רקע ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתובענה כספית על סך 57,046.93 ₪ אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. התובע הינו תאגיד בנקאי. במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 31.12.03 חתם הנתבע מס' 1 על פתיחת חשבון עו"ש פרטי שמספרו 759414 ואשר תנאיו כלולים ומפורטים בו. הנתבע מס' 1 חתם על תנאים כלליים לפתיחת חשבונות בבנק וניהולם, תנאים כלליים בחשבונו, התנאים בחשבון העו"ש ונספח לטופס תנאים כלליים בחשבונות. כמו כן, הנתבע מס' 1 חתם על כתב התנאות, ערבות, המחאה, משכון ושעבוד כספים וזכויות. הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, מוגבלת בסכום על סך 120,000 ₪. התובע טוען, כי הוסכם שספריו ישמשו הוכחה מספקת לכל פרטיהם. לטענתו, בהתאם לספריו, יתרת חוב הנתבעים בחשבון העו"ש הינה 55,690.19 ₪ ובתוספת ריבית נכון ליום 14.8.08 סך של 57,046.93 ₪. לטענת התובע, ביום 15.4.08, נדרשו הנתבעים, בכתב, לשלם את חובם אולם הם לא עמדו במילוי התחייבויותיהם במועד. התובע ציין, כי על פי תנאי החשבון ותנאי ההסכמים המפורטים לעיל, התחייבו הנתבעים לשלם לו, עם דרישתו הראשונה, כל סכום אשר יגיע לו בצירוף ריבית, עמלות והוצאות. התובע הוסיף, כי הוא זכאי לקבל מהנתבעים ריבית ו/או הפרשי הצמדה וריבית בשיעור המשתנה מידי פעם בפעם על פי תנאי האשראי לגבי חובות חריגים, בנוסף לסכום החוב. לטענתו, אין לנתבעים הגנה של ממש בפני תביעה זו. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה טען הנתבע מס' 1, כי חתם על פתיחת וסגירת חשבון מס' פעמים, כאשר בפעם האחרונה חתם ביום 6.12.06 ולפיכך כל המסמכים הקודמים מבוטלים. עוד טוען הנתבע מס' 1, כי התובע ביטל את מסגרת האשראי בחשבונו בצורה חד צדדית וללא כל הודעה מוקדמת והיה עליו לסגור את היתרה בעו"ש על ידי העברת כספים מחשבון החברה לחשבון העו"ש. עוד טוען הנתבע מס' 1, כי במסגרת כתב התביעה לא פורטה הדרך לחישוב ריבית ולא צורף תצהיר מטעם פקיד התובע בנדון. הנתבעים מס' 2 ו-3 מודים, כי חתמו על כתב ערבות ביום 9.10.97 וטוענים, כי החוב אשר היו ערבים לו נפרע על ידי הנתבע מס' 1 ולפיכך ערבותם פקעה. לטענתם, הם לא קיבלו דפי חשבון עדכניים של חשבון העו"ש או דרישה כלשהי מטעם התובע לתשלום סכום כלשהו. לטענת הנתבעים מס' 2 ו-3, בנסיבות אלו, הרי שהתובע הפר חובתו ליידע אותם באשר לחוב שנוצר. לטענת הנתבעים מס' 2 ו-3, בעקבות סגירת החשבון ופתיחתו מחדש ולאור העובדה שהם לא נדרשו לחדש ערבותם, הרי שהיא פקעה. עוד הם טוענים, לקיומם של פגמים בכתב הערבות, אשר בגינם בטל כתב הערבות. בהחלטתה מיום 19.5.09 קבעה כב' הרשמת שרקאוי (כתוארה דאז), כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן. כב' הרשמת שרקאוי, קבעה, כי יש ליתן לנתבע מס' 1 רשות להתגונן בגין טענתו באשר לשאלה האם עסקינן בחשבון אשר התנהל משנת 1996 ואשר בשנת 2003 התווסף מורשה חתימה או שמא החשבון אשר נפתח בשנת 1996 נסגר ובשנת 2003 נפתח חשבון חדש. בנסיבות אלו, ניתנה אף לנתבעים מס' 2 ו-3 הרשות להתגונן בגין טענתם, כי כתב הערבות פקע מאחר והחשבון נפתח ונסגר ובגין טענתם לפיה הנתבע מס' 1 פרע את חובו. כמו כן, ניתנה לנתבע מס' 1 הזכות להתגונן באשר לגובה היתרה בחשבון העו"ש, בהתייחס לפער בין יתרת החובה ביום 15.4.08, המועד בו נשלחה ההתראה, לבין יתרת החובה במועד הגשת התביעה, כארבעה חודשים לאחר מכן. עוד נקבע, כי יש לברר את טענות התובע באשר לביטול מסגרת האשראי ומצב חשבון העו"ש עם ביצוע הפעולה האמורה. בנוסף, ניתנה לנתבעים מס' 2 ו-3 הרשות להתגונן בגין טענתם באשר לאי משלוח עדכונים שוטפים למצב החשבון והתראות לערבים. לא ניתנה לנתבעים רשות להתגונן באשר לאופן חישוב הריבית. במסגרת ההחלטה מיום 19.5.08 נקבע, כי התצהירים אשר צורפו לבקשת הרשות להתגונן ישמש כתב הגנה בתובענה. הראיות מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עתאמלה עבדאלפתח- סגן מנהל הסניף בו התנהל חשבון העו"ש נשוא התובענה (להלן:"עתאמלה"). המצהיר נחקר על האמור בתצהירו. בא כוחם של הנתבעים הודיע, כי הוא מוותר על עדים מטעמו וכי הוא מבקש להגיש סיכומים בכתב (עמ' 19 ש' 25-26). בא כוח התובע סיכם טענותיו בעל פה. בהתאם לבקשת בא כוח הנתבעים ניתנה החלטה, לפיה הנתבעים יסכמו טענותיהם בכתב. עד למועד כתיבת שורות אלו לא הוגשו סיכומי הנתבעים, זאת על אף האורכות אשר ניתנו לנתבעים לשם הגשת סיכומיהם, על פי החלטותיי מיום 10.2.11 ו- 17.3.11. בנסיבות אלו, ובהתאם להחלטתי מיום 17.3.11, מצאתי להכריע בתובענה על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט והראיות שהוגשו, לאחר שאני רואה את הנתבעים כמי שויתרו על זכותם להגיש סיכומים. דיון ומסקנות כאמור, במסגרת ההחלטה מיום 19.5.08 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בנקודות המפורטות לעיל. המחלוקות הקיימות בין הצדדים מצומצמות בהתאם לטענות אשר בגינן ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. לפיכך, קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לשאלה האם עסקינן בחשבון חדש אשר נפתח בשנת 2003, לאחר שהחשבון משנת 1996 נסגר, או שמא עסקינן בהוספת מורשה חתימה בלבד. המחלוקת האמורה משליכה על מחלוקת נוספת באשר לשאלה, האם כתב הערבות פקע במידה ועסקינן בחשבון חדש וכן, האם הנתבע מס' 1 פרע את חובו אשר בגינו ניתנה הערבות. מחלוקות נוספות אשר נתגלעו בין הצדדים הינן באשר לגובה היתרה בחשבון העו"ש, מחלוקת באשר לביטול מסגרת האשראי וכן באשר למשלוח עדכונים והתראה לערבים. ראשית אדון בשאלה, האם הנתבע מס' 1 פתח חשבון עו"ש בשנת 1996 ובהמשך סגר אותו ולאחר מכן פתח חשבון חדש, בשנת 2003 או שמא החשבון אשר נפתח בשנת 1996 המשיך להתקיים ובשנת 2003 נערך בו שינוי של הוספת מורשה חתימה בלבד. במסגרת תצהירו טען עתאמלה, כי ביום 6.12.96 פתח הנתבע מס' 1 את חשבון העו"ש. ביום 9.10.97 חתמו הנתבעים מס' 2 ו-3 על הערבות וביום 31.12.03 נעשה בחשבון שינוי טכני בחשבון על ידי הוספת שם העסק לשם החשבון (ת/1 סעיפים 3, 4 ו-6). במהלך עדותו נטען בפני עתאמלה, כי מכתב התביעה עולה שהחשבון נפתח בדצמבר 2003 וכי בתצהירו הוא טען, כי עסקינן בשינוי טכני בלבד. עתאמלה נשאל מדוע, ככל שעסקינן בשינוי טכני, מדוע נדרש להחתים את הנתבע מס' 1 על כל המסמכים מחדש ואת הנתבעים מס' 2 ו-3 לא החתימו ומדוע לא היה מספיק לציין את השינוי הטכני על גבי המסמכים הקיימים. עוד נטען בפניו, כי בנספח ג' צוין לפתוח חשבון חדש. עתאמלה השיב, כי החשבון נפתח בשנת 1996 והשינוי אשר נערך בשנת 2003 הוא שינוי טכני של שם בעל החשבון. לטענתו, מבחינת טפסים המתכונת היא אותה מתכונת של פתיחת חשבון ועסקינן באותם טפסים. עתאמלה הוסיף, כי בשנת 96 כל ניהול הטפסים היה ידני וב- 2003 החלו בפתיחת חשבונות ממוחשבת (עמ' 13 ש' 26-32, עמ' 14 ש' 1-3). מעיון בנספח ג' לת/1 עולה, כי בתחילת המסמך צוין, כי הלקוח מבקש פתיחת חשבון בשמו. עם זאת, בהמשך המסמך במקום בו יש לסמן את הפעולה המבוקשת צוין איקס ליד המילה הוספה ולא ליד המילים חשבון חדש. מצאתי, כי יש בכך כדי לתמוך בטענות התובע בנדון. יתרה מזאת, נספח ג' נושא תאריך 31.12.03, כאשר למסמך זה מצורף אישור רואה חשבון של הנתבע מס' 1 מיום 29.12.03, קרי יומיים קודם לכן המופנה לתובע ומאשר, כי שם העסק עודכן. גם במסמך זה יש כדי לתמוך בטענות התובע, כי הנתבע מס' 1 פנה לבנק לא על מנת לפתוח חשבון חדש אלא רק לצורך עדכון פרטי שם בעל החשבון. עתאמלה נשאל האם בדק את היתרות בחשבון משנת 96 ועד שנת 2003 והשיב, כי בדק את השנים 2002-2003. עתאמלה נשאל על סמך מה טען, כי החשבון לא נסגר ולא הפך רדום. עתאמלה השיב, כי אם החשבון היה נסגר הרי שהמספר יורד מהמחשב. לטענתו, זו סגירה הרמטית ולא ניתן לחזור לזה שוב. בהמשך הוסיף, כי אם החשבון היה רדום הרי שהחייאתו כרוכה בפעולה פשוטה במחשב, ללא התייחסות ליתרות שהיו בחשבון (עמ' 14 ש' 6-15). עדות עתאמלה באשר לעובדה, כי עסקינן למעשה בחשבון אחד הותירה עליי רושם אמין. הסברו באשר לנסיבות בגינן מילא הנתבע מס' 1 את הטפסים מחדש בשנת 2003 הינו סביר ומהימן. אף טענתו, לפיה ניתן ללמוד, כי החשבון לא נסגר מכך שהמספר לא ירד מהמחשב אמינה ומקובלת עליי. עדותו לפיה לאחר שחשבון נסגר המספר יורד מהמחשב וכי עסקינן בסגירה הרמטית וכי לא ניתן לחזור למספר החשבון לא הופרכה. בדיון אשר נערך ביום 23.3.09 העיד הנתבע מס' 1, כי החשבון נפתח בשנת 97 או 96 וכי הם עצרו את החשבון למשך כשלוש שנים. לטענתו, בשנת 2003 הוא חידש את הפעילות בחשבון. הנתבע מס' 1 טען, כי קיבל מספר חשבון חדש. בהמשך העיד, כי קיבל את אותו מספר חשבון (עמ' 2 ש' 9-15). הנה כי כן, בעדותו טען הנתבע, כי חידש את הפעילות בחשבון. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה עסקינן בחשבון חדש. כמו כן, העובדה, כי עסקינן באותו מספר חשבון יש בה כדי לתמוך בטענת התובע, לפיה עסקינן באותו חשבון. עדות הנתבע מס' 1 תומכת בטענה, כי עסקינן בחשבון אחד וכי בשנת 2003 לא נפתח חשבון חדש. בנסיבות האמורות לעיל, מצאתי, כי אין לקבל טענת הנתבעים לפיה החשבון אשר נפתח על ידי הנתבע מס' 1 בשנת 1996 נסגר ובשנת 2003 נפתח על ידו חשבון חדש. מקובלת עליי טענת התובע, לפיה אין עסקינן בחשבון אשר נפתח בשנת 2003, כי אם בשנת 1996 וכי בשנת 2003 נעשה בחשבון שינוי טכני בלבד, של שם בעל החשבון על פי בקשת הנתבע מס' 1. הנתבעים מס' 2 ו- 3 מודים, כי הם ערבו לאשראי של חשבון העו"ש של הנתבע מס' 1, אשר נפתח בשנת 1996. טענתם היא, כי החשבון האמור נסגר ועל כן אין עוד תוקף לערבות (עמ' 5 לטיעוני הצדדים בבקשת רשות להגן ש' 1-4). כאמור לעיל, איני מקבלת את הטענה לפיה החשבון משנת 1996 נסגר. בנסיבות האמורות הרי שאין לקבל אף את טענת הנתבעים מס' 2 ו- 3 לפיה כתב הערבות פקע מאחר והוא נחתם ביחס לחשבון משנת 1996 אשר לטענתם נסגר. לפיכך, הרי שערבותם של הנתבעים מס' 2 ו-3 לא פקעה והיא בעינה עומדת. הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו כערבים בשנת 1997, כשנה לאחר שנפתח החשבון. בשנת 2003 נערך שינוי בחשבון ובמסגרתו התווסף שם נוסף כבעלים של החשבון. מכתב הערבות עליו חתמו הנתבעים מס' 2 ו-3 עולה, כי אין בשינוי שמו של בעל החשבון בכדי להשפיע על תוקף הערבות (ת/1 נספח ב' סעיף 8) שם צויין תחת הכותרת "שינוי במעמד המשפטי, במבנה האישיות או בשם החייב": " ערבות זו תמשיך לעמוד בתוקפה ותחול גם על כל חיוב של החייב לבנק מכל מין ומכל סוג, אשר יווצר לאחר שיחול בחייב ו/או במי מיחידיו שינוי בשם ו/או במבנה ו/או בהרכב ו/או במעמד משפטי וכל חיוב כאמור יכלל אף הוא בגדר החיוב הנערב, כל זאת בין אם החייב הינו אדם פרטי ובין אם הינו גוף משפטי כלשהו...". הנה כי כן, מאחר ועסקינן באותו חשבון אשר ביחס אליו חתמו הנתבעים מס' 2 ו-3 על כתב הערבות ומאחר ואין בשינוי בכדי להביא לפקיעת הערבות הרי שהערבות לא פקעה. עתאמלה אישר, כי החשבון יכול להיות רדום בשל אי פעילות וכן אישר, כי אם החשבון היה רדום וביתרת חוב גבוהה הרי שלא יתכן שהיה נותר רדום מבלי שהבנק עשה מעשה, התרעה, העברה לטיפול משפטי או כל פעולה הנדרשת בהתאם לסכום החוב (עמ' 14 ש' 16-21). עתאמלה אישר, כי סביר שהחשבון היה רדום ביתרת זכות קטנה או חובה קטנה וסך הכל עשרות שקלים אך הוסיף, כי ייתכן שהייתה יתרת חוב והבנק התחיל לטפל בזה עד שהסוגיה נפתרה. לטענתו, יש לבדוק בסניף, האם היו לנתבע מס' 1 התרעות בתקופה האמורה (עמ' 14 ש' 22-27). עתאמלה אישר, כי בכדי להפוך חשבון מרדום לחי די בכך שהלקוח יגיע לסניף, יפקיד 50 ₪ והוא יישלח טופס הסרת הירדמות (עמ' 14 ש' 28-30). נטען בפניו, כי מהאמור לעיל עולה, כי בטרם נפתח או הוסף החשבון בשנת 2003 לא הייתה יתרת חובה. עתאמלה שלל טענה זו והעיד, כי ייתכן שהייתה יתרת חובה (עמ' 14 ש' 31-32, עמ' 15 ש' 1). נטען בפניו שלא הייתה יתרת חובה משמעותית והוא השיב, כי יש לבדוק את העניין האמור (עמ' 15 ש' 2-3). בהמשך נטען בפניו, כי לא הייתה יתרה אשר הצדיקה העברת הטיפול למחלקה המשפטית או הוצאת התראה ללקוח. עתאמלה השיב, כי יש לערוך בדיקה מול תמציות החשבון של הלקוח בתקופה הרלוונטית ומול ההתחייבות והביטחונות (עמ' 15 ש' 4-6). עתאמלה העיד, כי כאשר חשבון הופך לרדום לא מתבטלת ערבות צד ג' בחשבון (עמ' 19 ש' 2-3). בנסיבות אלו, הרי שאף אם החשבון הפך לרדום הרי שאין בכך כדי להשליך על חבותם של הנתבעים מס' 2 ו-3. לטענתו, בדרך כלל כאשר ערבות מבוטלת שולחים לערבים וללקוח הודעה על כך (עמ' 11 ש' 18-19). הנתבעים מס' 2 ו-3 לא הציגו הודעה כאמור. יתרה מזאת, הנתבע מס' 3 העיד, כי לא קיבל הודעה בכתב לפיה הערבות אשר חתם לנתבע מס' 1 בטלה ומבוטלת (עמ' 3 ש' 25-27). לא הוכח לפניי, כי בטרם נעשו התהליכים בחשבון בשנת 2003 החשבון לא היה ביתרת חובה או שהיה ביתרת חובה קטנה. יתרה מזאת, משמצאתי, כי עסקינן בחשבון אחד, אשר נפתח בשנת 1996 ואשר הנתבעים מס' 2 ו-3 היו ערבים לו מהמועד בו חתמו על כתב הערבות הרי שאין בשאלה מה היה מצב החשבון בטרם נערך בו השינוי הטכני בשנת 2003 בכדי להשליך על המחלוקות המצויות בפניי. מאחר ואין עסקינן בחשבון חדש, הרי שאף אם היה בידי הנתבעים להוכיח, כי בשלב מסוים החשבון לא היה ביתרת חובה או שהיה ביתרת חובה מזערית, הרי שאין בכך בכדי להוכיח, כי הנתבע מס' 1 פרע את החוב אשר בגינו ניתנה הערבות. עתאמלה העיד, כי הערבים אינם בגדר ערב יחיד, אשר הינו ערב מוגן לחוב שסכומו בסביבות 70,000 ₪. לטענתו, הוא סבור שהנתבעים מס' 2 ו-3 היו אמורים לחתום במלבן הראשון. עתאמלה סירב לאשר את הטענה לפיה עסקינן בערבות פגומה (עמ' 13 ש' 13-22). נטען בפניו, כי מאחר ופרטי הערבים לא מולאו במלבן הראשון ומאחר ועסקינן בפרט מהותי הרי שהערבות פגומה. עתאמלה השיב, כי אין לו תשובה (עמ' 13 ש' 23-25). בהמשך נשאל עתאמלה, האם במידה ובתקופה האמורה הגדרת ערב יחיד ושאינו יחיד הייתה שונה מהנהוג היום האם יש סיכוי שכתב הערבות מולא כראוי והשיב בחיוב (עמ' 18 ש' 30-32, עמ' 19 ש' 1). לא שוכנעתי, כי נפל פגם בכתב הערבות אשר בגינו עסקינן בערבות פגומה. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענה זו. יתרה מזאת, עסקינן בסוגיה אשר לא הותר לנתבעים להתגונן בעניינה ועל כן מדובר בהרחבת חזית שאיני מתירה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשרת ליתרת החובה בחשבון העו"ש נשוא התובענה. בעדותו אישר עתאמלה, כי בעת הוצאת ההתראה, באפריל 2008, הייתה בחשבון העו"ש יתרת חובה בסך של 30,000 ₪ וכי בכתב התביעה הסכום קפץ מעל 50,000. כמו כן, הוא אישר, כי בתצהירו הוא טען שהפער בין הסכומים נובע מחיובי ויזה (עמ' 15 ש' 7-10). עתאמלה הופנה לנספח של חברת ויזה והעיד, כי מסגרת הכרטיס הינה 5,000 ₪. עתאמלה נשאל כיצד כרטיס עם מסגרת של 5,000 ₪ מחויב בסך של 18,000 ₪ והשיב, כי ייתכן שמסגרת האשראי הייתה גדולה יותר והוקטנה ל- 5,000 ₪ או שיש עסקאות שבתי עסק מעבירים ללא התייחסות למסגרת אשראי. עתאמלה הוסיף, כי החיובים של ויזה אינם תלויים אך ורק במסגרת. לטענתו, אלו חיובים אשר עלולים להיות מצטברים והמסגרת המדווחת עלולה להשתנות בהתאם לצרכים בזמן הרלוונטי (עמ' 15 ש' 11-24). עתאמלה נשאל מדוע במכתב ההתרעה צוין סך של 33,000 ₪ ולא סכום של 50,000 ₪, ככל שהוא מהווה בקשה לפירעון כל החוב. עתאמלה השיב, כי ההתייחסות היא ליתרת העו"ש ולא לויזה (עמ' 17 ש' 3-5). עדותו של עתאמלה אמינה ומהימנה בעיניי. כמו כן, סבורני, כי אין מקום לדון בשאלה כיצד נוצרו לתובע חיובי ויזה בשיעור האמור ודי בעובדה, כי הטענה באשר לגובה החיובים הוכחה (נספח ו' לתצהיר התובע ת/1). עתאמלה נשאל מדוע יש להאמין ליתרה המופיעה בסוף נספח ה' והשיב, כי ללקוח מגיעות תמציות חשבון כל 17 פעולות ועליו לבדוק ולאמת אותן מול פעולותיו. לטענתו, נספח ה' זו התמצית האחרונה ולפי רישומי התנועה של המחשב זו היתרה (עמ' 15 ש' 25-30). עתאמלה נשאל האם בדק את הרישומים מול ספרי הבנק והשיב, כי הרישומים הם נגזרת מספרי הבנק (עמ' 15 ש' 31-32). עתאמלה העיד, כי החותמת למעלה מאשרת שדף התנועות הוא נגזר מספרי הבנק (עמ' 16 ש' 1-2). כן העיד, כי לא ניתן לקרוא את החותמת. נטען בפניו, כי לפיכך הרי שדף החשבון אינו מאושר. עתאמלה השיב, כי לא בהכרח (עמ' 16 ש' 4-10). נטען בפניו, כי מלבד חותמת יש לחתום ולאשר את הנוסח הרשום. עתאמלה העיד, כי הטופס חתום. לאחר שנשאל האם הטופס חתום כדין השיב עתאמלה כי "כעיקרון כן". נטען בפניו, כי אמורים לחתום שני מורשי חתימה ועתאמלה השיב כי חתם אחד (עמ' 16 ש' 17-23). התובע מסתמך על רשומה מוסדית, אשר לא הוכח, כי נפל בה דופי. בהתאם לסעיף 3(א) לנספח ב' לת/1 הרי שהרישומים בספרי הבנק יחשבו נכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל האמור בהם. עדותו של עתאמלה באשר לנסיבות בגינן נוצר פער של כ- 20,000 ₪ בתקופה של ארבעה חודשים, מהמועד בו הוצאה ההתראה ועד למועד הגשת כתב התביעה אמינה ומהימנה בעיניי. עדותו באשר לגובה חיובי הויזה עולה בקנה אחד עם הפירוט המופיע בנספח ו' לתצהירו. המידע המצוי בנספח ה לת/1 אמין בעיניי. לא עלה בידי הנתבעים לסתור את המידע האמור. בנסיבות אלו מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר לגובה יתרת החוב בחשבון העו"ש של הנתבע מס' 1. עתאמלה נשאל מה ההבדל בין חשבון עם מסגרת אשראי, אפילו בסך 1,000 ₪, לבין חשבון שבו בוטלה מסגרת האשראי והשיב, כי ביטול אשראי הינו אישור ריבית. כלומר, כאשר החשבון מנוהל והמסגרת מאושרת הלקוח משלם ריבית מאושרת וכאשר אין קו אשראי או כאשר הלקוח חורג מהמסגרת הוא משלם ריבית חריגה (עמ' 18 ש' 7-10). בהמשך העיד, כי במידה שאין מסגרת הלקוח משלם ריבית מקסימאלית, אשר עומדת נכון להיום על 22% (עמ' 18 ש' 12). עתאמלה העיד, כי ריבית חריגה זה תוספת 4% על הריבית המאושרת וכאשר אין מסגרת משלמים ריבית בשיעור 22% (עמ' 18 ש' 18-19). אין מחלוקת, כי לקיומה או אי קיומה של מסגרת אשראי ישנה השפעה מהותית על דרך חישוב החוב. עתאמלה נשאל האם הייתה לחייב מסגרת אשראי והשיב, כי תלוי בתקופה הרלוונטית. עתאמלה הוסיף, כי היו לו מסגרות אשראי. בהמשך נשאל עתאמלה האם מסגרת האשראי בוטלה והשיב, כי אם זה עבר לטיפול משפטי אז סביר שמסגרת האשראי בוטלה. עתאמלה נשאל האם נשלחה לנתבע מס' 1 הודעה בנדון והשיב, כי עצם דרישת החוב לפירעון מיידי מהווה עילה לביטול מסגרת האשראי. לטענתו, הוא אינו ידוע האם הודיעו לנתבע מס' 1 באופן ישיר על ביטול מסגרת האשראי. עתאמלה הוסיף, כי טופס הדרישה (נספח ד') מהווה ביטול מסגרת אשראי (עמ' 16 ש' 27-31, עמ' 17 ש' 1-2). עתאמלה נשאל כיצד ממכתב ההתרעה יש בידי הלקוח לדעת על כוונת הבנק לבטל את מסגרת האשראי. עתאמלה השיב, כי ניתן ללמוד זאת מעצם העובדה שהבנק דורש פירעון מידי. עתאמלה הוסיף, כי הלקוח יודע שהחזירו לו שיקים והוראות קבע (עמ' 17 ש' 6-8). נטען בפניו, כי החזרת הוראות קבע ושיקים עלולה להיות בשל חריגה ממסגרת אשראי ולא ביטול. בתגובה טען, כי אם שתי הנסיבות באות יחד אז נגזר מזה שהמסגרת בטלה (עמ' 17 ש' 9-10). עתאמלה נשאל, האם במידה שהנתבע מס' 1 היה מפקיד סך של 33,000 ₪ האם מסגרת האשראי הייתה מבוטלת והשיב, כי יש לבדוק את הסוגיה באותו מעמד (עמ' 17 ש' 11-13). לטענתו, מתן אשראי תלוי בתזרים מזומנים של לקוח ופעילות בחשבון ובמידה והפעילות מצדיקה שתישאר מסגרת אשראי אז היא נשארת. עתאמלה העיד, כי המכתב מהווה הודעה לפני העברה לטיפול משפטי וכי באותו שלב לא בוטלה מסגרת האשראי. לטענתו, ההתרעה הייתה ארבעה חודשים לפני העברה לטיפול משפטי (עמ' 17 ש' 18-22). עתאמלה אישר, כי קיימת חובה לשלוח הודעה על ביטול מסגרת עמ' 18 ש' 5-6). נטען בפני עתאמלה, כי כאשר הבנק דרש 33,000 ₪ מסגרת האשראי בוטלה. עתאמלה השיב, כי צריך לבדוק את העניין בסניף. נטען בפניו, כי מהעובדה שלא נדרש רק הסכום החורג ממסגרת האשראי ניתן ללמוד, כי בעת משלוח ההתרעה המסגרת בוטלה, באופן חד צדדי וללא הודעה ללקוח על אף החובה למסור לו הודעה מוקדמת (עמ' 17 ש' 25-31). עתאמלה טען, כי בעת ששולחים דרישת חוב שולחים את כל היתרה ללא תלות במסגרת. עתאמלה הוסיף, כי עניין ביטול המסגרת זה עניין שמבוצע בסניף לפי החלטת הסניף, לאחר תגובת הלקוח. לטענתו, בדרך כלל מבטלים מסגרת רק במידה והתיק נשלח לטיפול משפטי (עמ' 18 ש' 1-4). הנתבע מס' 1 אישר, כי על החשבון נשוא התובענה הוטלו עיקולי צד שלישי (עמ' 3 ש' 9-11). עתאמלה נשאל האם, בהתאם לנהליי התובע, העובדה שמוטל עיקול על חשבון הבנק מהווה עילה להעמדת החוב לפירעון מידי ללא התרעה לבעל החשבון. עתאמלה השיב, כי בטופס תנאים כללים עליו חתם הנתבע מס' 1 יש התייחסות לעיקולים. עתאמלה הוסיף, כי התשובה חיובית (עמ' 18 ש' 27-29). עדות עתאמלה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 7(א)(5) בנספח ב' לת/1. כמו כן, בהתאם לסעיף 7(א)(2) בנספח ב' לת/1 מקום בו הלקוח אינו משלם לבנק, מיד עם דרישתו המיידית, כספים אשר הוא נדרש לשלם ואשר לא נקבע לגביהם מועד פירעון מוסכם, הרי שהבנק רשאי לדרוש פירעון מיידי של כל הסכומים המגיעים לו והסכומים ישאו ריבית מירבית מיום הדרישה ועד למועד התשלום. אין מחלוקת, כי בעניינו לא פעל הנתבע מס' 1 בהתאם לדרישת התובע ולא שילם באופן מיידי את הסכום הנדרש. עדות עתאמלה לפיה אין בדרישת תשלום מלוא יתרת החובה בכדי להוכיח, כי במועד האמור בוטלה מסגרת האשראי אמינה בעיניי. לא עלה בידי הנתבעים לסתור עדות זו. הנתבעים לא הוכיחו, כי בעת שנשלחה ההתרעה כבר בוטלה מסגרת האשראי, מבלי שניתנה הודעה בנדון. לא הוכח בפניי, כי מסגרת האשראי בוטלה בטרם נשלחה לנתבע התרעה, המהווה הודעה באשר לביטול מסגרת האשראי. כמו כן, הנתבע מס' 1 ידע או אמור היה לדעת, כי קיימת בעיה עם חשבון העו"ש וכי עליו להסדירה. לאור העובדה, שהוטלו על החשבון עיקולים ומאחר והנתבע מס' 1 לא פעל בהתאם לדרישת התובע ולא שילם את הכספים אשר התובע דרש, הרי שהתובע היה רשאי לדרוש פירעון מיידי של כל הסכומים המגיעים לו וכן היה רשאי, כי הסכומים ישאו ריבית מירבית. לא שוכנעתי, כי התובע לא פעל כנדרש טרם ביטל את מסגרת האשראי של הנתבע מס' 1. כמפורט לעיל, נתנה לנתבעים מס' 2 ו-3 הרשות להתגונן בטענה, כי לא נשלחו להם עדכונים כנדרש. עתאמלה נשאל האם שלח, מידי שנה או מידי תקופה, הודעה לערב על קיום ערבותו. עתאמלה השיב, כי פעם בשנה מונפקת הודעה לערבים ונשלחת אליהם. עתאמלה נשאל האם נשאר עותק מההודעה בסניף והשיב, כי היום הכל ממוחשב וכי הוא אינו זוכר האם בזמנו נותר עותק בבנק (עמ' 12 ש' 10-13). עתאמלה נשאל האם בידו להציג מסמך כאמור והשיב, כי זה מצריך בדיקה בסניף (עמ' 12 ש' 14-15). עתאמלה העיד, כי נשלחו הודעות אולם יש לבדוק האם ההעתקים לא נגרסו. עתאמלה הוסיף, כי אין בידו לדעת האם הערבים קיבלו את ההודעות שכן זה לא תלוי בבנק בלבד אלא גם בדואר (עמ' 12 ש' 18-21). בהמשך נשאל עתאמלה, האם כאשר נשלחת הודעה ממוחשבת לערבים האם נותר בסניף העתק מההודעה והשיב בשלילה (עמ' 19 ש' 19-21). עתאמלה נשאל האם בטרם הועבר הנתבע לטיפול משפטי האם הוא שלח הודעה לערבים והשיב, כי התיק הועבר כאשר הוא לא היה בסניף וכי יש לבדוק סוגיה זו עם הסניף. עתאמלה הוסיף, כי צורפה התרעה של החייב (עמ' 13 ש' 6-8). לטענתו, הוא אינו יודע האם יש העתקים לערבים. עתאמלה הוסיף, כי במכתב ההתרעה אשר נשלח הערבים אינם מכותבים (עמ' 13 ש' 9-12). עדות עתאמלה לפיה נשלחו לנתבעים מס' 2 ו-3 הודעות, אמינה בעיניי. עדות זו לא נסתרה. אין בעובדה שאין בידי התובע להמציא העתקים של ההודעות האמורות בכדי לשלול טענתו באשר למשלוחן. לא זו אף זו, הנתבעים מס' 2 ו-3 לא הצביעו על נזקים אשר נגרמו להם בשל העובדה שלא נשלחו להם עדכונים והתראות, לטענתם. הנתבע מס' 3 נשאל מה הם הנזקים אשר נגרמו לו בשל העובדה שהתובע לא שלח לו את ההודעות אשר הוא אמור היה לשלוח. הנתבע מס' 3 העיד, כי הנזק אשר נגרם לו זה שהוא נמצא בבית משפט, עזב את עבודתו ובא וכן שהוא כתב תצהיר (עמ' 4 ש' 5-7). לפיכך, הרי שאף אם תתקבל טענת הנתבעים מס' 2 ו-3 לפיה התובע לא שלח להם עדכונים והתראות כנדרש, הרי שלא עלה בידם להצביע על נזק ממשי אשר נגרם להם בשל כך. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו. שוכנעתי, כי החשבון בו עסקינן הינו חשבון אשר נפתח בשנת 1996 ואשר הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו על ערבות לגביו. כמו כן, מקובלת עליי טענת התובע באשר לגובה החוב. מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלות התובע. בנסיבות אלו, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 57,046.93 ₪ נכון למועד הגשת התביעה בתוספת ריבית בנקאית הנהוגה בבנק מעת לעת כמקובל אצל התובע עד למועד התשלום בפועל. בנוסף, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. סגירת חשבון בנקחשבון בנקבנק