תמרור ב-36 - אי ציות

פסק-דין לפנַי ערעור על הרשעתה של המערערת בעבירות של אי-ציות לתמרור ב-36, נהיגה בקלוּת-ראש ואי-מסירת פרטים, לאחר שמיעת ראיות בתיק. כמו-כן, בקשה להקלה בעונש לחילופין. העונש שנגזר: קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל בת 3 חודשים, פסילה על-תנאי בת 6 חודשים לתקופה של 3 שנים. כן הופעלה פסילה על-תנאי בת חודשיים, בחופף, על-פי רישום מס' 55 בגיליון ההרשעות הקודמות. לטענת בא-כוח המערערת, לא היה מקום להרשיעהּ. לא הוּכח כי נגרם נזק ולא הוּכח כי הנזק אותו ראתה עדת-התביעה הוא נזק חדש מהתאונה נשוא כתב-האישום, ועל-כן לא קמה חובה למערערת על-פי תקנה 145 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מוסיף וטוען בא-כוח המערערת כי ספק אם התאונה נגרמה בסמוך לצומת. ספק אם נוצר מגע בין כלי-הרכב וספק אם המגע נוצר בעקבות סטיית רכב המערערת. עוד טוען, כי האירוע הוא נשוא נזק בלבד לכל היותר, ולא היה מקום להטיל על המערערת עונש של פסילה בפועל. מבקש לזַכּוֹת המערערת, לראות כי נהג-המונית הוא זה שסטה מהנתיב בו נסע אל הנתיב בו נסעה המערערת. לעניין הרשעות קודמות, טוען בא-כוח המערערת - רוּבּן עבירות חנייה, במקום שאינו מותר בכך, רק בשל עיסוּקה של המערערת כמעצבת-אופנה, והצורך בפריקת סחורה לחנויות שונות. באת-כוח המשיבה מתנגדת. מפנה לנימוקי הכרעת-הדין, לראיות התביעה; וּמבקשת שלא להתערב בעונש בהיותו בלתי-מכביד וסביר בנסיבות העניין. לגופו של עניין דין הערעור להידחות, על שני חלקיו. בית-המשפט קמא שמע ראיות בתיק. ניתח את הראיות אחת לאחת. ב-עמ' 17 להכרעת-הדין, סעיף 6, קובע בית-משפט קמא במפורש, בזו הלשון: "אני מאמינה שהנוסעת במונית ונהג-המונית ראו נזק במונית בצד שמאל מאחור. אני מאמינה שגם הנאשמת יכלה לראות את הנזק, שהרי המונית הייתה לפניה בעת האירוע. התחמקויותיה של הנאשמת ושינוי גירסאותיה, גרמו לי להטיל ספק בגירסתה. פעם טענה שלא היה מוצב תמרור בכיוון נסיעתה. אחר-כך טענה שהיא צייתה לו. אחר-כך טענה שכל האירוע התרחש ברחוב דיזנגוף ושאין כלל צומת במקום אלא התמזגות של שני רחובות מקבילים. עיון בתרשים המקום ת/2 מלמדנו שמפגש הרחובות בן-יהודה ודיזנגוף מהווה צומת, ובכיוון נסיעת הנאשמת מוצב תמרור ב-36 המורה לבאים מרחוב בן-יהודה לתת זכות קדימה... בסוף עדותה בבית-משפט הודתה הנאשמת בטעותה בכך שלא עצרה ולא מסרה את פרטיה כפי שהתבקשה על-ידי נהג-המונית." בנסיבות אלה, הכרעת-הדין מבוססת, מנומקת ואין בדעתי להתערב בה. וּלעניין העונש - בטעוּת (באת-כוח המשיבה הפנתה תשומת-לב בית-המשפט לכך), הפעיל בית-משפט קמא פסילה על-תנאי בת חודשיים המצויינת בהרשעה מס' 55 בגיליון ההרשעות הקודמות של המערערת, בִּמקום פסילה על-תנאי בת חודשיים שהוטלה על המערערת בהרשעה מס' 35. יש מקום לתקן טעות זו. עיון בגיליון הרשעותיה הקודמות של המערערת, אכן מציג מספר רב של הרשעות בעניין חנייה. אין לקבל טיעוּנוֹ של בא-כוח המערערת כי מקצועה/אומנותה של המערערת, הם בִּבסיס ביצוע העבירות וּלהקל בעונש בשל כך. מקום שאין תמרור המורה על חנייה לשֵׁם פריקה וּטעינה, אין להחנות לשֵׁם פריקה וּטעינה. דרך-כלל, הלקוחות הם אותם לקוחות, והמערערת יודעת היטב כי חלק מלקוחותיה ממוקמים במקום האסור בפריקה וּטעינה, ועל-כן אין לקבל דרך התנהגות זו של פריקה וּטעינה במקום אסור כדבר שבשִׁגרה, וּלהקל-ראש בכך. על המערערת להשׂכיל ולמצוא פִּתרון אחר לחלוקת הסחורה, בלֹא לבצע עבירות עת עשִׂייתה כן. כִּכלל, בית-משפט בערכאת ערעור יימנע מלהתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינו. זאת גם אם בית-משפט היה פוסק אחרת. רק טעות, או חוסר-סבירות קיצוני, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות של בית-המשפט של ערעור (ראה: ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג, פ"ד נו(1), 437). העונש, בנסיבות העבירות, עברהּ התעבורתי - אינו מוגזם כלל, ואין בדעתי להתערב בו. אני מפעילה פסילה על-תנאי בת חודשיים מהרשעה מס' 35, בחופף לעונש שגזר בית-משפט קמא, כך שסך-הכל לריצוי פסילה בפועל - 3 חודשים, בניכוי הפּסילה שרוּצתה. למען הסר ספק - התנאי שנקבע בהרשעה מס' 55 בגיליון ההרשעות הקודמות של המערערת - אינו מופעל. המערערת תפקיד רישיון-הנהיגה לביצוע יִתרת הפסילה, במזכירות בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב, עד ליום 1.6.2006 שעה 10:00. משפט תעבורהתמרורים