גזר דין (לגבי הנאשמת מס' 1) כתב האישום ייחס לנאשמת מס' 1 (להלן:"הנאשמת"), יחד עם אחרים, עבירות לפי סעיפים 2+ 6(א) לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח- 1988 ועבירות לפי סעיפים 2+ 13(א)(1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד- 1984. עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ועיקריהן הן כי הנאשמת, ביחד עם אחרים, הזרימה, בעקיפין, שפכי ביוב ממתקני טיהור שפכים אשר אגרו שפכי ביוב מתחום שיפוטה אל הים ולכלכה את חופי הים הסמוכים לקיבוץ מעין צבי, שהינם רשות הרבים, וזאת במספר הזדמנויות במהלך שנת 1998. עניינם של יתר הנאשמים בתיק זה כבר הסתיים, כפי שפורט בהכרעת הדין. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לה. בהכרעת הדין מיום 4.11.07, לאחר שמיעת מלוא הראיות, הורשעה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה, עת נקבע כי הנאשמת הייתה אחראית על הזרמת השפכים אל הים ולכלוך רשות הרבים. בישיבת הטיעונים לעונש מיום 12.12.07, טרם הטיעונים לעונש, העידה הנאשמת את מר אלי אבוטבול, יושב הראש הנוכחי של הנאשמת 1, כעד מטעמה לעניין העונש. העד העיד בבית המשפט על מאמציה של הנאשמת בשמירה על איכות הסביבה ופירט כי הנאשמת נבחרה לאחרונה לשמש ישוב לדוגמא בתוכנית של מחזור אשפה בבתי אב, תוכנית אשר אמורה להתחיל בינואר 2008. כן העיד כי בעיות הביוב של המועצה, נשוא האישומים, נפתרו עם חיבורם של כל בתי האב בזכרון יעקב וכן היקב למכון טיהור שפכים חדש המצוי בצומת פרדיס- זכרון יעקב, וזאת לפני מספר חודשים. בטיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירות שביצעה הנאשמת, בין היתר לאור ריבוי העבירות, זרימת השפכים לים לאורך זמן ויחסה המזלזל של המועצה, באמצעות ראש המועצה דאז, לבעיות השפכים וזיהום הים, כפי שעלה מחומר הראיות וכאשר הובאו בפני בית המשפט נתונים על נזק רפואי שעלול להגרם למתרחצים בים כתוצאה מזיהומו על ידי שפכי ביוב וקולחין. עוד ציין ב"כ המאשימה את חוסר המעש של הנאשמת במציאת פתרון לבעיית השפכים, שנמצא רק בחודשים האחרונים, כעשור לאחר ביצוע העבירות נשוא האישומים. ב"כ המאשימה טען כי יש ליתן ביטוי בענישה להבדל בין חלקה של הנאשמת, שהינה העבריין העיקרי, ובין חלקיהם של יתר הנאשמים בביצוע מעשי העבירות, המועצה המקומית פרדיס וקיבוץ מעין צבי. על כן עתר ב"כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשמת ולהשית עליה את הקנס המקסימלי הקבוע בחוק וכן התחייבות כספית. לתימוכין, הגיש פסיקה באשר לרמת הענישה במקרים דומים. מאידך, טען ב"כ הנאשמת כי קיבוץ מעין צבי הינו העבריין העיקרי בתיק ולא הנאשמת, כאשר לקיבוץ הייתה השליטה על מתקני השפכים שאליהם הוזרמו, בהסכמה, השפכים משטח הנאשמת והקיבוץ הוא אשר אפשר הזרמת השפכים אל הים, על דעת עצמו. כמו כן, אין לטענתו להפלות בין הנאשמת למועצה המקומית פרדיס, שכן הוכח לטענתו בראיות ההגנה, כי מספר תושביה היה גדול משל הנאשמת 1 בזמנים הרלוונטיים לאישומים ומכאן כי חלקה בהזרמת הביוב למתקני השפכים היה גדול יותר מחלקה של הנאשמת. בתימוכין לטענותיו, הפנה ב"כ הנאשמת לראיות אשר הוגשו מטעמה במהלך שמיעת העדויות, על מאמציה של הנאשמת לאורך כל השנים במציאת פתרון לבעיות הביוב בשטחה. עוד ציין כי מכוני התקנים נשוא כתב האישום אושרו ע"י כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים כמתאימים בעת הקמת הפרויקט וכי רק בשלב מאוחר יותר כשלו. עוד טען ב"כ הנאשמת כי בניית המכון לטיהור השפכים הנוכחי ארכה זמן רב, בשל סיבות תקציביות ובירוקרטיות, שאינן תלויות בנאשמת עצמה, כאשר המכון הוקם על שטחה של המועצה האזורית חוף הכרמל ולא בתחומיה של הנאשמת. לקביעתי, יש משום חומרה מופלגת במעשיה ובמחדליה של הנאשמת, עת הזרימה שפכים משטחיה בכמויות ובאיכויות שאינן מתאימות לפעילות מתקני השפכים שיועדו לקליטת שפכיה ושפכי אחרים, וכאשר השפכים היו גולמיים ביותר ולא עברו כל תהליך של טיפול או טיהור. שפכים אלה הוזרמו אל הים ובכך גרמו לזיהום הים וללכלוך חוף הים הסמוך לקיבוץ מעין צבי. בדברי ההסבר להצעת חוק מניעת זיהום הים (ממקורות יבשתיים) התשמ"ח - 1988 נאמר: "הים וחופי הים מהווים את אחד ממשאבי הטבע החשובים של המדינה והם המוקד העיקרי לפעילויות נופש ותיירות; בעבר נהוג היה לראות הים כמאגר בעל כושר קיבול אינסופי, אך כיום ברור כבר כי הדבר אינו נכון וכי הים וחופיו הם משאב טבע פגיע מאוד העלול להיהרס ולהתכלות, ויש לשמור ולהגן עליו." ככלל, תופעה זו של זיהום הים ע"י מקורות יבשתיים ולכלוך חופי הים מעידה על הזילות בה נוהג האדם בסביבתו, בערכי הטבע, במשתמשים בים ובשוכני הים, מה עוד שחלקם של המעשים נעוץ במניעים כלכליים, כאשר חסכון בהקצאת משאבים הולמים לסילוק שפכים מביא בעקבותיו לפגיעות כה קשות בערכים כלל חברתיים, משמעותיים וחשובים. אין ספק כי כל חברה מתוקנת נמדדת, בין היתר, במידת מחויבותה לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה, מתוך תפיסה לפיה בעיות זיהום הסביבה הינן בעיות כלל חברתיות, הפוגעות בזכותם של התושבים לחיים של איכות וללא סיכון בריאותם ותוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון ברבות השנים. חמורים הדברים עוד יותר, כאשר מעשי עבירה אלה של סילוק שפכים לים נעשים ע"י רשות מקומית, מי שצריכה להיות אמונה על רווחת תושביה תוך כדי שמירת ערכי הטבע והסביבה. הנני סבורה כי אכן יש מקום להבחין בין חלקה של הנאשמת ובין יתר הנאשמים בתיק, כאשר מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עלה כי חלקם בביצוע העבירות קטן יותר. כפי שפורט בהכרעת הדין, לשפכי הנאשמת היה חלק מכריע בעומסים אשר נוצרו על מתקני השפכים וזאת בשל שפכי יקב זכרון יעקב, אשר יצרו עומסים אורגניים גדולים על מתקני השפכים ופגעו בכך ביכולת הטיפול והטיהור של השפכים. אף אם לפרויקט הקמת מכוני השפכים המשותף לנאשמת, למועצה המקומית פרדיס ולקיבוץ מעין צבי ניתנו כל האישורים הרלוונטיים בעת הקמתו, אין בכל כדי לאיין את אחריותה של הנאשמת למפגע אשר נוצר. בהיות הנאשמת מודעת לכך כי מתקיימים המפגעים נשוא כתב האישום, הרי שניתן היה לצפות ממנה, כרשות מקומית, כי תשקוד למציאת פתרון לבעיה או תנקוט באמצעים מיידים להפסקת המפגע. אולם לא כך פעלה הנאשמת. נהפוך הוא; הוכח כי הנאשמת לא עשתה דבר על מנת למנוע את הזרמת השפכים למתקני הטיהור ובעיקר לא נקטה באמצעים ממשיים למניעת הזרמת שפכי יקב זכרון יעקב למערכת הביוב שבשטחה, ששפכיו גרמו לעומסים העיקריים על מתקני השפכים. כל זאת, כאמור, על אף שידעה כי היקב גורם לעומסי יתר למערכת הביוב. יתר על כן, כעולה מחומר הראיות וכפי שנקבע בהכרעת הדין, התנהגותו של מי שעמד בראשה התאפיינה בזלזול מפורש ומקומם נוכח הבעיות בקליטה השפכים אשר הובאו לידיעתו. לכך יש להוסיף כי יתר הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם ונטלו אחריות על מעשיהם בשלבים שונים של ניהול ההליך, שלא כמו הנאשמת כאן, שבחרה לעמוד על הבאת מלוא הראיות, מתוך תפיסה שאינה נוטלת אחריות על המעשים נשוא האישומים. יש לציין כי ראש המועצה הנוכחי הכיר באחריות המועצה להזרמת השפכים לים, וזאת במסגרת עדותו לעניין העונש. הנני מתחשבת לעניין העונש בכך שהמחדלים, בעיקרם, הוסרו וזאת ע"י חיבור בתי האב והמפעלים שבשטחה של הנאשמת למט"ש חוף הכרמל, לפני מספר חודשים. כן נתתי את דעתי לתמורה שחלה בנאשמת, בכל המתייחס לשמירה על איכות הסביבה, כפי שעלה מדברי ראש המועצה הנוכחי ונתמך במסמכים אשר הוגשו לבית המשפט. בתי המשפט הדגישו בפסיקתם במשך השנים את הצורך בהחמרת הענישה בגין עבירות של איכות הסביבה ואף בענייננו על הענישה לבטא את הצורך החברתי בשמירה על ערכי הטבע ואיכות החיים ולשלוח מסר חברתי כי מעשים שכגון אלה, כפי שנעשו בענייננו, יביאו לתגובה עונשית משמעותית. כן יש להתחשב בריבוי המקרים והתמשכות ביצוע העבירות, בשים לב אל יתר השיקולים שבאו בפני בית המשפט. אשר על כן, הנני דנה את הנאשמת מס' 1 לתשלום קנס כספי בסך של 250,000 ₪. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 25,000 ₪ כל אחד החל מיום 23.2.08 ואילך. אם לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו- יחול פרעון מיידי של כל היתרה. הקנס יועבר לטובת הקרן למניעת זיהום הים. הנני מחייבת את הנאשמת מס' 1 לחתום עד ליום 30.1.08 על התחייבות על סך של 100,000 ₪ להמנע תוך 3 שנים מהיום מביצוען של עבירות זהות. בהעדר חתימה- יאסר ראש המועצה הנוכחי למשך 60 יום. שמירת הסביבה החופיתחוף הים