סרט צילום מצלמות אבטחה כראיה בבית משפט בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב, עד תום ההליכים על פי כתב אישום, אשר הוגש נגדו בתיק פלילי - 38896-01-11, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ח - 1996. א. כתב האישום: כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"), נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק. מכתב האישום עולה כי, ביום 09/01/2011 בשעה 03:05 הגיע צוות בילוש משטרת נצרת לבית המשיב אשר היה נתון אותה עת, במעצר בית לילי בביתו. השוטר עומרי רובין (להלן: "השוטר") אשר הלך בראש כוח השיטור, הבחין במשיב כשהוא עומד מולו ואוחז בידיו נשק מסוג 16-M (להלן: "הנשק"). הנאשם איים על השוטר בנשק כשהוא מכוון אותו לעברו. בסמוך לאחר מכן, נמלט המשיב לתוך הבית, כשבני משפחתו חוסמים את המקום ומונעים כניסה לבית, עד שהנאשם נמלט מהמקום (להלן: "האירוע"). ב. טיעוני הצדדים: 1. ב"כ המבקשת בידי המאשימה ראיות לכאורה מספיקות כדי לבסס המיוחס למשיב, ובין היתר עדותו של השוטר רובין, דוחות פעולה של שוטרים שהיו עימו בצוות הבילוש בפעולה, תיעוד מצלמות אבטחה באזור וכזבי המשיב. העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות כפי הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק סד"פ"), לפיה קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את ביטחון הציבור. המשיב ביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה, בעת שהיה נתון במעצר בית בשעות הלילה, על פי החלטת בית ה משפט בתיק אחר, מכאן שגם בשל הפרת הוראה חוקית קמה עילת מעצר עצמאית, מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק סד"פ. כמו כן, קמה עילת מעצר, מכח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סד"פ, בשל קיומו של החשש, כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש מהלכי משפט, או התחמקות מן הדין. עברו הפלילי של המשיב מכביד, יש בו כדי להצביע על מסוכנותו. בעברו הפלילי, עבירות בגין יבוא ויצוא סמים, החזקת סמים, עבירות רכוש והתפרצויות, השתתפות בהתפרעות, החזקת אגרופן, הפרעה לשוטר במילוי תפקיד. כמו כן תלוי ועומד כנגדו אישום בגין עבירת חבלה חמורה, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר, אשר טרם הסתיים. עוד לחובתו מאסר מותנה בן 4 חודשים בגין עבירות כנגד עובד ציבור, אך לא היה בכך כדי להרתיעו לאיים על שוטר באמצעות נשק. 2. טענות ב"כ המשיב לטענתו, לא קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל להרשעת המשיב. כדי לייחס למשיב עבירה של נשיאה והובלת נשק שלא כדין. על המבקשת להוכיח לכאורה, כי הנשק שנשא המשיב בידיו הינו נשק עפ"י הגדרתו בסעיף 144(א) לחוק העונשין. הנשק לא נתפס לכן לא ניתן להוכיח גם לא לכאורה שמדובר בנשק עפ"י הגדרתו בחוק. הואיל וכך, הרי על התביעה להוכיח בראיות אחרות, כי הנשק נשוא כתב האישום הינו נשק כהגדרתו בחוק. מפנה לע"פ 592/83 ולהכרעת הדין בתיק פלילי 16/10, של בית משפט מחוזי זה. מעבר לעדותו של השוטר, אין כל ראיה נוספת, למעט סרט צילום של מצלמות האבטחה שהוצבו בשוק הסמוך, בו אין רואים נשק, עדיין על התביעה להוכיח שהנשק הזה מסוגל לירות ולהמית אדם. מפנה לספרו של קדמי על הדין בפלילים עמ' 1145. לאור הנטען, מתבקש בית המשפט להורות, כי הראיות שבידי המאשימה אינם עולות כדי ראיות לכאורה, ולהורות על שחרורו המיידי של המשיב ולחייבו לחתום על התחייבות להבטחת התייצבותו להמשך ההליך המשפטי. ג. דיון: בשלב זה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, על בית המשפט לבחון האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אשר אם תוכח במהלך המשפט, יהיה בה כדי להביא להרשעת הנאשם באשר מיוחס לו בכתב האישום. משקלן ומהימנותם של הראיות אינו עומד לבחינה ושיקול השופט בשלב זה. השאלה היא מהי טיבה של ראיה פוטנציאלית, אשר יש בה לבדה, או בהצטרפותה לראיות פוטנציאליות אחרות, כדי להרשיע את הנאשמים בסוף ההליך, מעל לכל ספק סביר. (ראה: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133). עוד נאמר על דרך בחינת בית המשפט אם קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה, בב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה, פ"ד לה (1) 359, 363 : "לא ניתן לעבד אמות מידה מדויקות, אשר יכולות לשמש את בית המשפט כאשר הוא משווה את הטענות השונות זו עם זו. פשוט וברור הוא , כי ראשית יבדוק אם יש ראיות לכאורה המבססות את טענות התביעה, ולאחר מכן יבחן כאמור, באיזה מידה יש בעדויות הסותרות כדי לשלול את סבירותה של גרסת התביעה או לכרסם בה. בשלב זה יש לתת את הדעת, כאמור לעיל, לאופיין של הראיות הסותרות, היינו, למשל, זיקתו של העד אל החשוד, האפשרויות של טעויות אנוש מכל צד, מול תיאור הנראה על פניו ודאי יותר וכיוצא באלה שיקולים שהם תוצאה של ארגון חומר שנאסף עד לשלב האמור ואשר הם תולדה של טביעת העין השיפוטית וניסיון החיים הכללי".   ד. בחינת הראיות: בבחינת המאזן הכולל של הראיות שנאספו בתיק החקירה, עולה כי לביסוס גרסת התביעה בכתב האישום, נמצאו מספר הודעות וראיות אותן אפרט להלן: 1. דוחות פעולה מאת הבלשים: א. הבלש עומרי רובין, רשם בדו"ח הפעולה מיום 09/01/2011: "...אני הייתי הראשון בשיירה ופנס בידי, ישר הארתי עם הפנס לכיוון הבית, מכיוון ששמעתי קולות של אנשים וברגע שהארתי עם הפנס הבחנתי בטארק גמחנה העומד במקום ובידו נשק ארוך מסוג 16-M ...ישר צעקתי לבלשים ולכוח שעימי כי 'יש נשק, יש נשק ארוך'. הבחנתי בטארק מסתובב לכיווני עם הנשק..." כבר כאן יאמר, כי מראה עיניו של בלש - שוטר, המכיר היטב כל נשק מסוגים שונים, יש ליתן לה משקל ממשי באשר לשאלה האם בידי המשיב היה כלי נשק ממש. הבלש היה מצויד בפנס, אותו כיוון על המשיב, אשר הסתובב לכיוונו עם הנשק כשהמרחק ביניהם היה קצר, וודאי ידע היטב לזהות כי מדובר בנשק, ואף תאר זאת כנשק מסוג 16-M (רוס"ר)". ב. הבלש זאב שנייצמן, רשם דו"ח הפעולה מיום 09/01/2011 (ליל האירוע) ובו הוא מאשר את דבריו של הבלש עומרי רובין, לפיהם: "עלינו במדרגות לכיוון ביתו של טארק כאשר עומרי ראשון ואמרתי, הנה הבית בצד ימין, ועומרי שהיה עם הפנס כמטר וחצי לפנינו עד הכניסה לבית, התחיל לצעוק 'יש לו נשק, לטארק יש נשק' מספר פעמים". ג. גם הבלש צחי צרפתי, רשם דו"ח פעולה מליל האירוע - מיום 09/01/2011, ובו אישר את הדברים שרשם עומרי רובין - הבלש, ובכך יש כדי לחזק את מראה עיניו של הבלש רובין כי ראה נשק ואת סוגו. ד. פקד ארז רוזן, רשם גם הוא דו"ח פעולה בליל האירוע, בו הוא מאשר את דבריו של הבלש עומרי רובין, לפיהם: " כאשר עומרי מוביל את הכוח עם פנס ואני סוגר את הכוח מאחור. כשהתקרבנו לדלת הכניסה צעק לפתע עומרי "יש נשק, נשק ארוך" וגם "משטרה"...." כפי שעוד ניווכח בהמשך ניתוח הראיות יש בעדויות השוטרים או מזכריהם משום ראיות של ממש. נזכור כי הבלש עומרי רובין מתוקף עבודתו יודע להבחין בכלי נשק על סוגיהם ויודע לזהות שאכן מדובר בנשק, אותו ראה בבירור מולו כשפנס מאיר על המשיב. נוסף לכך, עדויות יתר הבלשים. עוד נזכיר בדיסק השחזור שערכו השוטרים, נתבהר מדוע רק הבלש עומרי ראה את המשיב אוחז בנשק, הואיל ומדובר בכניסה לבית, צרה וסגורה מכל כיווניה, ולפיכך רק בלש אחד, אשר הוביל את הכח, יכול היה לעמוד באותה כניסה, כך שיתר הבלשים אשר גיבו אותו, יכולים להעיד על מה ששמעו בלבד. 2. שקריו של המשיב בהודעתו של המשיב, מיום 10/01/2011 שעה 19:33, מסר המשיב, כי הרגיש לחצים בחזה ונאלץ לפנות לבית החולים האנגלי, אולם לא זכר מי פינה אותו ומהיכן, כיוון שהיה במצב קשה, על סף מוות, כך לטענתו. אולם עיון בדוח הביקור של המשיב בביה"ח, יום 09/01/2011 שעה 03:20 נכתב כי הכרתו של המשיב היתה מלאה, כי סירב להיבדק וביקש להשתחרר מיידית. כמו כן, הרופא מביה"ח האנגלי מסר עדות לפיה המשיב היה בחוסר שקט ולחוץ, וכל הזמן חזר על המשפט "נו תן לי אישור שהייתי אצלכם". אלא שבהודעתו הראשונה של המשיב מיום 09/01/2011 שעה 12:45, זכר המשיב כי לאחר שהרגיש סחרחורת וכאבים, הגיע בן הדודה שלו, ואיל עאמר מרואת, והסיע אותו לבית החולים האנגלי (להלן: "הפינוי"). כשנחקר ואיל מרואת אודות אירוע הפינוי הנ"ל, ביום 10/01/2011 שעה 17:11, השיב לשאלות החוקר ואמר, כי הבחין במשיב עומד ברחובות השוק, כשהוא משתעל ומקיא, וביקש מסמיח עוואד שהיה שם, שיסיע את המשיב לבית החולים הצרפתי (ולא האנגלי). מהאמור לעיל, נראה כאילו המשיב חיפש לעצמו טענת אליבי, לפיו היה במקום אחר בעת האירוע. אולם, שעת האירוע כפי שצוינה בדוחות הבלשים (03:05 לפנות בוקר), אינה תואמת את שעת הביקור בבית החולים (03:20 לפנות בוקר) ועל כן טענת האליבי - במקום אחר הייתי, נראית על פניו תמוהה. חיזוק נוסף למסקנה זו מצאתי בעובדה שבית החולים האנגלי מצוי במרחק 5 דקות נסיעה מבית הוריו של המשיב, כפי שמסר המשיב עצמו בהודעתו מיום 09/01/2011 (גיליון מס' 3), דבר שאפשר הגעתו לביה"ח מיד לאחר קרות האירוע. תמיהות אלה, כפי שעולות מגרסת המשיב, תומכות הן בראיות המאשימה, לכאורה. 3. תיעוד מצלמות האבטחה בשוק הסמוך עבירות החזקת ונשיאת נשק החשוד כגנוב המיוחסות למשיב, בסיסן בהודעתו של הבלש עומרי רובין, שהיה הראשון בשיירה ועמד מול המשיב וראה את המשיב מחזיק בנשק. עדות ראיה זו התחזקה בעדויות השמיעה של יתר הבלשים וקצין המשטרה, אשר שמעו את הבלש רובין צועק "נשק נשק". עדויות אלה נתחזקו גם על ידי תצלומים מתוך המצלמות שהיו מותקנות בנתיב בריחת המשיב כאשר ברח יחד עם עוד שני אנשים. המשיב נראה, נושא נשק, במועד בו נראה על ידי השוטר רובין. עוד יצוין, כי בסרט השחזור, קצין החקירות והבלש עומרי רובין פסעו מגג ביתם של הורי המשיב, משם ככל הנראה נמלט המשיב עד למקום בו הותקנו מצלמות, ותיעדו הן את מיקומן של המצלמות והן את המעבר והירידה החדה שם מצולמים המשיב ושני שותפיו למעשה, כשהמשיב נושא נשק. את המשיב כפי שהוא מצולם במצלמות האבטחה, זיהו שני עדים; מר עופר זוהר- רכז מודיעין בתחנת המשטרה נצרת (להלן: "זוהר"), ומר מהאר רושרוש- המשמש כמפקד שיטור קהילתי בשוק בנצרת העתיקה מזה 8 שנים (להלן: "רושרוש"). ע"פ הודעתו של זוהר: "טארק גמאחנה מוכר לי מזה שש שנים שהוא עוד היה נער, ואני מכירו היטב, הוצג בפני תיעוד מצלמות אבטחה ע"י חוקר מוניר געבר ואני מזהה את טארק גמאחנה שנושא נשק עליו בצילום שהוצג לפני..." "...אני מזהה אותו לפי מבנה גופו רזה וגבוה לפי התספורת שלו שהיא קצרה ולפי האוזניים שלו שהן בולטות ולפי ההליכה שלו". ע"פ הודעתו של רושרוש: "...צפיתי בתיעוד מצלמות שהוצג בפני, ואני מזהה את טארק גמאחנה בוודאות, ומזהה שהוא מחזיק בידו נשק ארוך..." מכאן אנו למדים, כי נמצאו ראיות ישירות המצביעות על המשיב כמי שנשא את הנשק, הרי שאלה מחזקות את מכלול הראיות הקושרות בין המשיב לבין המיוחס לו. לפיכך, נמצאו לנו הודעתו של הבלש עומרי רובין, תיעוד נשיאת הנשק ע"י מצלמה, זיהוי המשיב ע"י שני עדים ובתוספת גרסה תמוהה של המשיב. באשר לטענת המשיב, כי אין ראיות לכך, שכלי הנשק שנשא עונה על הגדרת החוק, אומר כי עיון מעמיק בחומר הראיות הנ"ל, כפי שהצטבר בתיק החקירה המשטרתי, הביאני לכלל מסקנה כי ממכלל הראיות, מתקבלת תמונה לפיה יש בראיות פוטנציאל לכאורי אשר אם יוכח במהלך המשפט, יש בו כדי להביא להרשעת הנאשם. אדגיש גם כי בשלב הזה של הדיון - אין מקום להטיל ספק בדבר העד - הבלש רובין לפיהם החזיק המשיב נשק מסוג 16-M ארוך וכוונו לעברו. ה. אשר לטענת ב"כ המשיב, לפיה היות והנשק לא נתפס, על התביעה להוכיח שהנשק הזה שהוחזק בידי המשיב היה מסוגל לירות ולהמית אדם. ב"כ המשיב סומך טענתו זו בדברים שנקבעו בבית משפט המחוזי ב-פ 16/10, שם זוכה הנאשם מעבירה של החזקת נשק. אולם בשונה מהמקרה עליו נסמך ב"כ המשיב, בענייננו המשיב תועד במצלמות כשהוא נושא את הנשק, מנסה לעטוף את קנהו בחולצה שהיתה בידו, אם כי ללא הצלחה, ובורח יחד עם שני שותפיו. במקרה עליו נסמך ב"כ המשיב, דובר בשוד, בו הנשק הוחזק ברכב ולא היתה כל ראיה שהנשק אכן היה באותו רכב, למעט הזהרת השודד כי ישנו אקדח ברכב. מכאן שאין ממש בטענתו זו. אין מקום לקבל טענת ב"כ המשיב להעדר ראיה לכאורית שהנשק שנראה בידי המשיב ואשר לא נתפס אינו עונה על הגדרת נשק. נוכח כלל הראיות, ביניהן עדותו של בלש המכיר כלי נשק, שידע לזהות מאיזה סוג הוא, תיעוד המצלמות וזיהוי המשיב ע"י שני עדים, כמו גם העובדה שהמשיב ברח מפני המשטרה וגרסתו התמוהה של המשיב. כל אלה הביאוני לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש בכוחן להוביל להרשעת המשיב וכי ראיות אלה מקימות עילה סטטוטורית. ו. לכל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב המעיד עליו כמי שאין מורא חוק עליו. אלה מצטרפים לעובדה, כי במועד בריחתו היה צריך להימצא בביתו במסגרת מעצר בית לילי אשר הוטל עליו על ידי בית המשפט בתיק פלילי המתנהל נגדו. מכאן אנו למדים כי אין לבטוח במשיב זה שאינו מקיים החלטות בית המשפט ותוך כדי הפרתן מבצע עבירות כה חמורות. לאור כל האמור, וכן הנימוקים המפורטים בבקשה קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(א) וכן מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), אשר מתבססים בעיקר על: חומר הראיות לכאורי והתנהגות המשיב שהרשה לעצמו להפר הוראה חוקית, נשא נשק ואיים על השוטרים. עברו הפלילי של המשיב, אשר נדון בבימ"ש לנוער בנצרת בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש. בבימ"ש השלום בנצרת נדון בגין עבירות כלפי עובד ציבור לרבות שוטרים, וכן החזקת סכין ואגרופן למטרה לא כשרה, עבר המעיד עליו שהינו אדם אלים. החשש ששחרור המשיב עלול לשבש את מהלכי המשפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או להשפעה על עדים, חשש זה נלמד מעברו הפלילי הכבד, מהתנהגותו במהלך האירוע. כל אלה מקיימים חזקת מסוכנות על פי הקבוע בחוק חזקה זו על המשיב להסיר והוא לא עשה כן. חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות הטמונה במשיב וכן את החשש מהתחמקות מהליכי שפיטה או השפעה על עדים, עובדה היא שביצע את העבירות המיוחסות לו, כשהיה נתון במעצר בית לילי. ברור, כי עבירות בנשק, נשיאתו וכיוונו לעבר השוטרים - אלה מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב ועל כך שאין מקום לבטוח בו שלא ישוב לסכן את הציבור. עבירות בנשק מעצם מהותן מלמדות על הסיכון הרב שבמשיב זה. כך נאמר בהחלטה בבש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל: "בשורה ארוכה של החלטות קבע בית משפט זה כי בעבירות הקשורות בהחזקת נשק ובסחר בנשק כאשר הנשק עלול לשמש לביצוע עבירות פליליות או לפגיעה בביטחון המדינה או בביטחון הציבור או כאשר הנשק 'נאגר' לעת מצוא כדי לאפשר כל פעילות אסורה בעתיד, נשקפת מן המבצעים סכנה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ואך במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה...". כאמור בענייננו, המשיב הוכיח בהתנהלותו ובהתנהגותו כי אין מעצר כדי לאין את מסוכנותו, ועל כן בנסיבות מקרה זה, אין מקום לשקול חלופה זו על פני מעצר עד תום ההליכים. כמו כן, אין ספק במסוכנות שבעבירות נשק מעצם טיבען, באשר הן עבירות ביטחון. דברים אלו קיבלו ביטויים בבש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל, (פיסקה 6) ( ניתן ביום 19.10.2007) וכן בבש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל, (פיסקה 4) ( ניתן ביום 12.8.2009)": "עבירת הנשק המיוחסת למשיב לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין היא עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. חזקה זו תישלל רק במקרים חריגים שנסיבותיהם המיוחדות תצדקנה את שחרורו של נאשם לחלופת מעצר". עוד נאמר בבש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל, כי: "ואולם, המחוקק לא קבע כי ישנה עבירה כלשהי שלא תיתכן בה חלופה, אלא שפשיטא כי השאלה היא עוצמת המסוכנות, והאם יכולה חלופה להפיג אותה במידה שתאפשר ויתור על מעצר מאחורי סורג ובריח... אין כל ספק, כאמור, כי המסוכנות הקשורה בנשק היא בחינת פשיטא; נשק ופשע הם אחים תאומים. החוטא בעבירות נשק מעורר חשד כבד באשר למטרת הנשק." בענייננו למשיב הרשעות קודמות רבות, ובנוסף לראיות לכאורה כפי שנמצאו ובאישומים המיוחסים לו בתיק זה, אותם ביצע כפי המיוחס לו, במועד בו היה נתון במעצר בית, ובתוספת עברו הפלילי המלמד גם על מסוכנותו, יש בכל אלה כדי לאיין את האפשרות של חלופת מעצר. כפי שנקבע בבש"פ 2374/09 מוסא נ' מדינת ישראל ( 13.4.2009); ובבש"פ 2768/09 זילברמן נ' מדינת ישראל ( 15.5.2009)). "למשיב הרשעות קודמות בעבירות...... הדבר מלמד לכאורה על תעוזה פלילית רבה ועל כך שקשה ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר" ובבשפ 7514/10 מדינת ישראל נ' חיים לוונטר נאמר עוד כי: "... בשלב זה, שבו קיימות ראיות לכאורה, המבססות את המיוחס למשיב, הרי שמסוכנותו של המשיב והתנהלותו במכלול מעלה חששות כבדים לגבי האפשרות ליתן בו את האמון המתחייב לשם שחרורו של  נאשם כזה לחלופת מעצר. הדבר (עברו הפלילי של הנאשם- נ.מ) מלמד לכאורה על תעוזה פלילית רבה ועל כך שקשה ליתן בו את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר" נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב, ונוכח העובדה שהפר חלופת מעצר, איני רואה מקום להזמין תסקיר בעניינו. יפים לעניין זה הדברים כפי שנאמרו בבש"פ 9198/04 אבודלייב נ' מדינת ישראל, (פיסקה 7) ( 7.11.2004) לפיהם: "אין כל חובה להורות כן "אם ברור... גם ללא תסקיר מעצר, שמדובר במקרה שאינו מתאים לחלופה וכי כל חלופה שתוצע לא תפיג את מסוכנותו של הנאשם". בשל התנהגותו הקשה של המשיב, אני סבורה שבמקרה זה אין מקום להזמנת תסקיר מבחן באשר אין מקום לשקול חלופת מעצר כלל בעיקר נוכח הנסיבות בהן בוצעו העבירות. לפיכך, אני סבורה שיש מקום להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ניתנה והודעה היום ה' אדר א תשע"א, 09/02/2011 במעמד הנוכחים. נחמה מוניץ, שופטת הגשת ראיותמצלמת אבטחהאבטחה