##אחריות הרופא במשפט העברי:## הרופא באתוס היהודי מורשה לרפא "'ורפא ירפא' (שמות כ"א , י"ט) – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (בבלי, ברכות ס', א'). עם הרשות באה האחריות, ולאחריות הרופא במשפט העברי ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית מאת פרופ' א' שטינברג, כרך ו' (תשנ"ט). צוין שם (ערך "רופא", טור 77), כי "הרופא נדרש להתנהגות מוסרית ולדוגמה לאחרים", ומובא (הערה 62) מדברי רב האי גאון "חקור חולים ובקר את מזורים, ודבר על לבבם נואשים ומרים... ושיקוי מחלתך גם מזורך, אז תמצא לך גם לחברך". על רופא המערב בין מחלתו שלו למחלת החולים שבטיפולו אפשר לקרוא את דברי מדרש ויקרא רבה ה' "עלובתא היא מדינתא דאסיא פודגריס" ("עלובה היא המדינה שרופאה חולה"). בשבועת הרופא העברי שהזכיר בית המשפט קמא, ושחיבר בתשי"ב ד"ר (לימים פרופ') ליפמן היילפרין (ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית שם, טורים 155-154) נאמר "ושמרתם עד מאוד חיי האדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים", ובגירסה עברית קדומה לשבועת הרופא מאת היפוקרטס נאמר (שם, טור 157) "ושמור נפשו (של החולה - א"ר) מאוד, פן יורה לעשות משקה להמית או להזיק... ומרצוני לא אגרום שום עוול והשחתה". ובנוסח שיש שמייחסים לרמב"ם אותו הביא בית המשפט קמא מפרשת יקירביץ' (מרגליות, חכמי ישראל כרופאים (תשכ"ב) 110) "רק האמת תהיה נר לרגלי, כי כל ויתור במקצוע יכול להביא כליון ומחלה ליציר כפיך". הדברים מדברים בעדם. רפואההמשפט העברי