פ ס ק - ד י ן המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של התרשלות בנהיגה על פי תקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ובית הדין המחוזי דן אותה לקנס 750₪, 21 ימי פסילה של רנצ"א בפועל ושלושה חודשי פסילה על תנאי. התוצאה של תאונת דרכים שבה ניזוק הרכב הצבאי שבו נהגה. ערעור זה מכוון בעיקרו לרכיב הפסילה בפועל של רישיון הנהיגה. בין השאר, אומרת המערערת כי נהיגתה של המערערת לא סיכנה איש, וכי בפועל נגרם נזק אך ורק לרכוש ששיעורו אינו עולה בהרבה על הרף המאפשר הגשת כתב אישום לבית הדין הצבאי. עוד טוענת המערערת לנסיבות של האירוע לגבי העובדות של התקרבות למחסום והבחנה בו. המערערת הודתה בעובדות שבכתב האישום ובית הדין הצבאי הרשיעה על פי הודאתה. גם אם ניתן לציין נסיבות בכל הנוגע לטיעונים לעונש הרי אין לי כל צורך להיכנס לשאלה של בחינת העובדות, שבית הדין קמא דן בהם וקבע את ממצאיו על פי הודאתה של המערערת. התנהגות המערערת היא זו שגרמה לתאונת דרכים שתוצאתה לא הייתה פגיעה באדם אך באירוע של רשלנות, בדרך כלל, נוהג הרכב אינו בוחר בתוצאה וכל תוצאה עשויה להיות מקרית. ועוד זאת, פסילה בפועל אינה מיוחדת אך למקרים שבהם נגרם סיכון לאדם, אלא שבית הדין לעניננו, רשאי להטיל פסילה אף בלא סיכון בפועל ואף אם עלול להיגרם סיכון, וזהו המקרה שלפנינו. בנסיבות העניין, העונש אינו חמור כלל ועיקר, ואינני רואה כל הצדקה להתערב בעונש, שהוא לדעתי ראוי והולם. עם זאת, לנוכח דברי התביעה הצבאית שאין לה התנגדות לניכוי ימי הפסילה המנהלית לגבי הרישיון הצבאי הדבר היחידי שאני רואה לעשות הוא מבלי להתייחס לשיקולי הענישה של בית הדין קמא, שתקופת הפסילה המנהלית של 10 ימים לגבי הרישיון הצבאי, תופחת מתקופת הפסילה שקבע בית הדין. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. תחילת הפסילה תהיה כפי שקבע בית הדין קמא - ביום 1/8/2007. משפט תעבורהתקנות התעבורהרשלנות