ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה

פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופטת כצמן), אשר הרשיע את המערער בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה ונהיגה באי זהירות תוך גרם חבלה של ממש וגזר עליו 5 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי, כל זאת לאחר שמיעת ראיות. 2. המערער טוען כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, עת התעלם מרשלנותה החמורה של המעורבת, רשלנות שניתקה את הקשר הסיבה לקרות התאונה. עוד מוסיף וטוען המערער כנגד קביעתו של בית המשפט קמא לגבי מהירות נסיעתו, נתיב נסיעתו, המרחק אותו הספיקה המעורבת לחצות בטרם נפגעה, קצב הליכתה של המעורבת, התעלם מחוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה שאליבא דגרסת הסניגור, יש לייחס לה את אותו משקל שניתן לחוות דעתו של הבוחן. לחילופין, טען עו"ד גולן כי מדובר במקרה מצער שבו החליק רכב המערער מבלי שלמערער תהיה יכולת להביא לעצירתו, ומשום ההיסוס שגילתה המעורבת אירעה אותה תאונת דרכים מצערת. 3. עיינתי היטב בסיכומיו של עו"ד גולן בבית המשפט קמא, בפרטיכל הדיון בפני בית המשפט קמא, בראיות שהוצגו בפניו, ושמעתי בקשב רב את טענות הסניגור בפניי וגם את טענות המערער עצמו, אך לא אוכל לומר שפגם נפל בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, או שזה נפל לכלל טעות שעה שאימץ את גרסת המעורבת שנתמכת בדוח הבוחן, וגם בדברי המערער עצמו. מדובר במקרה טיפוסי שבו ניתן לקבוע שהמערער נסע במהירות שהיא בגדר המהירות המותרת, אך אינה תואמת את תנאי הדרך, בשים לב לטענתו בדבר גשם ראשון שטפטף באותו יום, גשם שהביא להחלקת רכבו, להחמרה בתנאי הנסיעה, והן בהתחשב בעובדה שהמערער העיד בעצמו שהבחין במעורבת רק בשלב מאוחר מאוד, בשלב שבו עצירה מוחלטת לא יכלה למנוע את ההתנגשות והפגיעה במעורבת. מדובר בכביש שאין בו כל חסימה של שדה ראיה, נכון שאין מדובר בצומת מרומזרת, אך מדובר במעבר חציה המצוי באמצעו של כביש רחב עם מספר רב של נתיבים בכל כיוון נסיעה, כך שהדעת נותנת שכל נהג סביר וזהיר היה מבחין בהולכת הרגל עת חצתה זו את מעבר החציה. לא היתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים בדבר העובדה שהמעורבת הספיקה לעבור כ-3.5 מ' עד אשר נפגעה מרכבו של המערער, כך שחציית מרחק שכזה חייבה את המערער ליתן דעתו להימצאה של המעורבת במעבר החצייה ולהתאמת מהירות נסיעתו. המערער עצמו ציין שהוא נסע במהירות של 40-45 קמ"ש, כאשר תנאי הדרך, לגרסתו, והכוונה לטיפטוף הגשם באותו יום, הקשו עד מאוד את עצירת הרכב במרחק סביר לפני מעבר החצייה. מה הטעם מצא המערער בנסיעה במהירות כה גבוהה באיבה של עיר, בשטח בנוי, לפני מעבר חצייה, כאשר באותו מועד טיפטף גשם שמדרך הטבע הקשה עד מאוד את תנאי הנסיעה ולבטח את אפשרות עצירת הרכב, וחייב את המערער, כמו גם נהגים אחרים באותו מועד, להאיט את מהירות נסיעתם על מנת לאפשר מקדם בטוח של מרחק עצירה לפני כל מפגע פוטנציאלי?. 4. זאת ועוד, אין בית המשפט מוכן לקבל טיעון בדבר אשם תורם או רשלנות תורמת שניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המערער לבין התוצאה הסופית, כאשר הטענה היא כנגד התנהגותו של הולך רגל שחוצה כביש במעבר חצייה, אך נתקף בהלה שעה שרואה לפניו רכב שמגיח במהירות גבוהה כלפיו ועלול לפגוע בו בכל רגע. האם אפשר לתמוהה על התנהגותה של המעורבת שלא ידעה את נפשה, והתקשה לכלכל את צעדיה שעה שראתה את רכבו של המערער מתקרב במהירות גבוהה לעברה, דווקא בעת שזו חצתה את מעבר החצייה שאמור לשמש לה מבצר בטחון מפני כל פגיעה של רכב?. התנהגותה של המעורבת בנסיבות העניין היא אך טבעית, וגם אם זו לא מיהרה לסיים את חציית מעבר החצייה, וגם אם היא נתקעה במקומה מרוב בהלה - אין משמע הדבר רשלנות או גורם זר מתערב שמתנתק את הקשר הסיבתי, בין העובדתי ובין המשפטי. קשר סיבתי שכזה מתקיים גם בבחינת הפן העובדתי ולבטח מבחינת הפן המשפטי. 5. עו"ד גולן טען לחילופין כנגד חומרת העונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער. עוד הוסיף וטען עו"ד גולן שמדובר בנהג מונית ששלילת רשיון נהיגתו פוגעת במטה לחמו במובן זה שאין ביכולתו לפרנס את משפחתו, ולפיכך בית המשפט היה צריך להתחשב בנסיבה זו ולהקל עמו בעונש שהוטל עליו. מאידך, אינני יכול להתעלם מהעובדה שדווקא מנהג מונית, שהינו נהג מקצועי, מיומן ובעל ותק רב, מצפים מנורמת התנהגות זהירה יותר מנהג אחר, ויכולת תמרון גבוהה יותר בפני מפגעים פתאומיים, שלא לדבר על התאמת מהירות הנסיעה של הרכב לתנאיי הדרך והאקלים, בייחוד לפני מעבר חצייה. העובדה שהמערער לא הקפיד על תנאי הזהירות המתחייבים מתנאי הדרך והאקלים פועלת לרעתו, והעובדה שלמעורבת נגרמה פגיעה ממשית באמצעות שבר באגן , מצביעה גם היא על כך שמדובר בחוסר זהירות רבתי. 6. הדעת נותנת שהיה מקום לדחות את הערעור, בשים לב לתוצאות הפגיעה הקשות. יחד עם זאת, שמעתי את דבריו הכנים ואת חרטתו הכנה של המערער בפניי, תחינתו בפני בית המשפט, דבריו שמדובר במעידה חד פעמית שמעולם לא קרתה לו לפני כן ויש להניח שגם לא תקרה לו בעתיד לאחר שלמד את הלקח, הטענה שמדובר בהיסח דעת של רגע מסויים ולא מעבר לכך, העובדה שהוא ניסה לעצור את רכבו מבלי לפגוע בהולכת הרגל. דומה שאף שאין לומר שבית המשפט קמא טעה בהטילו על המערער את עונש הפסילה שהטיל, הרי בשים לב להשלכות הקשות של עונש פסילה שכזה, וכאמור, לפנים משורת הדין, מצאתי להתערב בעונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער באופן שאני מקצר את תקופת הפסילה בפועל לכדי 3 חודשים, כאשר יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. המערער יפקיד את רשיון נהיגתו במזכירות בית המשפט קמא עד ולא יאוחר מיום 13/2/05, שעה 11:00. משפט תעבורהערעור