המצאה ליורשים - תיקון כתב תביעה .1אמילי שמעוני, קשישה ילידת 1909, שכבר איננה בין החיים, אושפזה ביום 21.7.91במחלקה הנוירולוגית של בית החולים "כרמל". מהלך זה, שנעשה על פי הפניית רופא, היה מיועד לצורך ברור נוירולוגי מקיף מחמת היותה של המנוחה מנותקת מהסביבה, סובלת מחוסר התמצאות מוחלט ואינה שולטת על השתן. אבחנה דומה נרשמה ע"י הצוות הרפואי של בית החולים בעת קבלתה של המנוחה לאשפוז. כפי שעולה ממסמך הנושא כותרת "תכנית טפול" (ת/16), המנוחה גם סבלה מקושי בתפקוד ובתנועה וצויין שהיא מתהלכת בעזרת מקל. בהתאם לאותה תכנית טפולית הוחלט להעמיד את החולה תחת "השגחה מתמדת". .2ביום השני לאשפוזה, בסביבות השעה 30:21, נמצאה המנוחה שרועה על הרצפה ואין חולק שהיא נפלה באופן כלשהו. האחות, גב' אילנה אליהו, טוענת, כי ביושבה בתחנת האחיות שמעה לפתע חבטה ושבהכנסה אל חדר מספר 571, מצאה את המנוחה מוטלת על הרצפה, במרחק של 3- 2מטר מהמיטה. .3ארוע זה הסב למנוחה שבר בעצם הירך השמאלית. היא הועברה למחלקה האורטופדית ובמהלך נתוח נעשה קבוע של השבר על ידי פלטה מתכתית וברגים. שבועיים לאחר מכן, הועברה המנוחה לבית החולים השיקומי ע"ש "פלימן". בחודש דצמבר 91', חלה הדרדרות במצבה. תחילה ארעה "התפרקות" של השבר ואחר כך, בשל זיהום נדרש היה לקטוע את כל הרגל השמאלית, כדי למנוע את התפשטות המצב הרעלי לחלקי גוף אחרים. מאז 29.1.92כאשר המנוחה שבה לבית החולים "פלימן" ועד 31.8.93כשנפטרה בין כתלי המוסד, היא היתה במצב תלות מוחלט, איבדה את כושר הדיבור וחדלה להתמצא בזמן ובמקום. .4בעלי הדין חלוקים בשאלת אחריותה של הנתבעת לתאונה ובהיקף הנזק, ככל שענין זה עומד על הפרק. התביעה הוגשה במקור על ידי המנוחה סמוך מאוד לקרות הארוע. לאחר שנפטרה, בעיצומו של המשפט, נתבקש לתקן את כתב התביעה באופן שבמקומה יבואו עזבונה ויורשיה על פי דין (ראה תיק המרצה 319/94). אינני רואה שקיימת מניעה להסדיר כעת בקשה זו שטרם נדונה ומאחר ומדובר בענין פורמלי, אינני מדקדק באי קיום סדרי הדין הנוגעים לאופן הגשתה. (בענין אחרון זה, ראה: סעיף 122(ב) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965וכן ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 5בעמ' 106ו-107). אני קובע בזאת, כפי שכבר צויין בכותרת פסק הדין, שהתובע הינו גד שמעוני, כיורשה של המנוחה. אישור זה להיותו נציג היורשים ניתן בדיעבד, על פי סמכותי לפי סעיף 122(ב) לחוק הירושה . אני פוטר את הנציג להמציא ליורשים האחרים הודעה בדבר תיקון כתב התביעה וזאת, לפי הסמכות הנתונה בתקנה 340(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-.1984 זכויותיהם של יתר יורשי המנוחה ישוריינו באופן שיפורט בחלקו האופרטיבי של פסק הדין. .5בכתב התביעה נטען, שיש ליחס לנתבעת את מלוא האחריות לארוע התאונתי, בין היתר, תוך יישום הכלל של "הדבר מדבר בעדו". בצד הטענה המרכזית, שהמנוחה נפלה ממיטה "נטולת מעקה", הועלו טענות לרשלנות בשל העדר פיקוח מתאים, התקנת מעקה לא בטיחותי או בשל אספקת מיטה שאיננה תקינה. הנתבעת טוענת בהגנתה, שהמנוחה לא נפלה מהמטה ואף לא אגב ירידה ממנה. נטען, שהיא הספיקה להלך כמה צעדים וכי נפלה רק בהגיעה לפתח הדלת של חדר האשפוז. הנתבעת גם כפרה בכל טענת רשלנות אחרת המיוחסת לה. .6המנוחה שכבה על מיטה טיפוסית המצויה בחדר האשפוז של המחלקה. גב' אליהו, האחות האחראית באותה משמרת ערב, הסבירה בעדותה שמדובר במיטה בעלת מנגנון הידראולי, שהיתה במצבה הנמוך ביותר. כפי שעולה מהתמונה נ/1, המיטה מצוידת בדפנות (התקן סגירה) משני הצדדים, באופן המכסה את גופו של החולה מהראש כלפי החלק התחתון ובסה"כ כדי שני שלישים מאורך המיטה. המנוחה שכבה במיטה הקרובה ביותר לדלת, בחדר הנמצא מול תחנת האחיות. גב' אליהו טוענת, שבסביבות השעה 30: 20היא ליוותה את המנוחה לחדר השירותים ואח"כ אל מיטתה. באותו שלב שלפני הליכתה לישון, היא קבלה גלולת שינה ("נומבון"). לדברי האחות, באופן כזה טופלה המנוחה ביעילות בליל האשפוז הראשון. לא היו עדי ראיה לאופן מעידתה של המנוחה. האחות אילנה מספרת, שבסביבות השעה 30:21, כאשר היתה עסוקה בתחנת האחיות בכתיבת דוחו"ת נשמעה חבטה. כאמור, בהכנסה לחדר האשפוז היא ראתה את המנוחה מוטלת על הרצפה ונאחזת בדלת, במרחק של כשני מטר מהמטה. דפנות המטה, כך אומרת גב' אליהו, היו מורמות באותו מצב שהיה שעה קודם לכן, כאשר לוותה את המנוחה בחזרתה מהשירותים. האחות טוענת, שהיא עצמה הרימה את מעקה המטה עד נקודת הנעילה. גב' אליהו הבהירה באופן החלטי, כי במצבה של המנוחה היא לא היתה מסוגלת להוריד את המעקה בכוחות עצמה. היא משערת, שהמנוחה "ירדה מהמטה ולאחר מספר צעדים כשהיתה על הרצפה היא נפלה. כפי שאני יכולה להבין את הארוע, התובעת ניסתה לרדת ממרגלות המטה באותו חלק שאין דפנות". (ההדגשה אינה במקור). בנה של המנוחה, מר ג. שמעוני, טוען כי באותו ערב שהה במחיצת אמו עד השעה 30:20, כשלושים דקות לאחר שהלכה לישון. לדבריו, אמו שכבה על מטה ללא מעקה ושמיד לאחר הארוע, כשהוזעק לשוב אל בית החולים, נאמר לו על ידי האחות אילנה, שאמו נפלה מהמטה ונמצאה שרועה למרגלותיה. לדבריו, אופן התרחשות התאונה היה נושא לשיחה שקיים עם גב' אליהו, בתום המשמרת כשנסעה איתו במכוניתו עד מרכז "חורב". מר שמעוני טוען, כי מאוחר יותר, כשהנהלת בית החולים התכחשה לאחריותה, גם מצד גב' אליהו היתה התכחשות לאותו מצב דברים שתואר על ידה. לטענתו, היא אמרה לו שהיא חוששת מפטורין ושעליה לפעול על פי הנחיות שקבלה מהממונים עליה. אין חולק, כי בסופו של דבר, המנוחה הופטרה מכל תשלום בגין אשפוזה הממושך בבית החולים "פלימן" והנתבעת קבלה על עצמה לשאת בכל הוצאות אלה. .7אני סבור, שהאחריות לתאונה מוטלת על בית החולים וזאת, על פי כל עלילה אפשרית שביסוד הארוע. עיקר המשפט הוקדש להבאת ראיות בענין מצבו של המעקה עובר לתאונה ולמידת המהימנות שיש לרכוש לכל אחד מהצדדים המעורבים בקש לכך. למעשה, לא היה דרוש לעסוק בליבון שאלה זו, ואף אני הייתי שותף לשגגה במתן אפשרות להבאת ראיות בכיוון זה. הטעם לכך הוא, שאחריות הנתבעת מוטלת גם על פי גירסתה. הרשלנות מיוחסת לה, בגין אספקת מיטה בלתי תקינה. אותו מעקה שהותקן, היה כזה המאפשר לחולה לרדת מהמיטה, תוך סכון רב וממשי שמהלך כזה עלול לפגוע בבטחונו. .8מן הראוי לסקור את עובדות היסוד הקשורות למצבה של המנוחה, כפי שאלה התבררו מרישומי הצוות הרפואי של המחלקה, בטפסי הערכה של החולה. ת/5, הנו טופס מעקב מיום קבלת המנוחה לאשפוז (21.7.91). בהערכת הבקר נרשם: "חולה בהכרה, אינה מתמצאת, מכירה את בני משפחתה, אינה רוצה להשאר במיטה." בהערכת ערב מצוי הרישום הבא: "חולה בהכרה. איננה מתמצאת בזמן ומקום, מבולבלת ובאי שקט. יורדת לעיתים קרובות מהמטה... פחדה ופוחדת להשאר לבד... שולטת על מתן שתן, הולכת לשירותים אבל יש צורך ללוותה." בהערכת הבקר של יום 22.7.91(נ/3) נרשם: "אין שנוי במצבה. עדיין מבולבלת ואינה מתמצאת ורוב הזמן מסתובבת במחלקה. יש לשים לב לחולה". (כל ההדגשות אינן במקור). .9כבר בעת קבלתה של המנוחה לאשפוז, צוין בכתובים שהיא זקוקה להשגחה מתמדת. לדעתי, אין ספק שהנתבעת חטאה במלוי חובה זו, שהיא העמידה בפני עצמה. מתוך הרישומים למדים אנו, שהמנוחה היתה מצויה בחוסר שקט ושנהגה תכופות לרדת מהמטה. אפשרות אחת היא, שלא היתה הקפדה על הרמת הדופן. האפשרות השניה היא, שחולה מסוגל לרדת מהמטה מבעד לחלק הפתוח שלמרגלותיה. אם הנתבעת טוענת, שאין זה מן ההכרח שגלולת השינה היתה אפקטיבית ושהמנוחה ירדה מהמטה באותו אופן, צריך היה לצפות אפשרות כזאת. מן הראוי היה להביא בחשבון שהיא תרד מהמטה או תנסה לרדת ממנה, גם בשעות הלילה, בין לצורך הליכה לשירותים ובין מחמת אותו הרגל ידוע להסתובב במחלקה. המנוחה לא היתה חולה רגילה. מדובר בקשישה בת 82שהתהלכה בעזרת מקל, שסבלה ממצב בלבולי ואובחנה כמי שאיננה מתמצאת בזמן ובמקום. אי אפשר היה לסמוך על כך שתקרא לאחות כדי לבקש סיוע בירידה מהמטה או שתעשה שמוש בפעמון. כאמור, צריך היה לצפות שהיא תוסיף לרדת מהמטה ושאגב מהלך כזה היא תיפול, בין אם תוך כדי ירידה ובין לאחר מכן תוך כדי פסיעה. לנוכח מצבה של החולה, דרוש היה לקדם פני סכנה כזו ואי אפשר היה להבטיח את שלומה, אלא באמצעות מעקה לכל אורכה של המטה. יסודותיה של עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35ו- 36לפקודת הנזיקין הם: חובת זהירות, הפרתה וגרימת נזק. שלושתם שרירים וקיימים בפרשה כאובה זו. מקובל לומר, שבית המשפט בכינויו "האדם הסביר" הוא הקובע את הנורמות והסטנדרטים הראויים לבחינת קיומה של עוולת הרשלנות. דומני, שבמקרה זה, אין צורך לעשות שמוש מיוחד באותו גולם שנוצר על ידי הפסיקה, כדי למדוד את ההתנהגות הנדרשת ממוסד רפואי בשמירת בטחונם של חולים מסוגה של המנוחה המתאשפזים בין כתליו. .10ברצוני להתיחס בקצרה ליסוד הרשלנות שהועמד במוקד הדיון, מה שנעשה, לדעתי, באופן שאינו נחוץ לשם הכרעה בסכסוך. במהלך שמיעת הראיות התרשמתי שמאזן ההסתברות נוטה להצביע על כך, שהמנוחה נפלה מהמטה בשעה שהמעקה לא היה מורם ואף שתפתי את ב"כ הצדדים במחשבתי זו. הייתי אז בדעה שהמנוחה היתה במצב של מוגבלות פיסית לרדת מהמטה ונראה היה, כי משנטלה שעה אחת קודם לכן גלולת שינה, יש הגיון רב יותר לשלול את האפשרות שהיא ירדה מהמטה מבעד לאותו פתח שבחלקה התחתון. גם כעת אינני שולל אפשרות זו, אך לא באותו משנה תוקף. כאמור, נתברר שהמנוחה היתה מסוגלת לרדת מהמטה ושנהגה להרבות בכך ואולי, כפי שהנתבעת טוענת, אין לדעת בודאות מספקת מה היתה השפעתו של סם השינה. אם לשפוט את הענין לפי מאזן הסתברות של ראיות נסיבתיות, אני מוכן לקבל שקיים ספק שקול בין שתי הגירסאות. .11סוף דבר - אין זה בעצם משנה אם המנוחה נפלה ממטה שהיא נטולת מעקה לחלוטין או בשל כך, שהמעקה לא היה באורכה המלא של המטה, באופן שאיפשר לחולה מסוגה של המנוחה לרדת ממנה. בנסיבות אלה, לא ראיתי את עצמי צריך להכריע בנושא מהימנותם של מר שמעוני וגב' אליהו. על הנתבעת לשאת באחריות בקרות התאונה, גם לפי החלופה האחרת. .12הנזק - מאז קרות התאונה המנוחה לא שבה לביתה. עד שנפטרה כעבור 49חודשים, היא שהתה בבי"ח "פלימן" ומשם הועברה פעמיים לבית החולים של הנתבעת לצורך נתוחים באותה רגל שנפגעה בגין התאונה. הנתבעת נשאה בעצמה בכל הוצאות אשפוזה של המנוחה בבית החולים השיקומי, על פי סידור שהושג מיד לאחר קרות הארוע. על כן, פריט נזק זה אינו עומד על הפרק. הענין העקרי השנוי במחלוקת נוגע לנזק הלא ממוני. נכותה הצמיתה של המנוחה הוערכה ע"י מומחה מטעם בית המשפט, בשעור של %80, בגין מצב שלאחר קטיעת הרגל. אין ספק שהמנוחה סבלה אנושות מהפגיעה. היא עברה נתוחים, תלאות אשפוז ויסורים ממושכים בשל כאבים, פצעי לחץ וזהומים. את מזונה היא קבלה באמצעות צנור ישירות אל קיבתה והפכה להיות תלויה בכל המובנים. אינני מתעלם מגילה של המנוחה וממצבה המנטלי עובר לתאונה. בבואי להעריך את שעור הנזק הלא ממוני, יש כמובן להתחשב בנתונים אלה, במיוחד בראשון מביניהם. אני סבור שהעזבון זכאי לפצוי בסכום של 000, 40ש"ח. מר גד שמעוני, בנה של המנוחה, ספר בעדותו על בקוריו התכופים אצל אמו בזמן אשפוזה. לדבריו, הוא היה מגיע לבית החולים כמעט כל ערב, בשעת הרחצה תוך שהובהר, כי למד לדעת שבשעה זו חשובה נוכחות של בן משפחה לטובת החולה. בשוקלי את הפצוי הגלובלי הראוי בפריט זה, אני מביא בחשבון את מידת המעורבות של הבן, באופן שתואר על ידו. מאידך, יש לתת את הדעת למידת הצורך שהיה צפוי לסעוד את האם ולמצער, כדי לבקרה לעיתים מזומנות, בשל מצבה הנוירולוגי עובר לתאונה וללא קשר אליה. נראה לי, שיש להעמיד את הפצוי בפריט זה, כולל בעד נסיעות בסכום כולל של 000, 3ש"ח. .13אני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם ליורשי המנוחה אמילי שמעוני, סך של 000, 43ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור % 20+ מע"מ וזאת בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת גם תישא בכל תשלום בגין הפרש אגרה, ככל שיידרש. .14התשלום יתבצע לידיו הנאמנות של עו"ד י. ריינפלד, בהמחאה לפקודתו והוא יהא רשאי להעביר את סכום הפצויים לידי יורשי המנוחה, בהתאם לחלקו של כל יורש בעיזבון, באופן שיקבע בצו ירושה או צו קיום צוואה שיוצג בפניו. מר גד שמעוני מחוייב בזאת, להמציא ליורשים האחרים העתק פסק הדין, מיד לאחר קבלתו וזאת יעשה בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן בהעדר, היום 05/02/.95כתב תביעהירושהתיקון כתב תביעהמסמכים