פסק דין בפנינו ערר אשר הוגש ושעניינו למעשה, לא בערר על החלטה, אלא בבקשה למתן צו עשה אשר יורה למשיבים להגדיל את ההקצאה השנתית של מי קולחין לחוות 'צברי אורלי' (להלן: החווה), זאת לשנת 2008 וכן לשנים הבאות.כנגזר מכך, תוגדל הכמות היומית ו/או השעתית של הקולחין שיסופקו לשטחי החווה הנ"ל. יצויין למען הסדר, כי אין זה ההליך הראשון והיחיד שבין הצדדים. למעשה מתנהלות בין הצדדים מערכות של דיונים בבתי משפט שונים. גם בפנינו נדון בעבר ערר בכל הנוגע לאספקת המים אל העוררים. הערר הנ"ל נמחק. הרקע העובדתי בתמצית הוא כדלקמן: העורר הקים את חוות 'צברי אורלי'. מדובר בחווה לגידול זנים מיוחדים של שיחי צבר, ליד העיר דימונה. החווה מקבלת כיום אספקת קולחין ממכון הטיהור של דימונה. מערכת אספקת קולחי דימונה, בין השאר לחווה, הוקמה כמפעל מים שוליים להזרמת קולחין, באישורה של רשות המים (נציבות המים דאז). ההקמה היתה מיועדת גם לאספקת קולחין למטעי אשלים שנטעו ע"י יזם פרטי. יצויין כי עד לשלב זה לא סופקו קולחי דימונה לחווה (עד כמה שעולה מהחומר שהוגש לעיונינו) אותו יזם הוא זה שהגיש את התכנית לאישור נציבות המים, ובפועל הקים בעידודה ובתמיכתה את מערכת אספקת הקולחין והפך להיות ספק המים לעצמו ולעוררים. נוסיף עוד להשלמת התמונה, כי בעבר היתה גם מחלוקת עסקית בין היזם הפרטי לבין העוררים, בכל הנוגע להסדרים הכספיים ואופן סדרי אספקת המים. מחלוקת זו הוסדרה בהסכמה, ואיננו נדרשים לדון בה עוד. בערר זה מבקשים העוררים כי נורה למנהל הרשות הממשלתית למים וביוב להגדיל את הקצאת המים לחווה. לטענתו, החווה שיש בה גידול ייחודי, ככל שהדבר נוגע לחקלאות, זקוקה להקצאת מים בכמות גדולה יותר מזו המסופקת לה כעת. עוד טוען העורר, כי בפועל קיימים עודפים של קולחין במפעל קולחי דימונה. קולחין אלה מוזרמים כיום לשטח הפתוח וגורמים נזק לסביבה, כל זאת במקום לאפשר את הזרמתם לחווה באופן שבו ינוצלו המים ויתרמו להעלאת התפוקה של חוות הצברים, במקום לגרום לנזק סביבתי, או לכל הפחות, במקום שיוזרמו ללא כל תועלת לשטחים פתוחים. שמענו את טיעוני הצדדים בע"פ ועיינו גם בטיעוניהם בכתב ובכל המסמכים שצורפו והחלטנו לדחות את הערר. בטרם נפרט נימוקינו נבהיר, כי סבורים אנו שאכן ראוי, ככל שהדבר ניתן וככל שיש מי קולחין אשר אינם מנוצלים ומוזרמים לריק, לשקול בחיוב את בקשתו של העורר להגדלת ההקצאה. מפעל חוות 'צברי אורלי' הוא ללא ספק יזמות חקלאית ברוכה, המנצלת שטחים שלא נוצלו לצרכים אחרים, תוך שימוש בקולחין, באיזור צחיח אשר מדינת ישראל הגדירה אותו , מיום הקמתה, כיעד התיישבותי. ראוי כי חזון יישוב הנגב והפרחת השממה לא יהיה רק בגדר של הצהרה אלא ילווה גם בגיבוי וסיוע ליזמות וליזמים מסוג אלו של העוררים. אלא, שבמקרה זה שבפנינו עולה ממכלול הטיעונים, לרבות דברי העורר עצמו, כי בפועל לא מסוגלת מערכת הולכת הקולחין, הקיימת היום, לאפשר לחווה לקלוט כמות מים מעבר לכמות המסופקת והמוזרמת כעת בצינורות. העורר עצמו תיאר בפנינו כי לשם בדיקת האפשרות הטכנית של הזרמת כמות מים גדולה יותר בכל שעה, היה עליו לנתק זמנית את הזרמת המים לחוות האשלים, בדרך של סגירת המגוף הראשי על קו המים. מכאן עולה כי למעשה, קיימת מגבלה טכנית ליכולת ההולכה של מערכת הצנרת, באופן שאינו מאפשר, לעת הזו, הולכת כמות מים גדולה יותר לחווה. עוד נוסיף ונציין כי העוררים מבקשים להגדיל את הקצאת המים כחלק מתכנית להגדלת השטחים החקלאיים של החווה. בעניין זה סבורים אנו כי כל בקשה לבית הדין היא בקשה מוקדמת. לאחר שתאושר תכנית להגדלת החווה, וככל שאושרה, לאחר שתבוצע הפעילות בשטח, ממילא, כך יש להניח, יאשר משרד החקלאות את הגדלת הקצאת המים לחווה. לעת הזו, כאשר מערכת הצנרת מוגבלת, ולא ניתן לספק בפועל כמות קולחין רבה יותר מבלי לפגוע באספקת המים למטעי האשלים, ממילא, אין מקום להורות על הגדלת הקצאת המים. נוסיף עוד, למעלה מן הצורך, כי הוצגו בפנינו חוות דעת של מומחה מטעם העוררים ומטעם משרד החקלאות. המומחה מטעם העוררים טוען בחוות דעתו כי אם ניתן יהיה לספק כמות גדולה יותר של קולחין לדונם, ניתן יהיה להגדיל את היבול. עם זאת, משרד החקלאות אימץ את חוות הדעת של המומחים החקלאיים מטעמו, וקבע כי ההקצאה השנתית הנוכחית, ביחס לשטח הנטוע כיום, היא ברמה הנדרשת לגידול חקלאי זה, בשים לב לתנאי האיזור. לא מצאנו כי על פניו נפל פגם בחוות דעתם של מומחי משרד החקלאות ובכל מקרה, לא ניתן לומר כי הקצאת המים שנקבעה ע"י משרד החקלאות לחווה הנ"ל, היא הקצאה בלתי סבירה ובלתי מבוססת המצדיקה את התערבותו של בית הדין לענייני מים, הבוחן את החלטות הרשות המנהלית באמות מידה של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. מדובר בהחלטה שקיבלה הרשות השלטונית , על בסיס חוות דעת מקצועית, ולא מצאנו כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותנו. אשר על כן, איננו מוצאים מקום לקבל את הערר ולהורות, לעת הזו, על הגדלת הקצאת הקולחין למשיב. עם זאת, כפי שציינו, ראוי יהיה לשקול בחיוב את בקשתו של העורר בעתיד, זאת ככל שיהיו מי קולחין זמינים ובלתי מנוצלים, וככל שהעורר ו/או ספק הקולחין, ידאגו להשקיע ולהגדיל את כושרה של מערכת הולכת הקולחין ורשת ההשקיה בחווה, ובכך לקדם את התכנית הרב-שנתית (הפרוגרמה שאושרה) להגדלת שטחי החווה. במקרה זה, יהיה זה ראוי שהרשות המנהלית תשקול בחיוב את הגדלת ההקצאה של קולחין לחווה הנ"ל. בכפוף להערה דלעיל, הערר נדחה. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. חוק המים / רשות המים