להלן פסק דין בנושא דרישה מהעירייה לעשות שיפוץ: פסק דין 1. בפני תביעה, שהגישה עיריית תל אביב- יפו, (להלן: "התובעת") כנגד מר שמואל שקד (להלן: "הנתבע") לתשלום כספים בגין החזר מימון חלקו של הנתבע בעבודות תיקון ושיפוץ בבניין ברח' יורדי הסירה 14, ת"א (להלן: "הבניין"). לטענת התובעת, ביום 16.2.89 נדרש הנתבע, ביחד עם יתר בעלי הדירות בבניין, בהודעה בכתב (ת/1), שהוצאה מכח סע' 3 לחוק עזר [הריסת מבנים מסוכנים], התשל"ב-1971 (להלן: "חוק הריסת מבנים מסוכנים") לבצע עבודות למניעת סכנה למחזיקים בדירות ו/או לציבור. מאחר שהעבודות הנ"ל לא בוצעו, ומאחר שמצב הבניין התדרדר, נשלחו בתאריך 4.8.91 ובתאריך 27.1.92 הודעות ת/2 ו- ת/3 (התואמות את ת/1), גם הודעות אלה לא נענו ע"י הנתבע. ביום 1.4.92 נדרש הנתבע, בהודעה בכתב לפי סע’ 54 לחוק עזר [שמירת הסדר והניקיון] התש"ם-1980 (להלן: "חוק שמירת הסדר והניקיון") לבצע עבודות שיפוץ בחזיתות הבניין. העבודות שנדרשו כללו: שפריץ, צבע וסיוד כמפורט ב- ת/4. חרף כל ההודעות הנ"ל, לא נעתר הנתבע לדרישה לבצע את עבודות השיפוץ על- פי חוקי העזר כפי שנדרש. עבודות אלה בוצעו ע"י קבלן שיפוצים, שנבחר בזמנו במכרז על ידי נציגות הבניין. בסיום העבודות נשאה התובעת בתשלום חלקו של סרבן השיפוצים בהוצאות. לטענת התובעת, עלות אותן עבודות, שבוצעו בהתאם לדרישת העירייה, הייתה בזמנו 132,000 ₪ (ת/13), כאשר בבניין שש דירות מהן שתיים היו בבעלות הנתבע, לכן, חלקו היחסי של הנתבע בהוצאות היה בסך 44,000 ₪. העירייה שילמה לקבלן השיפוצים אדמוני את חלקו של הנתבע בסך 44,000 ₪ ביום 7.12.92 (ת/11), וסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית היא תובעת מהנתבע. 2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי: א. הנתבע היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו "בעל נכס" כהגדרתו בסע’ 1 לכל אחד מחוקי העזר שלעיל. ב. לפני שבוצעו שיפוצים בבניין על ידי קבלן השיפוצים אדמוני, שביצע את השיפוצים על בסיס כתב הכמויות ת/7, טייח וסייד הנתבע את הקירות החיצוניים של הקומה התחתונה בבניין. 3. טוען הנתבע בקליפת אגוז: א. התובעת לא הפעילה את סמכותה כדין ונפלו בפעולותיה פגמים צורניים ופגמים מהותיים: (1) התובעת חרגה מסמכותה, כיוון שפעלה בערבוביה תחת שני חוקי העזר ולא ברור על פי איזה חוק עזר הופעלה סמכותה של העירייה. גם לא ברור על פי איזה חוק עזר נתבקשו דרישות השיפוץ. (2) שנית, על הודעות ת/1 - ת/4 רשאי לחתום רק ראש העיר או אדם מוסמך, שאליו הואצלה סמכות ראש העיר כדין, ואילו במקרה דנן נחתמו ת/1 - ת/4 ע"י עובדי הרשות אשר לא הוסמכו כדין. (3) התובעת לא הוכיחה, כי הנתבע קיבל את ההודעות מכוח חוקי העזר. ולא זו בלבד, מעולם לא נמסרה הודעה כלשהי בנושא זה לנתבע או לשלוח מטעמו. הנתבע טוען, שלא ידע כלל, כי עליו לבצע שיפוצים על פי חוקי העזר הללו. לטענת הנתבע, קבלת ההודעה בפועל היא תנאי מהותי, בלעדיו אין לעירייה סמכות לחזור אליו לפי סע’ 3 לחוק הריסת מבנים מסוכנים או לפי סע’ 54 לחוק שמירת הסדר והניקיון. ב. התובעת כלל לא שילמה את הסכום הנטען על ידה. וגם אם שולם הסכום האמור, מדובר בסכום מופרז ובלתי סביר, אשר כלל בחובו הוצאות בקשר לעבודות שלא נדרשו על ידי העירייה מכח חוקי העזר הנ"ל. 4. כאמור אין מחלוקת, כי בהמשך לדרישות העירייה בהודעות ת/1 עד ת/4 כולל, בוצעו בבניין שיפוצים ע"י קבלן בשם אדמוני. העובדה, שהעירייה השתתפה בתשלום חלקו של הנתבע בשיפוצים הוכחה באמצעות ת/11. האם הפעילה התובעת את סמכותה כדין? 5. פעולת העירייה מכח שני חוקי העזר בערבוביה אכן יכולה להגיע לידי אולטרה ווירס, שכן בדרך כלל הסמכות המוקנית לרשות, הפרוצדורה ומטרות החוק, שונות במקורות הדין השונים. עקרון היסוד הינו, כי על רשות מנהלית חל עקרון חוקיות המנהל. כלומר, כל אשר לא הותר לה בחוק, במפורש או במשתמע, אסור לה. זאת במיוחד, כאשר עסקינן בפעולות הפוגעות בזכות הפרט. רשות מקומית חייבת להצביע על הוראת חוק המסמיכה אותה כדין. כך נדרש על פי עקרון חוקיות המנהל: "אם הרשות אינה יכולה להצביע על חוק ממנו נובעת הסמכות לעשות אותו מעשה, המעשה אינו בתחום הסמכות ולכן הוא בלתי-חוקי" [פרופ' י. זמיר, הסמכות המנהלית, כרך א' (תשנ"ו),50; ראו גם ב. ברכה, משפט מנהלי, 25 (כרך א', תשמ"ז)]. "לפי עקרון חוקיות המנהל כל סמכות מנהלית צריכה מקור בחוק או לפי חוק, כגון בתקנה. כיוון שכך, לגבי כל סמכות, שאלה ראשונה היא, מה מקור הסמכות" [פרופ' י. זמיר, שם, 131]. 6. אבחן את חוקיות פעולות התובעת, תוך בחינת הוראות חוקי העזר הרלוונטיים: סע’ 3 לחוק הריסת מבנים מסוכנים קובע: "(א) סבור ראש העירייה, על פי דין וחשבון שנערך לפי סעיף 2, כי בניין מהווה סכנה למחזיקים או לציבור, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעלי הבניין לבצע את העבודות המפורטות בה באופן ובתוך התקופה שנקבעו בהודעה. להודעה יצורף העתק מהדין וחשבון שנערך לפי סעיף 2 (ב) בעל בניין שקיבל הודעה כאמור חייב למלא אחריה. (ג) לא מילא בעל בניין אחרי דרישת ראש העירייה לפי סעיף קטן (א) או ביצע את העבודות שלא באופן המפורט בהודעה, רשאית העירייה לבצע את העבודות ולגבות מבעל הבניין את הוצאות הביצוע." סע’ 54 לחוק שמירת הסדר והניקיון קובע: "(א) ראש העירייה רשאי לדרוש מבעל בית, בהודעה בכתב, לבצע בחזית הבית עבודות שיפוץ כמפורט בהודעה. (ב) ראש העירייה רשאי לדרוש ממחזיק בבית, בהודעה בכתב, לבצע בחזית הבית או בחזית החלק שבו הוא מחזיק, עבודות שיפוץ מקומי, כמפורט בהודעה. (ג) בהודעה לפי סעיף קטן (א) או (ב), רשאי ראש העירייה לקבוע תנאים, פרטים ודרכים לביצוע העבודות והתקופה שבה יש לבצען, וכן הוראות בנוגע לחומרים, לצבעים ולאופן ביצוע העבודה." סע’ 56 לחוק שמירת הסדר והניקיון מאפשר לתובעת לחזור על הנתבע מכח חוק עזר זה, הקובע: "(א) נדרש אדם בהודעה לבצע עבודות שיפוץ או שיפוץ מקומי ולא ביצען, או לא השלימן תוך התקופה שנקבעה בהודעה, או ביצע עבודות ללא היתר, או ביצע עבודות שיפוץ הפוגמות בצורה החיצונית האחידה של הבית, או שיפץ חזית בית שלא לפי התנאים וההוראות שנקבעו בהודעה או בהיתר, רשאי ראש העירייה לבצע את העבודות או להרוס, לשנות או לתקן את העבודות שנעשו, הכל לפי העניין, ולגבות מאת אותו אדם את ההוצאות שהוציאה העירייה לשם כך. (ב) ביצע ראש העירייה עבודות שיפוץ בחזית בית משותף, רשאי הוא לגבות את ההוצאות מנציגות הבית או מבעלי הדירות בהתאם לשיעור המוטל עליהם לפי הוראות חוק עזר זה. (ג) תעודה מאת ראש העירייה על סכום הוצאות הביצוע תהווה ראיה לכאורה לדבר." 7. ניתן לראות, כי קיימות מספר דרישות מהותיות, בסעיפי החוק שלעיל, המרכזית שביניהן היא, כי שיקול הדעת מוקנה לראש העיר, והוא זה, אשר מוסמך להפנות את הדרישות בהתאם להוראות חוקי העזר הנ"ל. הנתבע תוקף בדיעבד את ההודעות ת/1 עד ת/4 בטענה, שלא נחתמו על ידי מי שמוסמך כדין לחתום עליהם על פי חוקי העזר (מכוחם נתבקש הנתבע לבצע שיפוצים), שכן לא נחתמו על ידי ראש העיר. ת/1 עד ת/3 נשלחו מכח חוק הריסת מבנים מסוכנים ונחתמו על ידי מהנדסים שונים, ואילו ת/4 נשלח מכח חוק הסדר והניקיון ונחתם ע"י מר גריפל, אחד מסגני ראש העיר. מצאתי, כי יפה כוחה של טענה זו לגבי הודעות ת/1 עד ת/3, אשר נחתמו על ידי מהנדסים שונים, שכל אחד מהם שימש בתפקיד מנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה בתקופות השונות. התובעת לא הוכיחה, כי למהנדסים אלה הואצלה הסמכות לפי חוק הריסת מבנים מסוכנים ולפיכך לא ניתן להסתמך עליהן כהודעות שנשלחו כדין מכח אותו חוק עזר. לא כך המצב לגבי הודעה ת/4, שנחתמה ע"י סגן ראש העיר מר גריפל כ- "מ"מ ראש העירייה בשם ראש העירייה". להודעה זו יש תוקף משפטי מחייב, משום שבמקרה דנן הוכח שהסמכות לפי חוק הסדר והניקיון הואצלה כדין. התובעת, המציאה תצהיר עדות ראשית של מר גריפל, בו הצהיר מר גריפל, ששימש כסגן ראש העיר באותה עת, כי היה בנוסף ממלא מקומו של ראש העיר, כאשר נבצר מן האחרון למלא את תפקידו או כאשר הנ"ל שהה בחו"ל (סע' 2 לתצהיר עדותו של מר גריפל, אליו צורף פרוטוקול ישיבת המועצה החמש עשרה, בה הוסמך מר גריפל להיות ממלא מקומו הראשון של שלמה להט, ראש העירייה באותה עת). לגירסתו של מר גריפל, בתוקף היותו ממלא מקומו של ראש העירייה הוקנו לו הסמכות ושיקול הדעת לפעול לפי חוקי העזר שלעיל, ובמסגרת סמכותו זו חתם על ת/4. מר גריפל לא נחקר בחקירה נגדית ועדותו לא הופרכה. לתובעת, בהיותה רשות מקומית, עומדת חזקת התקינות. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד (3), 749 ,עמ' 756-755: "לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין . omnia praesumuntur rite et solemniter esse acta ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל, רע"פ 1088/86 מחמוד נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי [4]; בג"צ 7351/95 נבואני נ. השר לענייני דתות [5], בעמ' 128; בג"צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ. מנהל רשות העתיקות [6], בעמ' 793); חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי... היא חלה ממילא גם לענין פעולותיהן של רשויות מקומיות (ראו: בג"צ 25/82 רוסיניק נ. עירית רעננה [7], בעמ' 772; ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. ברעלי [8], בעמ' 472). עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות. בצדק ציין השופט זמיר כי: 'החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה' (בג"צ 4146/95 הנ"ל [6], בעמ' 793)." הנתבע לא הרים את הנטל, ולא הוכיח כי הודעה ת/4 נעשתה בחוסר סמכות. אני קובעת, כי הודעה זו נעשתה כדין ואף הדרישות על פיה נעשו כדין. מסירת הדרישה כדין 8. מכח הוראות חוק הסדר והניקיון על העירייה להוכיח משלוח דרישה בכתב לבעלים או למחזיק בדבר הצורך בשיפוץ (ראו בהקשר זה ע"א 1842/97 עיריית ר"ג נ' מנחמי מגדלי דוד ר"ג בע"מ, פ"ד נד (5), 15). לטענת הנתבע, לא קיבל דרישה כזו, ואף לא ידע כי עליו לבצע שיפוצים. לא קיבלתי טענה זו להלן נימוקי : ראשית, בסע’ 61 לחוק הסדר והניקיון קיימת חזקה חלוטה לגבי מסירת הודעות: "מסירת הודעה או דרישה לפי חוק עזר זה תהא כדין, אם נמסרה לידי האדם שאליו היא מכוונת, או נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה לידי אחד מבני משפחתו הבוגרים או לידי כל אדם בוגר העובד או מועסק שם, או נשלחה בדואר במכתב רשום הערוך אל אותו אדם לפי מען מגוריו או עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה; אם אי אפשר לקיים מסירה כאמור, תהא המסירה כדין אם הוצגה ההודעה או הדרישה במקום בולט באחד המקומות האמורים או על הנכס שבו היא דנה או הוכנסה לתיבת דואר הנושאת את שמו של האדם שאליו היא מכוונת או פורסמה באחד העיתונים הנפוצים בתחום העירייה." הוכח, ש- ת/4, שנושאת תאריך 1.4.92, נשלחה לנתבע בדואר רשום ומוענה לנתבע לפי הכתובת "רח' יורדי הסירה 14, ת"א", וזה היה מען מגוריו של הנתבע בתאריכים הרלוונטיים (חקירתו הנגדית של הנתבע ע"מ 24 שורות 19-24 לפרוטוקול מיום 21.9.00 בהן נרשם מפיו כי באותה תקופה התגורר בפועל בדירה עורפית בבניין). לכן הוכח, שהתובעת עמדה בדרישות סע' 61 לחוק הסדר והניקיון. 9. ניתן היה להסתפק בכך לענייננו , אך אוסיף ואומר, שלא האמנתי לנתבע, כי לא קיבל את הדרישות בכתב, וכי אפילו לא היה מודע לדרישות העירייה. לעניין הוכחת ידיעתו של הנתבע לגבי הדרישות הנ"ל העיד מר אריה רמי, מי שהיה נציג דיירי הבניין. לדבריו, הנתבע ידע מה הן דרישות העירייה וכי יתר הדיירים בבניין מסרו ייפוי כח בכתב לנציגות הבניין לפעול לצורך שיפוץ הבניין. לדברי אריה רמי, הנתבע היה היחיד שסרב לייפות את כוחה של נציגות הבניין לפעול בקשר לשיפוצים. הנתבע רצה להתנות את הסכמתו למתן ייפוי הכוח בכך שכל הדיירים יסכימו לכך שהנתבע יהא רשאי לנהל עסק בדירות שבבעלותו. אריה רמי גם העיד, כי הנתבע הוכרז על ידי הדיירים כסרבן שיפוץ. מצאתי את עדותו של אריה רמי אמינה, והעדפתי את גרסתו על פני גרסת הנתבע. זאת ועוד, ת/1 עד ת/3 כולל, נשלחו לנתבע בדואר רשום בשנים 1989- 1992, בתקופה בה התגורר בבניין. לא ניתן להאמין, שמתוך כל המכתבים, שנשלחו אליו ע"י התובעת באותו נושא, לא קיבל הנתבע אפילו מכתב אחד (אומנם ב- ת/1 עד ת/3 נכתב כי הם מבוססים על חוק הריסת מבנים מסוכנים, אך הדרישות במכתבים אלה תואמות את הדרישות שפורטו ב- ת/4, כך שלעניין ידיעת הנתבע בדבר הדרישות הנ"ל אין לכך נפקות. לכן, אני קובעת, שהנתבע ידע מבעוד מועד על דרישות העירייה בדבר הצורך בביצוע שיפוצים וסרב להשתתף בתשלום ההוצאות. 10. למעלה מן הנחוץ, אוסיף את ההערה הבאה: סע’ 52 לחוק שמירת הסדר והניקיון מגדיר את המונח "שיפוץ" כך: "לרבות כל תיקון, שיפור וחידוש של חזית הבית וכולל עבודות צביעה, טיח, סיוד, ניקוי, סתימה, מילוי, ציפוי, שינוי מקום צנרת חיצונית, ריצוף או תיקוני בנייה, עבודות להגנה מפני חלודה, מפני רטיבות או מים, וכן הריסת כל דבר הפוגע במראה החזית, החלפתו או סילוקו, לרבות הסרת מרזב המותקן על גבי קיר או חלק אחר של הבית הנשקפים אל רחוב או גינה" ההגדרה של המונח "שיפוץ" בחוק הסדר והניקיון רחבה, והיא כוללת את כל דרישות השיפוץ, שנדרשו בעבר לפי הודעות ת/1 עד ת/3 . כאמור, במקרה דנן קיימת חפיפה גדולה בין העבודות, שנדרשו לשמירת היציבות וביטחון הבניין, לבין העבודות, שנדרשו לשמירה חזות יפה ותקינה של הבניין (ראו לעניין זה עמוד 3 סע’ 2(ג) לחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש). שיעור ההוצאות וסבירותן 11. טוען הנתבע, כי ההוצאות, שהוצאו על ידי נציגות הבית המשותף לשם שיפוץ הבניין, לא היו הוצאות סבירות שתאמו את דרישות העירייה. לא קיבלתי טענה זו ואלה נימוקי: א. סע’ 56(ג) לחוק הסדר והניקיון: "(ג) תעודה מאת ראש העירייה על סכום הוצאות הביצוע תהווה ראיה לכאורה לדבר" (ו.ס- הדגשה שלי). הוגשה כמוצג תעודה, שנחתמה על ידי מ"מ ראש העירייה מר גריפל בשם ראש העירייה ושהוצאה מכח חוק שמירת הסדר והניקיון (ת/13). ב- ת/13 אישר גריפל, כי סכום ההוצאות, שנדרשו לשיפוץ הבניין כולו לצורך קיום דרישות העירייה מכח הוראות חוק העזר הינו סך 132,000 ₪. לנוכח הוראות סע' 56(ג) לחוק הסדר והניקיון התעודה מהווה ראיה לכאורה לסכום שנדרש לשיפוצים. ב. בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, קבע המומחה, כי ההוצאות היו סבירות. אני מצטטת מעמוד 2 סע’ 2 (א) ו- (ב) לחוות דעת המומחה: "(א) הסכומים אשר שולמו במהלך ביצוע עבודות השיפוץ שבוצע בבניין בשנת 1992 סבירים בהחלט... (ב) עיקר העבודות שבוצעו נועד לשם מניעת סיכון לדיירי הבניין ולעוברים לידו..." (ההדגשות במקור) ג. הצעות אחרות, שהוצעו במכרז על ידי חמישה קבלנים שונים היו לערך באותו סדר גודל (ראו לעניין זה את ת/8 בה מפרט ומשווה מר ווליניץ שלום, מהנדס בניין, את הצעות הקבלנים לתחשיב שביצע לשם ביצוע סביר של השיפוץ). 12. עוד טוען הנתבע, כי מהסכום הכללי של עלות השיפוצים, יש להפחית סכומים ששולמו בגין עבודות נוספות שבוצעו, על אף שדיירי הבניין לא נדרשו ע"י העירייה לבצען מכח חוקי העזר. להלן התייחסותי: א. שביל כניסה- סע’ 1.150 ל- ת/9 (כתב הכמויות), שעלותו 1,800 ₪ : העירייה בהודעותיה לא דרשה לבצע עבודה זו והחיוב בגין פריט זה הורד מראש מעלות השיפוץ הכללי (השווה ת/9 עם ת/13 וראה גם עדותו של דוד סבאג עמ' 18 לפרוטוקול מיום 21.9.02 שורות 16-17). אין לבצע ניכוי נוסף בגין פריט זה. ב. כריתת עצים בחצר האחורית- סע’ 1.340 ל- ת/9: אומנם גם עבודה זו לא נדרשה ע"י העירייה בהודעותיה, אולם החלטתי לאשר הוצאה זו, כיוון שקיבלתי את הסברו של העד סבאג, לפיו כריתת עצים בחצר בניין שבשיפוץ, נדרשת לצורך הקמת פיגומים, וכן בשל כך שענפי ושורשי העצים עלולים לפגוע בקירות הבניין (שורות 2-6 לעמוד 19 לפרוטוקול מיום 21.9.02). ג. חלון אלומניום עם זכוכית דקורטיבית- סע’ 4.270 ל- ת/9, שעלותו 2,640 ₪ : לטענת הנתבע, יש לקזז את עלות חלון האלומניום, שכן הוכח שההוצאה בגינו היתה מופרזת עקב כך שהוזמן חלון עם זכוכית דקורטיבית- מה שלא נתבקש ע"י התובעת. ניתן היה להסתפק בחלון עם זכוכית רגילה. סבורתני, שהצדק עם הנתבע. אכן לכאורה עלות השיפוצים הינה כמפורט ב- ת/13, אולם משהובאו ע"י הנתבע ראיות לכך, שללא הצדקה הוזמן חלון בסטנדרט גבוה מן הנדרש, הרים הנתבע את נטל הבאת הראיות שהיה מוטל עליו להוכיח שדרישת התשלום בגין החלון מוגזמת, והנטל להוכיח את עלותו של חלון עם זכוכית רגילה עבר אל התובעת. התובעת לא הוכיחה עלותו של חלון עם זכוכית רגילה, ומשלא הוכחה עלות החלון, אין מנוס מאשר להפחית את מלוא הסכום שנקבע בסעיף 4.270 ל- ת/9, דהיינו להפחית סך של 2,640 ₪ מתוך העלות הכללית של השיפוצים כפי שנקבעה ב- ת/13. ד. עבודות לשיפוץ נגרות ומסגרות חוץ- פרק 03 ל- ת/9: מומחה ביהמ"ש השאיר פרק זה לשיקול דעת ביהמ"ש. לאור קיומה של החזקה שבסע' 56(ג) לחוק הסדר והניקיון, מצאתי לנכון להשאירו כמו שהוא. על פניו נראה, כי עבודות אלו (בעיקר צביעה) היו חלק מהשיפוץ הכללי וב"כ הנתבע לא הביא ראיה כלשהי לכך שעבודות אלו לא היו נחוצות . ה. פירוק וסילוק גגונים, חלקי חלונות ותריסי מרפסת מקומה 2 ו 3- סע’ 6.410 ל- ת/9: בעניין זה צודק הנתבע, שכן אין הוא חייב לממן את העבודות שבוצעו ברכוש הדיירים האחרים, להם יש מרפסת. עלות סעיף זה בסך 300 ₪ יש להפחית מהעלות הכללית של השיפוצים. 13. מוסיף וטוען הנתבע, כי עובר לביצוע השיפוצים הכלליים, שביצעה הנציגות בעקבות דרישת העירייה, ביצע הוא באופן פרטי שיפוצים בקירות החיצוניים של שתי הדירות שבבעלותו, המצויות בקומה התחתונה. לפיכך לטענתו, בעת שדן ביהמ"ש בשאלת חובו לעירייה, יש להתחשב בשיפוצים הנ"ל. המומחה מטעם ביהמ"ש נתבקש להיזקק לנושא זה וקבע, כי אכן השיפוצים שביצע הנתבע הקטינו את עלות השיפוצים הכלליים. הוא העריך חסכון זה ב- 7,700 ₪ למועד ת/9. לפיכך, יש להתחשב בנושא זה הן בקביעת השיעור הכללי של עלות השיפוצים והן בקביעת חלקו של הנתבע בחוב זה. 14. לסיכום: מהסך 132,000 ₪ שנקבע ב- ת/13 יש להפחית בגין הפריטים שבסעיף 4.270 ו 6.410 ל- ת/9 סך 2,940 ₪. על הסכום שיתקבל יש להוסיף 7,700 ₪ (שכן כפי שלמדים מחוות דעת המומחה, אילולא ביצע הנתבע השיפוצים בקירות הקומה הראשונה היו נדרשים לשיפוצים הכללים סך 7,700 ₪ נוספים). סך הסכום המתקבל הינו אם כך 136,760 ₪, וזה הסכום שישמש כבסיס לצורך חישוב השתתפותו של הנתבע בעלות השיפוצים. חישוב חובו של הנתבע בגין השיפוץ 15. הוכח, שהנתבע הינו בעלים של 2/6 חלקים בבניין ולפיכך חובו יעמוד על 2/6 מעלות השיפוצים. אם נחלק 136,760 ₪ ל- 3 יתקבל הסך 45,586 ₪. כאמור, הנתבע הוציא הוצאות בגין שיפוצים, שהמומחה העריך אותם ב- 7,700 ₪, ולכן אני קובעת, שיש לקזז סך 7,700 ₪ מחלקו. הסכום המתקבל לאחר ניכוי 7,700 ₪ עומד על 37,886 ₪ נכון ליום 7.12.92 (היום בו שילמה העירייה הכספים לקבלן [ראה ת/11]). יש לחייב את הנתבע לשלם סכום זה לתובעת. עשיית עושר ולא במשפט 16. כאמור נקבע, כי יש לחייב את הנתבע בתשלום כספים, כפי שפורטו בפסקה 15 לפסק דין זה, מכח חוק שמירת הסדר והניקיון. למעלה מן הנחוץ אוסיף, כי ניתן היה לחייב הנתבע באותו סכום מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט (ראה: סע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -1979). פסיקתא 17. אני מחייבת הנתבע לשלם לתובעת: א. סך של 37,886 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום 7.12.92 (סך 105,505 ₪ נכון להיום). ב. הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל (כולל תשלום למומחה מטעם בית המשפט) בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל ממועד הוצאתם ועד התשלום בפועל. ג. השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. עירייהשיפוצניקשיפוצים