הקמת לול באזור מגורים - מטרד לשכנים .1זוהי תובענה שהוגשה על-ידי ארבעה עשר תובעים נגד שני נתבעים (בעל ואשה) המבקשים להקים לול מודרני בסמוך לנכסיהם של התובעים. רשימת התובעים מורכבת מסוגים שונים של תובעים, כמו: בי"ח לבריאות הנפש (תובעת 2); מוסד חינוכי (התובע 1); מדגרת אפרוחים (תובעת 4) וכן שכנים המתגוררים בסמוך. עילת התביעה היא עילת מטרד צפוי שעלול להיגרם לתובעים אם יוקם הלול. התובעים ומומחיהם בדיעה, כי לאחר הקמת הלול ואיכלוסו בעופות - אין ספק כי ייגרם מטרד חמור להם ולבני ביתם ולקשורים עמם וזאת מתוך נסיון שנרכש בלולים אחרים מסוג הלול האמור להיות מוקם במקום - אפילו שמבחינה מעשית הלול נשוא הדיון טרם הוקם והתובעים מיהרו לעתור להפסקת פעולות ההקמה מיד לאחר שהוצבו יסודות הלול החדש. כלומר, כיום בפועל נמצאת על השטח מסגרת הבטון שעליה יש להקים את הלול. מיד לאחר שהבחינו התובעים, או מי מהם בהקמה הצפויה הם עתרו לבית-המשפט בבקשה למתן צו- מניעה זמני. לאחר שבית-המשפט נעתר לבקשה והוגשה בקשה מטעם הנתבעים לביטול צו זמני זה - החליט בית-המשפט לדון מיד בתובענה עצמה וזאת כדי למנוע כפילות בדיון וצמצום ההוצאות המשפטיות של הצדדים. למרות שבית-המשפט היקצה לצדדים מועדים בנדיבות, הרי המשפט נמשך תקופה ניכרת וזאת מהסיבה כי שני באי-כוח הצדדים עשו עבודה יסודית בטיעוניהם ובהבאת ראיותים כאשר נשמעו עשרים ושלושה עדים, שחלק ניכר מהם היו מומחים בעלי שם. .2כאשר מוגשת תביעה לצו מניעה בעילת מטרד כאשר המטרד טרם נוצר והוא צפוי בלבד, הרי תביעה היא מהסוג הידוע בשם .quia timetעל-כך נקבע בפסק-הדין המ' 468/81 נוצר חב' לנאמנות בע"מ ואח' נ' אורביט מדיסטרס בע"מ בעמ' 738מול האותיות ג-ד [1] מפי כב' הנשיא לנדוי כדלקמן: "עדיין על המבקשים להוכיח, בתביעת נזיקין זו, בגדר העילה של הפרת חובה חקוקה, שתיפגע נוחותם או הנאתם של המבקשים מרכושם או, בגדר העילה של מטרד פרטי לפי סעיף 44(א), שתיגרם להם הפרעה של ממש בשימוש סביר במקרקעיהם או בהנאתם הסבירה מהם, בהתחשב במקום ובטיבם. בשאלות אלה דווקא ראה בית-המשפט המחוזי, בצדק, את מרכז הכובד של הערעור שלפניו, ולכן מצא מענה בתנאים המגבילים, שהטיל בפסק-דינו על המשיבה בהסכמתה....". "... ראשית לכול צודק מר עברון בהדגישו, שאנו נמצאים עדיין בתחום הנזק הצפוי. בתביעה מסוג ,quia timetולא בתביעה על נזק, שכבר החל להתגלות בפועל. ההלכה היא, שבתביעה מסוג זה על התובע להוכיח 'נזק של ממש שקרוב לוודאי כי יקרה' (ע"א 407/54 (1) בעמ' 1107, ואחרים כמוהו). קשה לדעת מראש, מה תהיה מידת המיטרד ואי הנוחות, שבנין זה יגרום, כאשר יעמוד על תלו, בשל רעש וזיהום אוויר ופגיעה בפרטיות, אם בכלל ייגרמו מיטרד ואי-נוחות מבחינות אלה. רק מבחן המציאות יוכיח זאת". ובעמ' 740נקבע באותו פס"ד: "אין אני בטוח, שבהקשר זה היה לנגד עיני השופט המלומד המבחן הנכון בתביעת ,quia timetשהנזק צריך להיות נזק של ממש שקרוב לוודאי כי יקרה". לאור כללים אלה כפי שנוסחו בהמ' 468/81 אבחן את המקרה שבפני, דהינו אבדוק לאור עדויות המומחים שהעידו בפני ולאור העדויות המתייחסות ללולים קיימים - באם אכן הפעלתו של הלול במקום הנידון עלול לגרום נזק של ממש לתובעים ולקרובים אליהם. .3הלול נשוא הדיון מיועד להקמה ע"י בעליו (הנתבעים) כמובלעת מוניצפלית בתוככי העיירה הוד-השרון כאשר האדמות שעליהן הוצבו יסודות הלול אינן שייכות לאותה רשות מקומית. האדמה נשוא הדיון (להלן "הקרקע") נמצאת בשיטחו המוניציפלי של המושב כפר מל"ל, מושב זה נמצא באיזור של ועדה מקומית לתכנון ובניה "דרום השרון" (להלן - "ועדת דרום השרון"), ואילו אדמותיהם של התובעים נמצאות בשטח "הוד השרון" דהינו באיזור של ועדה מקומית אחרת והכוונה לוועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" (להלן - "ועדת הדרים"). וכאן, מתחיל הקונפליקט הגדול הקונפליקט בין העיר ובין הכפר, בין המגמה לפתח איזור עירוני טבול בירק לבין שימור האופי החקלאי של האיזור (שאיפיין בעבר גם את איזור ועדת הדרים). שופט שיושב בתוך עמו ובמיוחד שופט המכהן באיזור של ערי שדה מכיר בתוקף תפקידו את איזור שיפוטו, הן עקב המשפטים הנשמעים בפניו במיוחד בנושאים "חזקה או שימוש במקרקעין" והן עקב ביקוריו באיזורים שונים של תחום שיפוטו בתוקף תפקידו כאשר נענה בקשות "ביקור במקום" שעותרים להן מתדיינים שונים, והן בתוקף תפקידו כבית משפט ל"ענינים מקומיים". מכאן, אני יכול להעביר רשמי והכרתי את האיזור המיוחד הזה באופן הבא: כל שלושת מקומות היישוב העיקריים באיזור השיפוט של בית-משפט זה, והכוונה לכפר-סבא, רעננה והוד-השרון היו בעבר יישובים כפריים כאשר לתובעים היו משקי-עזר בסמוך לבתיהם הכפריים. בשנים האחרונות עובר האיזור תהליך אורבניזציה מואץ כאשר בחלקים אחדים של מקומות ישוב אלה אפשר להבחין בבנינים רבי-קומות ורחובותיהם הראשיים של הישובים הנ"ל מתחרים בהצלחה ברחובות ראשיים מפורסמים של הכרך הגדול. ואכן, כפר-סבא קיבלה מעמד מוניציפלי של "עיר" כבר לפני תקופת זמן ניכרת ורעננה הוכרזה ל"עיר" בשנים האחרונות (הוד-השרון עדיין במעמד של מועצה מקומית המאחדת ארבעה מקומות ישוב נפרדים שהתאחדו לרשות מוניציפלית אחת). מאידך, כפר מל"ל כשמו כן הוא, עדיין בבחינת "כפר" למרות סמיכותו היתירה לישוב העירוני של הוד-השרון, וכך נוצר ניגוד האינטרסים של שני מקומות ישוב אלה כאשר הוד השרון מתפתחת לישוב עירוני לכל ענין ודבר ואילו כפר מל"ל ממשיך להיות ישוב כפרי חקלאי. ניגוד אינטרסים זה מוחרף ביתר שאת כאשר חלק מאדמות כפר מל"ל חודרות בצורת מובלעת או בצורת חצי-אי (המוקף משלושה כיוונים ע"י אדמות הוד-השרון) כפי שזה המצב העובדתי בנסיבות מקרה זה. מכאן, שהאינטרסים שבין שתי ועדות התכנון והבניה הנ"ל (ועדת דרום-השרון וועדת הדרים) גם הם מנוגדים. כאשר ועדת דרום השרון מתכננת את איזור שיפוטה כישוב חקלאי לכל ענין ודבר, ואילו ועדת הדרים עיקר מעיניה בפיתוח איזור שיפוטה כאיזור עירוני (אם כי טובל בירק) תוך חיסול וביטול משקים חקלאיים באיזור הגורמים למפגעים תברואתיים לבנינים העירוניים שהוקמו בסמוך. ראה בנידון את עדותו של האדריכל גיורא נאור (ע"ת/ 1(דפים 6- 1לפרוטוקול)) המשמש בתפקיד של מהנדס ועדת הדרים. ואת עדותו של מר רפי אסרף (ע"ת/ 2(דפים 8- 6לפרוטוקול)) המשמש בתפקיד של הממונה על מחלקת תברואה ורישוי במועצה המקומית של הוד-השרון. .4על המצב "הבלתי בריא" של ניגוד אינטרסים בין רשויות מקומיות סמוכות וחוסר תכנון איזורי כולל, מתריע מומחה בנושא זה והכוונה לפרופ' שבח וייס בספרו, השלטון המקומי בישראל (רקע חוקתי וסוציופוליטי) (הוצאת "עם עובד", תשל"ג) [8]. בפרק המבוא לספר, בכותרת משנה "שאלת הריבוד המוניציפלי" בעמ' 21, כאשר המחבר דן בקביעת חלוקת הארץ עפ"י מפה של "נפות תכנון" הוא כותב: "יוצרי המפה התחשבו בגורמים פיסיים כגון טופוגרפיה, גבולות אגמי-ניקוז, האופי החקלאי של האיזור וגורמים של גיאוגרפיה אנושית. כגון תחבורה, יחידות הסטוריות, גבולות היחידות האדמיניסטרטיביות של המנדט, של הרשויות המקומיות, ומעל לכל, תחומי-ההשפעה המשוערים של מרכזים עירוניים קיימים או של אלה שתיכננו להקימם בעתיד". ובעמ' 26: "באחרונה גברה ההכרה בצורך לתת תשובות טובות יותר למספר שאלותסוד בחיינו. נושאי אקולוגיה, שלא מצאו פתרונם באמצעות החוק הבלתי-אפקטיבי למניעת מפגעים (הנושא את כינוי מציעו: "חוק כנוביץ"), צריכים, כנראה, תשובה "מלמטה", מצד השלטון המקומי". ובעמ' 27: "במצב הנוכחי, אמנם חשים ראשי הרשויות המקומיות הבינוניות עצמאות מסויימת בפעילותם, שכן יש משקל של ממש ליזמתם המקומית ואף ה"לובינג" במשרדי הממשלה נותן פרי. ייתכן שעל-ידי כינון המסגרות המחוזיות תצטמצם האוטונומיה המרגינלית הזאת, שכן צרכי התיאום יכפפו את הרשויות הבודדות לתכתיב המחוזי ולמרות הסביבתית. אך מבחינתו של השלטון המקומי כולו תהיה בכך קפיצה גדולה קדימה: לא עוד אי התאמה בתכנון סביבתי; לא עוד סידורים חפוזים הפותרים בעיה ברשות אחת ויוצרים בעיה אצל שכנתה... לא עוד חוסר אונים מוחלט מול השאלות הגדולות בתחום האקולוגיה... פחות "שטחי הפקר" בין רשות לרשות". (כל ההדגשות בסעיף זה של פסה"ד הן שלי א' ג'). מכאן אנו למדים, כי גם מהאספקט המוניציפלי ישנה מגמה של תכנון סביבתי כולל כדי למנוע יצירת בעיות בתחום של רשות אחת ע"י פעולותיה של רשות מוניציפלית שכנה, רק תכנון סביבתי כולל עשוי למנוע תוהו ובוהו תכנוני, ובמיוחד בקצב הפיתוח המואץ של איזור זה שלפעמים המעשים מקדימים את המחשבה המוקדמת בבחינת נעשה ונשמע". .5מכאן, שאינני מייחס חשיבות רבה לטיעונו של פרקליט הנתבעים בסיכומיו בכתב, בעמודים 8- 2שבו מנסה הפרקליט המלומד לשכנע את ביתהמשפט כי הלול המוקם נבנה על-פי היתר כדין, גם כאשר יוצאים מתוך הנחה כי אכן כך הוא המצב - הרי יש לזכור כי היתר הבניה ניתן ע"י ועדת דרום-השרון, שלנגד עיניה האינטרסים המצומצמים של המרחב התכנוני שלה, ולא האינטרסים של שכנתה. ועדת הדרים. מבחינת ועדת הדרים, ועל-פי הקריטריונים שלה, ברור שהנתבעים לא היו זוכים בהיתר בנית הלול (ראה עדותו של אדריכל גיורא נאור - מהנדס ועדת הדרים). כך שענין ההיתר אינו מעלה ואינו מוריד לגבי הבעיה הספציפית הנדונה במשפט זה, ברור, כי אם הנתבעים היו עומדים לבנות את הלול ללא כל היתר-בניה מהוועדה שאליהם הם קשורים - הרי התובעים היו זכאים למנוע את הבניה אפילו ללא צורך בהוכחת עילת המטרד. אולם גורלו של תיק זה ייחתך על-פי נושאי מטרד והשתלבותו של הלול באיזור הנדון - ללא זיקה מיוחדת לנושאי היתרי בניה - מאחר וגבולות מוניצפלים אינם מהווים חומה בצורה המונעת מבעד גורמי מטרד לעבור דרכם. מלבד נושאי היתר הבניה, מעלים הצדדים את שאלת היתר השימוש עפ"י חוק רישוי עסקים. כי הרי היתר הבניה איננו מהווה כשלעצמו היתר למחזיקים במבנה להשתמש בו ולאחר השלמת הבניה, צריך מפעיל המבנה להצטייד באישור מהסמכות, כי ההיתר הינו על-פי חוק רישוי עסקים והיתר כזה מוצא על-פי קריטריונים אחרים. בנושא זה קיימות הוראות חוקיות והכוונה לתקנות רישוי עסקים (תנאים לרישוי משקי עופות ולולים), התשמ"א-1981, תקנה 2לתקנות [4] הנ"ל קובעת: "לא יינתן רשיון למשק עופות לפי פריט 165לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשל"ג-1973, אלא אם נתמלאו הוראות תקנות אלה להנחת דעתו של המנהל". בהנחה שהלול שיוקם יעמוד בכל הקריטריונים שמציבות התקנות הנ"ל עדיין תעמוד לנתבעים למכשול הוראת תקנה 18שנושאה "מיקום משק עופות" בנוסח הבא [4]: "לא יינתן רשיון למשק עופות חדש אלא אם נתקיימו בו כל אלה: ..... (3) המרחק ממנו למשק עופות אחר מסוג עופות, שלוחה או גיל שונים, יהיה לפחות 300מטר". באשר המונח "שלוחה" על-פי סעיף ההגדרות בתקנות הנ"ל הינו: "עופות לרביה, להטלה או לפיטום", הרי התובעים טוענים כי כאשר מדגרת התובעת 4במרחק קצר יותר מ- 300מטר ממקום הלול החדש, הרי אין סיכוי שהנתבעים יזכו בהיתר (ואם יזכו הרי ההיתר ינתן שלא כדין). לא אכריע בשאלה חוקית זו מאחר ואין צורך בפתרונה נוכח התוצאה שהגעתי אליה במישור החוקי של "דיני מטרד" כפי שעוד יובהר להלן. .6נעסוק עתה בנושא המטרד, פסק-הדין המנחה מטעם בית-המשפט העליון הוא ע"א 44/76; המ' 101/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ [2]. כב' השופט שמגר כתארו אז, סוקר בהרחבה בפסק-דין זה (להלן - "פס"ד אתא") את האלמנטים של עילה זו וארשה לעצמי לצטט קטעים אחדים מאותו פס"ד. בעמ' 793מול האות ז' נקבע [2]: "השאלות העיקריות העומדות בפנינו הן אלה: (א) האם הוכח קיומו של מטרד ליחיד? (ב) אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית - מהו הסעד אותו יושיט בית זה, בנסיבות המקרה שבפנינו?" .8לשאלת קיומו של המטרד ליחיד: סעיף 44לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי - " .44(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם..." על בית-משפט השלום היה, איפוא, לבחון את המערערת מנהלת את מפעלה באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של המשיב או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם במלים אחרות,...." ובעמ' 794מול האות ו': "סעיף 44לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד. "הפרעה", משמע, כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר. מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להמנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד." וכאן מצוטט קטע מספרם של james& harperבשם ,the law of tortsכרך א' בע' 66ההולך בעקבות camb 4, nuisance as a tort- winfield 199, . 189L.jואביא קטע קצר משם: But even if he has given proof of it, he will still be" Amount of(i.e. unresonable) liable if there has been a sensible ."damage caused to the plaintiff ובעמ' 795מול האותיות ב-ג כדלקמן: "שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים בנוסחה של הוראת החוק. ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין..... שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלתערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם, אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית היימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי, כמובא ב- restatement: The question is not whether a reasonable person in the" plaintiff's or defendant's position would regard the Generally, looking at the whole situation impartially and generally, looking at the whole situation impartially and invasion as unreasonable, but whether resonable persons ."objectively, would consider it unreasonable .(, Comment b 826,restatement, torts) טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה - כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם...". .7נוכח הנחיות אלה של הפסיקה, כפי שצוטטו לעיל - נבחן עתה את המקרה שבפנינו, במפה ת/ 8שהוגשה לתיק המוצגים מטעם ב"כ התובעים, אפשר להתרשם ממיקומו של הלול נשוא הדיון, וממיקומם של נכסי התובעים, מצד שמאל של התרשים, דהיינו מצד מערב, אפשר להבחין ב"דרך השרון", שהיא דרך המלך הראשית המובילה מפתח-תקוה בדרום, לכיוון חדרה וחיפה בצפון. ממזרח לדרך הנ"ל אפשר להבחין במדגריות של התובעת .4ממזרח למדגריה ומדרום/מזרח למדגריה אפשר להבחין בבתיהם של התובעים האחרים. הלול עצמו מופיע בתרשים הנ"ל - דהינו מסגרת היסודות של הלול - ליד המלים בתרשים "יסוד בנוי". מצפון/מזרח ללול אפשר להבחין במיקומו של ביתהחולים שלוותא (התובעת 2). מיקומו של התובע 1(המוסד החינוכי ע"ש מוסזנון) נמצא מצפון לבי"ח שלוותא ובצמוד אליו. על יסוד התרשים הנ"ל (שהוכן ע"י מודד מוסמך) פירט ב"כ התובעים את המרחקים שבין נכסי התובעים ללול (ראה דף 2לסיכומי ב"כ התובעים): א. כ- 200מ' מהתובעת 1; ב. כ- 1280מ' מהתובעת 2; ג. כ- 136מ' ממדגרות תובעים 3ו-4; ד. כ- 90מ' מבית התובע 9; ה. כ- 180מ' ממדגרות ובית התובעים 5עד 7; ו. כ- 136מ' מבית התובעת 12; ז. כ- 150מ' מבית התובע .10 וכפי שנקבע בפס"ד אתא, כפי שצוטט לעיל, יש לבדוק את "הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה" ואת ההשפעה שישפיע הלול כאשר יופעל עם 000, 10עופות מטילות על מדגרות של חלק מהתובעים; על החולים בביה"ח הפסיכיאטרי; על הנערים המתחנכים בביה"ס ועל התושבים הגרים בסמוך ועל הסביבה כולה המתפתחת כישוב עירוני. .8עיקר טרוניותיהם של התובעים כנגד הלול היא האפשרות המסתברת, כי באיזור יופץ ריח חריף של הפרשותיהם של העופות. יש לזכור כי המדובר ב-000, 10עופות הנדחסים בתוך תאים ואשר הפרשותיהם יורדות ונופלות מתחת ללול. הלול הוא לול-רשת מוגבה מפני הקרקע בגובה רב וההפרשה נופלת על פני הקרקע ומצטברת עד לתום עונת הגידול. בתום עונת הגידול נכנס טרקטור מתחת לרצפה המוגבהת הנ"ל ועומס את ההפרשות, המכונות בשפה מקצועית "לשלשת" ובלועזית (droppings) על כף הטרקטור ומשם על משאיות המעבירות הלשלשת לצורך זיבול במקומות אחרים. כלומר, בין תחילת עונת הגידול ועד לסיומה מצטברת הלשלשת, שכבה על גבי שכבה - עד אשר בתום עונת הגידול מוצאת הלשלשת מהמקום, בדרך-כלל במזג אוויר ישראלי טיפוסי, מספיקות השכבות התחתונות של הלשלשת להתייבש ולהתגבש - כך שבזמן ההעמסה והפינוי נוצר אבק. השכבה העליונה גם היא מתייבשת אחרי שעות אחדות - אא"כ נוזלים מים עליה בגלל תקלה במערכת השקיית העופות או מכל סיבה אחרת. כששאלתי את אחד המומחים אם ניתן לפנות את הלשלשת מהמקום בתדירות גבוהה יותר ולא להמתין לסוף העונה - הוסבר לי כי הדבר איננו מעשי, מאחר ואם יוכנס טרקטור מתחת ללול בזמן שנמצאים בו עופות - הרי רעש הטרקטור עלול לגרום לחרדה ויפגע בהטלה ובתפוקת הביצים. על המטרד שעלול לגרום זבל בעלי-חיים מצאתי בספר שגיליתי בספריית בית-המשפט המחוזי בתל-אביב והכוונה לספר: operative publishing co., rochester, new environmental rights and-the lawyers co) remedies . 1Vol( 1972, yorkבעמ' 91בספר הנ"ל נאמר: There is no ....or from garbage, or from the keeping of animals" Offensive odors constitute a nuisance, but each case must be general rule applicable in all cases for determining when . Decided upon to its own peculiar facts, taking into consideration"the location and all the surrounding circumstances ובעמ' 92נאמר: Where a defendant maintained a dumping ground for" Plaintiff's house, which gave rise to unsanitary conditions garbage, stable manure, and other refuse in a ravine near the Causing a stetnch, and several members of the plaintiff's Maintained, this was held to be sufficient to support a finding household suffers with fevers during the time the dump had been That the defendant was maintaining a nuisance which interfered . With the plaintiff's right to comfortable enjoyment of life and"property .9גם חוות-הדעת שהוגשה מטעם מומחה התביעה לבעיות זיהום אוויר ואקולוגיה, ד"ר דביר (ראה מוצג ת/2) תומכת בגישה זו. בסופה של אותה חוות דעת מצוייה רשימת האסמכתאות עליה היא מסתמכת. לענין שיטת הצטברות הפסולת מתבססת חוות הדעת על האסמכתא ת/4 הקובע בין היתר: With the advent of high density laying flocks the litter system" dry enough at densities of one square per bird or less. Because for laying hens in disappearing. It is difficult to keep litter Collected in shallow pits that are cleaned frequently with under cages in modern poultry operation. The manure may be of this, manure is collected in pits under slat or wire floors or ."mechanical cleaners or garden tractors withe side blandes אין מחלוקת, כי סוג הלול שהנתבעים מתכוננים להקים על אותה חלקת אדמה, הוא מסוג הלול המתואר בקטע שצוטט לעיל, דהינו רצפת רשת שבעדה צונחת הלשלשת כלפי מטה ודחיסתם של אלפי עופות בשטח צר יחסית, וניקוי הלשלשת בתום העונה באמצעים המיכניים שתוארו לעיל. על השפעת לול שכזה על הסביבה הקרובה דן הקטע המופיע במוצג ת/ 3המהווה אסמכתא לחוות דעתו של ד"ר דביר, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן: When consideration is given to the large quantities of manure" generated in these confinement operations and to the fact that . Agricultural acreage in these areas is wieding to suburban"development, environmental problems become apparent במקרה שבפני, אין הלול מיועד להקמה בפרברים או בשוליהם אלא בלב לבה של העיירה הוד-השרון, וכפי שציינתי מקודם בקרבת הרחוב הראשי של העיירה המהווה את דרך המלך מפתח-תקוה בדרום לחיפה בצפון. .10פסיקה ישירה בנושא מפגע הזבל של עופות לא מצאתי, אולם בפס"ד עתיק ביותר בענין זבל חזירים הנושא נדון. הכוונה היא ל- (1774-1558) , Aldres's case[6] . 622All e.r. repשם נקבע: Sty so near the house of the-similarly the erection of pig" ."plaintiff that the air is corrupted by the smell is actionable פסק-דין ישראלי בנושא של צו-מניעה בגין מטרד של ריח הוא ע"א 302/63 חיה רייס נ' לותר קופף ואח’, [3], אם כי הריח שם לא היה ריח צואת עופות או חזירים או בעלי-חי אלא ריח הנוצר מצליית בשר בבית-קפה המשרת את לקוחותיו במשך היום והצליה בוצעה בחצר בית-הקפה. כל הערכאות שדנו בענין הנ"ל החליטו לאסור על המערערת את המשך הצליה אפילו נהגה כך במשך 10שנים. וכך קובע כב' השופט ברנזון בעמ' 315 "צר לי שצו-המניעה מצר את צעדי המערערת ומקפח את פרנסתה. אבל כל מי שמנהל עסק חייב לנהלו באופן כזה שלא יפגע פגיעה של ממש בנוחותם וברווחתם של השכנים כשהם משתמשים ברכושם כדרכם של אנשים רגילים, שאינם בעלי רגישות מיוחדת. כל אדם זכאי לעשות שימוש רגיל ומקובל בנכסיו ולשאוב מהם הנאה מתקבלת על הדעת "מתוך התחשבות טיבם ובמקום המצאם" (סעיף 45(1) לפקודת הנזיקין האזרחיים). לכן, הבעיה הגדולה בכל מקרה היא למצוא את שביל הזהב בין תביעות מנוגדות של בעלי נכסים סמוכים, שכל אחד מהם יוכל להשתמש בנכסיו הוא שימוש סביר בלי שיקופח אינטרס לגיטימי של זולתו. המבחן איפוא מבחן הסבירות מנקודת ראותם הכפולה של אדם ושכנו "הסבירות נבחנת לא רק מנקודת ההשקפה של נוחיות הנתבע אלא היא חייבת לקחת בחשבון באותה מידה את האינטרס של המחזיקים השכנים, לא די לשאול: האם עושה הנתבע שימוש ברכושו בדרך שיכלה להיות סבירה אילמלא היה לו שכן? השאלה היא: האם הוא משתמש בו באופן סביר בשים לב לעובדה שיש לו שכן?" (פלמינג, על דיני הנזיקין, ע' 401). מה שהמשיבים נדרשים כאן לסבול איננו מסוג הדברים הפעוטים "אשר עליו לא יתלונן כל אדם בעל תבונה ומזג רגילים בנסיבות הנדונות" (סעיף 3לפקודת הנזיקים האזרחיים). ההפרעה היא רצינית וממשית שאין לדרוש מהם שיעמדו בה לאורך ימים וכן אין הם חייבים להתאים את השימוש בדירותיהם לנוחיות המערערת". .11במקרה דנן קובע ד"ר דביר (מומחה התובעים) בסיכום חוות דעתו (דף 5לת/2): "ההגדרה המקובלת לזיהום אויר והמשמשת בסיס לתחיקה הענפה בארצות המפותחות, כולל ישראל, היא: זיהום אויר הוא מצב בו נמצאים באויר הננשם מזהמים שונים (גזים וריחות, חלקיקים מוצקים ונוזליים) ואשר ריכוזם באויר ו/או משך הזמן של המצאותם בו, עלולים להזיק ואף לסכן את בריאות האדם, או להפריע לו להנות מחייו התקינים, מרכושו, מעסקיו ומעסוקיו. לפי הגדרה מקיפה זו אין ספק שהריחות הרעים ומזהמי האויר העלולים להפלט מלול התרנגולות הנ"ל ממלאים את הקריטריונים שבהגדרה" (הדגשה שלי - א' ג'). על העובדה כי הלשלשת מהווה או עלולה להוות מפגע תבראותי, אפשר ללמוד מהחוברת "מימשק להקות הטלה" שהוצאה ע"י משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, המחלקה לעופות (מוצג נ/2) שהוגשה דווקא ע"י הנתבעים. בע' 59לחוברת הנ"ל נקבע: "הזבל הרטוב הינו מטרד אקולוגי תברואתי, בעיקר בקיץ. וגורם לריחות, זבובים וחרקים, ישנו קושי גדול בפינוי הזבל הרטוב מהלול, ישנו הפסד ערך גדול". ולאחר מכן קובעים מחברי החוברת מספר אמצעים כדי לשמר את הזבל מאחר והזבל "משמש נכס יקר לחקלאי בהתחשב במחירים הגבוהים של הזבל החימי". כלומר, הדגש באמצעים הנ"ל שפורטו בחוברת הוא שמירת הלשלשת "כדי להפיק ממנו את מרבית התועלת" ולאו דווקא כדי למנוע את המפגעים שעלולה לגרום הלשלשת לתושבי הסביבה. הסיבה לכך היא כי מחברי החוברת יוצאים מתוך הנחה כי הלול החדש שיוקם יהיה במרחקים שקובעים התקנות שפורטו לעיל משלוחה אחרת. (ראה דף 22לחוברת). (מענין שלדעת מחברי החוברת המרחק של לול חדש ממדגריה צריך להיות במרחק של 500מ' ולא רק 300מ' לפי התקנות - כנראה עקב החשש של אפשרות הדבקת האפרוחים בני יומם במדגרה ממחלות של העופות בלול המטילות). .12בהתחשב בכך, כי בבית הספר מוסינזון מתחנכים מאות נערים (חלק בתנאי פנימיה). וכי בביה"ח שלוותא המהווה את בית-החולים המרכזי באיזור מאושפז מספר רב של חולים, ובהתחשב בכך כי בתי המגורים של חלק מהתובעים נמצא בקרבת מקום - הרי נראה לי, כי עד כמה שיהיה הלול החדש מודרני ומצויד במיטב האביזרים המשוכללים, עלולים כל אותם אנשים שצויינו לעיל, לסבול ממטרד של ריח חריף שיבקע מצואתם של 000, 10מטילות שישוכנו בלול, צואה שתהיה גלויה ופתוחה עד לפינויה בסוף העונה (עונת הגידול). לדעתו של "דר דביר, כמות הלשלשת שתצטבר במשך עונה תסתכם במאות טונות!!! - אם כי נראה לי, כי החישוב המהיר שעשה באולם המשפטים כשנתבקש לכך, היה מוגזם. אולם גם אם נניח כי המדובר שלא במאות טונות אלא בעשרות טונות בלבד - הרי ברור כי המדובר בכמות גדולה ביותר של לשלשת שריחה אינו נעים במיוחד גם לגבי מי שעיסוקו בגידול עופות, על אחת כמה וכמה לגבי ציבור זה הנמצא בישוב עירוני, כאשר חלק ממנו נמצא בריכוז מחשבתי עקב לימודיו, חלק ממנו נמצא בתהליך ריפוי והחלמה עקב מחלתו וחלק ממנו נמצא בביתו ומצפה להנות ממנו הנאה סבירה. אין חולקין על כך בין המומחים, כי ככל שהלשלשת רטובה יותר כי אז מידת הסרחון ממנה גדולה יותר. לפיכך, מגזים מעט המומחה מטעם התביעה באטיות התייבשותה ואילו המומחה מטעם ההגנה (פרופ' שלף) מגזים מעט במהירות התייבשותה. אליבא דפרופ' שלף, הלשלשת נפלטת כבר במצב גבישי יבש - אולם אינני מקבל את גירסתו זו. אין צורך בידיעה שיפוטית או בביקור בלולים כדי להעדיף בנקודה זו את דעתו של ד"ר דביר בנושא רטיבותה של הלשלשת. ברור שבישראל, להבדיל מארצות אירופיות, הרי תהליך התייבשותה של הלשלשת מהיר יותר עקב התנאים האקלימיים במדינה. יחד עם זאת יש לזכור כי במדינה זו קיימים גם כן עונות הסתו והחורף וברור שבעונות אלה תהליך ייבוש הלשלשת איטי יותר, אם בכלל. כן אפשר וצריך לקחת בחשבון את האפשרות של תקלות אפשריות במערכת השקיית העופות (ע"י כוסיות מים המתמלאות בצינורות) ומאחר ואין רצפה ללול (רצפת רשת) והמים הניגרים נשפכים על הלשלשת שמתחת. מכאן אני קובע כי עקב פעילותן של 000, 10העופות תהיה תמיד שכבה עליונה לחה בלשלשת המצטברת - ובכך תהווה מקור תמידי של ריחות רעים מהלול, ברור שעצמת הריח תשתנה מפעם לפעם בעונות השנה השונות ובחילופי כיווני הרוחות - אולם בכל מקרה חלק מהתובעים ייאלץ להריחו. אם הרוח תהיה מזרחית יסבלו בעיקר התובעים הנמצאים ממערב ללול, ואם הרוח תהיה מערבית הרי הסובלים העיקריים יהיו מאות החולים והנערים בשני המוסדות שצוינו לעיל. הרכבו המדעי של הריח מפורט בהרחבה בחוות דעתו של ד"ר דביר (ראה דף 1לחוות הדעת מלמטה) - אולם גם ללא ניתוח מדעי של הריח - נחה דעתי הן עפ"י חוות הדעת והעדויות והן עפ"י נסיון אישי של כל יליד ארץ זו - כי הריח הוא חריף שבקרב אוכלוסיה גדולה כמו אוכלוסית התובעים יימצא חלק ממנה אשר יסבול ממנו. .13אמנם פרופ' שלף (מומחה הנתבעים), שהינו מומחה בעל שיעור קומה ובעל רשימת תארים מרשימה - חולק בצורה ציורית על חוות דעתו של ד"ר דביר, בין היתר, בנידון הריח. כדי להמחיש את אותם חלקים בחוות דעת ד"ר דביר, אשר אין בהם מן הדיוק המדעי הצרוף ואשר בהם משתמש ד"ר דביר בביטויים עממיים בלשון הדיוטות - משתמש פרופ' שלף בעצמו בלשון שאינה מדעית צרופה ואף עובר לציטוט שירה כמו למשל בדף 3לחוות דעתו: "כבר שר המשורר על "ריח הזבל ניחוח חציר" וסביבה כפרית פסטורלית (על אף קרקור התרנגולות, געית הפרות וצהלת הסוסים - וכמובן זבליהם) נחשבה לאידיאלית לרווחתו הנפשית והגופנית של האדם". אולם, יש לזכור, כי במקרה דנן קדמו מגוריהם ועסקיהם של התובעים את הקמת הלול, ואין הנתבעים יכולים לכפות על התובעים "סביבה כפרית פסטורלית" כאשר כל התובעים מתאחדים כאחד כנגד המגמה להשכינם בסביבה שכזו. יתכן ופרופ' שלף הנכבד בנפשו עורג לסביבה שכזו - והרקע המדעי שלו ותולדות חייו (כפי שתיארם בבריה"מ) אכן מצביעים על חיבתו לצורה זו של חיים - אולם יש חולקים על דעתו זו, מכל מקום התובעים כולם אינם מבקשים לשנות את אורח חייהם ואכן (ויתכן לצערנו) תהליך החיים של החברה המודרנית הוא חדירת חיי העיר לכפר ולא להיפך - למגינת לבם של אנשים טובים כמו פרופ' שלף, ויתכן כי גם אני, אישית, הייתי מעדיף חיים שכאלה. אולם המבחן שקבעה הפסיקה ובמיוחד בפס"ד אתא [2] שצוטט לעיל, הוא מבחן אובייקטיבי בהתחשב ב"טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה" ובהחילנו מבחן זה הרי כל החברה הנמצאת מסביב ללול הכוללת מספר רב של אנשים - מול שני הנתבעים לבדם - מתנגדת חריפות לשינוי אורח חייהם. .14בדף 6לחוות דעתו קובע פרופ' שלף את עמדתו בנושא הריח כדלקמן: "עקב מבנה איזור הזבל בלול הנדון, ריכוז הרטיבות הנמוך, ההגנה בפני הרטבה, פתיחות האיזור לייבוש וההרכב הקרישי-גבישי של לשלשת המטילות שבהם מדובר, נמנעת יצירת ריחות חריפים כך שהטווח להרגשת סף הריח הינו כ- 25מטר ואם נוסיף טווח בטחון נוסף כ- 25מטר נוספים הרי בטווח של - 50מטר אין סכנת ריח מטריד כלשהוא בתנאים רגילים של הפעלה תקינה (הדגשה שלי - א' ג'). קביעת המרחקים בנושא סף הריח איננה מעוגנת במדידות מדעיות או בהתבססות על ספרות מקצועית או מחקרים אלא על התרשמותו של המומחה בביקורו בלולים. נראה לי, כי בקביעתו זו של מומחה ההגנה הוא הגזים בקביעת מרחק הבטחון, ואם נזכור כי בית התובע 9נמצא רק במרחק של 90מטר מהלול הנדון - ראה סעיף 7לפסה"ד - הרי נראה שחלק מהתובעים נמצאים ממש על סף מרחק הריח. כל זאת כל עוד המדובר "בתנאים רגילים של הפעלה תקינה" - אולם מה יקרה אם עקב תקלה שבתפעול הלול תגבר רטיבות הלשלשת והיא לא תתייבש במהירות הרצויה ומה יקרה כאשר עקב תנאים אקלימיים מיוחדים תנשובנה רוחות אשר תעברנה את הריח לצד זה או אחר של הלול - הרי ברור כי אז יגיע הריח למרחקים ארוכים יותר. (אפילו לדעת פרופ' שלף). .15מכל האמור לעיל, הנני קובע, כי קרוב לוודאי יווצר נזק לסביבה השכנה של מפגע ריחות עפ"י המבחן של תביעות quia timet ומפגע זה יהווה מטרד לתושבי הסביבה הן עפ"י דיני מטרד עפ"י פקודת הנזיקין והן כמיפגע במשמעותו בסעיף 3לחוק למניעת מפגעים. תשכ"א- 1961(חוק כנוביץ) [5]. .16לא הייתי נעתר לתובעים בתביעתם לצו מניעה כנגד הקמת הלול רק בעילת הריח ויתכן והייתי קובע תנאים מגבילים לצמצומו של מפגע זה - אולם כאשר נוכחתי כי קיימים גורמים נוספים העלולים לגרום לנזק לתושבי ועסקי השכנים - הרי הצטברותם של כל הגורמים הנוספים למיקשה אחת של מפגע כולל - מביאים אותי לכלל מסקנה שאין להרשות את הקמת הלול במיקומו הנוכחי, עם כל הצער ועל כל הסימפטיה שיש לי אל הנתבעים שמקיימים מצווה של עבודת כפיים יצרנית וברוכה. .17גורם חשוב שיש להתחשב בו הוא הנזק הצפוי. העלול לפגוע במדגרות התובעים הנמצאות באיזור מקדמת דנא ואשר מרחק הבטחון שבינן לבין הלול קצר מדי בנסיבות המקרה. בנדון זה אינני מקבל את דעתו של ד"ר מיכאל נוה (נ/8), שלפיה קובע הוטרינר כי הלול לא יהווה גורם מסכן למדגרות הסמוכות. לדעת המומחה, המרחק בין המדגרות ובין הלול הוא "רב" וכן מהסיבה הנוספת שהעופות שיאכלסו את הלול יגיעו ללול בגיל 3חדשים לאחר שעברו בדיקות רפואיות מקיפות, לגבי המרחק - הרי הוא קצר הן לפי הקריטריונים של התקנות (מרחק נדרש 300מ') ושל חוברת משרד החקלאות (נ/2). (ראה גם "הנחיות למרחקי הצבת לולים" מוצג ת/7). נראה לי, כי גם בפיקוח קפדני ביותר (ואינני מפקפק בכישוריהם המקצועיים של הנתבעים ובכוונתם להנהיג במקום את מיטב השכלולים ומערכת בקרה משוכללת וקפדנית) עלול להשתרבב עוף חולה אחד לאוכולסיה כה גדולה של 000, 10עופות, יש לזכור כי אזור השרון בפרט ושטח מדינת ישראל בכלל הוא איזור מועד למחלת הניו-קאסל (ראה המאמר המקיף והמענין על מחלת הניו-קאסל שצורף לראיות התביעה ואשר סומן ת/5). בהקמת לול במרחק מה סמוך למדגרות פעילות אלה של התובעים אנו מעמידים בסיכון את עמל חייהם של בעלי המדגרות שהצטרפו כתובעים לתביעה זו - ונראה לי - שכאשר אנו מעמידים זה מול זה את האינטרסים של הצדדים לפי המבחן של "מאזן הנוחיות" המקובל בפסיקה, הרי הכף נוטה באופן ברור לזכות התובעים ולחובת הנתבעים. בנדון זה, מקובלת עלי עדותו של ד"ר מיכאל מרוז המועסק על-ידי משרד החקלאות והמשמש בתפקיד של מנהל המעבדה למחלות עופות. מומחיותו של העד, שהינו בבחינת עד אובייקטיבי נוכח מעמדו הציבורי. היא טיפול בנושא מניעת מחלות וריפוי מחלות (העד הינו וטרינר בהכשרתו). כן משמש העד בתפקיד סגן הרופא הראשי במדינה למחלות עופות. בעדותו בפני כפי שמפורטת בדף 27לפרוטוקול שורה 20ואילך אומר העד: "כשהוצאו תקנות המדגרות, התייחסו למדגרות קיימות וחדשות. ואז נקבעה תקנה - שמדגרה חייבת להיות, מרחק 500מ' ממקום שמוחזקים בו עופות, וזאת משום שנשקפת סכנה למדגרות לאפרוחים מעופות בגילים אחרים שבסביבה. ישנה סכנה של העברת מחלות מעופות מבוגרים לעופות צעירים - אפרוחים. יש מחלות מועברות ע"י פקטור מוביל פיזי, מכוניות, אנשים, צפורים, נברנים - ויש כאלה מועברות ע"י הרוח - מאח ומדגרות מפיצות חומר להרבה מאד משקים, יש חשיבות רבה שהאפרוחים היוצאים משם יהיו עד כמה שניתן נקיים מכל מחלה. אנו משתדלים מאד להקפיד שהמרחק הזה יהיה מקסימלי כאמור במדגרות חדשות שיוקמו - 500מ' מרחק. הכוונה היא לצו פיקוח מצרכים ושירותים (מדרגריות), תשכ"ז-1967, ק"ת 2022עמ' .1942אנו עוסקים בביולוגיה, יכול להיות מקרה שיקרה במרחק פחות מ- 500ולא יקרה מעל 500ולהיפך. אבל מתוך נסיונות שנעשו בחו"ל נקבע - שככל שהמרחק גדול יותר, הסכנה להדבקות ממחלה פחותה ולהפך". קביעותיו החד-משמעיות של העד, לא הופרכו בחקירה שכנגד, ובנדון החשש למדגרות הקיימות שבסביבה - אני מעדיף את עדותו של ד"ר מרוז על מומחה ההגנה (ד"ר נווה). וזאת מהסיבה שד"ר נווה אינו שולל את אפשרות הסכנה אלא רק ממעיט מסיכויי גרימתה - ובית המשפט אינו יכול להסתפק בתקוות אופטימיות בלבד, שיכולות שלא להתגשם, ובכך לסכן להקות של אפרוחים בני-יומם הבוקעים במדגרות והנשלחים מיד לחו"ל במסגרת יצוא אפרוחים (מלבד השיווק בתוככי ישראל). הנזק הישיר ו/או העקיף העלול להגרם לענף יצוא האפרוחים של המדינה - איננו נמדד רק בערך הכספי אלא גם בפגיעה במוניטין של ענף יצוא זה, וכאמור הוברר כי מדגרות התובעת 4עוסקות בעיקר ליצוא, והן משווקות חלק ניכר ממיכסת יצוא האפרוחים לחו"ל. .18כתוצאה מהעובדה שמצטברת מתחת ללול כמות ניכרת של לשלשת שחלקה העליון בדרך-כלל רטוב - וכאשר מקום המצא הלשלשת פתוח מכל עבריו - הרי לדעת מומחי התביעה קיים גם חשש של מטרד לתושבי הסביבה מיתושים, חרקים, זבובים, מכרסמים ונברנים למיניהם (להלן - "מזיקים"). אמנם לדעת פרופ' שלף, מטעם ההגנה, הרי קיימים מזיקים כאלה גם ללא לולים בסביבה - אולם אין צורך להיות מומחה כדי להבין כי לשלשת פתוחה ורטובה עלולה להגביר את כמות המזיקים בסביבה הסמוכה. אמנם אפשר להתגבר ע"י כל-אחד מהמזיקים שצוינו על-ידי ריסוס מתאים או אמצעי הדברה אחרים אולם הסכנה הפוטנציאלית קיימת כל הזמן ואי-הקפדה (אפילו ארעי בלבד) עלול לגרום למטרד רציני לדיירי הסביבה. כפי שכבר ציינתי אני יוצא מתוך הנחה כי הנתבעים מתכוננים לתפעל את הלול בצורה המקצועית ביותר, אולם הנתבעים לא יהיו במקום 24שעות ביממה בכל ימי השנה - וכך עלול להווצר מצב שבגלל אי-הקפדה אפילו רגעית על תנאי תברואה מתאימים עלולים המזיקים הנ"ל להתרבות, ולפרוץ לאזור מסביב. כל עוד מצטברים מתחת ללול עשרות טונות של לשלשת - קיימת הסכנה הפוטנציאלית האמורה, תוצאה הגיונית זו, אפילו שהיא ברורה לכל בר-בי-רב הרי היא נתמכת גם בעדויות מומחים לרבות עדות התברואנית רבקה פדוסוקר שעדותה מפורטת בדפים 39- 38לפרוטוקול. עדותה זו של התבראונית, שהינה הנדסאית לאיכות הסביבה נתמכת גם ע"י ד"ר מרוז שכישוריו פורסו בפרק של פגיעה צפוייה באפרוחי המדגרות, וגם בעדויותיהם של התובע 3(מר בראון) וגם התובע 7(מר שרייבר) שהינם בעלי מדגרות ולולנים בעלי נסיון - ושעדויותיהם בנושא זה מקובלות עלי. אמנם פרופ' שלף בדעה שיכולים להיות גם מזיקים-בוילה, וזה ברור שאם מחזיקי וילה יזניחו את כל כללי התברואה עלולים להתרבות שם מזיקים. אולם אין צורך לסיים לימודים בטכניון כדי להבין כי במקום שנמצאים במקום פתוח 000, 10עופות כשצואתם מצטברת לה מתחתם ומתפנה רק בתום העונה - הרי תנאי התברואה במקום שכזה קשים יותר ממקום מגורי אדם השומרים על תנאי תברואה מקובלים. יתכן ומטרד המזיקים כשלעצמו - איננו מספיק למתן צו-מניעה קבוע, כפי שהבעתי דעתי כאשר דנתי בנושא מטרד הריח - אולם כאשר מצטברים מטרדים אחדים כמו ריח, מזיקים, סכנה הדברות במחלות לאפרוחים ועוד פגעי בישין כפי שיפורטו להלן - הרי נוסף משקל נוסף לכף מאזן הנוחות לטובת התובעים. .19טענה נוספת של התובעים היא אפשרות של חשיפת תושבי הסביבה למחלות, כאשר ד"ר דביר בדעה כי עלולים להגרם המחלות הבאות: החרפת מחלות ותגובות אלרגיות של העור; התקפים אסמטיים בדרכי הנשימה; פגיעה במערכת הנשימה; תגובות של שעול, הקאות, התעטשות, בחילות, כאבי ראש; הפרעות בדרכי העיכול ועוד. אמנם ד"ר דביר איננו רופא למחלות בני-אדם, אולם הוא מציין מספר אסמכתאות בנושא זה, בהעדר ראיות נוגדות - נראה לי שיש ממש לחשש שמעלה ד"ר דביר ובמיוחד לגבי אנשים שהינם אלרגיים לריח, לאבק, ולמזיקים, בהקשר זה עלי לציין, כי הוכח כי בני-ביתם של חלק מעדות התביעה הכוונה לעדות-התובעות דאום ורושנסקי - סובלים מבעיות כרוניות של ברונכיטיס ואסטמה, ולגבי בני ביתם של תובעות אלה החשש רב יותר. .20בהקשר זה יש לציין מטרד נוסף שמעלה ב"כ התובעים והוא מיטרד האבק. אמנם האבק עלול להגרם (וכמעט ודאי שייגרם) כאשר יפונה מצבור הלשלשת למשאיות בתום עונת גידול העופות, ואפילו שפעולה זו של פינוי איננה מתקיימת במשך זמן ממושך - הרי גם אז ע"י פיזור האבק בשעת ההעמסה יכולה להגרם אי-נוחות לתושבי הסביבה ובמיוחד לאלה הסובלים מברונכיטיס ומאסטמה. .21תיאוריה מענינת מעורר ב"כ התובעים כאשר הוא טוען כי המטרדים האמורים עלולים לגרום נזק נפשי לתושבי הסביבה, להבדיל מנזק פיסי וזאת במיוחד לגבי אוכלוסית החולים בבית-החולים שלוותא הסמוך שהינו בית מרפא ואישפוז לסובלים ממחלות נפש. בנדון זה מסתמך ב"כ התובעים על עדותו של פרופ' דוידסון (עת/12) שהינו בעל-שם במקצוע הפסיכיאטריה ואשר מנהל את בית-החולים (תובעת 2). מנגד העיד ד"ר משה זוהר, שהוא סגן הפסיכיאטר המחוזי בתל-אביב. לדעתו של האחרון לא נערך מחקר מקצועי על השפעת הלול על חולי נפש (דף 70לפרוטוקול שורה 15). הן פרופ' דוידסון והן ד"ר זוהר מסתמכים בחוות דעתם לא רק על נושאים שבתחום ידיעותיהם הספציפיות (וד"ר זוהר מסתמך על ביקורים שלו בלולים (לקרובים שלו יש לול), אלא גם בנושאים שלא בתחום מומחיותם, כמו, גזים רעילים וכיו"ב. לדעתו של ד"ר זוהר, אין חולי הנפש שונים מחולים אחרים, וטיפול בחולי נפש צריך להתבצע ומתבצע בסביבתו הטבעית של החולה ולא בתנאים סטיריליים. אין ברצוני להכריע בין שני המומחים הנ"ל, באשר שניהם עשו עלי רושם מקצועי, מהיימן ומדעי. יחד עם זאת כאשר גם ד"ר זוהר מגדיר את אוכלוסית הנמצאים בבית-החולים "שלוותא" כחולים, הרי סביר להניח כי חולה רגיש יותר מאדם בריא למיפגעים שונים. ואם הצבענו על מפגעים ומטרדים העלולים להגרם לתושבי האיזור הרי הדעת נותנת כי חולי שלוותא יהיו רגישים יותר למפגעים שכאלה. אם כתוצאה ממשפט זה ייערכו מחקרים בנושא זה בתחום הפסיכיאטריה - הרי יהיה שכר לעמלנו במשפט זה. .22גם בנושא של החשש להפחתת ערך נכסיהם של התובעים - אני מעדיף את גירסתם של התובעים על אלה של הנתבעים. בנקודה זו העלו הצדדים, ביסודיות שאיפיינה אותם במשפט זה, שמאים בעלי דעות נוגדות. מטעם התובעים העיד השמאי יציב, אשר הגיש את חוות הדעת ת/ 10(עדותו רשומה בדפים 51- 50לפרוטוקול). ומטעם הנתבעים השמאי יצחק שלו אשר הגיש את חוות הדעת נ/ 5ואשר עדותו רשומה בדפים 75- .74מבלי להתעמק יתר על המידה בחוות דעת השמאים הנ"ל ועדותם בביהמ"ש - נראה לי, שבמכירת נכס הסמוך לחלקת האדמה שבה מבקשים הנתבעים להקים את הלול, ממוכר ברצון לקונה ברצון - הרי קל יהיה יותר למכור נכס שכזה אם לא יהיה בסביבה לול גדול של עופות מאשר יהיה בו לול שכזה. ועל סוג מסויים של אוהבי טבע פסטורלי - הדבר לא ישפיע על רצונם לרכוש את הנכס, אולם לגבי האדם הסביר אשר מבקש להתגורר בישוב מסוג זה של העיירה הוד-השרון לפי איפיון התפתחותה כיום - הרי יש רגלים לסברה כי רוכש כזה עלול להרתע מרכישה שכזו. בהקשר זה עלי לציין את עדותו של עו"ד יצחק קדמי (עת/ 15- דפים 57- 55לפרוטוקול) אשר שימש בעת מתן העדות כראש הרשות המקומית ואשר פירט בפני בית-המשפט את כיוון התפתחותה של העיירה הוד-השרון ואת אופי המגורים והמתגוררים בה. כאשר קהל רוכשי נכס פוטנציאלים מצטמצם - הרי בחוקי כלכלה של היצע וביקוש יש חשש כי המחירים שיוצעו למוכרים ברצון יהיו נמוכים יותר מאשר המחירים שיכולים להתקבל היום עבור אותם נכסים, כאשר לא הוקם הלול ולא שוכנו בו עופות. .23העולה מן המקובץ הוא שהתובעים הוכיחו: א. מטרד צפוי של ריח; ב. פגיעה צפויה בריאותם של האפרוחים במדגרות הסמוכות; ג. חשש לריבויים והתפשטותם של מזיקים (נברנים, יתושים, זבובים וכיו"ב); ד. חשיפת בני-אדם למחלות ובמיוחד רגישים לאלרגיה וסובלים ממחלות כרוניות; ה. מטרד צפוי של אבק; ו. חשש להשפעה מזיקה על חולי הנפש בבי"ח הסמוך; ז. ירידה צפויה בערך נכסי התובעים ותושבים אחרים בסביבה. כל הפגיעות כפי שפורטו לעיל, יגרמו לתובעים בעת שימושם הם במקרקעיהם לאי-נוחות במידה שכזו העולה לאין שיעור מאי-הנוחות והנזק שייגרמו לנתבעים אם לא יוקם במקום הנ"ל. אמנם הנתבעים הוכיחו כי השקיעו השקעות כספיות ניכרות בהזמנת הלול - אולם לדעתי, חלקי המתכת של הלול המוזמן יכולים להיות מורכבים במקום אחר וכך לא תלך כל השקעת הנתבעים לטמיון. אין לי ספק, כי בכל מקרה ייגרם לנתבעים נזק של ממון אפילו ירכיבו את הלול המוזמן במקום אחר - אולם זה הסיכון שלקחו על עצמם כאשר תכננו את הקמת הלול באיזור מובלעת של כפר מל"ל בתוך איזור הוד- השרון. אינני רואה בפעולות התובעים משום שיהוי העלול לפגוע בזכותם לקבלת הסעד המבוקש של צו מניעה קבוע - כאשר הגישו את תביעתם במהירות סבירה עוד לפני שהורכב הלול ומיד לאחר יציקת היסודות (אשר בפעולה זו גילו הנתבעים את כוונתם להוציא אל הפועל את בנית הלול). 24סופו של דבר, הרי נראה לי כי התובעים הוכיחו את תביעתם ואסיים בציטוט מפסק-דין מענין בנושא זה של מטרד ליחיד והכוונה לפסק- הדין של . Q.b.dוהוא: . 145All 2[1961] . Halsey v. Esso petroleum co. Ltd[7] e.rאת הדברים הבאים: The law of nuisance undoubtedly is elastic, as was stated by" 'what may be called the: lord halbury in the case... He said Elasticity. A dweller in towns cannot uncertainty of the test may also be decribed as its Dwellings, and yet an excess of smoke, smell, and noise may noise as if he lived in the country, and distant from other expect to have as pure air, as free from smoke, smell, and Give a cause of action, but in each of such cases it Case whetehr it amounts to a nuisance which will give a becames a question of degree, and the question is in each ."right of action'. This is a question of fact (הדגשות שלי - א' ג'). בהחילי כללים אלה על נסיבות המקרה שבפני, הרי הצטברות המפגעים הצפויים במקרה דנן. מביאים אותי לכלל מסקנה כי התובעים זכאים לקבלת הצו המבוקש. למסקנה זו הגעתי עם כל הצער שלי, שיהיה בכך פגיעה בנתבעים שהינם אנשים חיוביים ומבקשים להקים במקום לול לתפארת ואשר המוכנים לא לקמץ בהוצאות על מנת להקטין ולצמצם את המפגעים הצפויים. .25לאור כל האמור לעיל הנני מצווה על הנתבעים, ביחד ולחוד, ו/או על אנשים ו/או עובדים מטעמם ו/או כל אחד אחר בצו מניעה קבוע המונע מהפורטים דלעיל מלבצע ו/או לעשות כל פעולת בניה ו/או כל פעולה הקשורה ישירות ו/או בעקיפין בהקמת ו/או בנית לול ו/או לולים של מטילות ו/או רביה ו/או לולים אחרים מכל מין וסוג שהוא והפעלתם לרבות הקמת ו/או חפירת בור רקב ו/או תעלות ניקוז במקרקעין הידועים כחלקה 48בגוש .6648 כמו כן הנני מחייב את הנתבעים הדדית בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 000, 100שקל. סכום ההוצאות ושכה"ט ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ה- 14לאחר שימועו של פסק-דין זה ועד התשלום המלא בפועל. .26הודע בפומבי ע"י שימוע סעיף 25לפסק-הדין, היום 15.9.84 בנוכחות עו"ד אבנת משרד זינגל) ב"כ התובעים ועו"ד ברוידא ב"כ הנתבעים.מטרד