הזרמת שפכים לים

הכרעת דין אני מזכה את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. העובדות: הנאשמים הואשמו בעבירות של הזרמת שפכים לים בניגוד לתנאי היתר הזרמה כדין - עבירות לפי סעיפים 6 (א)(1) 6(ג) 6 (ה) 6 א' לחוק מניעת זיהום יום ממקורות יבשתיים תשמ"ח - 1988 והשלכת פסולת לרשות הרבים - עבירות לפי סעיפים 2, 13 (א)(1) ו-15 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד - 1984. על פי כתב האישום הנאשמת 1 היא חברה לייצור ושיווק מוצרי צריכה בתחום המזון והבית אשר בבעלותה מפעל לייצור מוצרי מרגרינה המצוי במפרץ חיפה. הנאשם 2 שימש כמנהל אתר המפעל אצל הנאשמת 1 והנאשם 3 שימש כמנהל טכני אצל הנאשמת 1. לנאשמת 1 היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היתר להזרמת שפכים לים, מספר 124/2007 אשר תוקפו היה מיום 25/02/2007 עד ליום 31/03/2009. לטענת המאשימה בימים 22/07/2007, 18/08/2007 ו-20/08/2007 התגלו במהלך סיורים שבוצעו על ידי אנשי המשרד להגנת הסביבה בחוף הים בקריית חיים, בסמוך לנקודת יציאת השפכים מהמפעל לחוף הים, זיהומי בוצה בצורת כדורי שומן נוקשים בעל ריח חומצי חריף, אשר מקורם זוהה בפס ייצור המרגרינה במפעל. 3. המאשימה טוענת כי במעשים ובמחדלים המתוארים לעיל חרגו הנאשמים מתנאי היתר ההזרמה, הזרימו לים שפכים ממקור יבשתי בניגוד לתנאי ההיתר והשליכו פסולת לרשות הרבים. לטענת המאשימה הנאשמים 2 ו-3 אחראים מתוקף תפקידיהם על ביצוע העבירות הנ"ל באשר לא פיקוחו ולא עשו כל שניתן על מנת למנוע את ביצוע העבירות המפורטות בסעיפים 6-7 לכתב האישום על ידי הנאשמת 1 ו/או מי מעובדיה. 4. הנאשמים הודו בעובדות סעיפים 1-5 לכתב האישום וכפרו בסעיפים 6-11. לפיכך ויתר ב"כ המאשימה על העדת עד תביעה מספר 3. ראיות המאשימה: 5. מטעם המאשימה העידו: עד תביעה מס' 1 - גדעון בטלהיים - מפקח זיהום ים, אגף ים וחופים מהמשרד להגנת הסביבה. באמצעות עד זה הוגשו הודעת הנאשם 3 מיום 01/11/2007 - מוצג ת/1, אליו צורף נספח תמלול החקירה והודעת הנאשם 2 מיום 20/12/2007 - מוצג ת/2 אליו צורף נספח תמלול החקירה. עד תביעה מס' 2 - עדי שרון - מפקח זיהום ים, אגף ים וחופים מהמשרד להגנת הסביבה. באמצעות עד זה הוגש מזכר שערך ביום 18/08/2007 - מוצג ת/3. טופס נטילת דגימה מספר ב10964 מיום 18/08/2007 - מוצג ת/4. מזכר מיום 20/08/2007 - מוצג ת/5. טופס נטילת דגימות מספר ב10965 עד ב10969 (כולל) - ת/6 א', ב', ג', ד', ה'. עד תביעה מספר 3 - דר' אילן מליסטר - מהנדס כימי במשרד להגנת הסביבה. באמצעות עד זה הוגשה תעודת עובד ציבור לגבי קיומו של היתר, כאשר לתעודה ולהיתר צורפו גם הבקשה להיתר שבסופה יש מפה המצביעה על מיקום המפעל ומוצאו לים - מוצג ת/11. סט תמונות הממוספרות 1-12 אשר צולמו על ידי העד בתאריך 20/08/2007 - סט התמונות הוגש וסומן ת/12. חוות דעת מומחה מיום 18/12/2007 - מוצג ת/13. עד תביעה מספר 4- גד כהן. כאשר בהסכמת ב"כ המאשימה הוגשה הודעתו בחקירתו 04/11/2008 כחקירה ראשית - מוצג ת/14. עד תביעה מס' 5 - גב' שושנה אסא. אשר עבדה במעבדת בקטוכם לבריאות הציבור ואיכות הסביבה. באמצעותה הוגשה תעודת בדיקה שמספרה 6159886 - מוצג ת/15. וכן 5 תעודות בדיקה נוספות המתייחסות לדגימות נשוא ת/6 א'-ה' - מוצג ת/16 א'-ה'. בהסכמה הוגשו הודעות העדים דלקמן ללא צורך בחקירת אותם עדים: הודעת העד יצחק ברסוק - מתאריך 28/10/2007 - מוצג ת/7. הודעת העד סמיון דנין - מתאריך 28/10/2007 - מוצג ת/8. הודעת העד יורי ליברמן - מתאריך 28/10/07 - מוצג ת/9. הודעה באזהרה של הנאשם 3 שנגבתה על ידי העד נורברטו ורסובר אליה מצורפים מסמכים שונים - מ- מוצג ת/10. 6. במהלך פרשת התביעה ובעקבות טענת ב"כ הנאשמים כנגד קבילות תוצאות בדיקות הדגימות קבע בית המשפט כי ביחס למוצגים ת/15-ת/16, הם אינם יכולים להתקבל כראיה לאמיתות לכאורה של תוצאות הבדיקות הכלולות בהן לאור העובדה כי מי שבדק בפועל את הדגימות לא חתם עליהן (ביחס לת/16). וכאשר עדת תביעה 5 עצמה אישרה כי היא עצמה לא בדקה את הדגימות. עם זאת, קבעתי כי המסמכים הנ"ל קבילים כראיה לכך שאכן נערכו בדיקות לדגימות שנשלחו - מוצגים ת/4 ו-ת/6. 7. בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים כי הנאשמים אינם צריכים להשיב לאשמה בהתאם להוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי. הצדדים טענו טענותיהם לעניין זה ביום 14/04/2010. בתאריך 15/04/2010 קבעתי בסעיף 13 להחלטתי כי אכן המאשימה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה ולו לכאורה כי הנאשמים הזרימו שפכים לים בניגוד לתנאי ההיתר (ת/11). אימצתי את טיעוני הסנגור וקבעתי כי המאשימה לא הוכיחה ולו לכאורה כי הנאשמים הזרימו לים את אחד מסוגי השפכים האסורים להזרמה בהתאם לסעיף 10 א' בהיתר וקבעתי כי תוצאת קביעתי היא למעשה זיכוי הנאשמים מעבירה זו וכי אינני מחייבת אותם להשיב ו/אן להביא ראיות ביחס לעבירה זו שיוחסה להם בכתב האישום. 8. בהחלטתי ציינתי כי המאשימה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי הממצאים שנמצאו מהווים "בוצה מכל מקור כלשהו". קבעתי כי המאשימה לא הביאה כל ראיה איזו כמות ואיזה ריכוז היה לכדורי השומן המוקשים בכלל הנוזל שהוזרם, כאשר על פי ההיתר מותר היה לנאשמים להזרים עד 100 ק"ג מוצקים ביום ועד 25 ק"ג של שומן ושמן ליום. על כן, משלא הוכיחה המאשימה כי הנאשמים הזרימו בוצה בכמות מעל הכמות הנ"ל היא לא עמדה בנטל ולא הוכיחה אף לכאורה כי הנאשמים חרגו מתנאי ההיתר. 9. עם זאת, קבעתי כי הובאו בפניי ראיות לכאורה לפיהן פסולת - כדורי שומן מוקשים התגלו בחלק מהמועדים נשוא כתב האישום, הן בסמוך לנקודת יציאת השפכים מהמפעל לחוף הים והן בחוף כאן - חוף קריית חיים. קבעתי כי המאשימה הוכיחה כי מדובר לכאורה בפסולת וכי לכאורה הוכח קשר של הנאשמים לאותה פסולת. קבעתי עוד כי גם אם לנאשמים יש היתר הזרמה הרי במידה והפסולת הגיעה לאן שהיא הגיעה שלא על דרך הזרמה באופן ובכמות המותרים לנאשמים, אלא ממקור אחר ניתן לכאורה לייחס לנאשמים עבירה של השלכת פסולת. לפיכך קבעתי כי על הנאשמים להביא ראיות מטעמם ככל שהן מתייחסות לעבירה זו שיוחסה להם בכתב האישום. קבעתי במפורש כי הראיות שעל ההגנה להציג תתייחסנה אך ורק לעבירה על חוק שמירת הניקיון וכי אין מקום להביא ראיות ככל שהן מתייחסות לחוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים לגביה המאשימה לא הוכיחה ולו אשמה לכאורית. ראיות ההגנה: 10. מטעם הנאשמים העידו דלקמן: עד הגנה מס' 1 - דר' אלכס כהן מחברת הזמט. באמצעותו הוגשו חוות דעת מומחה - מוצג נ/1, כאשר נספח 2 הכולל שלושה כרכים והמהווה חלק בלתי נפרד מחוות הדעת הוחזר לב"כ הנאשמים. עד הגנה מס' 2 - גדעון פרלמן - מנהל מפעל חיפה ואחראי על כל הפעילות בתחום המפעל. באמצעותו הוגשה תעודה מטעם המכון לבקרה ואיכות ועל פיה הנאשמת 1 נמצאה מתאימה לדרישות התקן ISO14001 - מוצג נ/2. עד הגנה מס' 3 - אמנון רדלמן - מי ששימש המנהל הטכני של הנאשמת 1 במועדים הרלוונטיים לאישום. באמצעותו הוגש סט בדבר הדרכות שנעשו לכל עובדי המפעל בשנת 2007 - מוצג נ/3. 11. הצדדים סיכמו טענותיהם בתאריך 05/07/2010. דיון והכרעה 12. בתום פרשת ההגנה ושמיעת סיכומי הצדדים אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, גם ביחס לעבירה של השלכת פסולת לרשות הרבים בניגוד לחוק שמירת הניקיון. 13. כפי שפורט לעיל דחיתי את בקשת הסנגור לזכות את הנאשמים מעבירה זו שיוחסה לנאשמים וקבעתי כי לכאורה שמנים שמקורם במפעל הגיעו לחוף. לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי שמנים שמקורם במפעל הגיעו לחוף, גם לאחר חקירת הנאשמים 2+3 בחקירה הנגדית. 14. כפי שצוין לעיל, בית המשפט קבע כי תוצאות הדגימות - ת/15 ו-ת/16 אינן קבילות כראיה לאמיתות האמור בהן והתוצאות המפורטות בהן אינן קבילות - החלטתי מיום 14/04/10, לאור העובדה כי עדת התביעה, הגב' שושנה אסא העידה במפורש כי היא עצמה לא בדקה את הדגימות, לאור העובדה כי אין מדובר במסמכים מקוריים ולאור העובדה כי מי שבדק בפועל את הדגימות לא חתם, לפחות ביחס לת/16 א'-ה'. 15. כן קבעתי כי המאשימה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי הממצאים שנמצאו מהווים "בוצה מכל מקור שהוא". קבעתי עוד כי המאשימה לא הביאה כל ראיה, איזה כמות ואיזה ריכוז היה לכדורי השומן המוקשים בכלל הנוזל שהוזרם, כאשר על פי תנאי ההיתר עצמו מותר לנאשמים להזרים עד 100 ק"ג מוצקים כל יום ועד 25 ק"ג של שומן ושמן ליום. 16. על אף הפתח שפתחתי למאשימה היא לא עמדה בו ולא הצליחה להוכיח כי הנאשמים הם אלו שגרמו להגעת אותה פסולת למקום אליו הגיעה שלא על דרך של הזרמה לים - הזרמה אשר הייתה מותרת לנאשמים במידה והיו עומדים בתנאי ההיתר. בתום שמיעת הראיות בתיק לא הוכיחה לי המאשימה כי החומר שנמצא בחוף מקורו במפעלה של הנאשמת מספר 1, שכן כאמור תוצאות הבדיקות נפסלו כראיה, לא הוכיחה כי החומר שנמצא בחוף הוא חומר שהגיע אליו תוך חריגה מהיתר ההזרמה ולא הוכיחה כי מעשיהם של הנאשמים הם אשר גרמו להגעת החומר לחוף. 17. בצדק מציין ב"כ הנאשמים בסיכומיו כי לגבי מועד ה-22/07/07 אין ראיה כי נמצאה פסולת למעט התייחסותו של הנאשם 3 בת/1 למה שנמסר לו על ידי עד התביעה, מר בטלהיים. רק בתאריך 20/08/07 נמצאו בשפך היוצא מהמפעל כדורי שומן. כאמור, תוצאות המעבדה נפסלו כראיה וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 15/04/10, דווקא מעדותו של עד התביעה, דר' מליסטר, ניתן לקבוע כי הזרמת מוצקים מרחפים מותרת על פי ההיתר, אלא אם הם בוצה האסורה בהזרמה, וכאמור לא הוכח בפניי כי מה שנמצא אכן מהווה בוצה. 18. גם אם קיימת סבירות כי אכן מקורם של אותם כדורי שומן הוא במפעלה של הנאשמת 1, בשל המיקום בו נמצאו, צורת אותם כדורים והתרשמות עדי התביעה, עדיין, לאחר שפסלתי את תוצאות הבדיקה מלהוות ראיה קבילה לא ניתן לשלול את גרסת הנאשמים כי מקור השומן הוא ממקור אחר, גם אם מדובר בשומן המהווה סוג של שמן מאכל. עסקינן בהליך פלילי והמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לספק סביר כי מקורם של אותם כדורי שומן שנמצאו בחוף הוא במפעלה של הנאשמת 1. 19. גם אם הייתי קובעת כי אכן כדורי השומן שנמצאו בחוף, במקומות ובמועדים הנקובים בכתב האישום מקורם במפעלה של הנאשמת והגעתם למקום נעוצה, בין היתר, בהתנהגותם של הנאשמים 2+3, הרי לאחר פרשת ההגנה נחה דעתי כי הייתה עומדת לנאשמים ההגנה נשוא סעיף 22 (ב) לחוק העונשין. חוק שמירת הניקיון תשמ"ד - 1984, קובע בסעיף 13 (ו) כי "עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה". בהתאם לסעיף 22 (א) לחוק העונשין, אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, ואילו בהתאם לסעיף (ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה, אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות, ועשה כל שניתן למנוע את העבירה. דהיינו, יש להוכיח את היסוד העובדתי על מנת להטיל על אדם אחריות פלילית בעבירה מסוג אחריות קפידה, שכן כאמור העבירה אינה דורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות, אך אדם יהא פטור מאחריות לפי סעיף זה אם עשה כל שניתן למנוע את העבירה. 20. כפי שציינתי לעיל, המאשימה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה את מלוא היסוד העובדתי לאחר שלא הוכיחה את הטענה בסעיף ב.6. לכתב האישום כי פסולת שנמצאה - "זיהומי בוצה" בצורת כדורי שומן מוקשים, בעלי ריח חומצי חריף אשר מקורם זוהה כפס יצור המרגרינה במפעל", היא אכן זיהומי בוצה, ולא הוכיחה כי מקורם של אותם "זיהומי בוצה" כטענתה הוא בפס ייצור המרגרינה במפעל. אולם, גם אם הייתי קובעת כי היסוד העובדתי הוכח, וכי אכן מדובר בזיהומי בוצה שמקורם בפס יצור המרגרינה במפעל, וגם אם הייתי קובעת כי הנאשמים חרגו מתנאי ההיתר והזרימו לים שפכים ממקור יבשתי, בניגוד לתנאי ההיתר, והשליכו פסולת לרשות הרבים, הרי בצדק מציין ב"כ הנאשמים כי הנאשמים עמדו בנטל והוכיחו כי עשו כל שניתן למנוע את העבירה. 21. אני מתייחסת לעדויותיהם של הנאשמים 2+3, אשר פרטו בהרחבה את האמצעים שננקטו וננקטים על מנת לעמוד בתנאי ההיתר ולהימנע מהגעת פסולת שלא על דרך הזרמה בהיתר. כן אני מתייחסת לחוות דעתו של מומחה ההגנה, עד הגנה מספר 1, דר' אלכס כהן. על פי נ/1 על נספחיה, אשר לא נסתרו על ידי ב"כ המאשימה, הרי בהנחה שהנאשמת הזרימה לים שפכים הכוללים כדורי שומן מוקשים, אין בכך חריגה מהיתר ההזרמה שניתן לנאשמת על ידי המשרד להגנת הסביבה, לא נמצאה התאמה בסוג החומר בין נקודות הדיגום השונות ובין החומר שנדגם במפעל, ולענייננו, האמצעים הטכנולוגיים שהיו מצויים במפעל במועדים הרלוונטיים עומדים בסטנדרטים מקובלים לנקיטה בצעדים נאותים למניעת גרם זיהום ומגלמים את "הטכנולוגיה המיטבית הזמינה לעניין טיפול בשפכים בתעשיית המזון בסקטור שמן צמחי". על פי נ/2, מערכת הניהול הסביבתי של הנאשמת 1 נסקרה ונבחנה על ידי המכון לבקרה ואיכות ונמצאה מתאימה לדרישות התקן ISO14001. על פי נ/3, במפעלה של הנאשמת 1 בוצעו הדרכות בנושא איכות הסביבה במועדים שונים בהן נכחו עובדים שונים. 22. עד ההגנה דר' אלכס כהן ציין בחקירתו הנגדית כי המפריד הפיזיקאלי אינו מצריך בקרה אנושית ולא התערבות של ציוד מכשור, שכן הוא פועל באופן פסיבי ומיועד ללכוד באופן פיזיקאלי את השמנים. לשאלת בית המשפט השיב כי "צריכה להיות תקלה ממש קטסטרופאלית כדי שמפריד כזה ייפרץ בתנאי עבודה רגילים. כלומר שלא יתפקד כמפריד ולא ילכוד את השומנים", (עמוד 37 שורות 4-7 לפרוטוקול). כאמור, על פי חוות הדעת נ/1 - בסעיף 5, הטכנולוגיה ששימשה את המפעל בכדי למנוע הזרמה של שפכים אשר אינם עומדים בתנאיי ההיתר, מבוססת על היררכיה של שלוש שכבות הגנה מלאות והגנות אלה היו קיימות ביולי - אוגוסט 2007. בנוסף לשימוש באותה טכנולוגיה, עשתה הנאשמת 1 שימוש באמצעים הנדסיים ובפעולות אנוש כנדרש על פי אמות המידה המחמירות ביותר. 23. הנאשם 2 ציין כי הנאשמת השקיעה בטיפול בשפכים מיליוני שקלים כל שנה וזאת בליווי ואישור של המשרד להגנת הסביבה. על פי המדיניות של הנאשמת 1, יש לעשות כל מה שנדרש לצורך עמידה בתקנים ושיפור ההשפעה על הסביבה. כך נעשה במקרה הנדון. לדבריו, קיימת מערכת יחסים פתוחה ושקופה לחלוטין עם מפקחי אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. 24. העד פירט בחקירתו הנגדית את האמצעים שננקטו לצורך תפעול מתקן הטיפול בשפכים, מהן הפעולות שנקט לאחר הגעת התלונה הראשונה - תחקיר, והפעולות המתקנות שנעשו בעקבות התחקיר. 25. הנאשם 3 העיד על הפעולות שנקט בתוקף היותו המנהל הטכני של הנאשמת 1, ופירט את אופן הפעלת מערכת הטיפול בשפכים במפעל. העד ציין כי לא זכור לו אירוע של טענות בדבר הזרמת שפכים לים למעט האירועים נשוא האישום, וציין כי ההתייחסות למקרה של "כמעט תאונה" הוא כאילו התאונה ארעה (עמוד 52 שורות 16-17 לפרוטוקול). 26. ב"כ הנאשמים הפנה את בית המשפט בסיכומיו (בעמודים 71-73 לפרוטוקול), למה שכינה "שרשרת ניהול מסודרת, מודעת להיררכיה ולפרטיה ומקצועית", כאשר לדבריו מדובר במפעל שהוציא את כל הנדרש, בלי לשקול שיקולים כלכליים, על מנת למנוע השלכת פסולת ולעמוד בדרישות היתר ההזרמה. לאותה מערכת שתוכננה על ידי הנאשם 3, הוספה מערכת של התראה מפני תקלות והוסף ניטור רציף המחובר ישירות למשרד להגנה על הסביבה. גם אותם עדים אשר הודעותיהם הוגשו בהסכמה - ת/7,ת/8 ו-ת/9 פירטו נהלים ברורים אותם הכירו היטב, לרבות מי שהיה אמור להחליף את האחראי על הבריכות. 27. אני קובעת כי אכן הנאשמים עמדו בנטל להוכיח כי עשו כל שניתן למנוע את העבירה, והמאשימה לא הצליחה להפריך גרסתם זו, וזאת - גם אם הייתי קובעת כאמור כי התקיימו כל רכיבי היסוד העובדתי בעבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום. 28. העולה מן האמור - אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל, לא הוכיחה את עובדות כתב האישום גם ככל שהן מתייחסות לעבירה של השלכת פסולת בניגוד לסעיפים 2, 13 (א)(1) ו-15 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד - 1984, מעבר לספק סביר, ועל כן בנוסף לזיכויים של הנאשמים מהעבירה של הזרמת שפכים לים בניגוד לתנאי היתר הזרמה כדין מתאריך 15/04/10 אני מזכה את הנאשמים גם מעבירה זו. זכות ערעור תוך 45 יום. זיהום מים