האם פשרה בפשיטת רגל פוטרת ערבים ? 1. המערערת 520/85 הינה החברה התובעת, העוסקת בביטוח אשראי, וכן מוציא כתבי ערבות לבקשת לקוחותיה. המערערת הוציאה שני כתבי ערבות ביצוע לטובת חברה מסויימת, אשר התחייבה מצידה - במסמך, לשלם לתובעת כל סכום שתידרש התובעת לשלם על-פי כתבי הערבות. להתחייבות החברה ערבו הדדית בגוף המסמך הנתבע שהוא המשיב 520/85 וכן ערבים אחרים. 2. לימים נקלעה החברה לקשיים כספיים ומונה לה מפרק זמני, ולקוחות החברה מימשו את כתבי הערבות שבידם. המערערת התובעת, לטענתה, עמדה בהתחייבותה ופרעה את הערבויות, ובמקביל פנתה לחברה לשפותה בגין הסכומים ששילמה, אולם היא לא נענתה. כמו-כן פנתה המערערת - התובעת לערבים והגיעה להסדר עם שניים מהם. לפיכך תובעת המערערת מן המשיב - הנתבע, שגם הוא חתום כערב, לשפותה בסכום של 700, 123 $. 3. בעקבות התובענה שהוגשה כנגדו, הגיש מצידו המשיב - הנתבע בקשה שהכילה מספר עתירות חילופיות וביניהן בקשה למתן רשות להגן. רשם ביהמ"ש המחוזי, דחה את כל עתירות הנתבע למעט עתירתו בדבר רשות להתגונן, ואולם רשות זו הוענקה לו כאשר היא מוגבלת לשתי טענות בלבד: א. האם ההסדר עפ"י ס' 233 לפקודת החברות מפקיע את ערבות הנתבע; ב. מה הם הסכומים שקבלה התובעת בגין ההתחייבות נשוא התובענה מהערבים האחרים או מכל אדם אחר. על כך בא הערעור בפני. 4. המערערת - התובעת טוענת כי לא היה מקום לתת רשות להגן בנושא הסדר הפשרה שבס' 233לפקודת החברות(להלן - הפקודה). בענין זה קבע כב' הרשם כי - "השאלה השנויה במחלוקת במקרה דנן - האם יש לראות בהסדר הפשרה בין החברה החייבת לנושיה עפ"י סעיף 233 לפקודת החברות, הסכם במובן סעיף 5 לחוק הערבות הפוטר את הערב מערבותו. בנקודה זו, אין תמימות דעים בין הפוסקים והמלומדים". טוענת המערערת כי בנושא זה לא קיימת מחלוקת פוסקים. אכן סבור בימ"ש זה, כי בשאלה האם יש לראות בהסדר או בפשרה לפי ס' 233 לפקודת החברות הסכם במובן ס' 5לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 הפוטרת הערב מערבותו - לא קיימת מחלוקת פוסקים, וכנראה שההלכה הינה שאין הערב מופטר מעצם כריתת הסכם או פשרה לפי ס' 233 לפקודה. .5. אמנם הפקודה שותקת ביחס למעמדם של הערבים, שעה שהיא דנה בהסדר או בפשרה שבין החברה לבין נושיה. אולם חוק הערבות (להלן - החוק) קובע מפורשות בס' 8: "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה: (1) ... (2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק; (3) ..." משמעותה של הוראת ס' 8(2) לחוק הינה כי אמנם כתוצאה ממתן צו קבלת נכסים או צו פירוק נגד החייב, מנוע החייב מלשלם חובותיו (ר' סעיף 268לפקודה; ואולם צו קבלת נכסים או צו פירוק אינו מפטיר את הערב כלל ועיקר. אדרבא, לאור ההוראה דלעיל זוהי אחת משלוש הנסיבות בהן רשאי הנושה לדרוש מלכתחילה מילוי התחייבותו של הערב, מבלי שיזקק לפנות אל החייב העיקרי בדרישה לקיום חיובו. 6. אמנם הוראת ס' 8(2) לחוק לא תחול כאשר מדובר על הסדר שלפיו מפטיר הנושה את הנאמן מחובו של פושט הרגל - כיוון שהפטר כזה גורר אחריו את התוצאה הרגילה של הפטר הערב (ר' 786/70 בנימין כהן נ' גדעון אסייג, בעמ' 519ב'). באופן דומה, גם במקרה שהמדובר הוא בפרוקה של חברה; הצעת הסדר או פשרה, אשר מסכימים לה רוב בעלי החוב, כאמור בדרישות הפקודה, והיא מקבלת אישורו של ביהמ"ש, וממנה עולה כי קם פטור לערבים מלמלא את ערבותם, הרי ששוב לא יחול סעיף 8(2) לחוק. אולם ייאמר מיד כי ההפטר צריך לנבוע מפורשות או במשתמע מהצעת ההסדר; כגון שאם על פי טיבו וטבעו של ההסדר מבוטל חיובה של החייבת העיקרית, הלא היא החברה, הרי שלאור הוראות סעיף 2 לחוק הערבות - קם פטור לערב. 7. עם זאת, אין לומר כי עצם כריתתו של ההסדר מפטיר את הערב. 303/66 כונס הנכסים הרשמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' סגיב ואח' דן ביהמ"ש העליון בהרחבה בשאלה האם יכול ביהמ"ש לתת אישורו להסדר, אף אם עקב כך משתחרר הערב מערבותו. משמע שלדעת ביהמ"ש לא קם הפטר אוטומט לערב ברגע שנכרת ההסדר (או הפשרה) עפ"י ס' 233 לפקודה. 8. גם המלומד שלו גנוסר בספרו, חוק הערבות, בעמ' 42, גורס כי: "כשם שעיכוב הליכים משפטיים, לרבות הליכי הוצל"פ, נגד חייב עקב צו קבלת נכסים או צו פירוק, אינו מפטיר את הערב כלל ועיקר, כן לא יופטר הערב לרגל כריתת הסדר בין החייב לבין כלל נושיו באישור ביהמ"ש; ואין נפקא מינה אם נעשה ההסדר לפני מתן הצו לקבלת נכסים, או לאחריו, או אם הנושה הצטרף להסדר או התנגד לו: הרי הסדר כאמור, איננו מבוסס על הסכם אלא מושתת על הוראת החוק'". 9. סיפת הדברים דלעיל הינה מובאה מפסיקתו של כב' השופט קנת בפס"ד 448/78 בנק הפועלים בע"מ נ' יוסף אריאלי ואח', אשר קבע כי - "מסתבר כי נושה מובטח (כולל מי שמחזיק ערבויות), רשאי לגבות את חובו מהערבים אם לא פוטרו אלה במפורש לפי ההסדר". מסקנה אחרת היתה מובילה לתוצאה ה"עצובה" שנושה המחזיק בידיו ערבויות יירתע מלהסכים להסדר או לפשרה בכדי לא לפגוע בכוחה של הערבות שבידיו ועלולה החברה להכנס לפירוק סופי ולא ישאר אלא מעט לחלוקה; כי אם יסכים להסדר - הרי יפסיד את זכותו לתבוע את הערב לגבי השארית של החיוב. פירוש כזה סותר את כוונת המחוקק, כפי שנקבעה בפס"ד/ 448 דלעיל: "חלוקת נכסי החייב בין הנושים הנעשית באמצעות 'הסדר' בצורה זו או אחרת, הנכפה על הנושים, איננה מפטירה ערבויות, כי לחוק החברות כולל תקנות הפירוק, אין מטרה לשחרר ערבים או בעלי בטוחות אחרות שניתנו ומוחזקות בידי הנושים". 10. גם בספרו של המלומד הולסברי (מהדורה 4 עמ' 156 ס' 288) נאמר: -the acceptance of a composition or scheme of arran" ."gement by a creditor does not discharge the surety בהמשך הדברים קובע המחבר המלומד, כי הסכם או פשרה סטטוטורים, דהיינו - המושתתים על הוראת החוק, מפטירים את הערב רק כאשר: ...The scheme alteres the event upon which the suretyws" ".liability depends 11. המסקנה החד משמעית הינה כי אין הפטר לערב לרגל כריתת הסדר או פשרה בין החברה - החייבת לבין כלל נושיה. ההסדר מושתת על הוראת ס' 233לפקודה ואין הוא בגדר הסכם רגיל הנובע מרצון חופשי במובן ס' 5 לחוק הערבות. 12. גם הערת האגב בפס"ד 691/69 השותפות בשרבסקי ואח' נ' בנק לסחר חוץ בע"מ ואח' איננה סותרת את המסקנה דלעיל. נאמר שם בפי כב' השופט קיסטר כי "פשרה שנעשתה במהלך פשיטת רגל, אינה פוטרת את הערבים של פושט הרגל... ואולם לא מצינו הוראה כזו לגבי הסעיף 117 או 202 לפקודת החברות. על כן יכול היה המשיב לחשוש שבמקרה שיסכים להסדר עם החברה לא יוכל לקבל את העודף מן הערבים". (שם עמ' 474ב'). כל שנאמר באימרת האגב הוא שיכול היה הנושה לחשוש שהסכם בדבר הסדר עלול להביא לידי הפטר הערב - אולם אין לומר מכאן כי אימרה זו מעידה על קיום הלכה הנוגדת את מסקנתנו דלעיל. 13. מן המקובץ עולה כי קיימת תמימות דעים בין הפוסקים והמלומדים בדבר ההלכה לפיה אין בעצם כריתת הסדר (או פשרה) לפי ס' 233 לפקודת החברות, בין החייב לבין כלל נושיו, באישור בימ"ש, כדי להפטיר את הערב מלמלא אחר ערבותו. 14. ייאמר עוד כי המשיב, בעיקרי טיעונו (סעיף 1(ג) מזכיר את הנאמר בספרו של המלומד הולסברי וגורס כי המחבר המלומד קובע ששאלת השנוי במצבו של הערב היא "שאלה של עובדה ולא של חוק". מקובלת על בימ"ש זה הקביעה כי שאלת השינוי במצבו של הערב היא שאלה של עובדה, במובן זה שיש לבדוק את ההסדר לגופו ולראות האם עולה ממנו הפטר לחייבת העיקרית ו/או לערב, אולם אין לקבוע מלכתחילה כי בכל מקרה של הסדר או פשרה קם הפטר לערב. ביחס לאמור בספרו של המלומד הולסברי אליו מפנה המשיב בעיקרי טיעונו דלעיל, הרי המדובר בפשרה "רצונית, שנכרתה בין הנושה לבין החייב העיקרי, שאז קם פטור לערב, אולם כאמור אין הסדר או פשרה סטטוטורים מכוח ס' 233 לפקודה, כהסכם או פשרה וולנטרים הנובעים מרצונם החופשי של הצדדים. 15. לאור כל האמור לעיל בטלה ההחלטה בדבר מתן רשות להגן בשאלה האם ההסדר עפ"י סעיף 233 לפקודת החברות מפקיע ערבות הנתבע. 16. התובעת מערערת גם על ההחלטה בדבר מתן רשות להגן לענין הסכומים שקיבלה התובעת - המערערת בגין ההתחייבות נשוא התובענה מהערבים האחרים או מכל אדם אחר. נקבע בהחלטה נשוא הערעור כי "בכתב-התביעה מודה התובעת בקבלת סכום של 000, 10 $ מהערבים והיא הפחיתה סכום זה מסכום התביעה. בסיכומיה מודה התובעת בקבלת סכומים נוספים". לענין זה קובע כב' הרשם כיף "מן הראוי להעניק לנתבע רשות להגן בנקודה זו של פרעון החוב כולו או מקצתו ע"י הערבים האחרים". 17. טוענת המערערת כי היא ציינה במפורש מה הם הסכומים שקיבלה עד ליום הגשת סיכומיה; וטענתו של המשיב שזכותו לברר פרטי סכומים אלה - איננה מצדיקה מתן רשות להגן. ואכן מקובלת על ביהמ"ש טענה זו. 18. על המשיב - הנתבע המבקש מתן רשות להגן, חלה החובה להכבד ולציין את הסכומים שלגירסתו קבלה המערערת מן הערבים האחרים, או מכל אדם אחר, ואשר מהם הוא פטור. הלכה פסוקה היא כי המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו. ר' 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ ואח', סוכנויות (השכרת רכב) בע"מ ואח' נ' טרבלוס ואח' 46/81, 604מנחם קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ 453/83 סולל בונה בע"מ נ' עזאם 519. עמדו לו לנתבע - המשיב כלים שמצויים בתקנות סדר הדין האזרחי, על מנת לזכות בקבלת האינפורמציה הדרושה לו, לשם ביסוס פרטי טענות ההגנה (ר' תקנות 114- 117 לתסד"א, התשמ"ד- 1984, וכן ר' בספרו של וינוגרד, תקנות סדרי הדין, מהדורה שניה, עמ' 258- 262). 20. פסק הדין חייב לשקף נקודת זמן מסויימת, ואם ישולמו לאחר מתן פסה"ד סכומים נוספים העשויים להשפיע על חיובו של המשיב - הנתבע הרי שהוא יוכל להעלות טענות פרעון לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-.1967 עם זאת, יצויין כי טענת פרעון שהתגבשה לפני מתן פסק הדין יש לטעון בביהמ"ש שדם בתביעה ואם לא נטענה שם, כי אז אבד עליה הכלח (ר' ספרו של בר-אופיר, הוצל"פ - הליכים והלכות, עמ' 170. 21. לאור כל האמור לעיל מבוטלת הרשות להגן גם בטענה בדבר הסכומים שקבלה התובעת בגין ההתחייבות נשוא התובענה. והערעור 520/85 מתקבל. 22. באשר לערעור הנגדי, 537/85, ביחס לטענת המערער - הנתבע לנין ערבויות הביצוע (ר' סעיף 3 לעיקרי טיעונו) מסתמך המערער - הנתבע על נספחים שלא נתקבלו ע"י ביהמ"ש (ר' המרצה: 10112/85 החלטת ביהמ"ש 28.11.85). ולכן אין ביהמ"ש מוכן לדון בטענה זו, והיא נדחית. הוא הדין לענין סעיף 6 לעיקרי טיעונו של המערער - הנתבע. 23. באשר לבקשת המערער - הנתבע למתן רשות להגן לצורך משלוח הודעת צד ג' נקבע בפסיקה כי רצונו של הנתבע לשלוח הודעת צד שלישי איננו כשלעצמו טעם מספיק למתן רשות להתגונן, באם אין לו הגנה טובה נגד תביעת התובע (ר' 585/65 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' משה סלנט ואח', בעמ' 98. וכן כי בספרו של ד"ר וינוגרד, תקנות סדרי הדין, מהדורה שניה, בעמ' 410 וכן ר' פס"ד 387/82, קרנית" - קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים נ' אסידו ואח' (לא פורסם) בדברי כב' המשנה לנשיא הש' בן פורת). אשר על כן, גם דין טענה זו להידחות. לאור כל האמור לעיל, נדחה הערעור 537/85. הוצאות הערעורים לזכות החברה הישראלית לביטוח אשראי (בע"מ נקבע בזאת לסך 000, 1 ש"ח ומע"מ צמוד.שאלות משפטיותערבים (ערבות)פשיטת רגלפשרה