לכידת חתולים - צער בעלי חיים

החלטה החלטה זו עוסקת בבקשה על פי ס' 17 א' לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד -1994 (להלן "החוק"). 1. המבקשת, "תנו לחיות לחיות" הינה עמותה הפועלת מזה 20 שנה שמטרותיה וייעודה טיפול והצלה של בעלי חיים בישראל. בין היתר מחזיקה המבקשת מתקן המעסיק רופאים וטרינריים והנותן טיפול ושיקום לבעלי חיים שאין להם בעלים. 2. המשיבה 1, אגודת צער בעלי חיים בישראל הינה עמותה אף היא, הפועלת משנת 1927 לקידום רווחת בעלי החיים בישראל. המשיבה 1(להלן "צב"ח") מחזיקה במתקנים שונים להחזקת בעלי חיים ובין היתר הינה בעלת "מתקן מוגן", כמשמעות המונח בחוק. 3. המשיבה 2 "מגן לחתול" הינה פירמה, הפועלת לאיסוף חתולים מאז 1994 באמצעות המשיבים 3,4 (להלן "בלו"). 4. המשיב 5 (להלן "סעד") הינו בעל עסק לאיסוף חתולים, לכידה חילוץ וטיפול בבעלי חיים. 5. המבקשת הגישה תביעה על פי חוק צער בעלי חיים. במקביל, הגישה בקשה דחופה זו לאסור על צב"ח לבצע בעצמה, או באמצעות גופים כדוגמת המשיבים בלו וסעד- פעולות לכידה של חתולים חסרי בית, למעט לכידה לצורך טיפול רפואי, לאסור המתת חתולי רחוב, למעט במקרים שהווטרינר המוסמך התיר זאת, ולאסור על המשיבים לבצע בעצמם, או באמצעות תאגיד, כל פעולת לכידה ו/או המתה של חתולי רחוב. אל המבקשת צורפה, בהסכמה, גם "נוח- התאחדות ישראלית של הארגונים למען בעלי החיים". 6. המשיבים טענו כי פעולותיהם נעשות על פי החוק והנהלים שהוצאו על ידי משרד הבריאות לאחר שניתן פסק הדין המנחה לעניין זה: בג"צ 4884/00 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מנהל השירותים הווטרינריים ואח' ,פד' נ"ח (5)202. 7. המבקשת מנהלת מאבקים משפטיים בניסיון למנוע פגיעה בבעלי החיים. לשיטתה, באה פנייתה זו לאחר שהמאבק בחתולי הרחוב התעצם בעקבות כתבת תחקיר ששודרה בטלוויזיה, ואשר בה נראו חתולי רחוב משוטטים באופן חופשי בחצר מפעלי "טיב טעם" המעבדים בשר ומוצריו. לטענתה, לאחר שידור הכתבה רבו הפניות למשיבים. על פי תצהירה, תעדה, באמצעות תמלול שיחות בין מתחזה לבין סעד, ובאמצעות מעקב של חוקר פרטי אחריו , והראתה כי הוא מבצע לכידות חתולי רחוב, שלא על פי אישורו של הווטרינר המוסמך, ומעביר את החתולים שלכד לצב"ח, שם הם מומתים. 8. צב"ח הכחישה המתה מיותרת של החתולים אולם הסכימה כי יינתן צו ביניים לפיו החתולים הנלכדים על פי אישור, יועברו למתקנה של המבקשת, אשר תטפל בהם על פי הנהלים. צו כזה אכן ניתן. 9. לאחר הצהרת ב"כ בלו כי מרשיו אינם מבצעים פעולות לכידה, אלא לאחר שהינם מקבלים הוראה בכתב מאת הווטרינר הרשותי, קבעתי כי הינם רשאים לפעול בדרך זו בלבד. דהינו, שאין הם רשאים לבצע לכידת חתולים ללא אישור בכתב של הווטרינר הרשותי, ואינם רשאים להמית חתולים, כלל. 10. כנגד סעד ניתן צו ארעי האוסר עליו ללכוד חתולים או להמיתם. קודם להגשת סיכומי הצדדים עתרה המבקשת להתליית ההליכים כנגד צב"ח. הצו ניתן, ולפיכך, למרות שהוגשו סיכומיה (וסיכומי תשובה מטעם המבקשת), אין החלטה זו עוסקת בסעד הזמני כלפי המשיבה 1. ולהלן החלטתי: 11. בבג"צ 4884/00 (להלן "הבג"צ") נבחנו האינטרסים המתחרים של הגנה על בעלי חיים והשמירה על בריאות הציבור. מושכלות היסוד, לפיהן אמורות הרשויות המוסמכות לפעול נקבעו שם :"תחיקה זו מעגנת אינטרסים חיונים, ובראשם הצרכים הקיומיים של בני האדם וההגנה על בריאותם. לאינטרסים אלה משקל מכריע. באיזון בינם לבין אינטרס ההגנה על בעלי החיים ידם של ערכים אלה היא על העליונה ככל שהסכנה לקיום האדם ולבריאותו גדולה יותר. ואולם, נקודת האיזון משתנה כשמדובר בפגיעה שאינה עולה כדי סכנה ממשית לבני אדם. אכן, לאדם איטרסים נוספים הראויים להגנה, ובהם נוחות ורווחה, כמו גם יעילות ההקצאה של משאבי הרשויות המופקדות על בריאות הציבור. אך משקלם של אינטרסים אלה פחות. באיזון בינם לבין ההגנה על בעלי החיים ניתנת לאחרונה משקל רב. בגדרי האיזון האמור מתחשבים גם בסוג בעל החיים שבו מדובר, במיקומו בסולם ההתפתחות ובמידת התועלת שיש בו לבני האדם, לרבות החיבה שלה הוא זוכה מצד מספר רב של אנשים" 12. על פי אינטרסים ואיזונים אלו נקבעו נהלי הטיפול בחתולי רחוב. ראשית, נקבע כי "המתה של חתולי רחוב חייבת איפוא להיעשות במשורה, תוך תחימה לגבולות ברורים ככל האפשר של זמן ומקום והגבלת הנסיבות שבהן ניתן להוציאה לפועל. עליה להיות הצעד האחרון, הננקט רק משום שלא ניתן להגן ביעילות על שלום בעלי האדם באמצעים אחרים שעלותם סבירה." שנית, נקבע כי אין הווטרינר הרשותי רשאי להאציל מסמכותו ולהעניק את שיקול הדעת בקשר להמתת חתולי הרחוב לחברה פרטית כגון זו שמפעילה נעמה בלו. העקרון השלישי שנקבע הוא כי הוטרינר הרשותי רשאי להעזר בגוף פרטי בגוף פרטי לביצוע המתת חתולי הרחוב, להבדיל מאצילת הסמכות להחליט על המתתם. 13. בעקבות הבג"צ, הוציא משרד החקלאות נוהל כללי לטיפול בחתולי רחוב וקבע כי ניתן להסתייע בגוף פרטי לטיפול בחתולי רחוב אך ורק לצורך יישום החלטה שקיבל הווטרינר הרשותי ובכפוף לכך שאותו גורם פרטי הינו בעל כישורים מתאימים וראויים לכך. כן נקבע כי יש להקפיד על תיעוד כל שלבי הטיפול. בפועל מסתייע הווטרינר הרשותי בשירותיהם של המשיבים ללכידת חתולים והעברתם למתקנים מורשים, כדוגמת זה של צב"ח או של המבקשת 14. ס' 17 א' לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד -1994 קובע כי: "היה לתובע, למנהל או לארגון למען בעלי החיים יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה על פי הסעיפים 2 או 4 או כי עומדת להתבצע עבירה כאמור רשאי הוא לפנות לבית משפט השלום בבקשה כי יוצא צו שיאסור על ביצועם או המשך ביצועם של המעשים נשוא הבקשה." סעיף 2 (תיקון תשס"א) לחוק עוסק באיסור התעללות בבעלי חיים וסעיף 4 קובע איסור המתה ברעל, אלא בכפוף להיתר שייתן המנהל לכך. על פי קריטריונים אלו יש לדון בבקשה: 15. המשיבים בלו: א. בתצהירו של החוקר עירד ברקן ובתצהיר המתחזה דפנה מריני לא נמצאו כל עובדות המתייחסות למשיבים בלו והמייחסות להם ביצוע מעשים הסותרים ההנחיות דלעיל. ב. בתצהיר עו"ד לדיאנסקי מטעם המבקשת נכתב כי בלו פנתה אליה ביום 5.11.07 והציעה "שיתוף פעולה והבנות בנושא חתולים משוטטים". במכתב (נספח 23 לבקשה), כתבה המשיבה:"יצוין כי אנו נתקלים באופן קבוע במקרים של התעללות נוראית בחתולים ובבעלי חיים נוספים, על ידי לוכדים פרטיים (שצצו בהמוניהם בעקבות הסכסוך), מדבירים ואזרחים, הנוקטים בשיטות שלא יעלו על הדעת בהשמדת חתולים (כמו הדברה וירי) ומאחר ואנו מעריכים מאד את נחישות האגודה להפסקת ההתעללות בבעלי חיים, ומברכים את פעילותה ככל שזו נוגעת בזוועות מעין אלה, אנו מעוניינים לשתף פעולה סוף סוף בעצירת פשעים אלה." לכאורה, מציגה בלו השקפת עולם ואינטרסים הזהים לאלה של המבקשת (אלא שהמבקשת סבורה כי להצעה יש קשר להליך הפלילי המתנהל כנגדה בבית משפט השלום בכפר סבא). ג. המבקשת מפנה בסיכומיה גם ל א' 2458/98, פסק דין שניתן בתביעתם של המשיבים בלו (ותובע נוסף, אחיו של המשיב 4) אשר דחה תביעת התובעים לפיצויים בגין לשון הרע ופגיעה בשמם הטוב. בית המשפט (כב' הש' ישעיה) כתב שם כך: "...בשלב מאוחר יותר הודתה (המשיבה 3-ר.נ) כי היא ושאר התובעים ממיתים חתולים בריאים אותם אספו משוטטים ברחובות ובחצרות הבתים, ללא שביקשה או קיבלה אישור של וטרינר. כך משום, שלדעתם אין מקומם ברחוב אלא ב"בית חם". משלא נמצא להם כזה, הם דאגו להמיתם על מנת לשים קץ לסיבלם." עוד נקבע שם : "המתת החתולים הבריאים, שלא מטעמי "חסד" הוכחה, כאמור, והתובעת הודתה בכך. היא נימקה, אומנם, המתות אלה בטעמי "אידאולוגיה", טעמים שלטעמי ועל פי השקפתי, מעוותים לחלוטין, אך עדיין מדובר בהמתה שיטתית ומודעת של חתולים בריאים, שביצעו התובעים והתובעת בראשם." ד. המשיבים טענו בתגובתם, כמו גם בסיכומיהם, כי כל המעשים שיוחסו להם בפסקי הדין החלוטים ו/או בכתב האישום (בו כפר המשיב 4), אירעו לפני שניתן צו הביניים בבג"צ בשנת 2000, קל וחומר לפני פסק הדין הסופי שניתן ב-2004. ה. עוד טענו המשיבים כי השיהוי בהגשת הבקשה, ומאזן הנוחות (פגיעה בבריאות ובשלום הציבור), תומכים בעמדתם כי יש לדחות את הבקשה. לגוף העניין נטען כי המשיבים הציגו את אישורי הוטרינרים על פיהם מבוצעות על ידם פעולות הלכידה, להראות כי הינם פועלים על פי הדין וההנחיות. לעניין זה הוצגו מכתבו של ד"ר יהונתן זכרין, רופא וטרינר במפעל "טיב טעם" מיום 27.6.07, המופנה אל הווטרינר במועצת עמק חפר ואת הפניתו של האחרון למשיבה 2 (אישור התקף עד ליום 31.3.08), את דיווח הלכידה מיום 19.10.07, פניית "תנובה" ללכידת חתולים משוטטים בחצר בו מתבצעות פעולות העמסת תוצרת, אישור הוטרינר הרשותי הכותב במפורש: "ההיתר מוגבל..אך ורק לאתר "תנובה "קר פרי"...הלכידה תבוצע באמצעים הממזערים ככל הניתן, פגיעה בחתולים" ואישור הפעולה מיום 28.10.07. כך גם לגבי לכידה בבית "משקר" בפארק התעשיה בקיסריה, לכידה בבית החולים "אסותא", בחב' "נובולוג" ופניית חב' התעופה "אל על" לחידוש הפעולה ללכידת החתולים ע"י המשיבה, מחשש ל"זליגה" לשטח האחורי ופגיעה ממשית בבטיחות המתקנים שבחברה". התיעוד שהומצא ע"י המשיבים מלמד כי בעקבות הפניות לכדו בלו את החתולים, ודיווחו לווטרינר הרשותי בדו"ח מפורט כמה חתולים לכדו, מועד הלכידה, אפיון החתול שנתפס (מין, צבע, וסימנים מיוחדים), כנדרש "על פי הספר". ו. הנני מקבלת טענת המשיבים בלו כי העובדות והטענות הממוחזרות אינן יכולות להקים תשתית ראייתית רלוונטית, ומשלא הוכח, ולו אף לכאורה, כי המשיבים פועלים היום שלא על פי ההנחיות שנקבעו לאחר פסיקת הבג"צ, דין הבקשה, ככל שהיא מתייחסת למשיבים אלו, להדחות. 16. המשיב סעד: א. סעד טען כנגד מלחמתה העיקשת של המבקשת בגופים הפועלים על פי החוק, ובאינטרסים הכספיים המניעים אותה. לטענתו, אין הוא עוסק בהמתת החתולים אותם הוא לוכד. לגרסתו, שם לו למטרה, במשך מרבית שנות חייו, לקדם רווחת בעלי החיים בישראל הזקוקים לשיקום. לתצהירו צורפו אישורים כי הוא נותן שירותי לכידה לגורמים ווטרינריים רשותיים רבים הכוללים, בין היתר את הוד השרון, רמת השרון, הרצליה, רעננה, שומרון, יהוד רחובות וגורמים נוספים, לרבות משרד החקלאות. כן טען כי המבקשת עצמה מספקת שירותי לכידה מטעמה. ב. לתצהיר החוקר הפרטי שהפעילה המבקשת צורף סרט שצולם על ידו ותמליל שיחה בינו לבין סעד. המבקשת הפעילה גם מתחזה ללקוחה (גב' מריני, נספח 9 לבקשה). אשר ניהלה שיחה עם סעד וביקשה לשכור שירותיו ללכידת חתול משוטט. ג. בדו"ח המעקב מתאר החוקר כיצד לכד סעד, ביום 29.10.07 חתולים צעירים בסמוך ל"חוף קרלטון". החתולים הובאו, על פי הדו"ח למתקן צב"ח, לאחר לכידתם. ד. בשיחה שערכה הגב' מריני עם סעד, הזמינה את שירותיו וניהלה עימו מו"מ בקשר לשכרו. באותה שיחה אמר לה סעד: "את צריכה לחתום לי שאני לוקח את החתולים ממך והולכים לצער בעלי חיים...אני סוגר איתך, את צריכה להיות אחראית...החתולים הולכים לצער בעלי חיים תל אביב, מרדימים אותם, לא מרדימים, שזה לא בעיה שלך כבר..לא חוזרים אליך. הם ירדימו אותם קרוב לודאי, לא יחזרו, לא יתעוררו ולא יחזרו אליך." ה. בתגובתו, טען סעד כי תשובותיו לגב' מריני נבעו מכך שזיהה אותה כלקוחה "נודניקית", ולעניין החתולים שלכד בחוף קרלטון טען כי קיבל פניית המסעדה שם, על יללות גורי חתולים. לטענתו, חילץ את הגורים, הביאם לטיפול לצער בעלי חיים, ולאחר מכן העבירם בבטחה לתחנת האכלה. כן טען סעד כי מתן הצו כנגדו יגרום לפגיעה לא מידתית בפרנסתו. ו. בתצהירו כתב כי כאשר פונה אליו רשות ציבורית, הינו פועל על פי אישור הוטרינר הרשותי של אותה רשות וכאשר פונה אליו גוף פרטי, הינו דורש את חתימתו כתנאי ללכידתו ו/או חילוצו של אותו בעל חיים, ואולם, בשיחת הגב' מריני עם סעד, לא הציגה עצמה הפונה כבעלת החתולים שאותם הינה מבקשת ללכוד, אלא טענה שקיימת בעיית חתולים בשכונת התקווה. משכך, דרישת המשיב כי תחתום על הפנייה אין לה ולא כלום עם הנהלים ועם דרישות החוק, ואין היא פוטרת את המשיב מאישורו של הווטרינר הרשותי ללכידה זו. אישור זה לא נתבקש ולא ניתן. ז. גם לגבי הלכידה בחוף קרלטון לא סיפק המשיב תשובות מניחות את הדעת: "היו תלונות למסעדה עצמה, אורחים שישבו ואכלו שם, שמו לב שיש גורים של חתולים במצוקה מעבר למסעדה. המסעדה נמצאת בקומה 2 מעל המקום של שמחה, בין החתולים איפה שהיו, יש חומה שמפרידה בגובה 3 מ' בערך, שזה הקומה השנייה, שאני בלי סולם טיפסתי, סיכנתי את עצמי, יש שם ערימה של פסולת, של ברזלים, של גרוטאות. היו תלונות, המסעדה רצתה לחלץ את החתולים. המסעדה קראה לי." גם כאן, אין המשיב רשאי לבצע את העבודה, אלא באישורו של הווטרינר הרשותי, שהרי אין מדובר בחתולים השייכים למסעדה אלא בחתולי רחוב משוטטים. ח. עוד העיד סעד עמ' 26 לפרוטוקול): "מאחר והגיע אלי כתב התביעה וראיתי שעוקבים אחרי ביום שני מה שעשיתי לקחתי שק מלכודת עם שק יוטה ויצאתי בכוונה החוצה, שמתי על הקטנוע, נסעתי לחבר שעובד אתי בגבעת שמואל, ישבתי אצלו 3,4 שעות רק בשביל שהחוקר ימשיך לבלושאחרי. ביום ראשון אני לא לכדתי כלום. התקשרה גב' בשם רבקה, ביקשה למסור את החתולים, התקשרה גב' לליזה שיק, מאחר והמקום נמצא בלהבים, שזה מקום רחוק מאד, היא ביקשה ממני לעזור לה בנסיעה, היא לא מכירה את הדרך לבאר שבע, ביקשה ממני לנסוע איתה, שהיא תיקח את הציוד שלי ותעשה את העבודה." ט. המסמך מב/2 שסעד אישר כי הוא לקוח מאתר האינטרנט שפרסם, מתהדר ב"צוות חדש ומתוגבר ליזה שיק (לוכדת מקצועית) וקאמי (מנהל חוות החיות בגבעת שמואל)". ניתן ללמוד, כי עבודה המופנית לסעד, כמוה כעבודה המופנית לשיק, וההפרדה הנעשית ע"י סעד בין העבודות, הינה לכאורה, מלאכותית. י. בחקירתו, השיב סעד לעניין הכנסותיו: "מכלל הלכידה של החתולים, הצלה של החתולים, הפינוי, חילוץ של החתולים, עד עכשיו בשנים האחרונות אני רק מוציא כספים מהעבודה השניה בה אני עובד, שאני רק בהפסדים בגלל הרדיפה של גב' אלטמן ונציגיה. לא רק שאין לי הכנסות יש לי הפסדים.(עמ' 18 לפר')...בכללי לא רק לגבי שבוע שבוע, ניקח שנה שנה, את סך כל הפעילות שלי וכל שנה תראה שאני מוציא יותר כספים בגלל אסתר אלטמן ותביעות סרק וכל הרדיפות שלך ושל חבריך שמתקשרים אלי בטלפון ומאיימים ושולחים אלי אנשים. הנזק שנגרם לי מכם עולה על ההכנסות." 17. לכאורה מורה מאזן הנוחות כי לא נזק אלא תועלת כלכלית תיגרם למשיב 5 אם לא יעסוק בלכידת חתולים ואולי אם יימנע מכך לחלוטין, יפסקו המאבקים המשפטיים של המבקשת כנגדו. 18. כאמור, טענתו עיקרית של סעד הינה כי לא הוכח שהוא עוסק בהמתת החתולים, ולפיכך אין להחיל עליו את הצו. אין דעתי כדעתו. משהוכח, ולו אף לכאורה, כי הוא נוהג שלא על פי הנהלים, קיים חשש לכך שתתבצע עבירה על פי העבירות המנויות בסעיפים 2,4 לחוק, ולכן מצאתי להורות כי הצו הארעי שניתן כנגדו יעמוד בתוקפו כצו זמני. 19. באשר להוצאות: המבקשת תשלם למשיבים בלו הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הוצאות המשיב סעד בסך 5,000 ₪ יחולו על פי התוצאות בתובענה לגופה. באשר למשיבה 1, אם תמשוך המבקשת חזרה תביעתה כנגדה, או אם תחזור בה מהבקשה לגביה, תהא רשאית צב"ח לעתור להוצאותיה. פיקוח על כלבים וחתוליםבעלי חייםצער בעלי חיים