להלן פסק דין בערעור על שלילה ל 4 חודשים: פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א.טננבוים) בתיק ת"ד 2973/04 מיום 24.2.05. המערער הורשע בעבירת של גרימת נזק לרכוש או אדם; חוסר זהירות וסטייה מנתיב (עבירות על: תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; תקנה 21(ג) לתקנות וכן תקנה 40(א) לתקנות, בהתאמה). בגין עבירות אלה, השית בית משפט קמא את העונשים הבאים: 4 חודשי פסילה בפועל, פסילה חודשיים על תנאי למשך שנתיים וקנס של 2,000 ₪ אשר ישולם בארבעה תשלומים. כתב האישום מייחס למערער כי ביום 23.6.04, בשעה 7:50, נסע ברכבו בשדרות בן גוריון, מכיוון בנייני האומה לכיוון תל אביב. בהגיעו של המערער לנתיב השתלבות של הטרמפיאדה, התנגש מתוך חוסר זהירות עם משאית מערבל בטון אשר נסע משמאל לכיוון נסיעת המערער. כתוצאה מכך נדחף רכב המערער שמאלה והתנגש עם מכונית פיג'ו אשר נסעה משמאל לכיוון נסיעת הנאשם. כתוצאה מפגיעה זו הופל עץ על שטח הפרדה בכביש האמור ופגע בקטנוע אשר נסע בכביש הנגדי. חוסר זהירות המערער התבטאה בכך שהוא סטה שמאלה מנתיב נסיעתו תוך כדי סיכון והתנגש עם רכב המערבל, ובכך שלא בדק את התנועה כראוי לפני סטיית רכבו. כתוצאה מהתאונה נחבלו המערער, ונהגת רכב הפיג'ו, וכלי הרכב ניזוקו. 2. המערער חולק על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. הוא מכחיש את הטענה שהוא השתלב בכביש מהטרמפיאדה. הוא נסע כל הזמן לפני משאית המערבל, ולא היה מקום לקבל את עדותו של העד כפיר לפיה המערער נסע מהטרמפיאדה. עד זה סתר את דבריו בהודעתו במשטרה בה אמר שהוא איננו בטוח אם רכבו של המערער היה בעצירה או בנסיעה בעת קרות התאונה, ואילו בעדותו בבית המשפט אמר שהמערער היה בנסיעה. עדותו של עד זה לוקה בחסר, היות שהמרחק ממנו כביכול ראה את המערער וזווית הראיה שלו יש בהם כדי להטעות. לדידו, קיימות עדויות, וביניהן עדותו של נהג המערבל, המאשרות את דבריו. נהג המערבל ציין בעדותו כי הוא ראה את רכב המערער במראת הרכב הצדדית, עדות הסותרת את עדותו של העד כפיר. בית משפט קמא הסתמך על עדי התביעה מבלי שיורה על הזמנת חו"ד של בוחן תנועה. לדידו, עדי התביעה העידו מתוך מסקנה ולא מתוך מראה עיניים. באשר לגזר הדין, ציין בא כוח המערער כי מדובר בעונש חמור. המערער בן 65 שנים, תושב כפר פסוטה בגליל העליון. בגילו זקוק המערער לרכב, הן לצורך עבודתו, והן לביקור משפחתו, בעיקר אמו המבוגרת בת 90 השנים. המערער עובד כסוכן ביטוח וזקוק לרכב לפרנסתו. אם מדובר בהרתעה, הרי התנהלות המשפט הרתיעה אתו. באשר לקנס הוא ביקש להפחית אותו. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. הוא לא יכול היה להסביר מדוע לא היה דו"ח בוחן תנועה במקרה זה. לדידו, הכרעת הדין מנומקת ומבוססת על ממצאים ועל התרשמות מהעדים, ואין מקום להתערב בה, ולא בגזר הדין. 3. לעניין הכרעת הדין, מדובר בהכרעת דין מנומקת ומבוססת על שני אדנים. הראשון, שני עדי תביעה אובייקטיביים ומהימנים, השוטר כפיר ונהג משאית המערבל. בית משפט קמא ייחס לעדותם של שני עדים אלה משקל גדול בהכרעת דינו. ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים בעיקר כאשר אלה מתבססים על מהימנות העדים הבאים בפני הערכאה הדיונית. האדן השני, הוא המסקנות אליהן הגיע בית המשפט, בכל הנוגע ל"צורת הפגיעה". צורה זו מתיישבת יותר עם טענות התביעה, לפיה המערער נכנס לכביש הראשי מהטרמפיאדה, יותר מאשר עם טענות ההגנה. אילו נסע המערער במועד אירוע התאונה הראשונה לפני משאית המערבל, הוא היה נדחף קדימה ולא שמאלה. אם הבנתי את טענתו העובדתית נכונה לפיה נהג המערבל ציין בעדותו כי הוא ראה את רכב המערער במראת הרכב הצדדית, זהו סימן לכך שבשלב מסוים נסע המערער אחרי המערבל. עובדה זו תומכת במסקנה אליה הגיע בית המשפט, שקיימת אפשרות סבירה שהמערער ביקש לעבור את משאית המערבל על ידי כך שעבר לתחום הטרמפיאדה ונכנס בצורה בלתי זהירה לפני המערבל. מכל מקום, הרשעתו של המערער בדין יסודה. 4. באשר לחומרת העונש. לאור נסיבותיו של המערער, הגומע הרבה קילומטרים בתוקף תפקידו, גילו המבוגר יחסית לגילאים הבאים לפתחו של בית המשפט, רשימת עברו התעבורתי שאיננה מכבידה, וכן הצורך שעליו לבקר את אמו הזקנה, אני מקבל את הערעור בחלקו, בעיקר בכל הנוגע למשך תקופת הפסילה. לאור האמור, תקופת הפסילה בפועל תעמוד על חודשיים בלבד. כל יתר פרטי גזר הדין יעמוד בתוקפו. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 1.8.05. תחילת תשלום הקנס תהיה ביום 1.7.05, בתנאים אותם קב בית משפט קמא. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה