פסק דין ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 18/3/08 בת"פ (חיפה) 3527/06, וביחס למשיב מס' 1 בלבד: ת"פ (קריות) 471/07 ות"פ (חיפה) 1108/07. העובדות וגזר הדין: המשיבים 1 ו-2 הם אחים שניהלו במשותף עסק לחומרי בניין והובלת פסולת ללא רישיון משנת 1993, ובשטח ציבורי הסמוך לעסק הפעילו, למרות התראות חוזרות, תחנת מעבר לא מוסדרת לאיסוף פסולת בניין שפעלה במשך שנים רבות ובעשרות ביקורים של פקחי המשרד להגנת הסביבה נמצאה כמות גדולה של פסולת בניין ותעשיה ופסולת של חומרים מסוכנים. לדברי המערערת נהגו המשיבים לפנות פסולת ופסולת בניין ממקומות בהם התבצעו שיפוצים, לרבות פסולת של חומרים מסוכנים, ולאחסנם באופן זמני בשטח תחנת המעבר, בתוך מכולות וכן על קרקע חשופה ומעת לעת היו מפנים את הפסולת למקומות שונים ברשות הרבים אשר לא יועדו והוסדרו לקליטת פסולת כזו. הפינוי נעשה על ידי עובדיהם או קבלני המשנה לרבות על ידי המשיב מס' 3 שעסק בתקופה הרלוונטית בהובלות, והמשיב מס' 4 שעבד אצלו כנהג משאית. כל המשיבים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות של לכלוך רשות הרבים בפסולת בניין לפי חוק שמירת הניקיון התשמ"ד- 1982. בגין הפעלת תחנת המעבר הורשעו המשיבים 1 ו-2 גם בעבירות ניהול עסק ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח- 1968 וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה- 1995; העדר תשתית מבנה לפי תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) וחוק רישוי עסקים; אחזקת פסולת של חומרים מסוכנים לפי תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) וחוק רישוי עסקים; אי ניקוי יומי לפי תקנות רישוי עסקים(תחנת מעבר לפסולת) וחוק רישוי עסקים. המשיב 1 ביקש לצרף שני תיקים נוספים: ת"פ 471/07 בו הואשם בלכלוך רשות הרבים בפסולת בניין לפי חוק שמירת הניקיון; גרימת מטרד ציבורי לפי סעיף 215 (א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977; ניהול עסק ללא רישיון לפי חוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי). זאת בשל כך שביום 10/4/06 השליך בכפר אעבלין פסולת בניין מתוך משאיתו, בשטח פתוח לא מגודר המצוי ברשות הרבים, ללא היתרים או רישיונות ובלא רישיון עסק לאיסוף, הובלה ופינוי פסולת בניין. תיק נוסף שביקש המשיב מס' 1 לצרף הוא ת"פ 1108/07 בו הואשם בעבירת ניהול עסק של הובלת חומרי בניה ופסולת ללא רישיון לפי לחוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים(עסקים טעוני רישוי) ובעבירת לכלוך רשות הרבים בפסולת והשלכת פסולת בניין לפי חוק שמירת הניקיון. זאת בשל כך שבמהלך השנים 2005-2006 הוביל ושפך חלק מכ- 30,000 קוב פסולת מסוגים שונים ופסולת בניין שנשפכה, הונחה ופוזרה באתר בלתי מאושר לסילוק פסולת שנוהל ע"י אדם אחר על פני שטח פתוח ורחב, המצוי בסמוך לצומת אעבלין וברשות הרבים. על המערערים הושתו העונשים הבאים: המשיב מס' 1 - קנס בסך 45,000 ₪ או 120 ימי מאסר, התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מהעבירות בהן הורשע למשך 3 שנים, צו סגירה שיפוטי לעסק ההובלה ולתחנת המעבר של המשיבים וכן צו לסילוק ופינוי הפסולת שבתחנת המעבר. ביהמ"ש קמא החליט שלא להפעיל את המאסר על תנאי וההתחייבות הכספית שהוטלו על המשיב מס' 1 בת"פ 6033/02 מהטעם שהמערערת לא הגישה העתק של כתב האישום אליו התייחס גזר הדין ובהעדרו לא ניתן היה לדעת באילו עבירות הורשע שם. על המשיב מס' 2 נגזר קנס בסך 35,000 ₪ או 90 ימי מאסר, התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מהעבירות בהן הורשע למשך 3 שנים, צו סגירה שיפוטי לעסק ההובלה ולתחנת המעבר וכן צו לסילוק ולפינוי הפסולת שבתחנת המעבר. המשיבים מס' 3 ו-4 קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר, התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מהעבירות בהן הורשעו למשך 3 שנים. נימוקי הערעור: לטענת המערערת טעה בית המשפט בהשיתו עונש מופלג בקלותו ביחס לחומרת העבירות, משכן, היקפן ומספרן. בית המשפט לא נתן משקל ראוי גם לכמות הגדולה של פסולת בניין לרבות פסולת של חומרים מסוכנים. לשיטתה, התעלם בית המשפט קמא ממספר דברים: מעונשי המאסר שניתן להטיל לפי חוק שמירת ניקיון, חוק העונשין (עד שנת מאסר) וחוק רישוי עסקים (עד 18 חודשי מאסר). בגין עבירה אחת של לכלוך רשות הרבים בפסולת בנין ניתן להטיל קנס בשיעור 202,000 ₪, הגבוה יותר מזה שהוטל על כל המשיבים יחד, הן לחוד והן יחד וזאת על אף ריבוי העבירות, שכל אחת מהן מהווה עבירה עצמאית; מכך שלמשיבים 1 ו-2 ניתנה התראה לחדול ממעשיהם ובמשך כעשרה חודשים לא עשו כן, ולפי חוק רישוי עסקים ניתן להטיל קנס של 1,300 ₪ לכל יום של הפרה לאחר מתן ההתראה; מכך שנגד המשיב 1 היו תלויים ועומדים 3 כתבי האישום בגין עבירות על חוק שמירת הניקיון וחוק רישוי עסקים, וכן הרשעה בעבירה על חוק שמירת ניקיון ומכך שתופעת ההשלכה הבלתי מוסדרת של פסולת בניין ועודפי עפר הייתה למכת מדינה אשר לה השפעות שליליות מרחיקות לכת על איכות הסביבה ועל בריאות הציבור. עוד טוענת המערערת כי טעה ביהמ"ש בהמנעותו מהפעלת עונש המאסר על תנאי ובאי מימוש ההתחייבות בסך 4,000 ₪, בסרבו להסתפק בכתב האישום באותו תיק בשל העדר ציון מספר התיק שעליו, חרף הצהרת התובעת כי מדובר באותו תיק וחרף כך שהאישום בעבירות על חוק שמירת הניקיון עולה גם מפרוטוקול הדיון באותו תיק. המערערת מוסיפה כי טעה ביהמ"ש בכך שהקנס שהטיל על המשיבים 1 ו-2 נמוך מזה שהוטל על המשיבים 3 ו-4 בגין ביצוע אותן עבירות, ולא התייחס לכך שהמשיבים 1 ו-2 ביצעו עבירות אלה ועבירות נוספות במשך תקופה ארוכה. המערערת טוענת עוד כי טעה ביהמ"ש בכך שנתן משקל רב יותר לנסיבות האישיות של המשיבים על פני האינטרס הציבורי, הגנה על הבריאות ועל איכות הסביבה. המערערת סבורה כי היות שמדובר בעבירות כלכליות, על הענישה הכספית להיות ומכבידה על מנת שתהווה הרתעה ממשית הן למשיבים עצמם והן לעבריינים פוטנציאליים, וכי תביא בחשבון שהמשיבים 1 ו-2 חסכו כספים רבים עקב אי השקעה בהקמת התשתית הנדרשת לניהול תחנת מעבר, אי תשלום דמי כניסה לאתרים מורשים לסילוק פסולת, גביית מחירים נמוכים יותר מהלקוחות עקב כך. אשר על כן, מבקשת המערערת להטיל על המשיבים את העונשים הבאים: על המשיב מס' 1- הפעלת המאסר על תנאי בת"פ 6033/02, קנס שלא יפחת מ- 450,000 ₪, התחייבות בסכום כפול להימנע במשך שנתיים מביצוע העבירות בהן הורשע, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים את העבירות בהן הורשע, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנה ופסילה מלהחזיק ברישיון הרכב של המשאיות שבבעלותו אשר שימשו לביצוע העבירות, למשך שישה חודשים. על המשיב מס' 2- קנס שלא יפחת מ- 350,000 ₪, התחייבות בסכום כפול לבל יעבור במשך שנתיים את העבירות בהן הורשע ו- 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים את העבירות בהן הורשע. על המשיבים מס' 3 ו-4- קנס שלא יפחת מ- 50,000 ₪, התחייבות בסכום כפול לבל יעברו במשך שנתיים את העבירות בהן הורשעו, 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו במשך שנתיים את העבירות בהן הורשעו, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנה ופסילה מלהחזיק ברישיון הרכב ששימש לביצוע העבירות, למשך שישה חודשים. דיון ומסקנות: יש לקבל את טענות המדינה ביחס לשיעורי הקנסות שהוטלו על המשיבים מאחר שדומה כי אלה אינם תואמים את מגמת הפסיקה להחמיר עם עברייני איכות הסביבה ואין בהם להרתיע, לא את המשיבים עצמם ולא את הרבים, מלעבור עבירות דומות בעתיד. יפים לעניינינו הדברים שנאמרו ברע"פ 1223/07 סח עלי מורשד ואח' נ' מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה, תק-על 2007(1), 1997 1998: "שמירת הפסולת או פיזורה וניקוזה בדרך בלתי מבוקרת תביא לפגיעה - לעיתים פגיעה אנושה - באיכות החיים, בצחות האוויר, בזיהום מי-תהום, בהשמדת החי" (רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון (טרם פורסם)). הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית-המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפיי אותם עבריינים...". במקרה שבפנינו נעברו העבירות לאורך זמן רב והמשיב מס' 1 אף צירף שני תיקים נוספים שעניינם מספר עבירות זהות ועבירה נוספת. ניכר כי עסקם של המשיבים 1 ו-2, בסיועם של המשיבים 2 ו-3, שגשג עקב מעשיהם הבלתי חוקיים נגד איכות הסביבה ואלה הניבו להם חסכון בסכומים גבוהים. המדובר, לפיכך, בעבירות כלכליות ועל כן הענישה הראויה, במקרה זה, היא ענישה כלכלית מכבידה ורצינית אשר תשיג את מטרת ההרתעה כך שלא יהיה כדאי למשיבים או לאחרים בעתיד לבצע עבירות מסוג אלה שבוצעו. נציין כי במקרים המתאימים ראוי לשקול הטלת מאסר בפועל. כמו כן, ראוי כי במקרים המתאימים יישקל חילוט הנכסים ששימשו לביצוע העבירות כגון מכוניות וציוד טכני. לעניין בקשת המדינה להפעיל את המאסר על תנאי וההתחייבות שהוטלו על המשיב 1 בת"פ 6033/02, לא ראינו להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. כפי שקבע ביהמ"ש, המערערת לא צירפה העתק מכתב האישום, ואף מהכרעת הדין ומגזר הדין לא ניתן לדעת באיזו עבירה הורשע. לפיכך, לא הוכיחה המערערת כי מדובר במאסר מותנה בר- הפעלה והתחייבות להימנע מעבירה וכי הנאשם הורשע ב"עבירה נוספת" לעניין הפרת התנאי וההתחייבות (ראה יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שלישי- הליכים שלאחר כתב אישום (ב) 1183 (2003) ). אשר על כן, אנו מבטלים את גזר דינו של בימ"ש קמא וגוזרים על המשיבים את העונשים הבאים: על המשיב 1 יוטל קנס על סך 250,000 ₪ או שנה מאסר תמורתו וכן יחתום על התחייבות על סך 250,000 ₪ למשך שנתיים לבל יעבור העבירות בהן הורשע. על המשיב 2 יוטל קנס על סך 150,000 ₪ או 9 חודשי מאסר תמורתו וכן יחתום על התחייבות על סך 150,000 ₪ למשך שנתיים לבל יעבור העבירות בהן הורשע. על המשיב 3 יוטל קנס על סך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר על תנאי תמורתו וכן יחתום על התחייבות על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים לבל יעבור העבירות בהן הורשע. על המשיב 4 יוטל קנס על סך 30,000 ₪ או 5 חודשי מאסר על תנאי תמורתו וכן יחתום על התחייבות על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים לבל יעבור העבירות בהן הורשע. שמירת הנקיוןעסק ללא רישיון