הכרעת דין החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, היות ומצאתי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לספק סביר, כי הגג שפורק מן הרפת בקיבוץ גברעם, היה עשוי אסבסט. כתב האישום ותשובת הנאשמים על פי כתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום"), הנאשם 1 הוא קיבוץ והנאשם 2 שימש, בתקופה הרלוונטית, כמנהל הקהילה בקיבוץ. אין מחלוקת על כך כי בתקופה הרלוונטית היה הנאשם 2 אחד מן האחראים על פירוק גג הרפת, הוא הגג מושא כתב האישום. הנאשם 3 הוא קבלן אשר ביצע, בתקופה הרלוונטית, עבודות בשטח הקיבוץ והוא לא היה קבלן מורשה לביצוע עבודות אסבסט. הנאשם 3 הודה בעובדות אלה. על פי פרק ב' לכתב האישום, במהלך הימים 24-28 במאי 06', בוצעו על ידי הנאשם 3, בהזמנת הנאשם 1 ובפיקוח הנאשם 2, עבודות פירוק גגות אסבסט, בשטח כולל של כמה מאות מטרים רבועים, מרפת ישנה בשטח הקיבוץ. ביום 29.5.06, כך נטען, נצפו בשטח הקיבוץ, ערמות של לוחות אסבסט ושברי אסבסט. על פי סעיף 6 לכתב האישום, במעשים ובמחדלים האמורים, ביצעו הנאשמים עבודות בניינה באסבסט, ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, לא נקטו באמצעי זהירות ולא דאגו לסילוק מיידי של פסולת אסבסט וגרמו למפגע ולזיהום אוויר חזק או בלתי סביר. על פי כתב האישום, הנאשם 1 אחראי מתוקף מעמדו כמזמין עבודות הבנייה מהנאשם 3 וזה האחראי על ביצוע העבירות שפורטו לעיל. הנאשם 2 אחראי מתוקף תפקידו אצל הנאשם 1. בשל המעשים האמורים, הואשמו הנאשמים בעבירות כדלקמן: גרימת מפגע, לפי סעיפים 71א' ו- 71ד', 53(א)(ב)(ג) ו- 57 לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן: "פקודת בריאות העם"). עבודות באסבסט שלא כדין, לרבות אי נקיטת אמצעי זהירות באתר בנייה באסבסט, אי סילוק מיידי של פסולת אסבסט וביצוע עבודות אסבסט, ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, עבירות לפי סעיפים 71א' ו- 71ד' לפקודת בריאות העם ותקנות 4(3), 25(2) ו- 29(ה) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד - 1984. גרימת זיהום חזק או בלתי סביר, עבירה לפי סעיפים 4, 11, ו- 11ג' לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א - 1961. תשובת הנאשמים 1 ו- 2 לכתב האישום במענה לכתב האישום, הודו נאשמים אלה בעובדות החלק הכללי של כתב האישום. הנאשמים הודו שבוצעו עבודות על ידי הנאשם 3, בהזמנת הנאשם 1 ובפיקוח הנאשם 2, עבודות פירוק של גגות הרפת. הנאשמים כפרו בכך שהגגות שפורקו היו עשויים אסבסט. הם הודו שנמצאה פסולת של לוחות, אך כפרו בכך שהם היו עשויים אסבסט. משלא מדובר היה באסבסט, לא היה על הנאשמים להצטייד באישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק. הנאשמים כפרו בכך שלא נקטו באמצעי זהירות וכי לא פינוי באופן מיידי את הפסולת. לעניין המפגע, טענו הנאשמים, כי כתב האישום אינו מתאר עובדות, אלא רק מסקנה כי היה שם מפגע. הנאשמים 1 ו- 2 כפרו בעבירה לפי תקנה 25(2) לתקנות הבטיחות בעבודה, שכן הם היו מזמיני העבודה ולא המעבידים. תשובת הנאשם 3 לכתב האישום הנאשם 3 כפר בסעיפים 1 ו- 2 של החלק הכללי לכתב האישום, שעניינו זהותם של הנאשמים 1 ו- 2 והודה בביצוע עבודות בקיבוץ. נאשם זה כפר בכך שהמדובר הוא באסבסט וכן בשטח העבודות ושטח הפרויקט. כן כפר הנאשם בהימצאותם של ערמות פסולת אסבסט והודה שלא קיבל אישור הוועדה הטכנית, אך כפר בכך שלא דאג לסלק באופן מיידי את הפסולת, למען הזהירות, למרות שלא מדובר היה באסבסט. הנאשם טען, כי הוא נקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים ומעבר לנדרש. נוכח כפירתם של הנאשמים במרבית עובדות כתב האישום, נקבע התיק לשמיעת ראיות, כאשר הוברר כבר בתחילה, כי עיקר המחלוקת שבין הצדדים היא באשר לשאלה האם הלוחות אשר פרק הנאשם 3, בהזמנת הנאשמים 1 ו- 2, היו לוחות אסבסט, אם לאו. ראיות המאשימה מטעם המאשימה העידו שלושה עדים: מר חגי בלכנר, מפקח המשטרה הירוקה, גב' מריה שפירא, מרכזת אסבסט במחוז הדרום, וגב' תמר בר און, מהמשרד להגנת הסביבה. באמצעות מר בלכנר, הוגשה הודעה באזהרה שגבה מן הנאשם 2 (ת/1) והודעה שגבה מן הנאשם 3 (ת/2). כן הוגש באמצעות עד זה, דו"ח סיור ותמונות אשר צילם במקום (ת/3 עד ת/6). בהגשת מסמכים אלה, בהסכמה, הסתיימה עדותו הראשית של מר בלכנר. בהודעתו באזהרה, ת/1, השיב הנאשם 2 לשאלות מר בלכנר ועיקר הדברים הוא כדלקמן: הנאשם 2 שימש כמנהל הקהילה בקיבוץ וקיבל על עצמו לטפל מטעם הקיבוץ בפרויקט הרפת, הריסת מבנים והקמת הרפת. הנאשם נשאל האם בסככות שנהרסו ברפת הישנה היו גגות אסבסט והוא השיב בחיוב, כ- 250 מ"ר. הוא מסר שהנאשם 3 ביצע את הפרויקט כקבלן מטעם הקיבוץ וכי נאשם זה ידע שישנו אסבסט במבנים וכי הנושא הודגש בפניו. הנאשם 2 מסר כי האחריות על הבטיחות ובקשה לעבודה באסבסט, הייתה מוטלת על הנאשם 3, כקבלן. בהודעתו באזהרה, ת/2, השיב הנאשם 3, לשאלות מר בלכנר, ועיקר הדברים הוא כדלקמן: הנאשם 3 ביצע עבודות פירוק מתכת וסככה בקיבוץ והסככה שפורקה הייתה בנויה מאסבסט. הנאשם 3 הוא לא קבלן רשום לביצוע עבודות אסבסט, אלא לעבודות בניין והוא פעל לפי כל הכללים של עבודה באסבסט, לרבות לבישת חליפות, מסכות, כובע מגן, חיתוך ברגים, ריסוס בסבון, עטיפת החלקים שפורקו בניילונים והובלתם למטמנה. הנאשם 3 הודה שלא קיבל אישור והנחיות מהוועדה הטכנית לאבק מזיק. הוא מסר שאת הפסולת הוא פינה באמצעות משאית ומנוף וכי לא נעשו בדיקות אישיות או בדיקות של הסביבה. הוא השיב כי שטח שהיה עם אסבסט היה מגודר כדי שלא יתקרבו אנשים. הנאשם 3 פרט אמצעי זהירות נוספים שננקטו במקום ומצאתי כי נוכח העדר הוכחה מספקת כי המדובר היה באסבסט, אין צורך שאפרט כאן את הדברים. בחקירתו הנגדית נשאל העד בלכנר הכיצד הוא יודע שהמדובר היה בלוחות אסבסט והוא השיב: "היכרות שלי, מניסיון שלי, מהשתלמויות שעשיתי בנושא אסבסט, ממראה ואולי אף נגיעה, אבל זה לא בטוח ולא כדאי. אם אתה ממוגן זה פחות נורא. אני חושב, חשבתי אז וגם כעת, שבזה בהחלט אסבסט" (עמ' 2, ש': 25-27 לפרוט'). העד נשאל באשר להגדרה של אסבסט בחוק והוא השיב שהוא לא זוכר אותה במדויק. כן השיב העד, כי ממראה עין הוא לא יכול להעריך את ריכוז החומר בלוחות. העד מסר, כי במקרה הזה לא נערכה בדיקת מעבדה ולא נמדדה רמת סיבי אסבסט באוויר. העד נשאל שאלות נוספות באשר לאמצעי זהירות כאלה או אחרים, אך נוכח תוצאת הכרעת הדין, מצאתי כי אין צורך להרחיב בדברים. בהמשך נשאל העד, אם היו מראים לו את התמונות ת/4-ת/6, יכול היה לאשר באופן מוחלט שהמדובר הוא בלוחות אסבסט והוא השיב שממראה עיניים אף אחד לא יכול. העד הוסיף, שהוא לא יכול להגיד בוודאות מוחלטת שזה אסבסט או לא: "...אבל הפתרונות ששמעתי עליהן, ואולי ראיתי אותן, שדומים לאסבסט, נמצא מספר שנים בשוק. מהיכרותי גם עם מערכת של קיבוץ גברעם, לפני האירוע, וגם מהיכרותי עם רפתות, וגם היכרותי קצת בנושא הזה, לא יפרקו משהו טוב וישקיעו כסף בגג חדש". בהמשך הודה העד כי המדובר הוא בסברה שלו בלבד. העד מסר עוד בחקירתו הנגדית, כי לא מדד עוד את אורך סיבי האסבסט. באמצעות העדה מריה שפירא, הוגש מכתב שהיא כתבה (ת/7) וסיכום סיור שהיא ערכה במקום (ת/8). בחקירה נגדית הודתה העדה שאין לה ידיעה אישית שמדובר היה באסבסט והיא סמכה את דבריה על מה שאמר מר בלכנר ועל מה שאמר לה הקבלן, הנאשם 3. היא לא ראתה את החומר בעצמה ובמועד הסיור לא היו במקום לוחות אסבסט ושברי אסבסט, שכן אלה כבר פונו. באמצעות העדה תמר בר און, הוגשה חוות דעת שלה (ת/10). אין מחלוקת על כך כי המדובר הוא בחוות דעת כללית, אשר אינה מתייחסת למקרה כזה או אחר. העדה מסרה בחקירה נגדית, כי אין לה מידע בנוגע לריכוזי האסבסט בלוחות שפורקו בקיבוץ גברעם וכי לא בוצעו בקיבוץ גברעם מדידות כלשהן. העדה נשאלה מספר שאלות לגבי האפשרות שלמרות שלא נתבקש ולא ניתן אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק, האם יתכן כי ניתן למנוע בכל זאת את זיהום האוויר. לא ארחיב בעניין זה, שכן הכרעת הדין מבוססת על העדר הוכחה בדבר היות הלוחות עשויים אסבסט. בהמשך נשאלה הגב' בר און לסיבה לכך שבמקרה הזה לא ניתנה חוות דעת ספציפית והיא השיבה שזו החלטה שהתקבלה במשרד להגנת הסביבה, משיקולים של כמות התיקים, הדמיון בין התיקים השונים ומהמסקנה שאין צורך במקרה הזה בחוות דעת ספציפית. העדה נשאלה האם כדי להגיע למסקנה שהמדובר הוא באסבסט או בסיב מזיק, יש צורך לערוך בדיקה מדעית. העדה לא השיבה תשובה ישירה, אלא כי לא נהוג לקחת בדיקת צובר, כיוון שיש לוחות אסבסט, הגגות הגליים, שיש להם מופע ברור ומובהק, וזאת כאשר המדובר הוא בלוחות שנבנו לפני למעלה מ- 10 שנים, לוחות שאינם שטוחים ובמקרה כזה לצוות שלה ולמפקחי המשטרה הירוקה ברור שזהו אסבסט. על פי עדותה, מה שנראה כאסבסט ואינו מבנה חדש, לא לוח שטוח ולא חומר בידוד, כשזהו לוח גלי, היא מניחה שזהו אסבסט. העדה מסרה שעל פי התמונה שהוצגה לה, המדובר במקרה דנן באסבסט. בהמשך נשאלה העדה, האם ממראה עין של התמונה, שהרי אין מחלוקת שהיא לא ביקרה במקום, יכולה לומר מהם אחוזי האסבסט שיש בלוח והיא השיבה שאין חומר בישראל שיש לו לוחות אסבסט גליים שבהם הסיבים נמוכים מ- 8%. היא מסרה שהיה מפעל אסבסט שפעל בישראל והם מכירים היטב את הלוחות שייצר. בתום החקירה הנגדית נשאלה העדה השאלה הבאה: "ש. מי אמר שזה יצא ממפעל האסבסט ומי אמר שזה אסבסט? אני אומר לך שזה מים ומלט. את יכולה לשלול זאת מידיעה אישית שזה לא החומר?". תשובתה של הגב' בר און הייתה: "ת. מידיעה אישית - לא". בתום פרשת התביעה טענו הסנגורים המלומדים, כי אין על מרשיהם להשיב לאשמה, אך טענתם נדחתה בהחלטה מיום 7.9.10, ולכן, בדיון שהתקיים ביום 21.9.10, נשמעה פרשת ההגנה. פרשת ההגנה מטעם ההגנה נשמעו עדויותיהם של הנאשמים 2 ו- 3. בעניינים הרלוונטיים והדרושים לצורך מתן הכרעת הדין, במקרה הזה, מסר הנאשם 2, בתמצית, את הדברים הבאים: הוא שימש כמנהל הקהילה בקיבוץ והואיל וזו הייתה משרה חלקית, הוא נתבקש לסייע למרכז המשק בנושא הבנייה ברפת. לנאשם זה לא היה כל ניסיון קודם בבניית רפתות. לנאשם הוצג ת/1, היא הודעתו בפני מר בלכנר והוא נשאל אם הוא יודע מהו אסבסט. העד השיב כדלקמן: "היום אני יודע מהו אסבסט, לאחר ששמעתי בדיון הקודם בתיק זה ב- 7.9 (הכוונה היא לדיון מיום 7.9.10 - י.א) שמעתי שיש ממש הגדרות מקצועיות , מהו אסבסט, ואיך מתייחסים לזה. באותה תקופה לא הייתי מודע להגדרות. לא ידעתי מהו אסבסט כהגדרתו" (עמ' 14, ש': 1-3 לפרוט'). העד נשאל אם הוא יודע לזהות אסבסט והוא השיב בשלילה והוא נשאל מדוע אמר שהמדובר הוא בגגות אסבסט. תשובתו של העד הייתה כדלקמן: "אני השתמשתי במילה אסבסט כמונח, כמטבע לשון ולא כמשהו מקצועי. כמו שאנו משתמשים גם כיום במושגים דומים כדוגמא, פח אשפה. כשאומרים פח אשפה, ממזמן הוא לא עשוי מפח אלא מפלסטיק אך עדיין נקרא פח. לא עולה לי בראש דוגמא נוספת. יש מושג שבא מהצבא, ששמו סס"ל אדום. סס"ל זה סרט סימון לבן. כשאני הולך לחנות ורוצה סרט אדום אני אומר סס"ל אדום. יש מונחים שאני לפחות משתמש בהם כמטבע לשון, שלא באמת מתארת את מהות החומר. אסבסט מאותה סיבה" (עמ' 14, ש': 7-13 לפרוט'). בהמשך נשאל העד שאלות באשר לאמצעי זהירות, למיקומה של הרפת ובאשר להיתרי בנייה לביצוע העבודות. בחקירה הנגדית נשאל הנאשם 2, לגבי מסמך שהחתים עליו את הנאשם 3 ולגבי המסמך נ/2 שכתב נאשם זה והוא עומת עם הכתוב באותו המסמך, לפיו הוא ידע שהמדובר הוא באסבסט. הנאשם השיב שזה היה באותו הקשר עליו דיבר קודם, והכוונה היא לדבריו בחקירה הראשית. הנאשם מסר, שהנחת העבודה שלו הייתה שכדאי להחמיר עם נושא הבטיחות והוא הודה שהוא לקח מקדם בטיחות לשם הסיכוי המסוים שהמדובר הוא באסבסט. עוד נשאל העד, האם בהצעת המחיר שנתן הנאשם 3 הייתה התייחסות לעלויות נוספות, בשל העובדה שהמדובר הוא באסבסט והעד השיב שהוא איננו זוכר. כן הוא נשאל האם באה דרישה לתוספת בשל כך והוא השיב שלפי מה שידוע לו לא הייתה דרישה כזאת. העד הסכים עם ב"כ המאשימה, כי ההתנהלות הייתה לפי ההוראות של אתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, כאילו המדובר היה באסבסט. בהמשך נשאל העד לגבי אמצעי זהירות כאלה או אחרים, אך מן הטעמים האמורים לעיל, לא ארחיב בדבר. הנאשם 3 פרט בעדותו אילו עבודות הוא ביצע בקיבוץ. הוא מסר כי המדובר הוא ברפת בשטח פתוח, בה היו גגות ישנים שלא התאימו והיה צורך להורידם. הנאשם נשאל לגבי חקירתו על ידי מר בלכנר לעניין האסבסט והוא השיב כי גם כיום קוראים לגגות בשם אסבסט: "...כמו שאני קורא לג'יפ טויוטה ג'יפ ויש חברת ג'יפ" (עמ' 24, ש': 9-11). העד מסר, כי היום הוא עובד עם גגות אשר אינם אסבסט ומבחינת החזות אין שום הבדל בינם לבין לוחות אסבסט. בחקירה נגדית נשאל העד, בין היתר, "לגילו" של הגג והוא השיב 5-6 שנים וזאת הוא מסר בהסתמך על חומר הברזל ועל כך שהקונסטרוקציה במקום הייתה חדשה. העד עומת עם חלק ממסמכי החוזה שחתם עם הקיבוץ, שם מופיעה המילה אסבסט והוא הסכים שנכתב שם אסבסט, אך אמר שבשבילו זה לא אסבסט וכי בידו פלטה, שניתן להשוות אותה עם הלוחות שפרק. העד גם נשאל שאלות לגבי מסמכי ההטמנה שבהם רשום אסבסט והוא חזר על עמדתו כי כך הוא קורא לחומר, ללא קשר אם הוא מסוכן או לא. באמצעות עד זה הוגש נ/7, הוא חלק מלוח גלי, לגביו הצהיר עו"ד שמעוני כי אין הוא עשוי אסבסט. דיון והכרעה כאמור, מצאתי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר, כי הלוחות שפורקו על ידי הנאשם 3, בהזמנת הנאשמים 1 ו- 2 מרפת הקיבוץ, היו עשויים אסבסט. משלא הוכח כי המדובר הוא באסבסט, ובהעדר ראיות אחרות לגרימת מפגע, או לגרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, נשמט כל הבסיס לכתב האישום. אין מחלוקת כי יש להתייחס לאסבסט כחומר מזיק וכי קיימות הוראות חוק המסדירות את נושא העבודה באסבסט, אחזקתו ופינויו של חומר זה. ב"כ המאשימה מסתמך בבקשתו להרשיע את הנאשמים, על הודעות הנאשמים 2 ו- 3 בזמן אמת, ת/1 ו- ת/2, בהן מסרו כי המדובר הוא בגג עשוי אסבסט. כן הוא מפנה לת/11, הוא עמוד מתוך הסכם ההתקשרות בין הנאשם 3 לקיבוץ. כן מפנה ב"כ המאשימה לת/9, הוא מכתב שהנאשם 3 שלח למשרד להגנת הסביבה, אשר גם שם הוא מאשר שהמדובר היה באסבסט. ב"כ המאשימה סבור, כי האמירה לפיה אמצעי זהירות ננקטו מעבר לנדרש לצורכי התיק והיא כנה פחות מהאמירה שאמרו הנאשמים לחוקר ואשר באה לידי ביטוי בת/1 ו- ת/2. מנגד, טענו הסנגורים, כי אין הוכחה מעבר לספק סביר שהמדובר הוא באסבסט. נטען, כי מר בלכנר היחיד שראה במו עיניו את הגגות והוא קבע כי המדובר הוא באסבסט על סמך מראה עיניים בלבד, ללא דגימת מעבדה. נטען כי הנאשמים אינם מומחים לזיהוי אסבסט ואינם יודעים מהי ההגדרה של מונח זה. לכן, אין לתת משקל להודעתם בפני איש המשטרה הירוקה, שכן הם עשו שימוש במונח זה כהדיוטות, וכשם תואר לגגות של הרפת. מר בלכנר מסר בעדותו, כי ידוע לו שבמקרה הזה מדובר הוא באסבסט, וזאת בשל מראה, השתלמויות שעבר ואולי גם מגע (עמ' 2, ש': 25 לפרוט'). מר בלכנר לא העיד שהוא נגע במקרה הזה בלוחות. בהמשך מסר מר בלכנר, שממראה עיניים הוא אינו יכול לדעת אילו אחוזי אסבסט יש בלוחות וכי הוא לא שלח פיסת לוח למעבדה. עוד העיד מר בלכנר, כי לא נערכה במקום מדידה של סיבי אסבסט (עמ' 3, ש': 32-36 לפרוט'). מר בלכנר אף מסר שממראה עיניים אף אחד אינו יכול לדעת אם המדובר הוא באסבסט וכי הוא קובע שהמדובר במקרה הזה באסבסט מהיכרות שלו ומזה שהתחליפים כיום הם חדשים (עמ' 4, ש': 1-5 לפרוט'). עוד מסר העד בלכנר סברה, שלא הגיוני שיפרקו גג חדש (עמ' 4, ש': 8 לפרוט'). אני סבור, שלא די באמירות כלליות כאמור כדי להרשיע אדם במשפט פלילי. על המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר שהמדובר הוא באסבסט ועד זה מסר שהוא אינו יודע מה אחוזי האסבסט שהיו בלוחות הספציפיים וכי מהמראה ומזה שהיום התחליפים הם חדשים, הוא קובע כי המדובר היה במקרה הזה באסבסט. לעניין המראה, הרי כאשר מביט אנוכי על נ/7 ועל הלוחות שבתמונות הרי הם נראים דומים ביותר למראה, ולכן, אני סבור, שלא ניתן על פי המראה לקבוע מעבר לספק סביר כי הלוחות שנצפים בתמונות הם לוחות אסבסט. לא למותר לציין ולהדגיש, כי העד דיבר על לוחות חדשים ולוחות ישנים ואולם בפניי אין אף לא שמץ של ראיה לגילם של הלוחות שפורקו מן הרפת בקיבוץ, אלא נהפוך הוא, הנאשם 3 העיד, כי לדעתו, הלוחות הם בני 5-6 שנים. אשר על כן, אין לראות בעדותו של העד בלכנר משום עדות שיהיה בה כדי להוכיח כי הלוחות שהוא ראה ואשר פורקו מן הרפת, היו לוחות אסבסט. הוא הדין לגבי עדותה של הגב' מריה שפירא, אשר כלל לא ראתה את הלוחות וכל עדותה היא מפי השמועה, כאשר גם מקורות השמועה, אין בהם כדי להוכיח שהמדובר היה במקרה הזה באסבסט. חוות דעתה של גב' תמר בר און היא כללית ואינה ספציפית למקרה ואני סבור שלא די בה, גם לא יחד עם דבריה בחקירה הנגדית, כדי להוכיח שהלוחות במקרה הזה הם לוחות אסבסט. לא די בכך שהלוחות הם גליים, לא שטוחים כדי להצביע על כך שזהו אסבסט. גם עדה זו דיברה על לוחות ישנים וחדשים, אך, כאמור, אין בפניי אף לא בדל ראיה לגילם של הלוחות או לגילה של הרפת בקיבוץ. לא די באמירתה בעלמא והכללית של העדה, כי ידוע לה שהיה מפעל אחד בארץ שייצר לוחות אסבסט, וכי ידוע לכל שהלוחות שיוצרו שם היו עשויים אסבסט, שהרי לא מונחת בפנינו כל ראיה, אפילו לא ראשית ראיה, לכך שהלוחות שפורקו מן הרפת בקיבוץ גברעם מקורם באותו המפעל, או כי יוצרו והותקנו בתקופות שאותו מפעל יחיד היה פעיל בארץ. העדה בר און הודתה שהיא אינה יכולה לומר מידיעה אישית שמה שהוצג לה בתמונה (הלוחות שצילם מר בלכנר) אינו מלט ומים (עמ' 8, ש': 40, עד עמ' 9, ש': 1 לפרו'). התוצאה היא, שגם בעדותה של גב' בר און, לא די בה כדי להוכיח כי הגגות מושא כתב האישום היו גגות אסבסט. לשיטתי, ועל כך גם כתבתי דברים בהכרעת דין שניתנה על ידי, ביום 21.9.10, בת.פ 962/08 מד"י נ' יפרח, לא די בכך שנאשמים ואף גורמים אחרים שמעורבים בדבר, מתייחסים ללוחות כלוחות אסבסט, כדי להביא למסקנה, מעבר לספק סביר, כי אכן המדובר הוא בלוחות, כאמור. יתכן כי יש באופן ההתייחסות של גורמים שונים ללוחות כלוחות אסבסט (כגון שכך כינו את הלוחות במסמכים שונים, וכגון שנקטו אמצעי זהירות, כמו אלה הננקטים בפירוק לוחות אסבסט) כדי להצביע על קיומו של חשד סביר לכך שהמדובר הוא בלוחות מסוכנים מסוג אסבסט. חשד סביר כזה מצדיק פתיחתה של חקירה מתאימה, אך לא די בו כדי להרשיע בפלילים, והדבר הוא מובן מאליו. אם קם חשד סביר לכך שבוצעה עבירה באסבסט, על הגורמים החוקרים להשלים את המלאכה ולדאוג לבצע בדיקות מעבדה על מנת לאשש או להפריך את החשד כי המדובר הוא בחומר מסוג אסבסט. ללא בדיקות מעבדה או ראיה אחרת שיהיה בה כדי לספק את דרישת המשפט הפלילי, אין מקום להרשיע בעבירות המבוססות על טענה כי המדובר הוא בחומר מסוג אסבסט. כאמור, במקרה שבפניי, אין כל ראיות למועד בנייתה של הרפת, ממנה פורקו הלוחות, וגם לא למועד ייצורן של הלוחות שהרכיבו את הגג. שוכנעתי כי הנאשמים 1 ו-2 אכן סברו כי המדובר הוא באסבסט וכי באופן זה התייחסו ללוחות של הרפת. מבחינה זו, נראית לי יותר גרסה זו מאשר הגרסה אותה העלו בעדותם, לפיה הם עשו שימוש במילה אסבסט כמילה "גנרית", ללוחות גליים. ואולם, גם אם הנאשמים התייחסו ללוחות שהרכיבו את גג הרפת כאסבסט, הרי בהעדר ידיעה שלהם מה פירושו של המונח מן הבחינה המשפטית, לא ניתן להספק בכך ולראות את דבריהם כהודאה בכך שמהדובר היה בלוחות אסבסט. העובדה כי החליטו הנאשמים, למען הזהירות, לנהוג בלוחות כאילו היו לוחות אסבסט, לא די בה כדי להקים הרשעה בפלילים מעבר לספק סביר. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמים על סמך ראיות נסיבתיות, דהיינו, בטענה כי הצטברותן של הראיות יש בכוחה להביא למסקנה כי הלוחות הן לוחות אסבסט, שהרי ראייה מדעית אין בנמצא. כידוע, על מנת להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות, על ביהמ"ש להשתכנע כי ממכלול הראיות ניתן להגיע למסקנה מסתברת והגיונית אחת, מעבר לספק סביר. במקרה שלנו, ללא בדיקת מעבדה, ללא ראיות לגבי תקופת הייצור או הבנייה, ונוכח קיומם של לוחות גליים דומים ביותר במראם ללוחות שפורקו וצולמו על ידי העד בלכנר, לא ניתן לומר שהראיות הנסיבתיות שהוצגו לי, מובילות למסקנה הגיונית אחת והיא כי המדובר הוא בלוחות אסבסט. כאמור, התייחסותם של הנאשמים ללוחות כאסבסט אין פירוש הדבר כי אכן כך הוא הדבר. לבסוף, אפנה לשני פסקי דין שבהם הגיעו מותבים אחרים למסקנה דומה ובכל הכבוד, אני מצטרף לדברים שנרשמו שם. כוונתי היא: לת.פ (שלום חיפה) 2337/06 מד"י נ' שמנים בסיסיים חיפה בע"מ ות.פ (שלום אשקלון) 2048/04 מד"י נ' מ.ל השקעות ופיתוח בע"מ. סוף דבר אני מזכה את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. זכות ערעור - תוך 45 יום. גגאסבסט