השופט פורת: .1ערעור על החלטת ועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959(נוסח משולב) אשר ניתנה ביום 8.6.79בתיק ע"נ 560/77 ולפיה נדחה ערעורו של המערער על שנקבעה לו החמרת נכות נפשית להבדיל מגרימה שלמה של נכות נפשית. .2המערער יליד .13.8.57עלה לארץ ממרוקו בשנת 1967, גוייס לצה"ל לשירות סדיר ב- 17.8.76בפרופיל 97ושוחרר ביום 24.2.77לאחר אשפוז פסיכיאטרי. האבחנה הרפואית הסופית לגבי מחלת המערער היא שיזופרניה הבפרנית. קצין התגמולים הכיר בקשר סיבתי בין מחלת הנפש ובין השירות הצבאי הסדיר, אולם כהחמרה בלבד וזאת על יסוד חוות דעת אשר קיבל מד"ר פאליק שאושרה אף על-ידי פרופ' פאוזנר. הנכות הוגדרה על-ידי הרופאים כ"החמרה של תהליך שיזופרני, והוערכה על-פי פריט 33ג מן התוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת הנכות) תש"ל- 1969[19], תוך קביעת נכות כוללת בשיעור % 30ומהם "ע"ח השירות" - % 20בלבד. .3בפני ועדת הערעורים היו חוות הדעת של רופאי קצין התגמולים וכן חוות דעת משל ד"ר י' קלצ'י כאשר האחרון מסכם בחוות דעתו: "לפי האנמנזה הנ"ל מופיע כילד-נער מצומצם פחדן, אך אין כלל נתונים המצביעים על תופעות חולניות כלשהן. התופעה החברתית קבוצתית של "כבשה שחורה" ידועה ולמרות שנערים בסביבתו יכלו להתנכל לו, הוא הצליח להחזיק מעמד בתנאי פנימיה של בית-ספר במשך 4שנים רצופות ולסיים את לימודיו, וכן בצבא, לסיים טירונות וקורס של חשמלאות במשך 3חדשים. בעוד הוא יכול היה לעמוד לאורך השנים מול תנאים חברתיים לא נוחים, חל "מיפנה" משמעותי בטיב הלחץ עם קבלת תפקיד אחראי. עבור אישיות מצומצמת, לא עשירה, שינוי זה היווה stressקיצוני, הן בעצמה והן בטיב. התנסות חדשה מסוג זה גרמה לערעור יסודי נפשי עם פרצות חולניות, שבעקבותיהן באה התפרקות פסיכוטית ומצב של נסיגה, היינו התפרצות המחלה הנפשית ה- .schizophreniaעל-כן, יש להכיר בקשר סיבתי ישיר בין פרוץ מחלת schizophrenisובין תנאי השירות הצבאי". על מנת ליישב בין הדיעות, קיבלה הועדה את משאלת בא-כוח המערער ומינתה כ"פוסק רפואי" את ד"ר אוקטב מלר. ד"ר מלר חווה דעתו לאחר בדיקת מסמכים ובדיקת המערער וכך כתב: "דיון: מדובר בצעיר שמילדות היה פחות מפותח הן מבחינה גופנית והן מבחינה שיכלית מיתר האחים, לא היה חברותי והיו לו נטיות להתבודד, הספיק ללמוד 12כיתות, אך במשך הלימודים גילה רגישות מיוחדת ופחד מכל שינוי בחיים. על מצבים כנ"ל לא מסר בזמן הגיוס, דבר שאיפשר לגייסו עם פרופיל .97עבר הטירונות ללא בעיות, אולם עם הטלת התפקיד הראשון בעל אחריות, הנ"ל נשבר, קבל פחדים ונכנס למצב פסיכוטי חריף עם מחשבות שווא של רדיפה, פחד מעונש, רגישי אשמה ונסיונות התאבדות בלתי הגיוניים, ובצורה מוזרה (קפיצה מהרכבת). היה מאושפז פעמיים בבתי-חולים לחולי-נפש (באר-יעקב ונס-ציונה) ושוחרר פעם עם אבחנה 'אפיזודה פרנואידית' ופעם עם אבחנה 'שיזופרניה הברפרנית'". בבדיקה, הנ"ל מגלה ליקוי במישור הרצון עם חוסר יציבות, נדלות וסטריוטיפיות בחשיבה המעיד כי למעשה שני האישפוזים היו רק שלבים של שיזופרניה. מכל הנאמר לעיל יש להסיק שהנ"ל היה בעל אישיות שיזואידית עוד מילדותו. חוסר חברה, התבודדות, פחדת משינויים בחיים, רגישות מופרזת ומניעת יחסים עם החברים בכיתה. רגישות זאת היוותה רקע להתפתחותו הנפשית אבל לא איפשר לאנשי הגיוס להבחין בה כל זמן שלא נמסר לה עליה. בלחץ הנפשי הראשון אישיותו נשברה והנ"ל נכנס לפסיכוזה חריפה. אחרי האישפוזים נשאר עם ליקוי, אשר היה מאפשר לו שיקום בתנאים של עבודה מוגנת. מסקנות: הבדק סובל מליקוי פוסט פסיכוטי, שהתפתח בעקבות מחלת נפש. המחלה פרצה בזמן השירות על רקע אישיות שיזואידית וסנזיטורית. לשירות הצבאי היה תפקיד של החמרת קווי האופי של אישיותו המקורית". (ההדגשה שלי - ח.פ.). לאור חוות דעת זו נדחה הערעור ע"י ועדת הערעורים. .4בא-כוח המערער סבור כי ועדת הערעורים טעתה טעות משפטית "כי אם נמצא קשר סיבתי בין השירות ובין המחלה שהיה בו כדי החמרת המחלה, הרי שאם המחלה לא נתנה אותותיה לפני השירות הצבאי, יש להכיר גם בקשר סיבתי של גרימה (ע"א 324/75 - שמואל אקרמן נגד קצין התגמולים [1] (פסקה 2מן הסיכומים בכתב). .5נראה לי כי בא-כוח המערער לא דק פורתא. ד"ר מלר קבע שהמחלה אכן פרצה בזמן השירות, אולם ההחמרה היא "החמרת קווי האופי של אישיותו המקורית", שהיא אישית שיזואידית. במילים אחרות: המחלה הוכרה בשלימות, אולם הנכות הוכרה כהחמרה (אם אמנם הוגדרה הנכות בצורה נכונה). השאלה היא איפוא אם יש ביסוס בחומר הראיות למסקנה כי היתה בנמצא נכות אף קודם תחילת השירות אשר תצדיק גריעה מהכרת נכות שלימה בגין מחלת השיזופרניה. .6"נכות" עפ"י חוק הנכים תגמולים ושיקום (נוסח משולב), תשי"ט- 1959[20] מוגדרת בסעיף 1כדלקמן: "נכות - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו: (1) מחלה; (2) החמרת מחלה; (3) חבלה". כדי לבחון מהותה של "החמרת נכות" נחוץ לפרש את ההגדרה ולנפות ממנה גורמים שונים. למשל, יש להתעלם מן המונח "חייל משוחרר" או "חייל בשירות קבע", שאם לא כן - לא תהיה אף פעם החמרת נכות משום שמי שטרם היה חייל משוחרר אינו יכול להכנס להגדרת "נכות" (!) אכן, ייחוס מובנים שונים לאותו מונח בחוק הוא בגדר דברים שכבר היו (ראה למשל לגבי המונח "דמי שכירות יסודיים" בחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב- 1972[21], בסעיפים 42, ו- 47- בג"צ 486/75 התאחדות בעלי בתים בת"א נ' ממשלת ישראל [2]. המלומדים אריאל פרוקצ'יה ואריה ל' מילר במחקרם "זכויות הנכים בישראל בעיות יסוד" [30] ובמחקרם הנוסף (ביחד עם דוד קרצ'מר) "זכויות הנכים בישראל הצעות לקראת רפורמה" [31] - נתחו את ההגדרות השונות של "נכות" בחיקוקים השונים ומצאו כי מה שמאפיין את הגדרת הנכות בחוק הנכים דנן הוא קיום המומנט הביולוגי - ליקוי ביולוגי: "בשני הטיפוסים הראשונים (וזה שבחוק הנכים בכלל זה - ח.פ.) מעוגנת הגדרת הנכות בליקוי ביולוגי שהנכה סובל ממנו: הן הכושר לפעול פעולה רגילה (הטיפוס הראשון) (זה שלפי חוק הנכים - ח.פ.) והן הכושר לעבודה שבן גילו ומינו של הנכה מסוגל לעשותה (הטיפוס השני) (עפ"י חוק הביטוח הלאומי לנכי תאונות עבודה - ח.פ.) הינם מושגים שאין להם קיום ללא ממצאים אוביקטיביים של מחלה או חבלה פיסית או נפשית..." (ההדגשות שלי - ח.פ.). (במחקר הראשון דפים 20-19). במחקר השני מושווים נכי צה"ל ונפגעי עבודה עם "הנכים הכלליים" עפ"י פרק 21בחוק הביטוח הלאומי וכך נאמר ע"י המחברים (דף 11): "ההבדלים בין הקבוצות הסטטוטוריות מבוטאים בשני מישורים עקרוניים: בתנאי הזכאות ובזכויות המוענקות. מבחינת תנאי הזכאות, ההבדל הראשון מתבטא בהגדרת הנכות עצמה. בעוד נכי צה"ל ונפגעי עבודה מוגדרים עפ"י מבחנים ביולוגיים מפורטים החרוטים בחוק ובתקנות, מוגדרים הנכים הכללים כמי שאיבדו אחוז פלוני מכושר השתכרותם. בעוד הגדרת שתי הקבוצות הראשונות היא ביולוגית, הגדרת הקבוצה השלישית היא כלכלית...." אכן עפ"י לשון ההגדרה חייבת להיות פגימה רפואית מתחום הביולוגיה - מדעי החיים, על מנת שתהיה בנמצא "נכות" משמע בהעדר פגימה רפואית לא תהיה נכות. לא די בתפקוד ירוד בהעדר פגימה רפואית כפי שלא די בפגימה רפואית בהעדר ירידה בתפקוד. האבחנה הרפואית היא המאפיין הבסיסי, האובייקטיבי של הנכות אולם רק שני האלמנטים במאוחד יוצרים את הנכות. .7על רקע הבחנה זו יש להבין ולבחון לדעתי פסיקתו של ביתהמשפט העליון אשר העניק גרימה או החמרה במקרים השונים: א. ע"א 329/75 - משה צדיקיאן נ' קצין התגמולים [3]. בענין זה תבע התובע הכרת נכות בגין כאבי ראש לאחר תאונה. קצין התגמולים סבר כי מדובר בתלונות סובייקטיביות שיש להסביר "על יסוד אישיותו הבלתי-בשלה והבלתי יציבה של המערער". ועדת ערעורים קיבלה שיש קשר סיבתי בין הכאבים ובין התאונה, אך מאחר והוא "היה מתמיד אישיות בלתי בשלה ובלתי יציבה" הוכרה החמרה בלבד. בית-המשפט העליון הכיר בגרימה שלימה באומרו (עמ' 460מול האותיות ד - מפיו של כב' השופט ד"ר שרשבסקי על דעתם של מ"מ הנשיא ד"ר זוסמן (כתארו אז) וכב' השופט לנדוי (כתארו אז)): "אם מאידך קיבה הוועדה את דעתו של ד"ר פליק שהמדובר אצל המערער באישיות בלתי בשלה ובלתי יציבה "מתמיד", זאת אומרת עוד מלפני גיוסו לצה"ל, על פי זה קבעה שנכותו של המערער, בגלל מצבו הנפשי רק הוחמרה עקב שירותו, אך לא נגרמה, טעתה במובן המשפטי. כי הרי מאחר שלא היה כל חומר בפניה שעל-פיו היה מקום לקבוע כי כבר לפני גיוסו היו אצל המערער תופעות שהיו בהן משום סימנים התחלתיים אשר יצביעו על מצב נפשי בלתי תקין שהפריעו לו לתפקד כדבעי, אין בעובדה גרידא שקיים מצב קונסטיטוציונלי פגום, אך רדום, כדי להצדיק מבחינה משפטית את המסקנה, שהפיכת המצב הרדום למצב חי עקב הופעה ראשונה של מיחושים נפשיים שבאו כתוצאה מחבלה שאירעה תוך כדי ועקב השירות, גם אם מבחינה רפואית אין להסבירם, אלא על יסוד מצב קונסטיטוציונלי מעורער, אך שעד אז עוד נשאר רדום, היתה רק החמרת הנכות ולא גרימתה. אדרבא המסקנה המשפטית המתחייבת על-פי העובדות הנ"ל היא, שהמדובר כאן בגרימה ולא רק בהחמרה". משמע, נחוץ "מצב נפשי בלתי תקין" אשר גרע מיכולת התיפקוד כדי לגרוע מן ההכרה השלימה. ואילו "אישיות בלתי בשלה ובלתי יציבה" לא היוותה אבחנה רפואית מספקת לצורך הגריעה מן ההכרה השלימה. ב. ע"א 516/76 - בנימין מסיקה נ' קצין התגמולים [4]. בענין זה הפחיתה ועדת הערעורים מהכרת נכות עקב שיזופרניה והעניקה הכרה כהחמרה בלבד. כב' השופט ח' כהן (כתארו אז) פסק (בעמ' 433): "כבר נזדמן לנו לומר אף גם זאת פעמים רבות, שקשיים בלימודים ובהתאמה חברתית מצויים לרוב אצל בני-אדם שאינם חולי נפש, ואין בסימנים כגון אלה משום גילוי מחלת הסכיזופרניה. עצם העובדה שבבדיקות הרפואיות שנערכו למערער שעה שנתגייס, ובעיקר בבדיקות הפסיכיאטריות המיוחדות שנבדק המערער תוך תקופת שירותו, לא נתגלו כל סימנים של מחלתו, צריכה היתה לשמש בידי קצין התגמולים הוכחה מכרעת שאין בקשיי הלימודים וההתאמה האמורים בחוות הדעת הרפואית משום ראיה כלשהי להתפרצות קודמת של המחלה". אף כב' השופט ד"ר שרשבסקי הצביע על היעדר גילויי מחלה קודמים ועל כן לא היה מקום לגרוע מן הגרימה של המחלה כולה. יצויין, שהדגש כאן היה על גרימת מחלה והחמרת מחלה ולא ברור אם הטיעון נתחדד אף להבחנה שבין החמרת נכות עקב התווספות השיזופרניה על אישיות בסיסית רעועה (ולא ברור מפסק הדין מה היתה אותה אישיות מבחינת מיונה); מכל מקום תיאורי תיפקוד לוקה ללא אבחנה רפואית לא היוו עילה לגריעה מהכרה שלימה. ג. ע"א 642/76 - רוחמה עזרא נ' קצין התגמולים [5]. בענין זה נדחתה תביעתה של חיילת שלקתה בזמן שירות בשיזופרניה. ערעורה נדחה ברוב דעות בבית-המשפט העליון בגלל היעדר הוכחות על קשר סיבתי. שופט המיעוט, כב' השופט כהן (כתארו אז), הציע לקבל הערעור עקב השקפתו שדי כי מחלה פרצה בזמן השירות כדי שיניחו שהיא פרצה אף עקב השירות. בין היתר אומר כב' השופט כהן בקשר לענין שאנודנים בו (ולשאלה זו אין התייחסות בפסק הרוב) (בעמ' 641מול האות ב'): "טענת המשיב כאילו בעיות המשמעת וקשיי הריכוז שנתגו במערערת בזמן לימודיה בבתי ספר, סימנים היו וטימפטומים למחלתה, ושעל-כן פרצה המחלה עוד לפני גיוסה, לא היתה ראויה להישמע: בעיות משמעת, וקשיי ריכוז הם מנת חלקם של תלמידים רבים הבריאים בנפשם - והא ראיה שאיש לא העלה על הדעת שמא יש לראות בתופעות אלה אצל המערערת משום סימני מחלה". הדעה אמנם דעת מיעוט, אולם הפכה דעת הכל בע"א 516/76 [4] שצוטט לעיל בפרשת מסיקה נ' קצין התגמולים (דוגמא ב'). ד. בע"א 606/74 בענין שמריהו שבתי נ' קצין התגמולים מיום 13.7.75שלא פורסם, קבעו רופאים בקשר לתגובה נפשית ש"חלה החמרה זמנית על יסוד אישיות סנזיטיבית" (ההדגשה שלי - ח.פ.). מחלת הנפש ששימשה עילה לנכות היתה השיזופרניה. ועדת הערעורים אישרה הכרה חלקית זאת. בית-המשפט העליון פסק בענין זה (מפי כב' השופט ד"ר ויתקון על דעת כב' השופטים ח' כהן ומני): "נראה לנו, בכל הכבוד, שנתערבבו כאן שי שאלות. שאלה אחת היא אם בדין קבעו המשיב ובעקבותיו גם ועדת המערערים, כי המחלה שנתגלתה אצל המערער עקב מאורע שאירע בזמן ועקב שירותו, לא נגרמה אלא רק הוחמרה עקב השירות. כידוע המחלה היא "קונסטיטוציונאלית" והשירות אינו יכול להיות אלא "הלחיצה על ההדק" המוציאה את המחלה ממצבה הנסתר למצב גלוי אך לא פעם החלטנו שאם לא התגלתה המחלה ולא נתנה את אותותיה לפני השירות, אלא פרצה לראשונה עקב מאורע שאירע בזמן ועקב השירות, אותה התפרצות היא, מבחינה משפטית, תולדה של השירות, כך שעלינו לראות במאורע שאירע ובזמן ועקב השירות את גורם המחלה בהתגלותה ולא רק דבר שהביא להחמרתה. בשאלה זו סטתה הוועדה מההלכה הפסוקה, ועלינו להעמיד דברים על מקומם ולקבוע, שבאותה תקופה שנסתיימה ב- 13.8.70סבל המערער ממחלה שנגרמה ולא רק הוחמרה על ידי השירות". "האישיות הסנזיטיבית" לא נראתה איפא כסיבה להפחתת ההכרה. ה. ע"א 550/70 - יצחק זלץ נ'קצין התגמולים [6]. במקרה זה אישר בית-המשפט את עמדת ועדת הערעורים להכרת החמרה בגין גל פסיכוטי שהיווה עילה לתביעת הנכות. כב' השופט ברנזון קבע (בעמ' 536מול האותיות ו'-ז'): "מסיכום המחלה.... ברור, כי עוד לפני גיוסו היו גילויים חיצוניים למחלתו. מהתיאור שניתן ע"י ד"ר גורצקה, יוצא שעוד בתקופה שלפני השירות בצבא היה המערער בלתי יציב מבחינה נפשית, נטה למעשי תופנות והיו קיימות הפרעות בהתנהגות ובהתאמה הסוציאלית. כמו כן, כבר בתחילת שירותו בצה"ל, לפני ההתקף, היו לו קשיים. היה לו רושם כי צוחקים ממנו וכי מפקדו רוצה "לשבור" אותו..." (ההדגשות שלי). הנה איפוא כאן נמצאה בעבר פתלוגיה נפשית בנוסף על סטיות סוציאליות ולכן נגרע משיעור ההכרה; הרושם מפסק-הדין הא כאילו אותה מחלה נתנה סימניה עוד לפני השירות, משמע לא פרצה בגין השירות, והנכות שהוכרה היא עקב "החמרת המחלה" שגררה "החמרת נכות". ו. ע"א 345/73 - שלמה לזרע ' קצין התגמולים [7] הוא דוגמא בו נעשתה אבחנה רפואית למפרע, מעין "חכמה שלאחר מעשה". קצין התגמולים וועדת הערעורים דחו תביעה לנכות עקב מחלת השיזופרניה בהעדר גורם מיוחד בשירות שיכול היה להסביר התפרצות המחלה עקב השירות. נמצא עלידי בית-המשפט העליון, שאמנם היה מקרה בשירות שהצדיק לראות בו עילה ל"לחיצת ההדק". אולם ההכרה שהוענקה היתה החמרה ולא גרימה, תוך הנמקה שתחילת המחלה קודם השירות; משמע בעת השירות חלה החמרת מחלה המהווה החמרת נכות. להן ציטוטים מפסק-הדין של כב' השופט ח' כהן (כתאורו אז) (על דעת שאר שופטי ההרכב: כב' השופט לנדוי (כתארו אז) וכב' השופט מני): "...מן המפורסמות הוא, שגם אנשים (וילדים) שאינם לוקים במחלת נפש כלשהי, יש והם מראים בגיל ההתברות "סימנים של התמוטטות ואי-יציבות" או חוסר יזמה, ויש עצלנים ותלמידים גרועים ועצבניים גם בין בוגרים בריאים. איש מן הרופאים שחיוו דעתם על המערער לא גילה בסימנים הללו את סימני מחלתו הנוכחית; וא הובעה חוות דעת של רופא שראה והכיר את המערער בשנות התבגרותו, לאמור שכבר אז סבל ממחלה זו. מן התעודה שניתנה על-ידי רופא קופת-חולים ביום 14.1.71עולה, על כל-פנים, שהמערער לא קיבל בשנים הללו כל תרופות נגד מחלה אשר כזאת" (ע"מ 26ו-27). ובע"מ 27מול האותיות ו-ז: "מן המפורסמות הוא, כי לאחר מה שפסק בית-משפט זה בשורה ארוכה של פסקי-דין, החל בע"א 652/69 בוסני נ' קצין התגמולים [7א] וכלה בע"א 201/71 נויפלד נ' קצין התגמולים [10], אין עוד צורך בראיה נוספת, שמחלת הסכיזופרניה מחלה "קונסטיטוציונאלית" היא, הטבועה בחולה מטבע ברייתו - ואפילו לא נתגלו במשפחת החולה ובאבותיו סימני המחלה לפיו. אפילו אין בסימנים המתוארים בסיכום המחלה של בית-החולים "גהה", כאמור לעיל, משום ראיה על קיום המחלה, הרי בהנחה שמחלה זו צריכה היתה להיות רדומה במערער מבטן ומלידה, מקבלים גם סימנים אלה משמעות אחרת". התיק הוחר איפוא לקביעת שיעור ההחמרה ומשך ההחמרה, נוכח מסקנה שתחילת המחלה עוד לפני השירות. ז. הדגמה נוספת של הדברים ניתן למצוא בפסק-דין שלא פורסם: ע"א 559/76 מיום 19.1.77קצין התגמולים נגד ראובן שטרן. במקרה זה נתגלתה מחלת שיזופרניה בחייל משוחרר אחרי שחרורו. בעת השחרור לא נעשתה עדיין שום אבחנה של מחלת נפש. השחרור היה לאחר הורדת הפרופיל הרפואי ל- 24בסעיף ליקוי 28016שהוראתו "אישיות בלתי בשלה". משנתגלתה המחלה ייחסוה רופאי קופת-החולים לתקופה שלפני השירות עקב תופעות שונות שנראו להם כמשונות: איום על האב לדוקרו בסכין, שפשוף עור הידיים והרגליים. ד"ר פליק ראה בכך התנהגות "לא אדקוואטית" וד"ר פיט התקשתה לאבחן מהות ההפרעות וסברה כי יתכן ואלה היו "הפרעות נפשיות השייכות לגיל ההתבגרות שהיו חולפות גם ללא טיפול". מכל מקום, לדעת שופטי הרוב (כב' השופטים ח' כהן וד"ר שרשבסקי) לא היתה עדות רפואית שתאבחן כל אלה כהתפרצות המלה אשר נקבלה על דעת ועדת הערעורים. שופט המיעוט, כב' השופט שמגר, הציע להכיר בנכות כהחמרה בלבד ושיעורה ייקבע ע"י ועדת הערעורים. לדעתו התעלמה ועדת הערעורים מראיות והא ראיה: השחרור עקב "אישיות בלתי בשלה" וההפרעות הלא מעטות משך כל התקופה שקדמה לפריצת המחלה. הנה איפוא נראה שהמחלוקת היתה סביב האבחנה הרפואית בדבר מהות ההפרעות קודם השירות. לדעת הרוב לא היה בכל אלה להצדיק אבחנה רפואית בדבר המחלה שהיוותה עילה לתביעה. נראה ששופט המיעוט לא חלק על כך, אולם סבר שאותן הפרעות, למרות שלא אובחנו כאותה מחלה - בכל זאת היה בהן כדי לגרוע מן ההכרה השלמה. לא ברור לחלוטין אם כ' השופט שמגר קבל שההפרעות הקודמות היו אתחלתה לאותה מחלה שהוכרה כעילה לנכות, או שמא למרות שהיו הפרעות אחרות בכל זאת היה בהן כדי לגרוע מן ההכרה. .8נראה כי המשותף בכל הדוגמאות לעיל הוא, כי על-מנת לגרוע משיעור ההכרה השלם נחוצה קביעה, ועל-ידי רופא, בדבר מצב תחלואי בנוסף לקיום יריה בתיפקוד להבדיל מהפרעה נפשית בלתי מוגדרת מבחינה רפואית. לדעתי, ניתן להבחין אף במגמה נוספת בכל אותה שורת דוגמאות והיא, שרק אם ההפרעות הקודמות אובחנו כאותה מחלה או כאתחלתה לאותה מחלה ששימשה עילה לנכות הנתבעת, ניתן היה לגרוע משיעור ההכרה השלם. נראה שמגמה זו לא נתחדדה בעת הדיונים, אולם בכל זאת ניתן לקבוע קיומה. ספקות מסוימים עולים מן הדוגמא ה' (ע"א 550/70 זלץ [6]), ומדוגמא ו' (ע"א 345/73 לזרע [7]), שכן ייתכן וללא כוונה מפורשת נקטו על-פי אותה מגמה, אם כי בסופו של דבר אכן ננקטה. הדוגמא ז' (ע"א 559/76 שטרן לא פורסם), נראה שכב' השופט שמגר, כשופט מיעוט, לא הל בעקבות אותה מגמה והוא נטה לגרוע משיעור ההכרה של נכות עקב מחלת נפש פסיכוטית בגלל הפרעות אישיות קודמות - מכל מקום הדעה היתה דעת מיעוט ולא ברור אם מהות ההבחנה בין הפרעות אישיות לבין מחלה פסיכוטית עמדה לדיון. ייתכן והשופט שמגר ניסה להפחית משיעור ההכרה של נכות עקב קיום נכות אחרת קודמת. אספקט זה של הצברות שתי מחלות (ומחלה לא חייבת להיות סומאטית גופנית) האחת לשניה באופן שראוי להכיר נכות קיימת בגרימה חלקית, נדון בע"א 434/73, יעקב ברנט נ' הרשות המוסמכת [8] לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. במקרה זה הצטברו יחדיו גורמי רדיפה מתקופת השואה ותהליך ארטריוסקטרוטי שהזמן והגיל גרמו לו לאחר מכן, והשניים חברו יחדיו והרכיבו את התמונה השלמה של "מחלת עצבים" נוכחית ממנה סבל התובע בזמן שהתבררה תביעתו. כל אחת מן המחלות היתה בגדר נכות (על-פי המבחן הכפול - הביאולוגי והתיפקודי) וכל אחת יכלה לעמוד ברשות עצמה ובפני עצמה. על-כן הוכרה באותו ענין נכותכעילה לתביעת זכויות על-פי חוק רק נכות בגרימה חלקית כשיעור הנכות עקב רדיפות בתמונת הנכות הכללית. למקרה זה הוכרה גרימה חלקית בשיעור מחצית. יצויין שהגורם המפחית במקרה זה היה מאוחר והגריעה נקבעה למפרע מתחילת תקופת ההכרה (אם כי יתכן שהגורם המאוחר שאובחן בעת הבדיקה היה אף בתקופה קודמת שאם לא כן היתה הגריעה - כפי שנקבעה - מוטעית בכל הכבו). מכל מקום, על-מנת להצדיק הכרה חלקית נחוץ שהגורם הגורע יהיה בגדר נכות, אם כי לכאורה - לאור ע"א 434/73 ברנט נ' הרשות המוסמכת [8], לא חייב להיות נכות זהה אלא אף שונה. בהיעדר נכות שלימה בנוסף לנכות המוכרת אין מה לגרוע מן הנכות המוכרת. (ו"נכות", כאמור, על-פי המבחן הכפול: הביולוגי והתיפקודי). בהמשך הדברים נדון בשאלה אם אמנם אפשר לגרוע מנכות אחת "חדשה" בעטיה של נכות אחרת קודמת, היינו כאשר יש שוני באבחנות הרפואיות של שני סוגי הנכות. .9במקרה דנן קבע הומחה הרפואי ד"ר מלר, "החמרת קווי האופי של אישיותו המקורית". משמע, למערער היו קווי אופי "לא תקינים" ואלה הוחמרו עקב מחלת השיזופרניה. אותם קווי אופי שכיניתי כ"בלתי תקינים" הם על-פי אבחנתו של ד"ר מלר בדיעבד) כבדוגמא ו' לעיל - ע"א 345/73 לזרע [7]) קווי האופי של "האישיות השיזואידית" וקוויה אלה תוארו בציטוט שהובא לעיל מחוות הדעת. לאור דבריו של ד"ר מלר כי מחלת הנפש - השיזופרניה - פצה בזמן השירות, חייבים להגיע למסקנה שבעת השירות ארעה ה"לחיצה על ההדק", שכן אין חולק שהשירות היה כ- sterssלמערער וממילא יש לזקוף מלוא מחלת השיזופרניה לשירות. מבנה האישיות השיזואידית על תופעותיה כמפורט בחוות הדעת, גררו הפחתה מן ההכרה. נחוץ איפוא לבדוק אם זוהי אותה מחלה, כשיזופרניה, או מחלה אחרת, ואולי אינה כלל בגדר נכות שיש בה כדי לגרוע מהכרה שלימה. .10מוכר לי תקדים אחד בו הוכרו הפרעות אישיות כנכות תוך ציון מפורששלא דובר במחלת נפש. כוונתי לע"א 36/79 דוד שבתי נ' קצין התגמולים מ- 4.4.79אשר לא פורסם. באותו ענין הגיב חייל בצורה "מוזרה" בעת מלחמת יום-הכיפורים - הוא החל לרעוד בכל גופו, חש בהתכווצויות פרץ בבכי ממושך הפסיק לאכול ונכנס לדכאון. לאחר פינוי למרפאה לבריאות הנפש אובחן החייל כמי שאינו סובל ממחלת נפש כלשהי, אלא נקבע שאצלו "אישיות ילדותית תלותית" שאינה מסוגלת להתאים עצמה לתנאי-שדה", או כבעל "אישיות בלתי בגירה", מאחר ומצב זה היה אף קודם השירות הוכרה החמרת הנכות. .11תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל- 1969[19] אינן כוללות הפרעות אישיות או נתוני אישיות במבחנים לקביעת דרגת נכות, מאידך, מובן מתקנה 11לתקנות שרשימת הפגימות אינה קונקולוסיבית, משמע יכול שתהיה פגימה שאינה כלולה בתוספת לאותן תקנות. רשימת פגימות אחרת, ניתן למצוא בתקנות שירות בטחון, תשכ"ז- 1967[22] עליהן מבוסס "ספר הפרופילים" הנוהג בצ"ל. תקנות אלה כוללות "מבחנים לקביעת כושר רפואי" ואלה מפורטות בתוספת לאותן תקנות. התוספות הוחלפו לאחרונה בתקנות שירות הבטחון (תיקון), תש"ם-1980 [23]. באותן תוספות (כפי שהוחלפו), מפרטת הראשונה את "המבחנים לקביעת כושר רפואי של בלתי-כשר לשירות", והשניה מפרטת "מבחנים לקביעת כושר רפואי של בלתי-כשר ארעית לשירות". פריט 20מן התוספת הראשונה פותח את הפרק הקרוי "הפרעות אישיות ומחלות נפש" וזה לשונו: " .20הפרעות אישיות - א. .Inadequate personality (1) הפרעות אישיות ללא סיכויים להטבה. (2) קב"א 42ומטה עם הפרעות באישיות. ב. Schizoid personalityעם קשיי הסתגלות חמורים. ג. Paranoid personalityבכל חומרותיה". הפריטים האחרים בפרק זה דנים בפסיכוזות אנדוגניות; פסיכוזות אקסוגניות; נוירוזות; התמכרות לסמים ואלכוהול ופיגור שכלי (mental retardation). גם בתוספת השניה, זו הקובעת מבחני כושר רפואי לבילתי כשרים ארעית לשירות, מופיע פרק תחת הכותרת "הפרעות אישיות ומחלות נפש" וזה לשונו של פריט 19: " .19הפרעות אישיות - immaature personality and neurotic personalityעם קשיי התאמה חמורים וסיכויים להטבה". עינינו הרואות כי קיימות הגדרות מתחום מדעי-החיים במובן הרחב של המילה למופרעויות שונות שניתן לאבחנן מבחינה ערכית וניתן להעריכן מבחינה כמותית (קשיים חמורים או שאינם חמורים). בספר הפרופילים הנוהג בצה"ל, הערוך על-פי התקנו דלעיל, מפורטים הפרופילים לגבי הפרעות אישיות בכל התחום שבין 89(המצב היותר "נורמלי") ועד 21(המשקף את "המופרעות" היותר קשה), והכל בתחום של הפרעות אישיות. מובן שהגדרות אלה משקפות אף כושר לפעולה, שאם לא כן היו חסרות משמעות ותכלית ולא היה צורך בהן בתקנות שכל כולן עוסקות בקביעת הכושר לשירות צבאי וביחידות שונות במסגרת הצבא. הקבעות של הפרעות אישיות שפורטו לעיל עומדות איפוא אף במבחן הגדרת הנכות מבחינתה האנליטית, היינו פגימה ביולוגית - (מתחום מדעיהחיים במובן הרחב, הכולל אף את החלק הלא גשמי והלא גופני שאצל האדם, את המגזר הנפשי) - הגוררת פחיתות בכושר הפעולה. כפי שהודגם בע"א 36/79 שצוטט לעיל, הוכרה נכות בגין החמרה בהפרעות אישיות אשר נגרמה (כפי הנראה) עקב חבלה נפשית בעת מלחמת יום הכיפורים, תוך ציון והדגשה שלא מדובר במחלת נפש אלא בהפרעות אישיות בלבד. .12משנמצא ביסוס משפטי בתחום החקיקה והפסיקה למסקנה כי הפרעות אישיות אמנם יכולותלהיות בגדר נכות, אין לנו צורך לבסס תיזה זו אף בספרות הרפואית ודי בציטוט כללי כדי להדגים (ורק להדגמה) שהפרעות אישיות או הפרעות אופי - character disorders- הן מתחום עיסוקי הפסיכיאטריה ומהוות אבחנת מצב "לא נורמלי". בספרם של פרופ' Philip salomonופרופ' d. Pathc- "handbook of psychiatry" vernon[32] עוסק פרק 17ב- ,character disorersובהקדמה לאותו פרק (בדף 232) נאמר: פרק 17ב- character disordersובהקדמה לאותו פרק (בדף 232) נאמר: , disorders are lifelong patterns(personality) character" of behvior largely acceptable to the individual Causes may .but productive of conflicts with others Be in part genetic or constitutional and in part de:velopmental or emotional. Types are descriptive ,going passive, aggressive, inasochstic, etc, treatment may schizoid, obsessive, compulsive, hysterical, antisocial- consist of counseling and reeducation o of deep ."psychotherapy .13יחד עם זאת, יש לזכור שתחום האישיות אינו במישור אחד עם תחום מחלות הנפש, בין בתחום הניוורוזות, לא כל שכן הפסיכוזות. לעיננו, נצטמצם לסכיזואיד - הוא טיפוס האישיות שאיבח ד"ר מלר אצל המערער (אם כי בדיעבד) תוך מתן תיאורה בחוות דעתו. יש הבדל יסודי ביותר בין השיזופרן (הלוקה בשיזופרניה) ובין הסכיזואיד. במילונם של דן פינס וק' פינס "מילון לועזי עברי המורחב" [33] מופיעות ההגדרות הבאות המדגימות את ההבדל אף מבחינה פילולוגית (למרות הדמיון הפונטי המוטעה). "סכיזופרניה, שיזפורניה - (יוונית skhizein שכל תבונה), שסעת, שסעון; פיצול האישיות, שיסוע האישיות, בלקת. בפסיכולוגיה: אחת ממחלות הנפש הרווחות והקשות ביותר, מאופיינת בנסיגה מהמציאות ובהתפצלות האישיות, בהזיות ובחזיונות - תעתועים..." "סכיזואיד - (יוונית sghizein= - לשסע + oeids= דימוי), פסיכולוגיה: נוטה לרוח שסועה; מי שמגלה בישנות ונטיה להפנמה נפשית (מונח המציין תכונה של הפרט, בניגוד לסכיזופרניה שהיא הפרעה נפשית)". תיאור קצר, אולם אופייני, לאישיות הסכיזואידית ניתן למצוא בספרו של [34] john pollitt, psychologcal medicine for students(בעמ' 30-29) (ושוב רק כהדגמה וביסוס יתר למה שקבע ד"ר מלר בחוות דעתו): . Schizoid personality5" This is characterized by marked introversion and a Feelings rather than with people and things and emotions tendency to preoccupation with inner thoughts and Expressed. Such people are inclined to day .dream at length and prefer solitary activities They prefer to work alone and to devote their time to purly Of thei chosen field. They appear withdrawn, secure theoretical rather than practical and applied aspects ,within themselves, often difficult to get to know ".rather associal, often reticent, and somewhat unemotional יתכן וההגדרה דלעיל, היא עצמה אינה מספקת לאישור נכות, ולא בכדי נוספה בתקנות ירות בטחון אף הדרישה לקיום "קשיי הסתגלות חמורים" כתנאי לפטור מלא לאישיות סכיזואידית. אולם כפי שיודגם להלן ישנן בענין דנן ראיות אף למילוי תוכן לאותה הגדרה. .14כידוע מבחינים בפסיקה בין עובדות שעל הפורום המשפטי (קצין התגמולים וועדת הערעורים) לקבוע, ובין העובדות שהם בתחום הרפואה ושעל הרופאים ליתן דעתם ולקובען. באשר לשיזופרניה, ההלכה קובעת שהשאלה אם תנאי השירות היו לוחצים ובלתי רגילים היא להכרעת הגורם המשפטי, ושאלת קיום שיזופרניה וסיבתה היא לרופאים. לכן קביעת הקשר הסיבתי של הנכות הוא למעשה שאלה משפטית ולא רפואית (ע"א 612/74 - זכריה סעדי נ' קצין התגמולים [9]; ע"א 642/76 רוחמה עזרא נ' קצין התגמולים [5]; ע"א 01 71- שמואל נויפלד נ' קצין התגמולים [10] ורבים אחרים וגם לענין מחלות אחרות). במקרה דנן איבחן ד"ר מלר קיום אישיות שיזואידית. משמע, אבחנה רפואית ניתנה, ועל-ידי מומחה שהיה מקובל על שני הצדדים ונתמנה על-ידי ועדת העעורים. אשר ל"צד הכמותי", היינו האם היו ראיות על כמות ההפרעות על-מנת שתצבענה על ירידה בתפקוד, גם על-כך סופקו ראיות. ד"ר מלר ציטט חלק מהן, אולם תיאור חד יותר לעניננו מצוי בסיכומי המחלה מבית-החולים באר יעקב בגין האשפוז הראשון ( 7.1.77- 8.3.78) ובסיכום המחלה מביתהחולים בנס ציונה לגבי האשפוז השני 7.7.77- 13.9.78). בסיכום המחלה מבית-החולים בנס ציונה נאמר בין היתר: "מאיר היה תמיד חלש גם מבחינה גופנית ולא מסוגל לעבוד בשום עבודה כמו יתר הנערים כאילו רמתו השכלית היתה יותר נמוכה מאשר יתר ילדי המשפחה. למד בבית-ספר עממי באורט-ימי באשדוד, ופנימיה צבאית, וכבר אז היו לו בעיות חברתיות ולא הסתדר טוב מפני שהיו "עושים ממנו צחוק" והיה נפגע בקלות". בסיכום המחלה מבית-החולים בבאר יעקב נאמר: "מבין כל הילדים במשפחה - מאיר נראה, עוד בילדותו, כפועל על רמה שכלית יותר נמוכה מכולם. היה תמיד חלש,וגם מבחינה גופנית, ולא היה מסוגל לעבוד בשום עבודה (כמו יתר הנערים), אחיו רצו שהוא ילמד מפני שהמצב הכלכלי בבית היה יותר טוב. לאחר סיום ביתהספר העממי למד ב"אורט"-ימי באשדוד ובפנימיה הצבאית. כבר אז היו לו בעיות חברתיות, לא הסתדר טוב עם הנערים מפני שהיו עושים ממנו צחוק והוא היה נפגע בקלות. גם כשהיה בבית - במיוחד לאחר ביתהספר העממי, לא היתה לו חברה ורוב הזמן ישב בבית.... התגייס לצה"ל..... נשלח לקורס חשמלאים-ימי ושם מצא חברים שהיו לו בפנימיה ואז חזרו אותן בעיות שהיו לו בפנימיה, עשו ממנו צחוק והוא נפגע. מאז ומתמיד פחד מפני כל שינוי בחייו..." .15ד"ר מלר קבע בחוות דעתו כי שני האישפוזים היו שלבים של שיזופרניה ו-"מכל הנאמר לעיל יש להסיק שהנ"ל היה בעל אישיות שיזואידית עוד מילדותו". אבחנת האישיות נעשתה "כחכמה של אחר מעשה" אולם היא אינה שיטה פסולה, כך נהגו בע"א 345/73 בענן לזרע [7] (דוגמא ו' מפסקה 7לעיל) וכך סביר לנהוג בכל מדע שהוא אמפירי בחלקו. הדגמה לכך ניתן למצוא בספרם של שלושת המלומדים (כולם פרופסורים בתחום הפסיכיאטריה) Robert a. Woodruff donald Gure . W. Goodwin, samual bבספרם - [35] diagnosis psychiatric שם נאמר בדף 31: As chizophrenia typically begins insidiously, it is" .often hard to determine when the disorder started Personality abnormalities excessive, shyness social in retrospect, the majority of patients show certain ,called awkwardness, withdrawal from personal relationships-the so) and inability to form close relationships These traints may be present .("schizoid personality" Often they are of concern to;the patient's family for months or years from early adolescence .before deusions or hallucinations become manifest ,early adolscence long before the diagnostic a number of studies have shown that in childhood and Have more academic difficulty in school and achieve symptoms of schizophrenia are evident, schizophrenics Lower scores on intelligence tests than do their siblings"...and other controls .16קביעת מונחים סטנדארטיים מוסכמים לאיבחון ורישום מחלות הוא עיסוק שעוסקים בו כבר יותר ממאה שנה. בדורנו עוסק בכך ארגון הבריאות הבינלאומי מתוך מטרה לקבוע מונחים וסימולים אוניברסאליים, על-מנת שאבחנות שנעשות ונרשמות במדינה אחת תהיינה מובנות אף במדינה אחרת. מונחת בפני חוברת הקרויה בראשי תיבות d.s.m. iiובשמה המלא: [36] diagnostic and statistical manual of nental disordersאשר הוצאה לאור ע"י הארגון הפסיכיאטריהאמריקני american psychiatric) association). בחוברת זאת מוסבת ההיסטוריה והמתודה שבקביעת המינוח הבינלאומי בשטח ההפרעות הנפשיות במובנם היותר רחב, תוך ייחוד ההתאמה האמריקנית. ארגון הבריאות הבינלאומי (.w.h.o) הקדיש תשומת לב מיוחדת לענייני ההפרעות הנפשיות רק אחרי מלחמת העולם השניה, החל משנת .1948העקרון הוא פרסום מפתח בינלאומי אשר המדינות השונות מאמצות אותו תוך הכנסת שינויים מינימאליים כדי להתאימו, כל אחת, לתנאי המדינה המסוימת. בארצות-הברית הוצאו שני מפתחות - האחד, הידוע בכינויו . D.s.mמשנת 1952, בעקבות הפירסום של ארגון הבריאות הבינלאומי החל משנת 1948והשני, הידוע כ- ,d.s.m. iiהנוהג החל משנת 1968בעקבות פירסום מהדורה שמינית של המפתח הבינלאומי הידוע בשם , The interantional classificotion diseases) 8i c d[37]. בארץ מקובל מזה מספר שנים טופס לרישומים סטאטיסטיים על-ידי משרד הבריאות, שירותי הבריאות הנפש, ועל גבו מופיע הסימול והמינוח וך ציון שהוא על-פי ה- 8i c dעל-פי ההתאמה האמריקנית, משמע ה-ii ..d.s.m אכן בדיקת הטבלה מאמתת את הזהות בארץ למינוח האמריקני שב- D.s.m. ii(אם כי ישנם מספר שינויים בלתי משמעותיים לעניננו). ההפרעות הנפשיות מפורטות ומסומלות במספרים שהחל מ- 290עד 319, כאשר לכל מספר ראשי מספר לא מועט של פסקאות משנה; סה"כ כ- 150אבחנות בכל קשת ההפרעות הנפשיות כולל פסיכוזות, נוירוזות, פיגור ליקויים מוחיים וכולל הפרעות אישיות. אבחנות אלה מעידות על עצמן שהן ממדעי-החיים וההתנהגות, משמע "הגדרה ביולוגית" כפי שכונה לעיל אחד ממאפייני נכות; כולן מעידות על א-נומליה, על סטיה מן הנורמה. הדברים בולטים נוכח קיום סימול 318המסמל היעדר הפרעה נפשית הנקבעת כמימצא חיובי לאחר ביצוע בדיקות פסיכיאטריות. ממצא זה שונה מבדיקה של קיום כמיסיה, שכן זוהי אבחנה של פגימה - של "הפרעה נפשית" במובן הרחבשל המילה, בעוד שהיעדר הפרעה נפשית היא מימצא על בריאות. (ראה ההסברים בחוברת הנ"ל בעמ' 52, 133 128ו-134). .17במקרה דנן מדובר בשתי אבחנות המופיעות בחוות דעתו של ד"ר מלר, "שיזופרניה" וליתר דיוק "שיזופרניה הבפרנית", ו"אישיות סכיזואידית" (או "שיזואידית"). אכן בסיכום המחלה מבית-החולים בנס ציונה, האבחנה היא שיזופרניה הבפרנית תוך ציון הסימול 295.1- הוא הסימול ב- 8d.s.m. ii לאותה אבחנה (וכן בטופס הסטאטיסטי הנוהג במשרד הבריאות הנ"ל). אישיות סכיזואידית נושאת את הסימול .301.2 עניין רב יהיה להשוות דברי ההסבר לכל אחת מאבחנות אלה ואז יובלט ההבדל הרב והעקרוני שביניהן. א. השיזופרניה ההבפרנית מנויה בפרק הנקרא "פסיכוזות" ובו נכללות כל האבחנות המסומלות במספרים 299- 290(על עשרות סימולי משנה שבהם). בדברי ההסבר לאותו פרק (בעמ' 23מן החוברת דלעיל) נאמר: Patients are described as psychatic when their mental" functioning is sufficiently impared to interfere Grossly with their capacity to meet the ordinary demands Serious distortion in their capacity to recognize reality of life. The inpairment may result from a Hallucinations and delusions, for example, may distort That the patient's capacity to respond appropriately is grossly their perceptions. Alterations of mood may be so profound Impaired. Deficits in perception, language and memory may . Be so severe that the patient's capacity for mental grosp"of his situation is effectively lost ההסבר לשיזופרניה ההבפרנית, סימול 295.1, קובע (עמ' 33): This psychosis is characterized by disorganized" ,giggling silly and regressive behavior and frequent thinking shallow and inappropriate affect, unpredictable , hypochondrical complaints delusions and hallucinations".if present, are transient and not well organizd בכל ההסברים בולט הניתוק מן המציאות. ב. האישיות הסכיזואידית נכללת בפרק המוצא במפורש הפרעות פסיכוטיות וכולל הפרעות אישיות (סימול 301על סימולי המשנה) סטיות מיניות, אלכוהוליזם, ותלות בסמים (סימולים 304- 302על סימולי המשנה שלהם). ההסבר להפרעות אישיות (בעמ' 2- 41שבחוברת הנ"ל) קובע לאמור: :. Personality disorders301" This group of disorders is characterized by deeply Perceptivly different in quality from psychotic and ingrained maladaptive patterns of behavior that are Long patterns, often- neurotic symptoms, these are life"...recognizable by the time of adolescence or earlier (ההדגשה שלי - ח.פ.). האבחנה שונה, איפוא, לגמרי מן האבחנה לגבי מחלות פסיכוטיות ומדובר בשני מישורים שונים לחלוטין, אם כי שניהם מוגדרים כחולניים. בהסבר לאבחנת האשיות הסכיזואידית בסימול 301.2נאמר (בעמ' 42): schizoid personality301.2" , sensitivity-this behavior pattern manifests shyness, over ,seclusiveness, avoidance of close or competetive relationships And often eccentricity. Autistic thinking without loss Daydreaming and the inability to express hostility and of capacity to recognize reality, is common, as are These patients .ordinary aggressive feeling . React to disturbing experiences and conflicts with"apparent detachment פרטתי ההגדרות וההסברים באים על-מנת להדגיש שמן הנמנע להגיע לאבחנות ללא חוות דעת רפואית ולא די להצביע על "מופרעות" זו או אחרת בתביעות קדומות ולקבוע "אבחנה". כן עולה מן המפורט עד כמה שונות האבחנות זו מזו למרות ששתיהן משתייכות לתחום ההפרעות הנפשיות. .18הסברים לענין המיון הרפואי של ההפרעות הנפשיות ניתן למצוא בכל ספר העוסק בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה משפטית. אציין רק אחד מאלה: [38] psychoanalysis psychiatry and lawמאת שלושת המלומדים (הראשון פרופסור לפסיכיאטריה והאחרים פרופסורים למשפטים): Alan m. Dershowitz& jay katz, joseph goldstienהספר הוא משנת 1967ועל-כן מתייחס לאבחנות מ- 1952(ה- d.s.m. i(ראה בעמ' 506). לצרכנו, ניתן להתייחס אף לאבחנות אלה אשר רק השתכללו והורחבו במהדורה השניה מ-.1968 על-פי השיטה מ- 1952(ששונתה ב-1968) מויינו הפרעות אישיות להפרעות במבנה האישיות (personality pattern disturbances), הפרעות אופי personality) trail disturbances), הפרעות חברתיות Sociopathic personality disturbances). האישיות הסכיזואידית משייכת להפרעות במבנה האישיות. על-מנת להסביר שבכל המקרים מדובר במצב פתלוגי (תחלואי) אצטט מדף 511בהסברת ההפרעות המשותפות לכל שלש הקבוצות: These disorders are characterized by developental" defects or pathological trends in the personality Or no sense of distress. In most instances, the disorder structure, with minimal subjective anxiety, and little Is menifested by a lifelong pattern of action or be ... Havior, rather than by mental or emotional symptoms The personality pattern disturbances are considered"...deep seated disturbances, with little room for regresion לגבי שתי הקבוצות האחרות (הפרעות אופי והפרעות חברתיות), מוסבר בהמשך הדברים כי תתכן ירידה בתיפקוד ובהתארגנות האישיות במצבים של לחץ מבלי לפתח פסיכוזה, ואילו לקבוצה הראשונה של הפרעות במבנה האישות (והאישיות הסכיזואידית הנכללת בה) נאמר שבדרך כלל אין לצפות לשינוי במבנה אותה אישיות, אם כי ניתן לשפר התפקוד על-ידי תירפי ממושכת. לגבי התגובה במצב של לחץ נאמר (בדף 512): The depth of psychopatholgy here allows these individuals" little room to maneuver under conditions of stress except ."into actual psychosis השיזופרניה אינה, איפוא, המשך האישיות הסכיזואידית אלא תגובת מצב של לחץ נוכח קיום קונסטיטוציה סכיזואידית. מדובר בשני מצבים נפרדים שכל אחד מאובחן ומוגדר בצורה שונה ומצוי במישור שונה. אשר למקור האבחנות והסיבה לעצם עשייתן נאמר בדף 515: Classifications of illness in other fields as well as" In some respects, unsatisfactory. This is inevitable. In psychology are always somewhat arbitrary and They are the products of committees apointed for One school of thoughts and more than one generation. The task, and made up of representatives of more than What comes out of such a committee is always a compromise Between opposing points of view, the best ."compromise that could be worked ou שלושת המלומדים דלעיל מתעכבים בספרם אף על ערך "הבריאות", היינו, מה מאפיין בריאות או מחלה, או ליתר דיוק, כאשר דנים בהפרעות נפשיות - מה נחשב "נורמלי" ומהו "הבלתי נורמלי" הזקוק לטיפול והתשובה היא תשובה יחסית תוך התייחסות לאילו צרכים נעשית האבחנה, ואלה דברי הכתוב (בדף 522): The questions as to who should be treated is related" ,in principle to other problems of selection and decision Armed forces, who should be admitted to higher such as who should or should not be drafted into the We have common sense and technical procedures, which certain positions etc. For many of these assessments educational institutins, who should be promoted for Essentially tell us, or pretend to tell us, who Well in the armed service, in schol, in jobs. Although is or might be a problem or who might do particularly ,their central question remains and should psychiatrists have shown some interest in such problems ? Who should or could be treated:remain The problem of normality, as the author sees it, can"?Normal for what" be put in form of the questions . A moderatly inadequate"?Normal for whom" and In an industrial plant may be a very small problem to person working in a position of little responsibility Ayone except himself. The situation is intierly Is an inportant"problems" . Different if the man with"executive (ההדגשות שלי - ח.פ.). .19הנה, איפוא, האבחנה היא מתחום מעי-ההתנהגות והרפואה אולם ההערכה אם מצב זה הוא "נורמלי" אם לאו, אינה זהה בהכרח עם ההשקפה הרפואית. ראה כי זוהי בדיוק ההבחנה בין השאלה העובדתית והשאלה המשפטית. השאלה אם מצב מסויים הוא בגדר מחלה או נכות היא בסופו של דבר שאלה משפטית אשר על המשפטן להשיב עליה, אם כי יעשה זאת בעזרת הרופא אשר יגדיר לו את המצב העובדתי. עוד נראה, כי נוכח קיום האבחנה של אישיות מופרעת בתקנות שירות הבטחון, תשכ"ז- 1967[22] אי-אפשר, ואסור להתעלם ממנה עם סיום השירות הצבאי. על-פי אותן תקנות עומד כל מתגייס לבדיקות רפואיות וזוהי ההזדמנות לשלטונות הצבא לאבחן טיבו של המתגייס ובהתאם לזאת לקבוע צורת שירותו. העדר איבחון אינו חייב לפעול לרעת המתגייס וכר ראינו שלעיתים האדם אינו יודע כי הוא בעל אישיות מופרעת על-כן אין לתלות הקולר דווקא במתגייס. מאידך, עריכת מבדקים ראויים עשויים, ואמורים, לגלות המופרעות. לצבא ניתנת, איפוא, האפשרות ל"היזהר" מאדם אשר יהווה, או העלול להוות "פרובלמה" (כלשונם של המלומדים כץ, גולדשיין ודרשוביץ בעמוד 515לעיל) בעת השירות ואם אינו עושה כן לא יהא זה, לדעתי, מוגד לצדק לומר לצבא: ראה הוזהרת! יצויין, כי עד 1967לא נכללו הפרעות אישיות בתקנות שירות הבטחון (ראה תקנות שרות הבטחון תש"ט- 1949[24] - והחלפת התוספת בתקנות שירות בטחון (תיקון) תשי"ג- 1952[25] אולם הם נכללו מאז 1967והורחבו בשנת תש"ם. משמע, ההתפתחות במדעי-ההתנהגות לא היתה זרה לשלטונות הצבא ולמחוקק-המשנה, והללו דאגו להתייחס לכך בתקנות החל מתקנות תשכ"ז. משום מה לא אוזכרה קדמה זו בחוק הנכים ובתקנות הנכים. .20בית-המשפט העליון התריע לא אחת שהגיע הזמן שהמחוקק ין דעתו לצורך לקביעת הגדרות מדוייקות יותר בסוגית הקשר הסיבתי (ע"א 475/76 בענין אבי מוקסי נ' קצין התגמולים מ-20.3.77 וע"א 198/77 כהן אברהם נ' קצין התגמולים מ- 26.7.77שניהם לא פורסמו ושניהם מפי כב' השופט שמגר). צורך זה בולט על רקע הפסיקה שלא קל לעיתים לאבחן בין המקרים שבה, והגורמת לא אחת תיסכול - אם לא אצל המשפטנים הרי לפחות אצל הרופאים. ואלה דברי כב' השופט שמגר בע"א 198/77: "פסיקתו העניפה של בית-משפט זה בקשר לנכות שנגרמה עקב רדיפות הנאצים, שירות בצה"ל או סיבות כיוצא באלה, המתייחסות למחלות קונסטיטוציונאליות שהתפרצו תוך כדי הרדיפות או השירות כאמור לעיל, טשטשה במידה רבה את התחומים בין איבוד הכושר הנובע ממחלה או חבלה, שאירעו עקב הרדיפות או השירות, לבין החמרתה של מחלה שאירעה כאמור (ראה למשל ע"א 324/75, אקרמן נ' קצין התגמולים, עמ' 670, 672[1] וע"א 448/76 בלנרו נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים בעמ' 389, 391[17א]). זאת ועוד, ההנחות בדבר גורם מחלה או חבלה, אשר גובשו בפסיקה לגווניה, צימצמו למעשה, עד למאד, את נטל השכנוע ואת חובת הבאת הראיות המוטלים על התובע לפי חוק מן החוקים הנ"ל. מכאן, כי הגיעה העת לעריכת בחינה מחודת של נוסחם של החוקים הדנים בנכות לסוגיה, יהיה זה כדי ליצור התאמה רבה יותר בין החוק החרות לבין פירושיו או יהיה זה לצורך דחיית בר-פרשנות שהוא מעבר לכוונותיו של המחוקק, הערתי על ענין זה בע"א 475/76 (לא פורסם) ואין לי אלא לחזור על כך בשנית". חוסר ההתייחסות להפרעות אישיות בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל- 1969[19] מעורר תמיהה ובפרט נוכח ההתייחסות להפרעות אלה בתקנות שירות בטחון, תשכ"ז- 1967[22] (ואלה הותקנו עוד קודם התקנות לקביעת דרגות נכות). שני מעשי חקיקה אלה מתייחסים לאותם אנשים: אלה הנכנסים לשירות הצבאי ואלה העוזבים אותו שרות, אך למרבה הצער תוך פגיעה בכושרם עקב נכות. חוסר החפיפה של התקנות לא מובן לי בכל הכבוד. ואם יטען הטוען, כי הפרעות אישיות אינן בגדר מחלה, אשיב לו שטענה זו אינה ממן הטענות הנחוצות לענין ולפחות לאור התשובות הבאות: א. מקור לנכות יכולה להיות אף חבלה, לרבות חבלה נפשית (ע"א 328/76 - הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957נ' אפרים אנגל) [11]. כפי שלמדנו מן הפסיקה, נראה לפחות החמרה בהפרעות אישיות יכולה להיות בגדר נכות על-פי החוק (ע"א 36/79 שצוטט לעיל) ומסתמא עקב חבלה נפשית - הלם קרב. הספרות המקצועית מצביעה אף היא (כמפורט לעיל) כי אירועי החיים (קרי: חבלה נפשית) יכולים להביא לשינויים בתיפקוד האישיות ובתחום ההפרעות האישיות להבדיל מתחום מחלות הנפש. ב. קיומה של מחלה היא, למעשה, לא שאלה רפואית טהורה אלא שאלה שבתחום הפילוסופיה. ישנה, דרך משל, גישה הומניסטית על-פיה בריאות אינה דוקא מצב אובייקטיבי (ראה בספרו של פרופ' פ' בריל, בדרך לפסיכותרפיה הומניסטית בעמ' 6-54, וכן בספרם של המלומדים כץ, גולדשטיין ודרשביץ הנ"ל). אין לכאורה שום סיבה מדוע לא יקבע המחוקק כי מצב מסוים הוא בגדר "מחלה", או אפילו בגדר "נכות", ובפרט שהכיר בתקנות שירות בטחון בהבחנות הרפואיות של הפרעות אישיות שונות למרות שיש הסברים שאין אלה בגדר מחלות במובן הקלאסי של המילה. ג. אם הפרעות אישיות אינן בגדר מחלה, אולם יכולות להיות בגדר נכות (עקב החרפתן בעטיה של חבלה נפשית בע"א 36/79 הנ"ל), הרי שאלה גדולה היא כיצד ניתן להפחית מנכות מוכרת עקב קיום הפרעות קודמות שאינן "הפרעות". מכל מקום, ראוי לפרטן ולו להערכת שיעור הנכות. .21אפילו יש קורלאציה בין הרעות אישיות ובין מחלת נפש פסיכוטית ושתיהן בגדר מחלות פגימות - ופריטי נכות מושלמים, עדיין אין זאת אומרת שאין מקום להתייחסות למחלה הפסיכוטית על תוצאותיה בנפרד ובמנותק מהפרעות האישיות השונות. למשל: רופאים נוהגים לומר, כי התקף לב הוא שיאו של תהליך טרשתי בעורקים, ובדרך כלל קודמים להתקף לב טרשת עורקים, יתר לחץ דם וכיו"ב. ובכל זאת, התפתחה הפיקה בכוון אחר וקבעה כי יש להכיר בגרימה שלימה ובשלימות באוטם שריר הלב, ואפילו סבל התובע מטרשת עורקים, סכרת, או מיתר לחץ דם (ראה ע"א 392/76 חיים סרו נ' קצין התגמולים שלא פורסם, וע"א 350/78 קצין התגמולים נ' שמעון צרפתי, שגם הוא לא פורסם; ע"א 519/71 - מוסקוביץ נ' קצין התגמולים [12]). משמע, אפילו הקונסטיטוציה מהווה מחלה ממש, אין בכך כדי לגרוע משיעור ההכרה אם אותה קונסטיטוציה היא מחלה שלימה ומושלמת בפני עצמה. די שאפשר למצוא בשירות אותה "לחיצה על ההדק" אשר גרמה לפריצת המחלה האחרונה בזמן השירות. קל וחומר, אם הקונסטיטוציה אינה אפילו בגדר מחלה. .22כלשעצמי, סבורני כי אישיות סכיזואידית המלווה בירידה בתיפקוד היא בגדר נכות; אולם אפילו בהנחה זו אין, לדעתי, להפחית מן ההכרה בנכות עקב שיזופרניה, אפילו היתה נכות קודמת עקב קיום אישיות סכיזואידית ואפילו ישנם תחומי הפרעות משותפות בשתי "המחלות" (וד"ר מלר ראה בשתיהן "הפרעות אופי"), וזאת נוכח ההפרדה בהגדרות ונוכח גורם נוסף עליו רצוני לעמוד: מבחינים, כידוע, בין הכרת הנכות עצמה ובין הערכת שיעור הנכות. בעוד שההכרה בנכות - בין בשיעור מלא ובין בגימה חלקית או כהחמרה מסורה לערכאה המשפטית (קצין התגמולים, ועדת ערר או ערעור לביתהמשפט), הרי הערכת דרגת הנכות היא לפורום הרפואי (ועדה רפואית או ועדה רפואית לערעורים) (ראה: בג"ץ 23/64 - קלמן נ' הועדה הרפואית לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים והרשות המוסמכת [13]; בג"ץ 199/61 שורץ נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי דיפות הנאצים ואח' [14]; בג"ץ 157/64 - אורי זילבר נ' ועדת העררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים [15]; ע"א 434/73 ברנט נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים [8] בג"ץ 4/61 - קליפלד נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים [16]; ע"א 201/71 - נויפלד נ' קצין התגמולים [10] ע"א 345/73 לזרע נ' קצין התגמולים [7]). אם מדובר באותה מחלה אשר היתה בנמצא עובר לתקופה הקובעת, וזו החמירה, מדובר בהחמרת מחלה והחמרת נכות. לא כן, לדעתי, כאשר היו מחלה או נכות אחרים, שכן במקרה כזה אפילו אם מבחינה אנאליטית מדובר בהחמרת נכות - הרי שלמעשה מדובר בהערכת הנכות החדשה נוכח קיו נכות קודמת. אדגים זאת הן בדוגמאות והן במעשי חקיקה: כאשר אדם גידם מאבד רגל בעת השירות אין ספק שהאדם היה נכה, אולם לא ידובר בהחמרת נכות. הוא הדין אם לאחד חסרו שתי אצבעות יד ימין ובעת השירות הוא מאבד אותה זרוע ימין שבה חסרו שתי האצבעות. על-כן מוצאים אנו במעשי חקקה שונים התייחסות לנכות קודמת שלא הוסבה על-פי החוק הנדון, והדברים נאמרים לא בהקשר לגרימת הנכות דנן אלא בהערכתה. ואמנם, מי שמאבד את היד לא אבד את הרגל באותו הקשר. בחוק הביטוח הלאומי [26] מוצאים אנו את סעיף 63הקובע לאמור: ".63(א) בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה, או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, מעבודה, וכן לכל מום פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". (ההדגשה שלי - ח.פ.). בחוקי נכות אחרים באה ההתייחסות לנכויות אחרות מאשר זו שבה מדובר, בתקנות המסדירות את הערכת דרגת הנכות ולא בחוק הקובע הוראות בדבר הנכות. (ראה תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1969[19], ותקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגות נכות) תשי"ח- 1957[27]. אם הבנת אל נכון את תקנות הנכים, הרי אין הוראה המאפשרת הפחתה מדרגת הנכות בגלל קיום פגימה - מחלה - מום - שמקורם מלפני השירות ושאינם מסווגים על-פי הפגימה המשמשת להערכת הנכות הנדונה. על-כן אין משמעות להיות אדם בעל אישיות סכיזואידית, כאשר הוא תובע נכות מחמת שיזופרניה שאירעה - פרצה בזמן ועקב השירות, כפי שאין משמעות למי שלוקה באוטם שריר הלב בזמן ועקב השירות וסבל קודם לכן מסכרת, או מטרשת עורקים או מיתר לחץ דם. ציון קיום קונסטיטוציה, או אפילו פגימה המוגדרת אישיות סכיזואידית, כמוהה כציון של חייל המשוחרר התובע נכות בגין אובדן יד חסרה אף רגל או שקודם לכן כבר חסרו לו שתי אצבעות. אם ברצון המחוקק לגרוע משיעור הנכות עקב מחלה פיכוטית בגלל היות התובע בעל אישיות סכיזואידית עליו לקבוע זאת במפורש, אולם כל עוד לא עשה כן - אין, לדעתי, עילה לגרוע משיעור ההכרה בין שאישיות סכיזואידית היא מחלה או פגימה, לא כל שכן אם אינה כזאת. .23הרוא הנכבד, ד"ר מלר, וועדת הערעורים הכירו בנכות שצויינה כ-"החמרת קווי האופי של אישיות המקורית" של התובע. אינני חולק על התיאור מבחינה עובדתית, אולם התיאור אינו נכון, לדעתי, מבחינה משפטית לאור האמור לעיל. רופאי קצין התגמולים כינו את הנכות כ"החמרה של תהליך שיזורפני", על-פי סיווג זה קבעו את דרגת הנכות. נראה לי שהכינוי "נכות עקב תהליך שיזופרני" (ללא ציון המילה החמרה) הוא מדוייק יותר ומשקף את תיאור הפגימה בתקנות הנכים. קווי אופי אכן משתנים עקב השיזופרניה, אולם לא רק הם. על-כל-פנים, "קווי אופי" זו הגדרה כל כך "לא מוגדרת" שהייתי מעדיף למצוא פשוטה ומובנת הימנה נוכח התוצאות המרחיקות לכת של אותה מחלת שיזופרניה, המשפיעה על כל הפעולות הנפשיות או התיקוד הנפשי וה"אישיותי" הן בתחום האינטלקט והן בתחום הריגוש - כפי שאף בא לידי ביטוי בחוות הדעת של כל המומחים. אוסיף ואומר, שתיאורטית, אם תסתיים אותה החמרה שהוכרה, ושאנוכי מציע לקוראה נכות שלימה, ותשאר ההפרעה עקב אישיות סכיזואידית בלבד הרי תיתכן אפשרות שהנכות עקב התהליך השיזופרני תיסוג לדרגת 0(שכן רמיסיה היא עדיין נכות, ופגימה כפי שצוטט לעיל בסוף פיסקה 16מחוות דעתי) או שתגיע לידי סיום וקצין התגמולים מוסמך לקבוע זאת לאור הוראות סעיף 35ג' (ויש הבדל בין שתי האפשרויות: ע"א 528/65 שרוני נ' קצין התגמולים [17] וראה אף בג"ץ 7/76 שורצאפל נ' הרשות המוסמכת שלא פורסם). אם לא ניתן לאבחן בין נסיגת התהליך השיזופרני ובין בצבוץ חוזר של הפרעות האישיות שתינתנה לאבחון לאור סיגת התהליך השיזופרני, הרי לך רק הוכחה נוספת שנחוצה התערבות המחוקק. לדעתי, אין לקפח את הנכה בגלל חוסר בהוראות חוק. הנטיה לפרשנות ליבראלית של תחיקת נכים אינה מתיישבת עם נקיטה בדרך של צמצום זכוות וצמצום בהכרה נוכח מגבלות הנעוצות בחוסר הוראות חוקיות. אכן מי שלקה באוטם שריר הלב אחרי שכבר סבל מסכרת, מטרשת עורקים ומיתר לחץ דם, ניתן לומר לגביו, כי חלה אצלו החמרה בתיפקוד הלקוי של המערכת הצירקולארית - מערכת זרימת הדם, ובכל זאת תוכר אצלו נכות שלימה בגין אוטם שריר הלב. על-פי אותה אנאלוגיה על-פי אותו קו מחשבה, לא ראוי לדעתי לכנות נכות עקב תהליך שיזופרני כהחמרת קווי אופי של האישיות המקורית רק משום שהתובע בעל אישיות סכיזואידית, ולמרות שאמנם חלה החמרה באותם קווי אופי. .24קודם לסיום, רצוני להתעכב על נקודה נוספת שהבהרתה מתקשרת מדרך עריכת חוות דעתי. יש החולקים על-כך ששופטים ישתמשו בספרי מדע ורפואה בטענה שענין זה הוא לעדים מומחים, ובכל זאת ציטטתי לעיל מספרות מקצועית - לא משפטית. אינני חולק על-כך ששואבים ראיות רק מפי עדים, אולם לא אחת קשה להבין הראיות ואזי כשרה לדעתי הדרך של היזקקות לספרות. הרמב"ם, במשנה תורה, ספר שופטים הלכות סנהדרין, פרק ב' הלכה א' +28] כתב לאמור: "אין מעמידים בסנהדרין בין גדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה. יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עולם הזה וכיוצא באלו כדי שיהיו ידועים לדון אותם..." הנה, איפוא, לא רק שמותר להיעזר ב"שאר חכמות" אלא מצפים מן השופט שיתעניין ב"שאר חכמות" על-מנת שיידע לדון אותם. הכוונה היא לרכישת ידע והבנה, להבדיל מאשר ראיות. הבחנה זו של הרמב"ם מן המאה ה 12מצוייה אף בספרות מן העת החדשה: פרופ' הרנון, דיני ראיות, חלק שני, מביא ההבחנה שנעשתה בארצות-הברית בדבר הסתייעות במידע שהוא בגדר adjudicative factsובין מידע שהוא בגדר legislative factsראה עמ' 48: "שאלת הידיעה השיפוטית מתעוררת בדרך כלל בקשר לעובדות האירוע נשוא המשפט - מי עשה מה, מת היכן, כיצד ומתוך איזה מניע. לאלה קוראים במשפט האמריקני facts"adjudicative". עם את יש שביתהמשפט מבקש להתבסס על עובדות כדי לנקוט עמדה ביחס לבעיה חדשה, ומחליט למשל, לתת להוראות חוק פירוש מרחיב או דייקני, או לאמץ כלל חדש. כלומר, זו היא קביעת מדיניות על יסוד עובדות כלליות מתחום הכלכלה, החברה או המדע - בין אם אלה ידועות לשופט ובין אם הוא מברר אותן בעזרת מקורות בני-סמכא. כיוון שבהחלטות כאלה ממלא השופט למעשה תפקיד של יוצר משפט, היינו שזו מעין חקיקה שיפוטית מקובל לכנות עובדות אלה במונח facts"legaslative" בניגוד לadjudicative". במשפט דנן, ובכל משפטי הנכים, מרבים לקבל חומר רפואי וחוות דעת והכל בשון שאינה נהירה לכל אדם ותוך שימוש במונחים מתחום מדעי-החיים וההתנהגות. חומר זה מוגש כחומר ראיה, ומה טעם להגישו אם אסור לו לשופט לעיין בספרות כדי להבין הדברים; חמור פי כמה מצבם של שופטים בערכאות ערעור, שאין להם עדים לשאל אצלם פשר המונחים. ההסתייעות בספרות היא, איפוא, להבנת ראיות ולא לשם קבלת ראיה מן הספרות עצמה והיא נמצאה כשרה אף באנגליה [18] .wetherall v. Harrisonדרך זו של הסתמכות על ספרות ובלבד שאף מצטטים אותה כדי שניתן יהיה לבדוק אמיתות הדברים ומשקלם ולהשתכנע מהם צויינה בפסק דינו של כב' השופט ח' כהן (כתארו אז) בע"א 328/76 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נ' אפרים אנגל, בעמ' 172[11]. חוות דעתי זו מבוססת לא רק על הספרות המדעית, אלא בעיקר על הפסיקה והתחיקה תוך הסתייעות, הדגמה והסברה מספרות שבחלקה היא אינפורמטיבית - סטאטיסטית (החומר בדבר סיווג ומיון הפרעות נפשיות של ארגון הבריאות הבינלאומי, על-יד איגוד הפסיכיאטרים האמריקני על-יד משרד הבריאות בארץ) ובחלקה אכן מדעית - פסיכיאטרית ומדעית פסיכיאטרית - משפטית. נראה לי, כי קשה לדון במונחים המופיעים בחוקים ותקנות ובחוות דעת המובאת לבתי-המשפט ללא הסתייעות בחומר נוסף שהוא בגדר "שאר חכמות בלשון הרמב"ם; שאם לא כן, יעשה מלאכת השפיטה כמלאכת החייטים או כתרועות הקהל בתהלוכה של המלך בעירום באגדת "בגדי המלך החדשים" לאנדרסון, היינו, בהעמדת פנים כאילו הכל מבינים מה שלמעשה לא מובן לאיש. תקנות הנכים מלאות מונחים "משאר חכמות" ואין מנוס מהיזקקות לספרות. ההכרח - לא יגונה. .25לסיכום, הנני מציע לקבל את הערעור, לבטל החלטות קצין התגמולים וועדת הערעורים, ולהכיר למערער "נכות עקב תהליך שיזופרני" שארעה למערער בזמן ועקב השירות. כן, מציע אני לחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט בשתי הערכאות, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7000ל"י (ובכך לכסות אף הוצאות חוות הדעת של ד"ר קלאצי שהוגשה לועדת הערעורים). השופט לוין: אני מסכים לפסק דינו המזהיר של חברי הנכבד השופט פורת. השופט בן דרור: זכות גדולה נפלה לידי: להיות חבר להרכב זה שבו הכין חברי הנכבד, השופט פורת חוות דעתו, ולהצטרף אליה. לפיכך החלט כאמור בחוות דעתו של השופט פורת.נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשינכות