להלן פסק דין בערעור על עצם ההרשעה: פסק דין המערער, הורשע ביום 23.3.05 בבימ"ש לתעבורה עכו (תד 20795/03; כב' השופט י' בכר) בעבירות של נהיגה ברשלנות, גרימת נזק ואי מתן זכות קדימה, ונדון לעונשי קנס ופסילה בפועל ועל-תנאי. לפניי ערעור על עצם הרשעתו בדין בלבד. המדובר בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 25.3.03 בצהריים. המערער נהג ברכב פרטי מסוג "אופל" בכביש מספר 70 מכיוון צפון לכיוון דרום והגיע לצומת ירכא-ג'וליס. מאחוריו היה רכב פרטי, אף הוא מסוג אופל (להלן: "האופל השני"). אותה עת הגיע ממול רכב מסחרי מסוג "מיצובישי". אין חולק כי אירעה תאונה בין האופל לבין המיצובישי, שבה נפגעו שני כלי הרכב, ובנוסף נפגע רכב האופל השני שהיה כאמור מאחורי רכב הנאשם. כמו כן נפגעו בתאונה שישה מנוסעי המכוניות המעורבות. השאלה שהתעוררה בבית משפט קמא הייתה, האם רכב האופל הנהוג בידי הנאשם פנה שמאלה, תוך אי מתן זכות קדימה לרכב המיצובישי, ואז אירעה התאונה - כגירסת המאשימה - או שמא רכב הנאשם היה במצב עצירה, ואז - בהיותו עדיין בנתיבו - פגע בו רכב המיצובישי, כגירסת הנאשם. המאשימה נסמכה בגירסתה לתאונה על עדותו של נהג המיצובישי ועל עדותו של נהג האופל השני. שניהם מסרו כי רכב האופל, הנהוג בידי הנאשם, פנה שמאלה ונפגע אז - בהיותו בנתיב הנגדי - ע"י רכב המיצובישי שבא מולו. ביהמ"ש מצא עדויות אלה כמהימנות. גם אשתו של נהג המיצובישי העידה על נסיבות התאונה, ובית המשפט מצא כאמינה גם את עדותה - הדומה לעדות בעלה. בנוסף העיד בוחן התנועה, רס"ם מוזס מלכה, שתמך בגירסת המאשימה, והטעים במיוחד כי הנזקים שנגרמו לרכב האופל הנהוג בידי הנאשם - הן מלפנים והן מאחור - מתיישבים עם גירסת המאשימה דווקא, ולא עם גירסת הנאשם. בית המשפט קיבל במלואה את עדות הבוחן ומצא את מסקנותיו כאמינות ומתיישבות "עם מבחני ההיגיון והשכל הישר". כמו כן, לא הובאה חוות דעת מקצועית נגדית מטעם ההגנה. לעומת זאת, לא נתן בית המשפט אמון בגירסה הנגדית שהושמעה מפי הנאשם ואשתו. בית המשפט גם העיר שגירסת האשה אינה מתקבלת כלל על הדעת, משום שלדבריה נפגע רכב האופל השני, כתוצאה מכך שרכב הנאשם נסע לאחור - גירסה שלא הועלתה אפילו ע"י הנאשם. ב"כ המערער העלה בכתב ובעל-פה שורה של נימוקים להצדקת הערעור. לאחר עיון בחומר ולימוד הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבלן, ויש לדחות את הערעור. יצוין, כי חלק הארי של טענות הערעור נסוב על עדות הבוחן. ואולם, ראשית יש להדגיש, כי מעבר לחוות דעתו של הבוחן יש לפנינו קביעת ממצאי מהימנות ברורה, המאמצת את גירסתם של שלושה עדים מחד גיסא, ודוחה כבלתי מהימנה את הגירסה הנגדית של הנאשם ואשתו מאידך גיסא. שורש המחלוקת כאן הוא בשאלה, האם אירעה התאונה כאשר הנאשם היה במצב של פנייה שמאלה - כעדות השלושה - או שמא היה במצב עצירה, ובנתיבו - כעדות השניים. המדובר במחלוקת עובדתית פשוטה למדי, ולקבלת עדותם של השלושה ודחיית עדות השניים יש משמעות מכרעת (אפילו לא הייתה נלקחת בחשבון עדותו של הבוחן). שנית, עיינתי בטענות כנגד עדות הבוחן, וככל שיכולתי להבינן (ביחס לחלק קטן מהטענות איני משוכנע בכך) - סבור אני שיש מקום לדחותן. כך ציין הבוחן, כי מצא ברכב האופל "מעיכה בצד שמאל במכסה מנוע וכנף קדמי, כאשר הכנף נפתחת כלפי חוץ". לעומתו, טען המערער, כי אין מעיכה במכסה המנוע וכי הכנף "לא יצאה כלפי חוץ" (ס' 3 להודעת הערעור). דא עקא, שעיון בתצלום הרכב נ/1 (שנמסר גם בערעור, באופן מוגדל) מראה דווקא כי קיימת מעיכת מכסה המנוע ו"פתיחת" הכנף - כנטען ע"י הבוחן. כך גם מצא הבוחן, כי הנזק בחלקו האחורי של רכב האופל (בצורת האות V - ראו גם שרטוט בסעיף 2 לדו"ח הבוחן ת/3, וכן סעיף 5) - מלמד על כך שהתאונה אירעה באופן הנראה לו - וכגירסת המאשימה. גם סברה זו נראית בעיניי הגיונית, ולא מצאתי יסוד לטענותיו של המערער, כי הדבר נסתר בעדויות עדי התביעה (ס' 4 להודעת הערעור). המערער יוצא כנגד העדרם של צילומים בעבודת הבוחן, ואולם הבוחן הסביר כי משהגיע למקום התאונה וראה שכלי הרכב הוזזו מהמקום (בניגוד להנחיותיו), לא ערך צילומים. נראים גם דברי השופט שציין, כי אין מניעה לקבל את דו"ח הבוחן ומסקנותיו המנומקות - גם בהעדר צילומים. כללו של דבר, פסק דינו המנומק של בית המשפט קמא מבוסס הן על קביעה חד משמעית של ממצאי מהימנות והן על חוות דעתו המקצועית של בוחן התנועה. לא מצאתי פגם בפסק הדין, וסבור אני כי אין מנוס מדחיית הערעור. משפט פליליערעורהרשעה