להלן פסק דין בנושא תאונה עצמית - שלילה: פסק דין בפני ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' יציב) מיום 18.6.06, לפיה הורה כי רישיון הנהיגה של המשיב אשר נפסל פסילה מנהלית ביום 5.6.06, יוחזר למשיב. לאור בקשתה של ב"כ העוררת, ניתן עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 20.6.06 (מועד בו נדון הערר בפני). הרקע לפסילה המנהלית הוא בה היה מעורב המשיב ביום 2.6.06, שעה 06.00, בכביש מס' 75, עקב כך שסטה מנתיב נסיעתו והתנגש בצלע הר במסלול הנגדי. כבר בעת שהגיעה המשטרה למקום הארוע נחשד המשיב בנהיגה בשכרות, וריח חריף של אלכוהול נדף ממנו. בתאריך 5.6.06, נערך שימוע למשיב, והוחלט על ידי קצין משטרה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המשיב לתקופה של 60 ימים. בתאריך 18.6.06, הגיש המשיב בקשה לבית משפט קמא להחזרת רישיונו. בית משפט קמא, קיבל, כאמור, את בקשתו של המשיב והחזיר לו את רישיונו, בנמקו כי הראיות לשכרותו של המשיב קלושות, מדובר בתאונה עצמית, וכן ניתן היה לבצע למשיב "בדיקת ינשוף", דבר שלא בוצע. עוד ציין השופט קמא, כי המשיב פסול מיום 5.6.06, ו"תקופת הצינון" חלפה. בערעורה טוענת העוררת, כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות בשלב זה לצורך הפסילה המנהלית. באשר לבדיקת שכרות הנאשם, טוענת העוררת, כי היא יצאה ידי חובתה בכך שדרשה מן המשיב לתת בדיקת דם, שהרי המשיב פונה לבית חולים, שם ניתן היה לבצע את הבדיקה על פי התנאים הקבועים בחוק. ב"כ המשיב ביקש להותיר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא. בנוסף טען, כי בעת שהגיע המשטרה וביקשה ליטול בדיקת דם מהמשיב הוא סירב מאחר שסבל מכאבים חזקים, ואולם במהלך הנסיעה באמבולנס ובבית החולים הסכים המשיב לבדיקת הדם, ואולם פעמיים נענה כי כבר מאוחר מדי לכך. עוד העלה ב"כ המשיב את הטענה, כי גם על פי החוק לאחר התיקון, נדרש מדרג בבדיקות שניתן לבצע על פי סעיף 64ב לפקודת התעבורה, ומקום שניתן להסתפק בבדיקת נשיפה, כמו במקרה כאן, אין מקום לפנות לביצועה של בדיקת דם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שהונח בפניי, סבור אני, כי יש לקבל את הערר, והכל כפי שיבואר להלן. בחוק לתיקון לפקודת התעבורה (מס' 72), התשס"ו - 2005 (התקבל בכנסת ביום ה' בכסלו התשס"ו (6 בדצמבר 2005)), נערך שינוי של ממש בהוראות הפקודה בכל הנוגע לבדיקת שכרות. תיקון זה נדרש מאחר שלאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק החיפוש"), ניתנה פרשנות שלפיה ההסדר בדבר בדיקות השכרות לפי פקודת התעבורה אינו תואם את החקיקה החדשה האמורה. בענין לוין (ע"פ 1641/04 לאוניד לוין נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 2774 ,עמ' 2782), אמר השופט א' א' לוי את הדברים הבאים: לסיכום האמור עד כה אחזור על העיקר. מיום שחוק החיפוש נכנס לתוקף, נשמט הבסיס הנורמטיבי לעריכתה של בדיקת השכרות על פי ההסדר אשר היה קבוע בתקנות התעבורה, למעט עילות הבדיקה שנקבעו בפקודה, ומאותו מועד ואילך ניתן היה לבצע בדיקה זו אך ורק על פי המתווה שנקבע בחוק החיפוש. בפסק הדין נקבע כי אין לבצע דגימת דם לצורך בדיקת שכרות בלא שהנהג נדרש קודם לכן לעבור בדיקת נשיפה. ואולם, התיקון בפקודת התעבורה נעשה לאחר פסק הדין שצוטט לעיל, וקבע הסדר חדש לחלוטין תוך איזון בין הפגיעה האפשרית בפרטיותו של האדם הנבדק לבין תכלית הבדיקה וחיוניותה לצורך מניעת תאונות דרכים. סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה בנוסחה היום, קובע כדלהלן: (ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. מההסדר החדש עולה, כי שוטר רשאי ליטול דגימת דם (בתנאים הקבועים בסעיף באשר למקום בו תיערך הבדיקה ולמיהות מבצע הבדיקה) מנוהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים, גם בלא שהוכח קיומו של יסוד סביר כי הוא שיכור. אין גם דרישה, כתנאי מקדמי, כי תיערך לו בדיקת נשיפה. בסעיף 64ב(ו) לפקודת התעבורה נאמר במפורש כי הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילה של דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות 64ב. יש לציין בהקשר זה, גם את סעיף 64ד לפקודה, שכותרתו "סירוב לבדיקת שכרות", ולפיו אם סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, דהיינו, נוהג בהיותו שיכור. בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי מקום לקבל את טענת הסניגור, כי המשיב ניאות לתת בדיקת דם כבר באמבולנס וסורב (ולאחר מכן גם בבית החולים), שכן במזכרו של המתנדב, זכרי מנחם, קיים תאור סותר. על פי האמור במזכר, נתבקש המשיב במהלך הנסיעה לבית החולים לתת בדיקת דם וסירב. גם המשיב עצמו, בהודעתו במשטרה, טען כי הסכים לבדיקת דם רק בבית החולים (אולם, לא ציין באיזה שלב מדובר, וכמה שעות חלפו מאז קרות הארוע). טענה זו נדחית, איפוא. לאור האמור, אני סבור כי בצדק פסל קצין המשטרה את רשיונו של המשיב ל-60 יום, וכי לא היה מקום להחזיר לו את רשיונו. לפיכך מתקבל הערר, והפסילה המינהלית בת 60 יום תישאר בעינה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהתאונה עצמית