בקשה לדמי תאונה - הכרה בתאונת עבודה: 1. עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר בפגיעה בידו כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. ביום 15/11/09 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע בנימוק הבא: "מעיון בפרטי תביעתך ובנסיבות האירוע, מתברר שהתאונה לא אירעה במהלך עיסוקך במשלח ידך, אלא בעיסוקך לצרכיך הפרטיים". טענות התובע 3. לטענת התובע, במועד הרלוונטי היה הוא הבעלים היחיד של חב' מיקי מוטו 2005 בע"מ, במסגרתה שימש כמורה היחיד לנהיגה על אופנוע ורכב פרטי. עוד ציין התובע, כי הוא גם ניהל באופן שוטף את ענייני בית הספר, תוך שהוא נעזר באשתו, אשר עבדה כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשרה מלאה, וכן בעובדת נוספת במשרה חלקית. התובע היה עסוק רוב ימות השבוע בהוראת הנהיגה ובניהול שוטף של העסק; לפיכך, ביצע את העבודה נשוא התובענה ביום שבת בביתו, ובמהלכה נפגע בידו. לטענתו, רצה לבנות עבור העסק מעין במה, אשר תוצב מחוץ לעסק, ועליה יחנו האופנועים שמשמשים את העסק, במטרה להציג לראווה את צי האופנועים. הדבר היה נחוץ, שכן המשרד ממוקם רחוק מהמדרכה, באופן שהקשה על הולכי רגל לראותו, מאחר והוא היה פנימי יותר משאר החנויות באזור. כמו כן, באותה תקופה הוקם בסמוך בית ספר נוסף לנהיגה, שהחל להתחרות בעסקו של התובע, כך שהתובע ניסה למצוא פתרון להבלטת עסקו. לאור כל האמור לעיל, ביום 24/1/09, בשבת בבוקר, הכין התובע בביתו את הבמה באמצעות עצים שהיו ברשותו, לאחר שפירק מיטה ישנה לפלטות ולדיקטים. כמו כן, היו ברשותו כלי עבודה אשר תמיד מצויים בביתו. כאשר נטל התובע את משחזת הזווית והחל לנסר את העץ, קפץ "הדיסק", וגרם לחתך עמוק בשורש כף ידו השמאלית. התובע הובהל לבית החולים סורוקה, עבר באותו יום ניתוח לחיבור הגידים והעצבים בידו, ואושפז למספר ימים. לשיטתו של התובע, החלטת הנתבע הינה שרירותית ולא מבוססת על עובדות. התובע טען, כי עבד בימי שבת גם מביתו, ולעיתים גם מהעסק, באופן שוטף ולפי הצורך. לסיכום טען התובע, כי התאונה אירעה תוך כדי עבודה ועקב העבודה, וזאת אף כפי שעולה מתצהירו, מהודעתו לחוקר הנתבע ומהגירסה אותה מסר לרופאיו ביום הפגיעה; כמו גם מגירסתה של אשתו, אשר תמכה במדויק בגירסתו. באשר להגשת התביעה לתשלום דמי תאונה, אותה הגיש לנתבע ואשר התקבלה על ידו, ציין התובע כי עשה זאת עקב עצה רעה שקיבל ממנהל החשבונות שלו, שיעץ לו להגישה בטרם יחלפו 90 ימים. טענות הנתבע 4. לטענת הנתבע, אין להכיר באירוע מיום 24/1/09 כתאונת עבודה. המדובר בתובע אשר היה עובד עצמאי. לפיכך, עליו חל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו. במקרה דנן, התאונה הנטענת, אשר אירעה ביום שבת בשטח ביתו הפרטי של התובע, לא אירעה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. לתאונה לא היו עדים, ואף בחומר הרפואי לא מוזכרת תאונת עבודה, כך שקשה לראות בתאונה פעולה נלווית שנכנסת בגדרה של "תאונת עבודה". עבודת הנגרות אינה פעולה אשר אותה נהג לעשות במסגרת עבודתו הרגילה. המדובר בפעולה שהיא זרה לחלוטין לעבודתו של התובע כמורה לנהיגה. כמו כן, התובע לא הוכיח דבר מעבר לרעיון בניית הבמה. התובע לא קנה קרשים או דיקטים, אלא טען כי התכוון להשתמש בכל מיני קרשים ממיטה ישנה בביתו. בנוסף, לא רכש ברגים או מסמרים מיוחדים, והשתמש בכלי העבודה שהיו בביתו. גם בפנייתו לטיפול רפואי לא קשר התובע את פגיעתו לתאונת עבודה, וזאת במשך 8 חודשים. רק 5 ימים לפני שחתם על טופס התביעה החליט הוא לפתע לשנות את סיווג התאונה ממחלה לתאונת עבודה. גם בתביעתו של התובע לתשלום דמי תאונה, אשר הוכרה על ידי הנתבע, לא טען שהאירוע קשור לעבודתו. קביעה לפיה עבודת הנגרות, אשר התקיימה בשבת בחצר ביתו הפרטית של התובע, תוכר כפעילות הנלווית לעבודה תרוקן את הפסיקה לעניין זה מתוכן, ותביא למצב אבסורדי ובלתי מתקבל על הדעת, לפיו כל בעל עסק עצמאי יזכה לכיסוי לפי פרק ה' לחוק במשך 24 שעות ביממה כולל שבתות וחגים. לסיכום טען הנתבע, כי משלא הוכח שפעולותיו של התובע ביום התאונה עלו כדי פעולות הקשורות בעבודתו, הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר כנדרש בפסיקה. לחילופין, טען הנתבע, כי במידה ותתקבל תביעתו של התובע יש להגביל את תשלום דמי הפגיעה לתקופה של שבועיים ימים בלבד, מאחר ועל פי הצהרתו בתום תקופה זו חזר לעבודה והגיע כל יום לעסק בזמן שעות העבודה, וזאת לצורך ליווי המורים לנהיגה. דיון והכרעה 5. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, ולהלן יפורטו הנימוקים לכך. 6. אין חולק, כי עסקינן בתובע אשר היה בזמנים הרלוונטיים במעמד של עובד עצמאי. לפיכך, חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק אינה חלה עליו. על כן, רובץ לפתחו של התובע נטל הוכחה מוגבר בכדי להוכיח תביעתו. הגדרתה של  "תאונת עבודה" לגבי עובד עצמאי הינה ע"פ האמור בסעיף 79 לחוק : "תאונה שארעה... תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". עובד עצמאי אינו נהנה מחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, ועליו להוכיח את שני תנאיו של סעיף 79 לחוק, כאשר המבחן שנקבע לצורך כך הוא האם נפגע בעת שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו. ראה: דב"ע  מה/0-128, זאב קליפר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 29; דב"ע נז/0-42 יהודה שטרן נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל (2) 244. בנוסף נקבע בפסיקה, כי די שהמבוטח יוכיח כי הפעולה היתה נלווית לעיסוק, ולא בהכרח כי היתה שייכת מהותית לעיסוק עצמו. ראה: דב"ע שם/0-117, אברהם ישראל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 130. 7. במקרה דנן, לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים, ולאור העדויות שנשמעו, עולה כי נתקיימו דרישות החוק והפסיקה במקרה דנן. ונפרט. 8. לאחר שמיעת עדותו של התובע, אנו מוצאים כי עדותו מהימנה עלינו עד מאד. אנו מקבלים במלואה את גירסתו של התובע לקרות האירועים, כפי שתוארה על ידו בעדותו בפנינו. תוכן העדות תאם את האמור בתצהירו של התובע, וכן את האמור בהודעתו לחוקר המוסד מיום 9/11/09 ובכתב התביעה. גירסתו של התובע לא נסתרה בבית הדין במסגרת חקירתו הנגדית, אלא להיפך. התובע העיד באופן מדוייק וברור, וענה על שנשאל באופן מהיר וקולח. התובע השיב על כל שנשאל, ללא כל התמהמהות מצידו, וניכרו בעדותו אותות האמת. לאור התרשמותנו זו, אנו מקבלים את גירסת התובע, לפיה נפגע עת עסק בבניית במה עבור עיסקו. השתכנענו כי התובע אכן החל לבנות במה מעץ, כדי להציב ולהציג עליה אופנוע, וכל זאת בכדי לקדם את עסקו. 9. די היה באמור לעיל כדי להביא לקבלת התובענה. ברם, לכל האמור לעיל יש להוסיף את הנדבכים הבאים, אשר תומכים בגירסתו של התובע. בנוסף, נתייחס להלן גם לטענות הנתבע. 10. בנוסף לתובע העידה בפנינו גם רעייתו, אשר הגישה תצהיר עדות ונחקרה בחקירה נגדית. אנו מקבלים במלואו את האמור בתצהירה ובעדותה של אשת התובע, אשר עדותה מהימנה עלינו עד מאוד, ואשר גם בה ניכרו אותות האמת. האמור בתצהירה של אשת התובע לא נסתר במהלך עדותה בבית הדין. אמנם, אשת התובע העידה כי לא הייתה בצמוד לתובע ברגע בו קרתה התאונה, אולם היא נכחה בבית, בסמוך למקום, ואף הסיעה את התובע מיד לבית החולים. עוד עלה מעדותה של אשת התובע, כי התובע היה עובד במשך שנים בביתו, עת היה מתקן אופנועים של בית הספר לנהיגה אותו ניהל. אשת התובע העידה שידעה על הבמה אותה תכנן התובע לבנות, וזאת בכדי לקדם את העסק על רקע התחרות העסקית שנכפתה עליו. עוד העידה אשת התובע, כי התובע אמר לה בזמן אמת, שנפצע בזמן שניסה לחתוך את הקרש לשם בניית הבמה. יצוין כי אשת התובע לא נחקרה על האמור בתצהירה בכל הקשור לטענותיה שבשבתות רבות התובע עבד בעבור העסק, ושמלבד תיקון אופנועים ביצע פעולות נוספות; כגון צביעת העסק, גיזום הצמחייה, בניית עגלה, העלאת אופנוע לגג, הרכבת סככה וכו'. בהקשר זה יצוין, כי גירסתה של אשת התובעת חיזקה וביססה את גירסתו של התובע, לפיה היה נוהג לעבוד בשבתות לפי הצורך, תוך ביצוע פעולות שונות, וכל זאת למען קידום בית הספר לנהיגה שבבעלותו. 11. עוד עולה מעדותם של התובע ואשתו, כי הם ביצעו בעצמם לאורך השנים את כל המטלות עבור העסק, ובכלל זה פרסום, שיווק וקידום העסק, כמו גם ביצוע עבודת כפיים שנדרשה, וזאת על רקע התחרות הגוברת שנכפתה עליהם. מעדותם עולה, כי בניית במה מעץ אינה מעשה יוצא דופן לעיסוקו של התובע, אלא שפעולות דומות נעשו על ידו בעבר, וזאת במטרה לקדם את העסק. מעדויותיהם עולה, כי התובע נהג לעבוד בביתו בימי שבת, ולבצע פעולות ומלאכות אשר יש בהן בכדי לקדם את עיסקו. 12. מעבר לעדויותיהם של התובע ואשתו, הובאו ראיות נוספות שיש בהן כדי להועיל לתובע בהוכחת תביעתו, ונפרטן להלן. 13. כך למשל, צירף התובע לכתב התביעה "סקיצה" (תרשים) של הבמה אותה ביקש לבנות. אמנם, לא צויין על התרשים עצמו תאריך כלשהו, אך הדבר מובן מאחר ועסקינן במסמך פנימי של התובע. אנו מקבלים את תרשים הבמה כמהימן, וקובעים כי יש בו לבסס את גירסתו של התובע. 14. התובע שיתף פעולה עם חוקר הנתבע, והשיב על שנשאל. כמו כן, בדו"ח סיכום החקירה לא נרשמה המלצה כלשהי מצידו של החוקר, וגם בכך יש בכדי לתרום לאמינות גירסתו של התובע. בנוסף, בסיום חקירתו של התובע על ידי חוקר המוסד, צויין על ידי החוקר כי נראו כמה חתיכות עץ מאולתרות, אשר גם צולמו על ידי החוקר. כמו כן צילם החוקר את "הדיסק" שפצע את התובע, ואף את הקיר עליו לטענת התובע השעין את לוח העץ בטרם רצה לנסרו. גם בכל אלה יש כדי לתמוך בגירסת התובע לקרות האירועים. 15. בנוסף, התובע צירף תמונות של העסק שלו ושל דרכי הגישה אליו. מאחת התמונות עולה, כי התובע הניח בעבר אופנוע על גג עיסקו, כפי שטען. השתכנענו כי פעולות כאלה אכן בוצעו על ידי התובע כדי לקדם את עיסקו. התובע אף צילם את הכלים הרבים והמגוונים העומדים לרשותו בביתו, ובכלל זה את "הדיסק" שגרם לפציעה ואת חדר המלאכה שבשטח ביתו. מראיות אלה עולה, כי אכן התובע ביצע בביתו מלאכות שונות לקידום עיסקו, כמו בניית הבמה נשוא תיק זה. 16. הצדדים טענו טיעונים ביחס למסקנות שיש להסיק מן הגירסה שמסר התובע בבואו לקבל טיפול רפואי. אין חולק כי חשיבותה של האנמנזה במקרים כגון דא היא רבה .         בנושא זה נפסק לא אחת בהאי לישנא:             "יש ליתן משקל מיוחד לאנמנזה , שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבי"ח ימסור את       העובדות הנכונות , על מנת לזכות בטיפול הנכון".             ראה:             דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן,  פד"ע כ' 349, 352. בנסיבות המקרה דנן, סיפר התובע עת הגיע לבית החולים, כי נחתך מ"דיסק". אמנם, התובע לא פירט כי חיתוך העץ היה למען בניית במה לעיסקו; אך לאור אופייה של הפציעה וחומרתה, כמו גם העובדה כי הובהל לניתוח תחת הרדמה כללית באותו היום, הרי שהמידע אותו מסר התובע, יש בו כדי לעמוד בדרישת הפסיקה במקרים כגון דא. בהקשר זה יצוין, כי הרציונל העומד בבסיס חשיבותה של האנמנזה הוא החזקה שתובע אשר נפצע ידווח בזמן אמת נתונים אמיתיים בכדי לזכות בטיפול מתאים. לפיכך, במקרה דנן, המידע אותו מסר התובע לרופאיו מקיים את דרישות הפסיקה. אין לקבל את טענת הנתבע, לפיה על התובע היה לפרט בזמן אמת, עת הגיע עם חתך עמוק בידו המדממת, כי נפצע בזמן העבודה עת בנה במה לעיסקו. בהקשר זה מסכימים אנו עם טענת התובע, כי מדובר בדרישה בלתי סבירה, לאור חומרת הפציעה ומצבו הכללי של התובע, כפי שעלה גם מעדות אשתו, אשר ראתה אותו חיוור ומזיע, עת דם רב ניגר מידו. וחשוב לא פחות; באי הפירוט הנוסף מצידו של התובע על נסיבות התאונה בהתאם לדרישת הנתבע, לא היה כדי להשפיע על אופן הטיפול בו. קרי, גם אם התובע היה מפרט כי נפצע בזמן שבנה במה לעיסקו בביתו, לא היתה בכך רלוונטיות למהות הטיפול הרפואי אשר ניתן לו, ויותר מסביר להניח, שהיה מקבל טיפול רפואי זהה לזה שקיבל בפועל. לפיכך, אנו קובעים כי בנסיבות העניין התובע מסר לרופאיו את המידע הרלוונטי הנדרש לשם מתן הטיפול הרפואי הנכון, והוא המידע לפיו נחתך בידו מ"דיסק". 17. נושא נוסף שעלה הינו הגשת תביעה לתשלום דמי תאונה מצידו של התובע, וזאת עובר להגשת התביעה לדמי פגיעה. כפי שכבר צוין לעיל, גירסתו של התובע לעניין קרות האירועים התקבלה על ידינו כאמינה וכמשקפת את הדברים כפי שקרו בפועל. בהקשר זה אנו מקבלים את גירסת התובע, לפיה פנייתו לנתבע במסלול של תשלום דמי תאונה אכן נעשתה בחפזון רב, ולאור עצה שקיבל ממנהל החשבונות שלו, וזאת כדי להגישה תוך 90 ימים מיום קרות התאונה, על מנת לעמוד בתנאי הזכאות. במסגרת תביעתו לתשלום דמי תאונה אכן ציין התובע כי נחתך ממסור דיסק חשמלי ביום שבת בביתו, אם כי לא קשר זאת לעבודתו. כמו כן, עיתוי הגשת התביעה לדמי תאונה לנתבע, קרי ביום 20/4/09, תומך בגירסתו של התובע, לפיה ביצע את המהלך בחפזון לאור עצה שקיבל ממנהל החשבונות שלו. בעוד שהתאונה התרחשה ביום 24/1/09, התובע הגיש את תביעתו בגין דמי תאונה למל"ל ביום 20/4/09, קרי 3 ימים עובר למועד האחרון בו היה עליו להגישה לשיטתו, ויש בכך להצביע על תום לבו ואמינות גרסתו. עוד יצוין, כי בתקופה הרלוונטית שבין מועד הפגיעה למועד הגשת התביעה בגין דמי תאונה, התובע היה נתון לטיפולים רפואיים שונים. בנושא זה העידה אשת התובע, כי הדבר שעמד בראש מעייניהם באותה עת היה הטיפול הרפואי, ולא נושא הזכויות אשר נבעו מהפציעה, ואנו מקבלים הסבר זה. לפיכך, השתכנענו כי אין בפנייתו של התובע למסלול דמי תאונה כדי לפגוע בזכויותיו או באמינותו. סיכום 18. הנה כי כן, בנסיבות העניין, השכיל התובע לעמוד בנטל המוגבר הרובץ עליו בהוכחת התאונה כקשורה למשלח ידו, וזאת בשים לב להיותו עובד עצמאי אשר נפגע בביתו ביום שבת. היינו, התובע הוכיח כי עסקינן ב"תאונה שארעה... תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", וזאת כנדרש בסעיף 79 לחוק. הוכח בפנינו כי התובע היה עובד בשבתות בביתו ואף בעיסקו, עת היה מתקן אופנועים, בונה עגלה, מציב אופנוע על גג עיסקו, צובע את העסק, גוזם צמחייה וכו'. בין השאר התברר, כי התובע ורעייתו ביצעו פעולות אלה בשבת מפאת קוצר הזמן במשך השבוע, היות והתובע היה מלמד נהיגה, ואשתו הייתה המנהלת האדמיניסטרטיבית של העסק. בנוסף, הוכח כי התובע העסיק רק עובדת בודדה במשרה חלקית, כך שכל נושא המזכירות, כמו גם נושא השיווק והפרסום של העסק, נפל על כתפיו ועל כתפי אשתו; וזאת בשים לב כי עובר לתאונה החלה תחרות קשה בתחום, שנכפתה עליו מצידו של בית ספר לנהיגה סמוך, שאף הגיעה לכדי הליכים בבתי משפט. 19. בשולי הדברים יצוין, כי עסקינן במקרה בעל נסיבות ייחודיות, אשר אין לגזור ממנו מסקנות מרחיקות לכת, לפיהן מדובר בכיסוי ביטוחי גורף לאורך כל ימות השנה לעובדים עצמאיים, כפי שהנתבע טען בסיכומיו. המדובר בתובע אשר נהג לעבוד בביתו ובעיסקו גם בימי שבת, וכל זאת בכדי לשפר ולקדם את עיסקו; וזאת לאור עיסוקו בהוראת נהיגה בימים א' - ו', ובשים לב לתחרות העסקית הקשה בתקופה הרלוונטית, שנכפתה עליו. בנוסף, התובע כבר ביצע בעבר עבודה דומה לזאת שהחל לבצע במקרה דנן. עסקינן בעבודה שהיא רלוונטית לקידום עיסוקו ומשלח ידו של התובע כעצמאי. בהקשר זה, אין לצפות מבעל עסק להוראת נהיגה שיעסוק רק בהוראת נהיגה, ונהיר כי עליו לבצע עוד מלאכות הנדרשות לקידום עיסקו, ובהן גם פרסום ושיווק. וכאשר התחרות קשה, ובעל עסק מבקש לחסוך כספים, הוא מבצע את המלאכות הנוספות במו ידיו, תרתי משמע. 20. באשר לטענת הנתבע בסיכומיו, לפיה יש להגביל את תשלום דמי הפגיעה לתקופה של שבועיים בלבד; הרי שאין זה מתפקידו של בית הדין להכריע בסוגיה דנן, והדבר נתון לסמכותה של הוועדה הרפואית שתדון בעניינו של התובע. כמו כן, משפקיד התביעות, כמו גם הנתבע בכתב ההגנה, דחה את תביעת התובע בנימוק בודד, לפיו התאונה אירעה במהלך עיסוקיו הפרטיים ולא כחלק מעיסוקו במשלח ידו; הרי שאין מקום למינויו של מומחה בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע למצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לידו השמאלית, והדבר נתון להחלטת הוועדה הרפואית שתדון בעניינו. אחרית דבר 21. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל. אנו קובעים כי האירוע התאונתי מיום 24/1/09 הינו פגיעה בעבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. 22. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בתוך 45 ימים מהיום. 23. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהדמי תאונהתאונת עבודה