פסק - דין ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י. ריבלין) בתיק ת' 7345/07, מיום 4.11.07, בגדרו זיכה בית המשפט קמא את המשיבה מעבירת נסיעה במהירות של 132 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 90 קמ"ש, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא כי התביעה העידה עד אחד, ועל כן, "בית המשפט מחויב להקפיד הקפדה יתרה בקיום דקדקני של נוהלי ההפעלה". היות שהוכח בפני בית המשפט כי השוטר "לא רשם את הערכים שקיבל עת ערך בדיקת הממל"ז בתחילת ובתום המשמרת" החליט בית המשפט לזכות את המשיבה. יצוין, כי תשובת המשיבה לאישום ניתנה על ידי בא כוחה, מבלי שהייתה היא נוכחת באולם בית המשפט. המדינה טוענת, כי העובדה שבמקרה זה השוטר לא רשם את הערכים שהתקבלו עת ערך בדיקת כיול למכשיר בתחילת המשמרת ובסופה, מהווה פגם טכני בלבד, אשר אינו יורד לשורש העניין, פגם הנובע מהעובדה שהטופס בו השתמש השוטר באותה עת לא הכיל משבצת המיועדת לכך. ב"כ המדינה ציינה שברי כי בוצעה בדיקת כיול ונמצא כי המכשיר תקין, כפי שעולה מעדות השוטר, וכן מיומן ההפעלה מאותה משמרת. בשל כך מבקשת המערערת להפוך את ההכרעה ולהרשיע את המשיבה. ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור. לדידו, גם אם מדובר בפגם טכני יש לתת לפגם זה את המשקל הראוי, שהרי כל עדותו של השוטר הייתה בעניינים טכניים וכל מסגרת עבודתו כפופה להוראות נוהל. הסנגור הטעים, כי היות שמדובר בהליך פלילי המשטרה חייבת להקפיד בעת הגשת כתב אישום למלא אחר העניינים הטכניים. רישום הפרטים, כגון תוצאות הבדיקה, מאפשר לסנגור לחקור לגבי נכונותן של התוצאות. במקרה זה השוטר לא ידע לתת תשובות מהימנות: אמר שביצע את הבדיקה במקום אחד בשעה שלמעשה עבד במקום אחר. העניין הטכני במקרה זה היה מאוד חשוב, כך שהעדר הרישום לגביו מוביל למסקנה לפיה ההפעלה הייתה שגויה. ב"כ המערערת התבקשה לתת את עמדתה לערעור בכתובים. המערערת הודיעה כי היא עומדת על ערעורה, חזרה וטענה כי זיכויה של המשיבה בשל פגם טכני אינו מוצדק. דין הערעור להתקבל. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה כי על המשטרה להקפיד למלא אחר "העניינים הטכניים" כהגדרתו. מהדיון בבית המשפט קמא ומהכרעת הדין עולה, כי הנוהל המשטרתי בעניין בדיקת הכיול דורש שירשמו בטופס הערכים שהתקבלו בעת הבדיקה (אציין כי הנוהל המדובר אינו נמצא בתיק בית המשפט). ואולם, מעדות השוטר עולה, כי בעת ההתרחשות, לא היו מחויבים השוטרים במחוז בו עבד ברישום תוצאות בדיקת הכיול, משום שעבדו אז עם מערכת ישנה, וההנחיה הייתה שאין צורך בעריכת רישום שכזה (עמ' 3, ש' 19-20), כך שלא מדובר במקרה זה בהפרת הנוהל הנהוג. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה כי הרישום נערך באותה עת על טופס שכלל לא הכיל משבצת לסימון פרטים אלו. בנסיבות אלו, בשונה מהמסקנה אליה הגיע כב' השופט קמא, איני סבור כי השוטר נדרש לכתוב את הערכים שהתקבלו בעת בדיקת הכיול, אני סבור כי העדר הרישום בטופס מהווה פגם טכני גרידא שאין לו כל משקל לעניין מהימנות הבדיקה של המכשיר ושאינו מפחית מהמשקל הראייתי של המדידה במכשיר. על פי עדותו בבית המשפט, השוטר שנכח באירוע הינו שוטר מיומן ובעל ניסיון עשיר בהפעלת המכשיר (14 שנים באת"ן, 90% מעבודתו קשורים להפעלת ממל"ז). מכאן מקובלת עלי ההנחה כי לא דובר בפגם בהתנהלות המשטרתית בפרשה זו. השוטר ציין כי תוצאות הבדיקות שערך היו "תקינות" (עמ' 4, ש' 12), והוסיף שאם לא היה זה המצב, היה מבטל את הדו"חות של אותה משמרת (עמ' 4, ש' 18-20). אני סבור שבאותן נסיבות די היה ברישום ביומן ההפעלה של המכשיר ובעדות השוטר כי הבדיקה הייתה תקינה כדי לקבוע, במקרה זה, כי כך היה (ר' ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (5), 40, סוף פסקה חמישית; ע"פ (ת"א) 70816/99 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 4). 7. בשונה מעמדת ב"כ המשיבה, אינני רואה כיצד רישום תוצאות בדיקת הכיול היה משפיע על ניהול התיק או מאפשר לו לשאול שאלות רלוונטיות שנמנעו ממנו בשל אי הרישום. כמו כן, טענתו כי ישנה בעיית מהימנות בעדות השוטר אינה מקובלת עלי, ההסבר שסיפק השוטר לגבי מקום הבדיקה ברור והגיוני לחלוטין. 8. משקבעתי כי הפגם בהעדר הרישום אינו יורד לשורש העניין, הרי שאינו מונע בירור של השאלה האם התקיימה עבירה, ואין בו כדי לפגום בערכה הראייתי של המדידה במכשיר או של עדות השוטר. על כן, אין ביכולתו להביא לזיכוי המשיבה מן ההפקר. בהעדר דיון בהכרעת הדין של בית המשפט קמא בגרסאות הצדדים ובראיות שלפניו, יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, למען ידון ויכריע בשאלת התקיימות העבירה והרשעתה או זיכוייה של המשיבה. 9. מעבר לנדרש אציין כי אין משמעות החלטתי זו, שהמשטרה אינה נדרשת להקפיד הקפדה יתרה על נהלי עבודתה. מרגע שנכנסה לתוקף בכל המחוזות ההנחיה לכתיבת הערכים שנתקבלו בבדיקת הכיול, מחייבת היא את השוטרים בכל מקרה. 10. סיכומו של דבר: דין הערעור להתקבל, התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם שמיעת תשובת המשיבה לאישום ובירור האשמה לגופה. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות