השאלה המרכזית שהתעוררה בערעורים, נוכח החלטת בית המשפט קמא, הינה האם חלה על הקצאת קרקע לפי החלטה 737 חובת מכרז. פסק-דין השופטת ד' ביניש: לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד"ר ג' קלינג), בו נקבע כי מינהל מקרקעי ישראל רשאי להקצות קרקע במסגרת הרחבת יישובים, על פי החלטה 737, רק בכפוף לעריכת מכרז על פי חוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992. רקע עובדתי 1. ראשיתו של הסכסוך שלפנינו בהחלטת הכפר השיתופי "מגשימים" (להלן: האגודה) להרחיב את תחומי המגורים באגודה. משמעות ההרחבה היא הקצאת קרקע, המשמשת בדרך כלל לייעוד חקלאי, לצורכי מגורים. הקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), והאגודה מחזיקה בה בהתאם לחוזי חכירה בינה ובין המינהל. ההרחבה מושא ערעורים אלה היא ההרחבה השלישית המבוצעת באגודה (להלן: הרחבה ג'). המערערים בע"א 2331/99 (להלן: התובעים) נמנים עם המשיבים 7-1 בע"א 2104/99, והם מבקשים להקצות מגרשים לילדיהם במסגרת הרחבה ג'. ביום 27.10.92 הוחלט באסיפה הכללית של האגודה על ביצוע הרחבה ג', הואיל ונותרו בעלי נחלות נוספים שטרם הוקצה להם או לילדיהם מגרש במסגרת ההרחבות הקודמות. לפי התוכנית, כללה הרחבה ג' הקצאה של 34 מגרשים למגורים. תוכניות הרחבה ג' אושרו על ידי המנגנונים השונים, וביום 1.3.96 קיבלה תוכנית הרחבה ג' תוקף, לאחר שנדחו כל ההתנגדויות לתוכנית אשר הוגשו על ידי התובעים. 2. טרם אושרה תוכנית הרחבה ג', ביום 19.5.95, הגישו התובעים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 851/95). המרצת הפתיחה הוגשה נוכח חשש התובעים כי הליכי ההקצאה על פי תוכנית הרחבה ג' יפלו אותם לרעה. באותה תקופה חלשה על הליכי הקצאת מגרשים השייכים למינהל, החלטת המינהל 612. החלטה 612 התקבלה ביום 13.10.93 וקבעה, בחלק אשר נוגע לענייננו, כי המועמדים לקבלת מגרש למגורים לא יחויבו להיות חברים באגודה החקלאית וכי קליטה של חברים במסגרת הרחבת הישוב תהא פתוחה גם לבני המקום וגם לאחרים. ביום 17.12.95, בעת בירורה של המרצת הפתיחה, קיבלה מועצת המינהל את החלטה 737. סעיף 12 להחלטה 737 קבע כי החלטה זו (737) מבטלת את החלטה 612. החלטה 737 קבעה קריטריון חדש לחלוקת מגרשים באגודות השיתופיות. על פי הקריטריון, הקבוע בסעיף 4(א) להחלטה, המגרשים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה. 3. ביום 4.2.96 התכנסה האסיפה הכללית של האגודה וקבעה את הקריטריון לחלוקת המגרשים, על פי הסמכות שניתנה לה בהחלטה 737. הוחלט כי ראשית תושלם העברת מגרש ראשון לכל מי שהוא בעל נחלה באגודה. הודעה על קבלת הקריטריון לחלוקה נשלחה גם לתובעים. ביום 25.2.96 ביצעה האגודה הגרלה לקביעת הזוכים במגרשים. בהתאם לתוצאות ההגרלה העבירה האגודה למינהל רשימה של 25 מומלצים לקבלת מגרשים. תשעה מגרשים נוספים נותרו בעת הזאת פנויים והתובעים מבקשים לקבל הקצאות מבין מגרשים אלה. בעקבות קבלת החלטה 737 וקביעת הקריטריון לחלוקה על ידי האסיפה הכללית, הוגשה, ביום 25.3.96, המרצת פתיחה מתוקנת. בהמרצת הפתיחה המתוקנת ביקשו התובעים שבית המשפט יצהיר כי הם זכאים לקבל מגרשים באגודה על פי הקריטריונים הקבועים בהחלטה 612; וכן, כי החלטה 737 בטלה בהיותה נוגדת את דיני המכרזים וכללי המינהל התקין. 4. ביום 29.5.97 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה המתוקנת. בית המשפט קבע כי על הקצאת המגרשים לא חלה החלטה 612, מאחר שהיא בוטלה בהחלטה 737 ותנאי הוראת המעבר, הקבועה בסעיף 11 להחלטה 737, אינם מתקיימים במקרה זה. באשר להחלטה 737 קבע בית המשפט, כי סעיף 4(א) להחלטה, המאפשר לאגודה לקבוע קריטריון לחלוקת המגרשים, מהווה אצילת סמכות שלא כדין מן המינהל אל האגודות. בהסתמך על החלטה קודמת שלו בה"פ 342/96 אורנוי לוי ואח' נ' בארותיים מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם) (להלן: בארותיים), קבע השופט כי החלטה 737 בטלה, ככל שהיא מתייחסת להקצאת מקרקעין למומלצי האגודה השיתופית. 5. על פסק הדין ערערו האגודה, התובעים והמינהל. יצוין כי במקביל לערעורים אלה, הוגשו גם ערעורים על החלטת השופט קלינג בעניין בארותיים (ה"פ 342/96). פסקי הדין בערעורים הנוגעים לשתי האגודות ניתנו באותו יום. בפסק הדין בעניין בארותיים (ע"א 3962/97; ע"א 4007/97; 4014/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד מרים ואח', פ"ד נב (4) 614) קבע בית המשפט כי ההוראה הקבועה בסעיף 4(א) להחלטה 737 ולפיה הקצאת המגרשים תיעשה בהתאם להמלצת האגודה, אינה מהווה אצילה של סמכות המינהל; וכי החלטה 737 רק מסרה לאגודה את היכולת לקבוע רשימת מועמדים מומלצת, אך היא אינה מחייבת את המינהל. על יסוד מסקנה זו בוטלה הכרעת בית המשפט המחוזי לעניין סעיף 4(א) להחלטה 737, וכן, בוטל פסק הדין שעסק בעניינם של התובעים שלפנינו. עם זאת, נוכח העובדה שחלק מן הטענות שהעלו בעלי הדין לא נדונו על ידי בית המשפט המחוזי, הורה בית משפט זה להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שידון ביתר טענות הצדדים, ובהן, בדרישה כי בית המשפט יצהיר על זכאותם של התובעים לכך שההחלטה בעניינם תתקבל בהתאם להחלטה 612. 6. במסגרת הדיון השני, בחן בית המשפט קמא את הטענות שהועלו בהמרצת הפתיחה המתוקנת, ולפיהן זכאים התובעים למגרש בהרחבה ג' בהתאם להחלטה 612, הן מכוח הבטחה שלטונית שהובטחה להם על ידי המינהל והן בשל העובדה שיש להם עדיפות על פני אנשים שאינם בני המקום. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי אין לחייב את המינהל לפעול על פי החלטה 612 מאחר שההחלטה בוטלה במסגרת החלטה 737 ואין מחלוקת שלא מתקיימים התנאים שבהוראת המעבר הקבועה בהחלטה 737. באשר לטענה כי יש לחייב את האגודה לפעול על פי אמות המידה שנקבעו בהחלטה 612, קבע השופט כי כל שמקנה ההחלטה לתובעים הוא עדיפות על פני אחרים; אולם, אין בעדיפות זו כדי לשלול את שיקול הדעת של האגודה. בית המשפט קבע כי שיקול הדעת שהופעל במקרה זה, ולפיו נקבע הקריטריון של הענקת מגרש לכל בעל נחלה שטרם קיבל, הוא שיקול דעת שאין בו פסול או אפליה. בית המשפט בחן את הטענה הנוספת של התובעים, לפיה אין המינהל רשאי לפעול על פי החלטה 737 אלא בכפוף לחובתו לערוך מכרז. על פי סעיף 2 לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992, כל התקשרות של המדינה או תאגיד ממשלתי בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין טעונה מכרז פומבי. לכלל זה נקבעו מספר חריגים. בית המשפט קבע כי החריג הרלוונטי בנסיבות שלפנינו הוא החריג שבתקנה 25(1) לתקנות חובת מכרזים, תשנ"ג-1993, הקובע כי "הענקת זכויות במקרקעין למי שהוא בעל הזכויות במקרקעין או למי שיורה בעל הזכויות להעניקן" פטורה מחובת מכרז. בית המשפט קמא קבע כי החריג מחייב את התקיימותם של שני תנאים. האחד, יש להראות כי האגודה היא בעלת הזכויות במקרקעין; והשני, בהנחה שהאגודה היא בעלת הזכויות במקרקעין, יש להצביע על מקור "זכותה להוֹרוֹת" למי יוענקו המקרקעין. באשר לתנאי הראשון קבע בית המשפט כי האגודה היא "בעלת הזכויות במקרקעין" על פי ההגדרה המופיעה בתקנה 25(1), מכוח החזקתה במקרקעין, בהסכמת המינהל, במשך 10 שנים רצופות לפחות. אשר לתנאי השני, לעניין הזכות להורות, למד בית המשפט על פרשנותה של הזכות להורות מן ההגדרה של "מכירה" לפי סעיף 1 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963, הקובעת כי מכירה היא גם הענקה או הסבה או ויתור על זכות להורות על הענקה; ומן הפרשנות שניתנה לזכות להורות בע"א 702/84 יובל גד בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מ (4) 802. בהסתמך על מקורות אלה קבע השופט כי הזכות להורות קמה רק כאשר היא מקיימת שני תנאים. האחד, היא נובעת מחוזה תקף בין הצדדים - דרישה אשר אינה מתקיימת במקרה הנדון. והאחרת, כאשר המינהל מחויב להעביר את הזכויות למי שהורתה האגודה. בית המשפט קבע כי גם תנאי זה אינו מתקיים. לגישתו, אילו היה המינהל מחויב להמלצות האגודה, היה הדבר עומד בניגוד להחלטת בית משפט זה בעניין בארותיים, שקבע כי סמכותה של האגודה היא להמליץ בלבד, ולא לחייב את המינהל לבחור במומלציה. בהתבסס על מסקנות אלה, קבע בית המשפט כי אין המינהל רשאי לפעול על פי החלטה 737 אלא בכפוף לחובה לערוך מכרז על פי חוק חובת מכרזים. על כן, דחה בית המשפט את בקשת התובעים להורות לאגודה או למינהל להקצות להם מגרשים במסגרת הרחבה ג'. 7. על פסק דין זה הוגשו שני הערעורים שלפנינו. בע"א 2104/99 מערערת האגודה על הקביעה כי המינהל מוסמך לפעול על פי החלטה 737 רק בכפוף לחובה לערוך מכרז. האגודה טוענת כי הזכות להורות למי יוקצו המגרשים אינה קיימת רק מקום בו יש חוזה תקף, כפי שקבע בית המשפט קמא. לדעת האגודה, הזכות להורות יכולה לנבוע גם מכוח התנהגות או דין, והעובדה שהיא כפופה לאישור המינהל אינה שוללת את היותה זכות משפטית עצמאית. האגודה מוסיפה כי העדיפות שניתנה בהחלטה 737 לבעלי הנחלות היא מוצדקת ונובעת מן העובדה שבעלי הנחלות הם חברים באגודה ושותפים הן לרווחיה והן להפסדיה. נוסף על כך, האגודה מבקשת להדגיש את הציביון המיוחד של החיים במושב. החיים הקהילתיים המשותפים מחייבים, לדעת האגודה, שתינתן לה הסמכות להמליץ על המתיישבים החדשים בהתאם לקריטריונים שייבחרו על ידה, כפי שאכן נקבע בהחלטה 737. 8. התובעים חזרו על טענותיהם לפני בית המשפט קמא. יצוין כי התובעים שלפנינו הם שני זוגות הורים וחמישה מילדיהם. בעוד שהמרצת הפתיחה המקורית הוגשה על ידי 23 אנשים - שבעה זוגות הורים ושישה עשר ילדים - בשלב הערעור נותרו לפנינו שתי משפחות בלבד. התובעים טוענים כי יש להצהיר על זכותם לקבל מגרש על פי החלטה 612. זאת, הן משום שהליך ההקצאה היה פסול ונגוע באפליה וחוסר תום לב; והן משום ששלבי הרחבה ג' בוצעו בזמן שהחלטה 612 הייתה בתוקף, ולטענתם, האגודה עיכבה את העברת שמות המומלצים עד לקבלת החלטה 737. התובעים טוענים שורה של טענות כנגד הליך ההקצאה. כך, למשל, נטען כי בפועל הקצתה האגודה מגרשים גם לאנשים שלא היו זכאים לכך; שהיא השהתה בכוונה את קביעת הקריטריון לחלוקה; שהיא סחרה במגרשים והעבירה אותם גם לאנשים שלא התגוררו במושב מעולם; ושהיא העלימה מהם מידע ונהגה לאורך כל הדרך בחוסר תום לב. עוד טוענים התובעים, כי זכותם להקצאת מגרש לפי החלטה 612 נובעת גם מהתגבשותה של הבטחה שלטונית שהתחייב כלפיהם המינהל, במספר מכתבים שהוחלפו בין הצדדים. 9. המינהל הגיש תגובתו לערעורים שהוגשו. בדומה לגישה שהוצגה על ידי האגודה, סבור המינהל כי על החלטה 737 לא חלה החובה לקיים מכרז וכי המדיניות שנקבעה בהחלטה 737 נועדה לשם מתן אפשרות לאגודות לבחור את המתיישבים שישתלבו בחיי האגודה. המינהל מתנגד לפרשנות בית המשפט קמא לעניין הזכות להורות, וטוען כי הכוונה היא למתן זכות להמלצה בלבד. אחרת, נטען, אילו היה המינהל מחויב להמלצה, לא הייתה כל משמעות למתן פטור ממכרז. המינהל התייחס גם לטענות שהועלו על ידי התובעים באשר לתחולת החלטה 612 בעניינם. המינהל תומך במסקנת בית המשפט קמא לפיה אין מקום להחיל במקרה זה את החלטה 612. הליכי ההרחבה אמנם החלו בזמן שהחלטה 612 הייתה בתוקף, אך בטרם הושלמו המהלכים בתוך האגודה; ולפני שהועברה רשימת המומלצים למינהל, בוטלה החלטה 612. אשר לטענה לפיה המינהל התחייב כלפי התובעים בהבטחה שלטונית כי תחול בעניינם החלטה 612, טוען המינהל כי אין בכוחן של החלטות המינהל ליצור הבטחה שלטונית מחייבת. ההחלטות הן בגדר מדיניות שמתווה מועצת המינהל, ומדיניות זו כפופה לשינויים מעת לעת. זאת ועוד; המינהל מציין כי כל שנכלל במכתבים שנשלחו לתובעים, עליהם נסמכת טענת ההבטחה המינהלית, הן הודעות של המינהל לפיהן הרחבה כלשהי, היה ותבוצע, תיערך על פי ההחלטה שבתוקף אותה עת. בעת שנשלחו המכתבים הייתה החלטה 612 בתוקף, ועל כן, התייחס אליה המינהל. מן המכתבים לא משתמעת כל הבטחה לפיה החלטה 612 לא תשונה. דיון 10. השאלה המרכזית שהתעוררה בערעורים שלפנינו, נוכח החלטת בית המשפט קמא, הינה האם חלה על הקצאת קרקע לפי החלטה 737 חובת מכרז. נקדים ונציין כי בעת הדיון בערעורים אלה, זנחו התובעים את הטענה כי הקצאת הקרקעות מחויבת במכרז, והם לא עמדו על הכרעתו של בית המשפט קמא. עם זאת, ראינו לציין כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה יכולה לעמוד. החלטה 737, על פי מהותה, נועדה להעניק עדיפות לאגודות בבחירת המתיישבים בהן, באופן שהאגודה תמליץ על מועמדיה, וההתקשרות עימם תהיה פטורה ממכרז. העברת סמכות ההמלצה אודות המתיישבים לידי האגודה, נבעה מתוך תפיסה לפיה מוטב לקבוע מדיניות קרקעית המותאמת לכל אגודה על פי מאפייניה המיוחדים, על פני קביעת מדיניות קרקעית כוללת. דברים דומים קבע בית משפט זה, בפסק דין שניתן במהלך הדיון בערעורים שלפנינו, בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נו (6) 25 (להלן: שיח חדש). בעניין שיח חדש, בחן בית משפט זה, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, את החלטות המינהל 737, 727 ו-717 וקבע כי ההחלטות בטלות. בית המשפט קבע כי החלטה 737 חורגת ממתחם הסבירות, ושיעור ההטבות הגלומות בה, הכוללות, בין היתר, פטור ממכרז והטבות כלכליות בחכירת הקרקע, אינן עומדות בפני הביקורת וכי: "מדובר במתן אפשרות ליצירת יחידות קרקע לדיור על פי צרכי היישוב החקלאי ורצונו, ולא במסגרת פתרון של בעיות שיווק דיור לצרכי הציבור כולו. מבחינה תכנונית יש לכך חסרונות. ועדת מילגרום גם ציינה שההחלטה בעייתית מבחינת הצדק החלוקתי משום שלמגזר העירוני אין הסדר מקביל המאפשר מציאת דיור לבני היישוב מושא ההרחבה (בעמ' 80 לדוח). יתרון רב ערך של ההחלטה מבחינת היישוב החקלאי הוא שהיא מאפשרת הגדלת האוכלוסיה ביישוב על פי המלצת האגודה וללא צורך במכרז. יתרון זה של רכישת זכויות חכירה בקרקע ללא צורך להתחרות במכרז די בו כדי שיימצאו מי שיהיו מעוניינים לאכלס את המקרקעין שייעודם ישונה." (עמ' 78 לפסק הדין; ההדגשות אינן במקור). הנה כי כן, בית המשפט ציין, באופן מפורש, כי היתרון המשמעותי של החלטה 737, מעבר להטבות הרבות הגלומות בה, הוא בפטור ממכרז אותו מעניקה ההחלטה לחוכרים שיומלצו על ידי האגודה. מסיבה זו, בין היתר, הכריז בית משפט זה על בטלות ההחלטה. נוכח בטלות החלטה 737 מתייתר הצורך לדון בהנמקתו הנוספת של בית המשפט קמא לעניין פרשנות תקנה 25(1) לתקנות המכרזים. 11. המסקנה העולה מן הדברים היא, איפוא, כי הקצאת מגרשים באגודה, בהתאם להחלטה 737, פטורה מחובת המכרז. כאן המקום להעיר, כי השהינו את כתיבת פסק הדין בערעורים אלה עד לקבלת פסק הדין בעניין שיח חדש, כדי שנוכל לבחון את השלכותיו של פסק הדין על העניין שלפנינו. זאת במיוחד נוכח צו הביניים שהוצא במהלך הדיון בפרשת שיח חדש. צו הביניים הורה על הקפאת ביצוע העסקאות מכוח החלטות המינהל 717, 727 ו-737 עד למתן פסק הדין בפרשה. בפסק הדין בפרשת שיח חדש קבע בית המשפט כי צו הביניים ימשיך לעמוד בתוקפו עד שמינהל מקרקעי ישראל יקבע הוראות מעבר חדשות, תחת ההחלטות שבוטלו. בכל הקשור להקצאות קרקע מכוח החלטה 737, קבע צו הביניים, והחלטה מאוחרת שצמצמה אותו, כי הוא לא יחול על העברת קרקעות בישובים בהם החל הליך ההרחבה וניתנו אישורים של המינהל ושל וועדות התכנון והבנייה; הועברה רשימת מומלצים למינהל והחלו הליכי הפיתוח. נוכח הוראת צו הביניים ביקשנו את תגובת הצדדים ביחס לתחולת ההחלטה בעניין צו הביניים על הקצאת המגרשים בערעורים אלה. מתגובות הצדדים עולה כי הליכי ההקצאה במקרה דנן עומדים בתנאים שצמצמו את תחולת צו הביניים, ולכן, החלטת בית המשפט בפרשת שיח חדש, המכריזה על בטלות החלטה 737, אינה חלה עליהם. אשר על כן, המסקנה המתבקשת מן הדברים היא כי החלטה 737 ממשיכה לחול על הקצאת הקרקעות באגודה, ובהתאם לדברים שנאמרו לעיל, הקצאת הקרקע פטורה ממכרז. 12. הגם שההקצאה מכוח החלטה 737 פטורה ממכרז, טענו התובעים כי יש להחיל על עניינם את החלטה 612, שקדמה להחלטה 737, וזאת נוכח הבטחה מינהלית שהתחייב כלפיהם מינהל מקרקעי ישראל. יש לדחות טענה זו. המכתבים עליהם מסתמכים התובעים נשלחו כתגובה לפניות התובעים לגורמים שונים במינהל. פניות אלה בוצעו בטרם התקבל הקריטריון לחלוקה על ידי האגודה, ובזמן שהחלטה 612 הייתה בתוקף. בפניותיהם תקפו התובעים את האגודה והביעו את חששם שהם לא יזכו לקבל מגרש במסגרת הרחבה ג'. בתגובה הודיע להם המינהל כי האגודה תהיה מחויבת לבצע את ההרחבות בהתאם להחלטות המינהל התקפות. מטבע הדברים, התייחסו התגובות להחלטה 612, אשר הייתה בתוקף באותה עת. אולם, אין בתגובות אלה כל הבטחה שתבוצע הקצאה לפי החלטה 612 דווקא, או שהחלטת המינהל לא תשונה בעתיד. יש גם לדחות את טענות התובעים באשר לפגמים שנפלו, לכאורה, בהליכי ההקצאה. טענותיהם של התובעים נענו על ידי האגודה, אשר הציגה את השיקולים לקביעת קריטריון החלוקה ואת ההליכים שהתנהלו באגודה טרם קבלת החלטת החלוקה והקריטריון בגדרה. לפני בית המשפט קמא הוכח כי הקריטריון לחלוקה התקבל לאחר קבלת החלטה 737. העובדה שהליכי ההרחבה החלו בעוד החלטה 612 חולשת על העניין אינה מעלה ואינה מורידה. אדרבא, כשהתקבלה החלטת ההרחבה גם החלטה 612 לא הייתה בתוקף. 13. התוצאה היא כי יש לדחות את ע"א 2331/99 ולקבל את ע"א 2104/99 באופן שקובע כי הליכי הקצאת המגרשים הנותרים במסגרת הרחבה ג' ייעשו בהתאם להחלטה 737. כאמור, הקצאות אלה אינן כפופות לחובה לערוך מכרז. אנו ערים לקשיים הקיימים בהחלטה 737 - קשיים עליהם עמד בית משפט זה בפרשת שיח חדש. עם זאת, כפי שציינו לעיל, הואיל והמקרה שלפנינו אינו נכלל בצו הביניים שהוצא בעתירה זו, לא נותר לנו אלא להחיל על ההרחבה מושא ערעורים אלה, את החלטה 737 (ראו, גם רע"א 10623/02 כפר חיטים- מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' ביין ואח', (טרם פורסם)). בסופם של הדברים יוער כי הסכסוך בין הצדדים מתנהל כשבע שנים. בידי האגודה נותרו 9 מגרשים שטרם חולקו ואשר, ככל הנראה, טרם נקבע הקריטריון לחלוקתם. יש לקוות שהאגודה, בעת קבלת ההחלטה אודות קריטריון החלוקה, תתחשב גם בהליכים שהתקיימו בין הצדדים לערעורים שלפנינו. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא (בדימ.) ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא (בדימ.) השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש. קרקעותמקרקעיןמינהל מקרקעי ישראלמקרקעי ישראלהקצאת קרקעות