החלטה 1. לפני בקשה שבה עותרת המבקשת (התובעת) "(...) ליתן צו המורה לנתבעת - מוטורולה ישראל בע"מ (...) להמציא לידי ב"כ התובעת את תוצאות בדיקות מעבדה של איכות סביבה (אויר) שנערכו על ידה באמצע שנת 2007". 2. תמצית תביעתה של המבקשת א. המבקשת הינה הבעלים הרשום ו/או החוכרת הרשומה ו/או בעלת הזכות הבלעדית להירשם כבעלים ו/או כחוכרת במקרקעין ועליהם מבנים הנמצאים במפרץ חיפה על חלקות שונות בגוש 11604 ואשר עליהם הוקם ופועל המתחם. בבעלות המבקשת ובשליטתה נמצא המרכז המסחרי הידוע בכינויו "חוצות המפרץ" שבמפרץ חיפה. ב. המבקשת טענה בתביעתה כי השתכלל בינה לבין המשיבה, לאחר משא ומתן של כשנה, חוזה לשכירת נכס במרכז המסחרי "חוצות המפרץ". אלא שהמשיבה טענה כי נתונים שעלו ברגע האחרון מבדיקה של החברה לשירותי איכות סביבה בע"מ מנעו ממנה את האפשרות לשכור את הנכס נשוא התביעה. ג. על שום כך קמה המבקשת והגישה כנגד המשיבה תביעה שבה עתרה לחייבה לשלם לה סך של 6,153,021 ₪. 3. טענות המבקשת א. המבקשת טענה כי המשיבה "עשתה שימוש שלא בתום לב בנתוניה המופרכים של בדיקת החברה לשירותי איכות סביבה בע"מ, על מנת למצוא עילה מופרכת להפרת התחייבותה לשכור מהתובעת נכס ולביטול התחייבויותיה של מוטורולה מול התובעת". ב. המבקשת טענה כי בהתאם להמלצת בית המשפט פנו הצדדים להליך גישור. לטענתה, לאחר שנסתיים הליך הגישור ללא הצלחה, פנתה המשיבה, בידיעת המבקשת, לעריכת בדיקות איכות סביבה חוזרות ו/או נוספות (באמצעות המכון הביולוגי בנס ציונה) ואשר תוצאותיה התקבלו בידיה של המשיבה באמצע שנת 2007 או בסמוך לכך - ואולם המשיבה מסרבת לגלותם למבקשת. המבקשת טענה כי הבדיקה הנוספת שנערכה על ידי המשיבה "איננה ולא היתה חלק מהליך הגישור (שלא צלח), ואשר נסתיים עם ישיבת הגישור האחרונה שנתקיימה". לטענתה, הבדיקה שתוצאותיה מבוקשות בקשה הנוכחית, "נערכה לאחר ישיבת הגישור האחרונה וכי נסיונה של מוטורולה להסתיר את תוצאות הבדיקה אומר דרשני, (...)". ג. בקשתה של המבקשת נסמכה על תצהירו של מר יוסי מורג, מנהל המבקשת, שבו חזר על האמור לעיל. 4. טענות המשיבה א. המשיבה הגישה תגובה שנתמכה בתצהירו של מר יחזקאל (חזי) צפריר, מנהל חטיבת הנכסים והשירותים במשיבה. ב. המשיבה טענה כי על פי סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1974 "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". ג. המשיבה טענה כי נאמנה לכלל האמור לעיל, סירבה להמציא לידי המבקשת את חוות דעת הנוספת שנערכה עבורה במסגרת הליכי הגישור על ידי חברה לניטור מפגעים סביבתיים, היחידה לאיכות הסביבה, בשיתוף המכון למחקר ביולוגי בישראל. לטענתה, היא אף העבירה את עמדתה זו למבקשת, הן בכתב והן בעל-פה, נוכח פניות המבקשת אליה להמציא את חוות הדעת הנוספת. ד. המשיבה טענה כי המבקשת "מוסיפה חטא על פשע" בכך שהיא טוענת, "בעזות מצח שאין למעלה ממנה, בצורה חמורה שאין בה שמץ של אמת, כי הנתבעת פנתה לעריכת בדיקות איכות סביבה רק לאחר שהליך הגישור הסתיים!". לדבריה, טיעונה האמור של המבקשת הינו שקרי. ה. המשיבה טענה כי במסגרת הליכי הגישור נמסרה עמדתה של גב' אביבה טרכטמן מהמשרד להגנת הסביבה שפירטה רשימה של 13 מעבדות המוכרות על ידי המשרד להגנת הסביבה כמעבדות מוסמכות לעריכת בדיקות ניטור לשם איתור מפגעים סביבתיים. במסגרת רשימת המעבדות המוכרות הנ"ל הופיעה גם מעבדת ESC אשר ערכה עבור המשיבה, לבקשתה, את חוות הדעת הראשונה ושאיתרה במקום הימצאו של הנכס נשוא התובענה מפגעים סביבתיים. המשיבה טענה כי לאור הצעת המגשר, ומאחר שהתברר כי מאז שנערך עבור המשיבה דו"ח הניטור הקודם בסביבת הנכס, אימץ המשרד להגנת הסביבה את רשימת התקנים שגובשה במסגרת וועדת אלמוג, הסכימה המשיבה, לעצתו של המגשר, לפיה הצדדים יחליטו על מעבדה אחרת אשר תבצע בדיקת ניטור נוספת במתחם הנכס ושלפי תוצאותיה יוחלט אם המשיבה תשכור את הנכס ואם לאו. ברם, טענה המשיבה, המבקשת סירבה להצעה זו "בהתעקשות בלתי מובנת". המבקשת טענה שכל 13 המעבדות בישראל המוכרות על ידי המשרד לאיכות הסביבה אינן מקצועיות דיין לשם ביצוע בדיקות ניטור סביבתיות. המבקשת דרשה כי את הבדיקה לאיתור מפגעים סביבתיים תערוך מעבדה באיטליה שאליה קשור, כך הסתבר בדיעבד, פרופ' ממן "אשר שימש ומשמש כעת כמומחה מטעם התובעת (...) בין אם כיועץ מטעמה ובין אם כמועסק בה". ו. המשיבה הוסיפה וטענה כי היא נאותה ללכת כברת דרך נוספת לקראת המבקשת. היא הסכימה כי תינתן למבקשת הזכות הבלעדית לבחור, על פי שיקול דעתה בלבד, בכל אחת מאותן 13 מעבדות שהופיעו ברשימה של המשרד להגנת הסביבה וזאת לשם ביצוע הבדיקה לניטור מפגעים סביבתיים במתחם הנכס, כאשר לפי תוצאותיה ינהגו הצדדים. ברם, גם להצעה זו מטעם המשיבה, סירבה המבקשת. ז. המשיבה טענה כי "לבסוף הוסכם כי הנתבעת תשכור בעצמה את שירותיה של אחת מאותן מעבדות לשם ביצוע בדיקת הניטור במתחם הנכס, כאמור, כאשר בהתאם לתוצאותיה תחליט הנתבעת כיצד לנהוג". המשיבה ציינה כי עלותה של הבדיקה היא כ- 40,000 ₪, "כך שמובן שהנתבעת שכרה את שירותיה של החברה מתוך מטרה כנה, שאם התוצאות תהיינה חיוביות, ולא יתגלו מפגעים סביבתיים מסוכנים במתחם, יתאפשר לה לשכור את הנכס". ברם, הבדיקה האמורה, שנערכה לבקשת המשיבה בלבד ועל חשבונה, במסגרת הליכי גישור, כפי שהוסכם בין הצדדים, "גילתה כי במקום קיימים מפגעים סביבתיים חריגים שאינם מאפשרים לנתבעת לאכלס את הנכס בעובדיה". המשיבה טענה כי בנסיבות הענין, כאשר בדיקת המעבדה נערכה עבורה בלבד, במסגרת הליכי גישור, הרי שאין למבקשת "כל זכות לדרוש את חוות הדעת". ח. המשיבה הוסיפה וטענה כי - "עם זאת, ולמרות שאין כל בסיס משפטי לבקשה מקוממת זו מצד התובעת, נשוא תגובה זו, במסגרתה היא עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובהליכי הגישור שהתקיימו בין הצדדים, ועל מנת להדגיש את תום ליבה של הנתבעת ואת הסתמכותה על חוות דעת עניינית ומקיפה בהחליטה שלא לשכור את הנכס עקב מפגעים סביבתיים במקום, שכוללת ממצאים מהימנים, ובכדי שסירובה לא יתפרש כרצון להסתיר מידע שכבר קיים - כפי שטוענת התובעת כלפיה - הגם אם מידע זה הושג במסגרת הליכי גישור, כאמור, תסכים הנתבעת להמציא העתק מחוות דעת זו לידי התובעת. ברם, הנתבעת סוברת כי על בית המשפט להתנות זאת בתשלום מחצית עלותה של חוות הדעת לנתבעת, בהתאם לחשבונית מס המצורפת, בסך של 19,105 ₪ (ללא מע"מ)". ט. המשיבה טענה כי בביצוע התשלום של מחצית עלות חוות הדעת "יהיה כדי לאזן במידת מה את דרכה הנפסדת של התובעת, שמחד גיסא סירבה לגשת לבדיקה סביבתית משותפת, אך מאידך גיסא מצאה לנכון לדרוש את חוות הדעת משזו נמסרה לנתבעת, אשר הזמינה לבדה את בדיקת הניטור הסביבתי הנוספת, במתחם הנכס, במסגרת הליכי הגישור בין הצדדים". 5. דיון לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות הענין, נראה לי כי אכן יש מקום לפעול כמוצע ע"י המשיבה. נחה דעתי כי חוות הדעת הוכנה במסגרת הליכי הגישור כטענת המשיבה (ובניגוד לטענת המבקשת). ממילא, על כן, ולאור הוראות סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, חוות הדעת האמורה אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי אזרחי. ממילא, על כן, אין בעל הדין היריב זכאי לקבל מסמך זה במסגרת גילוי המסמכים. ואולם, אם המבקשת מעוניינת לקבל עותק מן המסמך, שהשגתו היתה כרוכה בעלות של כ- 40,000 ₪, הרי שלאור עמדת המשיבה, תוכל המבקשת לקבל עותק מחוות הדעת אם תשלם למשיבה סך של 19,105 ₪ (ללא מע"מ), וכנגד חשבונית מס. אם המבקשת לא תשלם את הסכום האמור, לא תהיה זכאית לקבל מן המשיבה עותק מחוות הדעת. 6. אחרית דבר המבקשת תוכל לקבל עותק של חוות הדעת נשוא הבקשה אם תשלם למשיבה, כנגד חשבונית מס, סך של 19,105 ₪ (ללא מע"מ). אם המבקשת לא תשלם את הסכום האמור, לא תהיה זכאית לקבל העתק מחוות הדעת. בנסיבות הענין, לא יהיה צו להוצאות. בעלי חיים (דיג)