זו תביעה של אשה ושלושת ילדיה למשמורת קטנים, הגדלת מזונות וצו מניעה. הנתבע הוא בעלה של האשה ולפי טענת התובעים הוא גם אביהם של שלושת הילדים. הנתבע טוען שהוא אביהם של שני ילדים בלבד והוא מכחיש את אבהותו לגבי הילדה השלישית. הבעל והאשה מסוכסכים וניתן פסק-דין ביום 8.11.77לגבי מזונותיה של האשה ושני ילדים. אלא שבינתיים, בין זמן פסק-הדין הקודם ועד להגשת התביעה הנוכחית, נולדה הילדה השלישית. הבעל עורר גם שאלה שהאשה מורדת בו ובוגדת בו ועל כן לא מגיעים לה מזונות. מבחינה פורמאלית, ספק אם יכול לעורר שאלה זו כאשר הוא לא ציין בכתב הגנתו כי דברים אלה אשר הוא טוען קרו בין מתן פסק-הדין הקודם לבין הגשת התביעה הנוכחית ולגבי זה יש כבר מעשה בית-דין. אך לא על הנימוק הפורמאלי אבנה, אלא שהבעל לא הוכיח, אף לא במקצת את אותם הדברים החמורים שהוא טוען. בעדותו בתיק הקודם 1547/77אשר הוגש בהסכמת שני הצדדים, מודיע הבעל כי הוא עזב את הבית ואף נותן טעם לכך שאינו רוצה לשמוע את קללותיה של האשה ולא נטען על ידו שהוא נסה לבוא הבית והאשה הפריעה לו ימכ"ש שלא הוכח על ידו דבר וחצי דבר על אותה בגידה שהוא אשים בה את אשתו. אף האשה מאשימה את הבעל בבגידה והיא טוענת שהוא חי עם אשה אחרת ואף זה לא הוכח. אינני צריך, איפוא, לדון בפרוטרוט בשאלת חיובו של הבעל במזונות אשת ואין הכחשה שהבעל חייב במזונות שני הילדים בהם הוא מודה כי ילדיו הם. כדי להשלים את התמונה, יש לציין שהצדדים גרו בדירה אשר נפלה קורבן לפיצוץ ועברו לגור לבית מלון. כאשר נדרשו לעזוב את בית המלון עזבה האשה את בית המלון למרות שהבעל דרש ממנה להמשיך להשאר בבית המלון כדי ללחוץ על העיריה שתמציא להם דירה אחרת. לאחר מכן נכנסו האשה והילדים לגור בדירה ברחוב תרצה 8ביפו, אשר היתה שייכת לאמו החורגת של הבעל ומחלוקת נפלה בין האשה ואמו החורגת של הבעל (וכנראה גם אביו) אם יש לאשה זכויות כלשהן באותה דירה או לא. יצויין כי הבעל, בעדותו בתיק 1547/77, אומר שהאשה קנתה את הדירה מאמו החורגת. אין חולק על כך שהבעל נמצא היום בדירה ברחוב תרצה 8והאשה נמצאת בדירה שכורה אחרת ובהסכמת הצדדים ניתן היום צו מניעה נגד הבעל שלא להכנס לדירה כדי להפריע לאשה. צו מניעה זה מתאשר בזאת. מחלוקת בין הצדדים בענין החזקת הילדים. אין חולק על כך שהאשה עזבה את הבית ב- 17.8.78ומסתבר כי הילדים היו אז בבית. הבעל טוען כי האשה הפקירה את הילדים, האשה טוענת כי נמלטה על נפשה מאימת זרועו של הבעל והיא תבעה את הילדים אליה. האמנתי לאשה כי היא ברחה מפחד מבעלה. ובאשר להפקרת הילדים הרי היא קיבלה אותם אחר כך בחזרה וקבלתי תסקיר פקיד סעד אשר קובע כי לא איבחן שקיים מניע כלשהו ללקיחת הילדים מרשות אמם. מדובר בילדים בני פחות משש שנים, ולאור אותו תסקיר המביע התרשמות כי האם קשורה לילדיה ודואגת לשלומם וכי הילדים מטופלים מבחינה פיזית באופן תקין ומופיעים באופן סדיר בגן וכי אין כל התנהגות חריגה של האם והילדים קשורים לאמם ומעונינים להשאר במחיצתה, קובע אני שאין כל נימוק כפי שדרוש על פי החוק די להוציא ילדים מתחת לגיל 6מאמם, ועל כן החזקה בילדים תהיה בידי אמם. אשר לתובעת 4, הנתבע, כאמור, הכחיש את אבהותו אליה. הכחשתו מבוססת על כך שהוא טוען כי בני הזוג נפרדו במאי 1977ומאחר וזו נולדה ב- 14.5.78אין היא בתו. האשה העידה גם בתיק הקו 1547/77, כי היא בהריון בחודש השני. עדותה ניתנה בחודש נובמבר 1977וכי הצדדים ניסו לעשות שלום בית ותקופת זמן (כשבוע או שבועיים) היו ביחד. הבעל שמע דברים אלה שיצאו מפי האשה ולא העיד דבר נגד זה ורק כשהוגשה תביעה זו למזונות הכחיש את האבהות בכתב ההגנה. לפני ימים ספורים ביקש בא-כוחו של הבעל לערוך בדיקות דם ורקמות לילדה ולא נעתרתי לבקשה הן משום שהוגשה באחור והן לגופה. אפרט את דברי: השאלה אם האבהות היא ענין מעניני המעמד האישי נפסק לשלילה על-פי פסקי-דין ע"א 98/74 רון נ' חזן [1], ע"א 393/72 בוארון נ' ביה"ד הרבני האזורי [2], ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק 3]. כל אלה היו בעניני אבהות של ילדים מן הפנויה. הפעם אנו עוסקים בילד שנולד מאשת איש ובעלה טוען כנגד אבהותו. שאלת האבהות אינה מוזכרת במפורש בסימן 51לדבה"מ במועצה [5] ולכן הסתפק כבוד השופט זילברג (כתוארו אז) בע"א 26/51 קוטיק נ' וולפסון [4], אם יש ללומדה מקל וחומר, שהרי באותו סימן נחשבת בענין של המעמד האישי שאלת "הלגיטימציה של קטינים". והוא אומר שם: "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא". אמנם כפי שציינתי לעיל, לא קיבלה הפסיקה את אותו קל וחומר לגבי ילדים מן הפנויה, אך לגבי ילדים מן הנשואה יש עדיין ללמוד קל וחומר. ומה "לגיטימציה" שהיא הכשרת קטין שיהא נחשב כילד מן הנשואין, כאשר הוא נולד ללא נישואין והוריו נישאו לאחר מכן, ענין המעמד האישי הוא מכל שכן, הכשרת ילד שנולד בתקופת הנישואין על-ידי קביעה שילד מן הנישואין הוא, שהוא ענין מעניני המעמד האישי. מכיוון שכך, הרי הדין העברי חל פה וחזקה "רוב בעילות אחר הבעל" אשר לא נסתרה במקרה הנוכחי, וכן היתה כאן הכרת הבעל על-ידי כך שהוא שמע את אשתו מעידה בשבועה בבית-המשפט כי היא בהריון וכי ההריון ממנו, הוא שתק ביום העידה. אך אפילו אם טעיתי ותמצא ערכאה אחרת שאין שאלת אבהות זו ענין מעניני המעמד האישי, מאמין אני לעדותה של האשה כי הבעל חזר אליה לזמן מה וכי מאותו מועד הרתה. אני סבור במקרה כגון זה, גם שלא לפי הדין העברי חובת הראיה על הבעל. אך אפילו אם חובת הראיה על האשה, הרי העובדה כי הבעל שתק ביום שהאשה העידה כי היא בהריון וכי ממנו ההריון יכולה לשמש לי כטעם שבגללו אני אקבל את עדות האשה ואפסוק אפילו כעדות יחידה, למרות שהיא מעונינת בתוצאות המשפט. הילכך, אני קובע כי אין ממש בהכחשתו של הנתבע לגבי אבהותו על תובעת 4וכי הוא חייב במזונותיה. עתה אגש לשאלת המזונות. מאז שנתתי פסק-דין ביום 8.11.77חלו שני שינויים. האחד שביום מתן פסק-הדין התגוררו האשה ושני ילדים בדירה ברחוב תרצה 8וכן נולדה תובעת .4 הנתבע טוען הפעם, כפי שטען אז, שאינו משתכר. הוא אף הגיש תלוש משכורת מתנובה שהוא משתכר רק 000, 10לירות בחודש. עדותו במשפט הנוכחי לא עשתה עלי רושם יותר טוב מאשר בתיק הקודם, אם כי עשה מאמצים שלא לענות בצורה מזלזלת ובוטה כפי שעשה אז, ואינני מאמין לו שאיננו משתכר או שאיננו יכול להשתכר יותר. הוא נכנס לעבוד בתנובה זמן קצר לפני הישיבה ובטוח אני שכל זה לא בא אלא כדי שיוכל לטעון טענה זו במשפט. אמת, שנשלל רשיון הנהיגה מהנתבע ולא אוכל להעתר לבקשת בא-כוח התובעים ולהביא בחשבון שהנתבע נוהג למרות שלילת הרשיון ולהביא בחשבון שהוא משתכר סכום זה. אך הוכח לי, להנחת דעתי, שבמוצאי שבתות עובד הנתבע במכירת סטייקים ברחוב תרצה 8ביפו, מקום בו יש לאביו ולאמו החורגת דוכן למכירת סטייקים. הנתבע טוען כי הוא עושה זאת בהתנדבות כדי לעזור לאביו. יתכן שכך הדבר, אך לפני שהוא מקיים מצות כיבוד אב, עליו לקיים את חובותיו כלפי אשתו וילדיו ואם יש לו הזמן והיכולת לעבוד כמוכר סטייקים במוצאי שבתות, חייב הוא לעשות זאת לא בחינם אצל אביו, אם אצל אביו ואם בכל מקום אחר, כדי שדבר זה ישמש לו מקור הכנסה לפרנסת אשתו וילדיו. הנתבע עבד בזמנו בנקיון בקולנוע צליל, כפי שהוא מציין בהרצאת פרטים בתיק 3736/79שהוגש על ידו (ושבו אדון בשלב מאוחר יותר) הווה אומר, שיכול הנתבע למלא תפקידים שונים וכדי לפרנס את משחתו עליו לא להצטמצם בעבודה אחת בלבד. אך יתר על כן, יכול הנתבע לעבוד בסטקיה אחרת כשמקצוע מכירת הסטייקים נהיר לו, ולמצוא פרנסתו בצורה שיוכל לכלכל את בני ביתו. על כן אני קובע, שנוסף לפסק-הדין בתיק 1547/77ישלם הנתבע סכום של 500, 3לירות למזונות תובעת 4וסכום זה יהיה צמוד למדד יוקר המחיה שבסיסו מדד חודש יוני 1980כפי שיתפרסם בחודש יולי .1980הסכום שנפסק בתיק 1547/77יהיה צמוד למדד יוקר המחיה כפי שהתפרסם ביום מתן פסקהדין, דהיינו חודש מי .1977לגבי שני הסכומים יחושבו הפרשי הצמדה 4פעמים בשנה, דהינו באוקטובר, ינואר, אפריל ויולי, כאשר ההפרש הראשון יחושב באוקטובר 1980לגבי הסכום שנפסק בתיק הנוכחי, וביולי 1980לגבי הסכום שנפסק בתיק .1547/77 נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בתשלום 500, 4לירות לחודש כשהם צמודים למדד יוקר המחיה, שבסיסו מדד חודש יוני 1980כפי שהתפרסם בחודש יולי 1980למדורם של התובעים. לסכום זה יחושבו הפרשים כפי שקבעתי גבי הסכום של 500, 3לירות אשר חייבתי את הנתבע בתיק הנוכחי. אלא שהחל מ- 1.4.81יוכל הנתבע לצאת ידי חובתו מתשלום סכום זה של 500, 4לירות לחודש, אם יסכים שיוצא צו מניעה נגדו שלא יכנס לדירה ברחוב תרצה 8ביפו, ואם ימציא את הסכמת אביו ואמו החורגת שהרשות בידי התובעת וילדיה להתגורר באותה דירה והם מסכימים שינתן צו מניעה נגדם שלא יכנסו לאותה דירה. כן ישוחרר הנתבע מתשלום סכום זה אם בבית-משפט מוסמך אחר, בו מתנהל הדיון בין התובעת לבין אביו אמו החורגת של הנתבע, ייפסק כי התובעת הינה בעלת זכות מגורים באותה דירה ברחוב תרצה .8המצאת אותה הסכמה של אביו ואמו החורגת לגבי הדירה ברחוב תרצה 8תהיה ללא כל תנאי ומבלי לפגוע בטענותיה של התובעת לגבי זכויותיה באותה דירה. עתה לתיק .3736/79 אין חולק על כך כי בתאריכים 17.8.78עד 25.12.78, דהיינו במשך ארבעה חודשים ורבע, לא היו הילדים ברשותה של האם והאב הוא שפירנסם. על כן אני קובע כי מתוך סכום שהיה אז סכום המזונות יהא % 60ניתן לניכוי והאב פטור מתשלומו ובעד אותם חודשים עליו לשלם רק % 40מהסכום אשר נפסק. כל סכום ששולם מעבר לזה יוחזר לאב על-ידי התחשבנות. כן תוחזר לו על-ידי ההתחשבנות קיצבת הביטוח הלאומי אשר שולמה לאשה עבור אותה תקופה. הסכומים שפסקתי בתיק הנוכחי, דהיינו 500, 3לירות ישולמו החל מ .1.11.78סכום של 500, 4לירות ישולם החל מיום .25.1.79ההפרשים מהזמן שבו נקבעו הסכומים הנ"ל ועד ל-1.6.80, בניכוי הסכומים שמגיעים לאב על-פי מה שקבעתי לעיל, ישולמו ב- 5תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 1.7.80ואילך. תשלום כל סכום של מזונות יעשה ב- 1לכל חודש החל מ- 1.7.80לאחר חישוב הפרשים. כל סכום של ההפרשים על העבר כנ"ל, שלא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה שבסיסו מדד חודש מאי 1980כפי שיתפרסם במשך התקופה מהיום ועד לתשלום בפועל. לא ישולמו הפרשי הצמדה לגבי כל סכום אשר ישולם במועדו. החזרת הסכומים לאב תהיה אף היא בהצמדה שבסיסה מיום תשלומם והחישוב של ההחזרה ייעשה לגבי המדד של היום. חובת ההוכחה על התשלום ומועדו הוא על האב. אינני פוסק סכומים נוספים לציון ריפוי שיניים של האשה ועליה לעשות זאת מהסכומים אותם היא מקבלת ואם אלה לא יספיקו לה תצטרך לקבל לשם כך עבודה ולא יהא בכך משום עילה להפחית את סכום המזונות. ניתן והודע 16.6.80 בפני עורכי הדין אהרון וכסיף וכן נתבקשו לטעון בענין הוצאות.אבהות / בדיקת רקמות