים אומר כי מצאתי שיש לזכות את הנאשמים מן העבירה שיוחסה להם לפי תקנה 11(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה. כתב האישום ותשובת הנאשמים כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בעבירות על פי החיקוקים הבאים: גרימת מפגע, עבירה לפי סעיפים 71א' ו- 71ד' לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: "פקודת בריאות העם"). ביצוע עבודות באסבסט, שלא כדין, לרבות אי נקיטת אמצעי זהירות באתר שבו מתבצעת עבודת בנייה באסבסט, אי הצבת שלטי אזהרה, אי סילוק מיידי של פסולת אסבסט, וביצוע עבודת בנייה באסבסט, ללא אישור הועדה לאבק מזיק, עבירות לפי סעיפים 71א' ו- 71ד' לפקודת בריאות העם ולפי סעיפים 4(3), 11(ב), 25(2) ו- 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"). גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, עבירה לפי סעיפים 4, 11 ו- 11ג' לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א- 1961 (להלן: "חוק מניעת מפגעים"). על פי כתב האישום, הייתה הנאשמת בתקופה הרלוונטית חברה שעסקה בעבודות הנדסה, והנאשם היה בעל מניות העיקרי ומנהל בחברה. על עובדות אלה אין מחלוקת. נטען, כי ביום 7.1.07 ובסמוך לכך, ביצעו הנאשמים עבודות פירוק גגות אסבסט, בשטח של כמה מאות מטרים רבועים, במועדון "פרחי הטייס" בבסיס חיל האוויר בחצרים (להלן: "המועדון"). עוד נטען, כי במהלך ביצוע העבודות, לא הוצבו שלטי אזהרה בכניסה למועדון, כנדרש. על פי סעיף 5 לכתב האישום, ביום 10.1.07, בוצעו מדידות אגרסיביות, באמצעות הפעלת מפוח, של רמת סיבי אסבסט באוויר, בחלל המועדון, ותוצאות הבדיקה הראו כי מספר הסיבים למטר קוב היה 3,443 עד 3,674, בעוד התקן המנחה באותה עת עמד על רמה של 1,000 סיבים למטר קוב בלבד. בעניין זה יש לומר כבר כאן, כי בסיכומיו, הסכים ב"כ המאשימה, כי באותה עת, התקן המנחה טרם הופחת והוא עמד על 1,400 סיבים למטר קוב בלבד. על פי סעיף 6 לכתב האישום, במעשים ובמחדלים שתוארו לעיל, ביצעו הנאשמים עבודות אסבסט, ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, לא נקטו באמצעי זהירות, ולא דאגו לסילוק מיידי של פסולת אסבסט, הפרו את החובה להציב שלטי אזהרה, וגרמו למפגע ולזיהום אוויר חזק ובלתי סביר. על פי סעיף 7 לכתב האישום, הנאשם אחראי על ביצוע העבירות בתוקף תפקידו אצל הנאשמת 1. ביום 22.12.09, השיבו הנאשמים לכתב האישום. הם הודו בסעיפים 1 ו- 2 לכתב האישום, ולגבי סעיף 3, הם טענו שאין המדובר הוא בגג חיצוני, אלא בתקרה פנימית שמעליה יש גג חיצוני. אציין, כי על כך אין מחלוקת בין הצדדים. הנאשמים כפרו בסעיף 4 וטענו שהודבק שלט בכניסה למועדון. לעניין סעיף 5, טענו הנאשמים, כי המדובר הוא בגג פנימי ורצפה עם שטיח מקיר לקיר וכי כל הסיבים נקלטו על ידי הרצפה ואי אפשר היה לשטוף ולכן תוצאת הבדיקה הייתה כפי שהייתה. טען הסנגור, כי לאחר הבדיקה נדרש מרשו להסיר את השטיח, הוא הוסר, נעשתה בדיקה נוספת והיא עמדה בתקן. לעניין סעיף 6 לכתב האישום, כפרו הנאשמים בכך שלא ננקטו אמצעי זהירות, הם טענו כי הפסולת פונתה באופן מיידי, וכי הוצבו במקום שלטי אזהרה. הנאשמים כופרים בכך שהיה מפגע, שכן המדובר הוא במבנה סגור. לעניין קבלת אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, טענו הנאשמים כי הוכנה בקשה לקבלת אישור, אך בגלל טענות משרדית היא לא הוגשה. הוראות החוק הרלוונטיות אסקור כאן את הוראות החוק הרלוונטיות להכרעת הדין שבפניי: סעיף 71א' לפקודת בריאות העם קובע, בין היתר, כי העובר על הוראות חלק ה' או ו' של הפקודה, או הוראות שניתנו על פיהם, דינו מאסר 6 חודשים או קנס ואם הוא תאגיד, כפל קנס. בהמשך קובע הסעיף, הוראות שונות במקרים בהם נתקבלו הודעות והתראות, או כי בוצעו העבירות בנסיבות מחמירות, או במקרים של עבירות חוזרות ונשנות. הדברים אינם רלוונטיים לצורך מתן הכרעת הדין. סעיף 71ד' לפקודת בריאות העם קובע כדלקמן: "71ד'. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 71א' על ידי התאגיד, או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו דינו...'נושא משרה' - מנהל פעיל בתאגיד... (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 71א' על ידי תאגיד, או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי הסעיף האמור, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". תקנה4(3) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כדלקמן: "4. במפעל או במקום עבודה וכן במבנה או באתר, שמתבצעת בו עבודה בחומר או עבודת בנייה באסבסט, על המעביד או בעל מקום העבודה, המבנה או האתר - (1)... (2)... (3) לדאוג לסילוק מיידי של פסולת רכה ופסולת קשה בדרך שתמנע נזק אפשרי לבריאות העובדים או הציבור". תקנה 11(ב) לתקנות בטיחות בעבודה קובעת כדלקמן: "11. (א)... (ב) בכל מקום שבו מתבצעת עבודה באסבסט, או בסיבי אסבסט, חייב המעביד בשילוט בעברית של אזהרה, קריאה ובולטת לעין ושאינה ניתנת למחיקה בנוסח הבא: 'זהירות -אבק מזיק! הימנע מיצירת אבק! שאיפת אבק מזיק עלולה לגרום לנזק בריאות חמור! עישון מחמיר את נזק הבריאות! העובדים חייבים להתרחץ ולהחליף את בגדי העבודה לפני היציאה מהמפעל! אסור להוציא בגדי עבודה מהמפעל! העובדים חייבים לעבור בדיקה רפואית תקופתית אצל שירות רפואי מוסמך!' ". תקנה 25(2) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כדלקמן: "25. במפעל או במקום עבודה, אשר בו עובדים באסבסט או במוצריו, על המעביד, בלי לגרוע מחובותיו לפי תקנה 4 - (1)... (2) לדאוג לסילוק המיידי של הפסולת הרכה והפסולת הקשה של האסבסט, באופן שלא תגרום נזק לבריאות עובד או לבריאות הציבור; המנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה, או מי שהסמיכו לכך, רשאי לתת הוראות בדבר דרכי הסילוק, אופן הסילוק ומקום הסילוק; הועדה הטכנית תמליץ על אפשרויות של שימוש בפסולת האסבסט". תקנה 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כדלקמן: "29. (א)... (ב)... (ג)... (ד)... (ה) לא יבצע אדם עבודת בנייה באסבסט אלא באישור הוועדה הטכנית". סעיף 4 לחוק למניעת מפגעים קובע כדלקמן: "4. (א) לא יגרום אדם לזיהום חזק ובלתי סביר של האוויר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים. (ב) זיהום אוויר, לעניין סעיף זה - זיהום על ידי עשן, גזים, אדים, אבק וכיו"ב". סעיף 11 לחוק מניעת מפגעים קובע, שהעובר על הוראות החוק, דינו מאסר או קנס. סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים קובע כדלקמן: "11.ג. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 11 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו דינו - כפל קנס...; לעניין סעיף זה, 'נושא משרה' - מנהל פעיל בתאגיד... (ב) עבירה לפי סעיף 11 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי ס"ק (א) אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. ראיות המאשימה להלן תמצית ראיות המאשימה: העד ראובן בן סימון - עד זה עובד במשרד לאיכות הסביבה והוא מפקח וחוקר באזור באר-שבע והסביבה. באמצעות עד זה הוגש ת/1, הודעה באזהרה, שנגבתה מן הנאשם 2. בחקירתו הנגדית אישר העד, כי הוא ביקר במקום נשוא כתב האישום, וזאת לפני שגבה את העדויות שגבה. תאריך הביקור לא היה זכור לו. העד אישר כי לא נכנס אל תוך המועדון, שכן העובדים במקום אמרו לו שאסור לו לעשות כן. העד לא ידע לומר אם היה שטיח במקום, שכן הוא לא נכנס למועדון. העד נשאל בחקירה נגדית לאפשרות ששטיח יספוג סיבי אסבסט בפירוק והוא השיב שהוא אינו מומחה בתחום האסבסט. העד נשאל שאלות רבות נוספות, אך הן אינן רלוונטיות ואינן נדרשות לצורך מתן הכרעת הדין כנגד הנאשמים. העדה תמר בראון - עדה זו היא מנהלת האגף לאבק מזיק במשרד להגנת הסביבה. היא יו"ר הועדה הטכנית הבין משרדית לאבק מזיק ובעלת תואר שני במדעי הסביבה, פיזיקה, ומדעי האטמוספרה. היא עוסקת בתחום משנת 03'. באמצעות עדה זו הוגש ת/3, היא הודעת דואר אלקטרוני, אליה צורף דו"ח מדידות של "בסיס חצרים - קיסר הנדסה". ההודעה התקבלה מ"גיהות מילניום" ואליה צורף דו"ח בדיקה על נייר מכתבים של גיהות מילניום מיום 1.1.07. כן הוגש באמצעות העדה ת/4, היא תעודת עובד ציבור של העדה, שעניינה ערכים מנחים לאבק מזיק של סיבי אסבסט, מיום 24.7.08. בחקירה נגדית אישרה העדה, כי הדו"ח של "גיהות מילניום", מיום 18.1.07 (צורף לת/1) מעיד כי הבדיקות אליהם מתייחס הדו"ח היו תקינות. העדה נשאלה אם כאשר מפרקים אסבסט שוטפים לאחר מכן את הרצפה, והשיבה כי אחת השיטות היא לשטוף את הרצפה וכי אילו ניתן היה אישור עבודה במקרה הזה, והייתה מתקבלת תוכנית עבודה, ניתן היה להתייחס ספציפית לעניין השטיח שהיה במועדון. במקרה כזה ניתנת הייתה התייחסות לכך שפירוק תקרה פנימית הוא שונה מתקרה חיצונית וכן אישור העבודה היה מתייחס לתנאים מסוימים בעבודה הנדרשת. עוד מסרה העדה בחקירה נגדית, כי במקרה והדגימות תוצאתן חריגה, לאחר ביצוע עבודה באסבסט, הרי בטוח שהיו פעולות שגרמו לתוצאות החריגות. במצב כזה נדרשות פעולות ניקוי ומדידה חוזרת. העדה אישרה כי אם קיים מקום שהוא סגור והחלונות אטומים, הרי למרות שהבדיקה היא מעל התקן, לא ייגרם נזק, אך זאת בנחה שהחלונות אטומים, שהדלתות אטומות, שאדם לא מתקרב פחות מ- 50 מ', שבוצעה הרטבה ובהנחה שלא נכנס לשם אדם שאינו עובד באסבסט. בהמשך נשאלה העדה, האם נכון שבמקום שהוא יבש, יש יותר סיבים באוויר מאשר במקום שיש בו לחות. העדה השיבה כי היא אינה יודעת והנושא לא נבדק מעולם וכי לא ראתה מסמך מדעי כזה. כן נשאלה העדה, האם נכון שכאשר נפלטים סיבים כתוצאה מניסור או חיתוך, הכמות שלהם באוויר יבש גדולה יותר ותשובת העדה הייתה שלילית. העד דוד מעיין - עד זה עובד בחברת גיהות מילניום, בעל תואר שני בבריאות תעסוקתית והשכלה נוספת. העד אישר כי הוא חתום על הדו"ח מיום 11.1.07 (שצורף לת/3) (להלן: "הדו"ח מיום 11.1.07"). באמצעות עד זה הוגש ת/5, הוא דו"ח תוצאות מעבדה מס' 221, החתום ע"י ד"ר אליעזר גנור. העד אישר כי ת/5 הוא אותה בדיקה אשר אליה מתייחס הדו"ח שצורף לת/3. בחקירה נגדית אישר העד, כי הבדיקה מיום 18.1.07 הייתה תקינה. גם עד זה נשאל האם באוויר יבש יש יותר סיבים מאשר באוויר לח והוא השיב שהוא אינו יודע לומר במדויק. הוא מסר שיש טענה שבנגב יש יותר בליה של אסבסט, אך הוא אינו יכול לאשר זאת, "אני לא יכול לחתום לך על כזה דבר", השיב העד. בהמשך אישר העד, כי התקרה שפורקה הייתה פנימית וכי היה שם שטיח, למיטב זיכרונו. העד נשאל אם יכול להיות שהשטיח קלט את הסיבים וכי לכן הם לא השתחררו לאוויר והוא השיב שהשטיח קלט את הסיבים וכי הוא עשה בדיקה אגרסיבית עם מפוח גם על השטיח ואם היו שם סיבים שהוא קלט אז בהחלט זה המקור שספג את הסיבים. העד נשאל האם אפשר לומר שהפער בין הבדיקות נובע מכך שהשטיח לא פורק והוא השיב כי יכול להיות בהחלט שהשטיח ספג יותר סיבים. העד מאיר הרוש - עד זה הוא מפקד גף אחזקה בבסיס חצרים. העד אישר כי המדובר היה בפירוק תקרה פנימית ולעניין השטיח הוא מסר, כי היה שטיח לא בכל המבנה, אלא בקטע אחד היה שטיח. העד נשאל בחקירה נגדית האם נכון שעל הדלת היה שלט "אין כניסה" כשעשו את העבודה והוא השיב: "אני זוכר את זה כמו אתמול. כשבא הקבלן לבצע את העבודה, בגלל שזה מבנה סגור, ההנחיה שלי, כי לי אסור להיכנס תוך כדי ביצוע, שיסגור עליו, ישים שלט בחוץ, סרט אדום ושאף אחד לא ייכנס. סרט אדום בטוח היה". העד אישר, שהעבודה נמשכה יום אחד, "8 או 9 שעות, לא יודע". העד אישר, שהייתה בדיקה שלא עברה, כי השטיח פונה, כי בוצעה עבודת ניקוי עם משאבות גדולות, כי נעשתה בדיקה נוספת והיא הייתה תקינה. העד ד"ר אליעזר גנור - עד זה הוא בעל תארים רבים בתחומי המדעים, גיאוגרפיה, גיאולוגיה, סטטיסטיקה ותעסוקה ובריאות. העד אישר כי ת/5 חתום על ידו והוא מסר שהוא ביצע את העבודה עבור חברת גיהות מילניום. הוא הסביר את אופן ביצוע העבודה, את סוגי האסבסט המסוכנים לבריאות ואת תוצאות בדיקת המעבדה שביצע ואשר סוכמו בת/5. העד נשאל בחקירה נגדית האם נכון הדבר שלאסבסט יש בלאי במהלך השנים והשיב שהדבר תלוי בתנאים שבהם נתון החומר וכי הבליה היא שונה מאזור לאזור. העד נשאל אם באסבסט צמנט יש בליה והשיב בחיוב, אך מסר שהסיבים הנפלטים מבליה כזאת באופן טבעי אינם מסוכנים לבריאות. הם יכולים להיות סיבים ארוכים, עבים, אך לא מסוכנים לבריאות. העד נשאל האם נכון שככל שהאוויר יבש יותר הבליה גדולה יותר והשיב כי אינו יכול לומר זאת באופן מוחלט וכי הדבר צריך להיבדק. העד נשאל שוב אותה שאלה והשיב שלא נעשו עבודות על כך והוא העלה אפשרויות שונות בעניין זה, אשר לא נבדקו. העד מסר שוב שהסיבים שיוצאים מבליה אינם מסוכנים לציבור. ראיות ההגנה להלן תמצית ראיות ההגנה: העדה לב רחל - עדה זו שימשה כמזכירה אצל הנאשמת 1. היא העידה שתפקידה להכין את הבקשות לאיכות הסביבה לביצוע עבודות באסבסט וכי בתקופה הרלוונטית היה לחץ בעבודה. העדה מסרה, כי אחרי שהבקשה הודפסה ונחתמה על ידי הנאשם 2, היא שלחה אותה לאישור בעל הנכס, זה החזיר אותה חתומה והיא הייתה אמורה לשלוח אותה למשרד לאיכות הסביבה. מתוך טעות היא תייקה את הבקשה במחיצה של אתר אחר "בית הבגט". כאשר עלעלה בחומר, היא ראתה שיש אישור של המשרד לאיכות הסביבה ומסרה כך לנאשם 2, אך בדיעבד הסתבר שזה היה אישור של "בית הבגט". הנאשם מר יוסף קנר מרדכי - הנאשם אישר שהוא הבעלים והמנהל של החברה וכי טיפל באלפי פרויקטים של פירוק אסבסט. העד מסר כי זהו המקרה הראשון שבו הדגימות הראו תוצאה שהיא מעל הערך המנחה. העד אישר כי המדובר היה בתקרה פנימית, לוחות אסבסט שטוחים שמונחים בתוך מסגרות. העד מסר שהיה שטיח במועדון, בחלקו, מקיר לקיר. העד העיד שהעובדים עבדו על פי הנהלים ואין צורך להרחיב בדבר, שכן פרט לשילוט לא נטען דבר לעניין זה בכתב האישום. העד העיד, כי לוחות האסבסט פורקו על ידי הסרתם, יחידה אחר יחידה, נארזו בניילון כפול בהתאם לדרישות החוק, הוזמנה חברת גיהות מילניום לביצוע הבדיקות וכי המבנה היה סגור עד לקבלת התוצאות. משהתקבלו התוצאות השליליות, מעל הערך המנחה, יצרה עמו קשר הגברת תמר בראון ואז התברר שלא הוגשה בקשה לביצוע העבודה. העד מסר לגברת בראון שיש שטיח, היא אמרה שיש להסיר אותו, השטיח הוסר ונעטף בניילון כפול, בוצעה שטיפה של המבנה, הוסרה הבוצה והיא נארזה בניילון כפול, כל האסבסט והפסולת פונו לאתר פסולת, בוצעה שאיפה אגרסיבית במבנה ובבדיקה החוזרת נמצאו תוצאות מתחת לערך המנחה. הנאשם אישר שעבודת הפירוק נעשתה ביום אחד ויום עבודה נוסף היה לצורך פינוי השטיח. באמצעות העד הוצג אישור הטמנה, נ/4. העד נשאל בחקירה ראשית על ידיעתו בנושא הבלאי והוא מסר שלמיטב ידיעתו ישנו בלאי של לוחות אסבסט, שמושפע מלחות וכי באזור מדברי ויבש הבלאי גדול יותר. העד לא הסכים עם דברי פרופ' גנור לעניין השפעת הלחות על הלוחות. העד העיד, כי יכול להיות שבמהלך השנים, סיבים נלכדו בשטיח ובשאיבה מאוד אגרסיבית ונטילת הדגימה, נשאבו הסיבים שהיו לכודים בשטיח. בהמשך העיד העד על הטעות אשר הביאה לאי הגשת הבקשה לביצוע עבודה באסבסט. בחקירה נשאל העד האם הודיע למשטרה הירוקה לפני תחילת העבודה, והשיב שהייתה פה טעות והדבר לא נעשה, אך אומר כבר עתה שהדבר לא רלוונטי להכרעת הדין, שכן לא נטען דבר בעניין זה בכתב האישום. העד השיב בחקירה הנגדית, כי לא היה נוכח במקום בעת ביצוע העבודות, אלא היה לפני כן בסיור. לאחר הפירוק, כאשר היו בעיות, הוא היה במקום. העד עומת עם דבריו שנרשמו בת/1, גיליון 3, שם הוא אמר שלא הוצבו שלטי אזהרה, שעה שבחקירה ראשית הוא אמר שהיה שילוט במקום. העד השיב כי היה שילוט על הדלת וכי כוונתו הייתה שתיחום האתר, סרטי סימון ושלטי אזהרה לא נעשו, וזאת היות והיה מדובר במקום סגור. סיכומי המאשימה ב"כ המאשימה טען בסיכומיו, בתמצית, את הדברים הבאים: הוכח כי המדובר הוא בפירוק תקרה בשטח של מאות מטרים; אין לקבל את טענת הנאשם כי היו במקום שלטי אזהרה, שכן הוא מסר שתי גרסאות סותרות; ממצאי המדידות האגרסיביות הצביעו על הימצאות סיבי אסבסט ברמה שהיא מעל הערך המנחה, שהיה באותה תקופה 1,400 סיבים במטר קוב; הנאשמים ביצעו את העבודות ללא אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק, ועל כך אין מחלוקת; הפסולת לא סולקה באופן מיידי, וזאת ניתן ללמוד מפער הזמנים בין מועד ביצוע העבודה לבין מועד ההטמנה; כן ניתן ללמוד שהפסולת לא סולקה באופן מיידי, וזאת נוכח הפער של 11 יום בין מועד ביצוע העבודה לבין מועד הניקוי הסופי שהביא לירידה הנדרשת בכמות הסיבים למטר קוב; המדובר הוא בעבירות מסוג אחריות קפידה; קיימת על נושא משרה בתאגיד חובת פיקוח והנאשם התרשל בתפקידו, שכן הוא לא דאג להגשת הבקשה, לקיום תנאים של דיווח למפקד המשטרה הירוקה והוא נעדר מן השטח במועד ביצוע העבודות; לעניין החוק למניעת מפגעים נטען, שהוא אוסר זיהום גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, כי תוצאות המעבדה מצביעות על כך כי הנאשמים גרמו לזיהום אוויר, כאמור, ואין מחלוקת על כך שסיבי אסבסט מסוכנים לבריאות. ב"כ המאשימה הפנה לחזקות שבסעיפים 11ג'(ב) לחוק מניעת מפגעים ו- 71ד'(ב) לפקודת בריאות העם באשר לאחריות נושא משרה בתאגיד, כאשר הנאשם במקרה הזה לא הוכיח שהוא נקט בכל האמצעים כדי למנוע את העבירות. סיכומי ההגנה ב"כ הנאשמים טען בסיכומיו, בכתב, בתמצית, את הדברים הבאים: אין בכתב האישום אישום המייחס לנאשמים עבירה של אי דיווח למפקח המשטרה הירוקה; אומר כבר כאן, כי טענה זו בדין יסודה ולא נתבקשה כל הרשעה בשל מחדל כזה. אין כל אישום לעניין היעדרותו של הנאשם 2 מהשטח בעת ביצוע העבודות ולכן אין בסיס לאישום כזה; אציין כאן כי טענה זו נטענה לעניין אחריותו של הנאשם 2, ולכך אתייחס בהמשך הדברים. אין בכתב האישום זכר לטענה כי חלפו 11 ימים ממועד תחילת העבודות ועד למועד הניקוי הסופי ולכן אין להיזקק לה; תקנות הבטיחות בעבודה אינן עוסקות באיכות הסביבה, אלא בגיהות ובטיחות, הן עוסקות בחובות המוטלות על מעביד ועל בעל מקום עבודה. לכן, ב"כ המאשימה לא היה מוסמך להגיש את כתב האישום דנא; מסקנה נוספת מן האמור היא, כי התקנות נוגעות לחובות המוטלות על מעביד, בכל הנוגע לבטיחות בעבודה והן אינן רלוונטיות לכתב האישום, אשר אינו מייחס לנאשמים ביצוע עבירות בתור מעביד; הפסולת סולקה מיידית, שכן העבודה בוצעה ביום 7.1.07, עד שעות הערב, וההטמנה נעשתה למחרת בשעות אחה"צ; הנאשם העיד כי היה שילוט על הדלת ואין צורך בשילוט ובאמצעי אזהרה נוספים במקרה בו מדובר בעבודה במבנה סגור; האישומים לפי פקודת בריאות העם ולפי החוק למניעת מפגעים הם אישום אחד בעבירה אחת ואין לייחס לנאשם שני אישומים בשתי עבירות; לא הוכח הקשר בין הדו"ח מיום 11.1.07 לתוצאות המעבדה ת/5; לא יתכן שפירוק פלטות קטנות, ללא שבירה בפטיש, יגרום לפליטת סיבים מסוכנים; התוצאות הבלתי תקינות לא נבעו מעבודת פירוק האסבסט אלא מבלאי שנגרם קודם לכן במהלך השנים; אין תקן שפורסם בפרסום רשמי לעניין החוק למניעת מפגעים ולכן יש לזכות את הנאשמים בגין העבירות לפי חוק זה; נסיבות אי קבלת אישור הועדה הטכנית מקימות הגנה של טעות במצב הדברים; טענת העדר סמכות לב"כ המאשימה להגיש את כתב האישום טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי הנאשמים וממילא, לא ניתנה לב"כ המאשימה ההזדמנות להשיב לאותה טענה. המדובר הוא בטענה אשר, בטבעה, היא טענה מקדמית, כמשמעותה בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982. למעשה, טוען הסנגור, כי קיים פגם או פסול בכתב האישום וזוהי טענה מקדמית המופיעה בסעיף 149(3) לחוק האמור. טענות מקדמיות יש לטעון לאחר תחילת המשפט. על פי סעיף 150 לחוק האמור, ביהמ"ש ייתן לתובע הזדמנות להשיב לטענה מקדמית, אך הוא רשאי לדחות אותה גם אם לא עשה כן. במקרה שבפניי, מצאתי כי דין הטענה להידחות. סעיף 151 מורה, כי אם לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, דהיינו, לאחר תחילת המשפט, אין בכך כדי למנוע ממנו לטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אך לגבי הטענות שמפורטות בפסקאות (1) ו- (3) לסעיף 149, אין הוא רשאי לעשות זאת, אלא ברשות ביהמ"ש. הסנגור טען את הטענה האמורה במסגרת הסיכומים, ומבלי שביקש וממילא מבלי שקיבל רשות מביהמ"ש לטעון טענה כאמור. מטעם זה, מצאתי שדין הטענה להידחות, גם ללא מתן הזדמנות לב"כ המאשימה להשיב עליה. שלט אזהרה כפי שציינתי לעיל, תקנה 11ב' לתקנות הבטיחות בעבודה מחייבת הצבת שילוט בעברית עם האזהרה בנוסח מסוים שנקבע באותה התקנה. בהודעתו באזהרה של הנאשם (ת/1) נשאל הנאשם האם הוצבו שלטי אזהרה והוא השיב: "לא". במענה לכתב האישום השיבו הנאשמים, כי היה שילוט במקום. הנאשם מסר במסגרת חקירתו הראשית, כי על גבי הדלת שמו שלט "סכנה אסבסט, מסרטן, סכנה" והוא נשאל על הסתירה בין הדברים במסגרת חקירתו הנגדית. תשובתו הייתה כי היה שילוט על הדלת וכי במסגרת ההנחיות של המשרד לאיכות הסביבה, שילוט האזהרה כולל תיחום של האתר, סרטי סימון ושלטי אזהרה וכי זאת הייתה הכוונה שלו וזה לא נעשה והוא הסביר מדוע (הכוונה היא לכך שהמדובר הוא במקום סגור, כפי שהסביר הנאשם בחקירה הראשית). גם העד הרוש, מטעם המאשימה, נשאל לעניין זה והוא לא השיב תשובה ברורה, אלא אמר כי בטוח היה במקום סרט סימון. הנטל להוכיח כי לא היה שילוט, כנדרש בתקנה האמורה, מוטל על כתפי המאשימה. הנאשם מסר הסבר, אשר מצאתי אותו כמניח את הדעת, לסתירה, לכאורה, הקיימת בין גרסתו שנגבתה ונרשמה בת/1 לבין גרסתו בחקירה ראשית. המדובר הוא בנאשם אשר עשה עלי רושם של אדם אמין, אשר אינו מבקש להתחמק מאמירת אמת או מאחריות. אם ברצון המאשימה היה להוכיח כי הנאשם הפר את חובתו לעניין השילוט, כאמור, היה עליה להביא ראיה פוזיטיבית לכך שעל דלת המועדון לא היה תלוי שלט ובו נוסח האזהרה, כפי שנרשם בתקנה. במצב דברים זה, מן הדין לזכות את הנאשמים מן העבירה לפי תקנה 11ב' לתקנות הבטיחות בעבודה. אי סילוק מיידי של פסולת אסבסט לגבי נסיבות ביצוע העבודה ואופייה, נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים: המדובר הוא בעבודה של פירוק תקרה פנימית שטח של כ- 345 מ"ר, במועדון פרחי הטיס בבסיס חיל האוויר בחצרים. מן העדויות שבפניי אוכל לקבוע, כי המדובר היה בתקרה אשר הייתה בנויה לוחות לוחות, אשר מונחים היו על פסי מתכת וכי עבודת הפירוק לא הייתה כרוכה בפירוק ברגים או בשבירת לוחות, אלא בהוצאת הלוחות, אחד אחד, מן התקרה. עוד אוכל לקבוע מן העדויות שבפניי, כי הלוחות, לאחר פירוקם, נארזו בניילון כפול והגיעו לאתר הטמנה, כבר למחרת פירוקם. עבודת הפירוק ארכה יום עבודה אחד, כ- 8-9 שעות. עוד הוכח בפניי, כי במועדון היה שטיח גדול, אשר כיסה חלק מן הרצפה ולא את כולה. לאחר שבוצעה עבודת הפירוק והלוחות הוצאו מן המועדון, בוצעה, מה שנהוג לכנות "בדיקה אגרסיבית", באמצעות מפוח, לגילוי רמת סיבי אסבסט באוויר לאחר ביצוע עבודת פירוק האסבסט. נלקחו דגימות אוויר ועל פי הדו"ח מיום 11.1.07, נמצא כי מספר סיבי אסבסט באוויר, לאחר הסרת תקרה דקורטיבית מאסבסט צמנט, נע בין 3,443 ל- 3,674 סיבים למטר קוב. הוכח בפניי, באמצעות תעודת עובד הציבור של הגב' תמר בראון, כי התקן המנחה לסיבי אסבסט לכל מטר קוב היה, בעת ביצוע העבודות נשוא כת האישום, 1,400 סיבים למטר קוב וכי כמות גדולה מכך, היא בבחינת כמות מזיקה לציבור ולבריאות. מכאן, כי תוצאות המעבדה על פי הדו"ח מיום 11.1.07, מצביעות על כך שלאחר פירוק התקרה הפנימית על ידי עובדי הנאשמת 1, נמצאו במועדון סיבים מעל לתקן המנחה. ב"כ הנאשמים טען, כי הדבר לא הוכח, שכן המאשימה לא הצביעה על קשר בין הנתונים שבדו"ח מיום 11.1.07, לבין הדגימות שהובאו לד"ר אליעזר גנור, אשר על פי תוצאתן, נרשם הדו"ח של גיהות מילניום, מיום 11.1.07. אני דוחה טענה זו. ראשית, על גבי ת/5, הוא דו"ח תוצאות המעבדה של ד"ר גנור, נרשמו מספרי דגימות: A-70 ו- A-69, אותם מספרי הדגימות שנרשמו בעמוד האחרון של הדו"ח מיום 11.1.07. לא רק זאת, אלא שהעד דוד מעיין העיד, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, על הקשר שבין הנתונים בעמ' 4 לדו"ח מילניום מיום 11.1.07, לנתונים שבת/5, הוא דו"ח תוצאות המעבדה של ד"ר גנור. די בכך כדי להוכיח, מעבר לספק סביר, את הקשר בין המסמכים. אשר על כן, אני דוחה את הטענה בדבר העדר הקשר בין הדגימות שנלקחו במועדון, לבין התוצאות הרשומות בדו"ח מיום 11.1.07. לסיכום נקודה זו, הרי התוצאה היא, שעלה בידי המאשימה להוכיח, כי בסמוך לאחר סיום עבודות פירוק תקרת האסבסט על ידי עובדי הנאשמת 1, עלתה רמת סיבי האסבסט בבדיקה, על התקן המנחה של המשרד להגנת הסביבה. המסקנה מן הנתונים העובדתיים האמורים היא, כי עלה בידי המאשימה להוכיח כי הנאשמים לא דאגו לסילוק מיידי של פסולת אסבסט לאחר ביצוע עבודות הפירוק נשוא כתב האישום. הדבר מהווה עבירה, על פי תקנות 4(3) ו- 25(2) לתקנות הבטיחות בעבודה. אשר על כן, מצאתי שיש להרשיע את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם, בהסתמך על התקנה האמורה. אומר כי, בהמשך הדברים אתייחס הן לאחריותו של הנאשם, על פי סעיפי החוק השונים, והן לטענות ב"כ הנאשמים לעניין אי חלותם של סעיפי החוק האמורים במקרה שבפנינו. אני דוחה את טענת המאשימה כי יש לראות משום עבירה את העובדה שהנאשמים לא פינו את לוחות האסבסט, אלא למחרת הפירוק, באופן שהדבר מהווה הפרה של החובה לסילוק מיידי של פסולת אסבסט, כאמור בתקנות האמורות. ראשית, הדבר לא נטען בכתב האישום, וקיימת חובה לפרט בו באופן ברור את העובדות המקימות אל אשמת הנאשמים, כנטען בכתב האישום. שנית, וזה העיקר, כאמור, עבודת הפירוק החלה והסתיימה ביום אחד, ביום 7.1.07, והיא נמשכה כ- 8-9 שעות. על פי נ/4, לוחות האסבסט הגיעו לאתר סילוק פסולת "דודאים", ביום 8.1.07, בשעה: 15:44. הוכח בפניי, כי הלוחות, לאחר שפורקו, היו עטופים בניילון כפול. בנסיבות אלה, אני סבור שניתן לומר שהנאשמים דאגו לסילוק מיידי של פסולת האסבסט, ככל שהדבר נוגע ללוחות, כאמור. יחד עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, פסולת האסבסט, אשר נמצאה בתוך המועדון, לא סולקה, אלא לאחר 11 ימים מיום הפירוק, וזאת לאחר שבוצעה בדיקה אחת, נמצאה בלתי תקינה, בוצעה עבודת ניקיון בדרך של סילוק השטיח, יניקה ופעולות נוספות ורק לאחריהן, בוצעה בדיקה נוספת, אגרסיבית, ונמצאו תוצאות נמוכות מן התקן המנחה לעניין אבק אסבסט מזיק. לא ניתן לומר על הימשכות זו בסילוק פסולת האסבסט שהיא בבחינת סילוק מיידי, בדרך שתמנע נזק אפשרי לבריאות העובדים או הציבור. גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר שמענו מפי העדים המקצועיים אשר העידו בפניי, על הסכנה הטמונה בזיהום אוויר על ידי סיבי אסבסט. נדמה לי שאפשר לומר שהעובדה שסיבי אסבסט מסוימים מהווים סכנה לבריאות הציבור, היא בגדר ידיעה שיפוטית, אשר אין צורך להוכיחה. מובן כי אין אמירה זו מתייחסת לסוגי הסיבים ולרמות הזיהום אשר מהווים סכנה לציבור, כאמור, אלא רק לעובדה הכללית כי המדובר הוא בסיבים המסוכנים לבריאות. למדנו לעיל, כי סעיף 4 לחוק למניעת מפגעים אוסר זיהום חזק ובלתי סביר של האוויר מכל מקור שהוא, לרבות אבק. השאלה היא, האם ניתן לומר כי במקרה שבפניי הוכח כי הנאשמים או מי מהם גרם לזיהום חזק ובלתי סביר של אוויר. נוכח תוצאות המעבדה, בעקבות בדיקה שנעשתה ביום 7.1.07, התקן המנחה, האמור בסיפא לדו"ח תוצאות המעבדה ת/5, ובתע"צ ת/4, לעניין המגמה להפחית את הערך המנחה לרמת סיבי האסבסט, ומשנמצא שכמות סיבי האסבסט שנמצאו בבדיקה האמורה הייתה פי 2.5 מן הערך המנחה אותה עת, הרי די בכך כדי להוביל למסקנה כי הנאשמים גרמו לזיהום חזק ובלתי סביר של האוויר במועדון בו בוצעו העבודות. על כן, מצאתי שיש להרשיע את הנאשמים בעבירות על פי החוק למניעת מפגעים, כנטען בכתב האישום. ביצוע עבודה ללא אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק אין מחלוקת עובדתית על כך שהעבודות נשוא כתב האישום בוצעו ללא שנתקבל אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק. על פי עדויות הנאשם 2 ומזכירת הנאשמת 1, הגב' לב רחל, היה בכוונת הנאשמים לבקש ולקבל אישור הועדה, כאמור. אני מאמין לעדותם של הנאשם ומזכירתו, כי טופס בקשה אכן מולא, כי הוא נחתם על ידי הנאשם 2, כמו גם על ידי מר הרוש, נציג המזמין, וכי מתוך טעות שבתום לב שנעשתה על ידי הגב' לב רחל, טופס הבקשה תויק במקום לא לו, וזאת תחת העברתו לקבלת אישור לביצוע עבודות האסבסט. הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם בנסיבות העניין יש כדי לפטור את הנאשמים מאחריות פלילית. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי שגם אם המדובר הוא בטעות, אשר הובילה לאי קבלת היתר ולביצוע העבודות ללא היתר, אין בדבר כדי לפטור את הנאשמים מאחריות פלילית לכך. טענת הסנגור היא, כי קמה למרשיו הגנה בשל "טעות במצב הדברים", הגנה על פי סעיף 34יח' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. טוען הוא, כי הגנה כזאת, חלה גם מקום בו המדובר הוא בעבירות מסוג אחריות קפידה. סעיף 34יח' לחוק העונשין קובע כדלקמן: "34יח'.(א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית, אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו. (ב) ס"ק (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות הייתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה, בכפוף לאמור בסעיף 22(ב)". סעיף 22 לחוק העונשין מורה כדלקמן: "22. (א) אדם נושא באחריות קפידה, בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות; ואולם, אין בהוראת ס"ק זה... (ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה, אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור, עליו הראיה. (ג)...". טוען הסנגור, כי המדובר הוא בטעות שנעשתה בתום לב והגם שלא קיימת דרישה לכך שהטעות תהיה סבירה, המדובר הוא גם בטעות סבירה. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי לא קמה לנאשמים ההגנה של טעות במצב הדברים, על פי סעיף 34יח' לחוק העונשין. אכן, הגנת טעות במצב הדברים עשויה לקום לנאשם גם בעבירה של אחריות קפידה, ואולם, לצורך כך, על ביהמ"ש להשתכנע כי התקיימו התנאים שבסעיף 22(ב) לחוק העונשין. לא כך המצב במקרה שבפניי. לא אוכל לומר כי הנאשמים עשו כל שניתן כדי למנוע את העבירה, דהיינו את ביצוע עבודות האסבסט ללא היתר מן הועדה הטכנית לאבק מזיק. אני סבור, שעל מנת לעמוד בנטל הנדרש, כאמור, לא היו רשאים הנאשמים להסתפק בהסתמכות על עבודת מזכירת החברה. מובן כי לא מצופה, גם לא ממנהל החברה, כי יעשה בעצמו כל פעולה, ולו טכנית, הכרוכה בכך, והוא רשאי היה להסתמך על עבודת מזכירת החברה לעניין מילוי הטופס והחתמת הגורמים השונים. יחד עם זאת - והדבר עולה מעדותה של הגב' תמר בראון בפניי - אישור הועדה אינו בבחינת אישור טכני או חותמת גומי וכל מקרה נבחן לגופו. כך, היה על הנאשמים לוודא כי אישור הועדה הטכנית מתקבל ולפני תחילת העבודות, היה עליהם לבחון את תנאי האישור והתנאים לביצוע העבודות, כפי שהיו אמורים להיקבע על ידי הועדה הטכנית. בכך כשלו הנאשמים. אין הם היו רשאים להסתמך על אמירה כללית של מזכירת החברה כי קיים אישור, שהרי לא רק קיומו של האישור הוא בעל חשיבות, אלא גם תנאיו, ועל כך למדתי, כאמור, מעדותה של הגב' תמר בראון. הגב' בראון העידה, שלא מן הנמנע שאם היה מתבקש אישור לביצוע העבודות, הייתה ניתנת התייחסות למצב בפועל בשטח, לרבות העובדה שמדובר בתקרה פנימית ובמקום שבו קיים שטיח גדול, ובכך יתכן והיה נמנע הזיהום באבק אסבסט. אשר על כן, לא ניתן לומר שהנאשמים עשו כל שניתן למנוע את העבירה. התוצאה היא, שלא חלה במקרה שבפניי ההגנה של טעות במצב הדברים ודין טענתו זו של הסנגור להידחות. אחריותו של הנאשם 2 הבאתי לעיל את הוראות סעיפי החוק השונים, אשר עניינם אחריות של נושא משרה בתאגיד לעבירות לפי החיקוקים המופיעים בכתב האישום. כוונתי היא לסעיף 71ד' לפקודת בריאות העם ולסעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. נוסחם של הסעיפים האמורים כמעט זהה והם קובעים חזקה שנושא משרה בתאגיד, ואין מחלוקת כי הנאשם 2 הוא נושא משרה בנאשמת 1, הפר את חובתו על פי הסעיפים הרלוונטיים, אלא אם כן הוא יוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. אני סבור שלא עלה בידי הנאשם 2 להוכיח שהוא עשה הכל על מנת למלא את חובתו, כאמור. לעניין העבודות ללא אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק, כבר התייחסתי ואמרתי כי הנאשם לא היה רשאי להסתפק בהסתמכותו על מזכירת החברה, אלא היה עליו לוודא כי מתקבל אישור לביצוע העבודות וגם לבדוק מה תנאי האישור, וזאת בטרם יתחיל בביצוע העבודות באסבסט. אילו היה הנאשם כך נוהג, דהיינו לא היה מתחיל בביצוע העבודות לפני שראה במו עיניו את האישור ותנאיו, הרי ראשית, הייתה מתגלית התקלה של אי הגשת הבקשה כלל, ושנית, לאחר שהייתה מתגלה תקלה זו, יכולים היו הנאשם וחברתו לבצע את העבודות בהתאם לתנאי האישור, דבר אשר היה יכול להיות בו כדי למנוע את אי הפינוי במועד של פסולת האסבסט ואת זיהום האוויר, כאמור לעיל. לא רק זאת, מן העדויות למדתי שפרט לסיור מקדים במקום, הרי בעת ביצוע העבודות, הנאשם כלל לא נכח במקום. גם בזאת יש כדי להצביע על כך שהנאשם לא עשה את כל אשר יכול היה לעשות על מנת למנוע את ביצוע העבירות. מכאן, שהנאשם אחראי לכל העבירות אשר יש מקום להרשיע בהן את הנאשמת 1. מקור האבק המזיק - האם בלאי שנספג בשטיח? טוען הסנגור, כי האבק המזיק אשר נתגלה בעת ביצוע הבדיקה הראשונה, מקורו בבלאי של לוחות האסבסט, במשך השנים, שהוא בלאי מוגבר בשל היות האזור בעל אקלים יבש וכי סיבי האסבסט נספגו בשטיח. את טענתו זו תומך הסנגור גם בכך שעבודת פירוק הלוחות לא הייתה כרוכה בניסור או בשבירה. שקלתי טענה זו, אך מצאתי כי הראיות אשר הונחו בפניי אין בהן כדי לתמוך בה, אלא ההיפך הוא הנכון. לא מונחת בפניי כל ראיה לכך שבאזור הנגב, שהוא אזור בעל אקלים יבש, בלאי האסבסט הוא גבוה יותר ולכן מצויים, במקום שבו קיים אסבסט, מספר הגדול יותר של סיבי אסבסט. הראיה היחידה שמונחת בפניי לעניין זה, היא אמירתו של הנאשם 2 במהלך העדות. הנאשם 2 אינו עד מומחה ולא ניתן להסתפק בדעתו בעניין זה, מבלי שהוא הציג חוו"ד של מומחה לדבר וגם לא מחקר כלשהו בנושא. הסנגור שאל חלק מעדי התביעה לעניין זה ואף לא אחד מהם אישר את התיאוריה האמורה. הדבר אמור במיוחד לגבי שני עדים שהינם בבחינת מומחים לדבר והם גב' תמר בראון וד"ר אליעזר גנור. יש לומר כי זה האחרון אף העלה אפשרות שדווקא במזג אוויר לח, יתכן פירוק של סיבי אסבסט יותר מאשר במזג אוויר שהוא יבש. לא רק זאת, אלא שד"ר גנור העיד, והוא חזר על זאת מספר פעמים בעדותו, כי סיבי אסבסט, אשר משתחררים כתוצאה מבלאי, אינם סיבים אשר נתוניהם נכללים בגדר סיבים המסוכנים לציבור. אשר על כן, מצאתי כי הטענה שתוצאת המעבדה של הבדיקה מיום 7.1.07 (המופיעה בדו"ח מיום 11.1.07) מקורה בסיבים שהצטברו בשטיח בשל בלאי במהלך השנים של תקרת האסבסט, דינה להידחות. התוצאה היא כי די בעבודה שהנאשמים ביצעו עבודות פירוק האזבסט במקום, יחד עם תוצאות המעבדה, כדי להוכיח, מעבר לפסק סביר וכנדרש במשפט פלילי, כי מקור הסיבים המזיקים בכמות במעל לערך המנחה, בעבודת הפירוק כאמור. תקנות הבטיחות בעבודה - האם רלוונטיות לכתב האישום? טוען הסנגור, בסיכומיו, כי תקנות הבטיחות בעבודה מטילות חובות על מעביד ועל בעל מקום עבודה ועניינן גיהות ובטיחות, כך שהן אינן רלוונטיות לכתב האישום, אשר אינו מייחס לנאשמים ביצוע עבודות בתור מעביד. אומר כי טענתו של הסנגור, אשר נשמעה לראשונה בסיכומים, אינה נהירה לי. כתב האישום, מפורשות, מייחס לנאשמים עבירות שעניינן בטיחות בעבודה ולא רק גרימת זיהום אוויר. ניתן לומר על המועדון שהוא מקום עבודה, וגם מבנה או אתר שמתבצעת בו עבודת בנייה באסבסט וכי הנאשמת 1 היא מעביד, והכל במובן תקנה 4(3) לתקנות הבטיחות בעבודה, לרבות לעניין החובה על מעביד כזה לדאוג לסילוק מיידי של הפסולת. דברים דומים יש לומר על תקנה 25(2) לתקנות הבטיחות בעבודה, באשר המועדון היה בבחינת מקום עבודה, אשר בו עובדים באסבסט, אשר בו על המעביד, במקרה זה, הנאשמת 1, לסילוק מיידי של הפסולת. אשר על כן, טענתו של ב"כ הנאשמים לעניין זה, דינה להידחות. סוף דבר מצאתי שיש להרשיע את הנאשמים בכל העבירות, אשר יוחסו להם בכתב האישום, פרט לעבירה הנוגעת להצבת שלטי אזהרה, ואשר יסודותיה של אלו לא הוכחו על ידי המאשימה, מעבר לספק סביר. אסבסטגג