בפני תביעה בגין "גניבת חשמל" על ידי הנתבעים וחיוב יתר של חשבון התובעת עקב כך, כטענת האחרונה. 1. "מ' מודל", הינו עסק לתפירת שמלות נשף וחופה (להלן: "העסק"), המנוהל על ידי הגב' פ' (להלן: "התובעת") ובעלה, מר מ'. העסק ממוקם בקומה א' בבית שברחוב ביאליק 1, פינת רחוב אלנבי 37 בתל-אביב (להלן: "הבית") וזאת על פי חוזה שכירות של דיירות מוגנת (מוצג א1/ למוצגי התובעת), שנחתם בין פ' לבין חברת התור בע"מ, שהייתה בעלת הנכס דאז. בעלי המניות של החברה הנ"ל חילקו את רכוש החברה ביניהם, והבית נפל בחלקו של אביה המנוח של הנתבעת מס' 2 (ראו: פסק דין של כב' השופט דיאמנט, עמ' 1, שורות 29-26, מוצג כא למוצגי התובעת). עד לשנת 1984, בקומה א' של הבית התנהלו שני עסקים: האחד, עיסקה של התובעת, והשני מכון רנטגן השייך לקופת חולים מכבי (להלן: "מכבי"). בפועל נוהל הבית על ידי הגב' שרה ט' ז"ל, אימה של הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת"), עד לפטירת האם ביום 18.10.94 (צו הירושה סומן נ3/). הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו בעלה של הנתבעת. החל משנת 1994 מנוהל הבית על ידי הנתבעת ועל ידי אחיה, מר ט'. 2. לטענת התובעת, כאשר נכנסה לבית לראשונה בשנת 1976, התקינה לוח חשמל בארון מתכת הנמצא בחדר המדרגות (מוצגים ב1/, ב2/ למוצגי התובעת). חברת החשמל התקינה שלושה מונים למדידת צריכת החשמל: שניים מהם הותקנו בלוח החשמל הממוקם בחדר המדרגות, ומונה נוסף הותקן בארון חשמל פנימי אשר בתוך עסקה של התובעת. התובעת טוענת, כי צריכת החשמל של מכבי נמדדה על ידי מונה חשמל נפרד, בארון עץ שנמצא מתחת לארון המתכת. לגרסתה, כאשר פינתה קופת חולים מכבי את הבית בשנת 1984, ניתקה האחרונה את זרם החשמל למקום שבו ישבה ותקופה מסויימת נותר מקום זה ללא הספקת חשמל. לטענת התובעת, בשנת 1985 החלו הנתבעים לנהל עסק בקומה א' שבבית, בחלק שבו החזיקה קודם לכן קופת חולים מכבי, כאשר הספקת החשמל לעסקם של הנתבעים התבצעה כולה דרך המונים של עסקה של התובעת, תוך גניבת חשמל ממנה. בשל כך, הגישה התובעת תלונה במשטרה נגד הנתבעים ביום 4.8.94, שכן רק בשנת 1994 נודע לה, לטענתה, אודות הגניבה, כאמור (מוצג ה1/ למוצגי התובעת). 3. ביום 21.12.94 הותקן מונה חשמל עבור הנתבעים (מוצג ח' למוצגי התובעת). לטענת התובעת, בו ביום ניתקה חברת החשמל את זרם החשמל בלוח שבארון המתכת אשר בחדר המדרגות והוציאה את המונים שלה, ללא התראה מוקדמת, וזאת בטענה שלוח החשמל חובל ואינו במצב תקין. משפנתה התובעת לחברת החשמל הוברר לה, כי הנתבעים התלוננו על כך שהתובעת משתמשת שלא כדין בלוח החשמל שלהם (מוצג נ6/). לטענת התובעת, תלונת הנתבעים לחברת החשמל הינה כוזבת. 4. כאשר ניסתה התובעת לתקן את נזקי החשמל שנגרמו לה בעקבות ניתוק זרם החשמל, התברר לה, שדלת ארון החשמל רותכה, ולכן לא ניתן לחדש את זרימת החשמל לעסק התובעת דרך לוח החשמל שבחדר המדרגות. בעקבות זאת, ביום 22.1.95, הגישה התובעת תלונה נוספת במשטרה בגין גרימת נזק (מוצג י' למוצגי התובעת). 5. בנסיבות אלה, מבקשת התובעת סעד כספי בשיעור תשלומי היתר של חיובי החשמל בהם נשאה, לטענתה, בתקופה 12/94-1/85, עקב כך שהנתבעים גנבו ממנה חשמל, לגרסתה, וזאת בסך 78,319 ש"ח. בנוסף, עותרת התובעת, לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 12,000 ש"ח עבור הנזק שנגרם ללוח החשמל וכן פיצוי בסך 30,000 ש"ח,בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב ניתוק החשמל, תלונתה הכוזבת, לטענתה, של הנתבעת, במשטרה וחוסר אפשרותה של התובעת לתקן את הנזק משרותכה דלת ארון החשמל. התובעת עותרת גם לפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לה, לטענתה. 6. הנתבעים מצידם טוענים, כי מאז עזיבת מכבי את הבית ועד סוף שנת 1989, לא נעשה כל שימוש באותו חלק של הבית שהיה בחזקתה של מכבי. רק בשנת 1989 החלה הגב' ט' ז"ל לעשות שימוש בחדר אחד מתוך השטח שהיה בחזקת מכבי. שטחו של החדר, כ17- מ"ר. ברשות גב' ט' המנוחה, אף הנתבע עשה שימוש ביחד עימה בחדר, וזאת לצורך תיקוני טייפים ומערכות קול, למשך תקופה של מספר חודשים, עד שנת 1990. בין השנים 1995-1990, עשתה הנתבעת שימוש בחדר למטרה של סוכנות לדוגמנות, ואף זאת במקביל לשימוש שנעשה על ידי אימה, עד לפטירתה של האם. 7. עד אשר הלכה גב' ט' לבית עולמה, נוהל הבית על ידה והיא שטיפלה ונשאה באחריות לאחזקת הבית והתשלומים בגינו. בשנת 92', נתנה גב' ט' ז"ל את הסכמתה לכך שהנתבעים ישפצו כ50- מ"ר נוספים מהשטח שהיה בזמנו בחזקת מכבי, וזאת על מנת לקיים שם משרדים. לצורך זה ביקשה, כי הנתבעים יטפלו בהזמנת מונה חשמל, והם אכן פנו בענין זה לחברת החשמל (ראו: נ5/). במהלך תקופת השיפוצים ולאחריה, בטרם הותקן המונה שהוזמן כאמור, התחברו הנתבעים באמצעות כבל לחברת צור פיגי בע"מ, שמקום מושבה בבית השכן, ברחוב ביאליק 3 בתל-אביב, והעבירו משם חשמל ליחידה אותה שיפצו, על מנת שתשמש כמשרדים. 8. לגרסת הנתבעים, מעולם לא התחברו למערכת החשמל של התובעת ולא צרכו חשמל מבלי לשלם עבורו. נהפוך הוא - לטענתם, לוח החשמל אליו התחברה התובעת אינו שייך לה והיא זו שהתחברה אליו שלא כדין. לדבריהם, התובעת היתה רשאית לצרוך חשמל אך ורק על פי מונה החשמל בתוך עסקה ואילו צריכת החשמל של "מכבי" נמנתה דרך המונים שבחדר המדרגות, אשר התובעת לא היתה רשאית להתחבר אליהם. משהתברר לחברת החשמל, בעקבות תלונתם של הנתבעים, כי התובעת היא זו שהתחברה שלא כדין ללוח החשמל שבחדר המדרגות ולמונים שאינם שייכים לה - חברת החשמל, היא זו שפירקה חלקים בארון החשמל, ניתקה את זרם החשמל שזרם למקום עסקה של התובעת והוציאה את המונים לאחר מתן התראה על כך לתובעת. לטענת הנתבעים, ריתוך ארון החשמל שבחדר המדרגות נעשה בהמלצת חברת החשמל, כדי למנוע התחברות חוזרת של התובעת, שלא כדין, ללוח החשמל. בה בעת, ביום 24.8.95, קיבלו הנתבעים מכתב ממשטרת ישראל המודיע להם, כי החקירה בעניינם - בעקבות תלונותיה של התובעת - נסתיימה, וכי אין במעשיהם משום עבירה פלילית (מוצג נ8/). דיון 9. מטעם התובעת העידו בעלה של התובעת, המנהל עימה את העסק "מ' מודל", עוזר חשמלאי, והעובדת בעסקה של התובעת משנת 1976. מטעם הנתבעים העיד מר מאיר בן צור, שהינו השכן ממנו משכו הנתבעים חשמל, וכן העיד הנתבע מס' 1 בעצמו. 10. ייאמר מיד, כי ככל שמדובר בנזק שנטען על ידי התובעת שנגרם ללוח החשמל, בסך 12,000 ש"ח, ובאשר לנזק הנטען בדבר אובדן לקוחות ומוניטין בסך של 30,000 ש"ח - לא הציגה התובעת ראיות כלשהן. אלה נטענו באופן סתמי ומבלי שהתובעת עשתה כל נסיון להוכיחם, ולפיכך גם אין מקום להתייחס אליהם. המחלוקת הטעונה בירור הינה ביחס לשאלה, האם אכן גנבו הנתבעים חשמל מהתובעת, כטענת האחרונה, ואם גנבו - מה הנזק שנגרם לה עקב כך. האם הוכחה גניבת חשמל על ידי הנתבעים? 11. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעים גנבו חשמל מעיסקה בין השנים 1994-1985. להוכחת טענתה, צירפה התובעת יומני חשבונות של חברת החשמל וקריאות מונה (מוצגים יד1/ - יד33/ למוצגי התובעת), וכן חשבונות חשמל (מוצגים יח-1/יח8/). חשדם של התובעת ובעלה בנוגע לגניבת החשמל התעורר רק בשנת 1994. לטענתם, התחברו הנתבעים אל לוח החשמל של התובעת המצוי בחדר המדרגות עוד בשנת 1985, משפינתה קופת חולים מכבי את המקום, שאז קיבלו לידיהן הנתבעת ואימה המנוחה את ניהול הבית. 12. הטענה בדבר גניבת חשמל, הינה טענה כבדת משקל, שיש להוכיחה בראיות חזקות ומהימנות, משמדובר בעבירה פלילית לכאורה. בפסיקה נקבע, כי הטוען במשפט אזרחי לביצוען של עבירות פליליות אמנם אינו חייב להוכיח טענתו מעל לכל ספק סביר, אולם תידרש מידת הוכחה גדולה יותר וודאית יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל [ראו: ע"א 292/94 משה כהן נ' ירמיהו אשד, פ"ד יט(1) 414, בעמ' 416; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 589 בעמ' 604-602; ע"א 373/89 מסרי נ' חלף, פ"ד מה(1) 729, בעמ' 742; ע"א 6465/93 אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח', תק-על 95(2) 1323, בעמ' 1323(4)]. 13. במקרה דנן לא הוכיחה התובעת את גניבת החשמל שייחסה לנתבעים, לא במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי רגיל וממילא לא ברמת ההוכחה המוגברת הנדרשת בסוג זה של טענות. לגרסתם של הנתבעים, מוני החשמל בהם השתמשה קופת חולים מכבי, בעת שהייתה שוכרת בקומה א' שבבית, לא נותקו כאשר זו עזבה: "בהתייחס לסעיפים 5 ו6- לתצהירי, לשאלתך, האם נכון שמכבי הוציאו את המונים שלהם מארון העץ, כאשר עזבו את המקום, אני משיב, שזה לא נכון. כך אני יודע מתוך בדיקה שעשו בחברת החשמל וכפי שנמסר לי מפורשות על ידי חברת החשמל" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 28-26). אם אכן לא נותקו מוני החשמל, כטענת הנתבעים - ולא שוכנעתי כלל ועיקר, כי אלה נותקו - אזי לא היתה כל בעיה לנתבעים ולגב' ט' המנוחה לצרוך חשמל ולא נצטרכו כלל למוני התובעת. כאשר נדרשו לחשמל נוסף עם שיפוץ המשרדים, במשך תקופה של למעלה משנה, "משכו" חשמל מאת השכן באמצעות כבל חיצוני עד אשר קיבלו חיבור קבוע מחברת החשמל בשנת 94', כפי שהעיד הנתבע והעיד השכן, מר בן צור, ועדותם היתה מהימנה עלי. לענין התשלום, הסתדרו ביניהם, על ידי קיזוז מהסכומים שמר בן צור היה חייב בתשלומם עבור שימוש בחנית הבנין. 14. הנטל להוכיח כי הנתבעים לא שילמו עבור החשמל שצרכו וכי זה נגנב על ידם מאת התובעת, מוטל על האחרונה והיא לא הרימה נטל זה. לו ביקשה התובעת להוכיח את השינוי שחל בצריכת החשמל עם עזיבת מכבי את הבנין, היה בידיה לזמן נציג של מכבי המעורה בדברים, ואולם נציג כזה לא זומן על ידה למסור עדות. אך יתר על כן - התובעת לא הביאה מומחה מטעם חברת החשמל כדי שיאשר את טענותיה, ואלה נותרו לכל היותר בגדר השערות לא מבוססות. ניתן היה לצפות שעדות כזו תוצג, שהרי זוהי עדות מרכזית שעה שהתובעת מבקשת להוכיח גניבת חשמל. זאת בפרט שבטענה שכזו דרושה מידת הוכחה גבוהה יותר מזו הדרושה בדרך כלל במשפט אזרחי. אמנם התובעת הגישה תלונה נגד הנתבעים בגין גניבת חשמל, אולם החקירה לגביה הופסקה בנימוק "שאין במעשה משום עבירה פלילית" (ראו: נ8/). התובעת גם לא טרחה להעיד חשמלאי מומחה אשר בדק את לוח החשמל ויכול לאשר את טענותיה. אמנם התובעת זימנה לעדות את מר מרדכי, ואולם זה האחרון הינו עוזר חשמלאי ועדותו לא היה בה דבר שיתמוך בגירסתה. משנשאל מר מרדכי שאלות ענייניות, התחמק ממתן תשובות בטענה שאינו אלא עוזר חשמלאי (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 5-3) ולשאלות אחרות השיב, כי אינו זוכר או אינו יודע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-7). התרשמתי מדבריו של מר מרדכי שידענותו וידיעתו באשר לפרטי המקרה מוגבלות, בלשון המעטה, כך שגם בעדותו אין כדי לתמוך בטענתה של התובעת בדבר גניבת החשמל, והיה עליה להציג עדות של חשמלאי מוסמך, אך משום מה היא נמנעה מלעשות כן. משלא הובאה עדות מומחה כלשהי בתחום החשמל - קרי: איש חברת החשמל או חשמלאי מוסמך - גם לא הוכח בפני, כי התובעת שילמה חשבונות חשמל ביתר, כטענתה. 15. אף טענת התובעת, לפיה הנתבעים השתמשו בארון החשמל שלה במשך עשר שנים ורק בחלוף זמן זה "גילתה", כי הם מושכים חשמל לא להם, מעוררת תמיהה, כשלעצמה. הכיצד זה ספגה התובעת משך עשר שנים תמימות את ההוצאות הגבוהות והחריגות ששילמה, לטענתה, בגין צריכת חשמל, מבלי לנסות לברר, מה המקור לכך. התרשמותי הינה, כי התביעה הוגשה אך ורק עקב מערכת היחסים הרעועה שבין הצדדים, כמענה לתלונות הנתבעת במשטרה כלפי התובעת ולתביעה שהגישו הנתבעת, אחיה ואימה נגד התובעת (מוצג כא למוצגי התובעת). 16. גם עדות הגב' לחיאני אין בה כדי לסייע לתובעת בגרסתה. אמנם הגב' לחיאני העידה, כי "ראתה אור" אצל הנתבעים, אולם משלא הוכיחה התובעת מה המקור לחשמל זה, אין בעדות הגב' לחיאני כדי "לשפוך אור" על הסוגיה העומדת להכרעה. ככל שמדובר בהתחברות ללוח החשמל ולמונים, הוברר, כי בנושא זה אין לגב' לחיאני כל ידיעה אישית. 17. אשר לתשלומי החשמל אותם שילמה התובעת - אף בהם אין דבר המלמד על גניבת החשמל, אותה מייחסת התובעת לנתבעים. הגב' לחיאני העידה, כי בעסקה של התובעת היו מוצרי חשמל רבים: "לשאלתך, איזה מכשירי חשמל יש אצל התובעת במתפרה, אני משיבה, שמכונות תפירה - בסביבות 7, 8 מכונות, מגהץ, מכונת גזירה. יש גם מזגנים ותאורה במקום, כפי שאתה שואל. מדובר בתאורה טובה". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24-22). ומר מ' בעדותו: "המכשירים החשמליים בעסק שלנו הם: מכונות תפירה - 4, מגהץ אדים. מדובר בעסק של שמלות כלה, שממוצע יכול לצאת 20 עד 25 שמלות לחודש, אחת ליום. יש גם מזגנים, יש תאורה לפי מידת הצורך. יש פלורסנט מעל לכל תופרת". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-17). על פניו, נראה, איפוא, כי לעסקה של התובעת צריכת חשמל ניכרת, ולא הוכח בפני כי הסכומים ששילמה גבוהים באופן שניתן להסיק מהם על גניבת החשמל, כפי שהתובעת טוענת לה. 18. ההשוואה שעשתה התובעת בין התשלום ששילמה בגין הצריכה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 94' (בטרם הותקן המונה החדש לנתבעים) לעומת התשלום ששילמה בגין הצריכה בחודשים אוקטובר-נובמבר 94' (לאחר התקנת המונה החדש לנתבעים) אין בה, כשלעצמה, כדי להצביע ולו לכאורה, על הגניבה המיוחסת לנתבעים. זאת שעה שמעדות בעלה של התובעת עולה, כי צריכת החשמל במקום עסקם, משתנה בקיצוניות, לפי עונות השנה ובהתאם לכמות העבודה: "צריכת המונים, אני יכול חודשיים לצרוך ממונה אחד לפי הצריכה של המקום, ובזמן אחר לצרוך ממספר מונים גדול יותר. זה תלוי למשל בהיקף השימוש במכונות ובציוד, כגון מגהצים" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-23). ובהמשך עדותו: "אם אתה אומר שישנם חודשים שכל חשבון החשמל שאני שילמתי הגיע ל500-, 600 ש"ח בלבד, אני משיב, שיכול להיות חודשים בהם הצריכה היתה קטנה יותר, כגון בשל תקופות חגים" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 17-15). פירוט החשבונות שהציגה התובעת עצמה (ראו למשל: יח1/ ויח6/) מלמדנו, כי אכן צריכת החשמל של התובעת היתה משתנה, מעת לעת, באופן משמעותי, והיו אף חודשים שבהם שילמה פחות מהסכום שהיא טוענת שהיה עליה לשלם אלמלא הגניבה הנטענת, ושעליו היא מבקשת לבסס את טענתה בדבר הנזק שנגרם לה. אין התובעת יכולה, איפוא, להסתמך על צריכת החשמל שלה לצורך ביסוס גרסתה. ללא עדות של חשמלאי מוסמך או מומחה מטעם חברת החשמל, לא ניתן להסיק מהתשלומים ששילמה התובעת אודות גניבת החשמל הנטענת. סוף דבר 19. נוכח קלישות חומר הראיות שהציגה התובעת, כאשר מתווספת לכך מידת ההוכחה המוגברת הנדרשת ממנה - בהתחשב בהאשמות החמורות שהיא מטיחה בנתבעים - דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. גניבת חשמלחשמל