גזר דין לנאשמת 1 האישום והעבירות 1. הנאשמת הורשעה על פי הודייתה בעבירות של הזרמת פסולת או שפכים לים בניגוד לסעיפים 2, 6 לחוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח - 1988, איסור זיהום מים בניגוד לסעיפים 20ב', 20כא', ו - 20כב', לחוק המים, התשי"ט - 1959, והשלכת פסולת ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2, 13, 15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984. הנאשמת הינה חברה המנהלת ומפעילה מלון בחוף הצפוני באילת בשם מלון רויאל ביץ' אילת (להלן : "המלון"). בתחום המלון מצוי חדר גנרטורים ובו מיכל סולר המכיל כאלף ליטר סולר. הנאשמת הורשעה באמור לעיל בכך שבתאריך 18.12.2005, בשעות הלילה נשפכו וזרמו עשרות ליטרים של סולר מתוך מיכל הסולר האמור לחדר הגנרטורים וממנו דרך דלת הכניסה אל רשות הרבים לרחבת החניה. הסולר שנשפך כאמור, נשטף על ידי עובדי המלון באמצעות צינור מים, וזרם לפתח ניקוז מי גשם אשר הוליך אותו אל תוך מימי מפרץ אילת בים סוף. בעקבות האמור, נמצא למחרת בשעות הבוקר, בחוף הזהב אשר בחוף הצפוני, ברשות הרבים, כתם סולר גדול וזיהום הים בסולר. כתב האישום הטיל הביצוע והאחריות על הנאשמת (יחד עם נאשם 2) ובסעיף 6 לו נטען כי במעשיהם ובמחדליהם האמורים לא נמנעו הנאשמים מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן, וכן השליכו או הזרימו לתוך מקור מים או בקרבתו חומרים נוזלים. 2. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום. בתחילה נותרה מחלוקת בענין קיומה או אי קיומה של מאצרה, אולם במהלך ישיבת ההוכחות בשאלה זו, תוקן כתב האישום בהסכמה כך שנמחקה טענה זו מכתב האישום, והנאשמת הורשעה בהכרעת דין מיום 6.12.2007. טענות המאשימה לעונש 3. א. בצד העבירות נשוא כתב האישום קנסות גבוהים המשקפים את העובדה שבעבירות שעניינן איכות הסביבה בדרך כלל מדובר באינטרס כלכלי. מי שבדרך כלל עובר את העבירה חוסך כסף וזו הסיבה שבדרך כלל הענישה מתבטאת בפן הכלכלי. ב. ניתן היה למנוע את העבירות בצורה פשוטה, על ידי מניעת זרימת הסולר ממגרש החניה באמצעים פשוטים, ספיגתו ופינויו לאתר מוסדר. ג. נעשתה פעולה של שטיפת הסולר במים כך שהסולר הגיע למערכת הובלת מים והגיע לים. ד. מדובר במפרץ אילת, שהוא אזור רגיש במיוחד, ונמצאת בו שמורת טבע עם ערכי טבע מוגנים. ה. הנאשמת היא חברה גדולה שמפעילה מספר בתי מלון וניתן היה לצפות ממנה שיהיו לה הנחיות הקובעות כיצד מתמודדים עם תקלה מסוג זה וגם אמצעים שמונעים את התקלה ואת דליפת הסולר מהמיכל. ו. המאשימה עותרת לקנס גבוה שהולם את נסיבות המקרה והתחייבות גבוהה, תוך שהיא מפנה לפסיקה בסכומים הנעים בין 200,000 ש"ח ל - 75,000 ש"ח. טענות הנאשמת לעונש 4. א. הנאשמת מנהלת מזה שנים רבות עשרה בתי מלון המצויים על מקורות מים, שמונה מהם באילת, ובמהלך כל השנים הללו לא קרתה כל תקלה או עבירה מהעבירות נשוא כתב האישום. ב. הנאשמת פועלת ופעלה על פי כל הנהלים והדינים ומקפידה על תחזוקה שוטפת וקפדנית. ג. לא ניתן לטעון כי התקלה הינה כתוצאה מרשלנות או מחדל של אי קיום הנהלים הקיימים. ד. מדובר בתקלה מקרית שלא ניתן היה למנוע והנאשמת טיפלה באירוע באופן מיידי. ה. בעקבות האירוע הנאשמת הפנימה יותר את הנהלים והוציאה נהלים מחמירים יותר ופירסמה אותם בקרב העובדים. ו. במקרה הזה התקלה לא אירעה מתוך איזשהוא אינטרס כלכלי שהחוק בא למנוע. ז. לא מדובר בהזרמה מכוונת. ח. הנאשמת משקיעה משאבים רבים לצורך טיפול בזיהום הים ומניעת פגיעה באיכות הסביבה, וידועה כלוחמת פעילה בכל הנוגע לשמירת איכות הסביבה, לדוגמא הביאה פרוייקט משותף עם רשות הטבע והגנים שכולל מבצעי נקיון, במימון הנאשמת. ט. הנאשמת טוענת כי רמת הענישה בפסיקה שהביאה המאשימה אינה תואמת את המקרה הנדון והביאה מצידה פסקי דין שבהם רמת ענישה נמוכה יותר בסכומים הנעים בין 14,000 ₪ ל - 29,000 ₪. י. לטענת הנאשמת סיבת התקלה שהביאה לדליפת הסולר הינה צינור שהיה אמור להיות מחובר ונפל ללא כל סימנים מוקדמים. שיקולי הענישה - דיון 5. ב"כ הצדדים הגישו פסיקה ובה ניסו ללמד על "תעריפי" ענישה, ואולם הענישה איננה עניין מכאני, ואינני סבור כי קיים או יש ליצור תעריף לכל מעשה. "ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם". ע"פ 99 / 5106 סעידי אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל נד (1) 350, עמוד 354-356 הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. משמשים בה, בכל מקרה לפי נסיבותיו שורה ארוכה של שיקולים, אשר מהם משלימים ומהם עומדים לכאורה בסתירה האחד לשני, ומלאכת הענישה הינה תוצאה של שקילתם, ומתן המקום הראוי לכל אחד מהם בנסיבות המקרה. 6. משאבי הטבע מוגבלים, ודיני איכות הסביבה באו לעולם על מנת לשמרם ולהגן עליהם. השמירה מפני פגיעה בערכי טבע ראויה לדגש והקפדה במיוחד באזור זה בו פגיעתו הרעה של מפגע דוגמת זיהום הים, יכולה להביא לנזקים בלתי הפיכים לאוצרות טבע. 7. לחשיבות ההגנה על הסביבה, ומקומה בתפיסה הכוללת של החברה ראה הדברים בבג"צ 4218/02 והמובאות שם: "האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם "מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם" (השופט אור בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות [1], בעמ' 62). הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו. "איננו מדברים עוד - כבעבר - אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה [2], בעמ' 455-454). אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו (בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "שמירת הטבע והנוף - מעשה בראשית - בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 הנ"ל [2], בעמ' 455). אחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע." בג"צ 02 / 4128 אדם טבע ודין צ אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש-ממשלת ישראל, פד' נח (3) 503, עמוד 512-513 8. על הנזק, משמעות הפגיעה ועל הענישה המחמירה, ראה רע"פ 1223/07 והמובאות במסגרתו: "בית-משפט זה עמד בעבר על הנזק הרב העלול להיגרם לכלל החברה בשל ביצוע עבירות הנוגעות לפגיעה באיכות הסביבה, בציינו: "שמירת הפסולת או פיזורה וניקוזה בדרך בלתי מבוקרת תביא לפגיעה - לעיתים פגיעה אנושה - באיכות החיים, בצחות האוויר, בזיהום מי-תהום, בהשמדת החי" (רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון (טרם פורסם)). הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית-המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפיי אותם עבריינים (ראו, רע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 529)" רע"פ 07 / 1223 סח עלי מורשד נ' מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה, טרם פורסם. 9. הפסיקה העקבית ביחס לעבירות איכות הסביבה מדגישה את החומרה שראה בהן המחוקק ובעקבותיו בתי המשפט, ואת הצורך בענישה מרתיעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים. "העונש צריך להיות עונש מרתיע, כדי למנוע, הן את הנאשמים והן עברייני סביבה בפוטנציאל, לבצע התנהגות הפוגעת בסביבה. יש להתייחס לשמירה על איכות הסביבה באותה מידה של הקפדה ונחישות, המוענקות לעקרון השמירה על הסדר הציבורי. הנזק שעלול להגרם עקב פגיעה באיכות הסביבה הטבעית, למרות שלא תמיד הינו נראה לעין, עלול להוות נזק רציני ובלתי הפיך לסביבה ולגרים בה, שיש לעשות הכל כדי למנעו" ע"פ 97 / 671 קיבוץ מרחביה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם. 10. ההכרה בדבר הצורך בשמירה על איכות הסביבה לא באה רק למניעת הפגיעה בעצמנו אלא גם לשימור הסביבה לדורות שאחרינו. בחבל ארץ זה זיהום הים אין משמעותו רק פגיעה זמנית באפשרות לרחוץ בים, אלא משמעותו קשה ובלתי הפיכה ביחס לאוצרות הטבע שהאזור התברך בהם. מכאן משנה הזהירות בו מחוייב כל מי שפעילותו עלולה להעמיד אוצרות טבע אלו בסיכון. בנסיבות אלו, משמעותם של דיני איכות הסביבה, והחומרה שיש לראות בהפרת האיסורים המוטלים במסגרתם, מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בזיהום חופי אילת, הזרועים אלמוגים ואוצרות טבע נדירים. 11. ניהול עסק כלכלי אשר בעטיה של הפעילות במסגרתו נוצרים סיכונים לסביבה, מחייב נקיטת אמצעי זהירות קפדניים. על אחת כמה וכמה כאשר העסק הכלכלי גובל באוצרות טבע. מי שבחר להקים בית עסק, תיירותי או אחר, המוצב בליבם של ערכי טבע מוגנים, קיבל על עצמו גם את החובה המוגברת הנובעת מכך. הרשות לנהל עסק במקום שכזה, שובר בצידה - החובה לשמור על ערכי הטבע מכל משמר, ולוודא באמצעות נהלים, אמצעים והקצאת משאבים כי תקלות מסוג זה לא יקרו. הזכות שניתנה לנאשמת להחזיק בשטח גדול צמוד לחוף ים איננה ענין של מה בכך. מתן הזכות להחזיק בשטח כאמור מביא עימו את כל הסיכונים הכרוכים בכך, ויש לגזור ממנו הקפדה יתירה על מניעת כל זיהום. 12. גם אם תאמר כי יציאת הסולר מהמיכל לא היתה מכוונת, הרי שהתנהלות הנאשמת באמצעות עובדיה לאחר מכן עולה לכדי התנהלות רשלנית וחמורה. הנאשמת לא טרחה לצייד את עובדיה בנוהל והנחיות מתאימים, ומשראו זרימת סולר, בחרו עובדיה בדרך הקלה מבחינתם וההרסנית מבחינת הפגיעה בסביבה. תחת מניעת זרימת הסולר לפתח הניקוז, בחרו עובדיה של הנאשמת דווקא להזרימו אליו, ושטפוהו במים אל תוך הפתח. לא ניתן למצוא כל הצדקה להתנהלות רשלנית זו. יצויין כי הדברים נעשו על ידי עובדי מי אשר מתיימרת לפעול למען איכות הסביבה. 13. רק לאחר האירוע טרחה הנאשמת והוציאה נוהל להתמודדות עם חומרים מסוכנים. יש לצפות ממי אשר מנהלת עסק רחב היקף, בצמידות לאוצרות טבע, ובאזור בו החשיבות לשמור על ערכי הסביבה מקבלת משנה תוקף, כי לא תמתין לקרות האירוע נשוא כתב האישום, על מנת לרענן נהליה ולהפנימם, ותפנה מראש משאבים וכח אדם למניעת תקלות מסוג זה. 14. הנאשמת מחזיקה במלון אותו היא מנהלת מיכל סולר בן אלף ליטרים. חובתה לוודא כי הפוטנציאל לפגיעה סביבתית קשה הטמון בו, לא יתממש. לא בכל האמצעים שיכלה הנאשמת לנקוט ושהיה עליה לנקוט, נקטה. לא הובאה בפני כל ראיה לכך שהנאשמת הדריכה את עובדיה או אף העמידה אותם על משמעות קירבת מקום העסק לערכי טבע נדירים, על כל המשמעויות הנגזרות מכך. בהצבת מיכל כאמור יצרה הנאשמת סיכון סביבתי, ועליה מוטלת החובה המוחלטת שיצר החוק למנוע את התממשותו בכל דרך. לטענת הנאשמת בדבר היות המקרה יחיד וחריג יש להשיב כי די גם בזיהום חד פעמי כדי להביא לפגיעות קשות ובלתי הפיכות בערכי הטבע בחבל ארץ זה. 15. אני דוחה את נסיון הנאשמת להציג מקרה זה כ"תקלה מקרית שלא ניתן היה למנוע אותה", או להגדירה כ - "תקלה בדבר שהוא לא צפוי". הצבת מיכל סולר כאמור בן כאלף ליטרים במקום המכיל אוצרות טבע כאמור, צריכה להביא את מי שיצר סיכון זה לצפיה של אירוע חמור של דליפתו. דליפת סולר היא אירוע שהיה על הנאשמת לצפותו, והיה עליה להיערך כדבעי, הן במישור מניעתו, והן במישור פעולות שנעשות לאחר מכן, בדבר ספיגתו ומניעת זרימתו לים, ולפגיעה הקשה בסביבה. 16. אני סבור כי הענישה צריכה להביא לידי ביטוי את החומרה שיש לראות במחדלה של הנאשמת, ובזיהום הים בחבל ארץ זה, ואת הצורך במניעה והרתעה מפני פגיעות בלתי הפיכות בערכי הטבע המוגבלים שלרשותנו. העונש 17. לאור האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת 1 את העונשים הבאים: קנס - קנס בסך 150,000 ש"ח; הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום. התחייבות - הנאשמת תחתום על התחייבות על סך 150,000 ש"ח, אשר יהיה עליה לשלם באם בתוך שנתיים מהיום תעבור על עבירות נוספות לפיהן הורשעה. זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום. סולרזיהום מים