תביעה בגין רעש מטוסים .1נושא ההתדיינות בפני הוא מאבקם של אזרחים לשמור על איכות חיים אלמנטרית ולמנוע מטרד, שנגרם כתוצאה משינוי שנעשה ע"י המועצה המקומית במיקום מכולות לאיסוף אשפה, תוך התעלמות מתוצאת השינוי לשכנים וחוסר התחשבות מוחלט בהם, וזאת עקב תחושת כח שלטונית, של המועצה המקומית. .2בחלקו המערבי של רח' הבנים ברמת-השרון, בעיבורה של שכונת מגורים יוקרתית מאד (דברי עו"ד צוקרמן, בא-כח המועצה המקומית, בעמ' 5לפרוטוקול מיום 15.6.87) ממוקם בית-ספר "גולן". מתוך התרשמותי בביקורי במקום, אין לי אלא לקבוע, כי תנאי השטח וחצר בית-הספר הולמים שכונת מגורים יוקרתית. בית-הספר ממוקם בתוך חצר גדולה מאד, אשר חלקה, במקומות שונים, נטועה בחורשת עצים. והמועצה אף החליטה "לסגור ולגדר את השטח הירוק בין בית-הספר לבין הקאונטרי קלאב, לבטל גדר פנימית שהיתה בין בית-הספר לחורשה". (עדות מר דורון, מנהל שירותי המועצה בזמן קבלת ההחלטה, בעמ' 2לפרוטוקול, בו לא צויין התאריך, אך אשר נרשם ביום 29.10.88), ובכך הוסף שטח חורשה נוסף לחצר בית-הספר. בחלקו המערבי של רח' הבנים, דרומית לבית-הספר, במרחק של כ- 15מ' מהקצה הדרומי של חצר בית-הספר (עדות עד תביעה מס' 2, יורם אלמוג, בעמ' 3לפרוטוקול מיום 15.6.87) ממוקם הקאונטרי קלאב של רמת-השרון. בצדו המזרחי של רח' הבנים, ממול לקאונטרי-קלאב ובית-הספר, בנויים בתי מגורים נמוכים, אשר רובם הם בתים חד-משפחתיים או דומשתפחיים, המכונים בשפת העם (ולטעמי, שלא במדוייק) - וילות. התובעים, בני משפחת קורין, גרים באחד הבתים האלה - ממול לקצה הדרומי של חצר בית-הספר. .3במשך שנים רבות (עדות עדי התביעה אלמוג וקורין ועד ההגנה דורון) רוכזה ונאספה אשפת בית-הספר בשתי מכולות (עגלות) כתומות, שהיו ממוקמות במגרעת בגדר בית-הספר במרחק כמה עשרות מטרים מבית משפחת קורין, לכיוון צפון. (להלן - "המקום הקודם"). בראשית שנת 1986החלה המועצה המקומית רמת-השרון (להלן - "המועצה") בבניית "כלוב" מעמודי מתכת בפינה הדרומית-מזרחית של חצר בית-הספר, מול ביתם ובמיוחד חלונות חדר השינה של בני משפחת קורין. ה"כלוב" החדש, היה אמור להכיל מכולה גדולה לאיסוף אשפה המכונה "צפרדע", במקום המכולות הכתומות שעמדו במקום הקודם. נזעקו בני משפחת קורין והגישו את התביעה האמורה ובה עתרו לצו נגד המועצה שמשמעותו סילוק המכולה מה"כלוב" האמור, ואי שימוש ב"כלוב" כמקום לאיסוף אשפה. כן העלו התובעים טענות לענין הכשרת מגרש חניה בצמוד לבית-הספר - טענה שנזנחה במפורש בסיכומי התובעים ועל כן, אין צורך להתייחס אליה. בד בבד עתרו התובעים לצו מניעה זמני - וכפי שהבנתי במעורפל מאזכור אגב בעדויות התובעים, ומסיכומי ב"כ הצדדים - אכן, ניתן צו מניעה זמני עד להחלטה בתביעה זו. תיק צו המניעה הזמני לא הוצג בדיון זה. .4המועצה המקומית טענה, בסעיף 4לכתב הגנתה, כי "אכן היתה תכנית להציב במקום מכולה גדולה לאיסוף אשפה (מכולה, אשר בהמשך הדיון התייחסו אליה כל העדים וכן הצדדים בסיכומיהם בשם "צפרדע" - ה' ש') אולם לבקשת התושבים, ובעיקר לבקשת העותר, הוסרה התכנית להצבת מכולת האשפה ובמקום זאת הוצבו שתי עגלות אשפה קטנות וסגורות". בהמשך כתב ההגנה (סעיפים 7, .9ג., 10, 14) חזרה המועצה ודבקה בגירסתה ובטענתה, כי במקום נשוא המחלוקת דהיינו, ב"כלוב", יעמדו אך ורק 2העגלות הנ"ל. המועצה הכחישה את טענת המטרד וטענה, כי בהעמדת 2העגלות יש שיפור לעומת המצב הקודם, מאחר ובעוד שקודם לכן שימשו העגלות את השכנים גם כן, עתה יעמדו בתוך ה"כלוב" הסגור כלפי חוץ וישמשו את בית-הספר בלבד. (סעיף 9(ג) סעיף 10(ב), 12, 14לכתב ההגנה). למרות טענת המטרד בכתב התביעה (סעיף 9), הנגרם מהשימוש במכולת האשפה במקום החדש (בכלוב) "כאשר הלכלוך, הריחות הרעים, הכיעור ויתר המפגעים שיש בכך, הופכים את חייהם של התובעים בביתם קשים מנשוא", סוברת המועצה (בסעיף 15לכתב ההגנה) כי: "על-פי כתב התביעה נראה בעליל (כך!!), כי אין לתובע כל זכות תביעה המצדיקה מתן צו מניעה כמבוקש". - דהיינו, המועצה סבורה כי מטרד קשה, כמתואר בכתב התביעה, אינו מקים זכות תביעה לאזרח, ובהעדר זכות ודאי שאין זכות לסעד המבוקש (סעיף 15(ב)) לכתב ההגנה. אולם, כאמור, עיקר הגנה של המועצה סומכת על כוחותיה השלטוניים ועל זכותה לנהוג כפי שנהגה, מאחר והשיקול הקיים במועצה, אינו יכול להתייחס לתובעים, אלא חייב להתייחס באופן כללי" (סעיף 2, ד', (2) (1) לסכומי המועצה). ו-"קביעת מקומן של העגלות או ה"צפרדעים" אינה כלל בשיקול דעתו של תושב זה או אחר. אם אכן נוקטת המועצה גם בשיטה של הוצאת אשפה על-ידי עגלות זבל או "צפרדעים", אין התושב יכול כל לערער על החלטה זו, למעט החלטה הנובעת מזדון." (סעיף 2, ד' (2) (ז) לסיכומי המועצה). חד וחלק. חוסר סמכות .5הטענה הראשונה, שהעלתה המועצה בסיכומיה, היא טענת חוסר סמכות עניינית של בית-משפט זה - וכי הסמכות היא בפני הבג"צ. תרעומתו של עו"ד סופר, ב"כ התובעים, בסיכומיו, על העלאת הטענה בשלב כה מאוחר יש בה טעם, ככל שמדובר בתום-לבה של המועצה בניהול הליך משפטי זה. אמנם, טענת חוסר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל שלב משלבי הדיון ואף בית-המשפט רשאי לבחון נושא זה מיוזמתו, מבלי שנטען על-ידי הצדדים, אך מידת ההגינות ותום-הלב מחייבת כי טענה זו תועלה מוקדם ככל הניתן - דבר שלא נעשה כאן. .6אין כל ממש בטענת חוסר הסמכות וזאת נוכח פסיקתו המפורשת של בית-המשפט העליון ב-ע"א 256/70פרידמן נ' עירית חיפה [1], אשר ניתן על-ידי חמישה שופטים. עו"ד צוקרמן, ב"כ המועצה, היה ער לפסק-דין זה, אך הוא בחר לאבחן אותו ולתמוך יתידות טענותיו בפסק-דין קודם, ע"א 55/66ראש המועצה המקומית אשדוד ואח' נ' אורן ואח' [2], (בעמ' 848). פסק-הין בענין אורן היה לנגד עיני ביהמ"ש העליון, כאשר דן בענין פרידמן, ולמרות פס"ד אורן, פסק ביהמ"ש כפי שפסק בענין פרידמן. פסק-דין פרידמן היא הלכה מאוחרת להלכת פסק-דין אורן וניתן על-ידי חמישה שופטים והיא ההלכה המחייבת. .7בענין פרידמן נדונה השאלה, האם מוסמך בית-משפט השלום לדון בתביעת אזרחים לצו מניעה נגד העיריה, אשר יאסור עליה להפעיל סמכותה מכח סעיף 2לחוק העזר לחיפה (הוצאת אשפה), תשי"ח- 1958[9] ולהורות על העמדת פחי אשפה במקום שיגרום מטרד לתובעים. כל חמשת השופטים, שנתנו את פסק-הדין בענין פרידמן, היו מאוחדים בדעה, כי לבית-משפט השלום יש סמכות לדון בתביעה כזו. וכך קבע מ"מ הנשיא (בתאררו אז) זוסמן, בעמ' 581מול האות ו' [1]: "ואולם עיריה, הגם שאף היא ממלאה תפקיד צבורי על-פי דין ויכולה, משום כך, להתבע בבית-המשפט הגבוה לצדק, אינה חסינה לא מפני תובענה בבית-משפט אחר ולא מפני מתן סעד על ידיו. מדוע יהא ביתמשפט השלום מנוע מלאסור עליה, על דרך של צווי יצירה של מטרד?" .8עו"ד צוקרמן נסה לאבחן הלכה זו מהמצב שלפנינו, בכך, שלדעתו, פסק-דין פרידמן עוסק בצו מניעה כנגד יצירת מטרד ואילו בעניננו אנו עוסקים בהעתקת מטרד ממקום א' למקום ב'. טענה זו אין בה מאומה, לא מהבחינה העובדתית ולא מהבחינה המשפטית. מהבחינה העובדתית - לא הובאה ראיה מספקת לכך, כי מקומן של עגלות איסוף האפה במקומן מזה שנים ארוכות מהווה מטרד. כל ששמענו לענין הסיבות שהניעו את המועצה להעביר את מקום עגלות איסוף האשפה הוא בעדותו של מר דורון (עמ' 1לעדותו) כי: "אנחנו החלטנו על העברת עגלות הזבל מהמקום בו היו למקום המיועד ל"צפרדע" בעקבות פניה של מנהלת בית-הספר וועד ההורים..." ולהלן פירט מר דורון את טיב התלונות. לא המנהלת ולא איש מוועד ההורים לי באו להעיד בבית-המשפט וכל שש בפנינו אינו, אלא, עדות, כי מישהו אמר משהו למועצה או למר דורון. אין בכך כל ראיה לאמיתות דבריו של אותו אומר ואין בכך כל ראיה, כי העגלות במקומן הקודם, אכן, היוו מטרד. התובעים, מבחינתם, קובלים על מטרד הנגרם להם ושעתיד להיגרם להם ע"י הצבת מכולת ה"צפרדע" ב"כלוב" מול לביתם, ובמטרד זה אנו עוסקים בתביעה זו. התביעה היא למניעת המטרד הזה - ועל-כן אין התביעה עוסקת בהעתקת מטרד ממקום א' למקום ב'. השאלה היכן עמדו העגלות קודם, כמה זמן והאם ניתן להשאירן במקומן הקודם או להעדיף העברתן למקום החדש, מקומה להישקל במסגרת מאזן הנוחיות - אולם מבחינת עילת התביעה התביעה היא למניעת המטרד במקום החדש של המכולות. .9מסיבה נוספת, האבחון של פסק-דין פרידמן, שהציע עו"ד צוקרמן, אינו יכול להועיל לו, שכן העתירה של מר פרידמן ואחרים היתה "להוציא צו מניעה סופי האוסר... להעביר את פחי האשפה" - ואם בהעברה עסקינן, משמע, גם בענין פרידמן, הפחים עמדו במקום א' והכוונה היתה למנוע העברתם למקום ב' - בדיוק כמו בעניננו. לגבי עתירה זו, של הוצאת צו מניעה נגד העיריה, שיאסור עליה להעביר את פחי האשפה ממקום אחד למקום שני קבע בית-המשפט העליון, כי לבית-משפט השלום יש סמכות להיזקק לתביעה זו. על כן, מתאים פסק-דין פרידמן בדיוק לעובדות שלפנינו. .10נפנה לפסק-דינו של השופט לנדוי (כתארו אז), בע"מ 585מול האותיות ה'-ו' [1]: "הסמכות של בית-המשפט הגבוה לצדק לדיון במעשה השלטוני בתור שכזה אינה מוציאה את סמכותו של בית-משפט השלום לדון בעילת מטרד הנתונה לו לפי סעיף 28(ד) של חוק בתי-המשפט, תש"ז- .1957הדבר תלוי איפא בדרך בה נסח התובע את עילת פנייתו. אם הוא מתבסס על עילה שבשטח האזרחי (עילה נזיקית, חוזית או קנינית), עליו לפנות לבית-המשפט המוסמך לדון בכך, ואין נפקא מינא שבהגנתה טוענת הרשות שהיא פעלה מכח תפקידה הציבורית..." במקרה שלפנינו - אין ספק, כי התובעים בססו עילתם על עילה נזקית של גרם מטרד, ובכך הגדירו את בית-המשפט המוסמך לדון בתביעתם - ביתמשפט השלום. כך היה אף בענין פרידמן, כפי שנאמר, שם, בע"מ 586מול האות ד' [1]: "במקרה שלפנינו אין ספק שהמערערים נסחו את תביעתם בעיקרו של דבר כתבי עת מטרד, לפי סעיף 44של פקודת הנזיקין. העיריה המשיבה מתגוננת בהסתמכה על מעשה שלטוני, דהיינו על הסמכות הנתונה למפקחיה לפי חוק העזר לחיפה (הוצאת אשפה) תשי"ח- .1958זאת טענת הגנה שנתן להעלותה בתביעת נזיקין, לפי סעיף 6של פקודת הנזיקין. אך מבחינת הסמכות לא כתב ההגנה אלא פרשת התביעה הקובעת..." .11לסיכום: לבית-המשפט זה סמכות לדון בתביעה מטרד שהוגשה ע"י התובעים. הוכחת המטרד: .12התובעים טענו בכתב תביעתם (סעיף 9) כי ימים אחדים לפני הגשת תביעתם הושלמה בנית מכולת האשפה בתוך ה"כלוב" שנבנה מול לחלון ביתם והמועצה התחילה להשתמש במכולת האשפה (כאשר הכוונה למכולה מסוג "צפרדע") על כל המשתמע מכך, כאשר "הלכלוך, הריחות הרעים, הכור ויתר המפגעים שיש בכך הופכים את חייהם של התובעים בביתם לקשים מנשוא". בסעיף 10לכתב התביעה טוענים התובעים, כי מכולת האשפה מהווה מטרד ומפגע חמור לתובעים. המועצה, מצדה, מיהרה להצהיר בכתב ההגנה כי "לבקשת תושבים ובעיקר לבקשת העותר, הוסרה התוכנית להצבת מכולות האשפה ובמקום זאת הוצבו שתי עגלות אשפה קטנות וסגורות" (סעיף 4לכתב ההגנה): בהמשך כתב ההגנה, לכל אורכו, הקפידה המועצה לטעון כי מדובר בהצבת 2עגלות אשפה, בהבדל מטענת התובעים בדבר הצבת מכולה מסוג "צפרדע". .13הטענה, כאילו חזרה בה המועצה מכוונתה להציב במקום מכולת ה"צפרדע", התבררה במהלך שמיעת המשפט והסיכומים כטענה שיקרית. כך העיד מאיר דורון, מי שהיה בתקופה הרלבנטית מנהל שירותי המועצה, תפקיד שמשמעותו מנהל המועצה, ועסק בנושא הנדון. (ע"מ 1 לעדותו), בעמ' 3: "אנחנו ברמת-השרון העברנו את כל בתי-הספר לשימוש ב"צפרדעים" שהם מיכלים מתאימים יותר לצרכן מסוג בית-הספר. ברמת-השרון כל בתיהספר משתמשים ב"צפרדעים"." המועצה חוזרת בסיכומיה על הכוונה לאסוף ולפנות את האשפה מבית- הספר הנדון במיכליות "צפרדעים" וזאת בניגוד לאמור בכתב ההגנה. כך בסעיף .2ד' (2) (ד), נכתב בסיכומי המועצה: "(ד) המועצה החליפה את עגלות הזבל הקטנות המצויות במרכז, על מנת שבמקומם יבואו "צפרדעים", הגדולים בהרבה, ושיטת פינויים שונה וממוכנת, לפיכך כתוצאה מצו המניעה שהוטל על-ידי כב' השופט שלו, נגרם מצב שבו שיטת הפינוי היא אחידה לגבי כל "הצפרדעים" למעט שתי עגלות הזבל". (ההדגשה שלי - ה' ש'). והוסיף ב"כ המועצה וטען בסעיף .3ב'. לסכומיו: "כפי שציין מר דורון, אין המועצה מטפלת יותר בעגלות מסוג העגלות המצויות במרכז בית-הספר. המועצה עוסקת כיום במתקנים גדולים יותר, ששיטת הטיפול להורקה באמצעות מכונית, שונה, הורקה באמצעות מכונית דורשת רוחב מסוים של המתקן, וכתוצאה מכך שניתן צו המניעה הזמני על-ידי כב' השופט שלו, נוצר מצב, שבו טפלה המועצה ביתר מתקני ההוראה באמצעות מתקנים כאלה, בעוד שלענין העגלות במרכז החצר, ורק בהן, בלבד, היה עליה לטפל במתקנים הישנים על מנת לעמוד בצו בית-המשפט". (ההדגשה שלי - ה' ש'). ואם בכך לא סגי, הרי ממשיכה המועצה ומתריסה: "בצו המניעה הזמני היה משום התערבות בית-המשפט בהליכי המועצה, המתנהלים על-פי דין". .14מה קרה לכל ההצהרות היפות בכתב ההגנה, לפיהן הלכה המועצה לקראת התושבים וחזרה בה מכוונתה להציב מיכלית מסוג "צפרדע" במקום? מה הטענה, כאילו רק כתוצאה מצו המניעה הזמני ורק כדי לעמוד בצו בית-המשפט נאלצה המועצה להציב במקום עגלות ולפנותן בדרך שונה מהדרך בה מפונה האשפה בכל רמת-השרון, ע"י מיתקנים חדשים? הרי המועצה, כביכול, החליטה ללכת לקראת התושבים והתובעים, במיוחד, ולסגת מהצבת "צפרדע" ב"כלוב"? התשובות לכך הן חד-משמעיות - הטענות שהעלתה מועצה בכתב הגנתה, כאילו זרה בה מכוונתה להציב במקום מכולה מסוג "צפרדע", הן טענות בלתי נכונות, והיו כך מלכתחילה, וכל כלן לא היו, אלא אחיזת עיניים לצורך סכול נסיון התובעים לזכות בתביעתם ולקבל צו מניעה. .15נעלם, כנראה, מהנתבעת, כי היא קשורה בהודיותיה ובהצהרותיה בכתב ההגנה (ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, סעיף 168[14]; ועל-כן - ולו רק משום הטענה (בסעיף 4לכתב ההגנה) כי המועצה חזרה בה מכוונתה להציב מכולת "צפרדע" בבית-הספר ובכוונתה להמשיך להציב בו עגלות לסילוק אשפה - חייבת המועצה להמנע משימוש במכולת "צפרדע" ולהשתמש בעגלות, בלבד. ועל כן, כל הטענות בדבר התערבות בית-המשפט בהליכי המועצה וכי רק בגלל צו המניעה הזמני עומדות עגלות ולא מכולת "צפרדע" במקום, אין להן כל בסיס. .16לא זאת אף זאת - יפים לה, למועצה המקומית, דברי השופט ברק ב-בר"ע 305/80שילה נ' רצקובסקי [3], בעמ' 461: "חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב מטילה עליו חובה לפעול כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו". על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגוף שלטוני. על כן, כאשר בעל דין מצהיר בכתב הגנתו על דרך פעולה מסויימת שבכוונתו לנקוט, ובמיוחד על-מנת להפיס את דעת התובע, ניתן לצפות כי, אכן, מתכוון הוא לנהוג כפי שהצהיר, וכי לא יסתבר, כפי שקרה בעניננו, כי כל ההצהרות לא היו אלא כסות עיניים, בלבד, בלתי כנות, בלתי נכונות וללא כל כוונה לנהוג על פיהן. .17טוב יהיה לה, למועצה, כי תשים נר לרגליה אף את דבריו של השופט אילון ב-בג"צ 566/81עמרני נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח' [4], בעמ' 9-10: "סעיף 39האמור אמנם מטיל את החובה לנהוג בתום לב לגבי השמוש בזכות הנובעת מחוזה, אך לאור הוראות סעיף 61(ב) לחוק הנ"ל משמשות ההוראות שבסעיף 39"ככל שהדבר מתאים לענין ובשנויים המחייבים" - כעקרון התנהגות וכמדיניות משפטית מחייבים לענין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל". .18לסיכום נקודה זו: אין ממש בטענת המועצה, כאילו חזרה בה מכוונתה להציב מכולת "צפרדע" ב"כלוב" מול ביתם של התושבים. .19התובעים הוכיחו את השפעת הצבת המיכלים לאיסוף אשפה בתוך "הכלוב" ויצירת המטרד, על-ידי חוות דעת המומחה, צבי שבח, ועדותו בבית-המשפט, ע"י עדות התובע צבי קורין ועדות השכן יורם אלמוג. המומחה צבי שבח הוא בעל השכלה גבוהה במדעי הטבע ובבריאות הציבור ועוסק באקולוגיה. מחוות דעתו עולה, כי הימצאות עגלות האשפה ב"כלוב" (המומחה בדק את בית התובעים כאשר במקום היו רק שתי עגלות לאיסוף אשפה, המכילות כמות פחותה של אשפה מזו שמכילה מכולת "צפרדע", כפי שהמועצה מתכוונת להציב במקום) - מהווה מפגע תברואי אקולוגי ואסטתי, וכי "המפגע התברואי הוא פועל יוצא של המצב שבו עגלות האשפה נמצאות כיום קרוב לבית המגורים" וכי "עגלות האשפה קרובות כל כך לבית המגורים הן מפגע אקולוגי ומטרד חמור (ההדגשה במקור חוות הדעת - ה. ש.) הפוגע באיכות החיים של הדיירים". עוד קבע המומחה, כי האשפה, המהווה מפגע תברואי במקום, מהווה מוקד משיכה לגורמים ביולוגים הפועלים כמובילים ומפיצים של מחלות, וכי היא מהווה מטרד חמור, בין השאר בכך שהיא מעלה צחנה. מצבם של התובעים מחמיר נוכח העובדה, כי הם חשופים אף למפגעים תברואיים מהסוג שמנה המומחה, מפחי האשפה של הקאונטרי קלאב, הנמצאים במרחק של כ- 15מ' צפונית למקום ה"צפרדע". לדעת המומחה, הוספת מכולת ה"צפרדע" בתוך ה"כלוב" משמעה הוספת מפגע תברואי "בסדר גודל של מליוני או מליארדי גורמים ביולוגים, הנישאים באויר, כמו וירוסים וחיידקים". (ע"מ 1לפרוטוקול מיום 15.6.87). כן העיד המומחה כי מצבם של התובעים גרוע יותר ממצב שכנים אחרים, אשר ליד ביתם הוצבה מכולת ה"צפרדע", תוך שהוא מסביר (עמ' 3לפרוטוקול מיום 15.6.87). "בכל מקום יש דיירים וגם ליד המקום המומלץ על ידי. אבל הסיכון שלהם יהיה קטן לעומת מש' קורן שהיא נמצאת מול כמה נקודות איסוף". וכן (בע' 1לפרוטוקול מיום 15.6.87): "הקריטריון האקולוגי הבסיסי אומר כי פיזור הסכון על שטח הנתון מקטין את החשיפה של האוכלוסיה שבמקום ומונע את תופעות התחלואה, שנובעות מחשיפה בפני מפגע תברואתי ואקולוגי מרוכז. התובעים חשופים בפני שלושה מקורות. מקור אחד הוא "הצפרדע" במקומה החדש ושני המקורות האחרים הם שתי המכליות, העומדות במקום ומרכזות את פנוי האשפה מהקאונטרי-קלאב הנמצא שם". .20העד יורם אלמוג מתאר את המטרד (בעמ' 3): "אני גר בבית הסמוך לבית התובעים. אם מסחכלים על בית התובעים, אני גר מימינם... ה"צפרדע" שהעיריה רוצה למקם, היא תוספת למפגע הקיים מפחי הקאונטרי-קלאב, מול הבית". .21התובע, צבי קורין, תאר את המטרד כך, (בעמ' 5): "זה מטרד מאוד בעייתי, היות וכל חדרי השינה שלנו ממוקמים ממול למקום היעד של ה"צפרדע"." ולהלן - "לאחר שהביאו את תאי האיסוף לתוך המקום הנראה ב-ת/ 8והמקום התחיל להתמלא באשפה, כפי שרואים בתמונה מחלון ביתנו, חיינו הפכו להיות גיהנום, היות והריחות, וקולות החתולים בלילה, כל היללות והמלחמות שלהם, ונוסף לזה, כל כמויות היתושים שנאספו בחדר השינה, וזה למעלה מכוחותנו". .22אף אחת מעדויות אלה ומהתמונות ת/ 2- ת/ 9שהוצגו, לא קועקעו ע"י הנתבעת ולא נסתרו. העדויות מהימנות עלי ואני קובעת כי התובעים הוכיחו כי נגרם להם מטרד, ואף מטרד בלתי נסבל, ע"י העמדת מיכלית מסוג "צפרדע" לאסוף אשפה בתוך "הכלוב" הנמצא בקצה הדרום-מזרחי של חצר בית-הספר והנראה בתמונות ת/ 3- ת/.8 הוכח אף קיום מטרד מהצבת 2עגלות לאיסוף אשפה במקום, כפי הנראה בתמונות ת/3, ת/5, ת/6, ת/.8 שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור: .23כאמור, עיקר הגנתה של הנתבעת היא, כי היא זכאית לנקוט בפעולות שלטוניות ומי הוא אותו אזרח אשר יעז לחוסמה בפעולתה זו? טענת ההגנה הראשונה שמעלה המועצה בסיכומיה (סעיף 2לסיכומים) היא, כי "על-פי סעיף 48לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [10] שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם...". בזה נסתיים ציטוט סעיף 48לפקודת הנזיקין ע"י ב"כ המועצה - ואין לי, אלא להפנותו אל נוסח הסעיף במלואו, דלהלן: " .48ב. שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו משום מטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט באמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר: אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים - אם בתשלום חד פעמי, ואם בתשלומים חוזרים - אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון". (ההדגשה שלי - ה' ש'). מן הראוי לה, למועצה, לקרוא את הסעיף עד תום ולבחון את זכויותיה וכוחותיה השלטונים לאור הסייג שהטיל המחוקק על השימוש במקרקעין לטובת הציבור. .24כפי שקבעתי לעיל, הוכח בפני כי המטרד שנגרם לתובעים הוא בלתי נסבל. מאידך - לא הובאה בפני כל ראיה מטעם הנתבעת, על אמצעים כלשהם, שהיא נקטה, על-מנת להקטין את הנזק ככל האפשר - וממילא, לא ניתן לבחון את סבירותם של אותם אמצעים. .25כאמור, האמצעי היחידי שהמועצה טענה כי נקטה בו, כביכול, היה נסיגה משימוש במכולת "צפרדע" וחזרה לשימוש בעגלות, בלבד. כפי המוסבר, לעיל, טענה זו לא רק שלא הוכחה כנכונה, אלא, להיפך, - הוכחה כטענת כזב. ייאמר, כי לאור עדותו של המומחה מטעם התובעים, מר צבי שבח, ניתן לקבוע כי העמדת כלים לאיסוף אשפה "בכלוב", אפילו עגלות, במקום מכולות "צפרדע", עדיין ייגרמו מטרד לתובעים ואין בהם אמצעי סביר להקטנת הנזק, כדרישת המחוקק. .26האמצעי הנכון להקטנת הנזק, ככל האפשר, הוא הצבת מכולת איסוף האשפה במקום אחר - (א) המומחה, מר שבח, הצביע בחוות דעתו מקום אלטרנטיבי להצבת המכולה. נכון שמקום זה כרוך בסלילת כביש גישה - אך נראה כי בנסיבות הענין, סלילת כביש הגישה למקום האלטרנטיבי הוא אמצעי סביר להקטנת הנזק ככל שניתן. (ב) בעת הביקור במקום הציע בית-המשפט מקום אלטרנטיבי להעמדת מכולות האשפה - בתוך חצר בית-הספר - שהיא כאמור חצר גדולה מאד במקום בו היה מצוי צריף טרומי, כשההצעה כללה העתקת הצריף למקום בו נבנה "הכלוב" והעמדת המכולות במקום הצריף. לא הוסבר לבית-המשפט מדוע הצעה זו, הנראית לו סבירה בנסיבות הענין, אינה ישימה. (ג) בעת הביקור במקום הצביעו התובעים על מקום אלטרנטיבי למקום המכולה בשולי חצר בית-הספר הגובלת בגינה ציבורית, או חורשה. ההתנגדות להצעה זו באה מהמנהלת שטענה, כי המקום מרוחק מדי ויקשה עליה לשכנע את הממונים על הנקיון בבית-הספר, שהיא חברה פרטית לנקיון, לרכז את האשפה במקום כל כך מרוחק. עמדה זו של המנהלת, שאיש לא חזר עליה על דוכן העדים - אם זו עמדת המועצה - אינה סבירה בעיני ובוודאי שאינה בדוקה. מאחר וחברת הנקיון יא חברה פרטית, ניתן להכניס סעיף מתאים בחוזה עמה שיחייב את איסוף האשפה אף מנקודה אלטרנטיבית זו. .27הסיבות שהניעו את המועצה להחליט על שינוי מקום העגלות, היו תלונות המנהלת וועד ההורים, כי שכני הסביבה שופכים אשפה לעגלות במקומן הקיים וכי המקום נמצא בקרבת תחנת הסעה לתלמידים ועל כן עגלות הזבל במקום זה מהוות סיכון לילדים הנזקקים להסעה. הפתרון שמצאה המועצה הוא בניית "הכלוב" בקצה הדרום-מזרחי שיהיה סגור לכיוון הרחוב ולא תהיה אליו גישה, פרט לאנשי פינוי האשפה של המועצה. לתוצאה, לפיה תמנע גישה מהשכנים לעגלות האשפה של בית-הספר, ניתן היה להגיע בדרך אחרת, שלא היתה יוצרת מטרד לשכנים והיתה קרובה למצב בו נמצאו העגלות, לפני בניית ה"כלוב". על כך אומר עד ההגנה מר דורון, (עמ' 2): "אם היו מכניסים את העגלות לחצר בית-הספר ונועלים, זה היה מונע מהשכנים לשפוך לתוכם זבל. אמנם, לא ניתן לנעול מקום זה (המקום הקודם - ה' ש') כי צריך להכנס עוד כמטר פנימה לתוך החצר, וזאת בתנאי שהשערים יפתחו כלפי המדרכה. אפשר תמיד לעשות גם שער מסילה". כן העיד מר דורון כי: "המרחק בין הגדר לבין המגרש המרוצף הוא כ- 4.5או 5מטר. הכוונה היא בין גדר בית-הספר ולא בין הגדר שבמקום המגרעת". העגלות עומדות כיום, כפי הנראה בתמונה ת/4, במאונך למדרכה כשהן בולטות לתוך שטח המדרכה. אורכן כ- 1.20מטר. כ- 40ס"מ, בערך, מאורך העגלות בולטים אל המדרכה, וכ- 80ס"מ בולטים לתוך חצר בית-הספר. אולם, כפי שהעיד מר דורון, העגלות צריכות לעמוד במקביל למדרכה (כמתואר בת/ 12, ששורטט על ידו), ואז רחבן, כ- 70ס"מ, זהה לאותו חלק מתוך אורכן הבולט היום, לתוך חצר בית-הספר - על כן, אין דעתי כדעת מר דורון כי יש צורך, להכנס לתוך חצר בית-הספר בעוד כמטר לשם מיקום העגלות בתוך החצר, במקביל למדרכה, כפי שעליהן לעמוד. אם יעמדו העגלות בחצר ביתהספר, במקום הקודם במקביל למדרכה, כאשר אינן בולטות על המדרכה, וכאשר שער מסילה חוסם את גישת השכנים אליהן, יש להכניס את העגלות לתוך חצר בית-הספר בכ- 30ס"מ נוספים, לעומת בליטתן היום על פי צו המניעה. 30 ס"מ נוספים אלה, הוא המרווח הדרוש לצורך פתיחת העגלות. הייתי מוסיפה ואומרת, כי אף אילו היה צריך להכנס כמטר נוסף לתוך חצר בית-הספר - כדי להעמיד את העגלות בסמוך למקום הקודם, במקביל למדרכה ותוך התקנת שער מסילה, עדיין נראה לי פתרון זה יותר סביר מיצירת המטרד לתובעים ע"י העמדת ה"צפרדע" ב"כלוב". לאור הצהרותיה של המועצה בכתב ההגנה - והיא קשורה בהצהרותיה אלה, אפילו הוכח כי לא התכוונה לאשר הצהירה - כי אין היא מתכוונת להעמיד מכולת "צפרדע" אלא שתי עגלות, בלבד, אין צורך לבחון את האפשרות של העמדת מכולת "צפרדע" במקום הקודם בו עמדו העגלות. כדי להסיר ספק, ברצוני לומר, כי אפילו תשקול המועצה העמדת מכולת "צפרדע" במקום הקודם - ולשם כך יהיה צורך להכנס כ- 2מטר - 2.5מטר, לתוך חצר בית-הספר כמתבקש מממדי ה"צפרדע" - עדיין יישאר מרחק של 2 2.5מ' ע המגרש המרוצף, ועדיין פתרון זה עדיף על יצירת מטרד לתובעים ע"י הצבת ה"צפרדע" ב"כלוב". על כן, אף פתרון זה נראה לי, כנקיטת אמצעי סביר למניעת מטרד בשימוש במקרקעין. כך או כך, משיועמדו מיכלי האשפה בתוך חצר בית-הספר ליד המקום הקודם והגישה אליהם מצד הרחוב תסגר - יוסר המטרד של שפיכת האשפה ע"י השכנים, המדרכה תתפנה ולא תהיה כל הפרעה לקיום תחנת הסעה לתלמידים מעבר הגדר. פעולה על-פי חיקוק: .28טענת הגנה נוספת של המועצה היא, כי עומדת לה הגנה המנויה בסעיף 6לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [10], לפיה: "בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה או המחדל שמתלוננים עליו היה על פי הוראת חקוק ובהתאם להם". עו"ד צוקרמן, ב"כ המועצה, מפנה לסעיף 146(8) לצו המועצות המקומיות, וטוען כי זו הוראת החיקוק על-פיה פעלה המועצה, והמקימה לה הגנה על-פי סעיף 6לפקודת הנזיקין. .29אין לי אלא להפנות את המועצה לפירוש הנכון שניתן לסעיף 6לפקודת הנזיקין [10], המקביל לסעיף 3לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952[11] (להלן - חוק אחריות המדינה). לענין זכותו של הפרט לתבוע קיום זכויותיו בכלל ואפשרות לאיכות חיים הוגנת, בפרט, אף נוכח מעשיה של הרשות, אמר השופט ברנזון ב-בג"צ 195/70כנוביץ ואח' נ' מנהל התעופה האזרחית [5], בעמ' 593: "בכל מקום שבו גר אדם אין לשלול ממנו אפשרות של חיים אנושיים, שלא יהיו מופרעים במידה בלתי סבירה בשים לב לטיב המקום ולתנאי הסביבה. עקרונות דומים החלים על יחסי שכנות, כוחם יפה אף בתחום המשפט הציבורי הפומבי, לא פחות מאשר בתחום המשפט האזרחי הפרטי. "איזון האינטרסים" היא הראשית והאחריות של חיים נאותים בצוותא, ועל הרשות הציבורית המפעילה שירות ציבורי לשוות תמיד לנגד עיניה עקרון יסודי זה..." והחזיק אחריו השופט ח' כהן (כתארו אז), שכתב בעמ' 597[5]: "...כבר נזדמן לי בעבר להביע דעתי שכל רשויות המדינה חייבות לכלכל ענייניהן לא רק בהתאם להוראות החקוק אשר על פיו הוסמכו לפעול ואשר אותו הם מבצעים, כי אם בהתאם לכל חוקי המדינה כולם וחוק למניעת מפגעים תשכ"ח- 1961ופקודת הנזיקין בכלל זה". דברים אלה, שנאמרו כלפי המדינה, יפים באותה מידה גם לגבי המועצה המקומית רמת-השרון. .30השופט שלמה לוין, ב-ע"א 404/80בני עטרות, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' [6], בהתייחסו לסעיף 3לחוק אחריות המדינה [11] ולסעיף 6לפקודת הנזיקין [10] הולך בעקבות פסק-הדין בבג"צ 195/70[5] ואומר (בעמ' 47[6]): "פסק-הדין בבג"צ 195/70בא ללמדנו, שבהפעילה את סמכויותיה הצבוריות אין הרשות רשאית להתעלם מזכויות הפרט, אף כאן, כמו בסוגיות אחרות, תופס הכלל של אזון האינטרסים, השווה ע"א 436 /60(2); ע"א 44/76, המרצה 101/76(3). מקום שבו עשתה רשות ציבורית שימוש בהרשאה חוקית, בנסיבות בהן נפגעו זכויות הפרט שהיו מוקנות לו אלמלא אתו שימוש, ונתברר שאין מנוס מן הפגיעה האמורה ושמאזן האינטרסים נוטה כולו לטובת השימוש הבלתי מסויג בהרשאה, עשויה קובלנתו של האזרח הנפגע כנגד הרשות להדחות ע"י בית-המשפט הגבוה לצדק; אולם, מקום שבו יכולה הרשות לעשות שימוש בסמכויותיה הצבוריות בלי לפגוע באזרח או תוך כדי הקטנת סבלו, יורה בית-המשפט הגבוה לצדק לרשות לעשות שימוש בסמכויותיה ככל האפשר תוך התחשבות באזרח...". ולהלן, בעמ' 48[6]: "כבר פסקנו בבג"צ 341/80(4) בעמ' 199, מפי השופט ברק כי "כללי המשפט הציבורי חלים אף בבית-המשפט האזרחי, ואין הם מיוחדים לבית-המשפט הגבוה לצדק'... המשפט הוא אחד ואין הוא ניתן לפיצול מלאכותי בין סקטור המיוחד למשפט הציבורי לבין סקטור המיוחד למשפט הפרטי. כך, למשל, לפי סעיף 48ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אין לראות מטרד בשימוש במקרקעין לטובת הציבור "אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה במקרקעיהם ובלבד, בין השאר, ש"המשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר". לכאורה, יכול שהנפגע יעתור לבג"צ כדי להורות לרשות לנקוט אמצעים סבירים "כדי להקטין את הנזק ככל האפשר", או שיגיש תובענה לבית-המשפט המוסמך ובו תתברר סבירות האמצעים שננקטו (ואפשר שאם תוגש עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק הוא ימאן להתערב משום שמסור בידי הנפגע סעד חליפי)." .31בפסק-הדין ע"א 404/80בני עטרות [6] הנ"ל, הזכיר בית-המשפט את סעיף 6לפקודת הנזיקין [10] כדי ללמוד גזירה שווה בין סעיף 3לחוק אחריות המדינה לבין סעיף 6לפקודת הנזיקין, לענין המאזן העדין שבין בצוע מעשה או מחדל לפי הוראת חקוק ובהתאם להן לבין האפשרות של פגיעה בזכויות הפרט. התביעה של בני עטרות נגד המדינה היתה בגין רעש שגרמו מטוסים שנסעו "במסלול השקט" מעל המושב הנ"ל והמדינה התגוננה על-פי סעיף 3לחוק אחריות המדינה [11] בטענה של פטור בגין מעשה שנעשה בתחום ההרשאה החוקית, בהתייחסו לטענה זו, מסכם השופט שלמה לוין (בעמ' 48) [6]: "הגעתי לכלל מסקנה שההרשאה החוקית, בה מדובר בסעיף 3לחוק אחריות המדינה, היא הרשאה מהותית ולא טכנית, גרידא וכדי שהמדינה תהיה פטורה מחבות לפי הסעיף האמור בתביעה בגין רעש וזיהום של מטוסים, צריך שיוכח שננקטו על ידי הרשות כל הצעדים שניתן היה לנקוט בנסיבות הענין ומתוך התחשבות בנושא ההרשאה, תוך מילוי חובותיה הציבוריות של הרשות בענין זה. כל עוד לא ננקטו הצעדים האמורים (אם ניתן ואם מעשי היה לנקטם) או לא הובטח שהצעדים הנזכרים יינקטו, לא תזכה הרשות להגנתו של סעיף 3לחוק אחריות המדינה". .32ביישמנו דברים אלה לענייננו - לא תזכה הרשות המקומית בהגנת סעיף 6לפקודת הנזיקין, כל עוד לא נקטה בכל הצעדים האפשריים למניעת או הפחתת פגיעה בתובעים. כפי שהוסבר לעיל, הוכח כי ניתן לנקוט צעדים בנושא זה. אך המועצה לא נקטה בכל צעד להפחתת המטרד או להסרתו, וכפי העלה מעמדתה בסיכומיה, אין אף בדעתה לעשות כן. על כן אין היא יכולה לחסות בצל ההגנה של סעיף 6לפקודת הנזיקין [11]. .33לא רק בעקבות פסקי-הדין של בית-המשפט העליון אין הנתבעת יכולה לחסות, בנסיבות הענין, בצל ההגנה של סעיף 6לפקודת הנזיקין, אלא שלא קיימת לה כל הגנה על-פי סעיף זה, מכח הוראות החיקוק שעל-פיו היא פועלת. כאמור, טוענת המועצה כי פעולתה לענין מיכליות האשפה היא מכח סעיף 146(8) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א- 1950[12]. ושוב, לא קראה המועצה את הסעיף כולו, ושוב מצטטת היא בסיכומיה את הסעיף בחלקו, בלבד. .34אלה הן הוראות אותו חקוק אשר בהן רוצה המועצה להתגונן: " .146המועצה מוסמכת, בשים לב להוראות השר ובמידה שאין בכך משום סתירה לכל דין, לפעול בכל ענין הנוגע לציבור בתחום המועצה, ובכלל זה יהיו לה סמכויות אלה: (8) לקבוע סדרים, להטיל איסורים והגבלות, לאחוז באמצעים ולחייב תושבים, בעלים ומחזיקים שהם יאחזו באמצעים - כדי להבטיח את בריאות הציבור, את הסדר ואת הבטחון, למנוע הופעתם והתפשטותם של מחלות ונגעים (ולרבות מחלות ונגעים של בעלי חיים וצמחים), ולבערם, להשמיד מזיקים או בעלי חיים שאין להם בעלים, למנוע דליקות ולכבותם, להורות בדבר שמירת המראה של חזיתות הבתים, לרבות סיודן ושיפוצם, לסלק מפגעים ולמנוע תקלות, לרבות הריסת בניינים מסוכנים או מזיקים לבריאות". (ההדגשה שלי - ה' ש'). העולה מהאמור הוא, כי סמכויות הפעולה של המועצה, - ועו"ד צוקרמן ב"כ המועצה טוען כי במקרה זה פעלה המועצה מכח סעיף זה - כפופות ומותנות בכך כי אין בהן סתירה לכל דין. בענייננו, הוכח כי פעולת המועצה גרמה מטרד רציני לתובעים, ועל כן פעולתה היתה בסתירה לפקודת הנזיקין. על כן הפעולה לא היתה על-פי הוראת החיקוק ובהתאם לה, שהוא תנאי מפורש בפעולה על פי סעיף 146הנ"ל, וממילא אינה חוסה בצל ההגנה של סעיף 6לפקודת הנזיקין. (וזאת מבלי להתייחס לעובדה, כי על-פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, מר שבח, פעולת המועצה עומדת בסתירה לסעיף 146(8), עצמו, בכך שפעולתה לא רק שאין בה למנוע הופעתם והתפשטותם של מחלות ונגעים, אלא, לדעת המומחה, תוצאות פעולת המועצה הן בדיוק הפוכות). .35עוד מוסיף עו"ד צוקרמן וטוען, כי הרשות המקומית פעלה בתחום סמכותה ובמסגרת הסבירות, ובית-המשפט לא ימיר את השקפתו על סבירות הפעולה בהשקפת המועצה המקומית, שהפעולה היא בתחום סמכותה. בהרחיבו הדיבור על סבירות הפעולה, מציין עו"ד צוקרמן, כי ע"י העברת עגלות איסוף האשפה מהמקום הקודם אל קצה החצר הסירה המועצה מפגע מתלמידי בית-הספר - שכן, "העגלות במקום המצאן, במרכז בית-הספר, מהות מפגע בגלל המצאן במרכז בית-הספר..." (סעיף ד.(2)(ה) לסיכומי המועצה). - דברים יפים אלה אין להם כל סימוכין בחומר הראיות. לא הובאה כל ראיה על כי מקום הימצא העגלות, לפני שהועברו אל "הכלוב" הווה מטרד לתלידי בית-הספר, בגלל שמקום זה היה במרכז ביתהספר. לא הובאה כל ראיה, כי המועצה קיבלה החלטה על העברת העגלות מהמקום בו עמדו לקצה החצר, מאחר שעצם היותן במרכז בית-הספר הווה מטרד. שמענו בפרוטרוט ממר דורון, עד ההגנה, מה היו הסיבות שגרמו למועצה להחליט על העברת העגלות - ואף אחת מסיבות אלה, לא היתה כי עגלות האשפה במקומן הקודם, יהוו מטרד לתלמידי בית-ספר, בגלל היותן במרכז בית-הספר. המועצה החליטה להעביר העגלות בגלל שפיכת האשפה לתוכן ע"י השכנים - פעולה זו של השכנים ניתן למנוע ע"י התקנת שער חיצוני החוסם גישה לפחים, גם במקום בו נמצאו. ע"י התקנת השער, כאמור, גם ינותק המגע בין הפחים לבין תחנת ההסעה - ובכך תוסר אף המכשלה הזו. מכיוון שהנתבעת מתגוננת בתביעה זו באיצטלה של פעולה שלטונית, טוענת היא בסיכומיה כי "כאשר המועצה שוקלת את מאזן הנוחיות, עליה לשקול אותו לטובת מירב התושבים (ההדגשה במקור - ה' ש'). נראה כי בנסיבות הענין אכן כך היה הדבר". (סעיף 3א. לסיכומים). גם דברים יפים אלה אין להם כל סימוכין בראיות. מדברי העד דורון ברור הוא, כי המועצה בהחליטה להעביר את עגלות האשפה לקצה החצר לא שקלה את טובת מירב התושבים, כטענתה בסיכומיה, אלא שקלה את תלונת מנהלת בית-הספר וועד ההורים לגבי ההפרעות שיוצרות העגלות במקומן הקודם - הפתרון, כפי שהתברר אינו דווקא העברת מיכלי האשפה ל"כלוב" ויצירת מטרד לתובעים. ניתן לפתור את תלונות מנהלת ביתהספר וועד ההורים בכמה דרכים אחרות וביניהן - העברת הפחים לשלושה מקומות אלטרנטיביים, לפחות, שלא יגרמו מטרד לשכנים האחרים. המועצה לא טרחה להאיר את עיני בית-המשפט, מדוע המקומות האלטרנטיביים שהוצעו ע"י ביהמ"ש בבקורו במקום וע"י התושבים באותו בקור וע"י המומחה מר שבח בחוות דעתו, אינם פתרונות ראויים. עולה, איפוא, מביקור בית-המשפט במקום ומהראיות שהובאו, כי ניתן לשקוד על טובת מירב התושבים וטובת תלמידי בית-הספר, גם בדרך אחרת מזו שנקטה בה המועצה - ושלא ע"י יצירת מטרד לתובעים. מכל מקום, ברור הוא, כי על-פי הדין, על-פי הפסיקה ועל-פי מידת הצדק, אין המועצה רשאית להפעיל את כוחותיה השלטוניים, תוך התעלמות מרווחת האזרחים - ואפילו חלק מהם - ותוך יצירת מטרד להם, ומבלי לנסות (כפי שנעשה כאן) לנקוט באמצעי כלשהוא למנוע המטרד לתושבים הנפגעים. מאזן הנוחיות .36על-פי דברי עד ההגנה מר דורון (עמ' 1לפרוטוקול מיום 29.10.87): "אנחנו החלטנו על העברת עגלות הזבל מהמקום בו היו למקום המיועד ל"צפרדע" בעקבות פניה של מנהלת בית-הספר וועד ההורים. אחד, התלוננה המנהלת ששכנים באים ושופכים פחים בעגלות, למי שיש עודף זבל מהפחים בביתו. הנקודה השניה, ששם לוקחים את ההסעות והעגלות מהוות מפגע בטיחותי וגורמות לילדים לרדת לכביש. דהיינו, במקום בו עמדו העגלות היתה תחנת הורדת והעלאת הסעות ילדים. הנקודה החדשה, היא נקודה סורה. פה מקום הסגור בסורגים ונעול והמפתח נמצא רק בידי מוריקי האשפה. לכן, השכנים לא יכולים לשפוך שם את האשפה". כפי שהוסבר לעיל, הוכח כי ניתן להכניס את העגלות (ואף מכולה מסוג "צפרדע") לחצר בית-הספר במקום בו עמדו העגלות מלכתחילה ולהתקין גם שער מסילה. משייעשה צעד זה, תמנע מהשכנים הגישה אל מכולות האשפה ותפתר בעיה של שפיכת אשפה ע"י השכנים. אז גם תתפנה המדרכה - והילדים הנזקקים להסעות לא ייאלצו לרדת לכביש. .37זאת ועוד - לא הובאה כל ראיה בפני מדוע לא ניתן להזיז את תחנת ההסעה (אם עוד יש צורך בכך) למרחק של כמה מטרים ממקום הפחים ובכך, בפשטות רבה ומבלי לגרום מטרד לשכנים, תפתר אף בעיה זו. .38לא מתקבל על הדעת, כי המועצה תימנע מנקיטת צעדים פשוטים אלה כדי לפתור את התלונות שהביאוה להזזת מכולות האשפה למקום ה"כלוב" ותחת זאת ייאלצו התובעים לחיות במטרד מתמיד. .39לענין מאזן הנוחיות בתביעות בעילות מטרד, יפים לנו דבריה של השופטת בן-עתו, כפי שצוטטו ע"י השופט ברנזון ב-ע"א 403/73בצלאל נ' סמנטוב [7], בעמ' 46: "אולם בסופו של דבר נראה לי שישום חשבונות של מאזני נוחות אינם יכולים ואינם צריכים להשפיע על בית-המשפט להשלים עם מטרד המוריד את איכות החיים של האדם מעבר לאותו קו גבול - מינימום שעליו דיברתי לעיל, ואני מוכנה אפילו להסתכן ולהעיר עלי זעמם של שוחרי הקדמה ולומר שאני מחייבת התחפרות בקו גבול זה, אפילו אם תהיה בכך לפעמים משום פגיעה או מעצור לקדמה ולהתפתחות, בין כלכלית ובין אחרת". וכן, השופט שמגר (כתארו אז) ב-ע"א 44/76, המ' 101/76 אתא נ' זאב שורץ [8], בעמ' 810-811: "נקודת המוצא לבחינתה של התרופה היא טיבה ומהותה של הפגיעה בה נפגע התובע ולא טיבו ומהותו של הנזק למעוול, שיווצר אם ייאלץ להפסיק את מעשה העוולה...". על כן, בבואנו לשקול את המטרד ללא תקנה שייגרם לתובעים באם לא יינתן הצו המבוקש, לעומת הצעדים, אשר על הנתבעת לנקוט, כדי לפתור את בעיות עגלות האשפה במקום בו הן נמצאו עובר לבניית "הכלוב" לאחסון ה"צפרדע" אני בדעה, כי מאזן הנוחיות נוטה באופן ברור לטובת התובעים. .40אשר על כן, אני נעתרת לתביעה ומצווה על המועצה המקומית רמת-השרון להפסיק את פעולת בניית מכולות האשפה בשטח אשר מול ביתם של התובעים, הידוע כגוש 6599חלקה 171(להלן - "החלקה") השייכת למועצה, להפסיק כל פעולה של שימוש במכולת האשפה הנ"ל לצרכי איסוף אשפה, לפרק ולהרוס את מכולת האשפה שנבנתה או הוצבה בחלקה ולהעבירה למקום אחר, המרוחק מביתם של התובעים. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות הוצאות המומחה וריבית והצמדה עליהם מיום הוצאתם ועד יום התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך 000, 4ש"ח + מע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. והודע, היום 10.3.88 לב"כ הצדדים.תעופהמטרד רעש