1. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1254/04 (מפי כב' השופט י' כהן) ובקשת עיכוב ביצוע. 2. ביום 20.10.03 הומצאה למבקש הודעה על איסור שימוש ברכב בו נהג, עקב שימשה קידמית מנופצת ורישיון רכב שפג תוקפו. ביום 23.12.03 נתפס המבקש כשהוא נוהג ברכב בניגוד לאמור בהודעה. כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית-המשפט לתעבורה בנצרת בעוון נהיגה ברכב שהוצאה עליו הודעת אי-שימוש, עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. כתב האישום כלל גם זימון לדיון בבית-המשפט לתעבורה בנצרת. 3. המבקש לא התייצב לדיון, ובית-המשפט לתעבורה הרשיעו, שלא בפניו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום (ת' 3188/04, כב' השופט סאאב דבור). על המבקש נגזר תשלום קנס בסך 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וכן פסילה על-תנאי למשך שנתיים מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים. 4. המבקש הגיש בקשה לבית-המשפט לתעבורה בנצרת לביטול פסק-הדין המרשיע, בטוענו כי הודעת איסור השימוש לא ניתנה על-ידי שוטר שהוא בוחן תנועה. כן טען המבקש כי פרנסתו באה לו מנהיגת משאית, וכי שלילת הרישיון תביא לפיטוריו ולאובדן מקור פרנסה עבור שמונת ילדיו הקטינים. המבקש הוסיף גם כי לא הופיע לדיון היות והדו"ח אבד לו. בית-המשפט דחה את הבקשה בלא שהצדדים הופיעו לפניו, בציינו כי הליקויים בגינם הורד הרכב מן הכביש היו ליקויים מהותיים. 5. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר ולביטולה של ההחלטה האחרונה מן הטעם שזו ניתנה בהיעדר הצדדים. בית-המשפט דחה את הבקשה, גם זו הפעם בהיעדר הצדדים, בציינו כי משהמבקש הוזמן כדין אך לא התייצב לדיון, ניתן לראות בו כמי שהודה בעבירה שיוחסה לו ומשכך לא קמה עילה לביטול פסק-הדין. 6. המבקש ערער על שתי החלטותיו של בית-המשפט לתעבורה לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1254/04). בערעור נטען כי שפיטת המבקש בהיעדרו פגעה בזכות הטיעון שלו ומנעה ממנו את יומו בבית-המשפט. כן שב המבקש וטען כי הודעת איסור השימוש ניתנה שלא כדין. בית-המשפט דחה את ערעור המבקש בפסק-דין מפורט ומנומק. בהתייחס לשפיטת המבקש שלא בפניו ציין בית-המשפט, בין היתר, כך: כאמור סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המערער לא מצאתי כאן, ואף ההפך הוא הנכון. המערער מודה כי אי התייצבותו נבעה מכך "שהדו"ח אבד לו" ולענין זה אין לו להלין אלא רק על עצמו... משקיבל המערער כאן את ההודעה על מועד המשפט ובה מועד הזימון, ניתנה לו ההזדמנות הנאותה ליומו בבית המשפט. רשלנות, אי קריאת הדו"ח, חוסר תשומת לב, אינם יכולים לעמוד לזכותו של המערער ואין לו אלא להלין על עצמו... המבחן הנו זמון כדין ואי גרימת עוות דין. כאן, המערער-נאשם זומן כדין לביהמ"ש ולא נגרם לו עוות דין. בית-המשפט דחה גם את הטענה בדבר אי-חוקיותה של הודעת איסור השימוש, שכן בחלק ההודעה המיועד למילוי "פרטי הבוחן" התנוססה חתימתו של ממלא ההודעה. עוד ציין בית-המשפט כי נהג הרכב עצמו חתום תחת המשבצת "מקבל ההודעה". 7. בבקשה שלפניי חוזר המבקש על טענותיו שבערעור. עיקר טענתו הוא כי דין ההחלטות בעניין ביטול פסק-הדין להיבטל מן הטעם שניתנו בהיעדר הצדדים. 8. דין הבקשה דחייה, שכן אין היא מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או אחרת החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. גם לגופו של עניין יש לדחות את טענות המבקש. אשר לטענה בדבר שפיטת המבקש בהיעדרו: הכלל הוא, כהוראת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (החוק), כי באין הוראה אחרת בחוק לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו. סעיף 240 לחוק, החל על ענייננו, מהווה חריג לכלל. סעיף 240(א)(2) קובע כי "נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו"; כפועל יוצא, קובע סעיף 240(א)(3) לחוק כי בית-המשפט רשאי לדון נאשם שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם, ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר. מכוח הוראת-חוק זו היה בית-המשפט לתעבורה מוסמך, אפוא, לשפוט את המבקש שלא בפניו, בהתאם לשיטה הנהוגה בבתי-המשפט לתעבורה והקרויה "ברירת משפט". ואולם, על-פי סעיף 130(ח) לחוק, כאשר דינו של נאשם נגזר שלא בפניו, רשאי בית-המשפט לבטל את ההחלטה "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". המבקש טוען כי החלטת בית-המשפט בשאלת ביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו צריכה היתה להידון בנוכחותו, ומשלא נעשה כן קופחה הגנתו. ואולם, טענה זו נידונה לאחרונה ברע"פ 9142/01 איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 ונדחתה. וכך, בין היתר, נימק בית-המשפט את הטעם לדבר (שם, 801): במסגרת בקשת הביטול לא נערך דיון בהליך הפלילי גופו, קרי לא נדונה באופן ישיר שאלת אשמתו או חפותו של המבקש. לפיכך אין נדרשת בהקשר זה נוכחות המבקש בהליך לצורך התרשמות מאופיו או לצורך חקירתו וכיוצא באלה. 9. משסיים בית-המשפט את מלאכתו והוציא מתחת ידיו פסק-דין, מעמדו של הנאשם הוא של מי שנשפט והורשע כדין. לכן, כאשר מבקש הוא כי פסק-הדין יבוטל, עליו הנטל לשכנע את בית-המשפט מדוע יינתן לו "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של ההליך אשר הסתיים. זאת ייעשה, על-דרך הכלל, בדרך של הגשת בקשה בכתב. ואולם, "בית-המשפט מוסמך על-פי שיקול דעתו, גם לבקש את תגובת המדינה או במקרים חריגים, כשהנסיבות מצדיקות זאת, לזמן את הצדדים לפניו" (שם, 802). עם זאת, אם אכן החליט בית-המשפט לדון בבקשה לביטול פסק-דין ללא נוכחות הצדדים, עליו לפרט בהחלטתו את הנימוקים לדבר. ליישום הלכה זו ראו, למשל: רע"פ 3706/03 יהושע נ' מדינת ישראל (לא פורסם). בענייננו פעל בית-המשפט כדין שעה שהכריע, בהיעדר הצדדים, בבקשת המבקש לביטול פסק-הדין, אף כי טוב היה עושה לו היה מרחיב ומפרט מעט יותר את החלטתו. עם זאת, לא מצאתי כי הדבר גרם עיוות דין כלשהו למבקש. 10. אשר לגופה של ההחלטה שלא לבטל את פסק-הדין: אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט אשר קבע, בהסתמך על דברי השופטת נאור ברע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי לא נתקיימה בעניינו של המבקש אחת מן העילות לביטול פסק-הדין. טענת המבקש בדבר אי-חוקיותה של הודעת איסור השימוש גם כן דינה דחייה, וזאת מן הטעם עליו עמד בית-משפט קמא. כך גם אשר לטענה בדבר חומרת עונש הפסילה: לא ניתן לומר כי בית-המשפט החמיר עם המבקש ביתר, ומשכך אין עניינו בא בגדר המקרים הנדירים המצדיקים דיון בחומרת העונש בגלגול שלישי. 11. סוף דבר: הבקשה נדחית ועימה נדחית ממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. פסילתו בפועל של רישיון הנהיגה תיכנס לתוקף החל ביום 7.11.04. משפט תעבורהערעורפסק דין בהעדר (תעבורה)