תלונה על המתנה לאוטובוס

להלן פסק דין בנושא תלונה על המתנה לאוטובוס: פסק דין ביום 11.3.02 בשעה 17.47 הגיעה המתלוננת לתחנת האוטובוסים של דן בקו מס' 45 הממוקמת ברח' בית התפוצות ברמת אביב סמוך לשער 14 של אוניברסיטת תל אביב. היא המתינה במשך 73 דקות (עד השעה 19.00) להופעת אוטובוס המבצע את הנסיעה באותו קו. אין מחלוקת כי בהתאם לרשיון הקו ולנספחיו המוחזק בידי המשיבה דן - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "דן"), קיימות בפרק הזמן שבו המתינה המתלוננת, 5 נסיעות (17.50, 18.04, 18.21, 18.32 ו-18.38) היוצאות מתחנת המוצא של הקו ברח' קלצ'קין ברמת אביב והעושות את דרכן אל התחנה השלישית באותו קו שהיא התחנה בבית התפוצות. אין גם מחלוקת שאותן נסיעות לא הגיעו אל יעדן בסמיכות זמן לשעת היציאה, בפרק זמן ההמתנה של המתלוננת. בית המשפט לתעבורה בת"א (כב' השופט מאיר דרורי), זיכה את המשיבה מאשמה של עמידה בתנאי רשיון משום שקיבל את טענת ההגנה שלה שבאותו יום התנהלה הפגנה המונית בכיכר רבין הסמוכה לבניין עיריית תל אביב. ההפגנה גרמה לשיבושי תנועה שככל הנראה הרחיקו מעבר לכיכר והרחובות הסמוכים גם לחלקים אחרים של העיר וכך אירע שכלי הרכב שעשו את דרכם אל תחנת המוצא ברחוב קלצ'קין לא הצליחו להגיע אליה אלא באחור זמן ניכר. בית משפט קמא היה סבור ש"כאשר נסגר רחוב עקב הפגנה או אירוע בטחוני מכל סיבה אחרת לא ניתן לדרוש משרות האוטובוסים שיפעל כרגיל שכן אין האוטובוס יכול לרחף באויר מעל קטע הכביש הסגור, לפיכך כאשר מדובר באירוע חריג שלא ניתן לצפותו מראש ולא ניתן להיערך אליו מראש אין לדרוש מן הנאשמת לקיים את השרות לציבור". מצד העקרון מקובלת עלי גישת בית משפט קמא שאירוע חריג שלא ניתן לצפותו מראש או לפחות לא ניתן לצפות את היקפו, קשה מאוד לדרוש מחברה הנותנת שרותי תחבורה ציבוריים שתתארגן לקדם את פני האירוע הבלתי צפוי. אלא, שבעניין דנן, לא מדובר היה באירוע בלתי צפוי. ההפגנה או קיום ההפגנה, לרבות היקפה, היו ידועים מראש. יתר על כן, לפי עדות מומחה שנשמעה יש נהלי התארגנות לנסיבות כאלה. אכן הפגנה רבת משתתפים גורמת לפקקים גם במקומות מרוחקים מן הכיכר (כגון בדרך נמיר שהיא נתיב הנסיעה של האוטובוסים בקו 45 העושים דרכם לתחנת המוצא). אולם, העד המומחה לא יכול היה לומר ולא אמר מה טיב הפקקים או הקשיים הנגרמים במקומות המרוחקים. זו עובדה שמראש הגורמים האחראים על התנועה בתל אביב מכווינים את התנועה הסמוכה לכיכר לרחובות אלטרנטיביים ולא נוקטים מצידם כל פעולה בהקשר למקומות המרוחקים. באותם מקומות לפי גישתי מחייב רשיון הקו את בעלת הרשיון לדאוג לכך שעיכובי ההגעה אל תחנות האיסוף יהיו מינימליים. עיכוב של 75 דקות לערך הוא בלתי סביר, מה גם שמדובר ב-5 יציאות אוטובוס שהוחמצו. הדבר מעיד על עצמו שהמשיבה נכשלה בחובתה להסדיר שרות תקין. לפיכך אני מקבל את הערעור. מרשיע את דן בעבירה של אי עמידה בתנאי רשיון לפי סעיף 2 וסעיף 7[א] לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) - תשל"ז - 1974 בזיקה לתקנה 385 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, עבירה לפי סעיף 39[ב] וסעיף 39[א] וסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תש"י - 1957 ובעבירה של אי הפעלת שרות סדיר לפי סעיף 2 וסעיף 7[א] לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) - תשל"ז - 1974 בזיקה לתקנה 399[א] לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 ועבירה לפי סעיף 39[ב][2] וסעיף 39[א] וסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תש"י - 1957. הערעור הוא גם כנגד הנהגים, אולם אינני רואה את הבסיס לאחריותם האישית. דרכם של הנהגים אל התחנה כנראה נחסמה. אין זה תפקידם לראות להסדרים אלטרנטיביים ועל כן זיכויים בדין יסודו. אני דן את המשיבה לקנס בסך 3,000 ₪ ומחייב אותה לשלם הוצאות למתלוננת בסך 500 ₪. מתנהאוטובוס