האם יחס משפיל בעבודה מצדיק התפטרות ?

לפנינו תביעתה של לוין ברזל בע"מ (להלן: "התובעת" או "המעסיקה") להשבת פיצויי פיטורים מהנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). הרקע העובדתי - 1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בסחר, יצור ואספקת מוצרי פלדה. 2. הנתבע עבד בתובעת כמנהל שיווק, מכירות ורכש החל מחודש מרץ 2003 ועד ליום 9.3.09. 3. בין התובעת ובין הנתבע נחתם הסכם העסקה (נספח א' לתצהיר התובעת). על פי הסכם זה התחייב הנתבע להמנע מלקיים במשך שנתיים לאחר תום העבודה קשרי מסחר עם לקוחות התובעת. הגבלה זו לא חלה ביחס ללקוחות המופיעים ברשימה המצורפת כנספח א' להסכם ההעסקה. לנתבע היו קשרים עם לקוחות אלה טרם תחילת עבודתו בתובעת. 4. במהלך חודש דצמבר סוכם בין הנתבע למר לוין, מנכ"ל התובעת, על הפסקת עבודת הנתבע אצל התובעת. הצדדים חלוקים בקשר עם נסיבות הפסקת העבודה והיוזמה להפסקה. שיחה שהתקיימה בין הצדדים בעניין זה הוקלטה. לטענת התובעת השיחה התקיימה ביום 17.12.08 בשעה 13:45:13. 5. התובעת מסרה לנתבע מכתב פיטורים נושא תאריך 17.12.08 אשר זו לשונו: "לצערי, עקב המצב הכלכלי בכלל וענף הפלדה בפרט, אני נאלץ להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו בתאריך 23.1.09". 6. הצדדים חתמו על הסכם הפסקת עבודה, נושא תאריך 17.12.08. אלה הסעיפים הרלבנטיים לענייננו: "1. דיין מצהיר כי הוא מתפטר מרצונו החופשי מעבודתו בלוין וכי הוא מבין כי אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים על פי דין, וזאת חרף מכתב הפיטורין שלוין נתנה לו על פי בקשתו. לוין מסכימה לשלם לדיין פיצויי פיטורים, למרות שהוא אינו זכאי להם על פי דין, וזאת בכפוף ובמותנה במילוי כל התנאים הבאים: 2.1 ... 2.2 התחייבות דיין שלא לעבוד כעצמאי ולא כשכיר בכל עסק העוסק בתחום דומה של אספקת פלדה ו/או יצור מוצרי פלדה, וזאת במשך תקופה של 18 חודשים מיום חתימתו על הסכם זה. : 3. תמורת מילוי מלא של התחייבויות דיין כמוזכר בסעיפים 2.5 - 2.1 לעיל, לוין תשלם לדיין את פיצויי הפיטורים עד ליום 23.1.09 (כולל). 4. מוסכם וברור שאם יפר דיין התחייבות מהתחייבויותיו על פי הסכם זה, יחזיר דיין ללוין מיידית, את מלוא ריבית פיצויי הפיטורים ששילמה לוין על פי הסכם זה, בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של פריים + 8%, כל זאת מבלי לגרוע מכל סעד שיעמוד לזכות לוין על פי כל דין או הסכם". 7. מועד סיום יחסי העבודה הוארך לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבע עד ליום 9.2.10. יום 10.2.10 היה יום שבתון בשל בחירות שהתקיימו לכנסת. 8. ביום 30.1.09 העבירה התובעת לנתבעת 2 (להלן: "מנורה") בקשה להעברת בעלות בפוליסה לנתבע (נספח ד' לתצהיר הנתבע). כמו כן נמסר לנתבע שיק להשלמת כספי פיצויי פיטורים בסך של 28,919 ₪ שזמן פרעונו 1.2.09. 9. ביום 11.2.09 התברר לתובעת כי הנתבע החל לעבוד בחברת עידן מתכות א.כ. בע"מ (להלן: "עידן מתכות") בתפקיד מנכ"ל החברה. 10. באותו יום, דהיינו 11.2.09, פנתה התובעת אל מנורה בבקשה לעצור את העברת תשלום פיצויי הפיטורים בסך של 94,000 ₪. 11. ביום 10.3.09 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על מנורה להעביר לנתבע את הכספים המופקדים בקופת הפיצויים. בהסכמת הצדדים הוחלט כי מנורה לא תעשה כל דיספוזיציה בכספי הפיצויים. מנורה שוחררה מהתייצבות בהליכים בתיק העיקרי לאחר שנרשמה הצהרתה כי תקיים כל החלטה של בית הדין הנוגעת לכספים שבמחלוקת. 12. מטעם התובעת העידו מר ולרי ציבלין, מנהל חשבונות בתובעת; מר יצק יוריסט, חשב התובעת; מר שמואל וינר מנהל מכירות ומר אלי לוין מנכ"ל ובעל מניות בתובעת. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. 13. טענות התובעת - א. הנתבע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. הנתבע ציין כסיבה להתפטרות את רצונו להצטרף לבתו המתגוררת בהודו ולנסות לסייע לה בניהול מסעדה שבבעלותה, וכן ציין את מצבו הבריאותי כסיבה נוספת. ב. אין לקבל את טענת הנתבע כי פוטר לאחר שחשף כביכול "אי סדרים". מדובר בגרסה כבושה אשר עומדת בסתירה לשיחה אשר נערכה בינו לבין מנכ"ל התובעת ביום 17.12.08 ואשר לא עלתה אף בתשובתו מיום 12.2.09 לדרישת התובעת. ג. העובדה כי הנתבע התפטר נתמכת בשיחה המוקלטת מיום 17.12.08 בינו לבין מנכ"ל התובעת ובסעיף 1 להסכם סיום ההעסקה, בו הצהיר הנתבע כי הוא מתפטר מרצונו החופשי מעבודתו בתובעת וכי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים חרף מכתב סיום העסקה שהוא מקבל על פי בקשתו. ד. ההתפטרות נתמכת גם בבקשת התובעת שהתקבלה, להארכת תקופת ההודעה המוקדמת עד ליום 9.2.09. ה. הנתבע התנהג בחוסר תום לב עת דרש כי תשלום המענק המיוחד יבוצע עד סוף ינואר 2009 אחרת לא יסכים להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת. כן דרש הנתבע כי משכורת פברואר תשולם ביום 9.2.10 בשיק מזומן כאשר תירץ זאת ברצון לקנות מכונית משומשת. ו. אין לתת אמון בגירסת הנתבע אשר סתר עצמו והחליף גרסאות. כמו כן אין לתת אמון בגירסתו אשר עלתה לראשונה בחקירה נגדית לפיה ביום הבחירות 10.2.09 פגש במקרה בקלפי את הבעלים של חברת עידן מתכות אשר עמד לטוס לחו"ל לשבועיים והוא הציע לנתבע לכהן כמנכ"ל עידן מתכות. הנתבע הסכים והתחיל לכהן כמנכ"ל למחרת. הנתבע אף מחליף גרסאות בכל הקשור לבעיות בריאות. הסכם סיום העסקה הוא ברור ולפיו סכום פיצויי הפיטורים מוענקים לנתבע כתמורה מיוחדת עבור מילוי התחייבויותיו על פי ההסכם. ח. אין לקבל את טענת הנתבע כי מדובר בהסכם בכפיה. הנתבע חתם על הסכם סיום העסקה מרצונו החופשי, ללא לחץ או כפיה, ולאחר שקיבל יעוץ משפטי. הנתבע התפטר מרצונו ונדרש להתקשר בהסכם כתנאי לקבלת מענק מיוחד בסכום פיצויי הפיטורים. ט. הנתבע הפר את ההתחייבויות על פי ההסכם ולכן על פי סעיף 4 להסכם חייב להחזיר לתובעת את מלוא הסכום ששולם לו על פי ההסכם בצירוף ריבית פיגורים. י. הנתבע הפר את חובות תום הלב המוטלות הן בשלב המו"מ והן בשלב קיום החוזה. יא. התובעת מפנה לפסיקה לפיה חוייבו עובדים בהשבת פיצויי פיטורים במקרים בהם לא היתה לעובד זכות לפיצויי פיטורים מכח החוק והתברר כי העובד עזב את עבודתו אצל המעביד לשם מעבר לחברה אחרת תוך הסתרת מניעיו האמיתיים. אין מדובר בהגבלת עיסוקו של הנתבע או בפיצוי על נזק שנגרם עקב הפרת התחייבות אלא להשבת סכומים ששולמו תוך מצג שווא ובתמורה להתחייבות אותה נטל העובד ואשר הופרה. בכל מקרה היה מקום לתת תוקף מלא לסעיפי ההסכם המגבילים חלקית את עיסוקו של הנתבע שכן הנתבע קיבל תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות מצידו לא להתחרות במעסיק. אם הנתבע מבקש לטעון כי ההתחייבויות שנטל על עצמו בטלות, הרי שההסכם בטל והתוצאה הישירה מכך הינה השבה. 14. טענות הנתבע - א. הנתבע פוטר כעולה ממכתב הפיטורים. מכתב הפיטורים יוצר חזקה כי העובד פוטר והנטל על המעביד להוכיח את ההפך. התובעת לא עמדה בנטל. הסברה של התובעת בקשר להוצאת מכתב הפיטורים אינו סביר. הסיבה האמיתית לפיטוריו של הנתבע נעוצה בעובדה כי הנתבע חשף אי סדרים בעבודה, הגובלים בתרמית, באשר לאופן חיוב הלקוחות על פי "משקלים - מתוקנים" כאשר מילת הקוד הינה "סוכריה". כדי לכסות על עצמה החתימה התובעת את הנתבע בהסכם סיום העסקה דרקוני שלא מתחשב בפרנסתו. הנתבע נקרע בין רצונו לקבל את פיצויי הפיטורים עבור שש שנות עבודה לבין הבטחת פרנסתו לעתיד כי כל ידיעותיו המקצועיות הסתכמו בתחום המתכת. הנתבע חתם על ההסכם בעל כורחו. הנתבע עסק בתחום המתכת והברזל עשרות שנים וזאת בטרם עבודתו אצל הנתבעת. להסכם העסקה מיום 24.3.03 צורפה רשימת לקוחות וספקים עמם היה לנתבע קשר עסקי טרם העסקתו אצל התובעת ולכן לא הסכים להגבלה כלשהי בקשר אליהם. ז. במהלך עבודתו זכה הנתבע ליחס משפיל ובעייתי. אין לתת אמון בעדי התובעת לעניין זה אשר כעובדי התובעת עדותם מגמתית. ח. יש לדחות את טענת התובעת כי מהירותו של הנתבע לפדות את כספי הפיצויים או את שכרו מלמדת על חוסר תום לב. ט. התובעת מנועה מלטעון כנגד עבודת הנתבע בעידן מתכות, כאשר היא עצמה גייסה את מנכ"ל עידן מתכות לעבוד במקום הנתבע. פעולה זו גם מלמדת כי הנתבע לא תכנן את המעבר לעידן מתכות שכן זו היתה יכולה להיעשות רק לאחר שמנכ"ל עידן מתכות החל לעבוד בתובעת. יתירה מזו, גם הסכמתו של הנתבע להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת לצורך חפיפה מלמדת כי לא תכנן לעבוד לעידן מתכות. י. הסכם סיום העבודה הוא בלתי חוקי ונוגד את תקנות הציבור, ולכן דינו להתבטל. יא. ההסכם הוצג לנתבע לאחר קבלת מכתב הפיטורים תוך כדי החפיפה עם מחליפו. יב. הדרישה לחתימה על ההסכם היוותה תנאי מבחינת התובעת לתשלום פיצויי הפיטורים. מדובר בהגבלה בלתי סבירה של חופש העיסוק. יג. בעת השיחה המוקלטת חזר הנתבע על כך שמדובר בהסכם בלתי חוקי בעליל. יד. התאריך בהסכם אינו נכון שכן הוא נחתם לאחר קבלת מכתב הפיטורים. טו. התובעת לא הוכיחה כי חברת עידן מתכות מתחרה בה, או כי נגרם לה נזק מעצם עבודתו של התובע בחברה זו. טז. הפוליסה עברה לרשות הנתבע ולכן אין לתובעת כל זכות בפוליסה. 15. דיון והכרעה - השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם הנתבע פוטר כטענת הנתבע וכעולה ממכתב הפיטורים, או האם הוא התפטר כטענת התובעת וכעולה מהסכם סיום ההעסקה. מכתב הפיטורים והסכם הפסקת העבודה נושאים שניהם תאריך זהה - 17.12.08. וזו לשונו של מכתב הפיטורים: "לצערי עקב המצב הכלכלי בכלל וענף הפלדה בפרט, אני נאלץ להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו בתאריך 23.1.09. ברצוני להודות לך על כשש שנות עבודה משותפת, עבודה מסורה ותורמת, ואני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". הסעיף הראשון, כאמור לעיל, בהסכם הפסקת העבודה הינו: "דיין מצהיר כי הוא מתפטר מרצונו החופשי מעבודתו בלוין וכי הוא מבין כי אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים על פי דין, וזאת חרף מכתב הפיטורין שלוין נתנה לו על פי בקשתו". הנתבע טוען כי קודם כל פוטר, וקיבל ביום 17.12.08 מכתב פיטורים ורק לאחר שהתחיל ללחוץ על קבלת פיצויי פיטורים הוכרח לחתום על הסכם הפסקת העבודה כתנאי לקבלת פיצויי הפיטורים. לעומת זאת טוענת התובעת כי נתנה לנתבע מכתב פיטורים לבקשתו כדי שיקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. לגרסתה, שנתמכת בעדותו של מר יוריסט, הבהיר הנתבע כי גם אם ישהה בחו"ל יוכל לקבל דמי אבטלה בעזרת מכר שעובד בלשכת התעסוקה. 16. נקדים ונאמר כי אנו דוחים את טענת הנתבע ולטעמנו הוכיחה התובעת כי הנתבע התפטר. נקודת המוצא הינה כי כאשר מעביד נותן לעובד שהתפטר מכתב פיטורים, על מנת שזה האחרון יקבל דמי אבטלה, מעביר אליו את הנטל להוכיח שהמכתב אינו משקף את המציאות ומדובר בנטל הכבד יותר מזה שבמשפט אזרחי. (ע"ע 65/99 אלינס נ' תורג'מן, לא פורסם; עב (ת"א) 912263/99 יואל לוגסי נ' יריב דרדיקמן; עב (ח'); 1459/04 עלי מוחד נ' טוב שירותי דרך; דב"ע נה/3-630 חסיד הלמן, לא פורסם). אלא שהתובעת בענייננו עמדה בנטל. 17. התובעת הגישה תמליל שיחה בין הנתבע למנהל התובעת, מר אלי לוין מיום 17.12.08. הנתבע טוען כי מדובר בשיחה שהתקיימה לאחר המועד הנ"ל. איננו מקבלים טענה זו ונתנו אמון מלא בעדותו של מר ציבלין אשר הסביר כיצד נשמרות השיחות המוקלטות אצל התובעת כאשר לכל שיחה מוצמדים הנתונים הבאים: תאריך שיחה, שעת התחלת השיחה וסימוכין ביחס לכונן, שרת וערוץ וכי אין לו כל אפשרות לבצע פעולה כלשהי בשיחה. לפיכך אנו קובעים כי מדובר בשיחה שהתנהלה ביום 17.12.08. משיחה זו עולה בבירור כי הנתבע ביקש לסיים את העסקתו ולא פוטר. השיחה התנהלה סביב דרישתו של מר לוין כי הנתבע יחתום על הסכם סיום ההעסקה כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים כאשר הנתבע טוען כי מר דיין מכריח אותו וכי מדובר בהסכם לא חוקי. יחד עם זאת אין כל ספק משיחה זו כי הנתבע התפטר וכך לדוגמא: "אלי לוין: אלי, אני צריך אותך כאן, אני לא, אני לא רוצה שתעזוב את העבודה אתה בחור... אלי דיין: אבל אני רוצה, אלי. אלי לוין: אם אתה רוצה ואתה רוצה גם פיצויים במקרה כזה, אני נותן לך אותם. אני נותן לך אותם בחפץ לב, קח את הפיצויים. אלי דיין: אלי, אל תעשה לי טובה. אלי לוין: אבל אני מוכרח שלא תעבוד אצל מתחרים שלי. אלי דיין: זה כסף שלי, זה לא כסף שלך. אני ביקשתי... אלי לוין: מר זאת אומרת לא כסף שלי? מה זה הדבר הזה? פיצויי פיטורין... אלי דיין: אני יכול להגיע לפיצויים בדרך אחרת. אלי לוין: איך תגיע בדרך אחרת? אלי דיין: בדרך בריאותי, ואם אני ניגש וזה, יש חוקים שבמידה ומצב הבריאות השתנה זכותי לעזוב את העבודה ואני מקבל..." (תמליל שיחה עמ' 4 ש' 4-24) ובהמשך: "אלי לוין: טוב, אלי, אל ת..... מגוחך כרגע. עכשיו תרצה לחתום על זה תקבל פיצויים, כי אני לא מפטר אותך, נו, זה הדבר, זה הכוח שלי כרגע". (תמליל שיחה עמ' 9 ש' 3-5). 18. במשך כל השיחה ולו פעם אחת, לא טוען הנתבע כי פוטר כעולה ממכתב הפיטורים וכעולה מטענתו בכתב ההגנה כי פוטר לאחר שהתריע בפני מר לוין על אופן התנהלות התובעת. בכל טענותיו בשיחה מיום 17.12.08, כמו גם בתשובתו למכתב התובעת מיום 12.2.09, לא עלתה הטענה כי הוא פוטר, אלא כי נדרש לחתום על הסכם הפסקת העבודה בעל כורחו. 19. טענותיו הכלליות של הנתבע בדבר אי הסדרים שנובעים משיטת ה"סוכריה" לא הוכחו, והעיקר הוא שלא הוכח כי התריע על כך או כי קיים קשר בין פיטוריו להתרעות בנושא זה. לא זו אף זו. התובעת הציגה טיוטא של הסכם הפסקת עבודה ללא תאריך וההסכם הפסקת העבודה אשר נחתם ביום 17.12.08. בשיחה אשר נערכה ביום 17.12.08 מתייחסים הצדדים לטיוטא אשר שונתה ולדרישות שינוי נוספות אשר חלקן התקבל. לבקשת הנתבע נמחקה הצהרתו כי הוא מתפטר כדי להצטרף לבתו המתגוררת בהודו ולנהל יחד איתה מסעדה בהודו. כמו כן התקצרה תקופת ההתחייבות של הנתבע מתקופה של 36 חודשים לתקופה של 18 חודשים. כמו כן הוסף הסעיף הבא: "אם במשך תקופה של 18 חודשים מיום חתימת הסכם זה יבקש דיין לשוב לעבודתו בלוין, אזי בכפוף לאמור בסעיף זה להלן, תקבל אותו לוין מחדש לעבודה זו, בתנאי העסקה זהים לתנאי העסקתו של דיין בלוין, ערב חתימת הסכם זה. אם תבחר לוין שלא לקבל את דיין מחדש לעבודתו בלוין בתנאי העסקה כאמור בסעיף זה לעיל, אזי יהא דיין פטור מהתחייבותו שבסעיף 2.2. לעיל". אמנם בשיחה הבהיר הנתבע כי אין לו כוונה לחזור לעבודה אצל התובעת אך יחד עם זאת, עצם האפשרות שכלולה במכתב משמשת כראיה נוספת לכך שמדובר בהתפטרות ולא בפיטורים. 20. יתרה מכך. מסקנה זו מתיישבת עם העובדה כי הנתבע, לבקשת התובעת, הסכים להישאר לעבוד בתובעת עד שימצא לו מחליף ולאחר מכן הסכים להאריך שוב את תקופת ההודעה המוקדמת לבקשת התובעת. התנהלות זו מחזקת אף היא את המסקנה כי מדובר בהתפטרות ולא בפיטורים. 21. גירסת התובעת כי הנתבע התפטר נתמכת אף בעדותם של מר יוריסט ומר וינר. מר יוריסט העיד כי הנתבע סיפר לו שהוא התפטר, שהוא לא מרגיש טוב, שהיו לו בדיקות דם לא תקינות ויכול להיות שהוא יצטרך לעבור ביופסיה ושהוא רוצה להצטרף לעסק של הבת שלו בהודו. (פרוטוקול עמ' 3 ש' 2-4). ומר וינר חזר על גרסה זו בתצהירו סעיפים 2-4 ולא נחקר על כך בחקירה נגדית. 22. נתנו אמון מלא בעדותם של עדים אלה. אמנם מדובר בעובדי התובעת אשר להם אינטרס ברור להעיד לטובתה, אלא שעדותם נתמכת במסמכים. הטענה כי הנתבע מסר כי הוא מתכוון לנסוע לבתו שבהודו מתיישבת עם הטיוטא של הסכם ההעסקה כאשר הצהרה זו הופיעה בה, מה שמלמד כי הנתבע העלה טענה זו. והטענה כי מדובר בבריאות שמתרופפת מתיישבת עם דברי הנתבע בשיחה עם מר לוין לפיה יוכל להשיג את פיצויי הפיטורים בטענה של מצב בריאות. 23. בטרם נעילת פרק זה נוסיף כי הנתבע מוסיף וטוען כי התפטר בשל יחס משפיל ובעייתי מצד מר לוין אלא שמדובר בטענה כללית אשר לא הוכחה. 24. המסקנה אפוא כי הנתבע התפטר. הנתבע לא הוכיח כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכח חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 ולפיכך יש לבחון את זכויותיו בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. 25. אין חולק כי הנתבע אשר החל לעבוד בעידן מתכות למחרת סיום עבודתו בתובעת הפר את הסכם הפסקת העבודה. אלא שהנתבע טוען כי מדובר בחוזה בכפיה שכן נקרע בין רצונו לקבל את פיצויי הפיטורים לבין הבטחת פרנסת משפחתו וכן כי מדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור שכן יש בו הגבלת עיסוק שלא כדין שלא לעסוק בתחום היחידי אותו מכיר הנתבע, תחום המתכת. מדובר בתחום העסקה המוכר לנתבע עוד טרם העסקתו אצל התובעת והראיה כי בהסכם העסקה בו הוגבל התובע מלקיים קשרי מסחר עם לקוחות התובעת הוחרגו מספר רב של לקוחות אותם הכיר הנתבע טרם העסקתו אצל התובעת. 26. אלא שלטעמנו יש לדחות את טענותיו של הנתבע בכל הנוגע להגבלת העיסוק. ענייננו אינו בהגבלת עיסוק והתובעת לא עתרה לכל סעד שימנע מהנתבע המשך העסקתו בעידן מתכות. ענייננו בתביעה כספית שעניינה השבת סכום כסף ששולם לנתבע כנגד התחייבות שהופרה. לפיכך אין מקום לבחון את התביעה באמות המידה שהותוו במקרים של הגבלת חופש העיסוק של העובד , וכמו-כן אין אנו נדרשים לבחון אם נגרמו לתובעת נזקים כתוצאה מההפרה. בעניין זה יש לנו לאמץ את הנפסק בעב (ת"א) 6191/03 איזוטסט בע"מ נ' שמעון מיכאלי: "עניינו של הליך זה אינו הגבלת חופש העיסוק, שכן החברה אינה עותרת למתן צו שימנע מהעובד לעבוד בעסק מתחרה. עניינו של הליך זה הוא תביעה כספית, שעילתה אכיפת הסכם פרישה שנעשה בין הצדדים, כאשר לטענת החברה העובד הפר את הסכם הפרישה. כאמור לעיל, קבענו כי העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר, וכפועל יוצא העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו. בהסכם הפרישה, הסכימה החברה לשלם לעובד פיצויי פיטורים שלא היה זכאי להם על פי חוק, כנגד התחייבותו שלא להתחרות בעסקי החברה במשך תקופה בת חצי שנה. עוד הוסכם, כי אם העובד יפר את הסכם הפרישה, יהיה עליו להשיב את הסכומים ששולמו לו על פי הסכם הפרישה. לאור האמור, פסק הדין בעניין סער עליו הסתמך העובד אינו רלבנטי, שכן לא מבוקש לאכוף על העובד הוראה בהסכם הקובעת הגבלת עיסוק. אנו סבורות כי מעביד רשאי להתנות את הסכמתו לתשלום פיצויי פיטורים מעבר למגיע על פי החוק בהתחייבות להגבלת עיסוק. במקרה כזה, הבחירה נתונה בידי העובד : רוצה - "מוותר" על פיצויי הפיטורים שאינם מגיעים לו על פי החוק, ואז חופש העיסוק שלו אינו מוגבל על פי הסכם (להבדיל מהגבלות המוטלות עליו מכוח חובת תום הלב, חובת האמון וחובת שמירת סודיות). רוצה - מסכים לתנאי המעביד. העובד אינו יכול לאחוז את החבל בשתי קצותיו: מחד לקבל את פיצויי הפיטורים ששולמו לו על בסיס התחייבות להגבלת עיסוק; מאידך - לאחר ששולמו לו פיצויי הפיטורים, לטעון כי התחייבותו מנוגדת לתקנת הציבור. נוסיף, כי מקובל עלינו שעל התנאים להגבלת פיצויי פיטורים להיות סבירים ומידתיים. אנו סבורות, כי הסכם הפרישה מקיים תנאי זה, שכן מדובר בתקופה קצרה יחסית, בת חצי שנה בלבד, כאשר כנגדה שולמו עשר משכורות, בסכום גבוה, כ- 178,000 ש"ח". גם בענייננו מדובר בתשלום פיצויי פיטורים אשר לא הגיעו לנתבע מכח החוק, כאשר התובעת התנתה את קבלתם בהגבלת חופש עיסוק ל- 18 חודשים, תקופה זו נקבעה לאחר משא ומתן בין הצדדים. לטעמנו אין אנו נדרשים במקרה זה לסבירות משך ההגבלה שכן למחרת הפסקת העבודה הפר הנתבע את התחייבותו. למעלה מן הצריך נציין כי איננו מקבלים את גרסתו כי הקשר עם עידן מתכות נוצר למחרת הפסקת העבודה בפגישה מקרית בקלפי עם בעלי עידן מתכות. 27. לא זו אף זו. ככל שלטענת הנתבע מדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור (ואיננו סבורים כי כך הדבר), הרי שמדובר בהסכם בטל (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, להלן: "חוק החוזים"), ולפיכך חלה על הנתבע חובת השבה. לא מצאנו בנסיבות העניין שמן הצדק לפטור את הנתבע מחובה זו מכח סעיף 31 לחוק החוזים. 28. סוף דבר, התביעה מתקבלת - הנתבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולפיכך תעביר מנורה לתובעת, תוך 30 יום, את כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת הביטוח, כפי ערכם ביום ההעברה. התובעת לא עתרה להשבת השלמת פיצויי הפיטורים אשר נמסרו לנתבע ביום 1.2.09 ולפיכך לא ניתן כל סעד בקשר עם סכום זה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות לרבות שכ"ט בסכום כולל של 4,000 ש"ח וזאת תוך 30 ימים. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום. ניתן היום, ז' אדר ב תשע"א, 13 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. מר דוד קמאי חנה טרכטינגוט,שופטת נ.צ. מר יוסי שוסטק יחס משפיל בעבודהשאלות משפטיותהתפטרות