פ ס ק - ד י ן המשיב הורשע בעבירה של נהיגה במהירות העולה ב-26 קמ"ש מעל המותר לרכב מסוג "אביר", על פי רישיון הרכב. בית הדין קמא הטיל על המשיב פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים וקנס 200 ₪. בית הדין התחשב בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה ובעברו התעבורתי הנקי. המשיב העלה בפניי נימוק שלא העלה הוא בבית הדין קמא, והוא שלא ניתן לנהוג על פי הגבלת המהירות ברישיון הרכב, ללמדך כי ההגבלה הזו אינה הגיונית. מקומו של תיקון המצב אינו בנהיגה מעל המהירות המותרת לפי הרישיון. אף אם אין היגיון בהגבלה זו לפי סוג הרכב יש להישמע להוראות הצבא ולנהוג על פי ההגבלה. תיקון המצב צריך לבוא בדרך אחרת, ואינני צריך לעוץ למשיב עצות כיצד לעשות זאת. בפשטות הדיבור מדובר בעבירת מהירות והחריגה היא משמעותית. בנסיבות אלה, אין מנוס מלהטיל על המשיב פסילה של ממש בנוסף לעונש שהטיל בית הדין קמא. לפיכך, אני מקבל את הערעור באופן שיתווסף לעונשים שקבע בית הדין קמא גם פסילה בפועל של רנצ"א לתקופה של 45 ימים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. רכבמשפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות