1. לפני תביעת מזונות של אשה וילד כבן 12 שנים לחיוב הנתבע במזונותיהם. בני הזוג נשואים ומתגוררים ביחד ולהם 2 בנים, אחד בגיר כבן 21 שנה, חייל בצה"ל שמגיע כל יום הביתה, אך הוא לא הגיש תביעת מזונות כנגד הנתבע, והשני, התובע 2, כבן 16 שנים המתגורר אף הוא בבית. 2. מזה זמן רב שאין השלום שורר בין בני הזוג ובמהלך הדיון שהתקיים היום הוברר לי כי הנתבע אף הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני כנגד אשתו התובעת 1. השתכרות האשה 3. התובעת 1 עובדת בשרות התעסוקה ומתלושי השכר שהגישה לבית המשפט היא משתכרת סך של 4,876 ש"ח נטו בממוצע לחודש. בנסיבות אלה מאחר וסכום זה מספק את צרכיה והיא בבחינת "צאי מעשה ידיך במזונותיך", האשה אינה זכאית למזונות והוסכם בין הצדדים כבר בתחילת הדיון כי המשך הדיון והמחלוקות בתיק זה יתמקדו בצרכי הילד ובמזונות עבורו בלבד. חובות המשפחה 4. כל אחד מבני הזוג רכש לעצמו לאחרונה מכונית, האשה ב80,000- ש"ח והבעל ב130,000- ש"ח, וכתוצאה מכך שניהם לקחו הלוואות והם שקועים בחובות. כמו כן גם לבן החייל יש מכונית נוספת כך שבסה"כ מחזיקה המשפחה 3 מכוניות בבית. בנוסף לכך לכל אחד מבני המשפחה יש פלאפון וסה"כ מחזיקה המשפחה 4 פלאפונים בהוצאה כוללת של 700 ש"ח לחודש על פי סעיף 3 לכתב התביעה. כמו כן הסביר הנתבע כי הוא משלם עבור בנו הבגיר את הוצאות הדלק למכונית השלישית והסיגריות. ניתן בבירור להסיק מכך כי סדר העדיפות של בני המשפחה לקוי ביותר. הם מממנים בעדיפות ראשונה מותרות יקרים שמעבר ליכולתם, וכתוצאה מהרכישות היקרות שביצעו, נכנסו לחובות שנראה כי אינם יכולים לעמוד בהם. הנתבע הבהיר בביהמ"ש כי אין ביכולתו לשלם מזונות עבור בנו משום שהוא נמצא בחובות כבדים. 5. במצב החובות וסדר העדיפות המתואר לעיל, מן הראוי הוא שתימכר לפחות אחת מ3- המכוניות שמחזיקה המשפחה, על מנת שניתן יהיה בעדיפות ראשונה לדאוג ולספק את צרכי המחיה השוטפים של המשפחה לפני שמממנים מותרות ע"י רכישת רכבים ופלאפונים והחזקתם. 6. הנתבע עובד בעירית ירושלים ועפ"י תלושי המשכורת שהוגשו לבית משפט הוא משתכר סך של 11,490 ש"ח נטו בממוצע לחודש, לאחר הפחתת ניכויי חובה בלבד. אין בדעתי להתחשב לצורך פסיקת המזונות עבור הקטין, בהלוואות שונות שמשלם הנתבע בגין המכונית שרכש או חובות אחרים, שכן הכנסתו הנאה מחייבת כי קודם ישא הוא באחריותו ובחובתו לשלם את מזונות הילד, ורק עם יוותר בידו סכום נוסף יוכל הוא להשתמש בו לצורך קניית מוצרים אחרים. 7. בכתב התביעה פורטו צרכי הילד והאישה, אולם רוב הסכומים שצויינו נראים מוגזמים. לפיכך לצורך קביעת צרכיו ההכרחיים של הקטין בגיל 16 אקבע את הסכומים הבאים: א. עבור מזון וחומרי ניקוי - 1,000 ש"ח. ב. עבור טלפון חלקו של הקטין (30%) - 80 ש"ח. ג. עבור גז חלקו של הקטין (30%) - 30 ש"ח. ד. עבור חשמל חלקו של הקטין (30%) - 80 ש"ח. ה. עבור ארנונה כללית (30%) - 100 ש"ח. ו. עבור מים (30%) - 40 ש"ח. ז. עבור ועד בית (30%) - 15 ש"ח. ח. עבור הסקה (30%) - 500 ש"ח. ט. עבור ביגוד והנעלה - 500 ש"ח. י. עבור הוצאות חינוך וטיולים - 125 ש"ח. יא. עבור הוצאות תרבות נסיעות ודמי כיס - 500 ש"ח. סה"כ - 2,970 ש"ח. רכישת הביגוד עבור הבן 8. אמנם לטענת ב"כ הנתבע הבן עובד לפעמים בחנות ספורט של דודו (אחי אמו) ומוסכם על דעת הצדדים כי הוא רוכש שם חלק מהביגוד, אך האם העידה כי את הביגוד שהבן רוכש שם היא חייבת לממן, אם כי היא תשלם כחוב דחוי שהצטבר לאחיה, ואיננה נדרשת לשלם זאת מיד בשל קשייה לממן את הוצאות המחיה בבית משום שהנתבע אינו משלם לה מזונות לילדים השוהים בבית. מוכנה אני לצאת מהנחה שמאחר ומדובר בחנות של אחיה בודאי היא מקבלת הנחה על הביגוד, אולם הביגוד וההנעלה עבור הקטין נרכשים גם מחנויות אחרות, וגם את המחיר ולאחר הנחה , יש לשלמו לבעל החנות. הסכום שקבעתי לעיל עבור הביגוד וההנעלה לבן לוקח בחשבון עובדות אלה, כולל ההנחה, אך אין הצדקה שהאשה תישא במימון הביגוד או שאחיה יספוג את החוב, שכן חובת תשלום זה היא על הנתבע כצורך הכרחי לילד. השתכרות הקטין 9. טענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבע הוא כי מאחר והבן עובד ומשתכר לא חייב הנתבע במזונותיו. האשה העידה כי אמנם הקטין עובד בחנות של אחיה, אולם הוא לא עובד שם באופן סדיר וקבוע, אלא בתקופת החופש הגדול שאז התדירות גבוהה ועכשיו הוא עובד סה"כ 3 פעמים בשבוע כ- 11 שעות שבועיות. לא הובאו בפני ראיות ממקור ראשון להיקף עבודתו והשתכרותו של הילד, ובחקירתה הנגדית האשה לא אישרה כי הסכום שהבן מקבל הוא בסך 1,000 ש"ח לחודש כפי שהציג זאת בפניה ב"כ הנתבע, כך שלא ניתן לקבוע ממצאים אמינים ומדויקים בענין זה. מכל מקום היא ציינה כי את הכסף שהוא מקבל הוא שומר לצרכיו הפרטיים ואיננו מממן בכך את הביגוד שהוא מקבל בחנות. 10. לטענת ב"כ הנתבע יש להפחית מסכום המזונות שבהם חייב הנתבע סך של 1,000 ש"ח, כיוון שמדובר בילד בגיל 18 שהחיוב במזונות עבורו הוא מדין צדקה. לשם כך הוא מפנה: לע.א. 210/82 גלבר נ' גלבר פ"ד לח(2) 14, ולע.א. 524/66 מזרחי נ' מזרחי פ"ד כ(4) 813. 11. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט- 1952 קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים עפ"י הדין האישי. עד גיל 6 החובה היא מגיל תורה ומגיל 6 עד גיל 15 החובה היא עפ"י תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד עבור צרכיו ההכרחיים של הילד. חובת המזונות מעבר לגיל 15 היא מדין צדקה ואיננה תלויה בגיל, ונאמר בשולחן ערוך יורה דיעה רנ"א ד': "כופין האב לזון בנו עני ואפילו הוא גדול, כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר". על האב לספק את חובתו המינימאלית של צרכיו ההכרחיים של הילד, ומעבר לחובה זו הוא חייב לספק את רמת החיים אשר הילד הורגל אליה או ראוי לו. חובה זו נובעת מדיני צדקה אשר היא חובה משפטית מלאה. 12. בע.א. 210/82 גלבר הנ"ל דובר על ילד מעל גיל 15 שהמזונות עבורו הם מדין צדקה, ואמר כב' השופט שינבוים: "התנאי היחידי לחיוב מדין צדקה מצד המקבל הינו איפא היותו "עני", דהיינו שאין הוא מסוגל לספק את צרכיו מאמצעיו הכספיים ואינו יכול להשיג אמצעים כספיים ע"י מאמציו בעבודה". ע.א. 247/64 פ"ד יח(4) 264. ועוד אמר השופט שינבוים: "ילד בגיל 15-18 הלומד בבית ספר אינו יכול לספק את צרכיו מעבודתו, לפי הנהוג והראוי אין לעקור אותו מלימודיו ולשולחו לחפש פרנסתו מעבודתו, מתן האפשרות להמשיך את לימודיו לפחות עד גמר בית הספר התיכון הינו במסגרת האמור בשולחן ערוך יורה דיעה רנ"א ד'... מכאן, שדי בכך שהילד לומד בבית הספר התיכון ואין לו מקורות כספיים עצמאיים כדי לחייב את הוריו לפרנסו כפי יכולתם". 13. בע.א. 524/66 מזרחי הנ"ל מדובר בילד שעבד כחניך והשתכר באופן קבוע ובאם מטעמים אלה שמשכורתו היתה נמוכה. מטעמים אלה פטר בית המשפט את האב לשלם מזונות עבור בנו. 14. בענינינו לא מדובר בילד שעובד במקום קבוע כמו החניך בע.א. 524/66 הנ"ל, אלא בילד שעדיין לומד בבית הספר, ואין הצדקה כי את זמנו היקר יקדיש הילד לפרנסתו במקום ללימודיו. מן הראוי הוא שיקדיש זמנו ללימודים והוריו, שלהם הכנסות נאות, יהיו אלה שישאו בפרנסתו. האשה העידה שהילד עובד כדי לממן את בילוייו וצרכיו. 15. כאמור, נושא היקף עבודת הילד לא הוברר די צרכו בפני ולא הובאה עדות המעביד כדי לקבוע את היקף שעות עבודתו והכנסתו של הילד והאם מדובר בעבודה קבועה או מזדמנת, ואולם על פניו נראה כי מדובר בעבודה מזדמנת ובהיקף משתנה, ויש להניח כי תקופות של הילד יש בחינות והוא איננו יכול לעבוד. ההנחה בענינינו היא שהואיל ומדובר בילד שעדיין לומד, הוא זקוק לפנות את זמנו ללימודיו ולא לעבודה, בעוד שחובת המזונות לסיפוק צרכיו ההכרחיים של הילד הבגיר חלה על האב. לפיכך ולנוכח הכנסתו הגבוהה של האב לא ראיתי לנכון כי קיימת הצדקה שהאב יהיה פטור ממזונותיו עבור סיפוק צרכיו ההכרחיים של הילד, כאשר עפ"י הדין חובה זו מוטלת עליו ועפ"י הכנסתו הוא יכול לשאת בה, לפני כל תשלום אחר. 16. לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם את מלוא המזונות עבור צרכיו ההכרחיים בלבד של הקטין בסך 2,970 ש"ח לחודש עבור בנו התובע 2, וזאת בתנאי שהתובע 2 לא יעבוד במשך שנת הלימודים. באם הקטין יעבוד במשך שנת הלימודים, תהא זו עילה לפניה נוספת לבית המשפט לצורך בירור היקף הכנסתו הקבועה של הבן ולשינוי סכום המזונות עבורו. 18. הסכום יהיה צמוד למדד הידוע היום, ויתעדכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון לעדכון, אולם סכום שלא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום חלותו ועד התשלום בפועל. 19. החיוב הוא מיום הגשת התביעה 17.11.98. 20. התשלומים החודשיים יבוצעו ב1- לכל חודש. 21. הסכום שהצטבר מיום הגשת התביעה ישולם ב4- תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.4.99. 22. הנתבע ישא במחצית הוצאות חריגות של התובע 2 (כגון הוצאות רפואיות שאינן מכוסות ע"י קופ"ח, הוצאות ריפוי שיניים, פסיכולוג, משקפיים, שיעורים פרטיים, קייטנות, טיולים, דמי שכלול, חוגים וכו'), וזאת תוך 30 יום מיום שנתבקש לעשות כן, בכפוף להמצאת קבלות. 23. בהגיע הקטין לגיל 18 או לשירות צבאי (המאוחר מבין השניים) יפחת סכום המזונות ל1/3-, וזאת עד הגיעו לגיל 21 או עד לתום השירות הצבאי (המאוחר מבין השניים). 24. אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום. קטיניםמזונות ילדיםמזונות