הכרעת-דין 1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע העבירות כלהלן: באישום הראשון: לנאשמת מספר 1: לכלוך ברשות הרבים - עבירה על פי סעיפים 2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. לנאשמים מספר 2 ו- 3: אחריות נושאי משרה ותאגיד - עבירה לפי סעיפים 15 +2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. זאת בשל כך, שסמוך ל- 1.1.02 שעה 14:30 הודבקה ו/או נקבעה מודעה שלא כדין, על עמוד ברחוב כפר נחמן ברעננה, שתוכנה כלל בין היתר את המילים: "מוגן על ידי מוקד אגודת השומרים - טלפון 6391999-03" (להלן: "מודעה 1"). לטענת המאשימה, תוכן המודעה מצביע על הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") כמי שהזמינה הדבקתה או הורתה על כך. במועד הרלוונטי היו הנאשמים 2 ו- 3 הבעלים של הנאשמת ומנהליה. באישום השני: לנאשמת מספר 1: לכלוך ברשות הרבים - עבירה על פי סעיפים 2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. לנאשמים מספר 2 ו- 3: אחריות נושאי משרה ותאגיד - עבירה לפי סעיפים 15 +2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. זאת בשל כך, שסמוך ל- 2.1.02 שעה 14:20 הודבקה ו/או נקבעה מודעה שלא כדין, על עמוד ברחוב נטעים, פינת התבור בהוד השרון, שתוכנה כלל בין היתר את המילים:"מוגן על ידי מוקד אגודת השומרים - טלפון 6391999-03" (להלן: "מודעה 2"). לטענת המאשימה, תוכן המודעה מצביע על הנאשמת, כמי שהזמינה הדבקתה או הורתה על כך. במועד הרלוונטי היו הנאשמים 2 ו- 3 הבעלים של הנאשמת ומנהליה. באישום השלישי: לנאשמת מספר 1: לכלוך ברשות הרבים - עבירה על פי סעיפים 2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. לנאשמים מספר 2 ו- 3: אחריות נושאי משרה ותאגיד - עבירה לפי סעיפים 15 +2 + 5 א' + 13 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984. זאת בשל כך, שסמוך ל- 7.5.02 שעה 11:14 הודבקה ו/או נקבעה מודעה שלא כדין, על קיר ברחוב הסחלב ברענה, שתוכנה כלל בין היתר את המילים : "מוגן על ידי מוקד אגודת השומרים - טלפון 6391999-03" (להלן: "מודעה 3"). לטענת המאשימה, תוכן המודעה מצביע על הנאשמת, כמי שהזמינה הדבקתה או הורתה על כך. במועד הרלוונטי היו הנאשמים 2 ו- 3 הבעלים של הנאשמת ומנהליה. 2. בתאריך 7.12.05 ניתנה על ידי הכרעת דין בה זיכיתי את הנאשמים. באישום הראשון והשני הזיכוי היה זיכוי מוחלט, זאת בשל כך שקיבלתי את טענתם שהדוחות נשוא אישומים אלה נערכו בחוסר סמכות, משום שעד התביעה דובי בן ישי (להלן: "בן ישי") שרשם את הדוחות שבבסיס אישומים אלה, כלל לא היה מוסמך באותה עת לשמש פקח. הזיכוי באישום השלישי היה זיכוי מחמת הספק מהנימוקים שפורטו בסעיף 4 להכרעת הדין. 3. על הכרעת דין זו הגישה המאשימה ערעור. בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ב- 21.1.08 התקבל הערעור לעניין זיכוי הנאשמים עקב חוסר סמכותו של בן ישי. הדיון הוחזר לבית משפט זה לצורך הכרעה בטענות האחרות שהועלו על ידי הצדדים. לפיכך, ניתנת הכרעת דין זו, הכרעת הדין השניה בתיק זה. 4. בשים לב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובשל כך שלא התקבל הערעור על הזיכוי לגבי האישום השלישי, אזי אני שבה ומזכה מחמת הספק את הנאשמים בביצוע העבירות נשוא האישום השלישי. 5. מכאן לאישומים הראשון והשני: עד התביעה האחד והיחיד היה בן ישי שבמועדים הרלוונטיים לאישומים, עבד ביחידה האזורית לאיכות הסביבה. בן ישי ערך את הדו"חות שבבסיס שני האישומים הראשונים ת/1 ו- ת/3, וצילם את התמונות שצורפו לדו"חות ת/2 ו- ת/4. בן ישי הבהיר בעדותו שהוא רשם את הדוחות בשל כך ששני השלטים תלויים היו במקום ציבורי. הוא זיהה את שני הדוחות שנערכו על ידו וזיהה גם את התמונות שצורפו אליהם. הוא ציין שבשני הדוחות מדובר היה בשלטים שנתלו על עמוד חשמל, על הכביש הראשי, מחוץ לבית מגוריהם. הוא הבהיר, לגבי עמוד החשמל נשוא האישום הראשון, שהוא לא היה בשטח פרטי אלא על הכביש הראשי, מחוץ למבנה המגורים, וזאת הגם שהוא קרוב מאוד לבתי מגורים. אשר לעמוד החשמל נשוא האישום השלישי, הוא ציין שמדובר היה באזור שהיה כולו בבניה חדשה, שכן אותה עת נבנתה במקום שכונה חדשה והשלט תלוי היה על עמוד חשמל. החקירה הנגדית לא היה בה כדי לקעקע את גרסתו של בן ישי לפיה מדובר היה בשלטים שנתלו בשטח ציבורי, שכן הוא שב ואמר ששני השלטים נתלו על עמודי תאורה, תאורת רחוב של העיריה או המועצה, סמוך לכביש, ולא בשטח פרטי. אגב, בן ישי הבהיר שהוא רשם דוחות רק כאשר היה לו ברור שמדובר בשטח ציבורי ולא בשטח פרטי. הוא אישר שהוא לא ראה מי הדביק את השלטים ולפיכך גם לא יכול היה לברר מדוע ולמה נתלו השלטים. הוא אישר שאין בידיו אסמכתא מלשכת רישום המקרקעין על מנת להצביע על כך שמדובר בשטח ציבורי ולא פרטי והוסיף ואמר, שהוא יודע להבחין בין שטח ציבורי לשטח פרטי, שכן אם מדובר במקום שהוא על הכביש ולא במתחם מגודר, אזי מדובר בשטח ציבורי. אני מקבלת את גרסתו של בן ישי, שכן מתוך התמונות שנלוו לדוחות ת/2 ות/4, רואים בבירור שהשלטים נתלו על עמוד חשמל שנמצא מחוץ לגדר אשר תוחמת שטח מסויים או מבנה מסויים שמוקף בחצר, כך שברור לחלוטין שאין המדובר בעמוד תאורה שהוא רכושו הפרטי של מאן דהוא. בנוסף, לא נסתרה הטענה שמדובר בעמוד תאורה שהוא כידוע בבעלותה וברשותה של הרשות המקומית. על פני הדברים, מדובר בשלט שנתלה בשטח ציבורי. אינני סבורה שיש צורך בהצגת נסח טאבו כדי להוכיח שמדובר בשטח ציבורי. מראה העיניים לעניין מיקומו של עמוד התאורה במקרים הללו, די בו כדי להוביל למסקנה שמדובר בשטח ציבורי וכי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה בעניין זה. 6. הסניגור טען שהמאשימה לא הרימה את הנטל גם מטעם נוסף, לאמור: המאשימה לא הוכיחה את היסוד של "שלא כדין" שבסעיף 5א.(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984. לשיטת הסניגור, על המאשימה להוכיח שהנאשמים לא פעלו על פי הוראות חוק העזר המקומי ולא קיבלו היתר לתליית השלט. אין בידי לקבל טענה זו של הסניגור, שכן הכלל הוא שאין לתלות שלטים בשטח ציבורי, כך על פי חוק שמירת הניקיון, כך על פי הוראות חוקי העזר המקומיים שהם בבחינת דין שאין צורך להוכיחו, כך שכל שלט שנתלה ברשות הרבים למעשה נתלה שלא כדין והחריג לכלל הוא התליה על פי היתר שניתן, והחריג הוא למעשה טענת הגנה שיכול נאשם להעלות וככזו עליו להוכיח אותה. דהיינו, אין על המאשימה להוכיח את היסוד של "שלא כדין", שכן יסוד זה קם ועולה מתוך הוראת חוק שמירת הניקיון ומתוך חוקי העזר המקומיים, אלא הנטל להוכיח את "שכדין" מוטל על שכמו של הנאשם. 7. מטעם הנאשמים העיד הנאשם מס' 2, מר יעקב גיטלמן, שהוא מנהל של הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"). הגם שהנאשם 2 מאשר שהשלטים נשוא כתב האישום הם שלטים של הנאשמת, הרי הוא טוען ששלטים אלו לא נתלו על ידי הנאשמת. לדבריו, הנאשמת מוסרת ללקוחותיה שלטים כדי שיציבו אותם על נכסיהם, וזאת הן למטרת הרתעה והן כסימון דרך לסיירים כדי שיגיעו במהירות בעת שיוזעקו למקום. הנאשם 2 מוסיף וטוען שאנשים גונבים שלטים של הנאשמת, הגם שאין הם נמנים על לקוחותיה ותולים אותם כאלמנט הרתעה. עוד טוען הנאשם 2, שהנאשמים הדריכו את עובדי הנאשמת שלא להציג שלטים בשטחים ציבוריים, ובעניין זה אף הומצא על ידו מכתב שמופנה לסיירים, לפקחים ולאנשי המכירות, שבו הם נדרשים להסיר שלטים של הנאשמת, אם הם רואים כאלה בשטחים ציבורים. הנאשם 2 מוסיף וטוען, שעל ההנחיות שלא לתלות שלטים במקומות ציבוריים ולהוריד שלטים כאלה שנתלו על ידי אחרים, הוא חוזר בישיבות צוות. בשולי החקירה הראשית הוא גם אומר שעובדי הנאשמת אמרו לו שהשלטים נשוא כתב האישום היו ליד שטחים של לקוחות של הנאשמת. ברור, שלנוכח הקביעה לעיל לפיה השלטים הוצבו בשטחים ציבוריים, אין בטענה אחרונה זו של הנאשם 2 כדי לסתור את גרסתה של המאשימה. לא מן הנמנע שהשלטים אכן נתלו ליד שטחים של לקוחות של הנאשמת, ואולם עדיין הם נתלו בשטחים ציבוריים ובכך נעברה העבירה על פי החוק. 8. הטענה לפי לא הנאשמים תלו את השלטים לא הוכחה, שכן הגם שהנאשם 2 טוען שלא הנאשמת תלתה את השלטים והגם שהוא טוען שבדרך כלל אין היא נוהגת לתלות את השלטים אלא היא מוסרת אותם ללקוחות, הרי עדיין מודה הנאשם 2 שלעתים היא אכן מבצעת את פעולת התליה של השלטים בעבור הלקוחות. פתוחה היתה הדרך בפני הנאשמים לסתור את טענת המאשימה לפיה הנאשמת היא שתלתה את השלטים, על ידי העדת הלקוחות שלטענתה סמוך לנכסיהם נתלו השלטים. אלא שהנאשמים לא זימנו מי מלקוחותיה של הנאשמת שיתייצבו לבית המשפט ויאששו את טענת הנאשמת שלא היא תלתה את השלטים סמוך לנכסיהם. 9. אשר למילוי החובות של הנאשמים - החובות על פי סעיף 15 לחוק - על פני הדברים נראה שהנאשמים לא מילאו אחר חובה זו, שכן כל שעשו הוא - כך עולה מנ/1 - העלאת הדרישה בפני עובדי הנאשמת, להוריד שלטים שכבר ניתלו. כך, לא נקרא איש מעובדי הנאשמת להעיד על מתן הנחיות מראש שלא לתלות שלטים בשטח ציבורי, להבדיל מהנחיה בכתב להוריד שלטים שכבר ניתלו. 10. הלכה פסוקה היא שמקום שבעל דין נמנע מהבאת ראיה שעומדת לרשותו, קמה חזקה לפיה לו היתה מובאת הראיה היא היתה פועלת לחובתו, כך גם במקרה דנן בעניין אי העדת הלקוחות ואי העדת עובדיה של הנאשמת. אגב, לגבי הטענה שהשלטים ניתלו סמוך לנכסי לקוחות של הנאשמת, הנאשמת גם לא עשתה את הפעולה הפשוטה של המצאת מסמכים שלה שמעידים על התקשרות עם מי שמתגורר סמוך למקום שבו ניתלו השלטים, פעולה שהיא הרבה יותר פשוטה מזימון עדים, והדבר אומר דרשני. 11. ונותרה לדיון טענה אחרונה, היא הטענה בדבר פגמים שנפלו בדוחות הפיקוח שכן לא נרשמו בהם כתובות מדוייקות. לגבי הדו"ח נשוא האישום השני, הבהיר בן ישי שמדובר בשכונה חדשה שטרם ניתנו בה שמות לרחובות, בדו"ח נשוא האישום הראשון הבהיר בן ישי ומפרשם בדו"ח עצמו, שמדובר בשלט שנתלה סמוך לצומת, בצד שמאל של הכביש, 50 מטרים אחרי הרמזור וגם ציין את שמו של הרמזור. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע שנפלו פגמים בדוחות בעניין הכתובות. 12. במצב הדברים לעיל, כאשר ניצבת מחד עדותו של בן ישי, עדות שלא נתקעקעה בחקירה הנגדית והיא מהימנה, ומנגד גרסת הנאשם 2 - בשם הנאשמים כולם, שלא היה בה כדי לסתור את גרסתו של בן ישי ואשר לא נתמכה בראיות נוספות שעומדות לרשותם של הנאשמים, אני מעדיפה את גרסתו של בן ישי וקובעת שהיא הגרסה המהימנה. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, שהמאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה את העבירות נשוא האישומים הראשון והשני. 13. סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם באישומים הראשון והשני, כפי שפורטו לעיל. דיני חברותמשרהאחריות נושא משרה בתאגיד