להלן ערר על החלטה בנושא שלילה ל 9 חודשים: החלטה 1. בפניי ערר על החלטתה של כב' השופטת נ' פראג-לבוא מיום 27.7.2008 (בית משפט לתעבורה ת"א, ת' 27663/08) לפסול את רשיון הנהיגה של העוררת ניקול בוכריס "עד תום ההליכים המשפטיים נגדה ובשלב זה לתקופה של 9 חודשים מהיום". ביום 15.6.2008 נפסל רשיונה של העוררת על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 47ה(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). זאת, לאחר שהוגש נגדה ביום 13.6.2008 כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בו מיוחסת לה עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. בכתב האישום נטען כי העוררת נהגה ביום 13.6.2008 בכביש 20 לכיוון דרום, כאשר בבדיקה באמצעות מכשיר לבדיקת נשיפה נמצאו אצלה 560 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, ריכוז אלכוהול העולה על המידה הקבועה בחוק. בעקבות הגשת כתב האישום הוגשה, ביום 23.6.2008, בקשה להארכת תוקף פסילת רשיון הנהיגה, בהתאם לסעיף 47(ט) לפקודת התעבורה. כאמור, נענה בית המשפט לבקשה זו והאריך את תקופת הפסילה לתקופה של 9 חודשים, או עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה של העוררת. בערר נטען כי העוררת נקלעה לאכיפה סלקטיבית "המאפיינת אך ורק את רשויות התביעה הכללית באת"ן ת"א", בעוד שבמחוזות אחרים אין מתבצעות פעולות אכיפה מעין אלו. קבילות ממצאי מכשיר "הינשוף", באמצעותו בוצעה בדיקת הנשיפה, לא אושרה על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת, אשר אמורה לקבוע את מהימנות הבדיקה ואת המשקל שיש ליתן לה. נטען בערר כי טרם שניתנה החלטה בשאלה האם ניתן להסתמך על הבדיקות הנערכות באמצעות מכשיר "הינשוף", אין זה צודק לפסול רשיונות נהיגה, בהסתמך על ממצאי בדיקה שמקורם במכשיר זה. עוד נטען כי העוררת לא צרכה כמות גבוהה של אלכוהול ועל זאת ניתן ללמוד מהאמור בדו"ח הפעולה, ממנו עולה כי מפיה של העוררת נדף ריח קל של אלכוהול והופעתה היתה מסודרת. מכאן שהעוררת היה נתונה תחת השפעה קלה בלבד של אלכוהול. טענה נוספת שהיתה בפיו של ב"כ העוררת היתה כי הבדיקה באמצעות "הינשוף" התבצעה תוך פרק זמן קצר ממועד מעצרה של העוררת, כאשר על פי ההנחיות והנהלים יש להמתין 15 דקות לפחות. עוד נטען כי אין חשש לסיכון שלומו של הציבור אם העוררת תמשיך לנהוג ברכבה, מאחר שנסיבות העבירה אינן חמורות ועברה התעבורתי של העוררת אינו מכביד. היא לא נתנה את הדין בפני בית המשפט לתעבורה ולא היתה מעורבת בתאונות דרכים. הוצגה בפניי פסיקה ממנה עולה כי במקרים אחרים נקצבה תקופת פסילה קצרה יותר בעקבות הגשת כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות. במרבית המקרים לא עלתה תקופת הפסילה על 6 חודשים, ואילו במקרה דנן, כך נטען בערר, מדובר בתקופת פסילה ארוכה יתר על המידה. עו"ד ניר שלום אשר טען לעוררת, ציין כי מרשתו נוהגת ברכב מנועי משנת 1991 והיא זקוקה לרכבה על מנת להסיע את ארבעת ילדיה לגני הילדים או לבית הספר. לפיכך התבקשתי לקבל את הערר ולבטל את ההחלטה בדבר פסילת רשיונה של העוררת, או לקצר את תקופת הפסילה. ב"כ המשיבה, רפ"ק עו"ד לאה נחום, טענה כי יש להתייחס בחומרה רבה לעבירה של נהיגה בשכרות, וככלל יש מקום לפסול את רשיונו של העבריין עד לתום ההליכים במשפטו. משטרת ישראל עושה כל שניתן על מנת לאכוף את החוק ולמנוע מאנשים הנתונים תחת השפעת משקאות משכרים, לנהוג ברכב, בשל הסכנה הנשקפת מכך לשלום הציבור ולבטחונם של המשתמשים בדרך. גם אם נכונה הטענה כי בדיקתה של העוררת נעשתה טרם שחלפו 15 דקות ממועד מעצרה, מבלי לאשר את טענת הסנגור בהקשר זה, הרי שאין לכך כל השלכה לענייננו. פסק הזמן בין שעת המעצר לשעת הבדיקה נועד לוודא כי הנבדק אינו צורך אלכוהול, אינו מעשן ואינו מקיא, ומאחר שבמקרה דנן אין טענה כי תופעות מעין אלה התרחשו, הרי שגם אם התקיימה הבדיקה טרם שחלפו 15 דקות, אין בכך כדי להעלות או להוריד מבחינתה של העוררת. רפ"ק נחום הגישה את גליון הרשעותיה הקודמות של העוררת ממנו עולה כי מדובר ב-15 עבירות תעבורה קודמות, ובכלל זה גם נהיגה בשכרות. לאור האמור, התבקשתי לדחות את הערר. 2. במסגרת הדיון בערר זה אינני רואה לעסוק בשאלות הנכבדות, הנוגעות לתקינותו של מכשיר "הינשוף" ומהימנות ממצאיו. שאלות אלה אמורות להתברר, אם בכלל, במסגרת ההליך העיקרי ולא בהליך ביניים הנוגע לפסילת רשיון הנהיגה של העוררת. גם בטענה, לפיה נערכה הבדיקה במכשיר "הינשוף" לאחר פרק זמן קצר יותר מזה שנקבע בהנחיות המשטרתיות, אינני רואה כל ממש. הטעמים העומדים ביסוד הנחיה זו פורטו על ידי ב"כ המשיבה, ומאחר שאין טענה כי העוררת צרכה אלכוהול, עישנה או הקיאה בפרק הזמן למן מעצרה ועד לעריכת הבדיקה, הרי שאין לכך כל השלכה על ממצאי הבדיקה עצמה. העוררת הודתה כי צרכה שתי כוסות שמפניה עובר לביצוע הבדיקה, ותוצאת הבדיקה במכשיר "הינשוף" היתה גבוהה בהרבה מהמידה המינימלית, העומדת על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף (תקנה 169ז(א)2 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). לאור זאת, היה מקום לפסול את רשיונה של העוררת, על מנת להגן על שלום הציבור. בנסיבות אלה ומשמדובר בפסילה שתחולתה מיום 15.6.2008, אינני סבור כי יש הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט דלמטה. המדובר בביצוע עבירה חמורה של נהיגה בשיכרות שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונם של המשתמשים בדרך. ריכוז האלכוהול שהתקבל בבדיקה היה גבוה בהרבה מהרף המינימלי שנקבע בתקנות. אציין עוד כי עברה התעבורתי של העוררת מכביד למדיי וניתן למצוא בין הרשעותיה הקודמות גם עבירה של נהיגה כאשר ברמזור דולק אור אדום וכן נהיגה במצב של שיכרות. לפיכך הנני מחליט לדחות את הערר. בשים לב לעובדה כי כתב האישום בעניינה של העוררת הוגש ביום 13.6.2008, ניתן לצפות כי ההליך המשפטי בעניינה יסתיים תוך פרק זמן סביר, מבלי שתמוצא תקופת הפסילה במלואה, טרם שינתן פסק דין בעניינה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה